קטינים, נוער, חסרי ישע ופקיד הסעד בבית-המשפט לענייני משפחה ונוער
הפרקים שבספר:
- הקדמה מאת כב' השופטת אלה מירז, שופטת בית המשפט לענייני משפחה
- שירותי הרווחה בישראל
- פקידי הסעד בחברה הישראלית
- מהותם של שירותי הרווחה הניתנים על-ידי העובד הסוציאלי
- הבסיס החוקי לפעולתו של פקיד הסעד
- פקיד סעד
- שיקול-דעת פקיד סעד
- סמכויות חקירה
- תסקיר
- פקיד סעד לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955
- משמורת ילדים
- אימוץ
- חוק הנוער (טיפול והשגחה)
- מפגרים
- חוק ההגנה על חוסים
- בית-המשפט ופקיד הסעד
תסקיר
1. הגשת תסקירים לבית-משפטתסקיר מוגדר, כתוצאות חקירת פקיד סעד וחוות-דעתו המוגשת לערכאה משפטית, או ליועץ המשפטי[139].
החלטות בית-משפט בעניינים הנוגעים בגורלם של קטינים, חולי-נפש, מפגרים וחוסים בגירים אחרים, נשענות במידה רבה על בסיס מידע שגובש והוכן בתסקיר שהשיג פקיד סעד. כך מובטח, שעניינים גורליים של חוסים קטינים ובגירים כאחד, לא יוכרעו על-פי ראיות שהוגשו מטעם הצדדים הנוגעים בדבר בלבד, כי-אם גם על-פי הערכה מקצועית של גורם לא-תלוי וחסר-פניות. האינטרס הציבורי הוא, ששלום הנזקק יוגן בלי שלאינטרסים אישיים של אחרים, שיש או שעשויה להיות להם נגיעה להחלטה בגורלו, תהיה השפעה על החלטת בית-המשפט. עיקרון זה מבליט את הסיכונים שבהישענות בלעדית על ראיות שסיפקו הצדדים הנוגעים בדבר, כבסיס להחלטות בעניינים רגישים אלה.
תסקיר פקיד הסעד נועד לתרום לחיזוק האיזון והאובייקטיביות בתהליכי שיפוט אלה. אם הוכן תסקיר מקיף, שהמלצותיו מבוססות על ניתוח של נתונים וממצאים עובדתיים שנאספו באובייקטיביות, בזהירות ובאחריות מקצועית, יהיה להמלצות הכלולות בו תפקיד חשוב ולעתים אף מכריע, בגיבוש החלטות בית-המשפט[140].
2. סוגי תסקירים
קיימת הבחנה בין מצבים שבהם התסקיר של פקיד הסעד הוא תנאי הכרחי, לבין תחומים שבהם התסקיר הוא רשות ולא חובה. בכל העניינים הנוגעים למשמורת ילדים ואפוטרופסות במסגרת דיני המעמד האישי, וכן אפוטרופסות הנוגעת לפסולי-דין או מוגבלים וחוסים אחרים - בית-המשפט אינו חייב לקבל תסקיר מפקיד סעד, בטרם יגבש את החלטתו. סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין) משאיר לשיקול-דעת בית-המשפט, את השאלה האם יש צורך להזמין תסקיר פקיד הסעד בעניינים הללו[141], בקובעו:
"2. צו לפקיד סעד
רשאי בית-המשפט לצוות על פקיד סעד לחקור בנידן קטין ולחוות-דעתו בתסקיר בכתב."
להבדיל, בדיונים העוסקים בחוק הנוער (טיפול והשגחה) וכן במתן צו אימוץ לפי חוק האימוץ נקבעה חובת קבלת תסקיר. על בית-המשפט, בטרם יגבש החלטה, לדרוש מפקיד סעד להמציא לו תסקיר בעניינים אלו. סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), מטיל חובה זאת על בית-המשפט, בקובעו:
"8. שמיעת הקטין, האחראי ופקיד הסעד (תיקון: התשנ"ה)
לא ייתן בית-משפט החלטה לפי חוק זה אלא לאחר שפקיד סעד הגיש לו תסקיר ולאחר שנתן לקטין, לאחראי עליו ולפקיד הסעד הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם; על תסקיר כאמור יחולו הוראות חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, בשינויים המחוייבים לפי העניין."
במקביל, חייב בית-המשפט, בטרם יחליט על דרכי הטיפול בקטין נזקק, לאפשר לפקיד הסעד הזדמנות לטעון טענותיו ולהציע הצעותיו, זאת בנוסף על קבלת תסקיר בכתב[142]. סעיף 22 לחוק האימוץ, מטיל חובה דומה:
"22. תסקיר פקיד סעד
לא ייתן בית-משפט צו לפי חוק זה אלא לאחר שקיבל תסקיר בכתב מאת פקיד סעד, והוראות סעיפים 3 עד 6 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, יחולו בשינויים המחויבים לפי העניין."
בעניינים הנוגעים לכפיית טיפול או סידור מוסדי, על-ידי צו של בית-המשפט, כלפי חוסה בגיר, נדרש בית-המשפט, לאפשר לפקיד הסעד להשמיע את דברו, זאת במסגרת סעיף 5 לחוק ההגנה על חוסים, הקובע:
"5. סמכות בית-המשפט
הוגשה בקשה לפי סעיף 4, ישמע בית-המשפט את פקיד הסעד ואת האחראי לחוסה ואת החוסה אם הוא מסוגל להבין בעניין, ואם ראה טעם לבקשה, רשאי הוא ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה."
הגנה על שלומם של קטינים וחוסים בדרך של כפיית טיפול, מצויה בסמכות מקבילה של בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי. בהקשר זה חשוב לציין, כי קיים שוני מסוים בהפעלת הסמכויות, כאשר פקיד הסעד מפעיל את סמכותו ומתערב להגנת קטין או חוסה מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[143], ולא במסגרת חוק הנוער (טיפול והשגחה), או חוק ההגנה על חוסים, או-אז אין חובה על בית-המשפט המחוזי - בטרם גיבש החלטה - לקבל תסקיר בכתב מפקיד סעד, או לשמוע את טענותיו ואת הצעותיו בעניין הנדון[144]. פרופ' שניט[145] מציין, כי נראה שאין צידוק להבחנה שנוצרה, ושעל-פיה עמדתו של פקיד הסעד חייבת להישמע בכתב ובעל-פה כשהנושא נתון להכרעת בית-משפט שלום לנוער[146], או במסגרת טיעונים בעל-פה לגבי חוסה בגיר, בבית-משפט שלום רגיל[147], ואין חובה
לשמוע אותה או לקבלה בכתב, כשהעניין נדון בבית-המשפט המחוזי, במסגרת סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[148].
3. תוכן התסקיר
מטרת התסקיר היא להביא בפני בית-המשפט את כל העובדות הרלוונטיות. על התסקיר להכיל מידע אובייקטיבי ומהימן על המטופל וסביבתו.
החוק שותק בנוגע לשאלה מה צריך תסקיר להכיל והדבר נגזר ממידת מעורבותו של פקיד הסעד בהליכים. על התסקיר לתמצת את הבעיות והקשיים שהביאו את המטופל למצב שהצריך עזרה וסיוע מרשויות הרווחה, לרבות מצוקות בריאותיות, נפשיות וכלכליות. בנוסף צריך התסקיר לכלול הצעה לטיפול לשיקום המטופל.
כאשר מגיעה פנייה להגשת תסקיר, מצד ערכאה שיפוטית או היועץ המשפטי לממשלה, על פקיד הסעד להתחיל בעריכת התסקיר: הזמנת בני המשפחה, זימון ההורים ביחד ולחוד, איסוף נתונים ממשרד החינוך, בראיות ורווחה בקהילה, פגישה עם הילדים (לחוד וביחד עם הוריהם), איסוף נתונים ממטפלים ומוסדות עימם נמצאת המשפחה בקשר וריכוז מידע מגורמים רלוונטיים.
על פקיד הסעד לערוך את התסקיר, אך ורק לאחר קיום ביקור בית, אחד לפחות, וביקורים נוספים על-פי הצורך. על פקיד הסעד לבצע גם ביקורי פתע, ולהגיע ללא התראה מוקדמת[149].
התסקיר יבוסס על מידע שאסף פקיד הסעד ויכלול מידע שנמסר לו מפי המטופל עצמו וכן מידע שנמסר לו מפי סביבתו הקרובה. למעשה כל מי שיש לו ידיעה רלוונטית אודות מצבו של המטופל, נדרש לשתף פעולה עם פקיד הסעד ולמסור לו פרטים.
אין מניעה שהתסקיר יכלול פרטים מפי השמועה ובלבד שנבדקה מהימנותם וסבירותם, בשל הסכנה שאולי מדובר בלשון הרע ואינטרסים זרים. פקיד הסעד מוסמך לערוך חקירות ובדיקות מקיפות להכנת התסקיר, ולחקור כל מי שיש לו ידיעות על הנזקק, מכאן שניתן, וכמעט בלתי נמנע, לכלול עובדות שיסודן בעדויות שמיעה.
במידה ובמהלך דיון מובעת התנגדות לקבילותן, ניתן להוכיחן[150] ולהפריכן על-ידי חקירת פקיד הסעד, או חקירת המקור שממנו קיבל פקיד הסעד את המידע, או על-ידי ראיות עצמאיות.
מטרת התסקיר היא לשכנע את בית-המשפט, לקבל את דרכי הטיפול המוצעות למען שיקום הנזקק ומוטב להתמקד בזה. אין צורך לכלול בתסקיר עובדות להוכחת נזקקות (שכן אלו כבר נדונו בשלב מוקדם יותר). כמו-כן, מוטב שלא לכלול בתסקיר עובדות שאנן רלוונטיות ואין בהן כדי להועיל ובייחוד עובדות שהובאו מפי השמועה ואין לפקיד הסעד כל דרך לאששן. לעיתים ציון עובדות כגון: משפחה הרוסה, אב עבריין או אלכוהוליסט/מסומם - יש בהן חשיבות לקביעת דרכי הטיפול, אולם לעיתים אזכור כזה יכול לגרור התנגדויות חריפות והתפרצויות אימפולסיביות. אם אפשרי הדבר, רצוי להימנע מאזכורים דוגמת אלו במיוחד כאשר אין דרך להוכיחן עובדתית, או שאין במשקלם בכדי לשנות משהו[151].
4. דרכי טיפול מומלצות
פקיד הסעד חייב לציין בתסקיר את האמצעים אותם הציע לנקוט, אך האחראי סרב למלא אחריהן, או שהאחראי הסכים אך הקטין איננו מציית לו, ושלמען כפייתם מתבקשת החלטת בית-המשפט[152]. אין בחוק הוראה המחייבת פקיד סעד לכלול בתסקיר המלצה לבית-המשפט באשר לדרכי הטיפול שיש להורות עליהן, אולם זהו פועל יוצא מההוראה המחייבת אותו לבדוק מהו הטיפול הדרוש, לדעתו, וראוי יהיה, אם בסוף התסקיר תוצגנה המלצות מנומקות ובנסיבות מיוחדות דילמות ושיקולים, לדרכי פעולה מומלצות.
5. הגשת התסקיר
התסקיר מהווה מקור חיוני לביסוס החלטת בית-המשפט לקביעת דרך טיפול. לכן יש להביאו לידיעת המשיבים, על-ידי מסירת עותק ממנו, אלא אם בית-המשפט ציווה שלא לגלות את תוכנו, כולו או מקצתו[153]. בחוק הנוער אין הוראה המגבילה את מועד הגשת התסקיר. בית-המשפט שמצווה על הגשת התסקיר קובע את מועד הגשתו[154], תוך התחשבות במצב הנזקק ומידת דחיפות העניין. כמו-כן, במידה ומעורה בהליכים, היועץ המשפטי לממשלה, חייב פקיד הסעד להמציא עותק נוסף עבורו[155] .
6. התסקיר כ"חוות-דעת מומחה"
מהו מעמדו של תסקיר פקיד הסעד ומה ערכו? האם הוא בבחינת ראיה המובאת לבית-המשפט ביוזמת השופט, או שמא אין לה ערך ראייתי כלל? האם פקיד הסעד הוא בבחינת עד מומחה עם כל הכרוך בכך, או שמא הוא אינו אלא כעין ידו הארוכה ואוזנו הכרויה של בית-המשפט, המקל עליו לשקול ולברור את הראיות המובאות בפניו. התסקיר, אם ייחשב כחוות-דעת מומחה, מהווה ראיה. מוסרה צפוי לחקירה נגדית וחייב להישבע ואם יתברר, כי הדברים שמסר אינם דברי אמת, הוא ייאשם במתן עדות שקר. עדותו ניתנת לערעור הן על סמך חוסר מומחיותו של העד והן על סמך נימוקים אחרים. תוכנה של חוות-דעת זו, בהנחה שהיא ראיה, אסור לה בדרך-כלל שתכלול עובדות רלוונטיות שעל-פי השמועה.
תסקירי פקידי הסעד ניתנים שלא בשבועה. מעצם טבעם, כוללים הם פרטים למכביר שהם עדות שמיעה. במקרים רבים כאשר מדובר בקטין, מסופר מפי מוריו על הישגיו בלימודים, מפי רופאיו על מצב בריאותו, מפי שכניו וחבריו על התנהגותו הכללית ועל יחסיו בבית, מפי הוריו וקרוביו על היחסים בתוך המשפחה. כל אלה יש להם חשיבות מכרעת בדיונים הקשורים בקטינים, אך ספק אם היו מתקבלים כראיות שלא מפי העדים עצמם המכירים את העובדות ממקור ראשון.
התסקיר אינו מוגדר בחוק כחוות-דעת של מומחה. ישנם הגורסים, כי אין זו חוות-דעת מומחה לפי דיני הראיות, משום שאינו ניתן במסגרת עדות בשבועה הכפופה לזכותו של בעל דין לערוך חקירה שכנגד[156].
לעומתם, אחרים מציינים, כי רב הדמיון על השוני: פקיד הסעד הינו עובד סוציאלי, מומחה במקצועו, עורך תסקיר שבידיעתו המקצועית, בית-המשפט רשאי לצוות שייחקר על תוכנו[157].
התסקיר אינו ערוך כחוות-דעת של מומחה מבחינה משפטית, למרות שבפועל מכיל את כל אותם יסודות הבונים חוות-דעת ועוסק בשאלות מקצועיות שבידיעתו ומומחיותו של פקיד הסעד. התסקיר מכיל עובדות, מסקנות והמלצות שבכוחן להשפיע על עמדת בית-המשפט ולהכריע בשאלות השנויות במחלוקת.
התסקיר אינו בבחינת חוות-דעת לפי דיני הראיות, אולם הוא הופך לכזה ומקבל משקל של חוות-דעת, כאשר פקיד הסעד נקרא להיחקר עליו, לבקשת בית-המשפט או אחד המשיבים. או-אז דינו ככל עד, התסקיר הופך להיות חלק מחקירה ראשית ופקיד הסעד ייחקר על תוכנו בחקירה שכנגד. פקיד הסעד יישאל, בין השאר, על הכשרתו המקצועית, ניסיונו המקצועי וכישוריו השונים, על-מנת לאפשר לבית-המשפט, לבדוק, באופן בלתי אמצעי, את מהימנות מסקנותיו וחוות-דעתו. שאלה זו אינה מתעוררת, כאשר המשיבים בבקשה קיבלו את התסקיר, לא חלקו על תוכנו ולא ביקשו לחקור את פקיד הסעד.
מפקיד סעד מצופה לחוות דעה לא רק בנושאים בהם הוא בעל הסמכה פורמאלית אקדמאית, אלא גם בתחומים בהם קנה ידע וניסיון במסגרת עבדותו כפקיד סעד.
ב- ע"א 3554/91[158] נקבע, כי "מיגוון הנושאים בהם רשאי פקיד-סעד לחוות את דעתו, במסגרת תסקירו, איננו מוגדר או מוגבל, ובעניינים המסורים לסמכותו, או שבית-המשפט מטיל עליו לחקור ולדרוש בהם, מותר לו - והוא אף מצופה - לחוות דעה, לא רק בתחומי נושאים שיש לו בהם הסמכה פורמלית, על יסוד לימודים במסגרת מוסדית מוכרת, אלא גם בתחומים שקנה בהם ידע וניסיון במסגרת עבודתו המעשית כפקיד-סעד. אינני מוצא כל היגיון בהגבלת הנושאים, בהם רשאי פקיד-סעד לחוות-דעה במסגרת תסקירו, ובלבד שיש להם נגיעה לשאלות שהתסקיר מיועד להאיר. וגם על-פי המבחנים המקובלים לקבילות חוות-דעת של מומחה, לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, תסקיר אשר כזה ראוי להתקבל (השווה: ע"א 745/82 שחר ואח' נ' בור ואח', פ"ד מ(2) 46, בעמ' 50; ע"פ 436/88 רבינוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 553, בעמ' 556-555). לא למותר להזכיר, שמשקלו הראייתי של תסקיר המוגש על-ידי פקיד-סעד, והמשקל שיש לייחס לחוות-דעתו של פקיד הסעד, בכל עניין ועניין, נתונים - ככל ראיה אחרת - לקביעתה של הערכאה הדיונית".
כאמור, אין לומר, כי בכל מקרה שמוגש תסקיר,חוות-דעתו של פקיד הסעד, מטה את הכף וגוברת על חוות-דעתם של מומחים אחרים. חוות הדעת הן כלי עזר הניתן בידי השופט והוא יכול לקבלן במלואן או לא לקבלן כלל, הכול כרצונו על-פי שיקול-דעתו הבלעדי, כאמור בג"צ 5227/97[159]:
"אכן, שרביט ההכרעה ניתן לעולם לבית-המשפט - לו ולא לכל מומחה המופיע בפניו - אך חזקה עליו, על בית-משפט, כי ישתמש בשרביטו כמלך נאור, באורח מושכל ורציונאלי."
7. חקירה נגדית של פקיד סעד
כידוע המכשיר העיקרי לבדיקת מהימנותו של עד היא החקירה הנגדית.
עד שלא ניתן לחקור אותו חקירה נגדית עדותו כלא היתה (פרט לחריגים מסוימים).
בטרם חקירה נגדית, על העד להישבע, אין עדות אלא תחת שבועה. האם ניתן לחקור פקיד סעד חקירה נגדית? סעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין) קובע:
"4. התסקיר שהגיש פקיד הסעד כאמור יימסר לבעלי הדין ובית-המשפט ישמע כל טענה שבפיהם לכתוב בתסקיר אם לא ציווה בית-המשפט, מטעמים מיוחדים, שאין לגלות את תוכן התסקיר, כולו או מקצתו."
מלשון סעיף 4 עולה, כי אין לחקור את פקיד הסעד על תסקיריו, אלא ניתן לטעון טענות הנוגעות לכתוב בתסקיר בלבד.
אולם, מהוראת סעיף 5(א) לחוק הסעד (סדרי דין), מתבקשת מסקנה שונה:
"5. חקירת פקיד הסעד
(א) בית-משפט רשאי בכל שלב של הדיון לצוות על פקיד סעד לבוא ולהיחקר בפניו בנידן קטין, אף אם לא נצטווה למסור תסקיר כאמור בסעיף 2.
(ב) הוראות סעיף 4 יחולו על חקירה לפי סעיף זה בשינויים המחויבים לפי העניין."
מלשונו של סעיף 5(א) ניתן להבין, כי הדרך לחקירת פקיד הסעד פתוחה בפני בעלי הדין, אולם, אם נדקדק בלשון הסעיף, נגלה, כי לא בחקירה נגדית מדובר, אלא הכוונה היא, לאפשר לבית-המשפט שמיעת חוות-דעת מפי פקיד הסעד בעל-פה ולא דווקא בכתב, במסגרת התסקיר, כאמור בסעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין).
סעיף 5(ב) משלים את ההוראה ומחיל את סעיף 4 גם על מסירת אינפורמציה בעל-פה, דהינו, גם כאשר פקיד הסעד מוסר לבית-המשפט את חוות-דעתו בעל-פה, יחולו הסייגים הקבועים בסעיף 4 המונעים חקירת פקיד הסעד בחקירה נגדית והמאפשרים לטעון טענות לגבי הדברים שנמסרו על-ידי פקיד הסעד.
חיזוק לסברה זאת ניתן למצוא בהבדלים שבין נוסח הצעת החוק לבין נוסח החוק שנתקבל. הצעת החוק יצאה מתוך הנחה, כי לבעלי הדין הזכות לחקור את פקיד הסעד ולמדים זאת מתוך הנוסח של סעיף 6 להצעה שזו לשונה:
"הטענה כי תסקיר שהגיש פקיד סעד לא נערך לפי הוראות חוק זה, או שלא ניתנה לבעל דין הזדמנות לחקור את פקיד הסעד על תסקירו, לא תשמש עילה לערעור."
נוסח זה לא התקבל על-ידי הכנסת והנוסח הנוכחי בסעיף 6 שזו לשונו:
"6. הטענה כי תסקיר שהגיש פקיד סעד לא נערך לפי הוראות חוק זה, לא תשמש עילה לערעור."
אינו מרמז עוד על האפשרות לחקור פקיד סעד חקירה נגדית.
לדעת כב' השופט א' שרון[160], מתבקשת מסקנה הפוכה מההשמטה האמורה. אם בית-המשפט לא נתן רשות למשיבים לחקור את פקיד הסעד, יש בכך עילה לערעור. לכן אין לפרש "חקירה" כאילו שפקיד הסעד רשאי למסור "הצהרה" בעל-פה מבלי שתהיה נתמכת בעדות בשבועה, ומבלי שתינתן למשיבים אפשרות לחקירה שכנגד. אם המחוקק ביקש למנוע העדתו של פקיד סעד, היה מסתפק ב"השמעת טענות" על-ידי פקיד הסעד והמשיבים, ולא היה נוקט בלשון "חקירה". לדעתו של השופט שרון, חקירתו של פקיד הסעד חייבת להיעשות במסגרת של מתן עדות, כאשר כל אחד מהמשיבים יהא רשאי לחקור את פקיד הסעד חקירה שכנגד, ופקיד הסעד חייב להעיד אמת. אולם פקיד סעד שסבור, כי תשובתו תתייחס לעובדות שגילויין עלול לסכן את שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, או לערער את היחסים בינו לבין הוריו או את המסגרת המשפחתית בכלל - רשאי הוא לבקש מבית-המשפט למנוע את התשובה.
כב' השופט שרון סבור, כי בית-המשפט אינו צריך להסתפק בעצם הגשת התסקיר, אלא אם הוא מלווה בחקירה יסודית במהלך הדיון, כדי שיהיה בפניו חומר מספיק שישכנע אותו מהי דרך הטיפול המתאימה ביותר.
השאלה האם ניתן לחקור פקיד סעד על תסקירו נדונה, בהחלטת ביניים בבית-המשפט בתיק מ.א. 127/64 בבית-המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופטת מ' בן-פורת, בין היועץ המשפטי לממשלה לבין אביהם של הקטינים, בדבר מקום החזקתם של הקטינים. בא-כוח האב, דרש לחקור את פקיד הסעד, חקירה נגדית, ובא-כוח היועץ המשפטי טען, כי לפי החוק אין לו הזכות לעשות כן. כב' השופטת פסקה חד משמעית שפקיד הסעד לא ייחקר.
לבית-המשפט העליון הסוגיה הזו הגיעה בעקיפין, ב- ע"א 433/67 גדעון צבר נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד כב(1) 162, כב' השופט קיסטר אומר באמרת אגב:
"כדי למנוע עינוי נוסף של הדין החלטנו... לקבל תסקיר נוסף של פקידת הסעד... תסקיר נוסף הוגש, ושום צד מבעלי הדין לא ביקש לחקור את פקידת הסעד."
מדברי כב' השופט עולה, כי אם אחד הצדדים היה מבקש לחקור את פקידת הסעד, בית-המשפט היה נענה לו. אולם, חשוב להדגיש, כי מדובר באמרת אגב בלבד והשאלה הישירה: האם לבעלי הדין זכות לחקור את פקיד הסעד חקרה נגדית, לא הועלתה מפורשות ולכן אין לקבל את האמרה הזו כהלכה מחייבת.
8. ערכו הראייתי של התסקיר ומידת השפעתו על החלטת
בית-המשפט
התסקיר אינו עדות ואיננו נחשב גם לחוות-דעת של מומחה, במובן פקידת הראיות. הוא איננו נערך כחוות-דעת של מומחה, בצירוף ההצהרה הנותנת לו תוקף של עדות תחת שבועה. לפיכך השאלה היא, אם יש לתסקיר תוקף ראייתי כלשהו: האם תסקיר פקיד הסעד הוא בבחינת עדות מומחה או שמא אין הוא אלא מעין "עצה" לבית-המשפט המסייעת לו להעריך את הראיות שכבר הוגשו לו?
במאמרו[161] מציין ח' פיזם, כי לתסקירו של פקיד הסעד יש ערך ראייתי בהיותו אחד היוצאים מן הכלל הפוסל עדות שמיעה. לתסקיר כראיה יש מעמד מיוחד וספציפי לגבי העיקרון הכללי הפוסל עדות שמיעה. עם זאת בהתחשב בנסיבות היות התסקיר במידה רבה, עדות שמיעה, יתחשב בכך בית-המשפט בבואו להעריך את משקלו של התסקיר כראיה. כאן המקום להדגיש, כי ההערות וההתרשמויות של פקיד הסעד מן האינפורמציה שליקט ומן האנשים שראיין, הנן מבחינה מהותית עדות מומחה המתבססת על מקצוע העבודה הסוציאלית המקובלת בעולם כמדע וכפרופסיה לגיטמים. לכן, הערותיו והתרשמויותיו של פקיד הסעד, בתור עובד סוציאלי מקצועי, צריכות להיות מקובלות על בית-המשפט כחוות-דעת פסיכולוגית, פסיכיאטרית או רפואית.
בית-המשפט ייעזר בתסקיר רק לאחר שידע על סמך ראיות אחרות, שאדם הנוגע למשפט הוא חסר כשרות משפטית, בהיותו קטין או חולה נפש, בכדי לקבוע חשיבות העובדה הזאת לגבי העניין הנדון וגם את דרך הטיפול בעניין שלפניו, עקב העובדה הזאת[162].
גישה דומה לגבי תסקיר פקיד הסעד אימצו לעצמם בתי-הדין הרבניים. נוהגם של בתי-דין כאלה מתואר מפי הרב גולדשמיט ב- די"מ 1/60[163], וכך נאמר שם:
"וכאן עלי לציין כי בתי-הדין בישראל נוהגים בכל משפט גירושין, במקום שלזוג ישנם ילדים, להטיל על פקיד סעד לברר, ולהגיש לבית-הדין חוות-דעת בדבר מצב הילדים ובדבר התנאים המוצעים על-ידי ההורים לסידור הילדים אחרי הגירושין. לפי ההסדר האמור, מובאת לפני בית-הדין כל ידיעה הדרושה לבירור ענייני הילד, וזה מסייע לבית-הדין למלא חובתו לפי הדין..."
בתי-המשפט ובתי-הדין המקבלים את התסקיר, אינם חייבים לנהוג על-פיו. אמנם בדרך-כלל סומכים בתי-המשפט את ידיהם על חוות-דעתו של פקיד הסעד, אך לא מתוך חובה משפטית לעשות כן, אלא מתוך כך שחוות הדעת, מסקנותיה והמלצותיה שכנעו אותם, כי טובתו של הקטין או של חולה הנפש נלקחו בחשבון וכי דרך הטיפול המוצעת היא הנכונה ביותר בנסיבות העניין.
ניתן להשוות את תסקירו של פקיד הסעד לתסקירו של קצין מבחן, שאף לו אין ערך ראייתי, אך הוא מהווה מכשיר חשוב בידי השופט, בהליכים פליליים, לקבוע את מידת העונש, או דרכי הטיפול של אדם שנמצא, כי ביצע עבירה[164].
ב- בג"צ 40/63[165] כב' השופט ברנזון מבהיר מפורשות, כי התסקיר אינו מחייב את בתי-המשפט, וכדבריו:
"...חוות-דעת זו אינה קושרת כמובן את בית-המשפט. ההחלטה הסופית מה לעשות, ובעיקר מה דורשת טובת הילד, היא בידי בית-המשפט והוא יחליט בעניינים אלה לפי ההלכה החלה ולאור כל נסיבות המקרה."
מכל האמור עולה, כי התסקיר משמש מכשיר בידי השופט המסייע לו לברור את הראיות המובאות בפניו ולהיעזר בו לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר בדבר אופן הטיפול הנדרש.
כאמור, התסקיר נועד לסייע לבית-המשפט לגבש עמדה כיצד לנהוג בענייניו של קטין העומד להכרעה. התסקיר הוא בבחינת המלצה ובית-המשפט אינו חייב לאמץ את תוכנו או לקבל את ההמלצה. ככל חוות-דעת של מומחה, נועד התסקיר להנחות את בית-המשפט, אך לבית-המשפט יש את הסמכות לפסוק החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם התסקיר. התסקיר הנו כלי עזר בלבד ובית-המשפט חייב לערוך חקירה יסודית בעניין בטרם יאמץ את הסעד המבוקש על-ידי פקיד הסעד[166].
כאשר מדובר בעדים מומחים[167], ישנו הבדל משמעותי בין מומחים המחווים דעתם על שאלה מדעית או מקצועית מיוחדת, כגון דרגת נכות, ממצא בליסטי, זהות כתבי-יד וכו', אשר לגביה ניתן לקבל חוות-דעת אחת ולשלול את חוות-הדעת הנוגדת, ובין עדויות מומחים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, המביעים דעתם בדבר הסיכוי לשיקום חייהם של מטופלים. כאן, אין לרוב אמת אבסולוטית, ותחושה סובייקטיבית ואינטואיציה מהוות מרכיבים חשובים בגיבוש דעתם של המומחים, ודבר זה בולט במיוחד כאשר נתקלים בחוות-דעת מנוגדות. בחינת חוות-דעת מסוג זה מבוססת, מטבע הדברים, במידה רבה על שיקולים שבהיגיון, על ניסיון חיים ועל השקפת עולם[168]. אכן, בית-המשפט רשאי להעדיף חוות-דעת של פסיכולוג, למשל, על-פני המלצת פקיד סעד ואין בכך כל דופי. שהרי, חוות הדעת אינן אלא כלי עזר הניתן בידי בית-המשפט. הוא אינו חייב לאמץ את כולן, או את איזו מהן, ומקום שבו שתי חוות-דעת אינן עולות בקנה אחד, רשאי הוא להעדיף אחת מהן על-פני זולתה[169].
9. טענות לתוכן התסקיר
סעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים) קובע:
"4. התסקיר שהגיש פקיד הסעד כאמור יימסר לבעלי הדין ובית-המשפט ישמע כל טענה שבפיהם לכתוב בתסקיר אם לא ציווה בית-המשפט, מטעמים מיוחדים, שאין לגלות את תוכן התסקיר או מקצתו."
מלשון הסעיף עולה, כי ניתן לתקוף את אופן ניהול החקירה, את הממצאים בתסקיר ולהתנגד גם לדרך הטיפול המוצעת. כמו-כן, ניתן להוסיף על האמור בתסקיר וכן להציג חוות-דעת סותרות של מומחים אחרים.
דיון לבירור תוכן התסקיר צריך להיעשות בפני כל הצדדים המעורבים, דיון חסר פוגע בכללי הצדק הטבעי המיועדים לקיום משפט הוגן לשם בירור האמת[170]. יש לאפשר לצדדים הזדמנות להשיב על הראיות ולטעון טענות סותרות, אם ישנן.
הצדדים יכולים להעלות טענות טכניות ולתקוף את דרך עריכת התסקיר (כגון: הסתמכות על שמועות, פגיעה בצנעת הפרט וכו'), אולם, כל זאת, בכפוף לאמור בסעיף 6 לחוק הסעד (סדרי דין) המסייג זאת בקובעו:
"6. הטענה כי תסקיר שהגיש פקיד סעד לא נערך לפי הוראות חוק זה, לא תשמש עילה לערעור."
10. חיסוי התסקיר
הכלל, המצוי בסעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין), קובע שהתסקיר אינו חסוי בפני הצדדים. אולם, בית-המשפט רשאי להורות שלא לגלות למשיב את תוכן התסקיר, כולו או מקצתו, אם שוכנע שקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. כלומר, תסקיר פקיד הסעד יימסר לבעלי הדין ובית-המשפט ישמע כל טענה שבפיהם באשר לכתוב בתסקיר. אך במקביל, קיימת לבית-המשפט הסמכות לצוות, מטעמים מיוחדים, שאין לגלות את תוכן התסקיר כולו או מקצתו.
ניתן להניח שחיסיון התסקיר יינתן רק בנסיבות מיוחדות. כגון, במקרים שגילויו של התסקיר עלול לגרום נזק של ממש לקטין, לחולה הנפש או לצדדים אחרים במשפט - כגון, קטין שאינו יודע שהוא מאומץ, אינפורמציה על גילוי עריות במשפחה שחשיפתה עלולה לערער את יחסי משפחה, לגרום לקונפליקטים וכיוצא בזה.
באשר לקטינים, קבע המחוקק הוראה מיוחדת, בשל העובדה שהתסקיר מכיל מידע רב על מצבם האישי והמשפחתי, ופרסום מידע כזה עלול לגרם נזק חמור לקטין ולמשפחתו המוזכרים בתסקיר, הוכרה החשיבות של שמירת הסודיות בעניינים רגישים אלה והמחוקק לא הסתפק בהוראה הכללית המורה על קיום דיון בדלתיים סגורות[171]. המחוקק הגדיל לעשות, והטיל סנקציה פלילית על מי שמפרסם מידע שעלול להזיק לקטין[172]. כמו-כן, פקיד הסעד חויב מפורשות, לשמור בסוד ידיעה שהגיעה אליו אגב חקירה, ולא לגלותה, אלא במידה שיש צורך בכך לשם ביצוע חוק הנוער או חוק אחר[173].
[139] תקנה 2.7 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[140] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[141] סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין).
[142] סעיף 8 לחוק הנוער(טיפול והשגחה).
[143] בעקבות תיקון מס' 7 שנתקבל לסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הורחבו סמכויות בית-המשפט המחוזי בנקיטת אמצעים זמניים או קבועים לשמירת ענייניהם של קטינים, פסולי דין או חוסים.
[144] במקרה זה יש להחיל הוראת סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), המדבר על רשות ולא על חובה.
[145] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[146] סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
[147] סעיף 5 לחוק ההגנה על חוסים.
[148] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[149] תקנה 6.1.2 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[150] ע"א 2393/92 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מז(1) 221, 228.
[151] א' שרון, "קטינים בסיכון" המכון למחקרי משפט וכלכלה, 1998.
[152] סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
[153] סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה) ו-סעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין).
[154] תקנה 7(א) לתקנות הנוער (סדרי דין).
[155] סעיף 8 לחוק הסעד (סדרי דין) ו-תקנה 6.1.1 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[156] ד' שניט, "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האונ' העברית, התשמ"ח) 117.
[157] ח' פיזם, "היבטים משפטיים וסוציאליים במעמדם וסמכויותיהם של פקידי הסעד לסוגיהם", הפרקליט ל"ג, התשמ"א, 498.
[158] ע"א 3554/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 91(3) 1851, 1855 (1991).
[159] בג"צ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, נה(1) 453.
[160] א' שרון, "קטינים בסיכון", המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ (1998).
[161] ח' פיזם, "היבטים משפטיים וסוציאליים במעמדם וסמכויותיהם של פקידי הסעד לסוגיהם", הפרקליט ל"ג, התשמ"א, 498.
[162] ח' פיזם, "היבטים משפטיים וסוציאליים במעמדם וסמכויותיהם של פקידי הסעד לסוגיהם", הפרקליט ל"ג, התשמ"א, 498.
[163] די"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו(2) 1457.
[164] ע' בלום, מעמדם המשפטי של פקידי סעד, הפרקליט כ"ז (1971) 237.
[165] בג"צ 40/63 לורינץ נ' יושב ראש ההוצאה לפועל, פ"ד יז 1709.
[166] בג"צ 148/51 מתתיהו נגד קצב, פ"ד ה(2) 1669.
[167] א' שרון, "קטינים בסיכון", המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ (1998).
[168] ע"א 325/87 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מב(1) 848.
[169] ע"א 2591/92 גולדפיין נגד גולדפיין, פ"ד מ"ב 3.
[170] בג"צ 5182/93 יהודית לוי נגד בית-הדין הרבני האזורי רחובות ואח', פ"ד מח(1) 1.
[171] תקנה 8 לתקנות הנוער (סדרי דין).
[172] סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
[173] סעיף 23 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).