עדות מפי השמועה בראי ההליך האזרחי והפלילי
הפרקים שבספר:
- מבוא
- כיצד לנהוג עם עד לפני תחילת חקירתו
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - "רס גסטה"
- אימרה של קורבן אלימות
- תעודות ציבוריות ונוכריות
- רשימות מוסדיות
- שאלה של משקל למול שאלת הקבילות
- היעדר התנגדות להגשת ראיה
- אימרת נפטרים
- הודאת בעל דין
- קביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי-דין אחרים
- חוות-דעת מומחה
- תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון
- תצהיר שבכתב
- חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)
- דו"ח חקירה
- עדות יחידה
- דו"ח ועדה רפואית
- תרשומת
- הצעת מחיר
- הסתמכות על שמועות
- הסתמכות על הוראות יצרן
- ראיה נסיבתית
- תעבורה
- אי-ידיעה אישית
- מהי עדות מפי השמועה - דוגמאות
קביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי-דין אחרים
הכלל הוא שקביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי-דין אחרים שניתנו על-ידי ערכאות אחרות, הן בבחינת עדות מפי השמועה ואינן קבילות לצורך הוכחת אמיתות קביעות אלה. ייתכן ופסקי-דין מסויימים קבעו דברים לגבי היעדר מקצועיותו, ואולם לעולם לא נדע מספר פסקי-הדין שקבעו ממצאים לגבי מקצועיותו של העד {ת"א (שלום חד') 13976-07-09 איתן חדרה בע"מ נ' צבי קימלמן, תק-של 2010(4), 99095, 99096 (2010)}.כלל ידוע הוא שעד מוסר עדות מעל דוכן העדים בפני בית-המשפט ואימרת חוץ של עד היא עדות מפי השמועה ובתור שכזו פסולה כראיה אלא-אם-כן היא באה בגדר לכלל החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. ב- תת"ע (תעבורה נצ') 2188-08-08 {מדינת ישראל נ' גנין סטניסלב, תק-של 2010(3), 80401, 80404 (2010)} קבעה כב' השופטת אילונה אריאלי כי במקרה דנן אף לא אחד מן החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה.
הודאת הנהג והרשעתו בדין על-סמך הודאתו אכן הוגשה בהסכמה אך אין בה כדי להוות ראיה לאמיתות תוכנה אלא רק לעצם נתינתה {על-ידי הסנגור}. האשימה לא הזמינה את הנהג להעיד בפני בית-המשפט ועל-כן, כאמור, אין הראיה יכולה להוות ראיה לאמיתות תוכן ההודאה.
כאמור, הכלל הוא כי פסק-דין שניתן במשפטו של פלוני אינו יכול לשמש ראיה במשפטו של אלמוני. הטעם לכך הוא שקביעותיו העובדתיות של שופט במשפט אחד הן בבחינת עדות מפי השמועה לגבי השופט האחר, ומסקנותיו של השופט במשפט אחד, הן בבחינת חוות-דעת שאיננה בגדר ראיה לגבי השופט האחר {ע"פ 6251/94 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3), 45 (1995); ע"פ 347/88 דמיניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4), 353}.
ניתן להגיש פסק-דין כראיה במשפט אחר כאשר קיימת הוראת חוק המתירה זאת במפורש. הוראת חוק מעין זו קיימת בסעיף 42א לפקודת הראיות, לפיה ממצאים ומסקנות של פסק-דין חלוט ומרשיע במשפט פלילי יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אולם זאת רק אם בעל הדין במשפט האזרחי הוא "המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע".
אין הוראה מקבילה ביחס לקבילות פסק-דין פלילי כראיה לממצאיו בהליך פלילי אחר, והפסיקה קבעה במפורש כי אין בכך כדי להוות ראיה בהליך פלילי אחר שכן "קביעותיו העובדתיות של בית-משפט אחד במשפט פלילי המתנהל נגד פלוני אינן יכולות להוות בסיס לממצאים במשפט פלילי של אלמוני אשר נערך בפני שופט אחר, אפילו מואשמים פלוני ואלמוני בעבירות דומות אשר בוצעו במסגרתה של אותה משימה פלילית" {ע"פ 648/87 אשר סבן נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3), 669 (1988)}.