botox

תשלומים עיתיים ותשלומים תכופים

1. מבוא
שתי שיטות לתשלום פיצויים נוהגות בחוק הפיצויים:

הראשונה, פיצוי עיתי - תשלום הנפרס לאורך תקופה ארוכה.

השניה, פיצוי תכוף - המהווה תשלום על חשבון הסכום הסופי שייפסק לתובע {המבוטח}.

2. תשלומים עיתיים
בית-המשפט מוסמך {בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הפיצויים ותקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), התשל"ח-1978 (תיקראנה להלן: "תקנות הפיצויים (תשלומים עיתיים)")}, לפסוק תשלומים עיתיים לנפגעים מסויימים ולתלויים בנפגע שנפטר.

הערת המחברים:
בית-המשפט יפסוק פיצויים בתשלום עיתי כשיש חשש שבמקרים של תשלום חד-פעמי, הניזוק עלול לעמוד, כעבור זמן, מול שוקת שבורה ולא יהא לו מקור כספי לסיפוק צרכיו.
ככלל, הנפגע זכאי לבקש הגדלת תשלומים אם חלה החמרה במצבו לרבות בכושר השתכרותו כתוצאה מתאונת הדרכים ובתנאי שחלפו שישה חודשים ממועד הקביעה האחרונה בעניינו {ראה לעניין זה תקנה 2 לתקנות הפיצויים (תשלומים עיתיים)}.

הסמכות לפסוק תשלומים עיתיים ניתנה בחוק הפיצויים ביחס לנזק ממוני בגין הפסד כושר השתכרות והוצאות מתמשכות. היא אינה קיימת בגין נזק בלתי-ממוני, אשר ייפסק, על-פי חוק הפיצויים, בסכום חד-םעמי, אם כי גם פיצוי זה נפסק לגבי העתיד.

בית-המשפט מפצה את הניזוק רק על נזק קיים ולא על נזקים עתידיים. לניזוק נשמרת הזכות, כאמור, לפנות לבית-המשפט במידה וחלה החמרה במצבו ולבקש את הגדלת הפיצויים שנפסקו, לפי צרכיו בהווה.

ואולם, קיימים חסרונות לא מעטים בשימוש התשלום העיתי. ואלה הם:

הראשון, קביעת תשלומים עיתיים פוגעת בעיקרון סופיות הדיון כיוון שהניזוק יכול לפנות שוב לבית-המשפט עם הישתנות הנסיבות ובמידה וחלפו שישה חודשים מיום הפסיקה האחרונה בעניינו.

מנגד, לא קיימת למזיק אפשרות לעיון חוזר. זכות זו ניתנה לניזוק בלבד.

הערת המחברים:
גם בנסיבות בהן חל שיפור במצבו של הניזוק, הוא ימישך לקבל מהמזיק את אותו סכום שנפסק לו מלכתחילה.
השני, קיים צורך בקיומו של מנגון פיקוח מתמיד ומתמשך לאורך תקופות זמן, שיש בו סיכוי סביר להתרבות ההליכים המשפטיים.

השלישי, שיטת הפיצוי באמצעות תשלום העיתי. הניזוק תלוי ביציבותו הכלכלית של המזיק שייתכן ולא יוכל לעמוד בתשלומים לאורך זמן רב כנדרש.

הרביעי, תלות פסיכולוגית וכלכלית שעשוי הניזוק לפתח בתשלומים העיתיים שלא כמו במתן סכום פיצויים חד-פעמי שבעזרתו יכול הניזוק לשקם את עצמו במהירות מבלי לפתח תלות בקצבאות שונות.

בשל חשיבות הדברים, ראינו לנכון להביא במלואן את תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), התשל"ח-1978:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 6 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, סעיף 46 לחוק בתי-המשפט, התשי"ז-1957, ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. תשלומים עיתיים
בית-המשפט מוסמך לפסוק כי פיצויים בשל הפסד כושר השתכרות והוצאות מתמשכות, כולם או מקצתם, ישולמו בתשלומים עיתיים שיהיו צמודים למדד המחירים לצרכן בכל אחד מאלה:
(1) הנפגע יפסיד כתוצאה מתאונת הדרכים 40% או יותר מכושר השתכרותו בעתיד;
(2) הפיצויים ישמשו לנפגע מקור עיקרי למחייתו;
(3) הפיצויים ניתנים לתלויים בנפגע שנפטר.

2. בקשה להגדלת התשלומים
(א) נפגע רשאי לבקש מבית-המשפט שיגדיל את התשלומים שנפסקו אם נתקיימו שנים אלה:
(1) חלה החמרה במצבו, לרבות בכושר השתכרותו, כתוצאה מתאונת הדרכים והוא המציא ראיה לכאורה על כך;
(2) חלפו שישה חדשים ממועד הקביעה האחרונה בעניינו.
(ב) נענה בית-המשפט לבקשה ישולם התשלום המוגדל לנפגע החל ממועד ההחמרה במצבו.

3. זכותם של תלויים
(א) נפטר נפגע לאחר שנפסקו לו תשלומים עיתיים, תשולם לתלויים שפרנסתם כולה או מקצתה היתה עליו ערב פטירתו, קצבה באחוזים שלהלן מהסכום שנפסק, ובלבד שסך כל הקיצבאות לא יעלה על הסכום שנפסק:
(1) לאלמנה - 66%;
(2) לאלמנה שיש לה ילדים - 66%;
ובתוספת:
בעד ילד אחד - 14%;
בעד שני ילדים - 24%;
בעד שלושה ילדים או יותר - 34%;
(3) לילדים שהניח אחריו הנפגע ואין אלמנה המקבלת בעדם תוספת לפי פסקה (2):
(א) לילד אחד - 66%;
(ב) לשני ילדים - 80%;
(ג) לשלושה ילדים - 90%;
(ד) לארבעה ילדים או יותר - 100%.
(4) הניח אחריו הנפגע אלמנה או ילדים הזכאים לקצבה לפי תקנה זו וגם תלויים אחרים, תשולם לתלויים האחרים קצבה השווה לסכום שלפי תקנה זו היה מתווסף לקצבה המשתלמת לאלמנה או לילדים אילו אותם תלויים היו ילדים שהניח אחריו הנפגע.
(ב) נפטר נפגע כתוצאה מתאונת הדרכים, לאחר שנפסקו לו תשלומים עיתיים לפי שיעור הפסד השתכרות פחות מ- 100%, יהיה הבסיס לקצבה לפי תקנה זו 100%.

4. תשלום על חשבון
(א) במשך שישה חדשים מיום שנפטר נפגע כאמור בתקנה 3 ישולם לראש המשפחה הנותר, ובאין ראש משפחה לזכאים האחרים, הסכום ששולם לנפגע עד פטירתו.
(ב) סכום ששולם לפי תקנת-משנה (א) יקוזז מקיצבת התלויים שתשולם כאמור בתקנה 3, בשישה תשלומים שווים.

5. זכות אלמנה שנישאה
אלמנה זכאית לפיצויים עיתיים כאמור בתקנה 3 כל ימי אלמנותה; ואם נישאה זכאית היא לקבל עם נישואיה קצבה לחמש שנים נוספות בסכום חד-פעמי.

6. זכות הילדים
(א) ילד זכאי לפיצויים עיתיים כאמור בתקנה 3 כל עוד נתקיים בו אחד מאלה:
(1) לא מלאו לו שמונה-עשרה שנה;
(2) לא מלאו לו עשרים שנה ועיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי;
(3) לא מלאו לו עשרים ואחת שנה והוא בשירות סדיר לפי חוק שירות בטחון, התשי"ט-1959 (נוסח משולב).
(ב) ילד נכה זכאי לפיצויים כל זמן שאינו מסוגל לכלכל את עצמו.

7. שינויים בזכאות התלויים
חל שינוי בזכאות של אחד מהתלויים המשפיע על זכאותם של התלויים האחרים לפיצויים עיתיים, יחולו תקנות אלה, בשינויים המחוייבים, מיום השינוי.

8. דין אלמן
לעניין תקנות אלה דין אלמן כדין אלמנה.

9. השם
לתקנות אלה ייקרא 'תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), התשל"ח-1978'."

3. תשלומים תכופים
כאמור לעיל, חוק הפיצויים מסדיר את סוגיית התשלומים התכופים שמשמעותם מתן תשלום של סכום כסף בטרם נתברר כל המשפט לגופו {"עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים"}.


הערת המחברים:
התשלום התכוף ניתן רק במידה ומוטלת על הנתבע האחריות. היה והנתבע לא נמצא אחראי, אין עילה לחייבו בתשלום כלשהוא. לפיכך, תשלום תכוף קיים אך ורק בתאונות דרכים ששם סוגיית האחריות אינה שנויה במחלוקת.

תכלית התשלום התכוף היא הושטת סיוע ראשוני, מהיר וזמני לנפגע או לתלוייו עד למתן פסק-הדין בתביעת הפיצויים שהגיש. בתביעה בה נתבע תשלום תכוף הסעד הנדרש הינו דחוף ועל-כן, אין בית-המשפט נכנס לפרטי הנזק לסוגיו.

הערת המחברים:
ההחלטה בדבר התשלום התכוף אינה מהווה, לפיכך, מעשה בית-דין.

אם-כן, התשלום התכוף, כשמו כן הוא, מטרתו ומהותו הם תשלום להקלה מיידית של תוצאות התאונה, שנועד להקדים את החיוב העיקרי.

כל שעולה ממנו הוא כי חלק מן התשלום המשולם בהתדיינות רגילה בסופם של ההליכים ועל יסוד ההכרעה במחלוקת שעלתה בהם, יוחש ויוקדם וישולם בטרם נדונה התובענה, כדי למנו סבל מן הזכאי לתשלום.

כדוגמת המזונות הזמניים אין הכוונה אלא לתרופת ביניים שאיננה באה במקום ההכרעה לגופה.

ההחלטה בקשר לתשלום התכוף אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי, כפי שהחלטה בעניין מזונות זמניים, למשל, איננה קובעת שפלוני חייב במזונותיה של פלמונית ואם-כן מה שיעורם של המזונות.

החלטה כאמור מאמצת מצב פתיחה ראשוני ובנויה על ההנחה - שאף היא כמובן תולדה של עיון ושיקול - לפיה, יש סבירות לכאורית לטענות המועלות בתובענה, וכי קיים, על-כן, הצדק למנוע מחסור וסבל מידיים מן התובע בתקופת הביניים עד שתתברר התביעה עד תומה.

אין בהחלטה כזאת כדי להביא את ההליכים לסיומם אלא נהפוך הוא: ההחלטה בנויה על ההנחה שיהיה דיון בהליך העיקרי אשר בו יתבררו הזכויות והחבויות. כאמור, אין בהחלטה זו גם כדי להכריע בגורלו של הדיון לגופו.

מכאן, כי גם אם הבקשה לתשלום תכוף מוגשת בנפרד מן התביעה העיקרית, אין היא אלא שלב מידקמי להליך עיקרי שחייב לבוא בעקבותיה.

קביעת מועד אחרון להגשת התביעה העיקרית היא, על-כן, בגדר חובה המוטלת על בית-המשפט המחליט בבקשה לתשלום תכוף המוגשת בטרם הוגשה התביעה העיקרית.

חוק הפיצויים מאפשר לנפגע לבקש מבית-המשפט שינוי בהחלטה לתשלום תכוף. בקשה זו ניתן להגיש לאחר שעבר זמן מינימאלי של שישה חודשים בין החלטה קודמת לבין הגשת הבקשה לשינוי ההחלטה. כמו-כן, נדרש, כי הבקשה החדשה תלווה בנסיבות חדשות המצדיקות את הגשתה {"הנסיבות השתנו במידה המצדיקה מתן החלטה חדשה"}.
כמו-כן, חוק הפיצויים מגביל את הגשת הבקשה לתשלום תכוף, לתקופה של שנתיים, מיום קרות התאונה.

הערת המחברים:
בית-המשפט רשאי - מטעמים מיוחדים שיירשמו - לשנות את התקופות האמורות לעיל.

חוק הפיצויים קבע רשימה של גורמים {התובע, מי שאחראי לנזק לפי כל דין, הקרן כמשמעותה בפרק ג' לחוק הפיצויים} מהם קיימת זכות חזרה בתשלום תכוף.

לסיכום, הרעיון שמאחורי התשלום התכוף והמטרה ששם לו המחוקק היה להעמיד באופן דחוף לרשותו של מי שנפגע בתאונת דרכים את הסכום הדרוש להוצאותיו ובכלל זה הוצאות אישפוז, דמי מחיה חודשיים לו ולבני משפחתו וזאת עד להחלטה סופית בעניין הפיצויים המגיעים לו.

המגמה היא, שהנפגע יקבל סכומים אלר מהר ככל האפשר, כדי לספק לו ולבני ביתו את הצרכים החיוניים הללו, אשר אינם יכולים לחכות עד לבירור תביעתו בדרך הרגילה, שיכולה להימשך זמן רב, ולעיתים אף שנים.

בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף בית-המשפט לא נכנס איפוא לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות. הסעד המוענק לנפגע הוא סעד של חירום, שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע {ראה למשל רע"א 9275/03 אברהם פינטו נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2), 295 (2003)}.
התשלום התכוף כולל את הוצאות הריפוי, האישפוז, המזון, הלבוש, המגורים, הלימודים וההוצאות השוטפות שעניינן לסייע לנפגע בפעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית.

צרכי מחייה הינם צורכי מזון, לבוש, לימודים ומגורים. צרכי המחייה, שבגינם משתלם התשלום התכוף, הם צרכים עתידיים, להבדיל מצרכי הריפוי הכוללים גם את הוצאות העבר, אולם ישנם מקרים בהם פסקו בתי-משפט תשלום תכוף, גם בגין התקופה שקדמה לדרישה שהפנה הניזוק למבטח {בר"ע (יר') 4130/02 נגה חברה לביטוח בע"מ נ' דרור יונה, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.02)}.

יש לדחות הטענה לפיה אין לאשר לתובע תשלום תכוף באשר הוא שכאי לתשלומים בגין דמי אבטלה או לתשלומים מאת המוסד לביטוח לאומי באם ימצה את זכויותיו שם {ת"א (ק"ג) 25006-08-14 אלירן שבת נ' ביטוח חקלאי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, תק-של 2014(4), 50920 (2014)}.

הוצאות בגין לימודים/חינוך הינן הוצאות מחייה בסיסיות ולכן יש להכירן גם במסגרת התשלום התכוף {ת"א (מחוזי יר') 8433/06, 3880/06 שושה סהאם נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (08.01.07)}.

ב- רע"א 1886/11 {הראל נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (30.11.11)} קבע בית-המשפט כי השאלה אם נוצר צורך זמני בהוצאות כאלה תוכרע במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף. במסגרת זו, אם יתברר ולו לכאורה, כי הנפגע אינו זוכה באותה עת לטיפול במסגרת סל הבריאות, כי אז ממילא לא ייפול עניינו במסגרת החריג של סעיף 5ה(1) והוא יזכה לתשלום תכוף. התשלום התכוף נועד, מטבעו, להושטת סעד מהיר וזמני לנפגע, ובית-המשפט פוסק בו על יסוד ראיות לכאורה בלבד.

ב- ת"א (חי') 18394-05-13 {ליאת פרנקו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2013(3), 59844 (2013)} קבע בית-המשפט כי בשאלה אם היה על המבקשת להקטין את הנזק ולקבל את הטיפול הפסיכולוגי במסגרת קופת החולים, יידרש בית-המשפט במסגרת הדיון בתיק העיקרי ולא זה המקום לדון בכך.

ב- ת"א (קר') 21369-02-14 {מועתז עמאש נ' ירדן חן, תק-של 2014(4), 73334 (2014)} נדונה בקשה לתשלום תכוף.

בית-המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כי הוא השתכר באופן קבוע עובר לתאונה ואולם מעדותו של התובע עולה כי השתכר עובר לתאונה אך אם שכרו לא דווח.

עוד נקבע, כי אשתו של המבקש אינה עובדת ולפיכך בית-המשפט סבר כי יש מקום לפסוק תשלום תכוף לצרכי מחייה בסיסיים.

ב- ת"א (בית שאן) 332-05-15 {אבראהים זרעיני נ' המאגר הישראלי הפול, תק-של 2015(3), 13883 (2015)} קבע בית-המשפט כי עיון בחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה לרבות האישור הרפואי שנמסר לבית-המשפט במעמד הדיון, אליו הפנה המבקש, מראה כי אין כל תיעוד או הנחיות של רופאים, שעל בני משפחתו לסעוד אותו או כי סעדו אותו בפועל, בהלבשה, האכלה, ניידות, רחצה וכדומה.

לפיכך, לא ניתן לפסוק למבקש סכום כלשהוא, בשלב זה, בגין ראש הנזק "צרכי מחיה".