הכנסה - הכנסות בני הזוג (סעיף 11 לחוק)

1. הדין
סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע כדלקמן:

"11. הכנסות בני זוג
מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו, זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע."
2. כללי
מהגדרת "בני זוג" בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, מנוסח סעיפים 4, 6 ו- 11 לחוק הבטחת הכנסה ומתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה ניתן ללמוד, כי חוק הבטחת הכנסה רואה בתא הזוגי המשפחתי יחידה משקית משותפת אחת שבה כל אחד מיחידיה אמור להשתתף בהפקת ההכנסות שישמשו את היחידה המשקית המשותפת {עב"ל 10131-10-12 המוסד לביטוח לאומי נ' דן בר משה, תק-אר 2014(4), 1390 (19.11.14)}.

ההכנסות המשותפות מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה לגבי שני בני הזוג וגם גובה הגמלה נקבע על-פי ההרכב המשפחתי, בין אם התא הזוגי המשפחתי הוא תוצאה של נישואים ובין אם לאו {דב"ע (ארצי) 450/97 - 04 המוסד נ' חסן מוחמד, תק-אר 98(4), 1 (17.12.98) (להלן: "עניין חסן מחמוד"}.

המימד הכלכלי של התא המשפחתי, לרבות השיתוף הכלכלי, הוא הדומיננטי בקשר לחוק הבטחת הכנסה.

לאחר תיקון 18 לחוק הבטחת הכנסה, הורחבה הגדרה זו של "בני זוג" גם על איש ואישה שאינם נשואים זה לזו, ובלבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המרכזיים של תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף.

בדיקת זכאותם של "בני זוג", ובקשת כל אחד מהם לגמלה תיבחן לאור נתוני שניהם בהתאם לסעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה.

כאשר מדובר בבני זוג אשר אינם מנהלים משק בית משותף, הרי שלפי תכליתו הכלכלית של החוק להבטחת הכנסה, אשר באה לידי ביטוי במבחן "משק בית משותף", אין מקום לבחון את זכאותם כבני זוג החולקים תא משפחתי אחד, אלא כל אחד לחוד.

פרשנות המונח "בני זוג" יכול שתשתנה מחוק לחוק, בהתאם להוראות החוק ותכליתו.

בחוק הבטחת הכנסה, שתכליתו כלכלית-סוציאלית, המבחן העיקרי הוא ניהול משק בית משותף.

לא רישום הנישואים קובע עיקר אלא מה שיש בו לפי התנהגות הצדדים, שהרי זכויות וחובות נקבעות על-פי מציאות קיימת ולא על-פי מציאות אפשרית {ראה גם סעיף 9 לפסק-הדין דב"ע נז/136-04 המוסד לביטוח לאומי נ' הנייה עיסי חאג' מחמוד, לג (1999) 369 (1998)}

לגבי בני זוג הרשומים כנשואים, יש להפעיל את מבחן "קיום משק בית משותף",
על-מנת לענות על השאלה, אם מדובר ב"בני זוג" כמשמעות מונח זה בחוק הבטחת הכנסה.

יש מקום לבחון את המהות, ולא להסתפק ברישום הפורמאלי של הנישואים כאבן בוחן לשאלה, האם יש לראות בני זוג כ"בני זוג" לעניין חוק הבטחת הכנסה.

בסיס כלכלי של חיי בני זוג לשעבר, שאין בו יסודות של שיתוף, כאשר שמים-לב ל"פרידה" הקיימת בחיי היום-יום של בני הזוג לשעבר, עולה בהיקפה ובתכנה על אותן "זוטות" בחיי היום-יום המשותפים להם {ראה גם דב"ע (ארצי) נו/257-04 לוסטיג קרולי אימרה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל', 1, ע' 7 מול האות ז}.

תכלית החוק הינה להוות רשת מגן אחרונה, ומינימאלית ביותר, להבטחת קיום בסיסי בכבוד לאדם בשעתו הכלכלית הקשה.

ב- דב"ע 04-450/97 {עניין חסן מוחמד} נקבע כי מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו, זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע {סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה}.

בני זוג נחשבים לרבות איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזו ובלבד שמתקיימים בהם קודם כל המרכיבים המגלמים תא משפחתי, כלומר חיי משפחה ומשק בית משותף לפי סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה.

יש לבחון נישואין מה טיבם, ובחינה זו יש לעשות לאור הוראות חוק הבטחת הכנסה והתקנות שהותקנו על פיו.

חוק הבטחת הכנסה הוא חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה.

החוק להבטחת הכנסה בא בעיקרו של דבר לתגמל מי שאין לו הכנסה, או שהכנסתו פחותה מהמינימום הקבוע בחוק זה ובתקנות שהותקנו על פיו, ובלבד שאין לו היכולת להפיק אותה הכנסה מינימלית, על-אף שעשה, כל מה שדורש ממנו החוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה כדי להפיק הכנסה זו.

חוק זה רואה בתא הזוגי המשפחתי יחידה משקית משותפת אחת שבה כל אחד מיחידיה אמור להשתתף בהפקת ההכנסות שישמשו את היחידה המשקית המשותפת.

ההכנסות המשותפות מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה לגבי שני בני הזוג וגם גובה הגמלה נקבע על-פי ההרכב המשפחתי, בין אם התא הזוגי המשפחתי הוא תוצאה של נישואין ובין אם לא, הכל בהתאם להוראות חוק זה ותקנותיו.

הגמלה המשתלמת על-פי חוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה מושפעת מההרכב המשפחתי וכל זאת מנקודת מוצא שכל היחידה המשפחתית צורכת ומשתתפת בהוצאות והיא גם זו שצריכה להשתתף בהפקת ההכנסות, ככל שחוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה מטילים עליה חובה זו.

הגדרת "בני זוג" בחוק הבטחת הכנסה מחייבת כנקודת מוצא ראשונית קיום חיי משפחה במשק בית משותף, כאשר איש ואישה החיים בנפרד כל אחד בבית הוריו, או בביתו שלו ללא חיי משפחה משותפים וללא ניהול משק בית משותף, אינם "בני זוג" ובמילים אחרות הם לא יחשבו מבחינת חוק הבטחת הכנסה כתא משפחתי המפיק הכנסות משותפות, הכל בהתאם לכללים הקבועים בחוק הבטחת הכנסה ותקנותיו.

תכלית חוק הבטחת הכנסה לא היתה להטיל על מי שטרם היו לשותפים בהכנסות ובהוצאות, ובטרם היו למשפחה החיה תחת קורת גג אחת את אותם דרישות המוטלות על איש ואישה, בין נשואים ובין שאינם נשואים, החיים חיי משפחה במשק בית משותף.

במספר פסקי-דין הצביעו בתי-הדין האזוריים על נוהג מוסלמי הקיים במדינת ישראל המבחין בין תקופת "אירוסין" לתקופת "נישואין", כאשר בתקופת האירוסין בני הזוג חיים כל אחד בנפרד בביתו שלו או בבית הוריו, ואינם מקיימים חיי משפחה ומשק בית משותף, ולעומת-זאת בני הזוג יחשבו מבחינה דתית לנשואים רק עם מעבר בת הזוג להתגורר במעון בן זוגה תוך קיום משק בית משותף {תב"ע (ת"א) מז/04-6 זיותי מוסא מחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט יב (02.08.87)}.

אין לראות את בני הזוג כנשואים ממש כל עוד נמשכת תקופת האירוסין ולכל היותר רישומם של בני הזוג כנשואים צריך לשמש רק ראיה לכאורה שבני הזוג נשאו אבל לא ראיה מוחלטת.

הרישום מעביר את נטל ההוכחה על בני הזוג שהם אינם נשואים אלא מאורסים בלבד, בקיומם של התנאים שעליהם עמדנו למעלה.

רישום בני זוג כנשואים מטיל עליהם את הנטל להוכיח שבתקופה זו היו מאורסים בלבד ולא ניהלו חיי משפחה במשק בית משותף.

אילו היה מוכח שבני הזוג חיו חיי משפחה תחת קורת גג אחת הם היו נחשבים כ"בני זוג", כהגדרת מונח זה בחוק הבטחת הכנסה גם אם לא היתה מתקיימת מסיבת הנישואין {חפלה}.

מצב דברים זה עלול לגרום לכך שאדם יחשב כנשוי על-פי חוק אחד וכבלתי-נשוי על-פי חוק אחר ומכאן כי התכלית השונה של חוקים שונים אפשר שתביא לפירוש שונה למושגים זהים הקיימים בחוקים שונים.

במקרה הנוכחי, בית-הדין דחה את הערעור מאחר כי על-פי פירוש תכלית חוק הבטחת הכנסה, אין מקום להעניק זכויות המוענקות לזוגות נשואים על-פי חוקים מסויימים למי שהוכיחו כי הם מאורסים בלבד על-אף שהם רשומים כנשואים.

3. האם התובע מקיים משק בית משותף עם גרושתו?
ב- ב"ל (ב"ש) 25905-12-12 {סלימאן אבו עליון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (14.11.13)} נדונה השאלה האם התובע מקיים משק בית משותף עם גרושתו.

התובע טען כי הוא גרוש כבר כ- 15 שנה וכי גרושתו קטועת רגליים והקשר היחיד שלו עמה הוא בכך שהוא מגיע אחת לשבועיים לבקר את ילדיו המתגוררים עם גרושתו אולם הוא אינו חי עמה ואין לו זכויות בבית על-פי הסכם גירושין עימה.

בנוסף, טען התובע, הוא ריצה כעשר שנות מאסר וכיום מתגורר ברחוב אולם עד לאחרונה התגורר עם בתו בביתה בבאר שבע, בשים-לב כי לתובע יש צו הרחקה מביתה של הגרושה.

הנתבע טען כי דחה את תביעת התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בנימוק, כי על-פי בדיקה שנערכה נמצא שהתובע מתגורר עם גרושתו וכי ניתן לבדוק את זכאותו יחד עימה.

בית-הדין קיבל את התביעה כאשר לא נמצאה כל ראיה פוזיטיבית לכך שהתובע מקיים משק בית משותף עם גרושתו, וכי לתובע ולגרושתו לא נולדו ילדים משותפים לאחר הגירושים, הם לא נצפו יחד ולא הוכח כל חוט מקשר בין השניים.

בהכרעתו ציין בית-הדין, את סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה אשר קובע, לעניין הכנסות בני זוג, כי מי שיש לו בן זוג תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע.

עוד הוסיף בית-הדין כי שילוב הוראות החוק להבטחת הכנסה מלמד כי החוק להבטחת הכנסה רואה בתא זוגי יחידה משקית משותפת אחת וכי ההכנסות המשותפות מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה ביחס לשני בני הזוג.

כמו-כן, גובה הגמלה נקבע על-פי ההרכב המשפחתי ואין כל נפקות אם בני הזוג נשואים אם לאו.
4. האם זכאית התובעת לתשלום גמלה בהתאם לסעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ב"ש) 53007-12-11 {מיטל ז'וזפין סמדגה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.11.13)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לתשלום גמלה בהתאם לסעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה.

התובעת טענה כי הנתבע הפסיק לשלם לה גמלת הבטחת הכנסה שלא כדין, ואף חייב אותה בהשבת כספים אשר שולמו לה ביתר לטענתו.

עוד טענה התובעת כי הינה אם חד-הורית לשלושה ילדים אשר מתקיימת מהגמלה ששילם לה הנתבע, והפסקת התשלום מהווה פגיעה קשה בה ובילדיה.

הנתבע טען, כי הפסיק את תשלום הגמלה לתובעת לאחר שגילה כי התובעת מתגוררת עם בן זוג עימו היא מנהלת משק בית משותף.

עוד ציין הנתבע בכתב הגנתו, כי בחקירה שנערכה, התגלה כי התובעת עושה שימוש ברכב, ויש לראות בכך כהפקת הכנסה, ואף מטעם זה יש לדחות את טענותיה בדבר המשך תשלום הגמלה.

בית-הדין דחה את התביעה וציין כי סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו, זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע, ולעניין הגדרת בן זוג נקבע בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה כי בני זוג נחשבים לרבות איש ואישה הידועים כבני זוג ומתגוררים יחד.

התרשמות בית-הדין היתה כי בין בני הזוג לא היה מדובר בהסדרי ראיה, אלא בקשירה של חיים משותפים ביניהם, במהלכם בן הזוג אוכל וישן בבית התובעת, מחזיק את בגדיו בביתה, ואף מסייע לה בתשלומי הבית.

בפסיקה נקבע כי בני זוג שהתגרשו, אבל ממשיכים לקיים משק בית משותף גם לאחר הגירושים, יוגדרו כבני זוג לצורך זכאותם לגמלה מכוח חוק הבטחת הכנסה {ראה דב"ע מט/10-04 פאטמה דיב אבולבן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 337}.
5. האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד?
ב- ב"ל (חי') 17873-10-11 {אברהם זיידן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.09.13)} נדונה השאלה האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד.

התובע טען כי שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד אינה כדין, שכן בתקופה זו התגורר התובע בגפו בדירתו ולתמיכה בטענתו, צירף התובע לכתב התביעה העתק מחוזה השכירות.

עוד טען התובע כי הוא ובת זוגתו אינם בני זוג מאחר ואין להם כספים ו/או הכנסות ו/או חשבונות בנק משותפים, אין הם סועדים ארוחות משותפות שכן התובע אוכל בבית אימו, הם אינם משלמים שכר דירה ו/או הוצאות הדירה, אין להם בילויים משותפים ואין להם גם ילדים משותפים.

התובע הכחיש את נכונות הפרטים שצויינו בטופס התביעה המקורי בדבר מגוריו המשותפים עם בת זוגתו הנטענת, וטען כי פרטים אלה מולאו בשידולה של פקידת התביעות, אשר רדפה אחר התובע ושכנעה אותו לרשום את בת זוגתו כבת זוגו החיה עימו בדירה, אף שהדבר אינו נכון.

הנתבע טען כי שלילת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, בדין יסודה, שכן בתקופה זו הצהיר התובע במקומות שונים, פעם אחר פעם, כי הינו מתגורר עם בת זוגתו בדירתו החל מחודש... ויש להעדיף הצהרותיו הראשוניות של התובע על פני גרסתו המשופצת שעלתה לאחר מכן במסגרת ניהול ההליך ולצרכיו.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ומהעדויות והראיות עלה בבירור, כי עדויותיהם המופרכות והמשופצות של התובע והעדים מטעמו הינם עדויות אשר לא עמדו במבחן האמת ואף לא במבחן הזמנים.

עוד הוסיף בית-הדין כי חוק הבטחת הכנסה רואה איפוא בתא הזוגי כיחידה משקית משותפת אחת, כאשר ההכנסות המשותפות של שני בני הזוג מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה, שאף שיעורה נקבע בהתאם להרכב התא המשפחתי.

סיכומו-של-דבר, באשר להכרה בבני זוג כידועים בציבור נפסק כי מדובר במבחן כפול כאשר תחילה על בני הזוג לקיים חיי משפחה, כלומר מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל.

ובנוסף עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים {ראה דב"ע (ארצי) 37-97 אליציה פוגל נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לב 372}.
6. האם כדין הופחתה זכאות התובעת בדיעבד לגמלת הבטחת הכנסה בעקבות המגורים המשותפים עם בן הזוג?
ב- ב"ל (ב"ש) 8566-07-12 {סבטלנה זיקין נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.08.13)} נדונה השאלה האם בדין נשללה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בעקבות המגורים המשותפים עם בן הזוג.

התובעת טענה כי באותה תקופה בן הזוג עמו התגוררה התובעת היה עצמאי ולא הצליח לפרנס אותה ואת בנה.

התובעת צירפה דו"חות רווח והפסד מחנותו של בן הזוג מהם ניתן ללמוד, לטענתה, כי לבן הזוג לא היו הכנסות ולא יכול היה לפרנסה.

הנתבע טען כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם בן הזוג ועל-כן, לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי העובדה שבן זוגה של התובעת לא פרנס אותה אלא היא פרנסה אותו איננה שוללת את היותם של בני הזוג ידועים בציבור לצורך בחינת זכאותם המשותפת לגמלת הבטחת הכנסה.

בד-בבד, התובעת הסתירה פרטים מהותיים אודות הסטאטוס המשפחתי שלה ואף אודות הכנסתה, וכל אלה מביאים למסקנה כי בדין נהג הנתבע שעה ששלל את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה למפרע.
7. האם התובע ובת זוגתו חיים כידועים בציבור לצורך קביעת זכאות קבלת גמלת הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ב"ש) 55125-05-12 {חיים שלומוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.05.13)} נדונה השאלה האם התובע ובת זוגתו חיים כידועים בציבור לצורך קביעת זכאות קבלת גמלת הבטחת הכנסה.

התובע טען כי לא מתגורר בביתה של בת זוגתו לשעבר וכי הוא מתגורר אצל ידידה ובמקומות לא קבועים.

הנתבע טען כי התובע מתגורר בבית המשותף עם בת זוגו לשעבר ועם הילדים כבדרך קבע ובנוסף יש להם בוטיק גדול אותו מנהלת בת זוגתו לשעבר, ויש ברשותם רכב, כאשר על הרכב הזה נוסע התובע.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר כי התובע ובת זוגתו מינהלים משק בית משותף ובנוסף, העסק "בוטיק בלי שם" אשר נטען כי הוא בבעלותה של בת זוגתו בלבד, דווח כעסקם של התובע ובת זוגתו יחד עד לשנת 2010, זאת למרות שבעדותם טענו השניים כי העסק שייך לבת הזוג בלבד.

מגורים של אנשים מבוגרים שאינם צעירים אחרי צבא או סטודנטים תחת קורת גג אחת, מקימים חזקה לקיומה של תלות כלכלית וניהול משק בית משותף, כאשר קיומם של מגורים משותפים מעידים על קיום משק בית משותף.

חזקה זו ניתנת לסתירה או הפרכה על-ידי הבאת ראיות פוזיטיביות המלמדות על היעדרם של קשר אישי וניהול משק בית משותף" {ראה גם עב"ל 6549-06-11 שאול שלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.01.13)}.

8. האם כדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ב"ש) 20345-04-11 {מישל אברזיל נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.10.12)} נדונה השאלה האם כדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה.

התובע טען כי הוא אב חד-הורי והחל משנת 1996, כאשר התגרש מאשתו הראשונה, מגדל הוא לבדו את שלושת ילדיהם, ומאז ומתמיד התגורר בגפו עם ילדיו ודאג לכל מחסורם בעצמו.

עוד הוסיף התובע, כי הוא אמנם נישא מחדש בשנת 2003, ואף נולדו לו ולבת זוגתו ילדים משותפים, אולם גם בעת שהיו נשואים, התובע מעולם לא חלק עימה קורת גג משותפת.

הנתבע ביטל את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כחד-הורי וזאת בטענה שהחל משנת 2001 התגורר עם בת זוג.

בית-הדין דחה את התביעה וקבע כי התובע ובת הזוג ניהלו משק בית משותף ועל-כן, התובע לא היה זכאי לגמלה כיחיד וכי הנתבע נהג כדין שעה שקבע כי התובע הפר את חובתו שבסעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, ושלל את זכאותו של התובע לקיצבה בשנים בו היה נשוי לבת זוגתו החדשה.

העובדה שהתובע לא התגורר עם מירה תחת קורת גג אחת אינה יכולה, כשלעצמה, לשלול את הכרתם כידועים בציבור, וכתוצאה מכך, יש לבחון האם ניתן לראות בבני הזוג כידועים בציבור, לצורך בחינת זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד.

באשר להכרה בבני זוג כידועים בציבור קבע בית-הדין הארצי כי השאלה בדבר הכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני היא עניין שבעובדה אותו יש להוכיח בראיות והנטל להוכיח כי אכן התקיים באישה הנדרש על-מנת להוכיח מעמדה כידועה בציבור, מוטל על הטוען כך {עב"ל 92/10 חוה ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.04.11)}.

יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד, שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית, אם כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על-פי הדין.

עוד נקבע כי מעמד הידועה בציבור אינו מעמד הנקבע בתחילתו של קשר אלא בדיעבד לאחר פרק זמן של חיים משותפים עם בן הזוג {עב"ל 4926-09-10 פחימה דורית נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.03.11)}.
9. האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (חי') 7054-08-09 ליאת כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.07.12)} נדונה השאלה האם זכאית התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה.

התובעת טענה כי היא מתגוררת בגפה ומגדלת לבדה את בנה הפעוט ובנוסף רכב שרשום על שמה אינו בשימושה ורשום על שמה מסיבות טכניות בלבד.

הנתבע טען, כי דין התביעה להידחות עקב מגורים משותפים של התובעת עם בעלה לשעבר, בעלות ברכב ומסירת מידע כוזב.

בית-הדין קיבל את התביעה מאחר והנתבע לא השכיל להוכיח כי התובעת חיה חיי משפחה ומנהלת משק בית משותף עם בן זוגה, באופן השולל ממנה את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה.

עוד הוסיף בית-הדין כי משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי יום-יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו ואם מעמלו, על-פי יכולתו.

הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל {עב"ל 1407/04 המוסד לביטוח לאומי נ' נחמה פריימן, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.11.06)}.

בבד-בבד, כאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו, אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל משק בית משותף, הסימנים המעידים על ניהול משק בית משותף, לצורך יישומו של סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, במסגרת משפט הביטחון הסוציאלי, מחייבים בדיקת נסיבות.

למשל, האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האישה, למי שייך הבית בו גרה האישה, האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה, מי מקבל את קיצבת הילדים, האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג, האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג {ראה דב"ע מט/10-04 פאטמה דיב אבולבן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 337, 339-338}.

בסופו-של-דבר, נטל ההוכחה לקיום קשר ממשי בין בני הזוג לכאורה, מוטל על המוסד לביטוח לאומי, ומשהוכח קשר לכאורי מוטל על בני הזוג הנטל להפריך את החזקה כי מדובר במשק בית משותף.
10. האם זכאי התובע לקבל החזר תוספת השלמת הכנסה שקוזזה לו מקיצבת הזקנה רטרואקטיבית?
ב- ב"ל (ת"א) 34813-04-10 {עמרם בנכליפה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.04.12)} נדונה השאלה האם זכאי התובע לקבל החזר תוספת השלמת הכנסה שקוזזה לו מקיצבת הזקנה רטרואקטיבית.

התובע טען כי הוא חי בנפרד לחלוטין מאשתו ואינו מנהל עימה משק בית משותף ולפיכך, שלילת השלמת הבטחת ההכנסה נעשתה שלא כדין.

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מאחר והתובע מנהל עם אשתו משק בית משותף.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ובמקרה הנדון, שוכנע, כי בני הזוג מינהלים משק בית משותף ולכן כדין היה מקום להתייחס גם להכנסת אשתו של התובע בעת העלאת דרישת התובע לתשלום השלמת הכנסה ומששולמה תוספת זו לתובע, בטעות, היה הנתבע רשאי לקזז אותה כדין, מאחר והתובע מנהל משק בית משותף עם אשתו.
11. האם בדין דחה הנתבע את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד?
ב- ב"ל (ת"א) 3111-08 {יהודה ברק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.06.09)} נדונה השאלה האם בדין דחה הנתבע את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד.

התובע טען כי בשל מצבו הכלכלי הקשה עבר להתגורר בעליית הגג בבית גרושתו, כאשר זו הוכשרה על ידו ועל-ידי בנו למגורים נפרדים לחלוטין וללא קשר לבית המרכזי ואף צויידה בכל הדרוש לשם כך.
עוד הוסיף התובע כי חתם על חוזה שכירות עם גרושתו וכי הוא משלם דמי שכירות כל אימת שיש ברשותו כסף זמין.

הנתבע טען כי התובע ואשתו גרים תחת קורת גג אחת ולא הוכח כי בני הזוג אינם מינהלים משק בית משותף.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ומן המסמכים שצורפו לתצהיר התובע כדוגמת הסכם השכירות וקבלות עבור שירותי כביסה, לא ניתן ללמוד את שמבקש התובע שכן הסכם השכירות נחתם כשבוע לפני הגשת התביעה לנתבע ואילו הקבלות מתייחסות לתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה המפורט, זאת אומרת שאין מסמכים מתקופה הקודמת להגשת התביעה.

גם תיאור היחידה הנפרדת ככזו שאיננה כוללת שירותים ומקלחת והעובדה שאין שעון מים וחשמל נפרדים תמכו במסקנה כי אין לקבל את טענות התובע בדבר מגורים נפרדים.

עוד הוסיף בית-הדין, כי בני זוג המתגוררים יחד ומקיימים משק בית משותף, בין אם התא הזוגי הינו תולדה של נישואין ובין אם לאו, אינם זכאים לתשלום גמלת הבטחת הכנסה כיחידים, מאחר והחוק להבטחת הכנסה רואה בתא הזוגי המשפחתי יחידה משקית משותפת אחת, שבה כל אחד מיחידיה אמור להשתתף בהפקת ההכנסות המשותפות, ובתוך כך מתווה את בחינת זכאות היחידה כולה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הכנסה - הכנסות בני הזוג (סעיף 11 לחוק)