botox

שיק שסורב

1. כללי
סעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי מגדיר "שיק שסורב" בזה הלשון:

"שיק שהוצג לפירעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול."

שלושה תנאים מצטברים דרושים, אם כן, לשם סירובו של שיק: הצגתו לפירעון במועד הנקוב בו או אחריו, היעדר יתרה מספקת בחשבון לפירעונו והיעדר הסכם בין הבנק למושך המחייב את הבנק לפרעו.

ב- ת"א (יר') 2661/03 {פרפארה יוסף נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, תק-של 2006(3), 12223 (2006)}, נפסק מפי כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ, כי:

"הגדרת "שיק שסורב" בחוק שיקים ללא כיסוי מחייבת, כאמור, כתנאי בלעדיו אין לסירובו של שיק, את הצגתו לפירעון של השיק שסורב, והדברים ברורים. קיומו של תנאי זה לא הוכח. השיק דנן לא הגיע מעולם לבנק, ואף אין הוא נושא על גבו אות או סימן לסירובו (במובחן משיק מס' 499). ממילא יש לקבוע כי השיק לא הוצג לפירעון, והבנק לא היה רשאי לסרבו."
2. מהו שיק שסורב - היקף ההגדרה והפרשנות
ב- ת"א (ב"ש) 3161/97 {יוסף קמינסקי בע"מ נ' בנק הפועלים, תק-מח 2001(2), 2494 (2001)} התובעים קיבלו מלקוח מסחרי של הנתבע, בנק הפועלים (להלן: "הנתבע"), שיקים, שבוטלו. הם הגישו תביעה כנגד בנק הפועלים, בטענה שזה סייע ללקוח לעקוף את חוק שיקים ללא כיסוי, ואת הגדרתו של "שיק שסורב". לטענתם, יש "לראות בכל מקרה של שיק שהוחזר בגין הוראת ביטול, או מסיבות טכניות שונות, כאשר חשבון הבנק של הלקוח חרג ממסגרת האשראי, כשיק שסורב במובן החוק". את טענתם זו תמכו בחוות-דעת מקפת של המלומד פרופ' ש' לרנר, שהוא מומחה בתחום ואשר קבע כי האמור הוא הפירוש הולם וציין כי יש תימוכין לפירוש זה במספר טעמים.

הנתבע דוחה פירוש זה, כאשר לגרסתו אין לכלול במניין השיקים שסורבו שיקים שנמשכו מחשבון שהיה ביתרת חובה מעבר למסגרת האשראי המאושרת על-ידי הבנק, אם לא נפרע בשל הוראת ביטול או מסיבה האחרת.

שישים שיקים ביטל לקוחו של בנק הפועלים, במועדים בהם עמד חשבונו בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת על-ידי הבנק. הסיבות לביטולים היו שונות - מתן הוראות ביטול, בשל חתימת מושך שאינה זהה לדוגמת החתימה, וסיבות טכניות נוספות.

כב' השופטת ר' אבידע דחתה את עמדתו הפרשנית של המלומד פרופ' ש' לרנר, וכן את תביעת התובעים כנגד בנק הפועלים.

טעמו הראשון של פרופ' ש' לרנר הוא שהפירוש המוצע הולם את מטרת חוק השיקים ללא כיסוי, ועל מגמת המלחמה בשיקים חוזרים.

כב' השופטת ר' אבידע גרסה כי הפרשנות המוצעת דווקא תחטיא את מטרת החוק, ופסקה כי:

"הטעם הראשון הוא שהפירוש המוצע הולם את מטרת חוק השיקים. אכן כפי שצויין בחוות-הדעת מטרת החוק היא להילחם בתופעה של השיקים החוזרים כדי ליתן הגנה לאוחזים בהם, ולהגביר את אמון הציבור באמצעי תשלום זה. נטען על-ידי פרופ' לרנר כי אימוץ הפירוש המוצע על-ידי הנתבע יצמצם 'באופן משמעותי את מספר המקרים בהם ניתן יהיה להכריז על לקוח כבעל חשבון מוגבל, ומחטיאה לכן את מטרת החוק'. אמנם, כפי שצויין על-ידי פרופ' לרנר הפירוש שהנתבע מחזיק בו יצמצם את מספר המקרים שבהם יוגבלו חשבונות אך אין זאת אומרת כי יש בכך כדי להחטיא את מטרת החוק. מטרת החוק הינה, כפי שצויין, לשפר את אמינותם של השיקים כאמצעי תשלום ומתן הגנה לציבור מפני לקוחות המפזרים שיקים ללא כיסוי, ולא מיותר לציין הגבלת חשבונות. פירוש החוק שבו דוגלים התובעים יגרום להגבלת חשבונות רבים שלא לצורך וללא כל הצדקה, שכן אליבא דשיטתם של התובעים, על הבנקים יהיה לסרב שיקים גם באותם מקרים שבהם היו מוכנים לפורעם ואולם השיקים לא נפרעו מסיבות שאינן קשורות ליתרה בחשבון. ההצעה של התובעים להפוך לחשבונות מוגבלים חשבונות של לקוחות שהשיקים שנמשכו היו נפרעים אלמלא פגמים שנפלו בהם או הוראות ביטול שניתנו, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם מטרת המחוקק, אלא שיש בה פוטנציאל לפגיעה חמורה באין ספור בעלי חשבונות שישום הפירוש המוצע על-ידי התובעים עלול לגרום להם לאסון כלכלי, והתערבות ופגיעה שלא לצורך ביחסים בין הבנקים ללקוחותיהם. בחוקקו את חוק השיקים היו לנגד עיני המחוקק המטרות שהוזכרו לעיל לא היתה כל כוונה, באמצעות חוק השיקים, לפגוע בחופש ההתקשרות בין הבנקים ולקוחותיהם ולהכתיב לתוך מערכת יחסים זו, באמצעות חוק השיקים, הוראות המגבילות את שיקול-הדעת של הבנקים והעלולים להסב נזקים כבדים ביותר ללקוחות בעלי חוסן כלכלי, כפי שעלול לקרות אם פירוש התובעים ייושם הלכה למעשה."

הטעם השני הנזכר בחוות-הדעת הינו שהפירוש המוצע על-ידי הנתבעים עולה מתוך דברי ההסבר לחוק. בדברי ההסבר נאמר (הצעת חוק 2060, י"ב בתמוז התשנ"א (24 ביוני 1991), בעמ' 239):

"ההגדרה בחוק הקיים כוללת כל מקרה שבו אין יתרה מספקת בחשבון, גם אם אין סיבת הפירעון רק זאת..."

לדעתו של פרופ' לרנר, קבלת הפרשנות המוצעת תמנע קנוניות בין הבנקים ללקוחותיהם על חשבון צדדים שלישיים, בעוד שדחייתה תאפשר לבנקים להימנע מיישום הגדרת "שיק שסורב" על הוראות ביטול.

כב' השופטת ר' אבידע קבעה כי אכן לכאורה הדברים בהצעת החוק תומכים בפירוש התביעה לחוק, דא עקא שדברים אלה הם כלי אחד מכלל הכלים המשמשים לפרשנות. אילו נאמר בהצעת החוק כי מטרת המחוקק היתה שאכן כל שיק שהוצא מחשבון "שבו אין יתרה מספקת בחשבון" יסורב, מה היה פשוט יותר משדברים אלה יאמרו בחוק עצמו. לעומת האמור בהצעת החוק הרי שבחוק נאמר: "...והבנק סירב לפורעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון" דהיינו, בהבדל מהאמור בהצעת החוק, הרי שבחוק נאמר כי "...הבנק סירב לפורעו..." ואין, כפי שניתן לטעון שעולה מהצעת החוק, הוראה מנדטורית כי שיקים שנמשכו מחשבון שבו אין יתרה מספקת דינם להיות מוגדרים כשיקים שסורבו.

הטעם השלישי שנתן פרופ' ש' לרנר לפרשנות המוצעת הינו שבכך ימנעו קנוניות בין בנקים לבין לקוחותיהם על חשבון צדדים שלישיים. על קיומן של קנוניות כאלה ניתן ללמוד ממכתבו מיום 06.02.91 של המפקח על הבנקים ד"ר אמנון גולדשמידט, המצוטט בחוות-הדעת של פרופ' לרנר ושצורף לסיכומי התביעה. נאמר במכתב כי הובא לידיעתו של המפקח כי "קיימת תופעה לפיה בנקים מייעצים ללקוחותיהם לבטל שיקים שנמשכו על ידם וזאת על-מנת למנוע ששיקים אלה יימנו לעניין הגבלה על-פי חוק שיקים ללא כיסוי". פרופ' ש' לרנר טוען שתופעה זו לא נעלמה ממקומותינו, ומפנה לכתבה שפורסמה ביום 23.06.99 במוסף הכלכלי של עיתון "הארץ".

כב' השופטת ר' אבידע קבעה כי יש לדחות גם את הנימוק האמור ופסקה כי:

"יתכן שהפירוש המוצע על-ידי התובעים אכן יפחית את האפשרויות לקנוניות כאמור, ואולם אין בעובדה זו כדי ללמד על כך שהפירוש של התובעים למונח "שיק שסורב" הוא הפירוש העדיף. הפירוש שמציעים התובעים, כפי שצויין לעיל, עלול לפגוע במרקם היחסים בין הבנקים, שהם נשמת אפה של הכלכלה העולמית, לבין לקוחותיהם. איני מקבלת הטענה כי יש לקבל את פירוש התובעים למונח שיק שסורב, אך בשל כך שזה עלול למנוע בעתיד קנוניות בין פקידי בנק ללקוחותיהם שעלולים לפגוע בצדדים שלישיים. אין מתקנים פגיעה באינטרס פלוני על-ידי פגיעה באינטרס אלמוני, אלא אם באיזון בין שני האינטרסים, הפגיעה מתחייבת. אין חותרים תחת מארג היחסים בין הבנקים ולקוחותיהם, כדי למנוע חשש למעשי מרמה וקנוניה שלא בגינם חוקק חוק השיקים. יש להלחם במקרים שבהם נעשות קנוניות ומעשי מרמה בכלים העומדים לרשות החברה החל מפיטורי עובדי תאגיד בנקאי שסרחו, וכלה בחיוב תאגידים בנקאיים, במקרים המתאימים, בתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו בשל מעשי קנוניה ומרמה. ההגבלה על חופש ההתקשרות בין בנקים ללקוחותיהם, כפי שמציעים התובעים שנקרא בסעיף ההגדרות של חוק השיקים, ראוי לה שתאמר בצורה מפורשת וברורה בחוק, ולא שנסיקה על דרך של פרשנות מה עוד שהפרשנות שנויה במחלוקת אמיתית."

הטעם הרביעי שמנה פרופ' ש' לרנר לפירוש שהציע הוא:

"קבלת הפרשנות שמציע הבנק תאפשר לבנקים להימנע מיישום הגדרת "שיק שסורב" על הוראת ביטול, אף שההגדרה התייחסה במפורש למצב זה."

כב' השופטת ר' אבידע קבעה כי:

"האמור לגבי הטעם השלישי מתייחס אף לטעם הרביעי. אוסיף שהתיקון משנת 1992 הבהיר כי שיק יראה כשיק שסורב אם הבנק סירב או היה מסרב לפורעו בשל היעדר כיסוי בחשבון שממנו השיק נמשך, וזאת ללא קשר לקיומן של סיבות נוספות לאי-פירעון השיק."

כן דחתה כב' השופטת ר' אבידע טעמים נוספים שהוצגו על-ידי התובעים.

2.1 סיבה נוספת לסירוב
שיק שסורב הוא שיק שלא נפרע מכיוון שבחשבון לא היה כיסוי מספיק והבנק לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם אם המושך. לעניין זה, אין זה משנה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה על-ידי הלקוח הוראת ביטול.

המחוקק ביקש להורות בצירוף המילים "סיבה נוספת לסירוב" ו- "ניתנה הוראת ביטול" כי סירוב שיק על-ידי הבנק מטעמים נוספים המקימים לבנק חובה לסרבו, לא יגרום למניעת הכללתו בגדרה של ההגדרה, ובמניין השיקים, מספיק שהיה היעדר יתרה מספקת בחשבון שהוא התנאי המכריע, בצירוף הצגתו לפירעון במועד הנקוב בו או אחריו, והיעדר הסכם בין הבנק למושך המחייב את הבנק לפרעו, הכול כפי שהסעיף קובע.

יוצא שבהיות התנאי המכריע, היעדר כיסוי מספיק בחשבון, לכאורה המילים סיבה נוספת לסירוב וניתנה הוראת ביטול, מיותרות, אם כך מדוע המחוקק בחר להוסיף מילים אלה?

המחוקק ביקש למנוע פרשנות לא נכונה של ההגדרה. מדובר בתוספת מילים שנועדו לשם הבהרה.

2.2 ביטול שיק
אם הלקוח יתן הוראת ביטול לשיק הצפוי להיות מסורב עקב חוסר כיסוי מספיק - אין בעובדה זו כדי למנוע מהשיק להיחשב במניין השיקים המסורבים לצורך הגבלת החשבון בבנק. הניסיון להודיע לבנק על ביטול השיק מתוך ידיעה שממילא לא יכובד לא תועיל. יתרה מכך, פעולה כזו תצביע על חוסר תום-לב של בעל החשבון שידע על הסירוב הצפוי.
שיק יכול להתבטל אם נעשה בו שינוי מהותי בלי הסכמת מי מהצדדים לשיק ו/או אם חזות השיק מעיד על השיק שהיה במחזור זמן רב ובלתי-סביר, בית-המשפט יקבע מהו זמן לא סביר.

ב- בש"א (רח') 2808/00 {קאופמן מרק נ' בנק דיסקונט, תק-של 2001(2), 12165 (2001)} נפסק מפי כב' השופטת אילנה גת, כי:

"במאמר מוסגר יאמר כי כבר נשמעו קולות שיש להכניס את נושא תום-הלב גם לנושא דיני השטרות (ראה רע"א 6553/97 חגאי אפרים ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345 (1998). דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן). כשניסיתי להחיל נושא זה במערכת שבפניי הרי עם כל הכבוד, לשון החוק גובר. גם אם אקבל את טענות המבקש, כי הספקים הונו אותו והציגו את השיקים לפירעון בבנק למרות ששולמה תמורתם וניתנה הוראת ביטול, הרי המחוקק כבר חזה אפשרות זאת. סעיף 1 לחוק הנ"ל קובע בפירוש אפשרות של אי-פירעון בשל ביטול שיק - דבר שיכניס את השיק לגדר שיק שסורב. ואם יאמר האומר שרצה המבקש למנוע אפשרות שהשיק יכנס לגדר המונח "שיק שסורב" ועל-כן הקדים רפואה למכה והודיע על ביטול, אין הדבר יכול להואיל למבקש כאשר חרג בצורה ניכרת ממסגרת האשראי שניתנה לו ואף אחת מהאפשרויות הקבועות בסעיף 10(א) לחוק לא התמלאה. לציין שרק ביטול שיק בעת שהחשבון ביתרת חובה ומעבר למסגרת האשראי עשוי להכלל בהגדרת שיק שסורב (ראה גם מאמר מאת יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981" הפרקליט מד(ג) 449)."

3. שיק שסורב בהצגה ראשונה שלו ונפרע בהצגה נוספת, עצם פירעונו המאוחר אין בו כדי לגורעו ממניין השיקים לצורך ההגבלה
ב- בש"א (שלום חי') 10341/07 {ד"ר מרקוביץ ציפקין אילנה נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2007(4), 25248, 25251 (2007)} המבקשת טענה, בין שאר טענותיה, כי יש לגרוע את שיק מס' 2 על סך של 80,000 ש"ח אשר סורב ביום 05.02.07 ממניין השיקים המסורבים, שכן כיבודו בפעם השניה אמורה לגרוע אותו מרשימת השיקים המסורבים.

בית-המשפט פסק כי לא ניתן לקבל טענה זו של המבקשת. סימוכין לכך מצא בית-המשפט ב- ע"א (ת"א) 9075/06 {יורי ד. הסעות בע"מ נ' בנק הפועלים, פורסם באתר האינטרנט נבו}, שם הביע בית-המשפט המחוזי דעתו ששיק שסורב בהצגה ראשונה שלו ונפרע בהצגה נוספת, עצם פירעונו המאוחר אין בו כדי לגורעו ממניין השיקים לצורך ההגבלה, על-פי סעיף 2(א) לחוק, בהיותו נופל להגדרה של שיק שסורב.

אם-כן, בית-המשפט פסק כי אף שיק מס' 2 סורב כדין.