כתב תביעה למזונות

עמוד 23 בספר:

תקנה 259 לתקסד"א קובעת כי "תביעה למזונות" על-פי פרק כ"א לתקסד"א הינה תביעה לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, לרבות תביעה לפי הדין האישי החל עליו על-פי סעיפים 2(א) או 3(א) שבו.

סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב במזונות הילדים הקטנים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

כלומר, תביעת מזונות יכול שתושתת על חיוב הדין האישי, ויכול שתושתת על הדין הכללי המחייב את בן הזוג, אם לא חל עליו הדין האישי מסיבה כלשהי, לזון את בן זוגו, ילדיו וילדי בן הזוג.

תקנה 259 לתקסד"א קובעת כי תביעה לתשלום מזונות וכל תביעה אחרת למזונות על-פי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959, היא "תביעה למזונות" שפרק כ"א לתקסד"א חל עליה.

נדגיש כי תביעה לביטול מזונות היא, למעשה, תביעה לביטול פסק-דין, וספק אם יש לראות בתביעה כזאת משום "תביעה למזונות" כהגדרתה בתקנה 259 לתקסד"א {ראה ת"א (מחוזי ת"א) 1001/91 שמואל גולדשטיין נ' אודיל גולדשטיין, תק-מח 92(3), 180 (1992); ת"א (מחוזי ת"א) 920/89 שמואל כהן נ' רבקה כהן, תק-מח 91(1), 91 (1991)}.

בכתב התביעה למזונות יש לפרט את שמות הצדדים {כאשר ההבחנה בין תביעת האם לתביעת הילדים רלוונטית לעניין הכריכה} יכולת השתכרותו של האב בכוח ובפועל, הכנסותיו ונכסים של הבעל וסכום המזונות הנתבע ופירוטו.

עמוד 24 בספר:

בנוסף, אנו סבורים כי על תובע לפרט בכתב תביעתו עובדה שלעניות-דעתו חשובה מספיק וזאת כדי שבפני בית-המשפט תהא התמונה המלאה כאשר הוא בא לפסוק מזונות.

כאשר המדובר במזונות אישה עליה לפרט את רמת החיים אליה הורגלה, וכאשר מוגשת התביעה לבית-המשפט למשפחה - על האישה לצרף תצהיר המאמת את האמור בתביעתה, הרצאת פרטים המאומתת אף היא בתצהיר {ראה תקנה 261 לתקסד"א הקובעת כי לכתב תביעה במזונות יש לצרף הרצאת פרטים לפי טופס 27} ותלושי משכורת של 12 החודשים האחרונים, אם ישנם.

כאשר המדובר בתביעת הורה למזונות קטין, יצרף ההורה להרצאת הפרטים פירוט הכנסותיו בשנים-עשר החודשים שקדמו להגשת התביעה {ראה תקנה 261(ב) לתקסד"א}, ואם היתה התביעה למזונות בעד מספר תובעים, יפורטו בכתב התביעה צרכיו של כל תובע בנפרד {ראה תקנה 261(ג) לתקסד"א}.

תקנה 263 לתקסד"א קובעת כי כתב טענות בעניין מזונות, על צירופיו, יאומת בידי בעל הדין עצמו בתצהיר. התצהיר יצורף לכתב הטענות או יירשם בסופו.

בהקשר זה, כאשר המדובר בתביעת ילד את הורהו למזונות, כבר נפסק כי על-פי סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, מוסמך בית-המשפט לסטות מכלל הראיות וסדרי הדין לשם עשיית הצדק ובמסגרת סמכות רחבה זו מוסמך הוא לנקוט צעדים מתאימים כדי להפחית קושי נפשי של ילדים הכרוך בדרישה להגשת תביעת מזונות ישירה על ידם כנגד הורה, ומתן תצהיר אישי מטעמם כנגדו {בע"מ 5267/04 זאב סוניס נ' עדית סוניס ואח', תק-על 2005(2), 4514 (2005)}.

אכן לפי תקנה 263(א) לתקסד"א תביעת מזונות צריכה להיתמך בתצהיר המאומת ביד בעל הדין בעצמו, ותקנה 521 הקובעת כיצד יש לערוך תצהיר אינה חלה כאשר מדובר בתביעת מזונות.

ואולם יש לזכור כי מטרתה של תקנה 263 לתקסד"א הינה להקל על הזכאי למזונות בהגשת תביעתו, וזאת על-ידי מתן "היתר" למסור תצהיר כללי אשר מאמת את כל מה שנטען בכתבי הטענות.

לפיכך, כאשר בוחר זכאי למזונות לפרט בתצהירו את העובדות המשמשות יסוד לתביעתו הרי הוא "נתפס" בהצהרותיו בתצהיר זה, ולגבי כל דבר אחר שנטען או שהורצה בכתב התביעה, ולא

עמוד 25 בספר:

הוצהר עליו בתצהיר התומך את התביעה, תתקבל גירסת הנתבע כפי שהוצגה בכתב ההגנה, אשר נתמך בתצהיר כללי כנדרש בתקנה 263(א) לתקסד"א {ראה ת"א (מחוזי ת"א) 3033/86 רינה ליאור נ' אלכס ליאור, תק-מח 90(2), 44 (1990)}.

אם היה בעל דין פסול-דין, יתן את התצהיר אפוטרופסו או ידידו הקרוב {ראה תקנה 263(ב) לתקסד"א}. ואם ראה בית-המשפט שנבצר מבעל דין לתת תצהיר או להיחקר על תצהירו, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות לאדם אחר לתת תצהיר במקומו, ובלבד שאותו אדם יודע מתוך ידיעתו שלו את הפרטים הנוגעים לתובענה {ראה תקנה 263(ג) לתקסד"א}.

מתקנה 263(ג) לתקסד"א עולה בבירור, כי כדי לפטור בעל דין עצמו מחובת האימות בתצהיר כאמור בתקנה 263(א) לתקסד"א ולהתיר הגשת תצהיר על-ידי אחר, יש לשכנע את בית-המשפט בשניים אלה: האחד, כי נבצר מבעל הדין לתת תצהיר באופן אישי או להיחקר על תצהירו. השני, כי יש מקום להרשות מתן התצהיר במקומו של בעל הדין על-ידי אדם אחר.

משמע, שני התנאים הם מצטברים כי יכול בית-המשפט, למשל, להגיע לכלל מסקנה כי אכן נבצר מפלוני בעל הדין להצהיר או להיחקר, אולם, אין מקום לאשר את המצהיר החלופי {ראה ע"א 227/88 עפר לאלו נ' ג'ולי לאלו, תק-על 90(3), 653 (1990)}.

זאת ועוד. על בית-המשפט לפרט טעמיו להחלטה {ראה ע"א 623/77 איטן נ' איטן, פ"ד לב(2), 213 (1978)}. כלומר, המדובר בהחלטה מנומקת של בית-המשפט שדן בתובענה ולא בהחלטה של בעל הדין.

חשוב להדגיש כי בעל הדין אינו יכול להעמיד את בית-המשפט בפני עובדה מוגמרת, להגיש תצהירו של אחר, מבלי לשכנע תחילה בקיומם של שני התנאים המצטברים כאמור לעיל, ולכפות דעתו על בית-המשפט.

על כן, על בעל דין לבקש תחילה החלטה כאמור בתקנה 263(ג) לתקסד"א, וכל עוד לא עשה כן ולא קיבל רשות לכך, אינו יכול להגיש התצהיר לפי שיקולו הבלעדי, ואם הוא עושה כן הוא נוטל בכך סיכון דיוני שיראוהו כמי שלא הגיש תצהיר.

ב- ר"ע 663/85 {קונפינו יצחק נ' אמיר קונפינו, תק-על 85(4), 233 (1985)} קבע בית-המשפט כי אומנם לפי תקנה 263 לתקסד"א יש לפרט את הטעמים בהחלטה המאפשרת הגשת תצהיר

עמוד 26 בספר:

למי שאינו התובע {בתביעת מזונות}, אולם במקרה דנן, השופט המלומד לא עשה כן, אולם הטעמים בולטים על פני השטח.

במקרה דנן, מדובר בנתבעת שמקום מושבה בפולין ולא יעלה על הדעת שהיא מסוגלת להתייצב כדי להיחקר על תצהירה. כמו כן, אין בבקשה טענה שהאחות של הנתבעת שהורשתה להגיש תצהיר אינה מכירה מכלי ראשון את עיקרי העובדות. הואיל והבקשה על פניה משוללת יסוד, היא נדחית.

תקנה 258ד(ה) לתקסד"א מפרטת את המקרים בהם יש לצרף לכתב הטענות הרצאת פרטים לפי טופס 26א, כאשר כתב טענות שלא יצורף אליו טופס 26א כאמור, או שלא מולא כהלכה, לא יתקבל, ביניהם תובענה למזונות.

תקנה 261 לתקסד"א קובעת כי לכתב תביעה במזונות תצורף הרצאת פרטים על-פי טופס 27. על-פי תקנה 262 לתקסד"א גם לכתב ההגנה בתביעת מזונות תצורף הרצאת פרטים.

על חשיבות הרצאת הפרטים עמד כב' השופט מ' דרורי ב- ע"מ (יר') 789/05 {ע' ד' (קטינה) ואח' נ' ע' י', תק-מח 2006(1), 1859 (2006)} שם קבע כי להרצאת הפרטים בתביעות למזונות חשיבות רבה, ונקבעו סנקציות למי שלא מסר פרטים בהרצאת הפרטים, החל בכך שיראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד {תקנה 264(א) לתקסד"א}, ובהמשך, איסור להביא ראיות לפרטים המתייחסים למסמך שלא צירף בעל הדין {תקנה 264(ב) לתקסד"א}, וכלה בסנקציה החריפה של מחיקת כתב הטענות {ראה תקנה 264(ד) לתקסד"א}.

בהמשך לדבריו אלו יש לציין כי במאמרו של כב' השופט מ' דרורי {"סדרי דין חדשים בתביעות למזונות", הפרקליט לא (תשל"ז-1977), 317} כתב כי יש חשיבות רבה לביצוע מלא ומדוייק של התקנות, ולמילוי קפדני של טפסי הרצאת הפרטים, כמקור מידע לבית-המשפט.

לדברי כב' השופט מ' דרורי מן הראוי שבית-המשפט לענייני משפחה יפעיל את הסנקציות הדיוניות הקבועות בתקסד"א, בכלל, ובתקנה 264 לתקסד"א, בפרט, כלפי אותם מתדיינים שאינם מצייתים לתקנות.

בתקנות סדר הדין האזרחי קיימים כללים ביחס לנתבע, אשר אינו מגיש כתב הגנה או אינו מגיש מסמכים שעליו להגיש {כגון: תלושי שכר או אישורי רשויות המס על הכנסותיו}, כאשר ספקטרום

עמוד 27 בספר:

"התגובה" של בית-המשפט הוא רחב {דברי בית-המשפט ב- בר"ע (מחוזי יר') 305/08 א' כ' נ' עזרא כ', תק-מח 2009(2), 10492, 10513 (2009)}.

בהרצאת הפרטים על בעלי הדין לפרוש בפני בית-המשפט את העובדות והנתונים אשר על בסיסן ניתן לקבוע מהי הכנסת נתבע ומהם צרכי התובע. תקנה 264 לתקסד"א מעניקה מדרג סנקציות אשר ניתן להפעילן כנגד מי שאינו ממלא אחר החובה הקבועה בה ואינו מוסר פרט בהרצאת הפרטים {ראה גם תמ"ש (משפחה ת"א) 31070/04 פלונית נ' מדר יוסי, תק-מש 2005(3), 34, 35 (2005); ע"א 108/79 עמון נ' עמון, פ"ד לד(1), 324 (1979); ע"א 161/82 רומנו נ' רומנו, לח(1), 194 (1984); ע"א 376/85 סטרולזון נ' סטרולוזון, מ(1), 637 (1986)}.

בעל דין שלא מסר פרט בהרצאת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד בפרט הנדון {ראה ע"מ (יר') 470/03 פלוני נ' פלונית, תק-מח 2005(4), 2967 (2005)}.

החובה על-פי תקנה 261(א) לתקסד"א לצרף הרצאת פרטים לפי טופס 27 לתביעת מזונות כשמה כן היא - חובה. תובע בתביעת מזונות {כמו גם נתבע}, אשר אינו ממלא אחר חובה זו, או ממלא אחריה כלאחר יד, ולעיתים אף מציג נתונים לא נכונים, נוטל על עצמו סיכון. יכול והרצאת הפרטים תציג תמונה חסרה, בלתי-שלמה ובלתי-אמינה באשר להכנסותיו ורכושו. או אז עלולה תביעתו להידחות {ראה גם דברי כב' השופט ש' שוחט ב- תמ"ש (ת"א) 3882/00 רזניק נ' רזניק, דינים-משפחה כרך ב 329}.

במצב של אי-בהירות הנתונים המוצגים בפני בית-המשפט, וכאשר הדברים נותרים על פניהם בלתי-שלמים ובלתי-אמינים - יוצא נפסד מי שלא אמר אמת וערער את האמון בגירסתו.

נתונים בלתי-אמינים יכולים במקרה ראוי למנוע הכרעה בנקודה רלוונטית, ומי שערער את האמון בדבריו עלול להישאר ללא קביעה של מחסורו ועצם הצורך בסילוקו {ראה ע"א 5814/91 גיא נ' גיא, תק-על 92(4), 653 (1992)}.

ב- תמ"ש (משפחה ר"ל) 17076/03 {ש' מ' נ' א' ש' א', תק-מש 2008(4), 70, 85 (2008)} קבעה כב' השופטת חנה קיציס כי במקרה דנן התובע לא עמד בדרישות התקסד"א. הוא לא סייע בידי בית-משפט לעמוד על הכנסותיו החודשיות, ועל-אף שהיה עליו להגיש פירוט מלא של הכנסותיו ולתמוך אותו באסמכתאות מתאימות - לא ראה לנכון לעשות כן.

עמוד 28 בספר:

בית-המשפט, במקרה זה, דחה טענתו של התובע כי לא יכל להמציא המסמכים מחמת העובדה כי היה בסכסוך עם אחיו וחשש כי המידע אודות עסקו יעבור אל האח.

ב- ע"מ (יר') 789/05 {ע' ד' (קטינה) ואח' נ' ע' י', תק-מח 2006(1), 1859 (2006)} בו נדונה השאלה כיצד יש לנהוג במקרה שבו פסק-דין למזונות ילדים ניתן בהיעדר הגנה, על בסיס כתב תביעה שכלל נתונים לא מלאים, דבר שגרם לפסק-דין מוטעה: ממתי יבוטל פסק-הדין, האם מעת נתינתו, או שמא מיום הגשת התביעה לביטולו.

במקרה הנדון, המדובר בבני זוג שהתגרשו בשנת 1988, אך גם לאחר הגירושין, ותוך כדי נישואיו השניים, נמשך ביניהם הקשר, ונולדו להם שתי ילדות. האב נישא מחדש ומאשתו השניה נולדו לו עוד חמישה ילדים.

בסך הכל יש לאב, איפוא, 10 ילדים, מתוכם 3 בגירים ו- 7 קטינים, כאשר 2 מבין הקטינים הן ילדות מן האישה הראשונה {הן המערערות} ו- 5 קטינים נוספים הם מן האישה השניה.

הילדים הקטינים תבעו את אביהם תביעת מזונות וצרפו לכתב התביעה טופס הרצאת פרטים על-פי דוגמת טופס 27 שבתוספת הראשונה של תקסד"א, אולם לא נזכר דבר הילדים הנוספים של האב מאשתו החדשה בהרצאת הפרטים.

לתביעה צורף תצהיר חתום על-ידי האם, בו נאמר כי "כל הפרטים המופיעים בכתב התביעה ובהרצאת הפרטים הינם נכונים לפי מיטב ידיעתי ואמונתי."

לכתב התביעה צורף גם טופס נוסף של הרצאת פרטים בתיק העיקרי {על-פי דוגמת טופס 26א לתוספת לתקסד"א}. בטופס זה מופיעים בסעיף 1 הפרטים האישיים של אם התובעים ושל האב. אולם גם בטופס זה, במקום המיועד לפירוט הילדים, מופיעים חמשת הילדים של האם בלבד, וגם בתחתית טופס זה מופיעה הצהרת האם כי "למיטב ידיעתי הפרטים שמילאתי בטופס נכונים".

בית-המשפט לענייני משפחה קבע כי הנתבע, האב, ישלם מזונות התובעים בסך 2,000 ש"ח לחודש, לכל תובעת {דהיינו סה"כ 4,000 ₪}, הצמדה למדד כל שלושה חודשים, וכן מחצית הוצאות רפואיות. תחילת החיוב נקבעה בהחלטה ליום הגשת התביעה.

מספר שנים לאחר מתן פסק-הדין, הגיש האב, תביעה להפחתת מזונות בטענה כי הסכום שנפסק, התבסס על טענת האם כאילו האב הינו קבלן שיפוצים עצמאי, טענה שאינה נכונה, זאת

עמוד 29 בספר:

משום שהאב אינו עובד ומתפרנס מקצבת המל"ל, יש לו חובות של מעל 50,000 ש"ח והוא מתגורר עם הוריו, אשתו החדשה וחמשת ילדיו הקטינים מאותה האישה.

בכתב ההגנה ביקשה האם לדחות את התביעה להפחתת המזונות.

כתגובה הגיש האב בקשה להפחתת המזונות באופן זמני עד לקבלת החלטה סופית בתביעתו, בית-המשפט קיבל את בקשתו והעמיד את תסכום המזונות על 1,000 ש"ח לשתי הילדות, זאת משום שבעת מתן פסק-הדין הקודם למזונות לא נכללה בכתב התביעה העובדה שלאב היו ארבעה ילדים נוספים מאשתו החדשה {ומאז כבר יש חמישה}.

בסיכומי הצדדים לתביעת הפחתת המזונות נטען על-ידי האב כי התביעה המקורית התקבלה על בסיס שקר האם שלא ציינה את עובדת האב, אביהם של חמישה קטינים נוספים {אז ארבעה} ועל-כן מצדיקה הכשלת האם הזו הפחתת המזונות באופן רטרואקטיבי החל ממועד מתן פסק-הדין המקורי שניתן מתוך הטעיה מכוונת. לדברי האב, האם לא תידרש להשיב למל"ל או לתובע {לאב} סכומים שכבר נגבו על-פי פסק-הדין המקורי, משנת 2000, אלא ההפחתה תהיה, לכל היותר, על-חשבון פיגורי המזונות, אשר עד אז לא שולמו בפועל לאם.

בפסק-המזונות קבע בית-המשפט כי התובע {האב} ישלם מזונות בסך 750 ש"ח לחודש עבור כל אחת מהקטינות וכן מחצית מהוצאות רפואיות חריגות. כמו-כן, נקבע בפסק-הדין במפורש כי תוקפו הוא מיום הגשת התביעה להפחתת המזונות, ולא רטרואקטיבית ללא דיון קודם וללא הנמקה.

האם הגישה ערעור על גובה המזונות ואילו האב הגיש ערעור שכנגד, שבו עיקר הטענה היא כי יש להפחית את המזונות, שנקבעו בסך 2,000 ש"ח לכל ילדה, רטרואקטיבית מיום פסיקתם ולא מיום הגשת תביעתו להפחתת מזונות, וזאת על-מנת שלא תצא האם נשכרת מכך שהטעתה את בית-המשפט, בכך שלא סיפרה על ילדיו של האב מנישואיו הקודמים. בטענה זו יתמקד דיוננו.

כב' השופט מ' דרורי שדן בעניין קבע כי המחדל של אי-הכללת פרטים אלה על-ידי האם, מהווה הפרה של תקסד"א בעניין הגשת תביעת מזונות, לדבריו:

"לדעתי, הכללים שאפרט להלן... חלים כאשר מדובר במצב שבו אחד מן הצדדים אינו מוסר מידע עובדתי-חיוני לשם קביעת המזונות (כגון: גובה הכנסה ותיעוד עליה, כפי שהיה ב- ע"מ 470/03, או עם מסירת מידע מלא על מספר הילדים, כמו בפרשתינו). אין

עמוד 30 בספר:

הדבר כן, כאשר מדובר בטענות משפטיות או הלכתיות, אשר הן חלק ממסגרת הטיעון המשפטי בתיק. כך, למשל, לא הייתי רואה באישה התובעת מזונות אישה, שאינה מזכירה את 'מרידתה' או את סירובה לקיים יחסי אישות עם בעלה, ואפילו לא את קשריה עם גבר אחר, באותה קטגוריה של מי שמוסר לבית-משפט באופן ברור נתון עובדתי לא נכון ביחס למספר הילדים (או שמתחמק מלמלא את המשבצת בטופס המתאים, שבו יש לציין את מספר הילדים), או להכנסותיו. בשני המקרים האחרונים מדובר במעשה הגובל בהטעיית בית-המשפט, באותם נתונים הכרחיים לקביעת גובה המזונות, אשר מחוקק- המשנה קבע שיש להציגם בפני בית-המשפט במסגרת הרצאת הפרטים; ואילו הדוגמאות הראשונות, עוסקות בהתנהגות האישה, אשר אם יוכחו, בנסיבות מסויימות, יכול שיביאו לפטור ממזונות, אך אין לדרוש מאישה שתכלול זאת בכתב תביעתה. על הנתבע (הבעל) הטוען לפטור ממזונות, להעלות נושאים אלה בכתב הגנתו.

בנסיבות התיק שלפנינו, שבו, כאמור, לא כללה אם המערערות את הנתונים על ילדיו של האב בשני מסמכים נפרדים של הרצאת פרטים... אם הן היו בבדידותן, מן הראוי היה ליתן החלטה שיפוטית אשר תבטל כליל את פסק-הדין המוטעה. במילים אחרות, לכאורה, היה מקום להיענות לערעור שכנגד של האב, במלואו, ולבטל, רטרואקטיבית, את פסק-הדין... שקבע מזונות בסך 2,000 ש"ח לחודש לכל אחת מן הילדות ולקבוע כי פסק-הדין החדש יחול, למפרע, החל מיום הגשת כתב התביעה המקורי בשנת 1999."

אולם במקרה דנן, בפי האם היו מספר טיעוני נגד, הניצבים מול טענת האב לביטול רטרואקטיבי של פסק-המזונות משנת 2000, שחייבו שיקול-דעת נוסף, ביניהם הטענה כי האב עצמו חסר תום-לב, בכך שאיחר בהגשת התביעה לביטול פסק-הדין במשך מספר שנים.

אם היה פועל האב במסגרת ההליך הראשון, היתה הטעות מתגלית על אתר, והבעיה לא היתה מתעוררת. לכן, כך טוענת האם, יש לזקוף את הדבר לחובתו של האב.

בשל כך קבע כב' השופט מ' דרורי כי הפרש הסכומים שבין פסק-הדין המקורי ופסק-הדין החדש, שעדיין לא שולמו יחולקו באופן ש-2/3 מהמזנות שנקבעו ישולמו על-ידי האם ו-1/3 מההפרשים ישולמו על-ידי האב, אך בכל מקרה לא יחזירו המשיבות שכנגד בפועל סכום כלשהו. התחשבנות זו של 2/3 הפרשי המזונות האמורים, תהיה אך ורק עד גבולות סך 154,000 ש"ח, שהוא סכום החוב של המערער שכנגד בתיק ההוצאה לפועל, אשר פתחו כנגדו המשיבות שכנגד. והוסיף כי:

עמוד 31 בספר:

"ער אני לכך, כי הפתרון שהובא לעיל לא נטען על-ידי מי מבין הצדדים. אך עדיין מצויה בידי בית-משפט הסמכות לפסוק על-פי שיקולי צדק, כאשר מגיע הוא למסקנה שמצב משפטי-עובדתי נוצר עקב מעשים או מחדלים של שני הצדדים, וצריך למצוא דרך צודקת לחלוקת הנזק או ההפסד שנגרמו עקב כך."

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 16650/97 {ש' פ. נ' ר' מ' פ., תק-מש 98(2), 203, 209 (1998)} קבע כב' השופט יהודה גרניט כי על-פי תקנה 264(א) לתקסד"א, יש לראות את התובעים כמי שמודים לגבי גודל הדירה ומיקומה, בנתונים שמסר הנתבע.

כאמור, התובעים לא צירפו את חוזה השכירות ועל-פי תקנה 264(ב) לתקסד"א "בעל דין שלא צירף להרצאת הפרטים מסמך שהיה עליו לצרפו, יראוהו כמי שלא מסר פרטים הנוגעים לתוכן המסמך ולא יורשה להביא ראיות לפרטים אלה, אלא-אם-כן בית-המשפט התיר לו, מטעמים מיוחדים שירשמו, לצרף את המסמך לאחר הגשת כתבי טענותיו".

על-פי תקנה 258ט(ב) לתקסד"א על בעל דין לצרף לכתב טענותיו העתק מכל מסמך עליו נסמך כתב הטענות ואם אין הוא מצוי ברשותו, יציין בתצהיר המאמת את כתב הטענות בידי מי למיטב ידיעתו הוא מצוי.

התובעים לא צירפו לכתב התביעה את חוזה השכירות של דירת המגורים ולא צרפו כל קבלה או אישור או מסמך על תשלום שכר דירה, לפיכך אין להרשות להם להביא ראיה על תשלום שכר הדירה לגבי 3 החודשים בשנת 1997 {הם גם לא ביקשו לצרף את חוזה השכירות ואת הקבלות על תשלומי שכר הדירה. למרות שהנתבע ציין את חסרונו של חוזה השכירות בסעיף 26 ד' לכתב ההגה שלו}.

לפנים משורת הדין ועל מנת לעשות צדק עם התובעים מוכן היה כב' השופט יהודה גרניט להעריך את הסכום הדרוש לתובעים בגין שכר דירה.

כתב הגנה לתביעת מזונות יוגש תוך 15 יום מיום המצאת כתב התביעה.

אי-הגשת כתב הגנה לבית-משפט לענייני משפחה, או חוסר באחד מהמסמכים הנדרשים מאפשר לבית-המשפט לתת פסק-דין על מלוא התביעה ללא דיון, אולם בדרך-כלל מאפשר בית-המשפט לתקן את כתב ההגנה ולהוסיף את המסמכים הנדרשים.

עמוד 32 בספר:

תקנה 262 לתקסד"א עניינה הזמנה וכתב הגנה בתביעה למזונות. על-פי התקנה הנ"ל, עם הגשת כתב התביעה יש להמציא לנתבע הזמנה ערוכה לפי טופס 28 או 29 {לפי העניין} להגיש כתב הגנה לתביעה תוך 15 יום מהמצאת ההזמנה או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית-המשפט או הרשם.

לכתב ההגנה תצורף הרצאת פרטים כאמור בתקנה 262(ב) לתקסד"א.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

כתב תביעה למזונות