חברות

1. כללי
כב' השופט י' זוסמן:
"...אין בודקים בציציותיו של מייסד חברה ואין שואלים על שום מה יסד את החברה. למעשה נוסדה החברה... כדי לאפשר לו להימלט מאיימת בעלי החוב. ואף-על-פי-כן סירב בית-המשפט להתנכר לישותה הנפרדת..."
{המר' 634/64 סולקין נ' גינדי, פ"ד יט(4), 10 (1965)}

* * *
כב' השופט א' ברק:
"מערכת מקיפה ומורכבת של יחסים משפטיים מתקיימת בין המנהל לבין החברה. המנהל הוא "המוח" ו"מרכז העצבים" לפעילותה של החברה. הוא פועל בשמה כלפי חוץ, ומנהל את ענייניה כלפי פנים. שורה ארוכה של הוראות - מהן בפקודת החברות [נוסח חדש] מהן בתזכיר ובתקנות - מעניקות כוחות ביחס לניהול ענייני החברה. לצרכים מסויימים הוא אורגן של החברה; לצרכים אחרים הוא שלוח שלה; לעיתים ניתן לראות בו עובד. בכל פעילותו בחברה - בין הניהול היומיומי ובין קביעת המדיניות והפיקוח על ההנהלה הפעילה - הוא מרכז בידיו כוח רב. כוח זה נתון בידו למען החברה. אך קיים חשש - וניסיון החיים מוכיח כי חשש זה מבוסס הוא - כי מי שבידו כוח ינצל אותו לרעה. הפיתוי לכך הוא רב. מכאן הצורך לגבש מערכת דינים, שיהא בה לרסן את הכוח, שכן כוח ללא אחריות משול להפקרות.... בעיה זו אינה מיוחדת למערכת היחסים הקיימת בין מנהל לבין חברה. יחסי כוח-כפיפות דומים קיימים במצבים נוספים, בין מתחום המשפט הפרטי (כגון, שלוח-שולח, אפוטרופוס-פסול-דין; נאמן-נהנה; יזם-חברה) ובין מתחום המשפט הציבורי (עובד הציבור - הרשות הציבורית). ודאי שמערכת הדינים הכללית יש בה כדי לסייע בפתרון הבעיה."
{ע"א 817/79 אדוארד קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3), 253, 278-277 (1984)}

* * *
המשפטן הידוע בלקסטון:
"כל החברים היחידים, שהיו קיימים מיום הייסוד (של החברה) עד היום, או אשר יתקיימו מיום זה ואילך הם בעיני החוק רק אדם אחד שלעולם אינו מת. כשם התימזה היא אותו נהר, אף-על-פי שמימיה שוטפים ומתחלפים בכל רגע בלי הרף, חברים הולכים וחברים באים והתאגיד לעולם עומד."
{מתוך הספר דיני חברות בישראל - הלכה למעשה מאת אברהם פלמן (הוצאת ספרים קרני בע"מ, 1975), 50}

* * *
כב' השופט י' זוסמן:
"...התעלמות מישותה הנפרדת של החברה יכול שתגרום אי-צדק יותר משתהא צודקת, ויכול שתגרום ערבוביה ששיעורה לא ניתן לקבוע מראש."
{ע"א 471/68 יעקובי נ' המפרקים של מקיף בע"מ (בפירוק), פ"ד כג(1), 65 (1969)}

כב' השופט ב' כהן:
"הלכה רווחת היא שהתזכיר משמש מגילת היסוד של החברה שאין לחרוג ממנו אלא במקרים המסויימים הקבועים בחוק."
{המר' (ת"א) 1787/51 מנדבליט נ' פריש, פ"מ ה 281}

* * *
כב' השופט י' כהן:
"זכותו של בעל מניה להביא לידי פירוק החברה על-ידי בית-המשפט היא חלק מצרור הזכויות הנובעות מזכות הקניין של הבעלים במניות החברה."
{ ע"א 182/72 צבי אברך נ' פקיד השומה, תל-אביב 3, פ"ד כז(2), 477, 487-486 (1973)}

2. אחריות אישית על נושא משרה
י' בהט בספרו:
"יש להקפיד שהנטיה להחיל אחריות אישית על נושא משרה לא תהפוך לנורמה רגילה. יש לצמצם את האחריות לאותם מקרים בהם ניתן לתלות אשם אישי כלשהוא בנושא משרה. אלה הם אותם מקרים בהם חורגת מעורבותו מגדר פעילות שגרתית כנושא משרה... באין אשם אישי של תרמית, הטעייה, חוסר תום-לב חמור או התרשלות אישית, אין למהר ולהטיל עליהם אחריות גם בגין שיק החברה שחתימתם מתנוססת עליו."
{י' בהט חברות - החוק החדש והדין, כרך שני (מהדורה שישית, 2004), 674ב}

3. הרמת מסך
כב' השופטת ו' אלשייך:
"נכון וצודק במיוחד להרים מסך בין חברות קשורות כאשר מתקיימת הפרדה בין "היד החותמת" לבין "היד המחזיקה בארנק". כוונת הדברים הינה למצב בו מאופן התאגדות הקונצרן יוצא, כי המתקשרים עימו מוצאים עצמם, בסופו של יום, עומדים אל מול ישות משפטית ריקה מנכסים, כאשר הנכסים עצמם נמצאים בחברות קשורות אשר השימוש בעיקרון הישות המשפטית הנפרדת, בפועל, נועד להרחיק אותם מהישג ידו של הנושה. אין צורך להכביר מילים על הסכנה שבמצב זה, ועל היכולת הכמעט "מפתה" שהוא טומן בחובו להתנערות שלא כדין מחובות...
כמו-כן, מן הראוי, בנסיבות מתאימות, להרים מסך בין חברות קשורות גם כאשר קיימת הפרדה מלאכותית בין "היד המזיקה" לבין "הארנק המפצה", וזאת על-ידי הפרדת הפעילות היכולה לגרום נזקים מהנכסים לצדדים שלישיים, בין אם מדובר בהרחקתם על-ידי שרשור חברות, ובין אם מדובר בקונצרן הבנוי בשיטת "צמיג אל-תקר" שכולו עשוי מקשה של תאים קטנים, המופרדים זה מזה בקרום של ישות משפטית נפרדת, וברור כי אף אחד מהם אינו מסוגל לשאת באופן סביר בסיכונים הנובעים לצדדים שלישיים מפעילותו."
{בש"א (מחוזי ת"א) 13857/01 שמואל רובננקו ושות' בניין והשקעות בע"מ נ' שיא החזקות בע"מ, תק-מח 2001(2), 5984, 5986 (2001)}

* * *
כב' השופט ד' לוין:
"יש שהרמת המסך היא רחבה ומקפת, ולמעשה טוטאלית, והיא מביאה לידי כך שמתבטלת למעשה ההפרדה בין האישיות המשפטית של התאגיד לבין אישיותם של בעלי המניות, נוצרת במקרה כזה מן זהות בין מערך הזכויות והחובות של המתייצבים משני צידי הפרגוד, עד שאלה ואלה חד הם, מבחינת ההתייחסות המשפטית אליהם.
תוצאה מרחיקת לכת זו תתקיים, למשל, אם יתברר עובדתית כי הישות המשפטית הנפרדת של התאגיד היא מלאכותית וכל כולה לא באה לעולם אלא כדי לפרוץ דרך מפלט לבעלי מניות שפגעו בדרך לא חוקית בזולת ולחלצם מהחשש שיתבעו אישית לדין. אעמוד על-כך בהמשך.
יש שהרמת המסך היא חלקית, מדומה, ומצטמצמת לנושאי משפט ספציפיים המשותפים, עניינית ומעשית, לניצבים משני צידי הפרגוד - התאגיד ובעלי המניות.
במקרים אלה התכלית שבהרמת המסך והצורך לעשות כן הם בהצצה מבעד למסך לאותם תחומים ספציפיים כדי לבחון עד כמה קיים קשר בל-ינתק בין בעלי המניות לבין החברה. במקרה כזה כל אחת מהישויות המשפטיות הנפרדות מוסיפה להתקיים ולעמוד בפני עצמה לכל דבר, אולם לאו דווקא לכל עניין."
{ע"א 4606/90 תל מר בע"מ נ' איטה מוברמן, פ"ד מו(5), 353, 362-361 (1992)}

* * *
א' פרוקצ'יה בספרה:
"יש והרמת המסך נדרשת, ולו גם חלקית, לשם הגנה על זכויות של בעל המניות - לטובתו נעשה הדבר ולאו דווקא כנגדו.
דוגמה לכך, הרמת מסך סטטוטורית, שתכליתה להעמיד מציאות על נכונה לטובת עניינם של בעלי מניות... על כל הנובע מכך, בין היתר בסוגיות של מיסים.
הוא הדין כאשר צד שלישי שאינו חלק מהתאגיד ואינו קשור בו, מבקש להיבנות מאותו מסך חוצץ לטובתו שלו ומתוך קיפוח בעלי מניות."
{פרופ' א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים בישראל (המכון למחקר, חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, התשמ"ט-1979), 75}

4. לתאגיד אישיות משפטית נפרדת
כב' השופט יצחק לובוצקי:
"עיקרון יסוד המעוגן בשיטתנו המשפטית הינו כי לתאגיד יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. מידת הזהירות והצמצום בחיובו של בעל מניות או מנהל בחובות החברה, נעוצה ברצון לשמר את היתרונות החברתיים והכלכליים הגלומים בעיקרון הקובע את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. עם זאת, עדיפותם של יתרונות אלה נמוגה שעה שמושכי החוטים בחברה מנצלים את ההפרדה בינם לבין החברה, לשם השגת מטרה בלתי-כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת או בציבור.
מפסיקת בית-המשפט העליון ובית-הדין הארצי לעבודה בעקבותיה, עולה כי הרמת מסך ההתאגדות תעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים. מדובר במקרים בהם החברה מנצלת את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה או כאשר בפועל לא הייתה אישיות משפטית נפרדת, שכן בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה."
עב' (איזורי ת"א) 6179/05 ברוך מלכין נ' מ.ת.ק. קבלנים בע"מ, תק-עב 2008(3), 10113, 10114 (2008)}

5. שיעבוד צף
כב' מ"מ הנשיא זוסמן:
"... השיעבוד הצף... נע לו כענן על נכסי החברה בהרכבם המשתנה, בלא לגרוע מכוחה לסחור, למכור ולמשכן רכושה כאוות נפשה. רק כאשר המלווה נוקט אמצעים לשם גביית החוב המובטח, בדרך-כלל על-ידי מינוי של כונס נכסים 'מתגבש' השיעבוד והענן יורד ומתפשט על אותם נכסים המצויים אותה שעה, שעת הגיבוש, בידי החברה... כל עוד השיעבוד הצף נשאר כענן בשמיים, כוחה של החברה לעשות בנכסיה, ולמשכנם בכלל זה, בעינו עומד, ומשנתגבש השיעבוד ותופס באותם הנכסים שהיו בידי החברה אותה שעה, אין הוא תופס אלא במה שיש אז לחברה."
{ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ, פ"ד כו(2), 468, 478 (1972)}

* * *
כב' השופט מ' סלוצקי:
"מאופיו של השיעבוד הצף כשלעצמו עולה, איפוא, כי רק משנוקט בעל השיעבוד אמצעים לשם גביית החוב המובטח, מתגבש השיעבוד והענן המרחף על נכסי החברה בהרכבם המשתנה,יורד ומתפשט על אותם נכסים המצויים בשעת הגיבוש בידי החברה. לפני הגיבוש, השיעבוד לא תפש בנכס כלשהו מנכסי החברה שלא נגרע מכוחה לסחור, למכור ולמשכן רכושה כראות נפשה. ממילא יוצא שלפני גיבוש השיעבוד הצף אין הבנק זכאי לפי אגרת החוב לרישום הערת אזהרה לגבי זכות במקרקעין הכלולים בנכסי החברה, מאחר שזכותו במקרקעי החברה הספציפיים נוצרת רק עם התגבשות השיעבוד."
{ע"א (מחוזי חי') 527/89 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רשם המקרקעין, תק-מח 1991(3), 1365, 1367 (1991)}
6. נושה מובטח
כב' המשנה לנשיא ש' לוין:
"אין ספק בדבר ששיקומה של חברה או ארגונה מחדש טומנים בחובם שינוי במעמדו של הנושה המובטח. מכאן ואילך הוא לא יוכל כבר - ללא סייג - לממש את בטוחתו באופן מיידי וכך להכשיל את תכנית השיקום, והוא יהיה כפוף לפעולותיו של המנהל המיוחד הן באשר לשימוש בנכס המשועבד והן באשר להמרתו בבטוחה אחרת."
{רע"א 7125/00 עו"ד יעקב ריבנוביץ נ' רוסטום שלבאנה, תק-על 2002(1), 858, 861 (2002)}

* * *
אירית חביב-סגל במאמרה:
"הנחת המוצא שעליה נסתמך היא, שבדרך-כלל, לאור הגנתם של הנושים המובטחים בפירוק, הם יעדיפו את הפירוק על השיקום. לכן, מרכז הכובד בפתרון הראוי הוא בעיצוב ההגנות הראויות על זכויות בעלי השיעבודים, כתנאי לאכיפת השיקום נגד רצונם."
{אירית חביב-סגל "זכויות בעלי שיעבודים בשיקום חברות", עיוני משפט טז 1 (התשנ"ב), 263, 290}

* * *
כב' השופטת א' פרוקצ'יה:
"מושכלות ראשונים הם כי לנושה מובטח שבידו שיעבוד קנייני להבטחת חובו היכולת להיפרע את חובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד וזאת במישרין וללא תלות בהליכים אחרים או בנושים אחרים ובמנותק גם מהליכי הוצאה לפועל רגילים המתנהלים לגבי אותו חוב, או מהליכי פשיטת רגל או פירוק באם אלה מתקיימים... הנכס המשועבד אינו משמש לתשלום חובות לנושים אחרים רגילים או מועדפים לפני שנפרע חובו של בעל השיעבוד במלואו. הנושה המובטח הוא בעל זיקה קניינית לנכס המשועבד להבטחת חובו וזיקה זו מעניקה לו הגנה חפצית כלפי כלי עלמא - בין כלפי החייב עצמו, וזאת אף אם מתנהלים בעניינו הליכי הוצאה לפועל רגילים בגין אותו חוב, ובין כלפי הנושים האחרים."
{רע"א 102/00 נאוה קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, תק-על 2000(3), 2012, 2014 (2000)}

7. מפרק זמני
כב' השופטת ורדה אלשיך:
"מפרק זמני הינו, תמיד, סעד שבשיקול-דעת בית-המשפט. מטרתו העיקרית הינה למנוע היווצרות מצב עובדתי או משפטי בלתי-הפיך עד מועד הדיון בבקשת הפירוק, אשר עשוי להעמיד את הנושים אל מול ישות משפטית ריקה מנכסים, או לשנות את מצבם לרעה בצורה אחרת.
הבעיה המרכזית לעניין מינוי מפרק זמני, הינה כי מינוי שכזה עשוי, לא פעם, לגרום נזק בלתי-הפיך לחברה, וזאת עוד בטרם נידונה והוכרעה שאלת קיומה או היעדר קיומה של עילת פירוק. זאת, בהתחשב בכך כי מינוי מפרק זמני הוא סעד ביניים דרסטי ופוגעני במיוחד, אשר לא פעם מכריע למעשה את גורל התיק העיקרי טרם שנדון."
{בש"א (מחוזי ת"א) 1536/02 יהודה נוי נ' שיא ייזום ופיתוח בע"מ, תק-מח 2002(1), 2031, 2033 (2002)}

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חברות