botox

דו"ח חקירה

ב- ת"א (שלום הר') 76-02-09 {השבתאים בע"מ נ' עקיבא לפלר, תק-של 2011(1), 61728, 61731 (2011)} קבע בית-המשפט כי לא זו בלבד שהחוקרים שהעידו בפני בית-המשפט הפגינו חוסר ידע כמעט מפתיע בקשר לנושאי החקירה מושא הדו"ח, אלא שהם ציינו במפורש כי לא הם שכתבו מסקנות דו"ח החקירה. מסקנות אלה נכתבו על-ידי מנהל המשרד, שלא העיד בפני בית-המשפט, וממילא אין ליתן להן משקל כלשהו.

בנוסף, דו"ח החקירה מתבסס, במידה רבה, על הקלטות שנערכו עם עדים פוטנציאליים שונים, אך איש מעדים אלה - למעט מר טלנטינו, שזומן מטעם הנתבע - לא העיד בפני בית-המשפט.

בנסיבות אלה, ברי כי הדברים שנאמרו בהקלטות על-ידי מי מעדים אלה הינם בגדר עדות מפי השמועה, ואין מקום לקבלם כראיה לאמיתות תכנם.

ב- ת"א (שלום חי') 7206-06 {תייסיר פאיק עבדאללה ספדי נ' מדינת ישראל, משטרת ישראל, תק-של 2008(4), 52475 (2008)} קבע בית-המשפט, לאחר עיון בתקציר הדו"ח, כי לא ניתן להסתמך עליו כראיה בתיק.

אם ארגון מסויים חקר ובדק עובדות והגיע למסקנות, מסקנותיו אינן יכולות לשמש כחלק מהראיות במשפט. התובעים יכולים להציג כל ראיה רלבנטית שיחפצו אך מסקנותיו והמלצותיו של ארגון "יש דין" הינן בבחינת ראיות בלתי-קבילות.

בית-המשפט הוא זה שאמון על ביצוע תחקירים של עדויות ועל התובעים להביא את העדים שימסרו הידוע להם מכלי ראשון ובקשר למקרה נשוא תביעה ולא בדרך הצגת דעתם של מתנדבים ששמעו את דברי עדים עלומים.

ב- ת"פ (שלום נת') 3354/08 {מדינת ישראל נ' דניאל אבטוו, תק-של 2008(3), 19405, 19408 (2008)} קבע בית-המשפט כי דו"ח הפעולה יכול לשמש להוכחת עצם האמירה ולהסביר מדוע עיכב השוטר את הנאשם, אך אין בו כדי לבסס ראיה לאמיתות דבריו של אותו עד ראיה עלום, לפיהם הנאשם הוא שתקף את המתלונן.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 7090/08 {גולדשטיין שי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הרווחה, תק-מח 2008(2), 6102, 6104 (2008)} קבע בית-המשפט כי לעניין הציטוט מדו"ח מבקר המדינה, בית-המשפט אינו סבור, זאת לאור הנסיבות שבפניו, כי יש מקום בשלב זה לסטות מהוראות סעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה המורה כי אין להגיש את דו"חות מבקר המדינה או כל מסמך אחר שהוציא, כראיה בהליך משפטי.

מכאן, מורה בית-המשפט על מחיקתם של הציטוטים המיוחסים לדו"ח מבקר המדינה מהתצהיר הכללי שהגישו המשיבים.

ב- ע"פ 71565/00 {עזריאל לוין נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(3), 5972 (2002)} נקבע כי להלכה שנקבעה בפרשת סילוורמן {בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון המנוחה סילוורמן ז"ל ואח', פ"ד לז(4), 281 (1983)} שני ראשים:

הראש האחד עניינו שלושה תנאים טכניים שבהתקיימם ניתן לעשות שימוש בדו"ח של ועדת חקירה. התנאים הטכניים הם: הדברים נמסרו מפיו של מי שהוסמך או הורשה בשעתו על-ידי בעל הדין לחקור את הנושא; נערכה חקירה בהתאם להרשאה, כאמור; הדברים נמסרו לרשות הממנה, שהיא בעל הדין, או לגורם רשמי אחר.

הראש השני מתייחס לפן המהותי שבהכשרת השימוש בדו"ח הוועדה, כאשר בפרשת סילוורמן נבדקו הדברים על בסיס הנתונים והצדדים הרלוונטיים שם.

ב- ע"א 6160/99 {דרוקמן ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח', פ"ד נה(3), 117 (2001)}, עמדה על הפרק השאלה אם ניתן לקבל דו"ח של ועדת חקירה שהוקמה על-ידי משרד הבריאות, כאשר מי שביקש להגישו באותו עניין היה דווקא בית החולים.

בית-המשפט, מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, קיבל גישה זו בהתבססו על עניין סילוורמן, וקבע כי די בכך שהמדינה, אשר מטעמה נערכה החקירה, היתה בעל דין שבגדרו התבקש בית-המשפט לקבל את דו"ח החקירה כראיה.

י' קדמי בספרו על הראיות, חלק ראשון (התשנ"ט) מסכם את ההלכה, כדלקמן:

"הדו"ח מתקבל כראיה מכוח שילובם של שני גורמים: ראשית - מכוח היותו 'הודאה שילוחית' של בע"ד ...; ושנית - מכוח היעדר חשש לאמינות תוכנו, בהתחשב בכך שעורך הדו"ח מודע לאפשרות שאמינות הדברים ניתנת לבדיקה על-ידי העדת העדים שהעידו בפני ועדת החקירה." (שם, בעמ' 442)

המסקנה המתבקשת היא, כי אכן מדובר בחריג עצמאי ומשהתקיימו שלושת התנאים שצוטטו לעיל ניתן להגיש את הדו"ח כראיה, והדבר נכון לגבי שני הדוחות.

כיוון שמדובר בחריג עצמאי, הרי הדרך להגשת דו"ח הוועדה איננו דווקא באמצעות עריכתה על דרך חוות-דעת מומחה.

חוות-דעת מומחה מהווה מסלול מקביל שבאמצעותו מוצאות דרכן לתיק בית-המשפט גם עדויות מפי השמועה, אם כי אין מחלוקת על-כך שאת התשתית העובדתית יש להוכיח באמצעות ראיות קבילות.

כאמור, דו"ח ועדת חקירה עומד על רגליו העצמאיות ואין חובה כי יהווה חוות-דעת מומחה על-מנת שניתן יהיה להגישו.

אולי לא יהיה זה מיותר להעיר, כי אין חובה שבחוק להוכיח גם עניינים שבמומחיות דווקא באמצעות חוות-דעת מומחה, שהיא רק אופציה לעדותו של המומחה. לעולם השאלה שתהיה בסופו של דבר בפני בית-משפט הינה האם טיעון זה או אחר הוכח או לא הוכח, ולא הדרך הראייתית שנבחרה להוכחת אותו נתון.