התראת פשיטת רגל

1. מהותה של התראת פשיטת רגל
סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"3. התראת פשיטת רגל (תיקון: התשל"ו)
נושה שהשיג נגד חייב פסק-דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית-המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל; לעניין התראת פשיטת רגל -
(1) יראו את מי שזכאי אותה שעה לאכוף פסק-דין חלוט כמי שהשיגו;
(2) "פסק-דין חלוט" - לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק-דין חלוט או בהחלטה חלוטה."

סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל מתיר לנושה להמציא לחייב התראת פשיטת רגל, על יסוד "פסק-דין חלוט" לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין. מטרתו היא לפתוח בפני נושה ערוץ יעיל לגביית חוב המגיע לו מאת החייב.

תכליתו של הליך זה היא להביא לגבייתו היעילה של חובו של החייב לנושהו, וזאת בהתחשב בהנחה, המלווה את החלטת הנושה לפתוח בהליכי פשיטת רגל חלף האפשרות העומדת בפניו להיזקק להליכי הוצאה לפועל לשם גביית חובו, כי החייב נקלע למצב של חדלות פירעון {רע"א 8746/01 אהרן שרון נ' עזבון המנוחה מרים שורץ ז"ל, פ"ד נו(6), 448 (2002)}.

למעשה, אחת ממטרותיה של ההתראה הינה מתן הזדמנות אחרונה לחייב להסדיר את חובו בטרם פתיחת הליך של פשיטת רגל על כל המשתמע מכך.

עיקרון העל הבסיסי, אותו יש לשקול בכל דיון בהתנגדות להתראת פשיטת רגל {כפי שנראה להלן}, הינו העיקרון היסודי של חובות יש לשלם, לאלתר ובמלואם.

נבהיר כי מהותה של התראת פשיטת רגל אינה הזמנה למשא ומתן אודות החוב או הסכסוך המשפטי בין הצדדים אשר קדם לפסק-הדין שקבע כי קיים חוב. התראת פשיטת רגל כשמה כן היא - התראה לחייב כי עליו לשלם את חובו במלואו, ולאלתר, אחרת ייחשב למי שעשה מעשה פשיטת רגל.

סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל מעניק לנושה זכות לבקש המצאה של התראת פשיטת רגל לחייב {תל"א (מחוזי חי') 167-08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רוברט אברמוב, תק-מח 2009(2), 9182, 9185 (2009); בש"א (מחוזי חי') 16666/07 שרוני יעקב נ' שרוני ניסים, תק-מח 2008(3), 11831, 11832 (2008)}.

התראת פשיטת רגל ניתן לשלוח לחייב על-פי פקודת פשיטת הרגל, משנתקיימו התנאים כמפורט בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, כלומר, יש כנגד החייב פסק-דין חלוט אשר לא עוכב ביצועו {בש"א (מחוזי יר') 10547/09 בן ארי שמעון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, תק-מח 2010(1), 1673, 1675 (2010); בש"א (מחוזי יר') 6279/09 גזאוי קארולין נ' בנק מסד בע"מ סניף ירושלים (הנושה), תק-מח 2009(3), 4817, 4818 (2009)}.

כידוע, הדין הוא שהתראת פשיטת רגל יכול ותתבסס על פסק-דין שהוגש עליו ערעור, ובלבד שביצוע פסק-הדין לא עוכב. במובן זה, ניסוחו של סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל המדבר על פסק-דין "חלוט" הוא ניסוח בעייתי, וטוב יעשה המחוקק אם יתקן את הנוסח כך שיתאם את הדין האמור.

סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל {שידון בהרחבה בהמשך החיבור} מלמד כי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, הדן בהתראת פשיטת רגל, רואה גם פסק-דין שהוגש עליו ערעור כ"חלוט" לעניין המצאת התראת פשיטת רגל אם ביצועו לא עוכב {ראה למשל פש"ר (מחוזי מר') 1235-12-10 אשר רונן נ' אליהו לוי, תק-מח 2011(2), 873, 874 (2011); רע"א 8746/01 אהרון שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל ואח', פ"ד נו(6), 448 (2002); רע"א 5222/04 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, מפרק ואח', פ"ד נט(3), 481 (2004)}.

על-פי האמור בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, נושה אינו רשאי להמציא התראת פשיטת רגל לחייב, כל עוד לא ניתן נגד החייב "פסק-דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין".

תכליתו של הליך פשיטת הרגל היא להביא לגבייתו היעילה של חובו של החייב לנושהו, בהתחשב בהנחה כי החייב נקלע למצב של חדלות-פירעון, ויש לפרש את הפקודה פרשנות תכליתית ולא פורמליסטית {בש"א (מחוזי חי') 4890/07 יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, תק-מח 2007(3), 3985 (2007)}.

משלוח התראת פשיטת הרגל, מעבר למטרת יידוע החייב בדבר חובו, הוא אקט קונסטיטוטיבי שאף נדרש לרשות מטעם בית-המשפט ועליו להיעשות באופן ובמועד שנקבעו בדין {פש"ר (מחוזי יר') 996/04 קטי לוי נ' שור ישראל, תק-מח 2008(1), 5115, 5119 (2008)}.

סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל אינו מציין מהו סכום החוב המינימאלי המזכה את הנושה להמציא לחייב, לאחר נטילת רשות, התראת פשיטת רגל. ברם, הואיל והתראת פשיטת הרגל לא נועדה אלא לשמש מבוא להגשת בקשתו של הנושה להכריז על החייב פושט רגל, נוכל ללמוד על סכום המינימום האמור מסעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל לפיו סכום המינימום הוא 50,000 ₪.

כידוע, הליכי פשיטת הרגל הינם הליכים יקרים שיש בהם כדי להעסיק הן את מנגנון כונס הנכסים הרשמי והן את בית-המשפט. מרביתם של הליכים אלה נמשכים תקופה לא קצרה והנחתו של המחוקק היתה כי חובות בסכום נמוך מן הסך 50,000 ₪ ניתנים לפירעון במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.

לפיכך, הן מטעם זה והן בשל תוצאותיו הקשות של הליך פשיטת הרגל על מעמדו של החייב, מן הדין שלא להתייחס לסכום המינימום הנ"ל כדבר של מה בכך {בש"א (מחוזי חי') 1099/98, בש"א (חי') 756/98 אורי צוקרמן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ, תק-מח 99(2), 2220, 2223 (1999)}.

2. פסק-דין חלוט - מהו?
סעיף 3(2) לפקודת פשיטת הרגל מונה רשימה של מקרים הנכנסים לגדרו של המונח "פסק-דין חלוט": "לרבות צו חלוט ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל" {בנקודה זו נעיר כי הפקודה בנוסחה המקורי קבעה כי נושה רשאי לבסס התראה על "פסק-דין סופי או צו סופי נגדו על כל סכום, ואם ההוצאה לפועל של פסק זה או צו זה לא הופסקה". ראה סעיף 3(2)(ז) לפקודת פשיטת הרגל, 1936}.

הפסיקה פירשה את המונח "פסק-דין חלוט" באופן שונה מפירושו בפקודת הפרשנות.

משמעות המונח "פסק-דין חלוט" היא שפסק-הדין או הצו חותכים את זכויות בעלי הדין באופן סופי וניתנים להוצאה לפועל, אפילו הוגש עליהם ערעור. הדיבור "פסק-דין חלוט" או "צו חלוט" יש בו כדי לשבש את המשמעות האמורה, שיהיה מי שיבקש ללמוד ממנו שמדובר בפסק-דין או צו שאין ערעור עליהם, ולא היא {ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה), 68}.

הפסיקה קבעה כי הפירוש המצומצם שניתן למונח "חלוט" בחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 {"חלוט" - לעניין פסק-דין או החלטה של בית-משפט - שאין עליהם עוד ערעור או ערר או השגה כיוצא בהם}, אינו מתיישב עם התכלית העומדת ביסוד הליך של התראת פשיטת הרגל.

הגם שיש להניח כי למונחים זהים בתחיקה יש אותו פירוש, הנחה זו ניתנת לסתירה, בין היתר במקום שבו לכל אחת מן ההוראות בתחיקה שהמונח מופיע בהן יש תכלית שונה {ע"א 9368/96 מליסרון בע"מ נ' עיריית קריית ביאליק, פ"ד נה(1), 156 (1999)}.

אם כן, בתי-המשפט פירשו את המונח "פסק-דין חלוט" שלא על-פי המשמעות שניתנה לו בחוק הפרשנות, והרחיבו תחולתו, כאמור, גם על פסק-דין שניתן להפעיל בגינו הליכי הוצאה לפועל, אף אם הוגש עליו ערעור.

מלשון הסעיף {"ולרבות"}, עולה באופן ברור כי החלתו אינה מצטמצמת למקרים בהם מחזיק הנושה "פסק-דין" פשוטו כמשמעו, במובן הצר של המונח. המחוקק, בהוסיפו את השטרות הנ"ל בתיקון התשל"ו להגדרת "פסק-דין חלוט", נתן למעשה גושפנקא לפסיקת בית-המשפט אשר הכירה בשטר שהוגשה בקשה לביצועו לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל כפסק-דין לעניין התראת פשיטת רגל {ע"א 64/74 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מנדלבליט, פ"ד כח(2), 485 (1974)}.

הלשון "לרבות", אינה מתיישבת עם הטענה לפיה הסעיף קובע רשימה סגורה של מקרים הנכנסים לגדרו, כלומר, כי הוא חל רק על פסק-דין או שטר כאמור בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

חזקה על המחוקק כי לו רצה להגביל את המקרים בהם יהא נושה זכאי לנקוט בהליך של התראה פשיטת רגל לאלו המנויים בסעיף 3(2) לפקודת פשיטת הרגל בלבד היה קובע זאת במפורש ולא היה נוקט לשון "לרבות".

פירוש המונח "פסק-דין חלוט" לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, על-פי הוראת סעיף 3 לחוק הפרשנות אשר מגדיר פסק-דין חלוט כפסק-דין שאין עליו עוד ערעור, "אינו מתיישב גם עם תכליתה של הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. הוראה זו קובעת את התנאים לפתיחה בהליך פשיטת רגל כנגד חייב. תכליתו של הליך זה היא להביא לגבייתו היעילה של חייב לנושהו, וזאת בהתחשב בהנחה - המלווה את החלטת הנושה לפתוח בהליכי פשיטת רגל חלף האפשרות העומדת בפניו להיזקק להליכי הוצאה לפועל לשם גביית חובו - כי החייב נקלע למצב של חדלות פירעון ... הפירוש המוצע על-ידי המבקש, שלפיו פסק-דין חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל הינו אך ורק פסק-דין שאין עליו עוד ערעור - מנוגד לתכליתה של הוראת סעיף 3 הנ"ל" {רע"א 8746/01 שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל, פ"ד נו(6), 448 (2002); ראה גם בש"א (מחוזי ת"א) 27422/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אקריש שלמה, תק-מח 2006(2), 5475 (2006)}.

ב- בש"א (מחוזי חי') 2011/07 {משרד האוצר - מכס ומע"מ נ' יהודה וינגוט, תק-מח 2008(3), 8881 (2008)} נדונה השאלה האם חובות המס של החברות בגינם הוגשה הבקשה עומדים בתנאים הקבועים בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל?

כב' השופטת דיאנה סלע סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב וקבעה כי מע"מ אינה חייבת למצות הליכי גביה לפי פקודת המיסים (גביה) בטרם תפנה להליכי פשיטת רגל.

במקרה דנן, משהפך חוב המס לחלוט, ממילא לא יוכלו החברות או המתנגד לערער על עצם קיומו ותוקפו במסגרת תובענה אזרחית, אם תפתח. משבחרו החברות שלא להשיג על השומות, הפכו החלטות הרשות לסופיות, במובן זה שהחייבות במס אינן רשאיות לתוקפן, אף לא במסגרת הליך משפטי, ובייחוד מקום בו החברות והמתנגד בהתנהגותם הביעו הסכמה לעצם קיומו של החוב שנקבע ושיעורו.
לפיכך, לא ראתה כב' השופטת דיאנה סלע מדוע לא לאפשר לרשות לפעול לגביית חוב המס בהליך של פשיטת רגל. כלומר, במקרה הנדון, יש לפרש את סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל כך שיחול גם על חוב המס.

ב- פש"ר (מחוזי ת"א) 33941-01-10 {יצחק גואטה בע"מ נ' שמעון ג'רבי, תק-מח 2010(2), 15096 (2010)} קבעה כב' השופטת דניה קרת-מאיר כי מדובר בפסק-דין על יסוד שיק אשר ניתן כנגד החייב, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בבית-משפט שלום בנתניה.

במסגרת החלטת בית-המשפט נאמר במפורש כי החייב הוא מושך השיק וכי אין הוא מתכחש לעובדה כי השיק נמסר כשיק בטחון. בסופה של החלטה נדחתה התנגדותו של החייב. החלטה זו ניתנה עוד באפריל 2009.

לפיכך, מדובר בהחלטה שהיא החלטה חלוטה, על-פי הוראות סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

ב- פש"ר (מחוזי ת"א) 8075-09 {יוסף ד"ר במירה נ' הלל גרינברג, תק-מח 2010(1), 6412, 6414 (2010)} קבעה כב' השופטת דניה קרת-מאיר כי כנגד החייב ניתן פסק-דין אשר נהפך לפסק-דין חלוט לא רק על-פי הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, אלא אף על-פי הדין הכללי משדחה בית-המשפט העליון את ערעורו של החייב.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 19690/07 {פרדייס אינטרנשיונל כלי בית (1996) בע"מ נ' אליהו טוטיאן, תק-מח 2009(2), 7315, 7319 (2009)} קבעה כב' השופטת דניה קרת-מאיר כי פסק-הדין שניתן בהמרצת הפתיחה אשר קבע את החיוב המוטל על החייב, והחלטת כב' השופט ברוך באשר לזהות מקבל התשלום, הינם בגדר פסק-דין חלוט לעניין הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 3861/09 {רחל סייג סופר נ' יהונתן צברי עו"ד, תק-מח 2009(1), 15386, 15387 (2009)} עסקינן בהתראה שהוצאה על יסוד פסק-בורר אשר קיבל תוקף של פסק-דין.

בקשתה של המבקשת לבטל את פסק-הבורר נמחקה, לאחר שלא הופקדה ערובה גם לאחר שניתנה בעניין זה אורכה.

כב' השופטת דניה קרת-מאיר קבעה כי הגשת הערעור על החלטה זו, אין בה כדי למנוע מפסק-הבורר אשר קיבל תוקף של פסק-דין מלהיות פסק-דין חלוט לעניין סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

העובדה כי מתנהלים כנגד המבקשת הליכי הוצאה לפועל, אשר נראה כי בשלב זה אינם מאפשרים פירעון של החובות, אין בהם כדי לפגוע בזכותו של הנושה לפתוח בהליכי פשיטת רגל.

אם אכן יהיו בידיי המבקשת כספים כתוצאה ממכירתו של נכס כלשהו, כספים אשר יעברו לרשותה, לא תהיה מניעה מלשלם את החוב למשיב ובכך למנוע את המשך הליכי פשיטת הרגל.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 10820/08 {צפרירה שטרן נ' ציפי גזית, תק-מח 2008(4), 8677, 8682 (2008)} קבעה כב' השופטת דניה קרת-מאיר כי הבוררים אישרו למעשה את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים במהלך ניהול הבוררות, ונתנו לו תוקף של פסק-דין בורר. פסק-דין זה קיבל גם אישור של בית-משפט ביום 31.12.07 על-ידי כב' השופט זמיר.

פסק-דין זה אשר הסדיר את חלוקת החובות של החברה בין הצדדים, מהווה פסק-דין חלוט לפי הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 12246/08 {בן דוד יעקב נ' אביעד תעשיות בטון וטיט (1996), תק-מח 2008(4), 4196, 4198 (2008)} קבעה כב' השופטת דניה קרת-מאיר כי משלא טרח החייב להגיש התנגדות לביצוע השיק, הפך השיק לפסק-דין חלוט במשמעות סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 2903/06 {אליהו פורת נ' נעמי שאלתיאל בע"מ, תק-מח 2006(1), 5238, 5239 (2006)} קבעה כב' השופטת ד' קרת-מאיר כי במקרה דנן מדובר בהליכי פשיטת רגל הננקטים בגין שיקים אשר ההתנגדות לביצועם נדחתה. די בכך על-מנת לראות בפסק-הדין אשר ניתן לגביהם כפסק-דין חלוט, לעניין הוראות סעיף 3 לפקודת פשיטת רגל.

ב- פש"ר (ב"ש) 9029/99 {בנק הפועלים בע"מ נ' בן ברוך, תק-מח 99(3), 7215 (1999)} קבע בית-המשפט כי כוונותיו של החייב לפנות ולבקש את ביטול מחיקת הערעור אינם מכרסמים בהיות פסק-הדין חלוט כל עוד לא נקבע אחרת.

אומנם המחיקה לעמדת החייב היא מסיבות טכניות אך משנמחק הערעור, גם אם זה "מסיבות טכניות" כפי שסבור החייב, המחיקה לא בוטלה ועבר המועד להגשת הערעור, פסק-הדין הינו חלוט.

גם יתר ההחלטות בגינן נשלחה התראת פשיטת הרגל הינן החלטות חלוטות שכן לא תלוי ועומד בגינן ערעור וכוונותיו של החייב לעתור לבית-המשפט לשינוי ההחלטות, לא הגיעו לידי מימוש ונשארו בגדר הכוונה בלבד אין בהן כדי לכרסם בהיותם של פסקי-הדין חלוטים {ראה גם בש"א (מחוזי חי') 1471/05 ידפז שירותי פלדה בע"מ נ' מרדכי יוהן, תק-מח 2005(3), 7090 (2005)}.

3. האם ניתן לנקוט בהליך של פשיטת רגל כאשר ישנו תיק הוצאה לפועל פעיל?
לעיתים תכופות, מועלית על-ידי החייב טענה לפיה כאשר קיים תיק הוצאה לפועל כנגד החייב, אזי, לא ניתן לנקוט בהליך של פשיטת רגל. טענה זו לא נכונה שכן גם כאשר ישנו תיק הוצאה לפועל פעיל, רשאי נושה לנקוט בהליך פשיטת רגל במקביל להליכי הוצאה לפועל {ראה למשל ע"א 92/76 יהושע בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 164 (1976)}.

ש' לוין ו- א' גרוניס גורסים בספרם {פשיטת רגל (מהדורה שניה, 2000), 72} כי "בפסיקה בישראל התעוררה כמה פעמים השאלה אם עקב צו תשלומים שניתן נגד החייב בלשכת ההוצאה לפועל, רואים את ההוצאה לפועל מעוכבת, והאם למרות צו התשלומים זכאי הנושה לבקש להמציא לחייב התראת פשיטת רגל. נפסק חד-משמעית שהתשובות הן שליליות ושצו תשלומים, כאמור, אינו מהווה עיכוב הוצאה לפועל. דעת המיעוט של אחד השופטים, שצו תשלומים בהוצאה לפועל כמוהו כהסכם בין הנושה לבין החייב לתשלום החוב בשיעורים - לא נתקבלה. ככלל, נושה הנוקט בהליכי הוצאה לפועל אינו מנוע מלפעול לפי הפקודה" {ראה גם בש"א (מחוזי יר') 8387/08 ציון ענבים נ' טלאהין גטאהין דוד, תק-מח 2008(3), 1947 (2008)}.
לעניין זה אף יפים דברי כב' השופט ד' צרפתי ב- בש"א (נצ') 3479/07, פש"ר 408/07 {מיכאל טרבלסי נ' איגור רויזמן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} לפיהם "עמידתו של המשיב בצו חיוב בתשלומים במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל, אינה מהווה הגנה בפני הוצאת התראת פשיטת רגל והנושה רשאי לפעול לגביית חובו גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל. קיומו של 'איחוד תיקים' בהוצאה לפועל אינו בבחינת 'עיכוב הליכים' כמשמעו בסעיף 3 לפקודה ואין בו למנוע מנושה לנקוט נגד החייב בהליכי פשיטת רגל."

גישה זו ראויה היא באשר יכול להיווצר מצב בו החייב משלם סכום זעיר בתיק האיחוד שעה שיש לו רכוש בר-מימוש.

לפיכך, הדרך הראויה היא משלוח התראת פשיטת רגל, ומשנדחית ההתנגדות למשלוחה, והחייב אינו משלם את חובו כמפורט בהתראה, נמצא הוא במצב של "מעשה פשיטת רגל" {כאמור בסעיף 5 לפקודת פשיטת הרגל}.

המסקנה היא, איפוא, שיש להשאיר לנושה את שיקול-הדעת באיזו דרך חפץ הוא להיפרע מן החייב {ראה למשל ע"א 1168/06 ברנוביץ' נ' אגף מס הכנסה, פשמ"ג, תק-על 2007(3), 4464 (2007)}.

נושה רשאי לפעול לגביית חובו במסגרת הליכי פשיטת הרגל, אף מבלי שהגיש את פסק-הדין קודם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ובלבד שההוצאה לפועל של פסק-הדין שהוגש לביצוע לא עוכב {בש"א (מחוזי נצ') 3479/07 מיכאל טרבלסי נ' איגור (יגאל) רויזמן, תק-מח 2007(4), 12625, 12626 (2007)}.

אין לחייב זכות מוקנית, כי הנושה יפתח נגדו בהליכי הוצאה לפועל דווקא להבדיל מהליכי פשיטת רגל {ראה לעניין זה בש"א (ת"א) 6035/06 מיור נ' בנק הפועלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}. נציין כי, נקיטת הליכי פשיטת רגל שעה שתלויים ועומדים הליכי הוצאה לפועל נגד החייב אינה בגדר פעולה היוצרת העדפת נושים.

הכנסת פסק-הדין להוצאה לפועל וקביעת תשלומים לפירעונו, לא זו בלבד שאינה מעכבת את ההוצאה לפועל, כי אם להיפך, פעולה זו מהווה צעד ממשי להוצאה לפועל של פסק-הדין. ואם צעד זה מוכיח את עצמו כבלתי-מספיק בעיני הנושה, ניתן לו לנקוט בכל צעד נוסף בהוצאה לפועל או מחוצה לו כדי לבוא על סיפוקו {ע"א 353/69 צרפתי נ' שטרסמן, פ"ד כג(2), 8 (1969)}.

צעדי הוצאה לפועל של פסק-דין שנושה נוקט בהם אין בכוחם לרפות את ידי בית-המשפט הדן בבקשת פשיטת רגל נגד החייב ולחייבו להימנע מלהכריז על פשיטת רגלו של החייב על-פי פסק-הדין, אף שזה עומד בתנאי ההוצאה לפועל, ובלבד שההוצאה לפועל של פסק-הדין לא עוכבה {פש"ר (ב"ש) 9029/99 בנק הפועלים בע"מ נ' בן ברוך, תק-מח 99(3), 215 (1999); פש"ר (חי') 202/05 ראייק דיבי נ' עטיה נג'יב, תק-מח 2005(2), 5361 (2005)}.

מכאן כי עמידתו של החייב בצו החיוב בתשלומים אשר ניתן נגדו במסגרת תיק האיחוד בלשכת ההוצאה לפועל, אינם מהווים הגנה בפני התראת פשיטת רגל, והנושה רשאי לפעול לגביית חובו גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ובלבד שההוצאה לפועל של פסק-הדין או שטרות שהוגשו לביצוע לא עוכבה {בש"א (מחוזי חי') 13835/06 משה מיכאל נ' קרוטר שגיא, תק-מח 2007(2), 4855 (2007)}.

קיומו של "איחוד תיקים" בהוצאה לפועל אינו בבחינת "עיכוב הליכים", כמשמעו בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. אומנם מוסד איחוד התיקים מונע מאת הנושים להמשיך בהליכי הוצאה לפועל מסויימים כנגד החייב, כגון מאסרו, כל עוד הוא עומד בתשלום החודשי בו הוא חוייב בידי רשם ההוצאה לפועל, ואולם הוא איננו מונע מנושה לנקוט נגד החייב בהליכי פשיטת רגל.

אף שמוסד איחוד התיקים בהוצאה לפועל נותן מענה להיבטים שונים שבגביית חובות מאת חייב שנושיו רבים ואין בידו לשלם את חובותיו, הוא אינו נותן מענה אלא לחלק מן ההיבטים.

בכלל אלה, אנו מוצאים את האפשרות להתמודד עם הברחת נכסים בידי חייב {למיניה, ובכלל זה ביטול העדפות מרמה, מתנות וכדומה} התמודדות שבלא שיינקטו הליכי פשיטת רגל היא קשה, אם לא בלתי-אפשרית. כך לדוגמה, ב- פש"ר (מחוזי נצ') 207/00 {ברנר אליעזר נ' ס.י.ל. מזון בע"מ, תק-מח 2002(1), 66449 (2002)} קבע כב' השופט אברהם אברהם כי הנושה שבפנינו מבקשת להתמודד עם הטענה, כי החייב-המבקש מנסה להבריח את כלל נכסיו, כאילו כולם של אשתו. רצונה זה של הנושה-המשיבה להתמודד עם החשש להברחת נכסים בידי המבקש, הוא לגיטימי כמובן.

4. המשך הליכי פשיטת רגל במקום שבו תלוי ועומד ערעור על פסק-דין
בית-המשפט רשאי לאפשר המשך הליכי פשיטת רגל במקום שבו תלוי ועומד ערעור על פסק-דין אשר בעקבותיו הוחל בהליכי פשיטת רגל {רע"א 8746/01 שרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ, פ"ד נו(6), 448 (2002); בש"א (מחוזי ת"א) 9551/05 וינברג מתי נ' גולדברג משה, תק-מח 2005(3), 4474, 4476 (2005)}.

הגשתו של ערעור על פסק-דין יכולה להצדיק עיכוב הליכי פשיטת רגל על-פי הוראות סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל. ואולם, זאת אך ורק בשלב של דיון בבקשה לצו כינוס ולא בשלב של הוצאת התראת פשיטת רגל {בש"א (מחוזי ת"א) 8135/08 משה אברהם אלפרד נ' בנק הבינלאומי סניף תל אביב ראשי, תק-מח 2008(2), 12416 (2008)}.

5. המשך הליכי פשיטת רגל במקום שבו תלויה ועומדת בקשה לביטול פסק-דין
במקרים מסויימים ייתכן והתראת פשיטת רגל לא תינתן כאשר תלויה ועומדת בקשה לביטול פסק-הדין. אלא, שזאת ייעשה רק במקרים חריגים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת {בש"א (ת"א) 23215/01 בנק המזרחי נ' מנשה כהן, תק-מח 2002(1), 1078 (2002)}.

על הבעייתיות הרבה של בקשה לביטול פסק-דין ו/או בהגשת תביעה כספית מאוחרת כנגד הנושה עמדה כב' השופטת ו' אלשיך ב- בש"א (מחוזי ת"א) 17884/01 {פריינטה רפאל נ' פניציה אמריקה-ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ, תק-מח 2001(4), 22694, 22698 (2001)} לפיהם "הבעיה המרכזית, מאידך גיסא, אשר קיימת בתביעה אחרת שמנהל החייב כנגד הנושה, להבדיל מערעור על פסק-הדין, היא כי תביעה כזו עשויה לעיתים להתגלות כתכסיס גרידא בכדי למשוך זמן ולדחות את הקץ. זאת, מפני שתביעה כזו אינה מוגבלת בזמן הגשתה, להבדיל מערעור. לא זאת, אלא אף זאת; תביעה כזו עשויה להיות מוגשת, לעיתים, אף שנים לאחר מתן פסק-הדין נשוא התראת פשיטת הרגל, כאשר במשך כל אותו הזמן לא עשה החייב מאומה בכדי לתבוע את זכותו כביכול, אך נמנע מלשלם לנושה דבר על חשבון חובו."

נדגיש כי בעיה זו מחריפה, ככל שנוטה בית-המשפט לחשוד כי אין מדובר אלא בהליכי סרק אשר סיכוייהם לשאת פרי מבחינת החייב קלושים יותר, או שעסקינן בחייב אשר גילה חוסר תום-לב או נקט שיהוי בלתי-סביר בתביעתו. במקרים אלה, מתחזקת מאד נטיית בית-המשפט ליתן צו התראת פשיטת רגל לאלתר, למרות ההליך התלוי ועומד.

זאת ועוד. דומה, כי מה"הן" בפרשת פריינטה, והנסיבות המיוחדות שנסקרו שם, ניתן ללמוד גם את ה"לוא". בנסיבות "רגילות", לא יטה בית-המשפט, בדרך-כלל, לעכב הליכי פשיטת רגל בשל בקשה לביטול פסק-הדין או תובענה כספית כנגד הנושה אשר נפתחה במאוחר. נטל ההוכחה, בעניין זה, מוטל כל-כולו על החייב.

6. בקשה להמצאת התראה
תקנה 3 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"3. בקשה להמצאת התראה
בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל לחייב תוגש לבית-המשפט בשני עותקים לפי טופס 1; לבקשה יצורפו התראה לפי טופס 2, והעתק פסק-הדין החלוט לתשלום החוב הנתבע."

ב- פש"ר (מחוזי מר') 19376-02-11 {גביש קבלני חשמל (1987) בע"מ נ' עאוני נאשף, תק-מח 2011(1), 15051 (2011)} קבע כב' השופט שאול מנהיים כי הבקשה שבפניו אינה עונה על דרישות תקנה 3 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל" או "התקנות") שכן, הבקשה לא נערכה בהתאם לטופס 1 ולא צורפה לה נוסח ההתראה שהמצאתה מבוקשת לפי טופס 2 ולפיכך, דין הבקשה להידחות.

7. מועד להמצאה
תקנה 4 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"4. מועד להמצאה
ההתראה תומצא לחייב בידי פקיד בית-המשפט או בידי הנושה או בא-כוחו, תוך חודש ימים מיום שאישר בית-המשפט את המצאתה."

תקנה 4 לתקנות פשיטת הרגל קובעת את מסגרת הזמנים להמצאת התראת פשיטת רגל.

בהתחשב בכך שתקנה 4 לתקנות פשיטת הרגל שותקת ואיננה מורה דבר ביחס לשאלה האם ימי הפגרה נכללים במניין חודש הימים, לא נותר, אלא, לפנות להוראות הקבועות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א" או "תקנות סדר הדין האזרחי") {ראה לעניין זה תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל}.

בהתאם לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, ימי הפגרה אינם אמורים להיכלל במניין התקופות והמועדים השונים שנקבעו בתקנות, אלא, שהפסיקה צמצמה את היקף תחולתה של הוראה זו והיא אינה משתרעת על פעולות באשר ליחסים שבין בעלי הדין לבין עצמם, אלא לפעולותיהם ביחס לבית-המשפט {רע"א 5814/90 זילברשטיין נ' בני משה אברהם בע"מ, פ"ד מו(1), 285 (1991)}.
ב- רע"א 1332/05 {יהושע רוזנצוויג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2005(4), 1611, 1614 (2005)} קבע כב' השופט א' גרוניס כי אין לו צורך להכריע האם תקנה 529 לתקסד"א חלה על הפעולה בה עסקינן, שכן אף אם אין התקנה חלה דינה של הטענה להידחות.

ב- בש"א (מחוזי חי') 6055/99, פש"ר (חי') 254/99 {צידון פולימרים בע"מ נ' אבישי וידברג, תק-מח 2000(2), 1341, 1342 (2000)} קבע כב' הרשם ע' גרשון כי הואיל והמועד להמצאת התראת פשיטת הרגל נקבע בתקנה 4 לתקנות פשיטת הרגל, הרי שההסדר הקבוע בתקנה 528 (סיפא) לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא ההסדר החל גם על ענייננו.

אמור מעתה, כי הואיל והמועד להמצאת התראת פשיטת הרגל נקבע בחיקוק {היינו, תקנות פשיטת הרגל}, הרי שבעל דין המבקש להאריך את המועד צריך להצביע בפני בית-המשפט על "טעמים מיוחדים שיירשמו" כדי להצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

8. כיצד תבוצע המצאת התראת פשיטת הרגל?
תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"2. תחולת תקנות סדר הדין
הוראות תקנות סדר הדין יחולו על הליכי פשיטת רגל, במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה ובשינויים המחוייבים לפי העניין."

תקנה 2 לתקנות פשיטת רגל, קובעת כי יחולו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בשינויים המחוייבים לפי העניין.
ב- המ' (ת"א) 6071/90 {ניסים שהרבני נ' תואם מפעלים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תק-מח 92(1), 1276 (1992)} נדונה השאלה כיצד תבוצע המצאת התראת פשיטת הרגל לחייב?

כב' השופטת ו' אלשיך קבעה במקרה דנן, כי לא מקובלת עליה עמדתו של בא-כוח המבקש לפיה בשל היותו של סעיף 3 לפקודת פשיטת רגל בגדר הוראת חוק ספציפית הקובעת דרך ברורה ומוגדרת בעניין המצאת ההתראה, הרי שהיא גוברת על הוראת תקנה אזרחית כללית בדבר המצאת כתבי בי-דין, ושוללת את חלותה לחלוטין.

פקודת פשיטת הרגל מפנה, באמצעות תקנות פשיטת רגל, ומחילה את תקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחוייבים על המצאת התראת פשיטת רגל, וכך אכן יש לנהוג.

כאשר ניתן להמציא את ההזמנה בישראל לנתבע היושב מחוץ לישראל על-פי הכללים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, די בכך כדי להקנות את הסמכות לדון אותו.

כך כאשר הוא מזדמן לישראל וניתן להזמין אותו באופן אישי, וכך כאשר ניתן להמציא את ההזמנה בכל דרך אחרת שהתקנות מתירות, כגון מסירה למורשה או לעורך-דין {ראה לעניין זה גם ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4), 309 (1984)}.

9. התנגדות להתראה
תקנה 5 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"5. התנגדות להתראה
(א) לפני תום המועד שנקבע בהתראה, לתשלום החוב, רשאי החייב להגיש לבית-המשפט התנגדות להתראה; ההתנגדות תוגש לפי טופס 3 ותאומת בתצהיר; בית-המשפט ידון בהתראה בנוכחות הצדדים.
(ב) כל עוד לא החליט בית-המשפט בהתנגדות, לא יהיה באי-מילוי אחר דרישת ההתראה, מעשה פשיטת רגל."

בית-המשפט בדרך-כלל איננו נוטה לקבל שורה של טעמים שכיחים בהתנגדויות כגון: הנושה מסרב לנהל משא ומתן; הנושה לא מיצה את הליכי ההוצאה לפועל; נסיבות אישיות של החייב מונעות כרגע את תשלום החוב; החייב צמצם את הוצאותיו למינימום האפשרי והוא פועל לתשלום חובו בפריסה רחבה, והנפוץ מכל, לא תצמח לנושים תועלת מהליכי פשיטת הרגל.

נימוקים כאמור לעיל, למעט במקרים חריגים, נדחים על-הסף והליך פשיטת הרגל יוצא לדרכו {בש"א (מחוזי ת"א) 8360/01, בש"א (ת"א) 10300/01 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יקותיאלי ברק, תק-מח 2002(2), 331 (2002)}.

על חייב המעוניין להתנגד לבקשה להמצאת התראה, להגיש התנגדותו לפני תום המועד שנקבע בהתראה. ההתנגדות תוגש לפי טופס 3 ותאומת בתצהיר ובית-המשפט ידון בהתראה בנוכחות הצדדים {ע"א 1741/90 עוזיאל פרידמן נ' אסם אקספורט (1962) בע"מ, תק-על 90(2), 671 (1990)}.

ב- פש"ר (מחוזי ת"א) 2069/05 {בנק איגוד לישראל בע"מ נ' משולם שרית וישראל, תק-מח 2006(3), 12923 (2006)} קבעה כב' השופטת ורדה אלשיך כי דומה כי המשיבים ניסו לנקוט בכל דרך שהיא לדחות את הקץ מתשלום החוב שנפסק נגדם.

אשר לטענת המשיבים כי בקשת הכינוס הוגשה באיחור, למעלה 3 חודשים לאחר התראת פשיטת הרגל נקבע כי בטענה זו אין ממש. ובמה דברים אמורים.

תקנה 5(ב) לתקנות פשיטת הרגל קובעת בלשון ברורה, כי כל עוד לא החליט בית-המשפט בהתנגדות, לא יהיה באי-מילוי אחר דרישת ההתראה, מעשה פשיטת רגל.

במקרה דנן, רק משנדחתה בקשת ההתנגדות ביום 29.9.05, החל מניין הימים להגשת בקשת כינוס בגין מעשה פשיטת הרגל, ומכיוון שבקשת הכינוס הוגשה ביום 10.11.05, ובתוך מסגרת שלושה החודשים הקבועים בסעיף 7(3) לפקודת פשיטת הרגל, הרי שדין טענה זו להידחות.

ב- בש"א (מחוזי חי') 1471/05 {ידפז שירותי פלדה בע"מ נ' מרדכי יוהן, תק-מח 2005(3), 7090 (2005)} קבעה כב' השופטת יעל וילנר כי דין התנגדותו של המשיב להידחות אף מן הטעם שהתנגדותו לא נתמכה בתצהיר כנדרש בתקנה 5(א) לתקנות פשיטת הרגל.

העובדה שהמשיב בחר שלא להיות מיוצג אינה מרפאה פגם זה שכן נפסק לא אחת כי "בעל דין המנהל את עניינו בעצמו אינו יכול לזכות בזכות יתר לעומת בעל דין השוכר לו עורך-דין" {ראה לעניין זה ע"א 518/78 והבה נ' והבה, פ"ד לג(3), 134, 136 (1979); בש"א 5044/90 קרני נ' קרני, תק-על 91(1), 239 (1991); ע"א 573/78 פרידמן נ' סגלוביץ, פ"ד לד(1), 169, 176 (1979)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התראת פשיטת רגל