הוראות עזר לביצוע - חקירה ודרישת ידיעות (סעיף 21 לחוק)

1. הדין
סעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 קובע כדלקמן:

"21. חקירה ודרישת ידיעות
(א) עובד המוסד לביטוח לאומי שמנהלת המוסד הסמיכה אותו לכך רשאי, לצורך ביצוע חוק זה, להיכנס בכל עת סבירה למקום שיש לו יסוד סביר להניח כי נמצא בו מידע הדרוש לשם בירור בדבר הכנסתו של אדם או לשם בירור כל פרט אחר, לבדוק פנקסים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות ולדרוש הסברים בקשר לכך וכן, בתנאים אלה, לחקור אדם בכל עניין הנוגע לחוק זה, ובלבד שלא יהא רשאי להיכנס בכוח למקום מגורים אלא על-פי צו מאת שופט בית-משפט שלום.
(ב) מי שנחקר או שבחצריו נערכת בדיקה לפי סעיף-קטן (א), ישיב תשובה מלאה ונכונה על כל השאלות שנשאל.
(ג) אדם שברשותו או בידיעתו ידיעות בדבר הכנסתו או רכושו של תובע גמלה או של מקבל גמלה, חייב, לפי דרישת עובד המוסד לביטוח לאומי שהוסמך לכך, למסור לו כל פרט בדבר ההכנסה או הרכוש האמור, תוך שלושים ימים מיום הדרישה."

2. כללי
חוק הבטחת הכנסה, נועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים.

החוק מבטיח הכנסת מינימום גם למי שיש לו הכנסות, אם ההכנסות הללו אינן מספיקות לקיום מינימלי.

הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מותנית, בין היתר, בהיעדר הכנסה גבוהה מההכנסה המינימלית, בהיעדר רכוש המצביע על הכנסה מעבר להכנסה המינימלית, ועל מיצוי האפשרויות להשתלבות בשוק העבודה, בהסבה מקצועית ובשיקום.

ביצוע החוק להבטחת הכנסה מוטל על המוסד לביטוח לאומי כגוף העיקרי האחראי לרווחת תושבי ישראל ועל-מנת להבטיח ריכוז הטיפול בתכניות רווחה, מיצוי גבוה יותר של זכויות הבטחון הסוציאליות, וניהול ובקרה יעילים במגמה להבטיח תשלום הגמלה למי שזכאי לה ולמנוע תשלומים למי שאינו זכאי.

המוסד לביטוח לאומי הופקד על ביצוע חוק הבטחת הכנסה כפי שמוטלת על המדינה אחריות לדאוג לקיום מינימלי לכל תושביה, כך מוטלת על המבוטח חובה למסור בתום-לב את המידע המלא והמדוייק לגוף השלטוני האחראי על ביצוע החוק.

על-מנת לבצע את החוק להבטחת הכנסה מוסמך המוסד לבקש ממבקש הגמלה מידע הדרוש לשם בירור הכנסתו שלו ושל משפחתו, רכושו ובירור פרטים אחרים מכוח סעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה.

המוסד רשאי לבצע חקירה באמצעות חוקרים, כאשר מעבידים ובנקים חייבים למסור מידע למוסד.

המבוטח חייב למסור מידע על רכושו. חוק הבטחת הכנסה מעניק למוסד כלים רבים לצורך איסוף המידע הנחוץ לביצוע החוק, כאשר המוסד לביטוח לאומי מוסמך להשיג מידע מגופים שלטונים אחרים, כגון: הלשכה לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות, שירות התעסוקה, משרד התחבורה, משרד השיכון, הסוכנות היהודית, משרד הקליטה והעליה, המשרד לענייני דתות, שלטונות המס ומעסיקים.

סעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה מחייב את המבוטח למסור פרטים על הכנסתו ורכושו.

החוק להבטחת הכנסה שולל גמלה ממבוטח המתיימר להעביר את רכושו לקרוב משפחה על-מנת להשיג את הגמלה.

אם אין לאדם כתובת או אם עובד המוסד לביטוח לאומי חושש, כי אדם אינו מסוגל לדאוג לעצמו ולמסור פרטים על מקום מגוריו, עליו לנסות לאסוף את המידע הדרוש ככל שביכולתו להשיג מידע ולחקור כאשר לרשותו של המוסד לביטוח לאומי כלים לאיסוף מידע ולחקירת תביעות.

המטרה של פעילויות המוסד ובית-הדין הינה להבטיח שמי שזכאי לגמלה יקבל אותה ומי שאינו זכאי לה לא יקבל אותה.

אשר-על-כן, למוסד לביטוח לאומי ישנם כלים רבים ושונים לבדוק את היכולת הכלכלית של המבוטח על-מנת לקבוע מי זכאי לגמלה ומי אינו זכאי לגמלה, ועל המוסד לביטוח לאומי לעשות מאמץ סביר כדי להשיג מידע מהמקורות העומדים לרשותו {ראה דב"ע נו/ 04-265 שמעון חסיד נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 97(2), 602 (29.07.97)}.

3. האם בדין דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ת"א) 34203-10-10 וילי לוסטיג נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.08.13)} נדונה השאלה האם בדין דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה מכוח סעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה.

התובע טען כי הנתבע הכיר בתובע כדורש עבודה, אך לא נמסר לתובע מכתב דחיה מתוקן וכך למעשה התובע אינו ידע מה סיבת הדחיה.

לטענת התובע, הסיבה לדחייה השניה, היתה משום הדחיה הראשונה שנקבעה, ומשלא היתה סיבה לדחיית התביעה הראשונה, יש לקבלה.

עוד הוסיף התובע כי ביחס לשתי התביעות לא מסר את הכתובת מאחר שהנתבע הפעיל כנגדו הליכי גביה בגין תקופת עבר בה היה עצמאי.

הנתבע טען כי מאחר שלא נטענה טענת התיישנות ביחס לתביעה הראשונה, אין סיבה לקבל את התביעה רק משום שלא הוצג מכתב דחיה, והנימוקים לדחיה נמסרו לתובע כאשר הגיש את התביעה השניה. זו גם הסיבה שהתובע ציין בעת הגשת התביעה השניה שיעדכן את כתובתו.

עוד הוסיף הנתבע, כי התובע הודה שהסתיר את כתובתו מחשש לנושים ובכך לא מסר פרטים שהיה עליו למסור על-פי דין ומשום כך מנע אפשרות לבחון נתונים כגון מצבו המשפחתי או נתונים אחרים הנבדקים כאשר מוגשת תביעה להבטחת הכנסה.

אשר-על-כן, התובע לא הציג ולו מקרה אחד בו עדכן את כתובתו כנדרש, כאשר עדכוני הכתובת נעשו רק בתגובה להודעות דחיה של הנתבע, ובנסיבות אלה, על-פי הודאתו של התובע, כדין נדחתה תביעתו.

בית-הדין דחה את התביעה בקבעו כי התובע העיד שלא יכול היה לדווח על כתובת מגוריו מחשש שהנתבע ישלח מעקלים לדירה {סעיף 23 לתצהירו} ובכך בעצם התובע עצמו מודה בכך שלא מסר את הכתובת, כנדרש על-פי דין.
4. האם הנתבע דחה כדין תביעה לגמלת הכנסה שהתובע הגיש בנימוק שבבדיקה שנערכה, התובע אינו מתגורר בכתובת שמסר?
ב- ב"ל (ת"א) 20517-06-12 {יעקב הלוי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.13)} נדונה השאלה האם הנתבע דחה כדין תביעה לגמלת הכנסה שהתובע הגיש בנימוק שבבדיקה שנערכה, התובע אינו מתגורר בכתובת שמסר.

התובע טען כי הוא התגורר ביבנה ושנה אחת התגורר באשדוד.

הנתבע טען כי נערכו חקירות רבות בתיק וגם בתיקים קודמים של התובע ובכל המקרים בהם החוקרים ביקרו בכתובת שהנתבע מסר, התובע לא נמצא ולא נענה לעותק הזמנות שהושארו לתובע בכתובת, על-מנת שיסור לסניף.

בנוסף, מחקירה סביבתית הסתבר שבכתובת שהתובע מסר לא גר איש, וכי התובע אף לא ענה לשיחות טלפוניות במספר הטלפון שמסר.

בית-הדין דחה את התביעה בקבעו כי לא שוכנע שהתובע אכן התגורר בכתובת שמסר, ביחס לתביעתו ועל-כן התביעה נדחית.

בית-הדין ציין כי על-פי ההלכה הפסוקה, על התובע גמלה חלה חובת אמון כלפי המוסד ומסירת מידע מלא, לרבות חובת גילוי של מידע יזום {עב"ל (ארצי) 280/05 ברנס נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.06); עב"ל (ארצי) 1381/01 אולחובוק נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.04)}.
5. האם בדין נדחתה תביעת התובעת, לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מן הטעם שלא המציאה מסמכים כנדרש וכן בשל כך שבן זוגה לא שיתף פעולה עם חוקר המוסד?
ב- ב"ל (יר') 42618-06-11 {נסרין סלימי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.13)} נדונה השאלה האם נדחתה תביעת התובעת, לתשלום גמלת הבטחת הכנסה מן הטעם שלא המציאה מסמכים כנדרש וכן בשל כך שבן זוגה לא שיתף פעולה עם חוקר המוסד.

התובעת טענה, שבן זוגה התייצב לחקירה ושיתף פעולה עם החוקר באופן מלא, כאשר בעניין זה הוסיפה התובעת כי בפסיקת בית-הדין נקבע, כי מקום בו נקלעו מבוטחים לסכסוך עם פקידי המוסד וחוקריו, לא היווה הדבר עילה לשלילת הגמלה כי אם להשעייתה עד למילוי חובת שיתוף הפעולה.

הנתבע טען כי בעת מתן ההחלטה נדחתה תביעת התובעת כדין, ולאחר שהתובעת המציאה את המסמכים הדרושים הוא שב ובדק את עניינה אלא שאז בן זוגה לא שיתף פעולה באופן מלא עם חוקר המוסד והדברים עלו גם מעדותו.

בית-הדין דחה את התביעה אך לנוכח כל האמור קבע כי התובעת שיתפה פעולה עם הנתבע ועל-כן לא היה מקום לדחות תביעתה מטעם זה {אלא מטעמים אחרים בלבד}.
6. האם נהג הנתבע כדין בהפסיקו את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, נוכח הטענה שהיא מנהלת חיים משותפים עם בן זוג וכי לא אפשרה לחוקרים לצלם ראיות לכך?
ב- ב"ל (יר') 7197-09-10 {מרינה סרביקיאן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.12)} נדונה השאלה האם נהג הנתבע כדין להפסיק את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה, נוכח הטענה שהיא מנהלת חיים משותפים עם בן זוג וכי לא אפשרה התובעת לחוקרים לצלם ראיות לכך.

התובעת טענה כי בעת הביקור בדירה בחרו החוקרים להיעזר בבנה לשם תרגום דבריה, אלא שמחקירתו הנגדית התברר כי הדבר גרם לו לאיחור בהגעה לבסיס השירות.

משכך היה טרוד בנפקות אותו איחור ולא יכול היה לעסוק במלאכת התרגום כדבעי.

בנוסף טענה התובעת, כי עיון מדוקדק בשאלות ובתשובות מלמד שלא כולם הובנו על ידה כהלכה, זאת ציינה התובעת על-סמך כתב היד הבלתי-קריא של החוקר אשר חייב את הקלדת הדברים וגם עבור בית-הדין, ובמצב דברים זה לא ניתן היה לבדוק את תוכן הדברים בזמן אמת, מה גם שהדבר כלל לא התאפשר לה או לבנה.

הנתבע טען כי העובדה שהתובעת לא עדכנה את כתובתה במועד הנדרש לא אפשרה לבחון את תנאי הזכאות בחודשים אלה ועל-כן בדין נשללה זכאותה לגמלה.
עוד הוסיף הנתבע כי באשר להתנהלות החוקרים טען המוסד לביטוח לאומי כי לא נפל בה כל פגם, וכי אין ליתן יד לניסיונות התובעת לבנות תיאוריות קונספירציה בהקשר זה.

עוד הוסיף הנתבע כי ברור הוא שמוחלפים בין החוקרים למבוטחים דברים טרם מתחיל תשאול מסודר, לגביו נערך פרוטוקול, והם אלה המופיעים בדו"ח הפעולה.

השאלות שנשאלות והתשובות שניתנות להן נרשמות בדיוק רב ולטענת האיומים אין אחיזה במציאות, מה גם שהתובעת ובנה לא הצליחו להסביר בחקירתם מדוע לא פנו בעניין זה לכל גורם מוסמך, לרבות משטרת ישראל.

בית-הדין קיבל את התביעה באופן חלקי כאשר קבע כי בדין נדחתה התביעה מלכתחילה עת נמנעה התובעת מלהודיע לנתבע כי שינתה את מקום מגוריה ובתוך כך גם את מצבה האישי וזאת בניגוד לחוק הבטחת הכנסה.

עוד הוסיף בית-הדין כי מצד אחד חובתו של תובע הגמלה למסור כל מידע, ומנגד הסמכות המוקנית בחוק הבטחת הכנסה לעובד המוסד לביטוח לאומי הרשאי, לצורך ביצוע החוק להבטחת הכנסה, להיכנס בכל עת סבירה למקום שבו נמצא מידע בקשר לזכאות, לדרוש הסברים, לחקור אדם בכל הנוגע לחוק הבטחת הכנסה זה וכל כיוצא באלה.

אשר-על-כן, באיזון בין פרטיות המבוטח ותחושותיו לבין האינטרס הציבורי הבא לידי ביטוי בתכלית החקיקה, לפיו השענות על הקופה הציבורית ותשלום הגמלה, שהיא גמלת קיום לנזקקים, תעשה רק בהתאם לתנאי הזכאות שנקבעו בחוק הבטחת הכנסה, הרי שאין לומר כי חקירה ותשאול המתבצעים בבית המבוטח וגם במקרה הנדון אינם מידתיים.

בית-הדין סיכם כי לא התרשם שאירע דבר מה חריג בחקירה או כי נפלו בה פגמים מהותיים, ובהקשר זה מקבל את עדות החוקר יותר מאשר עדויות התובעת ובנה.
7. האם בדין ניתנה החלטת הנתבע אשר קבע לתובעת חוב בגין גמלת הבטחת הכנסה נוצר עקב דחיית תביעה לגמלת הבטחת הכנסה בגין אי-שיתוף פעולה עם חוקרי הנתבע?
ב- ב"ל (ת"א) 5313-09 {תמרה שוורצמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.11.12)} נדונה השאלה האם החלטת הנתבע אשר קבע לתובעת חוב בגין גמלת הבטחת הכנסה נוצר עקב דחיית תביעה לגמלת הבטחת הכנסה בגין
אי-שיתוף פעולה עם חוקרי הנתבע.

התובעת טענה כי יש לפרש בצמצום את הסמכות לשלול את הגמלה עקב אי-שיתוף פעולה, וכי לא ניתנה לה זכות טיעון טרם שלילת הגמלה.

עוד טענה התובעת, כי יש לקבל את גרסתה העובדתית לאירועים, ועל-פי גרסה זו היא שיתפה פעולה עם החוקר, כאשר מדובר בשני אירועים בהם החוקר ניסה לבקר בביתה, כאשר במקרה האחד כלל לא היתה בבית ובמקרה השני החוקר סרב להמתין עד שתיקח את בנה מהגן.

הנתבע טען כי התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה, כאשר בשלב מאוחר יותר הנתבע פנה לתובעת בדרישה להמצאת מסמכים ואף שלח תזכורת.

בהמשך בוצעה חקירה בגין מגורים משותפים והתובעת סירבה לשתף פעולה ועל יסוד אלה, נדחתה התביעה לגמלת הבטחת הכנסה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר והפסיקה עליה התובעת מסתמכת איננה רלוונטית לעניין שלה בעיקר משום שהנסיבות המתוארות שם שונות לחלוטין מהנסיבות בעניינה של התובעת והן משום שמדובר בפסיקה של בית-דין אזורי, שאינה מהווה תקדים מחייב.

בנוסף, פסק-הדין עליו הסתמכה התובעת ניתן טרם תיקון החוק להבטחת הכנסה בו הוסף סעיף 20א המאמץ את הוראות סעיף 327 לחוק הביטוח הלאומי לפיו מקום בו תובע גמלה או מקבל גמלה נמנע ביודעין מלמסור מידע ביודעו שיש בכך כדי להשפיע על זכותו לגמלה, המוסד לביטוח לאומי רשאי לדחות את התביעה, כולה או מקצתה או להחליט על הפסקת תשלום הגמלה, כולה או מקצתה.
8. האם נוצר לתובעת חוב עקב חוסר שיתוף פעולה, כמתחייב מסעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה?
ב- ב"ל (ת"א) 2344-08 {אברהם ג'מילה נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.10.11)} נדונה השאלה האם נוצר לתובעת חוב עקב חוסר שיתוף פעולה, כמתחייב מסעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה.

התובעת טענה כנגד דחיית תביעותיה הקודמות להבטחת הכנסה, מענק אשפוז, מענק לידה וקיצבת ילדים, כאשר טענה כי שלוש האחרונות נדחו בהיעדר שיתוף פעולה משלא ידועה זהות אבי הילדים ומקורות הקיום שלה, ואין בכך כדי לדחות זכאותה, מה גם שמסרה את כל המידע והמסמכים שהיא התבקשה למסור.

הנתבע טען כי התובעת לא שיתפה פעולה, כמתחייב מסעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה, ובהתאם נוצר לה חוב.

הנתבע טען כי התובעת לא פתחה הדלת בביקורי החוקרים בביתה ולא הופיעה פעמיים לסניף המוסד לביטוח לאומי, אף שנדרשה לכך בהזמנות שהושארו על ומתחת לדלת ביתה.

בית-הדין דחה את התביעה מאחר ששוכנע כי התובעת לא שיתפה פעולה ובדין נדחתה התביעה קודם לכן על-ידי הנתבע.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הוראות עזר לביצוע - חקירה ודרישת ידיעות (סעיף 21 לחוק)