הפרשנות לחוק זכויות החולה
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מטרת החוק (סעיף 1 לחוק)
- הגדרות (סעיף 2 לחוק)
- הזכות לטיפול רפואי (סעיף 3 לחוק)
- איסור הפליה (סעיף 4 לחוק)
- טיפול רפואי נאות (סעיף 5 לחוק)
- מידע בדבר זהות המטפל (סעיף 6 לחוק)
- דעה נוספת (סעיף 7 לחוק)
- הבטחת המשך טיפול נאות (סעיף 8 לחוק)
- קבלת מבקרים (סעיף 9 לחוק)
- שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל (סעיף 10 לחוק)
- טיפול רפואי במצב חירום רפואי או סכנה חמורה (סעיף 11 לחוק)
- בדיקה רפואית בחדר מיון (סעיף 12 לחוק)
- הסכמה מדעת לטיפול רפואי ואופן מתן הסכמה מדעת (סעיפים 13 ו- 14 לחוק)
- טיפול רפואי ללא הסכמה (סעיף 15 לחוק)
- מינוי בא-כוח למטופל (סעיף 16 לחוק)
- חובת ניהול רשומה רפואית (סעיף 17 לחוק)
- זכות המטופל למידע רפואי (סעיף 18 לחוק)
- שמירת סודיות רפואית (סעיף 19 לחוק)
- מסירת מידע רפואי לאחר (סעיף 20 לחוק)
- ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות (סעיפים 21 ו- 22 לחוק)
- השגה (סעיף 23 לחוק)
- ועדות אתיקה (סעיף 24 לחוק)
- אחראי לזכויות המטופל (סעיף 25 לחוק)
- אחריות מנהל מוסד רפואי (סעיף 26 לחוק)
- הוראות לגבי כוחות הביטחון (סעיף 27 לחוק)
- עונשין ועוולה אזרחית (סעיפים 28 ו- 28א לחוק)
- שמירת דינים (סעיף 29 לחוק)
- תחולה על המדינה (סעיף 30 לחוק)
- שינוי התוספת (סעיף 31 לחוק)
- ביצוע ותקנות (סעיף 32 לחוק)
- מפתח ספרים ומאמרים
הזכות לטיפול רפואי (סעיף 3 לחוק)
עמוד 11 בספר:
סעיף 3 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1966 קובע כדלקמן:
"3. הזכות לטיפול רפואי
(א) כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל.
(ב) במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה."
לפי סעיף 3(א) לחוק זכויות החולה, כל נזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל. לפי סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, במצב חירום רפואי, כלומר בנסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או לנכות חמורה בלתי-הפיכה, זכאי האדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה {ת"ק (יר') 2813/06 תמם עמוס נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
חוק זכויות החולה שם לו למטרה "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".
עמוד 12 בספר:
חוק זה, מצהיר על הזכות לטיפול רפואי, בקובעו כי "כל הנזקק לטיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לכל דין ובהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל" וכי במצב חירום רפואי "זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה".
מצב חירום מוגדר כנסיבות שבהן אדם מצוי בסכנה מיידית לחייו או קיימת סכנה מיידית כי תיגרם לו נכות חמורה בלתי-הפיכה אם לא יינתן לו טיפול רפואי דחוף {סעיפים 2 ו- 3(ב) לחוק זכויות החולה}.
טיפול רפואי מציל חיים, בא בגדר הגדרתו של סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, לפיו "במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי ללא התניה".
בהגדרה זו ניתן לכלול אף טכנולוגיות המיועדות להארכת חיים של העמית החולה ולשיפור איכות חייו. זאת, במקרה בו העמית לוקה במחלה קשה וממושכת והטיפול החריג מונע ממנו נזק בריאותי משמעותי או כשבאיזון הכללי, נמצא כי הטיפול החריג יהיה בעל השפעה משמעותית על איכות חייו, או על הארכת חייו, באופן העולה במשקלו על הסיכון לנזק בריאותי העלול להיגרם לו כתוצאה מאותו טיפול.
בהקשר זה נעיר כי סעד זמני יוענק לחולה, לא רק כאשר מדובר בהצלת חיים, אלא גם כאשר אי-מתן טיפול רפואי עלול לסכן את חיי המבוטח או לגרום לו נזק בריאותי משמעותי, למשל כאשר המבוטח זקוק לטיפול מיידי.
"טיפול מציל חיים" יכול וייבחן, במקרים המתאימים, במשמעותו המהותית כ"טיפול מאריך חיים" או "טיפול המעניק איכות חיים", במיוחד כאשר הוברר כי אין המדובר עוד בהצלת החיים, כי אם בהארכתם לתקופה מסויימת {ראה
עמוד 13 בספר:
גם ע"ע (ארצי) 205/08 שירותי בריאות כללית נ' אילן טיירו ז"ל, פורסם באתר האינטרנט בנו (2009); חב"ר (חי') 955-08 כרמלי אורי נ' שירותי בריאות כללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
בכך, מבטיח חוק זכויות החולה כי כל אדם, המצוי במצב חירום רפואי, יקבל טיפול רפואי הולם {בג"צ 8961/06 פלוני נ' ראש הממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008); בג"צ 11044/04 דימיטרי סולומטין נ' שר הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011); ע"ב (ת"א) 22/99 גיל איזק נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999)}.
הוראתו של סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה חלה בכל מצב שבו נתון אדם בסכנת חיים. תמיכה לפרשנות זו, מעבר לתכלית החקיקתית בחוק זה, נוכל למצוא גם בהשוואת נוסחו של הסעיף לנוסחו של סעיף 1(א) לחוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998, נקב המחוקק במילים מפורשות וברורות הבאות לתת אינדקציה למצב חירום הנובע מאירוע פתאומי, מיידי: "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו" {בר"ע 186/99 קופת חולים כללית נ' מ"י ורחל גרונדשטיין, פורסם באתר האינטרנט נבו (1999)}.
לעומתו, סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה לא סוייג באותן מילים הבאות להצביע על אירוע פתאומי, שניתן לאתרו בנקודה ספציפית במישור המקום והזמן, או על מיידיות ויש בו לדעתנו כדי ללמד על התכלית החקיקתית {ע"ב (ת"א) 8619/02 יפעת פייביש נ' מכבי שירותי בריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003)}.
עמוד 14 בספר:
ב- בג"צ 5637/07 {פלונית נ' שר הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)} קבע בית-המשפט כי חוק ביטוח בריאות אינו מחייב את המדינה לממן שירותי בריאות מלאים לעותרות, אך עומדת לעותרות זכות לקבל טיפול במצב חרום רפואי ללא התניה {בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה}.
ב- בג"צ 8961/06 {פלוני נ' ראש הממשלה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)} קבע בית-המשפט כי העותר אינו תושב ישראל ומקובל עלינו כי הוא לא הצביע על כל עוגן נורמטיבי מכוחו תחוייב המדינה לשאת בעלויות שירותי בריאות להם יזדקק, הגם שיודגש כי חוק זכויות החולה מונע כאמור מצב בו לא יינתן טיפול רפואי הולם לאדם, כל אדם, המצוי "במצב חירום רפואי".
ב- ע"ב (ת"א) 2094/01 {משה נחמן נ' קופת חולים הכללית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2001)} נקבע כי סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, קובע, כי במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה.
בית-הדין, במקרה זה, לא סבר כי מכוח סעיף זה ניתן להטיל על המשיבה לשאת בהוצאות ביצוע ההשתלה שכן, סעיף 29(2) לאותו חוק מורה, כי אין בהוראות החוק לפטור מטופל מחובת תשלום עבור קבלת שירותים רפואיים.
מכאן, כי אף אם מדובר בטיפול רפואי דחוף כמשמעותו בסעיף 3(ב) לחוק, אין המשיבה חייבת לשאת בהוצאות טיפול זה.

