סרבנות גט בראי פסיקת בית-משפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- מבוא
- המתיחות בין בית-משפט לענייני משפחה ובין בית-הדין הרבני באשר לפסיקת פיצוי וגט מעושה
- הסמכות העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה למול סמכותו של בית-הדין הרבני לדון בתביעה לפיצוי נזיקי בגין סרבנות לקבל גט
- סרבנות הגט - האם מהווה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?
- התניית קבלת הגט בהסדרת כל העניינים הרכושיים והממוניים תחילה
- מהו סרוב חסר תום-לב?
- האם בקשה להשכין שלום-בית יכולה לעמוד כעילה מוצדקת לסרבנות גט?
- מהו הדין כאשר אין בפני בית-משפט לענייני משפחה פסק-דין לגירושין?
- סרבנות גט כתופעה הפוגעת בחירותו של הפרט ובזכותו להתנתקות מבן זוגו
- ממתי יש לראות בעל דין כ"סרבן גט"?
- סרבנות גט כקלף מיקוח
- האם היתר לשאת אישה אחרת "משחררת" את האישה מחובת הזהירות שלה כלפי הבעל?
- מהם השיקולים שעל בית-המשפט להתחשב בהם בקביעת גובה הנזק?
- פסיקת פיצויים מוגברים - אימתי?
- עילת פיצוי בגין סרבנות גט - בני זוג בני הדת הנוצרית
- דרכי ההתמודדות של בית-הדין הרבני עם סרבני גט
- עניינים שונים
סרבנות גט כקלף מיקוח
ב- תמ"ש (יר') 46820-03-10 {אלמוני נ' פלונית, תק-מש 2012(3), 619 (2012)}נפסק מפי כב' השופט דניאל טפרברג:
"פסק-דין
1. א. בפני תביעה לפיצויים נזיקיים בגין סירוב אישה לקבל גט פיטורין ותביעה לדמי שימוש ראויים בדירת המגורים המשותפת שהגיש אלמוני (להלן: "התובע") כנגד פלונית (להלן: "הנתבעת")...
דיון והכרעה
13. טרם אכנס ואדון בסוגיות המשפטיות הנובעות מסרבנות הגט, אדרש לשאלת ההבחנה בין גבר המסרב ליתן גט לאשתו בלא סיבה ראויה (להלן: "סרבן גט") ובין אישה המסרב לקבל גיטה בלא סיבה ראויה (להלן: "סרבנית גט").
14. עיון בספרי השו"ת וההלכה היהודית במאות הקודמות מעלה בעיקר הלכות הבאות להסדיר מצב של גבר המסרב ליתן גט לאשתו. כמעט ולא מצאנו פסיקת הלכה בעניין על נשים המסרבות לקבל גט. דומה כי הדבר נבע מכך, שאותה תקופה גבר היה רשאי לגרש אשתו לרצונו בלבד, אף בלא הסכמתה. לשון אחר, לסירובה של האישה להתגרש לא היתה כל נפקות משפטית. לראיה מצאנו האמור במסכת יבמות פרק י"ד, משנה א':
"אינו דומה האיש המגרש לאישה מתגרשת, שהאישה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו."
15. ואולם, מאז תוקנו תקנות הרמ"ה (רבנו גרשום מאור הגולה), נאסר אף על האיש לגרש אשתו בעל כורחה. קרי, הרמ"ה נוקט צעד על-מנת לחזק את כוחן של הנשים בכדי שלא יפגע מעמדן. יחד-עם-זאת, מצבן המשפטי של הנשים עדיין היה נמוך יותר, וזאת מעת שהגבר יכול היה לקבל "היתר נישואין" לשאת אישה אחרת תחת אשתו הראשונה בעוד האישה אינה יכולה לקבל היתר שכזה.
16. כיום, המצב המשפטי שונה, על-מנת לקבל "היתר נישואין" יש לעבור פרוצדורה לא פשוטה. בכדי לקבל היתר נישואין יש לקבל אף את אישור הרבנים הראשיים, היתר שכזה ניתן במסורה, אם בכלל. משכך, עצם סירובה של אישה לקבל גט כיום משאיר אף את הגבר בפני שוקת שבורה ואין לו ביכולתו להינשא לאחרת על-פי רצונו, עד שלא יעמוד ויגרש אשתו בהסכמתה.
17. כאן המקום להזכיר כי חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 קובע כי דין אחד יהיה לאישה ולאיש באשר לכל הוראות החוק וכפועל יוצא לכל הזכויות והחובות המשפטיות הקיימות.
"1א. (א) דין אחד יהיה לאישה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האישה, באשר היא אישה, לכל פעולה משפטית - אין נוהגים לפיה."
18. מן המקובץ עולה כי אין נפקות באם המעכב את הגט שלא כדין הוא הבעל או האישה. עצם הסירוב יכול להקים את העוולה האזרחית של "סרבנות גט". שני סוגי הסרבנות יוצרים תוצאה דומה הפוגעת בצד הסובל מסירוב בן זוגו להתגרש, על כך ארחיב בהמשך.
19. מכאן ואילך אתייחס באופן זהה לעיכוב הגט שלא כדין, בידי האישה או האיש.
מסגרת משפטית
20. תופעת סרבנות הגט הינה תופעה כואבת אשר משתמשת בחירותו ובכבודו של האדם ככלי מיקוח וניגוח בידי מי שהיה עד לא מזמן האדם הקרוב ביותר לניזוק. ב- בג"צ 2123/08 פלוני נ' הנהלת בתי-הדין הרבניים פורסם באתר האינטרנט נבו (06.07.08) דנה כב' השופטת ארבל בעניין תופעת סרבנות הגט:
"תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו אינה חדשה לנו. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באישה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי משפחה נפגעת גם היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה (וראו: סעיפים 2, 4, ו-5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; בג"צ 7052/03 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.05.06)). בתוך כך נפגעת גם זכותה של האישה לאוטונומיה, זכותה של האישה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה - להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית."
מן הפסיקה עולה כי סרבנות גט היא עוולה אזרחית אשר ניתן לבחון במסגרת עוולה נזיקית וכן במסגרת עוולה של הפרת חובה חקוקה.
עוולת הרשלנות
21. בכדי שעוולה אזרחית תיכנס בשערי עוולת הרשלנות כהוראתה בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש לבחון מספר קריטריונים בהם קיומה של חובת זהירות מושגית, הנבחנת בהתאם לקבוצת השתייכות של המזיק והניזוק והקשר ביניהם, חובת זהירות קונקרטית האם בין בני זוג אלו קיימת חובת הזהירות, ומבחן גרימת הנזק, האם נגרם נזק? והאם הנזק נגרם כתוצאה ממעשהו/מחדלו של המזיק.
22. הפסיקה הענפה בנושא קבעה כי סירוב ליתן או לקבל גט הינה בגדר עוולת הרשלנות, שכן הקשר המיוחד הקיים בין בני זוג מקים חובת זהירות. אין חולק כי בן זוג המסרב להתגרש וכופה על בן זוגו להישאר במסגרת זוגית, אשר האחרון אינו חפץ בה, צופה בפועל, או לפחות בכוח, כי לבן זוגו נגרם קושי העולה לכדי פגיעה בחירותו ואושרו. פגיעה זו מהווה את הנזק הנטען. לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת שושנה שטמר ב- עמ"ש (חי') 23464-10-09 א' ש' נ' ד' ש', פורסם באתר האינטרנט נבו (06.10.11), אשר ניתחה את חובת הזהירות בין בני זוג המקימה עילה נזיקית ואשר מובאים להלן:
"אדון עתה בעוולת הרשלנות: העוולה מוגדרת בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין, וארבעת יסודותיה, נקבעו בפסיקה: הראשון - נבחנת קיומה של חובת זהירות מושגית, אשר נקבעת על-פי מבחן הצפיות; האם הסוג הכללי אליו משתייכים המזיק, הניזוק, הפעולה והנזק עשויים להקים חובת זהירות; השני - לאחר שניתנת תשובה חיובית על השאלה הראשונה, מתבררת חובת הזהירות הקונקרטית; אם בנסיבות המקרה הספציפי, קיימת חובת זהירות בין המזיק לניזוק, על בית-המשפט להתחשב בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה; השלישי והרביעי - מבחן גרימת נזק - כלומר האם נגרם נזק והאם מעשהו של המזיק, שהפר את חובתו כלפי הניזוק, גרם לו לאותו הנזק... תביעות נזיקין בגין סרבנות גט בישראל, נידונו עד כה בבתי-המשפט לענייני משפחה, שקבעו כי בן זוג המסרב להתגרש ללא נימוקי הגנה ראויים, מבצע עוולה אזרחית, בין של רשלנות ובין של הפרת חובה חקוקה, המזכה, ככל שנגרמו נזקים, בפיצויים... סבורה אני, כדעת בית-משפט קמא וכדעת הפוסקים מבתי-המשפט לענייני משפחה, שבין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית: מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים, שהם בהחלט יחסי קרבה (PRIVITY) לצורכי עוולת הרשלנות. יחסים אלו מחייבים כל אחד מבני הזוג לנהוג כלפי האחר בכבוד, בהגינות ובאנושיות, באופן שיאפשר לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר. השארת בן הזוג במסגרת כובלת וחונקת של נישואין חסרי תוכן ממשי, נעדרי אותו תוכן שלמענו נישאו בני הזוג, איננה התנהלות של אדם סביר. כידוע סטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר, נקבע על-פי מדיניות משפטית המתחשבת בערכים ואינטרסים שונים של החברה... מן הראוי הוא לדעתי, שבחברה, בה הגירושין הם תלויי רצון שני הצדדים, תחשב התנהלות שאינה תואמת את ערך החירות להפסיק נישואין כושלים, משום התנהגות שאיננה סבירה ולפיכך רשלנית. בן הזוג שהוא בבחינת סרבן גט - גבר או אישה - מודע, או חייב להיות מודע, לנזקים שנגרמים לבן הזוג המסורב... לעמדתי, למערער נגרם נזק נפשי כתוצאה מהתנהלות המשיבה. המערער אמנם חי עם אישה אחרת מזה כשלושים שנה ואף הוליד עמה ילד. אולם לטענתו חשוב לו להנשא לה כדמו"י. העובדה שנשאר כבול בקשר שאין הוא חפץ בו ושאין סיכוי סביר כלשהו שיחודש אי-פעם, היא מקור לעוגמת נפש. המערער אף עשוי לשאת בחיובים כספיים עקב היותו נשוי (תשלום מזונות, היותה יורשת על-פי דין)."
23. לעניין תחילת החיוב בעוולת הרשלנות מצאנו, כי ישנן שתי גישות עיקריות, הגישה האחת הטוענת כי מועד תחילת החיוב נולד ביום ה"חיוב בגט". גישה שניה, אשר אני נמנה על הדוגלים בה, טוענת כי החיוב אינו נלמד מעצם החיוב בגט, אלא עצם התנהגות בן הזוג היא גורמת את הנזק עצמו והיא המקימה את העילה. פועל יוצא הינו, כי אף אם אין בנמצא חיוב של בית-הדין הרבני ליתן או לקבל הגט עדיין יתכן ונמצא כי נגרם נזק בר פיצוי. בתמ"ש 6743/02 כ נ' כ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.07.08) כותב כב' השופט בן ציון גרינברג בזו הלשון:
"במה שונה הנזק שנגרם לאישה לפני החיוב של בית-הדין בהשוואה לנזק שנגרם לה לאחר מכן? הצער הרב, הבושה, הפגיעה בכבודה וכל יתר ראשי הנזק הכלולים בעוולת הרשלנות הינם פועל יוצא של הסירוב שבינו לבינה ולא הסירוב שבינו לבין בית-הדין; כך שמועד חיוב הגט כלל אינו רלוונטי בהתייחסות לעוולת הרשלנות. הצפיות שייגרם נזק עקב סירובו להיענות לבקשתה של האישה הינו פועל יוצא של עצם הסירוב ולא של החלטה או פסק-דין של ערכאה כלשהי... אי-לכך, אינני רואה כי מועד חיוב הגט מהווה מחסום לקביעת קיומה של העוולה עוד בשנים שחלפו לפני המועד האמור."
24. ועוד, בפסק-דין תמ"ש (יר') 21162/07 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.01.10) כותב חברי כב' השופט מנחם הכהן :
"... אני מסכים לעניין זה עם עמיתי כבוד השופט גרינברגר, כי ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצוי נזיקי בגין סרבנות גט, גם בנסיבות בהן טרם ניתנה החלטה על-ידי בית-הדין, המחייבת, או ממליצה לבן הזוג הסרבן להעניק את הגט, וכי עניין זה מסור לשיקול-דעתו של בית-המשפט, ויוכרע על-פי נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ..."
וכן מוסיף השופט הכהן:
"תופעת סרבנות הגט הינה תופעה מנוולת, כוחנית, הפוגעת אנושות בחירותו, בכבודו ובאוטונומיה של הזולת, ולא משנה אם סרבן הגט הינו הגבר או האישה. בהתייחסו לסרבנות הגט, אומר פרופ' אריאל רוזן צבי המנוח (בדברו בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט, של הכנסת (פרוטוקול מספר 240, 08.11.1994, עמוד 10):
'לטעמי, המושג הבסיסי של כבוד האדם וקדושת חייו, בהיותו בן חורין, לא יכול להתיישב בשום פנים ואופן עם סרבנות גט או עם עגינות, מלכתחילה, ואינו סובל מצב של תלות שבו צד אחד מגביל את הצד השני ויוצר כלפיו תוצאות בלתי-אפשריות. מצב של עגינות, לפיו סרבן גט משאיר אישה... פוגע בכבודה הבסיסי. זה לא רק היבט הלכתי שהרב עובדיה יוסף נתן לו ביטוי מובהק. יש ביטוי מופלא בדעת המהרש"א בסוף מסכת יבמות שכותב: "במקום שיש עיגון אין שלום, וכל התורה לא ניתנה אלא למען עשיית השלום". כלומר, מצב של עגינות, עוקר מבחינה זו את המטרה הבסיסית שלשמה ניתנה תורה. אלה דברים שמבטאים את התפישה האוניברסלית של שלום, של חירות ושל כבוד האדם'."
25. מצטרף אני לדעתו של חברי כב' השופט הכהן. תופעת סרבנות הגט היא תופעה בזויה הראויה להיעלם ממחוזותינו. האפשרות המקוממת כי סרבן הגט יחזיק בידו את כבודו וחירותו של בן זוגו וירמוס אותו רק לשם מיקוח או אף גרוע מכך, לשם נקמנות גרידא, אין ליתן לה מקום באכסניה זו. משהגיע תופעה זו לפתחו של בית-המשפט, יש לפעול בכל הכוח למגר התופעה.
הפרת חובה חקוקה
26. ניתוח עוולת הסרבנות יכול שיעשה אף במסגרת עוולת "הפרת חובה חקוקה". בפסיקה ישנה התייחסות לשתי הוראות חוק באשר להפרת חובה חקוקה בהקשר של סירוב במתן או קבלת גט. האחד הוא הפרת סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והשני הוא הפרת הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
27. בערעור אזרחי 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פורסם באתר האינטרנט נבו (23.05.01), מנתח כב' השופט חשין (כתוארו דאז) את עוולת הפרת חובה חקוקה כדלקמן:
"עוולה זו של הפרת חובה חקוקה, בצידה של עוולת הרשלנות, "עוולת מסגרת" היא, ותוכנה ישתנה מעניין לעניין. ראו מ' חשין "מקורות דיני הנזיקין בישראל" דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, בעמ' 85 (63) ואילך. עיקר בעוולה יימצא בחוק לבר-פקודת-הנזיקין ובפירושו של אותו חוק על-פי בית-המשפט. להוכחה כי נוצרה עוולה זו שומה עליו על תובע להצביע על חוק פלוני כחוק המטיל "חובה חקוקה" על הנתבע ולהוסיף ולשכנע את בית-המשפט כי הנתבע הפר אותו חוק בנסיבות המזכות אותו, את התובע, בסעדים שמעניקה פקודת הנזיקין נגד העושים מעשי עוולה בנזיקין. תנאים אחדים נדרשים לכינון העוולה של הפרת חובה חקוקה, ואלה הם: חיקוק המטיל חובה על המזיק (הנתבע); המזיק (הנתבע) הפר אותה חובה שהוטלה עליו; החיקוק נועד, לפי פירושו הנכון, לטובתו או להגנתו של הניזוק (התובע); ההפרה גרמה לתובע (הניזוק) נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק. בהתקיים כל תנאים אלה כולם זכאי הניזוק (התובע) לסעדים המפורטים בפקודת הנזיקין, ואולם, הוא לא יהיה זכאי לסעדים אלה אם החיקוק שבו מדובר, לפי פירושו הנכון, נתכוון להוציא אותם סעדים. עיקר הוא, כמובן, במלאכת הפרשנות של אותו חיקוק לבר-פקודת-הנזיקין, לנסות לרדת לחקרו, לחלץ ממנו את תכליתו."
28. לשון אחר, בבואנו לבדוק האם קמה עוולת "הפרת חובה חקוקה" נבחן 3 תנאים: האם קיים חיקוק המטיל חיוב על המזיק לטובת הניזוק, האם הניזוק הפר את החובה והאם הפרה זו גרמה הנזק אליו כיוון המחוקק.
חוק העונשין
29. אין חולק כי הפרת הוראת בית-הדין הרבני המחייבת בגט הינה הפרת הוראה חוקית שכן סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 שעניינו "הפרת הוראה חוקית" קובע בסעיף-קטן (א) כדלקמן:
"המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית-משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין, דינו - מאסר שנתיים."
30. בענייננו, הוראת בית-הדין הרבני המורה לצדדים להתגרש הינה הוראה שניתנה כשורה, מטרתה להיטיב עם מסורב הגט ולמנוע המשך עיגון המסורב על-ידי בן זוגו.
31. אמור מעתה, מעת שישנה החלטה של בית-הדין הרבני המורה על גירושין הרי שאי-קיום הוראה זו יכול ותהווה הפרת חובה חקוקה. ב- תמ"ש (יר') 18561/07 ש' ד' נ' ר' ד', פורסם באתר האינטרנט נבו (26.05.10) כותב חברי כב' השופט איתי כץ כי הפרת חובה חקוקה של סעיף 287 לחוק העונשין מקימה עילת תביעה באשר לאדם המפר את הוראת בית-הדין הרבני המחייבת אותו ליתן או לקבל גט.
"אף עמדתי היא כי קיימת זכות תביעה לפרט בגין הפרת חובה חקוקה בהקשר של הוראת סעיף 287 לחוק העונשין, גם כאשר מדובר על פרט התובע בגין אינטרסים שנפגעו על-ידי פרט אחר וזאת מאחר שבסופו- של-דבר הנורמה אותה מבקשים לאכוף כאן היא אינה בעיקרה שמירה על האינטרס של הציבור ככלל אלא הגנה על פרט מהתעמרות בן זוגו והנזק שעשוי להיגרם לו כתוצאה ממנה. בענייננו - אין מחלוקת כי האישה עודנה מתמידה בסירובה לקבל את גיטה תוך שהיא מפירה את פסק-הדין של בית-הדין הגדול מיום 20.09.06."
32. אציין כי על-אף שהבאתי בקצרה הניתוח המשפטי הקיים לעניין הפרת הוראת בית-הדין הרבני, הרי שבענייננו אין בנמצא פרוטוקול או החלטה של בית-הדין הקובעת כי חובה על הצדדים להתגרש. עובדת קיומה של החלטה מעין זו נלמדת מ"הודאת בעל דין" של הנתבעת אשר מודה בתצהיר העדות הראשית מטעמה (סעיף 9) כי היתה החלטה המחייבת אותה בגירושין, אך אין בהודעה מועד מדויק של ההחלטה, משכך אין אפשרות לקבוע מועד הפרת החובה החקוקה.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
33. אסכולה נוספת הקיימת לעניין הפרת חובה חקוקה בסרבנות גט היא הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אין חולק, כי סרבנות הגט מפרה את הזכויות הבסיסיות הקיימות לאדם באשר הוא אדם: הזכות לחיות בכבוד, הזכות לאוטונומיה ועצמאות, הזכות למימוש עצמי והזכות למשפחה.
34. ואולם, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הינו חוק רחב יריעה וכללי ועל-אף שהערכים המוגנים בחוק זה הינם ערכים נעלים וחשובים, נראה כי הכרה בעוולה של הפרת חובה חקוקה בהקשר זה, יהיה פריצת דרך מיותרת במקום בו קיימת חלופה ראויה ונכונה יותר. משכך נראים לי נכונים דבריה של חברתי כב' השופטת טובה סיוון בתמ"ש 24782/98 נ.ש. נ' נ.י., פורסם באתר האינטרנט נבו (14.12.08):
"אין ספק כי סרבנות הגט מהווה פגיעה בערכים המוגנים על-ידי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ביניהם הכבוד, חופש הבחירה, הזכות למימוש עצמי, האוטונומיה העצמית, הזכות להינשא ולהוליד ילדים וכיו"ב, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באישה חרדית, אשר לגביה משמעות מיוחדת ומוגברת לסטאטוס כנשואה/גרושה/עגונה. אולם, שוב, לא די בקביעה כי בסרבנותו גורם הנתבע לפגיעה מתמשכת בכבודה וחירותה של התובעת - אלא יש לבחון את יסודות העילה, אשר יסודותיה פורטו מעלה ואת השאלה האם ראוי לעשות שימוש בעוולה זו במסגרת החיקוק הספציפי. למקרא הפסיקה הרלוונטית נראה כי הפסיקה טרם הכירה בעוולה של הפרת חובה חקוקה על בסיס חוק יסוד ביחסים שבין שני פרטים - ולא זה המקום לפרוץ את הדרך לעניין זה, בעיקר - וכפי שיפורט בהמשך, קיימת דרך חלופית מתאימה."
35. לפי שנתתי דעתי כי ישנה דרך נכונה וראויה יותר לבחינת הסוגיה, לא ארחיב הדיבור מעבר לאמור לעיל.
מן הכלל אל הפרט
36. אין חולק כי משך שנים הצדדים חיו בנפרד, בעוד התובע טען כי הוא מעוניין להתגרש, טענה הנתבעת כי היא מעוניינת בשלום-בית. ואולם, בדיון קדם משפט שהתקיים בפניי ביום 24.05.10 ענתה הנתבעת (ראה פרוט' עמ' 1 שורה 12).
"לשאלת בית-המשפט מה עשיתי כדי לעשות שלום-בית, אני לא יודעת מה צריך לעשות."
ומספר דקות לאחר מכן אמרה (ראה פרוט' עמ' 2 שורה 13)
"אני לא יודעת אם יש מחיר לגט. אני לא רוצה לדבר ללא עורך-דין."
37. סיבתה האמיתית של הנתבעת, לאי-קבלת הגט נחשפה בדיון מיום- 25.10.10. בדיון נמצאנו למדים מה מחירו של הגט המיוחל, מבחינת הנתבעת, עת הצהירה כי באם התובע לא ייתן לה כל זכויות הדירה, היא לא תסכים לקבל את הגט (ראה פרוט' עמ' 7 שורות 21-20):
"הנתבעת: אני מבקשת לדחות את הדיון לא ממנים לי את הדיונים. אם לא נותן לי את הדירה, אני לא נותנת לו גט. חבל."
38. בית-המשפט התרה בנתבעת במעמד הדיון, כי שימוש בגט לצורך דרישות שאינן מגיעות על-פי חוק הינו שימוש לרעה בגט וכי הדבר אינו מקובל ואינו ראוי. אין לנו אלא להצטער כי אף בכתב ההגנה ובהמשך ההליכים בחרה הנתבעת להמשיך ולהלך בדרך זו.
39. כאמור, בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת חזרה האחרונה על תנאיה לסיום נישואי הצדדים, בסעיף 6.1 נכתב: "המשיבה תסכים לתת גט לתובע וכן לוותר על דמי המזונות מהתובע בתנאי, שהתובע מסכים להעביר את חלקו בדירה ברשם המקרקעין (טבו) על-שם המשיבה".
במכתב מיום 28.06.10 (אשר צורף על-ידי הנתבעת עצמה ועליו נחקרה הנתבעת בחקירתה הנגדית (להלן: "המכתב")), נכתב כי "הגב'... תסכים לתת את הגט ולוותר על דמי המזונות שמקבלת ממר... 2. מר... יעביר את חלקו בדירה... 3. מר... ימשוך תביעתו לפירוק שותפות במטרה לקבל את חלקו בדירה ולא יבקש החזר דמי המזונות שקיבלה הגב'..." על המכתב היה חתום ה"ה... בשם הגב'..., אליו גם הוחזרה תשובת ב"כ התובע.
40. וכן הוסיפה הנתבעת בחקירתה הנגדית (ראה פרוט' עמ' 29 שורות 3-1):
"ת. אם הייתי נותנת לו את הדירה איפה הייתי הולכת לגור. אם היה נותן לי את הדירה הייתי מסכימה לקבל הגט. גם אם הוא היה נותן לי את הדירה עדיין היתה אהבה אך אם היה נותן לי את הדירה הייתי מסכימה לקבל הגט כי לחץ עליי."
41. ברי, כי הנתבעת ידעה כי התובע גמר אומר בליבו לפני שנים להתגרש, אך סירבה לקבל את הגט תוך שימוש בו כ"קלף מיקוח" למילוי דרישותיה, ומשכך גרמה לתובע נזקו תוך עצימת עין לכל הפחות או אף חמור מזה עשתה זאת במזיד.
שיעור הנזק
42. לאחר שהגעתי למסקנה הבלתי נמנעת, כי הנתבעת עיכבה את גירושי הצדדים משך שנים ללא סיבה ראויה, תוך מודעות לרצון התובע בגירושין, תוך עצימת עין, לכל הפחות, מהעוול אותו היא גורמת לתובע, הרי שאני מוצא כי יש מקום לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין נזקו של התובע.
43. הנזק הנגרם עקב סרבנות גט הוא נזק הנוצר מעצם העיגון, הנזק אינו ממוני וישנו קושי להביא ראיות להוכיחו. הפסיקה קבעה כי במקרים כאלו ניתן לפסוק פיצוי בגין הנזק הכללי..."