ממעשה פשיטת רגל ועד להכרזתו של החייב כפושט רגל
הפרקים שבספר:
- מבוא
- מיהו חייב
- התראת פשיטת רגל
- תכנה של התראת פשיטת רגל
- מעשה פשיטת רגל
- סמכות למתן צו כינוס
- עילות לבקשת נושה
- בקשת נושה מובטח
- אין פשיטת רגל בחברה או באגודה שיתופית
- אימות והמצאה
- ראיות נחוצות
- זכות להעיד את החייב
- חקירת תוקף החוב ותמורתו
- עילות לדחיית הבקשה
- דחייה או עיכוב בגלל ערעור
- עיכוב הליכים מחמת הכחשה
- בקשת חייב
- צו כינוס נכסים לבקשת חייב
- מועד הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- תשלומים עתיים ומגבלות על החייב
- חקירה על-ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים
- חוות-דעת הכונס הרשמי
- החלטת בית-המשפט בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל
- אין חזרה מבקשה שהוגשה - אלא ברשות בית-המשפט
- פשרה או הסדר לפני צו כינוס
- פעולת צו כינוס ועיכוב הליכים
- כונס זמני
- עיכוב הליכים
- צו זמני לבקשת חייב
- מנהל מיוחד
- פרסום צו כינוס ואסיפת נושים
- דו"ח לאחר מתן צו כינוס
- אסיפת נושים ראשונה
- בקשה לחקירה פומבית וחקירתו של החייב
- פשרה או הסדר אחרי צו כינוס
- צו הכרזה על פשיטת רגל
- הגבלות על פושט רגל
- הנאמן על-פי פקודת פשיטת הרגל
- מינוי ועדת ביקורת וסמכויותיה של הוועדה על-פי פקודת פשיטת הרגל
- פשרה או הסדר לאחר הכרזה; אישורו של בית-המשפט והסמכות לבטל ההכרזה
- פיקוח על החייב ועל נכסיו
- הפטר בפשיטת רגל
חקירת תוקף החוב ותמורתו
סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"13. חקירת תוקף החוב ותמורתו
בית-המשפט, בדונו בבקשת הנושה, רשאי לברר מה היתה התמורה לחוב פסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק."
סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל, מתייחס למקרים בהם הוצגה בפני בית-המשפט ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין {לעניין זה ראה למשל המ' (ת) 6903/91 דב גרשוני נ' כפר הס - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (1991)}, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק.
תפיסת היסוד שבבסיס סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל הינה שהליכי פשיטת רגל הם הליכים שמערבים בתוכם אינטרסים לא רק של הנושה המחזיק בידיו פסק-דין אלא של נושים אחרים של החייב. במצב זה כאשר המעט צריך לספק את הרבים, קיימת הצדקה לדקדק בטיב תביעתו של הנושה, גם אם מדובר בנושה מובטח {בש"א (מחוזי חי') 11512/05 משה דהאן נ' בנק טפחות לישראל בע"מ, תק-מח 2006(1), 199, 200 (2006)}.
על-מנת שבית-המשפט יעשה שימוש בסעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל, יש להניח תשתית ולו ראשונית, המצביעה על "עילה" להתערב.
בדונו בבקשת הנושה לצו כינוס, המבוססת על חוב פסוק, רשאי בית-המשפט לברר מה היתה התמורה לחוב הפסוק, ואם הובאה לפניו ראיה למרמה, לקנוניה או לעיוות דין, או שהוכח קיומו של חוב בר-תביעה מלבד החוב הפסוק, רשאי הוא לברר תקפותו של החוב הפסוק {ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל, 75}.
בנקודה זו של הדיון, נבהיר כי הסמכות "להציץ מאחורי פסק-הדין" נתונה גם לנאמן בבואו להכריע בתביעת החוב המוגשות לו. לפיכך, במידה ובית-המשפט מגיע למסקנה כי אין בסמכותו להתערב, אזי, יכול הנאמן לעשות כן ובמידה והונחה בפניו התשתית הראויה {ושלא הונחה בפני בית-המשפט; ראה גם פש"ר (מחוזי ת"א) 1012/04 עו"ד שפלר נ' אתי (לנה) רוזן, תק-מח 2007(3), 9223, 9225 (2007)}.
כידוע, דיני פשיטת הרגל מאפשרים לנאמן הדן בתביעת חוב "להציץ" מאחורי פסק-דין שניתן כנגד החייב כדי לברר "מה היתה התמורה לחוב פסוק {ע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר ואח', פ"ד מו(4), 353 (1992)}.
אחד מן הטעמים בעטיים מוסמך הנאמן בפשיטת רגל {או המפרק בהליכי פירוק} להרהר אחר פסק-הדין המוגש לו, יסודו בחשש מפני קנוניה בין החייב לבין מקורביו. באמצעות השגה בדרך מלאכותית של פסק-דין לטובת המקורבים, יכול החייב להבריח רכושו אל חוף מבטחים, הרחק מידיהם של הנושים {ע"א 1057/91 גבריאל הרצל נ' יחיאל מכטיגר, פ"ד מו(4), 353 (1992)}.
חשש מקנוניה כזו אינו קיים, למשל, כאשר מדובר בחוב לשלטונות המס {ע"א 262/76 שמעון בן יעקב, עו"ד נ' פקיד השומה לגבייה מיוחדת, פ"ד לא(1), 475 (1976)}.
הצדקה להלכה הנ"ל מתעוררת גם מקום בו הושג פסק-הדין בתרמית או כאשר לא היה כל דיון לגוף העניין. בהליכי פשיטת רגל אין מדובר אך ביחסי החייב והנושה אשר אוחז בפסק-הדין, כי מעורבים בהליכים אלה האינטרסים של נושיו האחרים של החייב.
ב- פש"ר (מחוזי נצ') 346/98 {א.א. יבואני תבואות ומספוא (צנציפר) נ' אמנון טל, תק-מח 99(1), 1387, 1390 (1999)} טענה החייבת כי בסמכות בית-המשפט לבדוק מה היתה התמורה לחוב הפסוק, ואם היתה לפניו ראיה למרמה, כפי שסעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל קובע.
בית-המשפט דחה טענה זו וקבע כי בין טענה כאמור לבין המקרה הנדון בתיק זה אין ולא כלום שכן, הבדיקה בה מדובר בסעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל באה למנוע קנוניה בין נושה לחייב במטרה למנוע קיפוח נושים אחרים - דבר שאינו מתעורר במקרה דנן כלל ועיקר.
ב- המ' (מחוזי חי') 1158/95, פש"ר (חי') 862/91 {שמואל לוי נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 98(1), 938, 946 (1998)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, אין כל הצדקה ל"הצצה" מאחורי פסק-הדין. אין במקרה דנן כל חשש לכך שפסקי-הדין שניתנו במקרה זה לטובת הנושים ולחובת המבקש מקורם בקנוניה. אדרבא, במקרה הנ"ל, נטושה יריבות בין הנושים לפושט הרגל. ממילא, על-כן, אין כל צורך לבדוק מה היתה התמורה לחוב הפסוק.
ב- בש"א (ת"א) 64634/99 {חאג' יחיא עבד אל רחים נ' עו"ד שלום זינגר ועזי צוובנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2000)} קבע בית-המשפט כי במקרה הנדון לא נטען בפניו כי פסקי-הדין הושגו במרמה או בקנוניה. מה עוד, כי הנטל להוכיח את אלה הוא על הטוען כן ובענייננו - על הנאמנים.
עוד נקבע כי אין הנאמנים טוענים לפגם בדרך השגתם של פסק-הדין. טענתם היא ששגה בית-הדין משפסק פיצויי הלנה למבקש, שלטענת הנאמנים אינו בגדר עובד. אפילו שגה בית-הדין בסוגיה זו, שכלל לא הובאה להכרעתו, אין טעותה של ערכאה סיבה שלא לאמץ את פסק-הדין.