מורה דרך לענייני גירושין
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- בית-המשפט לענייני משפחה
- מזונות אישה
- "מעשה ידיה" של האישה
- מהם המקרים בהם האישה תאבד את מזונותיה?
- השלשת גט
- כתב תביעה למזונות
- מזונות ילדים
- האם יש להפחית את קצבת הילדים של הביטוח הלאומי מסכום המזונות?
- בן מורד
- במסגרת קביעת דמי המזונות, יש להביא בחשבון את צרכיו של האב
- תביעה עצמאית למזונות ילדים למול הסכם שנח
- תביעה להגדלת/הפחתת מזונות ילדים
- התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת דמי מזונות
- הקצבת מזונות בהליך פשיטת רגל
- סמכות שיפוט ייחודית של בית-הדין הרבני
- עניינים שונים שבסמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני
- סמכותו של בית-הדין הרבני - לפי הסכמה, עו"ד שלומי נרקיס (אפריל 2014), אוצר המשפט
- הרכב בית-הדין הרבני וסדרי דין
- "ריב הסמכויות" בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה
- משמורת ילדים
- חזקת השיתוף למול הסדר איזון המשאבים
משמורת ילדים
עמוד 79 בספר:סיפא של סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי במידה ואין סיבות מיוחדות, יורה בית-המשפט כי ילדים עד גיל שש יהיו אצל אימם {נעיר כי נכון לחודש מאי 2013 חזקת גיל הרך שרירה וקיימת וזאת על-אף כי הוקמו ועדות שונות שהמליצו לשנות את החזקה כאמור}.
נדגיש כי החזקה הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית ניתנת לסתירה ורק בנסיבות חריגות, שבהן מוכח, כי האם הטבעית מסכנת בצורה כלשהיא את שלומם הנפשי ו/או הגופני של ילדיה, יצליח האב להפריך את החזקה ולקבל את ילדיו הרכים בשנים, לחזקתו.
חזקת גיל הרך, הינה אחד השיקולים, שבית-המשפט ישקול בכל הנוגע להכרעתו בעניין משמורת ילדים, אולם אין הוא שיקול בלעדי בפני עצמו.
שיקול נוסף הינו שיקול טובת הילד המהווה שיקול-העל.
בבואו של בית-המשפט לבחון את טובת הילד הוא יתחשב בדעת הילדים {כך למשל, לא אחת נפסק כי רצונו של ילד שהוא בגיל עשר ומעלה הוא שיקול רציני ולעיתים מכריע, לעניין מקום החזקתו. יתירה מזאת, אפילו נוגד רצונו של הילד את טובתו, אין כופין החזקתו נגד רצונו}; באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו. כמובן שאמות-מידה אלה ישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
בית-הדין הרבני או בית-המשפט לענייני משפחה, לפי העניין, לא יתעלם מעמדותיהם של העובדים הסוציאליים והיועצים המשפטיים המסייעים לערכאה השיפוטית לגבש את עמדתה. יחד-עם-זאת, נדגיש כי ההכרעה השיפוטית היא בסופו-של-דבר באחריות בית-המשפט לענייני משפחה או בית-הדין הרבני, הצריכים לשקול את מכלול הדברים ולראות מה ביניהם הוא לטובת הקטין על רקע התשתית העובדתית כולה.
לעיתים, יורה בית-המשפט על משמורת משותפת. משמורת משותפת הינה הסדר בו מוגדרים שני ההורים כמשמורנים על ילדיהם ובהתאם לכך חולקים ביניהם באופן שווה את נטל גידול הילדים והטיפול בהם.
עמוד 80 בספר:
הסדר מסוג משמורת משותפת מחייב קיומם של תנאי סף מקדמיים כגון: מסוגלות הורית טובה, דומה או שווה של שני ההורים; כאשר כל הורה מאמין כי ההורה השני חשוב לילדים; רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים; קיומו של שיתוף פעולה הורי טוב ותקין שתכליתו הבטחת מהלך חיים בריא יציב ורגוע לקטינים, מניעת טלטולים וחוסר ודאות הכרוכים בהליך הגירושין; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין ההורים לבין כל אחד מהילדים; מגורי ההורים בסמיכות זו לזה; תפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם.

