"ריב הסמכויות" בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה

עמוד 71 בספר:

בית-הדין הרבני שואב את סמכותו לפסוק בענייני רכוש של הצדדים המתדיינים בפניו בקשר לסכסוך גירושין, מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953}.

מטרתו של סעיף 3 הנ"ל היא להסמיך את בית-הדין הרבני מקום שעניין כרוך או נכרך בתביעת הגירושין, שהגיש אחד מבני הזוג כלפי השני, לפסוק בו, בעניין זה, וזאת לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים זה מזה {בג"צ 23/76 אהובה נאווי נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים ואח', פ"ד ל(2), 514 (1976)}.

על-פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), מוסמך בית-הדין הרבני לדון בכל עניין שנכרך בגירושין. לפיכך, חובה להבחין בין שני סוגים של עניינים "נכרכים":

האחד, עניין אשר לפי עצם טיבו וטבעו כרוך בתביעה לגירושין. סוג זה, אין צורך לציינו ולהזכירו בתביעת הגירושין. סוג זה יכול שיעלה לדיון ולהכרעה בבית-הדין הרבני גם אם לא הוזכר מפורשות בתביעת הגירושין.

השני, כל עניין אחר ואפילו לאו דווקא עניין של המעמד האישי, אשר בפועל ממש נכרך על-ידי בן הזוג בתביעת הגירושין הקונקרטית. חובה לאזכר סוג זה מפורשות ובאופן מפורט בכתב התביעה, שאם-לא-כן, לא קנה בו בית-הדין הרבני סמכות שיפוט כלל.

החזקתם של ילדים. נושא הכרוך לפי עצם טיבו וטבעו בתביעת גירושין. טיבם של גירושין הוא, שדרכיהם של בני הזוג ייפרדו ושהילדים ילכו אחרי האב או אחרי האם, או חלק כך וחלק כך.

לבית-הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בתביעת החזקת ילדים {משמורת} אשר נכרכה מטיבעה בתביעת הגירושין, שרירה וקיימת ובלבד שלא נתבע קודם לכן בערכאה מוסמכת אחרת.

חינוך ילדים. נושא חינוכם של ילדים אין הוא כרוך על-פי עצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין. נושא של חינוך יש לפרשו ולפרטו בתביעת הגירושין, ומשלא פורש ולא פורט, לא קנה בית-הדין

עמוד 72 בספר:

הרבני סמכות לדון בו, אלא בהסכמת הצדדים {כאמור בסעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין)}.

כספים/רכוש/דירה. על-מנת לקבל סמכות ייחודית לדון בענייני רכוש, על בעל הדין לכרוך את ענייני הרכוש בתביעת הגירושין שהינו מגיש לבית-הדין הרבני תוך פירוט מפורט של ענייני הרכוש {תמ"ש (ת"א) 38920/06 ג' מ' נ' ג' י', תק-מש 2009(1), 497 (2009); ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4), 242 (1991)}.

נעיר כי בית-הדין הרבני מוסמך לפסוק בשאלת הרכוש רק למקרה שיפסוק גירושין ורק לאחר שפסק גירושין {ולא לפני שפסק גירושין}. לכן, עניין הרכוש הוא טפל לתביעת הגירושין ולפיכך, אם נדחתה תביעת הגירושין נפל העיקר ועימו נופל גם הטפל {בג"צ 23/76 אהובה נאווי נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים ואח', פ"ד ל(2), 514 (1978); ע"א 359/75 שלמה יהלומי נ' רות יהלומי, פ"ד לא(2), 28 (1977); בג"צ 661/77 מנדל הבר נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד לב(3), 327 (1978)}.

מזונות ילדים. לא ניתן לכרוך את מזונותיהם בתביעה לגירושין בבית-הדין הרבני {בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2), 171 (1969); ע"א 275/87 פלד נ' פלד, פ"ד מא(4), 519 (1987); תמ"ש (נצ') 33931-03-10 מ' ל' נ' ח' נ', תק-מש 2010(4), 406 (2010)}.

נדגיש כי גם אם היה ניסיון, מצד הבעל למשל, לכרוך את מזונותיהם של הילדים בבית-הדין הרבני, עדיין ביכולתם של הילדים לתבוע את אביהם בבית-משפט לענייני משפחה, כתביעה עצמאית.

מזונות אישה. מזונות אישה אינם כרוכים על-פי עצם טיבם וטבעם בתביעת הגירושין ויש לכורכם מפורשות.

נדגיש כי בסמכותה של האישה להגיש תובענה למזונותיה הן בבית-המשפט לענייני משפחה והן בבית-הדין הרבני ועל-פי בחירתה שלה.

תביעה לשלום-בית ולחילופין גירושין. אומנם ניתן לתבוע שלום-בית ולחילופין גירושין ואין מניעה לעשות זאת במסגרת תביעה המוגשת לבית-הדין הרבני, אולם יש לבחון מהו העיקר ומהו הטפל מבין שני הסעדים החלופיים.

עמוד 73 בספר:

במקרה ותביעת שלום-הבית היא העיקר, הרי שלא ניתן לכרוך את סוגיית הרכוש או מזונות האישה לתביעה זו {ע"א 279/68 זילברפניג נ' זילברפניג, פ"ד כב(2), 953 (1968)}.

נמנה להלן, מספר עקרונות יסוד אשר אמורים להנחות את בית-המשפט לענייני משפחה ואת בית-הדין הרבני עת נדרשים הם, כל אחד מהם, לקביעת סמכותם:

עיקרון ראשון: בית-המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני, שתי ערכאות שיפוט אלה, מוסמכות להכריע בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה. חשוב להדגיש כי מי שטוען כנגד סמכותו לדון ולהכריע בעניינים הכרוכים עליו נטל השכנוע בדבר אי-התקיימותם של תנאי הכריכה.

עיקרון שני: הכלל בדבר כיבוד הדדי בין ערכאות שיפוט אמור להנחות את בית-המשפט לענייני משפחה ואת בית-הדין הרבני וכל אחת משתי ערכאות שיפוט אלה אמורה לעשות שימוש בכלל זה, על-פי שיקול דעתה, ובהתייחס לשני מצבים אפשריים:

האחד, מצב בו טרם ניתנה הכרעה על-ידי אחת משתי הערכאות בשאלת הסמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין שהגשתה קדמה להגשת התביעה לבית-המשפט. במקרה זה, רשאית כל אחת משתי הערכאות, להידרש ראשונה לשאלת הסמכות ולהכריע בה.

יחד-עם-זאת, מכוח כלל הכיבוד ההדדי של ערכאות שיפוט נתונה לאותה ערכאה, שנדרשת ראשונה להכריע בשאלת הסמכות, הרשות להימנע מלדון ולהכריע בשאלה זו ולהמתין דווקא להכרעתה של הערכאה האחרת. ההחלטה אם לנהוג כך נתונה לשיקול דעתה של הערכאה שנדרשה ראשונה, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה {שיקולים כגון: השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת כגון שזו החלה לדון בשאלה וטרם נתנה הכרעתה}.

השני, מצב בו הקדימה אחת הערכאות את חברתה והכריעה בשאלת הסמכות. במקרה זה, הערכאה השניה תמנע עצמה מלהידרש ולדון בשאלת סמכותה שלה.

יחד-עם-זאת, אין זה כלל בל-יעבור ומקרים חריגים והתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, רשאית תהיה הערכאה השניה להחליט בשאלת הסמכות על-אף שהערכאה האחרת כבר נתנה החלטתה. אם כן, מהו "טעם מיוחד":

עמוד 74 בספר:

v כאשר הערכאה הראשונה לא ערכה דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם שנתה הכרעתה.

v כאשר הערכאה הראשונה לא נימקה את ההחלטה.

v כאשר ברור וגלוי על פני הדברים כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות שבעטיים הכרעתה בטלה {דוגמא: כאשר נכרה בתביעת הגירושין סוגיה שאינה ניתנת לכריכה כגון מזונות ילדים}.

זאת ועוד. בית-המשפט נדרש לברר האם תביעת גירושין הוגשה מתוך רצון כן ואמיתי של הבעל והאישה להביא את חיי הנישואין לקיצן או שמא תביעה לגט הוגשה אך ורק מטעמים טקטיים, על-מנת לסכל את תביעת האחר בבית-משפט לענייני משפחה.

רווחת התחושה כי עשוי להיות שוני מהותי בתוצאות ההתדיינות בערכאות השונות, יוצרות "מירוץ סמכויות" המכביד על ההתדיינויות ופעמים רבות עלול להחריף את המתח בין בני הזוג.

במרוצת השנים נקבע בפסיקה מבחן משולש לבדיקת כנות הכריכה של עניינים נוספים בתביעת הגירושין מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים {ראה גם ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4), 155, 157 (1980)}. ואלה המבחנים:

מבחן ראשון, אם תביעת הגירושין שהוגשה כנה.

כנות תביעת הגירושין נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי. ההכרעה בשאלת הכנות היא על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה, האם הוא מבקש אך לסכל פניה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך {בג"צ 3754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2), 625 (2002)}.

ב- תמ"ש (משפחה קר') 5041/12 {פלונית נ' פלוני, תק-מש 2009(1), 407, 408 (2009)} נדונה שאלת כנותה של תביעת הגירושין. בית-המשפט קבע כי לאור הפירוט בכתב התביעה לגירושין ולאור העילות הנטענות ולאור הצהרות הצדדים מהלך הדיון שנערך בפני בית-הדין הרבני, הינו סבור כי תביעת הגירושין אשר הוגשה הנה כנה. ובמה דברים אמורים.

עמוד 75 בספר:

כתב התביעה לגירושין מפרט בהרחבה את עילות הגירושין; בין היתר מדובר בעזיבת הבית, מריבות, ואמירות קשות, אשר חלקן אף אושררו על-ידי האישה בפרוטוקול הדיון אשר נערך בפני בית-הדין הרבני.

העובדה כי עובר להגשת התביעה נערכו נסיונות פיוס, אינה גורעת מכנות התביעה. לא זו אף זו, מהלך הדיון הסכים הבעל להוכיח טענותיו אף באמצעות פוליגרף, על-אף היעדר קבילות הראיה ברגיל; גם טענת האישה לאלימות, מאידך, מלמדת על כנות התביעה לגירושין ולו מפאת העובדה כי שני הצדדים אינם יכולים לדור יחד.

אי-מסירתו המיידית של כתב תביעה לגירושין שהוגש לבית-הדין הרבני לאישה, מעיד כאלף עדים על חוסר הכנות שבהגשת תביעה כזו ואפילו בפגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכותו הבסיסית של צד להיות מודע להליכים נגדו, ובמיוחד, כאשר, לכאורה, יש בהם כדי לשלול ממנו יכולת להידרש לערכאות {בש"א (משפחה ת"א) 10671/09 ש.י. נ' ש.י., תק-מש 2009(3), 309, 311 (2009)}.

מבחן שני, אם נעשתה כריכה כדין.

נכסים אשר לא צויינו במפורש, לא ירכוש בית-הדין הרבני סמכות לדון בהם, ובן הזוג השני יוכל להגיש תביעה לגביהם לבית-המשפט {ע"א 488/89 נופרבר נ' נופרבר, פ"ד מד(4), 293 (1990); ע"א 4909/92 דורות נ' דורות, תק-על 95(2), 1473 (1995); בג"צ 2421/93 כהנא נ' בית-הדין הרבני האיזורי חיפה, פ"ד מז(5), 550 (1993); בג"צ 772/00 זקס נ' בית-הדין הרבני האיזורי פ"ת, פ"ד נה(2), 49 (2000)}.

יצויין, כי ניסוח סתמי וכוללני אין די בו, והוא ייחשב שלא כדין {ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4), 242 (1991)}.

ב- בש"א (משפחה יר') 52864/06 {נ' א' נ' מ' א', תק-מש 2006(3), 635, 639 (2006)} קבע בית-המשפט כי כאשר המדובר בכריכת רכוש, על בעל הדין הכורך את הרכוש לתביעת הגירושין, לפרט במפורש את כלל הנכסים בהם מתבקש בית-הדין הרבני להכריע.

במקרה הנדון, מלבד פירוט בעניין דירותיהם של הצדדים, ואזכור קיומן של זכויות פנסיה {לעניין תביעת המזונות של המשיבה}, לא טרח המבקש לפרט בעניין נכסיהם הפיננסיים של בני הזוג, המיטלטלין, והרכבים, כאשר גם בעניין זכויות הפנסיה, לא נתבקש סעד כלשהו.

עמוד 76 בספר:

כאמור לעיל, נכס שלא נכרך מפורשות, בית-הדין הרבני אינו רוכש סמכות לדון בו, כאשר ניסוח סתמי כגון "נכסים פיננסיים", אין די בו.

ודוק, המבקש טען אומנם בדיון שהתקיים, כי יתר הרכוש פורט בתצהירים שהוגשו לבית-הדין הרבני, אולם לא טרח לצרף תצהירים אלו לבקשה. אף טענתו, ולפיה בית-הדין הרבני החל כבר לדון בעניינם של הצדדים, לא נתמכה בראיה כלשהיא {כגון פרוטוקולים של ישיבות בית-הדין הרבני}. היות ונטל ההוכחה בעניין התקיימות תנאי הכריכה רובץ על המבקש, הרי שלא ניתן לומר כי יצא נטל הוכחתו בעניין זה.

מבחן שלישי, אם הכריכה עצמה כנה.

כנות הכריכה הינה שאלה עובדתית, אשר תוכרע בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. הכנות נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי-חיצוני, המבוסס על מכלול החומר המונח בפני בית-המשפט, לרבות נוסח כתב תביעת הגירושין וחקירת בעלי הדין בפניו {בש"א (משפחה יר') 52864/06 נ' א' נ' מ' א', תק-מש 2006(3), 635, 638 (2006)}.

מרכז הכובד ב"מבחן המשולש" הנה בשאלת כנותה של תביעת הגירושין. ככל שהקביעה כי תביעת הגירושין כנה חזקה יותר, כן יפחת הצורך בבדיקת כנות הכריכה {רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פ"ד מא(4), 518 (1987); תיק מס' 5815-24-1 (רבני) פלוני נ' פלונית, תק-רב 2007(2), 1, 3 (2007)}.

בפסיקה חלוקות הדעות באשר לשאלה האם היעדר פירוט מלא וממצה של כל הרכוש של הצדדים מעיד על חוסר כנות הכריכה.

כך לדוגמא, יש הסבורים, כי אי-פירוט כאמור, אין בו בהכרח כדי לשלול את כנות הכריכה שכן "פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא" {רע"א 397/87 בבלי נ' בבלי, תק-על 89(3), 1049, 1050 (1989); ע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פ"ד לג(1), 693, 696 (1979); ע"א 1327/90 שיבת נ' שיבת, פ"ד מה(3), 878, 879 (1991); ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מט(5), 171, 174 (1996); בג"צ 772/00 זקס נ' בית-הדין הרבני האיזורי בפתח תקוה, פ"ד נה(2), 49, 54 (2000)}.

עמוד 77 בספר:

מנגד, יש הסבורים, כי היעדר פירוט מלא וממצה, בכוחו להצביע על חוסר תום-לב היורד לשורש כנות הכריכה של ענייני הרכוש, למשל {ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה(4), 242 (1991); ע"א 174/83 סוחר נ' סוחר, פ"ד לח(2), 77, 81 (1984)}.

במקרים שבהם נמצא כי אחד או יותר משלושת מבחני העזר אינו מתקיים, אזי הסמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין אינה מוקנית לבית-הדין הרבני גם אם הגשת התביעה קדמה לפתיחת ההליכים בערכאות האזרחיות.

הואיל ומדובר במבחן משולש, הרי שבמידה ואחד משלושת המבחנים אינו מתקיים, הרי שאין בפנינו כריכה המקימה מחסום בפני הגשת תביעה לבית-משפט, כמשמעותה על-פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין).

בפסיקת בתי-המשפט לא נקבע מבחן מקביל לגבי תביעות רגילות המוגשות לבית-המשפט לענייני משפחה. לכן, לכאורה, משהקדים בעל דין לפתוח בהליך בבית-המשפט לענייני משפחה, הנכלל בסמכות המקבילה, נסתם הגולל על האפשרות כי הסמכות לדון בעניין תימסר לבית-הדין הרבני.

לשם קביעת כנותן של תביעת הגירושין ושל הכריכה בה, אין די בבחינת אופן ניסוח כתב-התביעה בפני בית-הדין הרבני {שהרי מלאכת הניסוח נעשית בדרך-כלל על-ידי באי-כוח הצדדים}, וכי בנוסף לכך יש לבחון את כנות רצונו של בן הזוג בגירושין ובהכרעה בעניינים הכרוכים בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ובהן:

v התנהגות הצדדים במהלך חיי הנישואין;

v התנהגותו ודבריו של בן הזוג שהגיש את תביעת הגירושין הכרוכה במסגרת הליכים שהתקיימו בין הצדדים בפני בית-הדין הרבני ובית-המשפט לענייני משפחה;

v ראיות שהובאו על-ידי מי מהצדדים בעניין כנות הגירושין והכריכה וכיוצא בזה.

נטל ההוכחה לשלילת סמכות בית-המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה, מוטל, על המבקש מניעת קיום דיון בבית-משפט לענייני משפחה ועליו להוכיח כי תביעתו לבית-הדין הרבני כרכה מפורשות את סוגיית הרכוש, למשל, והיא עומדת באותם תנאים שהציבה הפסיקה, קרי, כנות

עמוד 78 בספר:

התביעה; כנות הכריכה וכריכה כדין {תמ"ש (משפחה נצ') 33931-03-10 מ.ל. נ' ח.נ., תק-מש 2010(4), 406, 409 (2010); רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פ"ד מא(1), 518 (1987)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

"ריב הסמכויות" בין בית-הדין הרבני לבית-המשפט לענייני משפחה