botox
הספריה המשפטית
עיכוב ביצוע במשפט הפלילי

הפרקים שבספר:

פתח דבר

חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הביאה בכנפיה גושפנקא חקיקתית למהפכה החקיקתית בתחום זכויות וחירויות הפרט. מהפיכה חקיקתית זו אין משמעה שבעבר בתי-המשפט לא היו חרדים לזכויות האדם. נהפוך הוא. משפטינו בורך בפסיקות רבות של בית-המשפט העליון בתחום השמירה על זכויות הפרט, גם טרם חקיקת חוקי היסוד למיניהם. ב- בש"פ 537/95 (ראה אסמכתא להלן) נותחה השפעתם של חוקי היסוד על דיני המעצר למיניהם, תוך שלמדים אנו סקירה מאלפת מפי כל השופטים שישבו בדין, הן לגבי התייחסות בתי-המשפט לזכויות הפרט טרם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולאחריו.

"במיוחד רגיש המשפט הפלילי - המהותי והדיוני - לשינויים בזכויות האדם בישראל. המשפט הפלילי עניינו חירות הנאשם מזה ואינטרס הנפגע ואינטרס הציבור מזה. אך טבעי הוא, ששינויים חוקתיים בזכויות האדם, ישפיעו בראש ובראשונה בתחומי המשפט הפלילי. כך הוא בוודאי לעניין המשפט הפלילי המהותי (ראה Kremnitzer, "Constitutional Principles and Criminal Law" 27 Isr. L. REV (1993) 84). אכן, בכל שיטת משפט זה הוענק לזכויות האדם מעמד חוקתי, הדבר השפיע בראש ובראשונה, על הדוקטרינות המרכזיות (כגון עקרון החוקיות, עקרון האשמה, דרכי הענישה) של המשפט הפלילי המהותי. אך עיקר ההשפעה - כך מלמד המשפט המשווה - יש לזכויות אדם חוקתיות על ההליך הפלילי. הליך זה קשור קשר כה אמיץ לחירותו האישית של הפרט, עד כי טבעי הוא שאיזון חדש בין פרט לכלל, המשתקף במתן מעמד חוקתי לזכויות האדם, ישפיע במישרין על סדר הדין הפלילי. בצדק ציינו לה-פבה (La Fave) וישראל (Israel) כי:

"The corpus of constitutional doctrine probably does constitute the single most important body of law governing the process today." (W. La Fave and J. Israel, Criminal Procedure (1985) 33)."

וברוח דומה ציינו אוקון ושחם:

"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שינה את מערך הזכויות הפלילי מיסודו. זכותו של אדם לחירות עוגנה. יש לה השלכה מהותית על ההליך הפלילי. זכות זו נאבקת בגדרו, אולי יותר מאשר בכל מגזר אחר של המשפט, על הבכורה. בתוך כך הוכרה זכותו של אדם להליך ראוי. משמעות הדברים היא שינוי של הפירמידה הערכית. סדרי הדין הפלייים 'עלו כיתה'. מענף פרוצדורלי הם הפכו לכלי מרכזי בשירות זכות היסוד החוקתית."
(אוקון ושחם "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי" המשפט, גיליון מס' 5 (1995), עמ' 11).

השפעה זו מורגשת בכל חלקי ההליך הפלילי. היא חזקה במיוחד בדיני המעצר בכלל ובדיני המעצר לאחר אישום בפרט. נפנה עתה לתיקון התשיעי - המעגן את דיני המעצר לאחר אישום בישראל על-פי הדין הישן - ולהשפעת חוקי היסוד עליו." (בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3), 35, 425-424 (1995))

אין ספק שלאחר חקיקת חוקי היסוד לסוגיהם, בתי-המשפט פועלים ביתר תוקף לשמירה על האיזונים הנכונים שבין חירות הפרט, קדושת קניינו לבין זכויות הציבור או פרט אחר. במשפט האזרחי נתקלנו בשורה של הוראות דין ופסיקות בתי-המשפט בתחום הסעדים הזמניים השוקדות על קיום האיזון הנכון לאור המהפיכה החקיקתית הנדונה לעיל. כך גם בתחום המשפט הפלילי בשאלת עיכוב ביצועו של גזר-דין המטיל מאסר או פגיעה אחרת בחירותו ובקניינו של אדם, גם אם דינו הוכרע בערכאה ראשונה (הלכת שוורץ).

מטרת חיבורי זה הינו ניתוח מגמות הפסיקה השונות בתקופות השונות ובהרשעות בעבירות שונות, בצד ניתוח רעיוני של הפסיקות בעבר ובהווה, ניתוח השינוי במגמות של בתי-המשפט בשאלת עיכוב הביצוע. אנו מביאים סקירת מקרים ביחס אליהם נדונה שאלת עיכוב הביצוע, כך שבסיכומו של דבר יהא בידי כל משפטן, עורך-דין ושופט כלי עזר מקיף באמצעותו הינו יכול לכלכל את צעדיו בבואו לבחון סוגיה כה חשובה של "חירותו" של אדם שטרם ניתן פסק-דין חלוט בעניינו לאחר הרשעתו בערכאה הראשונה.

הנני תקווה שאכן הצלחתי במשימתי זו, ובכל מקרה הנני פתוח לביקורת, כמו גם לקבלת פסיקה חדשה או נוספת אליה לא התייחסתי בספרי זה, ואשלבה בעתיד במסגרת מהדורות חדשות או עדכונו של הספר.


המחבר