botox
הספריה המשפטית
המפרק בדיני חברות - דין ומהות (זכויותיו, סמכויותיו וחובותיו)

הפרקים שבספר:

סמכויות המנהל המיוחד על-פי דיני החברות

1. מבוא
כאמור, בית-המשפט הממנה את המנהל המיוחד מהווה גם את מקור סמכותו של המנהל המיוחד.

למנהל המיוחד סמכות לבצע כל מה שבית-המשפט הסמיכו, ואין לו רשות לבצע פעולות בניגוד להרשאת בית-המשפט.

ב- פש"ר 2043/01 {יוחאי פלג נ' גן אורנים, תק-מח 2002(2), 4796 (2002)} קבעה כב' השופטת ו' אלשייך:

"המנהל המיוחד אינו מנהלה העצמאי של חברה סולבנטית. מנהל מיוחד אינו אלא "זרועו הארוכה" ועושה דברו של בית-המשפט של פירוק, אשר התמנה לתפקידו כדי לקדם את ענייני החברה בהגינות מירבית וחובת זהירות מוגברת, לטובת כל נושיה והקשורים בה. המנהל המיוחד אינו "צד עצמאי" או "צד רגיל" להתדיינות משפטית, ואינו נשוא אינטרסים אישיים עצמאיים... ארחיב ואעיר, כי יכולת בית-המשפט של פירוק להתערב בהחלטות נאמן בפשיטת רגל, מפרק או נאמן בהקפאת הליכים הינה רחבה במידה ניכרת מיכולת בית-משפט להתערב בדרכי ניהולה של חברה סולבנטית, אשר מיוצגת בידי בעל השליטה שלה. כל סמכותו של המנהל המיוחד אינה מבוססת אלא על החלטות בית-המשפט של פירוק, אשר בידו הסמכות הרחבה לפקח על כל פעולות המנהל המיוחד, ואף לשמש ערכאת ערעור לכל צד אשר נפגע מהן."

מסיבה זו, אין בעל תפקיד יכול {בין אם בהסכמה עם צד ג' או בדרך אחרת} לשלול את עצם סמכותו של בית-המשפט שמינהו, מקום בו סמכות כזו קיימת.

ערעור שהוגש לבית-המשפט העליון על החלטה זו נדחה, ובכך קבע בית-המשפט העליון את קביעתה של כב' השופטת ו' אלשייך להלכה מחייבת ב- רע"א 6655/02 {גד שילר נ' יוחאי פלג ואח', תק-על 2002(3), 2908 (2002)}.

אולם, כאשר פעולתו של המנהל המיוחד באה לתקן טעות שביצע, ובסופו-של-דבר מונעת סרבול והארכת הליכים, יקבל בית-המשפט את מעשה המנהל המיוחד, אף-על-פי שלא הוסמך לעשותו.

כך עולה מ- בש"א (ת"א-יפו) 12145/04 {ויקטור קרמר נ' עו"ד מיכה צמיר בתפקידו כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדים של חברת מערכות אקוודוקט - ניהול ופיקוח (1996) בע"מ ואח', תק-מח 2004(4), 1806 (2004)} בה קבל המבקש על העובדה כי המנהל המיוחד שינה את החלטתו עקב עמדת הביטוח הלאומי. לטענת המבקש, מנהל מיוחד, מתוקף תפקידו המעין-שיפוטי, אינו רשאי לשוב ולעיין בהחלטותיו אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק.

בית-המשפט דחה את טענתו וקבע:

"אף אם מונע הדין בעל תפקיד מלתקן את החלטתו בתביעת-חוב, הרי אך ברור הוא, שאין בכך בכדי למנוע את התערבותה של ערכאת הערעור. חובת בית-המשפט של חדלות פירעון לפקח על פעולתם של בעלי התפקיד, דבר הכולל תיקון טעויות משפטיות אשר נפלו בהחלטותיהם המעין-שיפוטיות, אם וכאשר נדרש בית-המשפט לערעור של אחד הצדדים על אודותיהן. יגעתי ולא מצאתי, הכיצד ניתן לכבול את ערכאת הערעור להחלטה שגויה של הערכאה הדיונית שמתחתיה.

זאת ואף זאת; אם היה המנהל המיוחד נמנע מתיקון החלטתו, הרי שתוצאת התנהגותו זו לא הייתה אלא הגשת ערעור על-ידי המוסד לביטוח לאומי, זכות המוקנית לו בדין, כל אימת שהוא סבור כי החלטת בעל-תפקיד בתביעת חוב של עובדים מחייבת אותו בתשלומים שלא כדין (ראה לעניין זה פש"ר 66/98 (ת"א) איזדורפר נ' המל"ל, תק-מח 2001(2) 22531 (2001). נקל להיווכח, כי במקרה זה, הייתה אותה תוצאה נותרת על כנה, באשר בית-המשפט של חדלות פירעון היה מקבל את הערעור, והופך את החלטתו השגויה של בעל התפקיד. יוצא, כי פעולת המנהל המיוחד אשר תיקן את החלטתו מיוזמתו, כאשר נוכח כי נתפס לכלל טעות, לא נועדה אלא לחסוך בהתדיינות שלא לצורך, ודין טענת המבקש להידחות."

דוגמה לכך כי בית-המשפט הממנה את המנהל המיוחד הוא מקור הסמכות בכל הנוגע למנהל המיוחד היא החלטתו של כב' השופט א' ריבלין שלא להתערב בהחלטת בית-המשפט הממנה את המנהל המיוחד בדבר ההליך הנדרש.

בית-המשפט המחוזי בנצרת קיבל את בקשתו של המנהל המיוחד של חברת דירות נופש לב הגליל (1985) בע"מ בפירוק {להלן: "החברה"}, לתפוס את החזקה בנכסי החברה, ולעשות כל הדרוש כדי להשכירם, על-אף קיומם של הסכמים שנעשו בעבר, והלכאורה תקפים, בין מנהל החברה, שהב, לחברה אחרת ששהב הוא מנהלה ומחזיק ב- 50% ממניותיה.

בית-המשפט המחוזי קבע במסגרת מתן הוראות למנהל המיוחד כי פעולות ההשכרה של שהב {מנהל החברה} נגועות בניגוד עניינים, ועל כך מעידים תקופות הזמן הארוכות של ההשכרה והסכומים הזעומים שנדרשו לתשלום עבור השכירויות השונות.

על כך הוגש רע"א 6991/00 {אד גל השקעות בע"מ נ' עו"ד שלומי הס, תק-על 2001(2), 686 (2001)} שבו הכחיש שהב {מנהל החברה} מצידו את מסקנות בית-המשפט וטען כי מסגרת הדיון הנכונה היא תביעה רגילה.

כאמור, דחה כב' השופט א' ריבלין את הערעור וקבע כי אין להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט שמינה את המנהל המיוחד באשר להליך בו צריך היה המקרה להתברר.

גם ב- רע"א 9823/03 {הכונס הרשמי נ' פרופ' שמואל אדלר ואח', תק-על 2003(3), 74 (2003)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי בית-המשפט הוא המגדיר את סמכויותיו של המנהל המיוחד.

במקרה זה נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי שהורה על מינוי מנהל מיוחד לעמותה "ביקור חולים הוספיטל" והחליט שלא ליתן צו פירוק זמני.
בבקשה נטען כי מצבו הכלכלי של בית החולים בכי רע, והוא הגיע לאחרונה לכלל חדלות פירעון. חובות בית החולים מגיעים לכ- 180 מיליון ש"ח, מתוכם כלמעלה מ- 100 מיליון ש"ח לרשויות המס, והיתר בעיקר לעובדים, ספקים ובנקים.

מזה מספר חודשים לא משולמות כסדרן משכורות הצוות הרפואי ויתר העובדים, המלאי הרפואי של בית החולים ירד מתחת לרמה הנדרשת, ולאחרונה פג תוקפו של ביטוח האחריות המקצועית של הרופאים בבית החולים.

ביום 24.9.03 הגישו המשיבים 1 בקשה לפירוק העמותה "ביקור חולים הוספיטל" {להלן: "העמותה"}, ומינוי מפרק זמני לעמותה, בהסתמך על עילה של חדלות פירעון. כונס הנכסים הרשמי תמך בבקשה למינוי מפרק זמני לעמותה ואף הסכים להתמנות לתפקיד.

בית-המשפט המחוזי קבע כי בשלב מוקדם זה לא מצויים בידו הנתונים הנדרשים להחלטה על מינוי מפרק זמני.

יחד-עם-זאת, לאור מצבה העגום של העמותה, הורה בית-המשפט על מינוי מנהל מיוחד מטעם כונס הנכסים הרשמי. בית-המשפט הוסיף וקבע כי כונס הנכסים הרשמי, בתיאום עם שר האוצר, ימנה שני מנהלים מיוחדים לבית החולים, מנהל רפואי ומנהל אדמיניסטרטיבי. עד למינויים הספציפיים, הורה בית-המשפט לכונס הנכסים הרשמי להיכנס לבית החולים ולמלא כל פונקציה הנתונה על-פי כל דין, לצורך ניהול עמותה.

בית-המשפט אף הורה להנהלת בית החולים לשתף פעולה עם כונס הנכסים, על-מנת לאפשר ניהול ותפעול תקין של בית החולים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור הנדונה.

לטענת כונס הנכסים הרשמי, מינוי מנהל מיוחד, בלא מתן צו פירוק זמני או קבוע, נעדר את הוודאות המשפטית הנדרשת בהליכי חדלות פירעון, שכן הדין אינו מכיר באישיות משפטית שסמכות האורגנים שלה מופקעת לטובת מנהל מיוחד שלא במסגרת הליכי הפירוק.

כתוצאה מכך, אין מערכת נורמטיבית המסדירה את פעילותו של המנהל המיוחד. כך למשל, לא חל עיכוב ההליכים נגד העמותה, ולא ברור מה דין ההתחייבויות שייווצרו בתקופת כהונתו של המנהל המיוחד.

המשיבים 2 ו- 3, העמותה ויו"ר העמותה, הרב מנחם פרוש, מתנגדים לבקשת רשות הערעור. לטענתם, ההסדר שקבע בית-המשפט המחוזי נקבע בגדר סמכותו הטבועה, והוא אף ההסדר ההולם ביותר.

לטענתם, מינויו של מנהל מיוחד בלא מתן צו פירוק יאפשר את המשך הפעלתה ואת שיקומה של העמותה, ולעומת-זאת מתן צו פירוק זמני יהא, לטענת המשיבים 2 ו- 3 מעשה בלתי-הפיך שלא תהיה ממנו דרך חזרה.

כב' השופט א' ריבלין קבע כי מהחלטת בית-המשפט המחוזי עולה שהתכוון לתת סמכויות מלאות ומקיפות למנהל המיוחד שמינה לבית החולים, ודרך טובה לעשות כן היא מתן צו פירוק זמני. לפיכך, מוחזר התיק לבית-המשפט המחוזי על-מנת שיכריע בשאלת הפירוק הזמני, ויקבע במפורט את סמכויותיו של המנהל המיוחד מטעם כונס הנכסים הרשמי.
2. סמכויות שיפוטיות של המנהל המיוחד על-פי דיני החברות
כאמור, חלק מסמכויות המנהל המיוחד הן סמכויות שיפוטיות להן מוסמך המנהל המיוחד ללא הוראה מפורשת, כך לדוגמה היא סמכותו של המנהל המיוחד לקבוע האם מגישי תביעות החוב הם במעמד של עובדי החברה אם לאו.

כך לדוגמה ב- פש"ר (ת"א-יפו) 66/98, בש"א (ת"א-יפו) 8087/01 {איזדורפר חיים נ' המוסד לביטוח, תק-מח 2001(1), 22531 (2001)} נדונה בקשה, שנושאה, סופיות החלטת מנהל מיוחד לעניין הגדרת עובד לפי חוק המוסד לביטוח לאומי.

המבקשים ביקשו מבית-המשפט להורות למוסד לביטוח לאומי {להלן: "המל"ל"}, לכבד את קביעת המנהל המיוחד של חברת כתיבה טכנית והדרכה בע"מ {להלן: "החברה"}, שהכיר בהם כעובדי החברה, ככתבים טכניים, ואישר להם סכומים בתור הוכחות חוב עבור עבודתם בחברה.

לטענת המל"ל אין המדובר בעובדים, אלא בעצמאים, וכי פסיקת המנהל המיוחד לעניין תביעות החוב אינה מחייבת אותו, זאת בשל הוראות סעיף 189(ב) וסעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי, על פיהם ההחלטה הסופית בדבר תשלום גמלה הינה בידיו, וזאת אף עם מנהל מיוחד או מפרק קבעו אחרת.

כב' השופטת ו' אלשייך דנה במעמדו של המל"ל כלפי החלטת המנהל המיוחד בדבר מעמד עובדים וקיום יחסי עובד-מעביד, לדבריה:

"חזיון נפרץ בפירוק חברות, כי בית-המשפט ממנה, בהמלצת כונס הנכסים הרשמי, מנהל מיוחד שתפקידו לבדוק את תביעות החוב של עובדי החברה, אשר לא קיבלו את שכרם, ולהכריע בהן. הסוגיה העיקרית, הראשונה והעקרונית בה על מנהל מיוחד כזה להכריע, הינה שאלת קיומם, או אי-קיומם, של יחסי עובד-מעביד.

אין חולק, כי המנהל המיוחד הינו פקיד בית-המשפט והכרעתו הינה הכרעה שיפוטית. ככזו, קבע הדין זכות ערעור על החלטתו, תוך 45 יום מקבלתה, בפני בית-המשפט אשר מינה את המנהל המיוחד. זאת להבדיל מפעולות אחרות של מפרקים ומנהלים מיוחדים, הדורשים אישור של בית-המשפט בדרך של בקשה למתן הוראות בטרם הן מקבלות נפקות כלשהי.

לפי טענת המל"ל, מוקנה לו זכות מוחלטת להפוך את החלטות המנהל המיוחד, כאילו לא היו מעולם, ועל המבקשים מוטל, מחדש, נטל הראיה לסתור בפני בית-המשפט את קביעות המל"ל. לפי קו טיעון זה של המל"ל, יוצא כי החלטות המנהל המיוחד אינן אלא בגדר חוות-דעת בלתי-מחייבת, או המלצה, הא ותו-לא.

זאת ועוד; כפי שעולה מהתנהגות המל"ל במקרה זה ומטיעוניו, אין על המל"ל אף כל מגבלת זמן שהיא: ברצונו, יאשר את התביעה, וברצונו ינקוט ב"שב ואל תעשה" למשך שנה וחצי (כפי שעשה במקרה זה), ואז יהפוך את החלטות המנהל המיוחד.

טענות כגון אלו נידונו ונדחו על פניהן בפסק-דינה של כב' השופטת שידלובסקי-אור, בעניין בר-מימון (פש"ר 85/93, המ' 2303/98), וזאת בעיקר מהנימוק כי הסעיפים עליהם מסתמך המל"ל אינם אלא דין כללי, אשר נסוג מפני הדין המיוחד של דיני הפירוק - שם אין העובד מגיש את התביעה בעצמו, אלא הדבר עובר דרך פקיד בית-משפט מיוחד שמונה לצורך זה.

מטעם זה, קבעה השופטת המלומדת כי המל"ל חייב לקבל את קביעת פקיד בית-המשפט, אלא אם היא נגועה במרמה או חוסר תום-לב. לא זאת אלא אף זאת; פסק-הדין בנושא בר-מימון קובע כי המל"ל מנוע מלערער על קביעות המפרק. אני מצטרפת לדעתה, אולם בסייג שאביא להלן.

לכשעצמי, דומני שאין צורך להרחיק לכת עד-כדי-כך. גם שיקול-דעתו של פקיד בית-המשפט אינו נעלה מספק (כמו שיקול-דעתו של שופט הכפוף לערעור), ויכולות ליפול בו טעויות, לעיתים טעויות יסודיות. מטעם זה בדיוק הקנה המחוקק לעובד, שתביעתו אינה מאושרת, זכות ערעור לבית-המשפט שמינה את המנהל המיוחד. יתר-על-כן, אין חולק כי המל"ל אינו צד ג' זר לעניין, אלא צד מעוניין, שכן הוא זה אשר עליו מוטלת חובת התשלום בסופו-של-יום, כאשר בתמורה אין הוא מקבל אלא זכות נשיה כלפי החברה, אשר לעיתים קרובות היא ריקה מכל תוכן, באשר אין לחברה נכסים כלשהם, אף לא בכדי לפרוע מקצת מהחובות בדין קדימה...

קבלת המל"ל תציב אותו בעמדה עדיפה עשרת מונים על ערכאת ערעור, שכן הוא רשאי, לשיטתו, להתערב כאוות נפשו בקביעות עובדתיות של פקיד בית-המשפט - וכל זאת כאשר אין חולק כי הוא צד מעוניין במחלוקת, שכן הוא זה המשלם בסופו-של-יום את שכרו של העובד ואינו מקבל בדרך-כלל תמורה מהחברה.

המל"ל אינו ערכאת ערעור על המנהל המיוחד, ונראה כי התנהגותו בנסיבות המקרה דנן, על השיהוי הבלתי-נסבל בו נקט, שיטת ה"לך ושוב" שסיגל לעצמו ביחסיו עם המבקשים, והעובדה כי הואיל לתת תגובתו רק לאחר שתי החלטות בית-משפט, כאשר "חרב" ההוצאות לדוגמה כבר תלויה מעל ראשו, מבהירה אולי מדוע לא מצא המחוקק לנכון לתת סמכויות אלו בידו.

אין מנוס מלקבוע כי סעיפים 189 ו- 298 של חוק הביטוח הלאומי, ככל שיש להם נפקות כלפי מנהל מיוחד, נדחים מפני הדין הספציפי של פקודת החברות, הקובע את נהלי עבודתו של מנהל מיוחד ואת אופן הערעור על החלטותיו...

הדרך האחת והיחידה הפתוחה בפני המל"ל לתקוף את החלטת המנהל המיוחד, הינה לערער עליה כדין, בפני בית-המשפט אשר מינה את אותו בעל תפקיד. בעשותו כן, חלים עליו כל הדינים אשר חלים על צד אשר מערער על החלטה שיפוטית... החלטת המנהל המיוחד הופכת לחלוטה."

כפי שראינו לעיל, גם עיתות מינויו של המנהל המיוחד, טרם או לאחר צו הפירוק, אף הם משפיעות על סמכויותיו, אין סמכויות המנהל המיוחד שהתמנה מטעם הכונס הרשמי המשמש כמפרק זמני דומות למנהל מיוחד שהתמנה על-ידי הכונס הרשמי המשמש כמפרק קבוע.

3. סמכות המנהל המיוחד לביטול שיעבודים
למנהל מיוחד שהתמנה לאחר מתן צו פירוק קבוע, קנויה הסמכות לבקש ביטול שיעבודים של החברות שבפירוק {ראה למשל פש"ר (ת"א) 590/97 הבנק הבינלאומי נ' ח' א' מזון, תק-מח 99(2), 607 (1999)}.

4. סמכות המנהל המיוחד לעריכת פשרה, הסדר או הבראה
סעיף 350 לחוק החברות מסמיך את המנהל המיוחד לערוך פשרה או הסדר ומגדיר את תפקידו של הנאמן לביצוע הסדר הנושים.

המנהל המיוחד שמתמנה, תפקידו לסייע לגיבושה או לאישורה של תוכנית שמטרתה להבריא את החברה וכן לנהל את החברה בתקופת ההבראה.

זאת ועוד. הסמכות לנהל משא-ומתן עם נותני אשראי כמו גם עם ספקים ונותני שירותים אחרים לחברה, הינה בסמכות הבלעדית של מנהל מיוחד מפעיל. לשם כך הוא מונה, ובעשותו זאת הוא מייצג את האינטרס של כל הנושים {בש"א (נצ') 283/03 מי השרון 1984 חברה למבנים מעץ בע"מ נ' קלת (1991) אפיקים בע"מ (בפירוק) ואח', תק-מח 2004(1) 6596 (2004)}.

המנהל המיוחד הינו ידו הארוכה של בית-המשפט וכשהוא מנהל משא-ומתן הוא עושה זאת בשם כל הנושים ולטובתם. לא ייתכן שנושה יהיה מעורב בניהול משא-ומתן עם נותני אשראי ואחרים ואפילו הדבר נוגע לו. יש לסמוך על כושרו של המנהל המיוחד לנהל משא-ומתן עבור החברה ואין מקום להניח כי נוכחות נושה מעוניין יגרום לכך שנותן האשראי ישנה את עמדתו.

5. בקשה למתן הוראות על-פי דיני החברות
בסמכות המנהל המיוחד לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות, ובית-המשפט יפסוק בבקשה, במידה והבקשה במסגרת האפשרית לבקשה למתן הוראות, קרי, אינה מצריכה דיון וחקירה עובדתית רבה ומסועפת. כאשר עובדות טעונות בירור יסודי, יש להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה.
אין ההליך של בקשה למתן הוראות יכול לשמש תחליף לתביעה כאשר אין מדובר בהליך קצר ופשוט שאיננו מחייב בירור עובדתי מורכב, וכאשר בירור בדרך מקוצרת יכול לגרום לעיוות-דין ופגיעה בזכויות של בעלי דין {ראה למשל בש"א (ב"ש) 7606/03 צבי איציק, רואה חשבון - מנהל מיוחד נ' בונה צור בע"מ ואח', תק-מח 2004(1), 6284 (2004)}.

ב- פש"ר (ת"א-יפו) 590/97, בש"א (ת"א-יפו) 26776/00 {עו"ד ארז נ' עו"ד וולובסקי, תק-מח 2001(1), 29498 (2001)} ביקש מפרק לתבוע את המנהל המיוחד שפעל לפניו בגין רשלנות בבית-המשפט של פירוק, בטענה כי ההליך יהיה מהיר יותר, עקב היכרות התיק והנפשות הפועלות ותיחסך עלות האגרה שבפתיחת תביעה חדשה.

כב' השופטת ו' אלשייך דחתה את הבקשה בחלקה וקבעה כי היא מאשרת למפרק לתבוע את המנהל המיוחד בהליך אזרחי רגיל, לדבריה:

"תפקידו של בית-משפט זה הוא לשמור היטב ובכל דרך על הזכויות הדיוניות של המשיב. אין ספק שזכויותיו הדיוניות תפגענה אנושות אם התביעה תתנהל על דרך של בקשה למתן הוראות בבית-משפט זה... אינני מסכימה עם עמדת בא-כוח הכנ"ר כי חיסכון באגרה היא סיבה טובה לפגוע בזכויות דיוניות של אדם המועלות נגדו טענות כה חריפות וכה קשות. זכותו היא לעמוד על בדיקת כל מילה ומילה ועל טיהור שמו ועל סילוק כל הטענות כנגדו. כפי שכבר הזדמן לי לומר אין לו לעורך-דין בתרמילו אלא שמו הטוב, וכשזה עלול להיפגע, זכותו לצאת למלחמת קודש על טיהור שמו.

זוהי גם הסיבה בגינה נדמה לי שבית-משפט זה צריך גם כן לאשר את הגשת התביעה ולתת למשיב הזדמנות למגר את כל הטענות כנגדו. כפי שכבר אמרתי, בית-משפט זה איננו יושב לדון בסיכויי התביעה. בית-משפט זה, בשלב הנוכחי, צריך לבדוק שאלה אחת ויחידה האם שיקול-דעתו של המפרק הנוכחי פגום ואיננו ראוי, ולכן אין מקום להתיר לו הגשת התביעה. עצם מתן ההיתר של בית-משפט זה למפרק להגיש תביעה אין מאחוריה כל קביעה לעצם מהות התביעה וסיכוייה.

המפרק יצטרך לעבור דרך ארוכה ומלאת חתכתים אם בכוונתו לנסות ולהוכיח את תביעתו. באותה מידה דרך קשה, ארוכה מייגעת ומלאת מהמורות מצפה למשיב על-מנת שיוכל להדוף את כל הטענות הנטענות נגדו.

סוף דבר: אני מתירה למבקש להגיש תביעה בפני ערכאה אזרחית רגילה ולא על דרך של בקשה למתן הוראות בבית-משפט זה."




6. סמכויות נוספות על-פי דיני החברות
מכאן, סמכויותיו של המנהל המיוחד אינן ניתנות להגדרה מדוייקת וכי הדבר תלוי בזהות הממנה, עיתוי ועת המינוי, שלב הליך הפירוק בו נמצאת החברה, האפיק שבו עליו לטפל על-פי הוראות הממנה.

אולם אין ספק כי סמכותו העיקרית והתמידית של המנהל המיוחד היא הדאגה לנושי החברה באשר הם, כך לדוגמה יכול המנהל המיוחד לסגת מחתימת חוזה עם קונה לנכס החברה שבפירוק, שזכתה בתמחור הנכס, לטובת קונה אחר אם הדבר עולה בקנה אחד עם נושי החברה.

ב- רע"א 6939/99 {י' ש' ב' א' ייזום ובניה בע"מ נ' טש"ת חברה לבניין בע"מ, תק-על 2000(1), 253 (2000)} נדונה מחוייבותו של המנהל המיוחד לטובת נושי החברה ונבחנה דרך פעולתו להשגת מטרה זו.

במקרה הנדון לחברה מונה מנהל מיוחד, שביקש למכור נכס מקרקעין של החברה. המבקשת הוכרזה על-ידי המנהל המיוחד כזוכה בהתמחרות לקניית הנכס ובקשתה לאשר את הזכייה אושרה.

לאחר זמן הגישה החברה באמצעות המנהל המיוחד בקשה לבית-המשפט המחוזי לביטול זכייתה של המבקשת כשהנימוק העיקרי הוא שהמבקשת מתכוונת לשלם את התמורה בתשלומים והיא מתנה את העברת התמורה בחתימת המנהל המיוחד על מסמכים שונים לצורך השגת מימון לרכישת הנכס על ידה.

בית-המשפט נתן לזוכה הארכה לשלם, וקבע כי אם לא תעשה כן - המנהל המיוחד והנאמן יוכלו למכור את הנכס למשקיעים הזרים. על כך הוגש ערעור.

כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן דחתה את הערעור וקבעה:

"המנהל המיוחד טען, כי לא התחייב לחתום על שום מסמכים ובוודאי לא לקחת על עצמו התחייבויות אישיות כלפי הבנק או כלפי כל גורם אחר. על כל פנים טוען הוא, כי תנאי הגורם המממן כפי שהועלו במכתב שהוצג, הם כאלה שלא יאפשרו לניהול המיוחד לעשות שימוש בכסף תקופה ארוכה מאוד. המנהל המיוחד מציין, כי קיים רוכש אחר המוכן לרכוש את הנכס במחיר זהה והוא הפקיד שיק מזומן על מלא סכום הרכישה.

כאמור, אין הסכם חתום בין הצדדים והטיוטות הבלתי-חתומות שהוצגו אינן באות במקום הסכם כזה. המנהל המיוחד, שהוא פקיד בית-משפט, חייב לעשות הכל לפי שיקול-דעתו לטובת נושי החברה שתחת ניהולו. הוא עומד תחת פיקוח בית-משפט ועליו לקבל הנחיות ואישורים מבית-משפט לפעולותיו."

במקרה זה, קבע בית-המשפט המחוזי מועד מסויים לתשלום תמורת הנכס לידי הנאמן, ללא התניית תנאים כלשהם, ללא חיוב המנהל המיוחד בחתימה על מסמכים כלשהם על-אף שרשאי היה לעשות כן בהיעדר חוזה מחייב בין הצדדים. משכך נדחה הערעור.