botox
הספריה המשפטית
דיני "עובדים זרים" - הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

סיעוד - סוגי אשרות הכניסה לישראל

במסגרת מדיניות הכניסה לישראל, ישנה אבחנה בין סוגים שונים של אשרות כניסה ושהייה בהתאם למטרה המיוחדת העומדת מאחריהן. מבין הסוגים השונים, רישיון ביקור - שהוא סוג הרישיון הניתן לעובד זר - מתאפיין בזמניות שבו.

לפיכך הוא מוגבל בזמן, ויכולת הארכתו מוגבלת לתקופה מוגדרת. הפיקוח על משך זמן שהייתו בארץ של בעל רישיון ביקור נועד למנוע מצב שבו, אף-על-פי שמטרת הכניסה והשהייה בישראל היא זמנית, תיווצר, הלכה למעשה, תושבות בארץ, במקום שלא זו היתה מטרת הכניסה, וכאשר תושבות בפועל כזו סותרת את המדיניות הנקוטה בידי הרשות המוסמכת.

הסמכות לקבוע את המדיניות בתחומי הכניסה לישראל והשהות בה נתונה, בעיקרה, לשר הפנים מכוח החוק. זוהי סמכות רחבה מאוד, שנועדה להגשים מדיניות המקדמת את צרכיה של המדינה בתחומי חיים שונים. היא מושפעת ממדיניות הממשלה, כפי שזו מתעצבת מעת לעת.

בצד סמכותו הרחבה של שר הפנים להסדיר את ענייני הכניסה והשהייה בישראל, ישנם נושאים שבהם הרשות המחוקקת עצמה קבעה בחקיקה ראשית תנאים שעל פיהם הרשות המוסמכת מפעילה את סמכותה. בעניינים שונים, החקיקה הראשית עצמה התוותה את אמות-המידה והתנאים לכניסה ושהייה בישראל. בנסיבות כאלה, על הרשות המוסמכת להפעיל את הסמכות על-פי התנאים המותווים בחוק.

כאשר התנאים בחוק הם בעלי אופי קשיח, מיתחם שיקול-הדעת של הרשות המוסמכת מצטמצם בהרבה, ועליה להפעיל את סמכותה על-פי ציוויו של החוק. במצב כזה, את סמכותו הרחבה והפתוחה של שר הפנים לקבוע קריטריונים לכניסה ושהייה בישראל של נתין זר מחליפות הוראות החוק הקובעות, הן עצמן, קריטריונים אלה. כזה הוא המצב בעניין עובדים זרים בתחום הסיעוד.

מדיניות המחוקק הניצבת ברקע הסדרי הכניסה והשהייה בישראל, אינה אדישה לערכים הומניטריים כלל ועיקר.

היא מתחשבת בערכים אלה, גם אם אינה מעניקה להם, בהכרח, ובכל מצב, את המשקל המכריע. היא מבקשת לתת משקל יחסי ראוי לערכים אלה בצד השיקולים החברתיים, המשקיים, והביטחוניים, ושיקולים אחרים שבאינטרס ציבורי, שיש לאזנם בדרך ראויה.

כך נעשה בחוק הכניסה לישראל גם בתחום הטיפול הסיעודי על דרך שיקלול שבין הצרכים ההומניטריים של ציבור הנזקקים לטיפול סיעודי בישראל, לבין האינטרס הציבורי שעניינו הסדרת תקופות השהייה בישראל של מטפלים סיעודיים זרים, על-פי אמות-מידה שתתיישבנה עם המדיניות הכוללת של ישראל ביחס למשך זמני שהייה של נתינים זרים בישראל.

נקודת המוצא במדיניות הכניסה והשהייה בישראל ביחס לעובדים זרים דרך כלל היא בעלת היבט כפול:

מצד אחד, כניסתם ושהייתם של העובדים הזרים בישראל נועדה לתת מענה לצורך משקי, כלכלי, או אנושי שהחברה הישראלית זקוקה לו.

מצד שני, המדיניות היא לשמר את האופי הזמני של שהיית העובד הזר בישראל, ולמנוע כניסה לישראל לצרכי עבודה שתתפתח לתושבות בפועל בלא עמידה בתנאים שהמדינה קבעה לכך ובלא פיקוח מטעמה.

שהייה ארוכה בישראל עשויה גם לעמוד בסתירה למדיניות כלכלית-משקית של עידוד התעסוקה המקומית ופתרון בעיות אבטלה.

לפיכך, העובד הזר נכנס ושוהה בישראל באשרת ביקור זמנית, שיכולת הארכתה מוגבלת בזמן. ההגבלה לתקופה מירבית נועדה להבטיח מפני מצב בו המבקר יתבסס ויכה שורשים בארץ במשך תקופה ארוכה, ושהייתו הממושכת תקנה לו, למעשה, תושבות בפועל בישראל.