עדות מפי השמועה בראי ההליך האזרחי והפלילי
הפרקים שבספר:
- מבוא
- כיצד לנהוג עם עד לפני תחילת חקירתו
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - "רס גסטה"
- אימרה של קורבן אלימות
- תעודות ציבוריות ונוכריות
- רשימות מוסדיות
- שאלה של משקל למול שאלת הקבילות
- היעדר התנגדות להגשת ראיה
- אימרת נפטרים
- הודאת בעל דין
- קביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי-דין אחרים
- חוות-דעת מומחה
- תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון
- תצהיר שבכתב
- חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)
- דו"ח חקירה
- עדות יחידה
- דו"ח ועדה רפואית
- תרשומת
- הצעת מחיר
- הסתמכות על שמועות
- הסתמכות על הוראות יצרן
- ראיה נסיבתית
- תעבורה
- אי-ידיעה אישית
- מהי עדות מפי השמועה - דוגמאות
שאלה של משקל למול שאלת הקבילות
המגמה הרווחת בפסיקה איפוא היא מעבר משאלת הקבילות לשאלת המשקל.כלומר, מסתמנת מגמה ברורה מבחינת דיני הראיות של מעבר מכללים נוקשים של קבילות למבחנים גמישים של משקל ומהימנות, תוך העדפת השיטה הבוחנת את הראיה לגופה {ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4), 281 (1983); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5), 71 (2001); ע"פ 5339/98 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(3), 769 (1999)}.
כך לדוגמה, ב- ע"א 3038/05 {מוחמד מתקאל זידאן נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון, תק-על 2006(3), 2428 (2006)} קבע בית-המשפט כי החלטתו של בית-משפט קמא לקבל את התמלילים כראיה בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון ובהינתן הקושי של המשיבים לגרום להתייצבות העדים משתלבת היטב במגמה זו.
כלומר, המגמה, אשר באה לידי ביטוי בהתפתחותו של המשפט כהשתקפותה בחקיקה ובפסיקה בישראל, היא של צמצום הסייגים, החלים על קבילותן של ראיות, כדי להותיר בידי בית-המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה.
ניכר הדבר שגישה זו, של צמצום ככל האפשר של איסורי הקבילות, היא המגמה הנוכחית של הפסיקה ולאורה יש לנהוג {ראה לעניין זה גם י' קדמי, שם, 580}.
הווה אומר, במקום המחסום, שהיקפו הולך אט אט ומצטמצם, מתפתחת גישה, המבכרת בדיקה עניינית של הראיה על-ידי הערכאה השיפוטית. בעקבות הגשת הראיה ולאור אופיה ומהותה, יכול, כמובן, להישלל ממנה משקל כלשהו, אך איננו נמצאים אז בתחום הקבילות אלא בתחום הערכת הראיות {בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז(4), 281, 286 (1983)}.
כאמור, הפסיקה עברה מ"מבחן הקבילות" למבחן של "משקל הראיות" {תוך בדיקתן לגופן}.
י' קדמי מתייחס בספרו {על הראיות, שם, 580 ואילך} למגמת הפסיקה אשר מטרתה להרחיב את מסגרת החריגים איסור על עדות מפי השמועה ולהתיר קבילותה.
לדבריו מגמת הפסיקה היא, איפוא, להרחיב את מסגרת החריגים לאיסור ולהתיר קבילותה של עדות מפי השמועה, כאשר: הנסיבות שוללות על-פני הדברים קיומו של חשש למהימנות העדות, מחד גיסא; ומאידך גיסא - המדובר בעדות מהותית, שבכוחה לתרום תרומה ממשית לפתרון השאלות השנויות במחלוקת.
זאת ועוד. כנגד איסור בעל אופי פורמאלי-מכני, מעמידה, איפוא, הפסיקה - מבחן מעשי-ענייני: האם בנסיבות העניין - עשויה העדות לתרום תרומה חיונית להארת האמת? ואם התשובה חיובית - האם בנסיבות העניין יש חשש אמיתי וממשי למהימנותה של העדות.
ככל שמידת החשש קטנה יותר וכוחה הראייתי של העדות ממשי ומהותי יותר - כן ייטב בית-המשפט לקבלה {ראה גם ת"א (שלום יר') 5353/02 גן הורים "ניצנים" (תובעת ונתבעת שכנגד) נ' עו"ד ד"ר ורטהיימר מרדכי (הנתבעים והתובעים שכנגד), תק-של 2007(1), 29524, 29549 (2007)}.
ב- ת"א (שלום ב"ש) 1583-09 {דהן אלי נ' ג'ורג' ירון, תק-של 2011(2), 89490, 89491 (2011)} קבע בית-המשפט כי לגבי הבקשה למחיקת סעיפים מחמת עדות מפי השמועה - הפסיקה העבירה את המשקל מאי-קבילות לשאלה של משקל, ולכן הסעיפים אינם נמחקים.
ב- ת"א (מחוזי חי') 751/06 {חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אי. ג'י. תעש ג'י. איי. אס בע"מ, תק-מח 2008(4), 1524, 1525 (2008)} קבע כב' השופט א' קיסרי כי "אמירות אלה של העדים, כמו גם תוכן המסמכים שמדובר בהם, הם בגדר עדות מפי השמועה, אשר לגביה חל כלל הפסילה השולל את קבילותם כראיה... אלא שנראה הדבר, כפי שטוענת תע"ש, ובצדק, שמשקלו של כלל זה מתמעט והולך בשנים האחרונות וקיימת מגמה של מעבר מקבילות הראיה למשקלה" {ראה גם בש"א (שלום ת"א) 165481/08 אסקימו סחר בע"מ נ' וידסלבסקי משה, תק-של 2008(4), 4504, 4507 (2008)}.