botox
הספריה המשפטית
סרבנות גט בראי פסיקת בית-משפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני

הפרקים שבספר:

ממתי יש לראות בעל דין כ"סרבן גט"?

ב- עמ"ש (חי') 23464-10-09 {א' ש' נ' ד' ש', תק-מח 2011(4), 716 (2011)} נקבע מפי כב' השופטת שושנה שטמר - אב"ד:

"פסק-דין
1. ערעור על פסק-דין מיום 05.10.09, שניתן בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה (ס' הנשיא, השופטת רחל ברגמן), ב- תמ"ש 8312/07.

מבוקש בערעור לבטל את פסק-הדין, אשר דחה את תביעתו של המערער כאן (להלן: "המערער" או "הבעל") לחייב את המשיבה (להלן: "המשיבה" או "האישה") לשלם לו 300,000 ש"ח בגין סירובה לקבל ממנו גט חרף פסיקות בתי-הדין הרבניים - האזורי ובית-הדין הרבני הגדול - המחייבות אותה להתגרש. עוד ביקש המערער לחייב את המשיבה בסך 5,000 ש"ח בגין כל חודש נוסף ממועד פסק-הדין, אם תעמוד האישה בסירובה.

רקע עובדתי והליכים בתביעת הגירושין של המערער בבתי-הדין הרבניים
2. המערער והמשיבה הם בני זוג יהודים, הנשואים זה לזו מאז 1960. מנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, שכיום הם בגירים. אחד הבנים נכה.

מזה כ- 30 שנים, משנת 1981, חיים בני הזוג בנפרד. המערער קשר קשר זוגי עם אישה אחרת בשנת 1982, לאחר פרידתו מהמשיבה. עם בת זוג זו, עמה הוא מקיים מאז קשר של ידועים בציבור, הוליד בן, שהיום הוא כבן 21 שנים.

שלושת ילדי המערער והמשיבה נשארו בחזקת המשיבה עד לבגרותם, וככל הנראה היא ממשיכה לתמוך ולטפל בבן הנכה.

3. בני הזוג מתדיינים מזה כ- 30 שנים בערכאות השונות; בבתי-המשפט האזרחיים, בבית-הדין האזורי בחיפה ובבית-הדין הרבני הגדול. כעולה מטענותיה של המשיבה בערעור כאן, היא סבורה שהמערער גרם לה עוול קשה הן בנטישתו את המשפחה על שלושת הילדים, מבלי שיתמוך בהם, כשהוא עושה הכל על-מנת להתחמק מחובותיו כלפיהם, לרבות תשלום מזונות, והן באופן חלוקת הרכוש, בהשתלטותו על הרכוש המשותף ובהעלמת חלק ממנו. עוד טענה המערערת, שכתוצאה מהתנהלותו של הבעל לאורך השנים, היא נפגעה בנפשה, איננה יכולה להתפרנס, והתוצאה היא חוסר איזון צודק במצבה הכלכלי לעומת מצבו של הבעל, אשר הקים לו משפחה והוא חי בה ברווחה.

בתביעה, נשוא הערעור, כאשר המערער הוא שתבע פיצויים בגין סירובה לקבל ממנו גט, העלתה האישה שתי טענות ממוניות, שעמדו גם בדיונים לפני בתי-הדין הרבניים כשדנו בבקשות של הבעל לגירושין: הראשונה - החוב של המערער למשיבה, שנובע, ככל הנראה, כולו או חלקו, ממזונות שלא שולמו, והמגיע לכ- 2,000,000 ש"ח. השניה - דרישה שהמשיבה עמדה עליה לאורך השנים והיא, שיש להבטיח את מצבה הכלכלי גם לאחר הגט. לשם כך תבעה האישה, שאם הבעל ימות לפניה, ישולם לה גם אחרי מותו חלקה בפנסיה שלו.

עם מותו של הבעל, אם ימות לפניה ולפני אלמנתו בעת מותו, תעבור הפנסיה שלו לידי אלמנתו, האישה לה יינשא עם גירושיו, ושכיום היא הידועה בציבור שלו. בנסיבות כאלה, המשיבה לא תיהיה זכאית להמשיך ולקבל חלק מהפנסיה. המשיבה ביקשה, בין היתר, כי גם בת זוגו הנוכחית תתחייב, שעם מותו של המערער, היא תמשיך לקבל ממנה את האחוז בפנסיה המגיע לה כל עוד הוא חי. טענות אלו עמדו לפני בתי-הדין שדנו בתביעות הגירושין של הבעל, ובחלק מפסיקותיהם קבעו כי על הבעל להמציא בטוחות לכך שהכנסות האישה מהפנסיה יובטחו גם לאחר מות הבעל, כגון על-ידי התחייבות של הידועה בציבור שלו או על-ידי יצירת קרן, ממנה תשולם לה הפנסיה.

המשיבה טענה, כי היא איננה סרבנית גט, שכן כל עוד לא הוצגו הבטוחות והובטחו זכויותיה הכלכליות, אין הצדקה לחייבה לקבל גט ובוודאי שאין לפסוק פיצויי נזיקין לבעל על התנהלותו הבלתי-ראויה, לעמדתה.

4. בית-הדין הרבני הגדול ניסה להביא את הצדדים להיפרד בגט ובד-בבד לשמור על זכויותיה של האישה על-ידי התנאת תנאים שיבטיחו את קבלת הפנסיה גם לאחר מותו של הבעל. ביום 25.03.03, קבע בית-הדין הרבני הגדול, כי האישה "חייבת לקבל גט מבעלה" אולם בית-המשפט נתן לצדדים "זמן עד לאחר הפסח להגיע להסדר ביניהם בנושא המזונות והפנסיה ברוח ההצעות שהוזכרו בנמוקי פסק-הדין. בין מועד זה לבין פסק-הדין מיום 22.03.07, נעשו נסיונות חוזרים, ואוסיף אף מאומצים, על-ידי בית-הדין הרבני הגדול לשפר את מצבה של המשיבה מבחינה כלכלית, שלא צלחו. נסיונות אלו, הסתיימו עם מתן פסק-הדין מיום 22.03.07, אשר לא מן המותר לצטטו כאן, שכן עולה ממנו בבירור כי בית-הדין ראה את המשיבה כמי שסירבה לקבל את הגט בתנאים שבאו להבטיחה, ושם קץ מבחינתו, להתדיינויות החוזרות בעניין הגט, שבהן נעשה ניסיון להתנות את הגט בתנאים לטובת האישה.

"בתאריך כ"ח בטבת תשס"ז ניתן על-ידינו פסק-דין להסדר גירושי הצדדים, בהתאם למתווה שקבענו.
נקבע מועד לסידור גט, והמשיבה סרבה לקבל את הגט בתנאים הנ"ל. בהתאם לאותו פסק-דין (סעיף ו') הרי אי-הסכמת המשיבה לקבל גט לפי התנאים הללו, תאפשר למערער להשליש גט ושחרור מכל חיובי אישות וממון.
היות והמערער כבר השליש גט בעבר, אנו פוסקים בזה, כי המערער פטור מכל חיוביו כלפי המשיבה, כולל חיובי אישות וכולל חיובי ממון.
פסק-דין זה יכנס לתוקפו בא' אייר תשט"ז (19.04.07) אא"כ יוצג בפנינו אישור על סידור הגט."

פסק-דינו של בית-משפט קמא
5. השופטת קמא דחתה את תביעתו של הבעל לקבל פיצויים בגין סירובה של המשיבה להתגרש...

6. עוד נקבע בפסק-הדין של בית-משפט קמא, כי פסקי-הדין שהציג התובע, והדנים במתן פיצויים בגין סרבנות גט, עוסקים בעיגונן של נשים על-ידי בעליהן, ולא ניתן, לכן, לגזור גזירה שווה מההלכות שנפסקו בהם, שכן אין דין המערער כדין נשים מעוגנות. המערער הוא אדם חילוני, החי עם אישה אחרת מאז 1982, ואף יש לו ילד ממנה. בעוד "אישה המעוגנת על-ידי בעלה אינה יכולה להמשיך את חייה בדרך זו, במיוחד לא נשים חרדיות, בהן עוסקים פסקי-הדין. גם אם אישה חילונית המעוגנת על-ידי בעלה, תוכל להתגורר עם בן זוגה לחיים, עדיין תאלץ להתמודד עם קושי לא מבוטל במקרה בו תבקש לממש את זכותה להקים צאצאים עם אותו בן זוג, לאור השלכות בעיית הממזרות. התובע נקט אמנם בהליך של היתר נישואין אך לא עשה כל שניתן להשלמתו. בנוסף הוכח כי הגיש את תביעת הגירושין רק בשנת 2003, כעשרים שנה לאחר הפירוד ובחר שלא לממש את ההסדר הרכושי אשר הוצע על-ידי בית-הדין דבר שעשוי היה להוביל להשלמת סידור הגט. הסרת המניעה להנשא לבת זוגו דהיום, תלויה היתה בו בלבד ואם בחר שלא לעשות כן אין לו להלין אלא על עצמו" (עמ' 8 לפסק-הדין).

בסופו של פסק-הדין, קבעה השופטת קמא, כי נראה שכל תכליתה של התביעה של הבעל, היתה להקים לו זכות קיזוז כנגד זכויות כספיות שנפסקו לאישה, אותן היא מנסה להשיג כשלושה עשורים. המערער חוייב בהוצאות לטובת המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח...

ממתי יש לראות את המשיבה כ"סרבנית גט"
11. כבר נקבע, שאין לקבוע מועד קבוע ממנו יש לראות בבן הזוג סרבן גט, אלא יש לבדוק כל מקרה לגופו, על-פי נסיבותיו (וראו גם ב- תמ"ש (יר') 21162/07 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.10) (להלן: "תמ"ש 21162/07"). שם חוייבה אישה לשלם פיצויים לאחר תום שנה מיום הגשת התביעה לגט, שאז היה ברור לאישה כי אין בדעת הבעל לחזור לחיות עמה, וזאת על-אף שלא היה פסק-דין אשר חייבה להתגרש; וראו גישה דומה בפסק-דינו של השופט גרינברג שניתן בתמ"ש (יר') 6743/02 כ' נ' כ', פורסם באתר האינטרנט נבו (21.07.08) (להלן: "תמ"ש 6743/02"); וראו גם מאמרו של ד"ר בני שמואלי "פיצוי נזקי למסורבות גט" המשפט יב (ספר זיכרון לשופט עדי אזר ז"ל) (2007) 285 (להלן: "המאמר פיצוי נזיקי למסורבות גט").
12. כאמור, בעניין תביעתו של הבעל לגט, ניתנו מספר לא קטן של החלטות בבית-הדין הרבני הגדול. הבעל טען כי עוד בהחלטה מיום 25.03.03 של בית-הדין הרבני הגדול חוייבה האישה לקבל גט. בפסק-דין זה קבעו הרבנים, שיש לחייב את האישה בקבלת גט ללא דיחוי. הוצעה הצעה כי הבעל ימציא בטוחה שהאישה תקבל לאחר מותו מחצית מהפנסיה של האלמנה החוקית בעת מותו, אולם בהעדר הסדר, על האישה לקבל גט. בית-הדין סיכם וקבע:

"א. האישה חייבת לקבל גט מבעלה.
ב. נותנים לצדדים זמן עד לאחר הפסח להגיע להסדר ביניהם בנושא המזונות והפנסיה ברוח ההצעות שהוזכרו בנימוקי פסק-הדין."
(ראו נספח א'2 לעיקרי טיעון המערער)

בעניין זה, כאמור, עמדת הבעל איננה מקובלת עלי. האישה רשאית היתה להבין מפסק-הדין מיום 25.03.03, שהיא רשאית לעכב את קבלת הגט עד שהבעל יעמוד בתנאים שנקבעו - מתן בטוחות. גם לאחר פסק-דין זה, ועד לפסק-הדין מיום 22.03.07, נתן בית-הדין הרבני הגדול מספר החלטות שהורו לבעל לעמוד בתנאים על-מנת לבצע את הגירושין. אביא מספר מהן, שנתנו מקום לסבור כגירסת האישה.

בהחלטה מיום 09.12.03 חזר בית-הדין הרבני הגדול וקבע שאם הצדדים לא יגיעו להסכמה עד ליום 01.01.04, "מתאריך זה ואילך , יוכל הבעל להשליש גט עבור האישה, ולפי הדין, בכך יפטר ממזונותיה. פרושם של דברים, כי מן התאריך הנ"ל ואילך, יפסקו יחסי הממון בין הצדדים, בעקבות השלשת הגט, והבעל יהיה פטור מכל חיובי הממון והאישות כלפי האישה. עליו להשליש בבית-הדין האזורי, מכתב התחייבות החתום על-ידו ועל-ידי בת זוגו, בעניין הבטחת תשלומי הפנסיה העתידיים, וכן יפוי-כוח נוטריוני להטלת שיעבוד על חלק הדירה הרשום על שמו. האישה תוכל לקבל את הגט בכל עת, לאחר שיושלש על-ידי הבעל". דהיינו ניתן היה להבין מהחלטה זו, כי בית-הדין אפשר לצדדים לנהל משא-ומתן עד ליום 01.01.04.

בהחלטת בית-הדין הרבני הגדול מיום 11.05.04 נקבע, בהתעלם מההחלטה מיום 09.12.03, כי האישה חייבת לקבל גט; כי הבעל רשאי להשליש גטה ויפטר מכל חיובי אישות שבינו לבינה. סידור הגט נקבע ליום 27.06.04. הצדדים התייצבו, אולם האישה סירבה לקבל את הגט לאחר שבוצעה חקירת שמות, מאחר שהמערער לא המציא בטוחות להבטחת תשלום הפנסיה.

בד-בבד פתח המערער בהליך של היתר נישואין בבית-הדין הרבני. ביום 27.06.04 השליש המערער את גטה של המשיבה בבית-הדין האזורי בחיפה וזאת לאור פסק-הדין שקבע את חיוב המשיבה בגט. משמעות הליך זה היא, שהמערער רשאי להפקיד גט וכתובה בידי בית-הדין, מבלי שהמשיבה תהיה מחוייבת לקחתו. להשלשת הגט יש משמעות לגבי מזונות האישה; נפתח פתח לערכאה אזרחית לפטור אותו מתשלום מזונות.

ביום 09.5.05 קבע בית-הדין האזורי:

"לפי האמור האישה הצהירה בבית-הדין כי תסכים לקבל גט בכפוף לתנאים שבהחלטת בית-הדין הגדול בעניין מזונות ופנסיה לאחר הגט, הבעל לא השליש בבית-הדין מכתב התחייבות החתום על ידו ועל-ידי בת זוגו בעניין הבטחת תשלומי הפנסיה העתידיים ולא המציא יפוי-כוח נוטריוני להטלת שיעבוד על חלק הדירה הרשום על שמו לצורך הבטחת הסדר תשלום המזונות לאחר הגט. הבעל טוען כי יעשה זאת לאחר שהאישה תפסיק נגדו את ההליכים המשפטיים בבית-המשפט בעניין הרכוש. תנאי זה לא מופיע בתנאים בהחלטת בית-הדין הגדול. לאור כך הבעל הוא שמסרב למלא אחר החלטת בית-הדין הגדול ולכן אין מקום לבקשתו למתן היתר נישואין מאחר והאישה מסכימה בכל עת לקבל גט לאחר שימלא הבעל את התנאים שיש בהחלטת בית-הדין הגדול."
(ראו נספח ו' לעיקרי טיעון המשיבה)

ביום 19.07.05 דחה בית-הדין הגדול את ערעורו של הבעל על פסק-דינו זה של בית-הדין האזורי וחזר על תנאי ההסדר שנרקם בין הצדדים: מחד, הבטחת מזונות לאחר הגט ומאידך, קבלת הגט על ידה.

ביום 15.01.07 נתן בית-הדין הגדול פסק-דינו, בו נקבע כי האישה חייבת בגט לאור שנות הפירוד המרובות. עוד הוצע, לפנים משורת הדין, להגיע להסדר ממוני שיבטיח קיום בכבוד לאישה לאחר גירושיה. בית-הדין הגדול הציע לאישה שתי חלופות להסדרת נושא המזונות: האחת, האישה תסכים לקבל את גטה מהבעל ובתמורה לכך תקבל סך 2,700 ש"ח מדי חודש מכספי הפנסיה שלו. לאחר מות הבעל, תהיה האישה זכאית ל- 18.85% מן הקצבה שתשולם לבת זוגו הנוכחית של הבעל. היה ובת הזוג תלך לעולמה, יממן הבעל לאישה פוליסת ביטוח בסך 170,000 ש"ח, ממנה ישולם לעותרת מדי חודש סכום זהה לחלקה בקצבה. על האישה היה להפסיק את כל הליכי ההוצאה לפועל שהצטברו כנגד הבעל עד למועד מתן הגט, וכן להסיר את העיקולים שהטילה על קצבתו.
על-פי המסלול השני שהוצע לאישה, תינתן לבעל רשות להשליש גט ובכך לפטור עצמו מכל חיוב למזונותיה לאחר שינתן הגט, אולם נשמרת זכותה של האישה להמשיך ולגבות את חובות הבעל שנפסקו בערכאות האזרחיות.

כנגד פסק-הדין מיום 15.01.07, עתרה האישה לבג"צ. עתירתה נדחתה על-הסף. (ראו נספח ג' לעיקרי טיעון המשיבה).

ביום 28.02.07 נקבע לצדדים מועד לסידור גט. האישה הופיעה לדיון, אולם סירבה לקבל את הגט.

ביום 22.03.07 נפסק בבית-הדין הרבני הגדול, כי מאחר שהבעל כבר השליש גט בעבר, הרי שיהיה פטור מכל חיוביו כלפי האישה, כולל חיובי אישות וממון.

13. בית-משפט קמא קבע, כאמור, כי ניתן לראות באי-סידורו של הגט, לפחות עד יום 28.02.07 כמחדל של שני הצדדים. המערער טען שיש לראות את המערערת כסרבנית גט עוד ביום 25.03.03.

מוצע, כאמור, שלא לקבל את עמדתו של המערער. מקובלת עלי קביעת בית-משפט קמא, כי המחדל הוא של שני הצדדים, ובעיקר של המערער בכך שלא עמד בתנאים שנקבעו, אולם זאת עד ליום 22.03.07. החל ממועד זה לא היה למשיבה כל נימוק ראוי לכך שהמשיכה לעמוד במריה ולהתנגד לגירושין. לדעתי הסירוב למתן הגט נבע ממניעים של סחטנות כספית, רצון לנצל את כוחה בסרוב לקבל גט על-מנת לחייבו לשלם חוב, וממניעים של נקמנות, ששלושתם בחלוף העשורים, אינם מניעים ראויים להמשיך ולהחזיק בבן הזוג כבן ערובה בכבלי הנישואין.
14. חיוב בפיצויים גם ללא פסק רבני המחייב מתן גט: מסקירת הפסיקה של בתי-המשפט לענייני משפחה, עולה שהיתה מחלוקת אצל השופטים, אם ניתן לחייב בן זוג בפיצויים בגין ביצוע עוולה על-פי פקודת הנזיקין (ובעיקר את העוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, שבה יש להראות קיומה של חובה חוקית, שהופרה) גם אם טרם ניתן פסק-דין המחייב את בן הזוג הסרבן להתגרש (וראו, בין היתר פסק-דינה של השופטת טובה סיון ב- תמ"ש 24782/98 ‏נ.ש נ' נ.י', פורסם באתר האינטרנט נבו (14.12.08).

סבורה אני, שאם יוכח כי בן הזוג הסרבן התרשל אף לפני החיוב בגט במתן הגט, כי גם אז, בנסיבות ראויות, ניתן לקבוע שבוצעה עוולת הרשלנות. עמדה זו עלתה ממספר פסקי-דין של בתי-המשפט לענייני משפחה (וראו דברי השופט הכהן ב- תמ"ש 22158/97 בש"א 56986/07 מ.ט נ' מ.ט, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.12.07); וראו דיון מקיף בסוגיה זו במאמרו של בנימין שמואלי "הדור הבא של תביעות נזיקין בגין סרבנות גט כדי להשיג את הגט ו'כלל האחריות' של קלבריזי ומלמד" משפטים מא תשע"א עמ' 192).

בנידוננו, מוצע כאמור שלא לקבוע כי התובע זכאי לפיצויים לפני יום 22.03.07, מהטעמים שהבאתי לעיל..."