שיקול-דעת פקיד סעד

1. כללי
היחסים בין העובד הסוציאלי לבין המטופל בשירותי רווחה מושתתים על שיקול-דעת רחב בכל הרמות והתחומים[104]. פקידי הסעד מחזיקים בסמכויות נרחבות ובנוסף, מעמדם המונפולי בכל הקשור לשירותי הסעד והרווחה מחייבם להשתמש בסמכויותיהם בחוכמה ובשיקול-דעת.
מחובתו של פקיד סעד להשתמש בסמכויותיו לברר את הנסיבות של כל מקרה שהובא לידיעתו, על-מנת להחליט, אם יש צורך בנקיטת אמצעים לשם הגנה על שלומו של הנזקק, ובאילו אמצעים ראוי לו שינקוט.
תהליך קבלת ההחלטה, מן הראוי, שיתחיל באיסוף וסיכום הנתונים, בדיקת המשמעויות של הנתונים וסיכום ההחלטה מלווה בנימוק ממצה.
כל פניה לפקיד סעד מחייבת התייחסות ראויה מצידו, תוך הפעלת שיקול-דעת מתאים. אין לדחות פניה ללא סיבה מוצדקת ומנומקת, על פקיד הסעד להפעיל את הסמכויות שניתנו לו בחוק. הוא איננו יכול לחטוא למקצוע על-ידי התנערות מחובותיו, שנקבעו בחוק, אין הוא רשאי להתעלם ממידע על קטין/חולה נפש/חוסה נזקק, לא להתייחס לפניה, או להחליט שלא להפעיל את סמכויותיו ללא בדיקה ובירור, או לחלופין לבצע בדיקה באופן שטחי ולא ממצה. התנערות מאחריות והימנעות מהפעלת סמכויותיו, מגיעים לכדי מעילה בחובתו ובתפקידו.
הפעלת סמכויותיו של פקיד הסעד אינה מצומצמת לשלב מסויים, או להליך מסויים, מדובר בהתערבות נמשכת, עד שפקיד הסעד נוכח לדעת, כי אין עוד צורך בהתערבות טיפולית סמכותית ומטרות הטיפול הושלמו.
פקיד סעד רשאי, ואף מצופה ממנו, לחזור ולהפעיל שיקול-דעת בכל שלב והליך וכל אימת שנוצרות נסיבות חדשות המצדיקות הפעלת סמכויותיו - במהלך החקירה, לפני הפניה לבית-המשפט, תוך קיום הדיון ואף לאחר סיומו. קיומו של הליך בבית-המשפט, אינו מונע מפקיד הסעד הפעלת שיקול-דעת מחודש.
במצבי חירום, כאשר הנסיבות אינן מאפשרות עיכוב ולו הקצר ביותר, ואין זמן לפנות לבית-המשפט בבקשה מתאימה, מאפשר החוק לפקיד הסעד, להפעיל את שיקול-דעתו ולנקוט באמצעים המתחייבים מהנסיבות, וכן לשוב ולפעול כאשר השתנו הנסיבות, בכדי לשנות דרכי טיפול, או לחדש הליך נזקקות שנפסק, או נדחה (על פקיד הסעד לפנות תוך מספר ימים, לקבל אישור מבית-המשפט על פעילותו זו). היטיב לנסח זאת כב' מ"מ הנשיא מ' שמגר[105], באומרו:
"בחייו של קטין נזקק ייתכן, כמובן, למרבה הצער, שיתחדש הצורך בטיפול ובהשגחה לפי החוק הנ"ל, ואם תמה תקופת הטיפול וההשגחה, והקטין חזר למשמורת של האחראי עליו ומתעוררות שוב נסיבות חדשות, בעטיין הופך הקטין לנזקק, אשר נשקפת לו סכנה תכופה, או שהוא נזקק לטיפול רפואי או אחר, שאינו סובל דיחוי, הרי יוכל פקיד הסעד לשוב ולהפעיל אמצעי חירום במידת הצורך, אף-על-פי שכבר עשה כך אי-פעם בעבר. אולם, זאת רק אם מדובר על מערכת נסיבות נפרדת וחדשה ולא על הארכת תוקף של החלטה מוגדרת בדבר הוצאת הקטין ממשמורת האחראי עליו שהחלה כבר ועדיין נמשכת."
פקידי סעד הינם עובדי ציבור ומתפקידם לשרת את הציבור. ככאלה, חלות עליהם הוראות הנוגעות לעובדי ציבור. פקידי סעד, על-פי החוקים השונים, חייבים להקפיד כי פעולתם מכוח החוק המקנה להם את סמכותם, לא תהיה נגועה בפגמים מהותיים ומינהלים:
ליקוי מהותי מתקיים כאשר פקיד הסעד נמנע, ללא הצדקה, מלפעול על-פי הסמכות שהוענקה לו בחוק, או כאשר הוא חורג מסמכותו. חריגה מסמכות תיתכן גם במקרה שהפעולה נעשית בידי עובד שלא הורשה בחוק לבצעה.
ליקוי נוהלי הוא בעצם תהליך קבלת ההחלטה.
נוסף על ליקוי נוהלי ומהותי, קיימים ליקויים נוספים, כמו: טעות בפירוש החוק, קבלת החלטות בהסתמך על עובדות לא נכונות, שיקולים שאינם שייכים לעניין או שאינם סבירים והחלטות המפלות לרעה את האזרח[106].
2 פגמים מהותיים
2.1 אי קיום הוראת חוק
לפקיד סעד נמסרו סמכויות פעולה, במסגרת החוקים המגדירים את פעילותו. הפעלת סמכויות אלו נתונה לשיקול-דעתו המקצועי. פקיד הסעד רשאי להחליט האם להפעיל סמכויות הגנה מתערבות במצבו של נזקק, אילו דרכי טיפול לנקוט ובאילו הליכים משפטיים לפתוח, אם בכלל, וכיוצא באלה.
סמכויות רחבות אלו, נתונות לשיקול-דעתו של פקיד הסעד, ועליו לברור את הנסיבות של כל מקרה ולמצוא את הפתרון הראוי, ובלבד ששלל פעולותיו ייעשו במסגרת הוראות החוק הרלוונטי ובכפוף לכללים המקובלים בדבר סבירות, הגינות, תום-לב, העדר שרירות, ואפליה וכיוצא בזה אמות מידה החלות לעניין השימוש בשיקול-דעת מינהלי[107].
על פקיד סעד, בתור עובד ציבור, חלות ההוראות הנוגעות לכל עובד ציבור ורשות ציבורית בפעולתה מול האזרח והציבור בכללו וביניהם, עקרונות המנהל התקין ותום-לב. חובתו לנהוג כך נובעת מעצם מעמדו כחלק מהמינהל הציבורי והיא טמונה בהענקת המעמד והשררה המלווה כל עובד ציבור בכל תחומי פעולותיו[108].

עצם העובדה שניתנו לפקיד הסעד סמכויות רחבות שבשיקול-דעת, אין פירושה שהוא יכול להימנע מלהשתמש בהן. חובתו של כל בעל סמכות שבשיקול-דעת על-פי דין להשתמש בסמכות זו, על-ידי בדיקת הבעיה המסורה לטיפול ולהחליט בה לגופו של עניין.
התפרקות מאחריות והימנעות משימוש בכוח שהעניק המחוקק בשביל שישרת את הציבור, הריהי משום החטאת מטרות החוק[109].
בספרו[110], מציין כב' השופט א' שרון, כי פקיד סעד אינו עורך-דין ששמורה לו האופציה להחליט, כי אינו מוכן לטפל במקרה מסויים שאינו לרוחו, בין שהסיבה לכך עניינית, בהיותה נובעת ממחלוקת לגבי קו הפעולה אותו יש לנקוט, ובין שהיא אישית הנוגעת למידת האהדה שיש למקרה עצמו או ללקוחו. על פקיד הסעד מוטלת חובה על-פי דין להפעיל שיקול-דעת ולהחליט, ואין הוא רשאי להחליט שאין ברצונו להיות מעורב. מחובתו לנקוט עמדה מקצועית ולהחליט להפעיל את סמכויותיו ואת המערכת השיפוטית כדי להגן על הנזקק או להחליט שאין המקרה מצריך או מחייב את התערבותו.
כאמור, חופש הפעולה שניתן לפקיד הסעד, לצורך הפעלת שיקול-דעתו, אין פירושו שפקיד הסעד יכול להתנער מתיק מסויים שאינו לרוחו.
כב' השופט זילברג הטיב להגדיר את דרכי הפעולה שעל עובד ציבור לנקוט, בטרם יגבש החלטה, באומרו:
"נכון, כי במקרה דנן לא הוטלה על המפקח שום חובה סטטוטורית לתת את המלצתו למבקשים, אך קיימת חובה אחת, כלכלית, יסודית, המוטלת על כל רשויות המדינה, והיא: שלא לקפח את האזרח, ושלא להפלותו לגבי קבלת שירות כלשהו - מן השירותים שלכך נוצרה הרשות, ושיש בידה, במקרה הקונקרטי, לתיתם - אלא-אם-כן ישנו צידוק לכך בנסיבות העניין הנדון. לא יוכל הפקיד שלא לעיין כלל בבקשת האזרח, או לעיין בה שטחית,

ולזרוק אותה הסלה. שומה עליו על פקיד המדינה, לעיין בכובד-ראש בכל בקשה המובאת לפניו עד כמה שהיא נתונה בתחום סמכותו, ולהחליט בה[111]."
עובד סוציאלי, שמתוקף תפקידו, מופקד על שירותי טיפול וסיוע לנזקקים, נדרש לבחון כל פניה המגיעה אליו, ולבסוף לבסס החלטה מנומקת.
במספר תחומים הוגדרה חובה זאת בחוק במפורש: סעיף 4 לחוק הסעד (טיפול במפגרים) קובע שפקיד הסעד לענייני מפגרים יבדוק כל אדם, שנאמר עליו שהוא סובל מפיגור שכלי. לאחר שבדק את המקרה, יחליט אם יש צורך להביא את עניינו של המפגר בפני ועדת האבחון שתקבע את דרכי הטיפול בו[112].
הוראה דומה נקבעה בתקנה 5 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) קובעת, כי חובתו של פקיד הסעד, לצורך הגנת הקטין הנזקק, לבדוק כל מקרה שמובא לידיעתו ולרשום את תוצאות חקירתו ואת מסקנותיו[113].
מהחובה לפעול על-פי הסמכות אין ללמוד שקיימת כוונה להגביל את שיקול הדעת המקצועי, שהוענק לעובד הסוציאלי בחוק, על-ידי חיובו להחליט בדרך מסוימת דווקא.
בדיון נוסף ד"נ 16/61[114] נקבע, שיקול-דעת פירושו; חופש הבחירה בין פתרונות אפשריים שונים, או ברירה שניתנה בידי הרשות המנהלית; הואיל והרשות הוסמכה לבחור ולבור לה את הפתרון המתאים, לדעתה, לא יתערב בית-המשפט בדבר על שום כך בלבד שהוא היה בוחר בפתרון אחר; התערבות כזאת כמוה כשלילת שיקול-הדעת מהרשות המנהלית והעברתו לבית-המשפט.
עם זאת, בית-המשפט מבהיר, כי שיקול-דעת שניתן לרשות מינהלית, אפילו הוא מוחלט, צמוד תמיד לחובה שהרשות חייבת למלאה, היינו לתפקידי המינהל שלמענם הוסמכה הרשות לפעול לפי שיקול-דעתה. ככל שהחופש לבחור יכול להיות גדול, לעולם לא יהיה בלתי מוגבל: מי שרשאי לנהוג לפי שיקול-דעתו, חייב לנהוג תוך מניעים השייכים לעניין ולא תוך שרירות-לב.
רשות הפועלת בשרירות-לב פועלת שלא בתום-לב ומעשיה ניתנים לביטול, יהיה שיקול הדעת שניתן לה רחב כאשר יהיה. שרירות לב כזאת אינה העילה היחידה לביטול מעשה הרשות. בדרך-כלל יש והמטרה שלמענה הוענק שיקול-דעת ניתנת לבירור והרשות רשאית להשתמש בשיקול-דעתה כשהיא נושאת עיניה לקראת השגת אותה מטרה, אבל לא למטרות אחרות שהן "זרות" לעניין.
בעניין זה הלכה ברורה[115], לפיה אין להתערב בעצם שיקול הדעת של העובד המוסמך, כל עוד הוכח שפעל בתום-לב, בהגינות ומתוך גישה עניינית.
2.2 חריגה מהוראת חוק
במדינת חוק, כל אזרח חופשי לנהל את ענייניו - ללא התערבות שלטונית - אלא-אם-כן, פעילותיו נגועה בחוסר חוקיות. אדם חופשי לעשות כל שיחפוץ, כל עוד לא עבר על הוראה חוקית כלשהי. לעומת זאת, שלא כמו אנשים פרטיים, רשות ציבורית בכלל ועובדי ציבור בפרט, רשאים להתנהל אך ורק במסגרת הוראות החוק המסמיכות אותם לפעול. ולענייננו, אין לו לפקיד הסעד, אלא מה שהחוק, שיצר אותו, נתן לו. במידה ופקיד הסעד מבצע פעולות שאינן במסגרת החוק, יש בפעולתו זו חריגה מסמכות חוקית ומכאן חסרת היא כל תוקף משפטי, כאשר יידרש בית-המשפט לבחון את הפעולה, יבטל אותה כליל.
פקיד סעד, המוציא ילד ממשמורת הוריו, חרף התנגדותם לכך ולא על סמך צו של בית-משפט מוסמך, חורג מסמכותו ופועל שלא כדין[116], אפילו קיימת סיבה ראויה ומוצדקת להגנה על שלמות גופו ונפשו של הקטין. סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), מתנה את סמכות פקיד הסעד לנקוט אמצעי חירום לטובת הקטין, בכך שהקטין לא יוחזק יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי עליו, אלא

באישור בית-המשפט. במידה ופקיד הסעד לא מצטייד בצו בית-המשפט, במסגרת שבעת הימים הקצובים בחוק, נגועה פעולתו באי חוקיות ומכאן שהיא הופכת ל-Void חסרת תוקף משפטי כלפי כל הנוגעים בדבר.
ב- בג"צ 252/75[117] נדונה עתירה נגד שר הסעד ופקידת סעד לחוק אימוץ ילדים. בעתירה נטען, כי פקידת הסעד, מסרה את הילד למשפחה האומנת למטרת אימוץ. העתירה התבססה על כך שהילד הוצא מרשות אמו שלא כדין והוא מוחזק כעת על-ידי המשיבים, אצל משפחה למטרת אימוץ, בניגוד לרצונה. הטענה העיקרית היתה, שכל עוד שלא נקבע, על-ידי בית-המשפט המוסמך לכך, כי הילד הינו "קטין נזקק", כמשמעותו בחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, אין ולא היתה סמכות למשיבים להחזיק בילד ולא-כל-שכן לנקוט בצעדי אימוץ, בניגוד לרצון האם הרוצה ומסוגלת לטפל בילדה.
בפסק-הדין דובר בעותרת שתגרשה מבעלה, וילדם נשאר ברשותה, היא נזקקה לעזרת לשכת הסעד בצפת ובמשך הזמן הוחזק הילד, על חשבון הלשכה, אצל משפחות אומנות. בדצמבר 1973, הוזהרה העותרת, והוסבר לה, שאם לא תיקח את הילד ותטפל בו ימצאו לו משפחה אומנת למטרת אימוץ. העותרת הביעה התנגדות למסור את הילד לאימוץ ולקחה אותו הביתה. לאחר כמה חודשים, נסעה העותרת מצפת והשאירה את הילד אצל חברה וזו פנתה ללשכת הסעד שתשלם לה עבור החזקת הילד. עובדת סוציאלית מצאה שהמצב בבית זה אינו מתאים להחזקת ילד ואז הוחלט להוציאו מרשותה. באחד הימים באה פקידת סעד לגן הילדים שבו היה הילד, לקחה אותו ושלחה אותו למוסד בחדרה, שם נמסר למשפחה אומנת שביקשה לאמצו. עד להוצאת צו על תנאי, לא נקט משרד הסעד, שום צעד משפטי למתן תוקף חוקי ללקיחת הילד והחזקתו אצל משפחת אומנת. רק לאחר שהוצא צו על תנאי, פנו המשיבים לבית-המשפט המחוזי וביקשו נקיטת אמצעים זמניים לשמירת ענייניו של הקטין, על-פי חוק הכשרות המשפטית, וכן הוגשה בינתיים בקשת אימוץ מטעם המשפחה האומנת.
כב' השופט ברנזון קבע, כי אין לראות את חברתה של העותרת כאחראית על הקטין במובן חוק הנוער, כאשר קיבלה את הילד רק לתקופה שבה האם נסעה לחופשה. אך מכל מקום אישה זו לא מסרה את הילד לידי פקידת הסעד, אלא זו לקחה אותו מגן הילדים, בלי ידיעתה והסכמתה.
"המקרה דנא הוא מקרה מתאים להליך הביאס קורפוס, שכן הליך כזה איננו מותנה בכך שתהיה חטיפה, במובן הרגיל או המשפטי של המילה, או שהאדם שמבקשים את הבאתו כלוא, או מוחזק במעצר ממש ודי בנטילתו של קטין מפלוני שיש לו כלפיו זכות משמורת, כדי לפנות לבג"צ. אך גם אם אין זה מקרה מתאים לצו מסוג האביאס קורפוס, הרי פקידת הסעד התיימרה לפעול על-פי הסמכויות שהוקנו לה בחוק והרי אלה פעולות בגדר מילוי תפקיד על-פי דין הנתונים לבקורתו של בג"צ על-מנת שייעשו כדין.
נקודת המוצא היא שהאם הינה בעלת הזכות הבלעדית להחזיק בילדה ואין להוציאו מרשותה אלא בהתאם לחוק ועל-פי תנאיו. גם אם הילד הוא "קטין נזקק", לפי חוק הנוער, באשר האם הזניחה את הטיפול בו, או הפקירה אותו, הרי ניתן לנקוט באמצעי חירום למשך שבוע ימים בלבד, עד אישור בית-המשפט, או לפנות לבית-המשפט, לפי סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), על-מנת שיחליט אם הילד הוא אמנם "קטין נזקק" ולתת את ההוראות המתחייבות מן המצב.
הועלו טענות על אורח חייה המפוקפקים של האם, אך גם אם בעבר שרכה דרכיה הרי משהיא מוכנה לקחת את הילד אליה ולטפל בו, יש לקיים רצונה זה. ודאי שטובת הילד הינה השיקול העליון, אבל אין גם להקל ראש בזכויות ההורים על ילדיהם.
במצב הקיים, לא יצאו המשיבים ידי חובתם על-ידי פניה לבית-המשפט המחוזי, על-פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. על המשיבים לפנות לבית-המשפט המחוזי, לפי חוק הנוער, כדי לבדוק אם הילד "נזקק" שאינו יכול להשאר ברשות האם. עד אשר בית-משפט יפסוק בשאלה יופסקו ההליכים לפי חוק הכשרות המשפטית וכן הליכי האימוץ."
הפתרון להימנעות ממצבים אלו פשוט, כל פקיד סעד באשר הוא חייב לברר היטב את הסמכויות שהחוק מעניק לו, ולהקפיד לפעול על-פיהן בלבד. הכרת החוק שבמסגרתו פקיד הסעד פועל תצמצם את הסכנה של ביטול פעולה שנעשתה בהיעדר סמכות חוקית.
3. פגמים מינהלים
כאשר מדברים בפגמים מינהלים, הכוונה היא, לפגמים הנוגעים לאופן הפעלת הסמכות.
מדובר בפגמים הקשורים לדרך ולא למהות, ובעיקרם נושאים אופי טכני. לדוגמא: סעיף 2(ב) לחוק שירותי הסעד קובע:
"2ב. נתבקשה לשכת סעד של רשות מקומית ליתן טיפול סוציאלי או להגיש סעד, ימסור הממונה על הלשכה למבקש, בכתב, את ההחלטה בבקשה תוך זמן סביר".
במידה ורשות הסעד לא השיבה למבקש סיוע, או שלא החזירה לו תשובה תוך זמן סביר, מדובר בפגמים באופן הפעלת הסמכות.
פגמים מינהלים אינם מביאים, בהכרח, לביטול הפעולה. להבדיל מפגמים שיש בהם חריגה מהוראות חוק, ששם הפעולה מתבטלת מעיקרא. כאשר מדובר בפגמים מינהלים, יש צורך לבחון האם הפגם גרם לעיוות דין או אי-צדק, והאם אילולא אותו מחדל, התוצאה הסופית היתה משתנה, או שאולי מדובר בפגם טכני זניח, שלא גרם לנזק של ממש. במקרים שעולה שאכן נגרם עיוות דין, יפסול בית-המשפט את הפעולה (בפועל, התוצאה המעשית תהא זהה לפעולה שנעשתה ללא סמכות חוקית). אולם, במידה ויתברר, כי לא נגרם נזק והפגם בעל אופי טכני בעיקרו, לא יפסול בית-המשפט את הפעולה ויותיר אותה על כנה.
4. ליקוי מחמת טעות בפירוש החוק
המדובר במקרים בהם, פקיד סעד טעה בפירוש שנתן להוראת חוק הנוגעות לסמכויותיו. במידה ופקיד סעד ביצע חריגה מהוראה חוקית, בשוגג, יש מקום לבטל את פעילותו ולהתעלם מהיסוד הנפשי שמקורו ב'טעות'. אולם, לא בכל המקרים המסקנה תהא גורפת וטעות בפירוש החוק תוביל לביטול הפעולה מעיקרא, ויש לבחון כל מקרה לגופו. ניתן לומר, כי במקרים בהם הפעולה שננקטה נעשתה תוך הפרת החוק, לא מתייחסים לרכיב הטעות והפעולה תבוטל.
לדוגמא, פקיד סעד שהוציא ילד ממשמורת הוריו, במסגרת סמכויות החירום שהוענקו לו, ליותר משבעה ימים, בלי שביקש אישור מבית-המשפט, בשל חישוב זמנים מוטעה. בפעילותו זאת יש חריגה מסמכות ולכן הפעולה תבוטל - ליסוד הנפשי אין משמעות.
להבדיל, במקרים בהם הוצא ילד ממשמורת הוריו, במסגרת סמכויות החירום, ופקיד הסעד לא עבר את מסגרת שבעת הימים הקבועים בחוק, אך נתן פירוש מוטעה להוראת החוק הנוגעת להפעלת אמצעי החירום המתערבים, לא ביצע מעשה של חוסר סמכות חוקית ולכן פעולתו לא תבוטל אוטומטית, ויש מקום לבחון האם גרמה פעולתו של פקיד הסעד עוול.
פקיד סעד חייב להכיר את החוק המקנה לו את סמכויותיו, על-מנת להקטין עד כמה שניתן את הסיכוי לטעות בפירוש החוק, בכדי למנוע מצב שמאמציו יהיו לשווא ופעילותיו יבוטלו.
5. פגמים מחמת טעות במצב דברים
טרם החלטה, עורך פקיד הסעד חקירה מקיפה, שבסיומה מגבש החלטה שקולה ומנומקת. כאשר, יש חשש שהחלטת פקיד הסעד ניתנה בהסתמך על עובדות מוטעות או חסרות, יש מקום לבטל את ההחלטה ולהורות על עריכת חקירה חדשה שתהא מבוססת על העובדות כהווייתן. הקביעה האם לבטל את ההחלטה, לשנותה או להשאירה כפי שהיא, תלויה בשאלה, האם יש בעובדות החדשות כפי שנתגלו, בעוצמתן ובחשיבותן, כדי לערער את היסודות התומכים בהחלטה כולה.
בעת ביצוע החקירה, נעזר פקיד הסעד בעדויות שמיעה רבות, ומשום כך, עליו לנקוט משנה זהירות ולבחון האם המידע שקיבל מהימן מספיק, בכדי להשתית עליו את החלטתו הסופית.
6. פגמים מחמת עירוב שיקולים זרים
כאמור, בתום חקירתו, מבצע פקיד הסעד הערכה ומכין את המלצתו הסופית. בעת הערכה, על פקיד הסעד להביא בחשבון, במסגרת שיקוליו, אך ורק שיקולים רלוונטיים ועניינים. עירוב שיקולים זרים, יביא לפסילת ההחלטה כולה. ב- ד"נ 16/61[118] נקבע שכאשר רשות ציבורית (פקיד סעד, בהיותו עובד ציבור, נתפס כרשות ציבורית) מערבת שיקולים זרים בהחלטותיה, הדבר מהווה עילה להתערבות בית-המשפט:
"שימוש בשיקול הדעת תוך רדיפה אחרי מטרה "זרה" היא חריגה מן הגבולות שניצבו למינהל על-ידי המחוקק; השימוש למטרה פלונית בשיקול-דעת שניתן לרשות בעניין אלמוני ולמטרה אלמונית, שימוש לרעה הוא ופסול על שום שלא נעשה לקידום המטרה שלמענה הוסמכה הרשות להשתמש בשיקול-דעתה."
יש לציין, שמאחר ואין הגדרה המבהירה מהו שיקול זר ומהו שיקול ענייני, שיקול הדעת ומרווח התמרון של פקידי הסעד רחב מאוד.
7. הפליה
פקיד סעד, בתפקידו כעובד ציבור, אסור באיסור חמור, להפלות נזקק על פני רעהו. פקיד הסעד מחויב להעניק יחס שווה לנזקקים שווים. כל נזקק שמגיע לפתחו ראוי לקבל יחס המותאם למצוקתו, תוך מתן משקל למצבו ולנסיבות חייו. במקרים של הפליה, יבטל בית-המשפט את הפעולה מיד. לדוגמא, פנייה של נזקק לסידור מוסדי, הזוכה לעדיפות בתור הממתינים, הנובעת מקשרים משפחתיים, או חברתיים. פעולה זו נגועה בהפליה, ובית-המשפט ימצא לנכון לבטלה.
יש לציין, בהקשר זה, כי לא פשוט לחשוף פעולות הנגועות בהפליה בשל מערכת השיקולים הסבוכה של מערכת הרווחה, הקשורה לנסיבות רבות ושונות של כל נזקק ונזקק.
שונים הם פני הדברים, כאשר מדובר בסטייה מתקנות העובדים הסוציאליים, שבעקבותיה נדחתה בקשת נזקק לסיוע. סטייה שכזו לא תוכל לעמוד.
"רשות מנהלית אינה חופשית לסטות ללא נימוק סביר מן העקרונות שהיא קבעה לפעולתה. הרשות חייבת לנהוג יחס שווה בשווים, שאם לא תעשה כן, תהא בזאת משום הפליה פסולה, המשמשת עילה להתערבות בג"צ[119]."
נזקק שמוכיח שהוא עומד בקריטריונים שנקבעו בתקנות העובדים הסוציאליים, אולם בקשתו לסיוע נדחתה, מעביר את נטל ההוכחה אל כתפי רשויות הרווחה, שצריכות לספק הסבר מתקבל על הדעת לדחיית בקשת הסיוע, חרף ההיענות לקריטריונים שהן עצמן קבעו.
(בהקשר זה יש לומר, כי תקנות העובדים הסוציאליים אינן בעלות תוקף משפטי המחייב את רשויות הסעד).
רשות סעד שלא תיתן נימוקים מתקבלים על הדעת, תימצא מפלה לרעה, עילה מספקת להתערבות בג"צ.
8. סיכום
פקיד סעד קיבל סמכויות נרחבות, שלהפעלתן נדרש הוא, להפעיל שיקול-דעת. על פקיד סעד, כעובד ציבור, יש להקפיד לשמור על כללים ולא לחרוג מהסמכויות אותן קיבל בחוק. חריגה שכזו, באם תתבצע, תוביל לביטול פעולותיו מעיקרן.
כמו-כן, על פקיד הסעד לפעול ללא משוא פנים, עליו להפעיל שיקול-דעת הנקי משיקולים זרים, והחשוב מכול, להכיר את החוק, יצירו, על-מנת שלא יטעה בפירושו ולא יחרוג מהוראותיו המפורשות.
פעולות שננקטות על-פי כללי המנהל התקין ותום-לב, תוך הכרת הוראות החוק והפסיקה, מגבילות, במידת מה, את חופש הפעולה של פקידי הסעד, אך מבטיחות את האינטרסים של האוכלוסייה הנזקקת לסיוע ומסייעות בשמירת ההגינות הציבורית.

[104] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח), 62.
[105] בג"צ 103/82 ,622 ,558/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 551, 554-555.
[106] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשנ"ח).
[107] בג"צ 297/82 ברגר ואח' נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29.
[108] בג"צ 92/83 נגר נ' מנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה (פעולות איבה) במוסד לביטוח לאומי ואח', פ"ד לט(1) 341, 353.
[109] בג"צ 35/48 מ. ברסלב ושות' בע"מ ואח' נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד א' 411.
[110] א' שרון "קטינים בסיכון", המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ, 1998.
[111] בג"צ 35/48 מ. ברסלב ושות' בע"מ ואח' נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד א' 411, 415.
[112] סעיף 4 לחוק הסעד (טיפול במפגרים).
[113] תקנה 5 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה).
[114] ד"נ 16/61 רשם החברות נ' כדרוש, פ"ד ט"ז 1209.
[115] ד"נ 16/61 רשם החברות נ' כדרוש, פ"ד ט"ז 1209.
[116] דוגמא לסוג זה של חריגה מסמכות: בג"צ 252/75 פלונית נ' שר הסעד וחנה גיבורי, פ"ד
ל(1) 51.
[117] בג"צ 252/75 פלונית נ' שר הסעד 2. חנה גיבורי, פ"ד ל(1) 51 (1975).
[118] ד"נ 16/61 רשם החברות נ' מנצור תופיק כרדוש, פ"ד ט"ז 1209.
[119] בג"צ 246/71 מגרש מסודר בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד כו(1) 499, 452.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שיקול-דעת פקיד סעד