botox

התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת דמי מזונות

עמוד 55 בספר:


הכלל הוא כי קביעת גובה דמי המזונות מסורה לשיקול דעתו של בית-המשפט היושב בערכאה הראשונה, ובית-המשפט של ערעור לא יתערב, אלא-אם-כן נתפס הוא לשיקולים מופרכים או בלתי-חוקיים או אם התעלם משיקולים שהיה עליו להביאם בחשבון או אם פסק מזונות בסכום כה מוגזם או כה קטן שאין בינו ובין מסיבות המקרה ולא כלום {בר"ע 258/81 טילי ליפשיץ נ' משה ליפשיץ, פ"ד לז(3), 546 (1982); ע"א 6172/93 עמוס דוד חי נ' לאה דוד חי, תק-על 95(2), 1069 (1995)}.

הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בפסיקת מזונות שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא. בית-משפט קמא הוא שהתרשם מהצדדים ומעדותם גיבש דעתו בעניין מהימנות, טענותיהם וההתערבות בפסיקתו מן הראוי שתהיה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד.

כך גם ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעות עובדתיות שנקבעו בערכאה הדיונית ובמיוחד בפסיקת דמי מזונות. כלומר, ערכאת הערעור איננה נכנסת לדיון מחודש בשאלות עובדתיות שהוכרעו בערכאה הראשונה. הלכה זו מופעלת בדווקנות יתר בכל הקשור לפסיקת מזונות {ראה למשל ע"א 732/88 קמחי נ' קמחי, פ"ד מג(2), 251 (1982)}.

במילים אחרות, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית-המשפט שפסק בעניינם, אלא אם לדעת ערכאת הערעור באה פסיקה זו על יסוד שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים שהיה צריך לתת דעתו עליהם {ע"א 573/81 כסיף נ' כסיף, פ"ד לו(2), 302 (1982); ע"א 66/84 למברג נ' למברג, פ"ד לח(3), 315 (1984); ע"מ (ת"א) 1114/03 א' ש' נ' א' ש', תק-מח 2004(1), 3429 (2004)}.

כך למשל, אין להתערב בקביעות עובדתיות של בית-משפט קמא בנושא גובה הכנסות הצדדים {ע"מ (יר') 817/05 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

יחד-עם-זאת, הגם שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול דעת הערכאה הדיונית בעניין גובה המזונות {ע"א 197/53 שמוחה נ' שמוחה, פ"ד ח 904 (1954); ע"א 246/69 אלעל נ' אלעל, פ"ד כג(2), 305 (1969); ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3), 449 (1982)}

עמוד 56 בספר:


הרי רואים אנו כי ישנם מקרים בהם קיימת נטיה להתערבות בין כלפי מעלה ובין כלפי מטה {ראה למשל בע"מ 5750/03 אוחנה נ' אוחנה, תק-על 2005(2), 2560 (2005); בע"מ 2433/04 צינבוי נ' צינבוי, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.