botox
הספריה המשפטית
דיני פטנטים ומדגמים

הפרקים שבספר:

חזקת שימוש - סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות

סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 קובע כדלקמן:

"10. חזקת שימוש
חזקה על הנתבע כי השתמש בסוד המסחרי שבבעלות התובע אם התקיימו שניים אלה:
(1) הסוד המסחרי הגיע לידיעתו של הנתבע או שהיתה לו גישה אליו;
(2) המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי."

ב- רע"א 6724/09 {כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ נ' דיויד שילד - סוכנות לביטוח חיים (2000) בע"מ, תק-על 2010(1), 10426, 10428 (2010)} קבע בית-המשפט כי על-מנת שתקום חזקת שימוש לפי סעיף 10 לחוק עוולות מסחריות, נדרש כי יתקיימו שני תנאים מצטברים: כי הסוד המסחרי נמצא בידיעת הנתבע או שיש לו גישה אליו וכי הנתבע משתמש במידע הדומה דמיון מהותי לסוד המסחרי. אין די בכך שלנתבע יש נגישות לסוד מסחרי על-מנת לבסס חזקה כי הוא השתמש בו או עתיד להשתמש בו.

קיים קושי לבסס הטלת איסור גורף על נתבע לעסוק בתחום עיסוק מסויים, אך בשל כך שיש לו גישה לסודות מסחריים העשויים להיות רלוונטיים לאותו תחום עיסוק. ייתכן שיש לכך מקום כאשר מדובר בעיסוק שאין כל דרך לבצעו ללא היזקקות לסודות המסחריים, אולם אין זה המצב במקרה דנא. בגדר הבקשה לסעדים זמניים עתרה המשיבה, באופן חלופי, לאסור על המבקשת שימוש בפריטי מידע מסויימים שפורטו בבקשה ואשר לפי הטענה הינם סודות מסחריים.

נראה, כי ככל שהדברים אמורים בעילה של גזל סוד מסחרי, היה על בית-המשפט לקבוע לגבי כל אחד מפריטי המידע האם הוא מהווה, לכאורה, סוד מסחרי של המשיבה והאם יש לאסור על המבקשת להשתמש בו. לא היה מקום להטלת איסור עיסוק גורף, על בסיס הנחת מוצא לפיה ככל הנראה תשתמש המבקשת בסודות מסחריים המצויים ברשותה.

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 3120/99 {סקו סיסטם בע"מ נ' סופרקום בע"מ, תק-מח 2006(1), 8570, 8580 (2006)} קבע בית-המשפט, כי על-מנת לבחון אם נעשה על-ידי הנתבעות שימוש בסוד המסחרי ניתן להיעזר בחזקה אותה קובע סעיף 10 לחוק.

מסעיף זה עולה כי אם יימצא שלנתבעות הגיע מידע המוגן מכוח ההסכם, ובאם המידע בו עושות הנתבעות שימוש דומה דמיון מהותי למידע המוגן, אזי חזקה כי הנתבעות עשו שימוש במידע זה. במקרה דנן, מדובר בשיטות דומות באופן מהותי. מכאן, המידע עליו מבוססת שיטת הנתבעות דומה דמיון מהותי למידע עליו מבוססת שיטת התובעת.

הרכיב השני אליו יש להידרש על-מנת להרים את החזקה לפיה נעשה שימוש במידע שהעבירה התובעת הינו רכיב הנגישות שהיתה לסופרקום למידע המוגן, משום כך ייבחן המידע שהועבר לנתבעות. מהראיות עולה כי התובעת היתה הבעלים היחיד והבלעדי של כל הזכויות בשיטה, בנכסי הקניין הרוחני וביתר הזכויות הקשורות בכך, והסכימה למסור לנתבעת את הידע בתנאי שזה יהיה רק לצורך תכנות מכשירי הקריאה האלקטרו-אופטיים.

מהראיות עולה כי התובעת העבירה לסופרקום שרטוטים של הקורא, תוכנות שונות ובינהן תוכנת הכיול בגרסת מקור, והסברים על שיטת הכיול. משום כך נבחנה חשיבות המידע שהועבר, מהותו ופוטנציאל התרומה שלו לפיתוח שיטה דומה. מהראיות עולה כי לסופרקום היתה נגישות לסוד המסחרי שהיה בו כדי לקדם אותה במידה ניכרת בפיתוח שיטתה.

לאור קיומו של דמיון מהותי במידע בו עשו התובעת והנתבעות שימוש, ולאור קיומה של נגישות למידע המוגן, קיימת החזקה בדבר שימוש במידע שהועבר על-ידי התובעת לסופרקום. כמו-כן קיימות ראיות נסיבתיות נוספות שיש בהן כדי לחזק את החזקה בדבר שימוש הנתבעות במידע המוגן. מהראיות עולה כי הנתבעות הפרו הנתבעות את חובת האמון המוטלת עליהן כלפי התובעת. לפיכך, הנתבעות ביצעו עוולה של גזל סוד מסחרי כלפי התובעת בהתאם לסעיף 6 לחוק.

ב- ע"א 3923/06 {סקו-סיסטם בע"מ נ' סופרקום בע"מ, תק-על 2007(4), 844, 852 (2007)} קבע בית-המשפט:

"בנסיבות האמורות לא מצאתי כי קיימת כל עילה שהיא אשר תצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות האמורות של בית-המשפט המחוזי. משכך, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי כי קמה כנגד סופרקום החזקה שבסעיף 10 לחוק העוולות המסחריות, לפיה עשתה שימוש בשיטת סקו-לייבל במסגרת שיטתה שלה, שימוש העולה כדי גזל סודה המסחרי של סקו-סיסטם."

ב- ת"א (מחוזי ת"א) 1797/04 {הד-און מערכות מחשבים בע"מ נ' יעל קלעי, תק-מח 2004(2), 9509, 9512 (2004)} קבע בית-המשפט כי "החזקה בסעיף 10 נועדה להקל על נטל הראיה להוכחת שימוש בסוד מסחרי אולם כדי ליהנות מהחזקה על התובע להוכיח באופן מצטבר את קיומם של התנאים (1) ו- (2)".

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 19484/03 {טופ אימג' סיסטמס בע"מ נ' קומאי עופר, תק-מח 2004(1), 7632, 7644 (2004)} ביקשה המבקשת כי בית-המשפט ימנע מהמשיבים מלעשות שימוש בתוכנה שיצרו ואשר מפרה, לטענת המבקשת, הסכם שחתמה עם המשיב 1, שהועסק אצל המבקשת, ואשר במסגרתו התחייב המשיב לא להתחרות במבקשת. בית-המשפט פירש את ההסכם הנדון וקבע כי הוא אינו בא להגביל את התוכנה שיצרו המשיבים.

נפסק כי יש לשקול, לצד זכויותיו של המעביד והרצון להגן על סודותיו המסחריים, את חופש העיסוק של העובד ואת חירותו להמשיך ולעבוד במקצועו ולהשתמש בידע המקצועי שאותו רכש ופיתח אצל מעבידו, כמו גם את האינטרס של החברה בכללותה לקיומה של תחרות חופשית בשוק פתוח ובכלכלה חופשית. כמו-כן יש להביא בחשבון את האינטרס הציבורי להצבת נורמה של התנהגות המאופיינת בהגינות ובתום-לב. בעיקרון, איזון כזה מחייב כי עובד שפרש ממקום עבודה ישמור על הסודות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין. לאור האמור, פסק בית-המשפט כי המשיב לא הפר חובות אלה כלפי המבקשת והבקשה נדחתה.