botox

מזונות הכרחיים

1. כללי
צרכיו הבסיסיים של קטין, אינם נקבעים על-פי יכולתו הכלכלית של האב אלא מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטין.

בגדר הצרכים ההכרחיים והבסיסיים של קטין נכללים: דיור {שכר דירה והוצאות דיור שוטפות לרבות אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה}, מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות חינוך בסיסיות, בריאות ותחבורה {תמ"ש (יר') 21760/07 ד' י' ואח' נ' י' י' ואח', תק-מש 2010(3), 235 (2010); עמ"ש 41/98 בן דוד נ' בן דוד, דינים מחוזי לב(2), 528; תמ"ש (ת"א) 71460/99 פלוני (קטין) ואח' אלמוני, תק-מש 2000(2), 331 (2000)}.

מזונות ילדים הכרחיים נמדדים על-פי צרכו של הקטין בלבד, ללא קשר למצבו הכלכלי של האב - לחיוב או לשלילה. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ע"א 591/81 {פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449; ראה גם ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2), 14} לפיהם "בצרכים אלה לא מחוייב האב לפי עושרו, ויוצא שצרכים אלו שווים הם לעני ולעשיר".

נדגיש, כי יש ויכללו בסל כאמור הוצאות מיוחדות לקטין אשר אינן נכללות בסל של קטין אחר, כמו הוצאות רפואיות מיוחדות, שיעורים פרטיים בשל קשיי למידה מאובחנים וכיוצא בזה.

כאשר הוצאותיו המיוחדות של הקטין אינן קבועות ברמה שניתן לצפות מראש מה יהיו בשוטף החודשי, עדיף שלא לכמת את ההוצאות הנ"ל כמרכיב של סכום המזונות החודשי, אלא יש לקבוע את הפתרון להוצאות אלו במסגרת החיוב שייקבע בהמשך עבור "הוצאות חריגות" {תמ"ש (יר') 22601/03 מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)}.

הגן הוא צורך חינוכי לידים כדי לפתח את היכולת לקשור קשרים עם ילדים אחרים, אולם משך החינוך באותו גן הוא משעות הבוקר עד שעות הצהריים, בעוד שאחר הצהריים מחזיקים ילדים בצהרונים וכיוצא בזה כדי להקל על נשים עובדות למצוא פתרון לטיפול בילדים.

כלומר, סעיף גן כצורך בחינוך שמשרת את הילד כמרכיב של צרכיו, הוא עלות הגן בלבד. התוספת של הצהרון או השעות הנוספות מעבר לשעות הגן, אינה נכללת בפריט של חינוך, אלא למעשה היא דרך לטיפול בילד כדי לאפשר לאם לעבוד.

כלומר, הוצאות חינוך הם בגדר הצרכים הכרחיים ואולם, הצרכים ההכרחיים הם בגדר הוצאות החינוך ובמסגרות ציבוריות {ראה למשל עע"מ (ת"א) 64/97 שבתאי פריזם נ' תיאה פריזם, תק-מח 98(1), 2819 (1998)}.

דמי טיפול לקטין עד גיל 6 הינו חלק מהצרכים ההכרחיים של הקטין. לגבי קטין מעל גיל 6 אין הדבר כך והחיוב בדמי טיפול הוא מדין צדקה.

זכאות לדמי טיפול הינה אך ורק במצב בו האב אינו נושא במזונות האם. כאשר נושא הבעל במזונות האם נחשב הטיפול בילדים כמעשה ידיה ואין לחייב את הבעל ברכיב זה במסגרת מזונות הילדים {תמ"ש (ת"א) 67760/99 כ' ע' ואח' נ' כ' ג', תק-מש 2002(3), 102 (2002)}.

תשלום דמי הטיפול לידי האם יבואו כדי לפצות אותה עבור טיפולה הישיר, או עבור הוצאותיה לטיפול חיצוני {כגון: קייטנה, מטפלת, מעון וכיוצא בזה} בהיותו זרועה הארוכה של האם.

דמי הטיפול הם גבוהים יותר ככל שהקטין המטופל הוא בגיל צעיר יותר, ועם התבגרותו, הולך ופוחת מרכיב הטיפול בו, שבגינו יש לשלם דמי טיפול, עד שמגיע לאפס. כך לדוגמא, ב- ע"א 492/85 {סופר נ' סופר, תק-על 86(2), 587 (1986)} קבע בית-המשפט כי מרכיב דמי הטיפול מאבד מחיוניותו בהגיע הילדים לגיל 11 ו- 13 {ראה גם ע"מ (ת"א) 1018/99 צימרמן נ' צימרמן, דינים מחוזי כו(10), 743; תמ"א (ת"א חי') 441/92 זלמנוביץ' נ' זלמנוביץ', דינים מחוזי כו(7), 252; ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב, דינים עליון ג 934; תמ"ש (יר') 22601/03 מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)}.

דמי הטיפול הם בגדר מזונות הקטין. לכן, על קטין המגיש תביעת מזונות {באמצעות אימו} לכלול בכתב תביעתו, בין שאר צרכיו והוצאותיו, גם את דמי הטיפול. היה ולא יהיה פירוט של דמי הטיפול יהיה על בית-המשפט לדחות התביעה בנוגע לפריט זה שכן, בית-המשפט אינו מעניק סעד שלא נתבקש בכתב התביעה {אלא במקרים נדירים}.

הוצאות בגין מדור והחזקתו הן צורך הכרחי ועל-כן יחולו על האב.

השיעור בו מחוייב אב בעניין מדור ילדיו, משתנה בהתאם למספר הילדים {תמ"ש (ת"א) 71460/99 פלוני (קטין) ואח' נ' אלמוני, תק-מש 2000(2), 331 (2000)}. בהרכב משפחה של אם וילד - חלקה של האם 67% וחלקו של הקטין 33%. בהרכב משפחה של אם ושני ילדים - חלקה של האם 60% וחלקם של הילדים 40%. בהרכב משפחה של אם ושלושה ילדים - חלקה של האם 50% וחלקם של הילדים 50%.

חשוב להעיר כי כל עוד האב נושא במלוא הוצאות אחזקת הבית, אין לחייבו בהוצאות אחזקת הבית, ואין מקום לכפל חיוב, כלומר, פעם אחת במסגרת הוצאות אחזקת הבית הכוללות ופעם נוספת במסגרת מזונות הקטין.

לעיתים עולה השאלה האם תשלום המשכנתא הוא רכיב הוני {כאמור ב- ע"א 864/94 יוסף שוקר נ' יעל שוקר ואח', תק-על 94(4), 239 (1994)} או רכיב של מזונות {כאמור ב- ע"א 803/85 ראמו ברזילאי נ' שושנה ברזילאי ואח', תק-על 87(1), 239 (1987)}.

על-פי הגישה הראשונה {עניין יוסף שוקר} חיוב בן זוג להמשיך ולשם את התשלומים החודשיים של חוב המשכנתא, הרובצת על דירתם המשותפת של בני הזוג, אינו עניין של מזונות; כאשר אחד מבני הזוג משלם את החזרי חוב המשכנתא הוא מגדיל את הונו של בן הזוג השני; נושא חיוב בתשלום המשכנתא הוא עניין הקשור בקניין וברכוש המשותף של בני הזוג, ואין לעניין זה ולא כלום לחובתו וחבותו של בעל-אב במזונות ילדיו אשתו וילדיו.

לעומת-זאת, על-פי הגישה השניה {עניין ראמו ברזילאי} המדור בנוי, בין היתר, על כך שהאישה תשלם את התשלומים המתחייבים מן ההחזרה בדירה; אם בני הזוג נכנסו בשעתו להתחייבות לתשלום משכנתא, הרי המשך תשלום המשכנתא הוא האמצעי הנדרש להבטחת המדור; בית-המשפט רשאי לכלול נתן זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות.
לעניין רכיב המשכנתא כרכיב מזונות ניתן להתוות את הכללים הבאים, שינחו את בית-המשפט בדיון בסוגיה זו. ואלה הם:

הכלל הראשון, כאשר משולמת משכנתא חודשית על-ידי בן הזוג או הורה, החיוב מדין המזונות הוא בגדר חיוב של מדור רעיוני, שהרי ללא המשכנתא היה על סן הזוג או ההורה לשכור דירה ולבקש חיוב הבאל-האב בחלק מרכיב שכר הדירה או במלוא שכר הדירה לפי הנסיבות.

הכלל השני, בן הזוג או ההורה אמנם מגדיל את הונו באמצעות חיוב זה של מדור רעיוני שנפסק לטובתו, אולם לבעל-האב לא נגרם חסרון כיס, שהרי ממילא היה חב בגין מדור חלופי לפי מפתח של שכר דירה סביר וחלקם של האישה ו/או הקטינים ברכיב זה.

הכלל השלישי, כאשר החזר המשכנתא החודשית גבוה, וחורג מעלות שכר דירה סביר, שניתן לאשרו, רכיב המדור הרעיוני יחושב לפי שווי שכר דירה סביר, ויתרת המשכנתא החודשית תהיה בגדר רכיב הוני, שאין הבעל-האב להשתתף בו.

כל עוד הקטין מתגורר בדירת הצדדים שאין עליה חיוב משכנתא - בית-המשפט לא יחייב את האב בגין רכיב המדור {תמ"ש 28050/04 א' ג' נ' א' מ', פורסם באתר האינטרנט נבו (20.03.06)}.



2. כיצד נגזרת יכולתו הכלכלית של האב לצורך קביעת היקף המזונות?
2.1 כללי
יכולתו של האב לצורך קביעת היקף המזונות ההכרחיים אינה נקבעת אך ורק על-פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים שהתקבלו ממכירת רכוש {בהקשר זה נעיר כי דירת המגורים של החייב אינה מחוסנת ופטורה כמקור לתשלום המזונות; כאשר האב מקבל רכב ממקום עבודתו ברור לכל שלא ניתן יהיה לממש רכב זה לצורך תשלום המזונות}, חסכונות וכן פוטנציאל השתכרותו על-פי מקצועו וכישוריו {ראה למשל ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1), 147; ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2), 721}.

כשמדובר בכספים ברי השגה {כגון כספים שחוסך האב מידי חודש בחודשו לצורכי פנסיה} יעדיף בית-המשפט את חובו של האב עבור מזונות ילדיו על פני עתידו הסוציאלי של האב הגלומה בכספי חסכונותיו. דברים אלה נכונים במיוחד כאשר האב יחסית צעיר והילדים כבר בגירים, כך שכל נטל שיוטל על האב יאלץ את האב לנגוס בחסכונותיו יהיה יחסית סביר, בהתחשב בתקופה המוגבלת של החיוב {ראה למשל תמ"ש (יר') 22601/03 מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)}.

היה ולא יהיה בידי האב היכולת לשלם את המזונות שנפסקו כנגדו יהיה עליו, במקרה שכזה, למכור את הדירה בבעלותו, דבר שיצריך ממנו לעבור לדירה שכורה. מהכספים המתקבלים ממכירת הדירה יוכל האב לשלם את המזונות שנפסקו כנגדו {תמ"ש 35190/98 רן רונקין נ' עדה רונקין ואח', פ"ד לח(1), 151}.
אין לקבל טענת אב לפיה הוא עובד רק 4-3 שעות ביום ולכן אין ביכולתו לשאת את מלוא תשלום המזונות ובכך להינות מכל העולמות על חשבונם של האישה והילדים. במקרה שכזה, על האב להתכבד ולהוסיף לעבוד בעבודתו שעות נוספות או בכל עבודה אחרת כדי לקיים את חובותיו כלפי בני משפחתו.

היה והאב עובד שעות מצומצמות מסיבה כזו או אחרת יהיה עליו להוכיח זאת בפני בית-המשפט ולהראות כי אינו יכול לעבוד שעות נוספות מחמת אותן סיבות אישיות או כל סיבה אחרת המונעת ממנו לעבוד שעות נוספות.

על האב לעשות מאמץ כן ורציני מצידו ולחפש עבודה במקצועו שכן, אדם חייב לעשות הכל שלאל ידו כדי שיוכל לפרנס בכבוד את ילדיו הקטינים. מן הראוי כי האב יתור אחר עבודה ואמצעים להגדיל את הכנסתו.

בעובדה שהאב מתפרנס מקצבת נכות ובהכנסתו אין כדי לכסות על צרכיהם ההכרחיים של ילדיו אין כדי להניע את בית-המשפט לפסוק סכום נמוך בהרבה מן הדרוש לכיסוי הצרכים המוכחים שלהם מהחשש שמא הסכום ישלום על-ידי המוסד לביטוח לאומי וחובו של הנתבע למוסד לביטוח לאומי יחייב נקיטת הליכים נגדו. בנסיבות אלה, על המוסד לביטוח לאומי להתחשב במצבו של האב עובר לקביעת דרכי הגביה.

כך גם, העובדה כי האב מובטל ואינו משכתר, וכי לא משולמת לו קצבת אבטלה, אינה פוטרת אותו, כמובן, מחובתו לדון את ילדיו שכן, יכולתו של האב, לשאת במזונות הזכאים להם, אינה נקבעת רק על-פי הכנסתו המוגבלת והמצומצמת בנסיבות מסויימות או מטעמים מסויימים, אלא על-פי יכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל את הכנסתו ולא רק מהכנסתו מעבודה אלא גם ממקורות אחרים.
כאשר האב מתנייע בכסא גלגלים, נוצר צורך להרחיב את הדלתות בבית, דבר שלא ניתן יהיה להיעדות בדירה שכורה. לפיכך, ההצעה כי הנתבע ימכור את דירתו וישכור לעצמו דירה {בה עליו להלין גם את המטפלת} היא בלתי-מעשית בנסיבות העניין {תמ"ש (ת"א) 82411/97 כ' ד' ואח' נ' כ' י', תק-מש 2002(2), 150 (2002)}.

לתשומת-ליבנו, כי כאשר האב עובד במפעל ציבורי או במעין ציבורי במשרה מלאה וקובעה, כי אז יש לראות את עבודתו זו והשתכרותו מעבודתו זו, את פרנסתו היחידה והכוללת, ואין להטיל עליו ולחייבו לחפש גם עבודה נוספת כדי שיגדיל את הכנסתו {ת"א (ת"א) 3428/91 שרה שבקוב נ' יוסף שבקוב, תק-מח 93(1), 321 (1993)}.

כלומר, כאשר אדם עובד במשרה קבועה ומלאה, במשך רוב שעות היום, מזה תקופה ארוכה יחסית, ובמיוחד במצב האבטלה השוררת היום בישראל, אין מקום לומר לו לחפש עבודה אחרת או נוספת כדי שיפרנס בצורה רחבה וגדולה את ילדיו, מעבר לאפשרויות שיש לו מהכנסתו {ראה למשל ע"א 246/69 אל על נ' אל על, פ"ד כג(2), 305}.

הטבות. לעניין חישוב הכנסתו של בעל דין, יש להביא בחשבון כל הכנסה המגיעה אליו. בבואנו לשכלל את שכרו של בעל הדין, יש לקחת בחשבון את סך ההטבות אותן מקבל בעל הדין ממקום עבודתו.

ישנם מקרים בהם ארוחות חינם או במחיר אפסי ייחשבו כתוספת להכנסתו של בעל הדין. לעומת-זאת, כאשר בעל הדין מקבל החזר הוצאות בגין אותן ארוחות - לא יהיה בכך כדי להצביע על יכולתו הכלכלית של בעל הדין.

נסיעות לחו"ל. נסיעות לחו"ל של בעל הדין מהוות הטבה משמעותית, אלא שהטבה זו המוענקת לו על-ידי גורמים חיצוניים - בשל כישוריו המקצועיים היא מוענקת - לא יהוו כדי להצביע על יכולתו הכלכלכית.

ביטוח מינהלים וקרן השתלמות. יש לזקוף להכנסתו של בעל דין את חלקו כעובד בהפרשות לביטוח מינהלים ולקרן השתלמות. לעומת-זאת, אין לזקוף להכנסת בעל דין גם את חלקו של המעביד בהפרשה לביטוח המינהלים ולקרן ההשתלמות {ראה למשל עמ"ש 14/97 ברהום נ' ברהום (טרם פורסם)}.

כלומר, יש לראות את ההפרשות לקרן השתלמות ולקופת הגמל {חלקו של העובד} חלק מהכנסתו הפנויה של בעל הדין.

ניכויי חובה וניכויי רשות. בישוב הגנסת הורה לבחינת חיובו במזונות יש להתחשב בניכויי חובה {מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס ערך מוסף} בלבד ולא בניכויי רשות.

2.2 כיצד ינהג בית-המשפט במקרה והבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו
ככלל, יש להתייחס בחשדנות לירידת הכנסותיו של אב בתביעת מזונות וזאת מתוך ההכרה בנטיית נתבעים בתביעות מסוג זה לנסות ולהפחית את חיובם במסונות באמצעות הפחתה מלאכותית בהכנסותיהם.

כאשר פורץ ריב בין הבעל לאישה, יש והבעל נוקט בתחבולות לשם הקטנת הכנסותיו, כדי לפגוע באמצעים שיועמדו לרשות האישה.

לשם כך, הבעל מחליף את מקום עבודתו, או שהוא סוגר את עסקו, או מצמצם את שעות עבודתו.

לכן, כל אימת שטוען הבעל, כי בפרוץ הריב או בסמוך לו חלו שינויים במקורות או בדרכי פרנסתו, חייב בית-המשפט לבדוק אם נהג הבעל בתום-לב, לצורך העניין, או שמא אין אלא תחבולה לצורך המשפט.

כאמור לעיל, חייב אדם במזונות אשתו וילדיו לא רק לפי הכנסתו הממשית אלא גם לפי הכנסתו הפוטנציאלית. לכן, אם הוא משנה את סדרי הכנסתו, כאשר היה יכול להפיק הכנסה המספקת למזונות ראויים, מחייבים אותו לפי ההכנסה שיכול היה להפיק.

ב- תמ"ש (יר') 22601/03 {מ' ר' ואח' נ' ד' פ' ר', תק-מש 2005(3), 71 (2005)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן סיים הנתבע את עבודתו בקופת חולים כשנה וחצי לפני הגשת התביעה. כלומר, הנתבע לא התפטר מעבודתו כצעד טקטי על-מנת להקטין את סכום השתכרותו.

בית-המשפט אף הדגיש כי חזקה על התובעת כי הפסקת עבודתו של הנתבע נעשתה בהסכמתה ולאחריה התרגלו התובעים לרמת חיים נמוכה יותר, שבה עובד הנתבע בשתי עבודות בלבד. לפיכך, בית-המשפט העריך את גובה השתכרותו של הנתבע לפי מה שהוא הרוויח בפועל.