מורה דרך לנפגעי תאונות דרכים
הפרקים שבספר:
מומחים רפואיים
1. מבואניתן למנות כמומחה רפואי הן רופא והן מי שעוסק כמומחה רפואי. ראוי למנות כמומחה אדם בעל התמחות באותו תחום ריפוי בו נדרש הוא לחוות דעה.
המומחה הרפואי לפי חוק הפיצויים פועל על-פי כתב המניוי. המומחה ממונה בתחום רפואי ספציפי, זאת על-פי נסיונו והכשרתו.
גם אם הרופא מקבל מינוי רפואי, אין זה הופך אותו לרופא מומחה כללי הרשאי להביע עמדתו בכל תחום אשר ימצא לנכון.
בתביעה המוגשת על-פי חוק הפיצויים, הדרך להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים או כל נושא אחר שאינו נכות לרבות דרכי השיקום של התובע היא באמצעות חוות-דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על-ידי בית-המשפט.
לפיכך, אי-מינויו של מומחה רפואי על-ידי בית-המשפט, יסגור בפני התובע את האפשרות להוכיח את נזקו ומכאן את תביעתו.
בשל החשש שיומו של הנפגע לא יינתן לו בבית-המשפט, די בראשית ראיה בדבר קיום נכות רפואית בתחום מסויים בכדי להצדיק את המינוי המבוקש.
ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינויו של מומחה אינה חייבת להיות תמיד ראשית ראיה כי הניזוק החל בטיפול. הצורך בראשית הראיה מיועד כלפי אפשרות קיומה של נכות או פגם גופני כלשהו שנותר בניזוק עקב התאונה.
אם בסופו של דיון יתברר, כי הבקשה למינוי מומחה היתה קנטרנית ומיותרת, עלול המבקש לשאת בהוצאות הכרוכות בשכר-טירחתו של המומחה.
ואולם, בשקילת המאזניים, הנזק העלול להיגרם, בנסיבות כגון דא, קטן בהרבה מדחיית בקשתו למינוי מומחה, המביאה בעקבותיה את דחיית תביעתו כולה.
לעיתים, מתקשה בית-המשפט בהבנת הטרמינולוגיה הרפואית המוגשת לו, במסגרת הבקשה למינוי מומחים רפואיים.
במידה ומחליט בית-המשפט, בסופו-של-דבר, למנות מומחה רפואי בתחום מסויים, אך מהסס בנוגע למינוי מומחה בתחום אחר, מקובל, להטיל על המומחה הראשון לחוות-דעת לגבי ההיזקקות למומחה האחר זאת בשל העובדה כי המינוחים הרפואיים מוכרים היטב למומחה ויש ביכולתו לסייע לבית-המשפט להכריע בעניין.
פרקטיקה כאמור ראוי ונוהגת תכופות ואולם יש להפעילה בזהירות:
ראשית, יש ליישם פרקטיקה זו רק במקרים בהם תחום מומחיותו של המומחה הממליץ קרובה לתחום מומחיותו של המומחה המומלץ.
מקום בו חיווה מומחה את דעתו לגבי מינוי מומחה רפואי בתחום אשר רחוק מתחומו הוא, לא יזקק בית-המשפט להמלצתו שכן, המלצתו זו אינה מתבססת על מומחיותו או על ידע רפואי כללי שקיים לו, אלא על נתונים כלליים אשר בית-המשפט יכול לבחנם בעצמו, ואינו זקוק, לצורך בחינת נתונים אלו, למומחה רפואי.
כך למשל, אין מקום ליתן משקל להמלצתו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי לגבי הצורך שבמינוי מומחה אורטופדי זאת משום שהתחומים רחוקים זה מזה ואין כל קשר רפואי ביניהם.
לעומת-זאת, התחום הנוירולוגי הוא תחום הקרוב יותר לתחום האורטופדי ועל-כן מן הראוי לייחס להמלצתו של המומחה הנוירולוגי משקל ראוי.
שנית, על בית-המשפט להותיר בידיו בכל מקרה, את שרביט ההכרעה, המסורה לו. בית-המשפט אינו רשאי להחליף את שיקול-דעתו בזה של המומחה ועליו לשקול את ההמלצה לפניי ולפנים ולא לקבלה כמות שהיא.
הערת המחברים:
השאלה אם ומתי יש למנות מומחה לצורך מתן חוות-דעת אודות תהליך שיקומו של נפגע, צריכה להיות מוכרעת על-פי הנסיבות.
מקום בו מבקשים להביא ראיה המתייחסת למצב בריאותו של הנפגע עצמו לרבות ראיות הנוגעות לשאלה אם למחלות מהן סבל, קודם לתאונה, היתה השפעה אפשרית על תוחלת חייו, יש צורך למנות מומחה רפואי מטעם בית-המשפט.
בהיות הדרך הדיונית המתאימה לבדיקת השאלה הרפואית של קיצור תוחלת חיים היא זו הקבועה בתקנות הפיצויים, הרי דרך בחינת הבקשה והתנאים הנדרשים לקבלתה, גם הם נעשים על-פי הקריטריונים שנקבעו בתקנות ובפסיקה שניתנה בתביעות על-פי חוק הפיצויים קרי, יש צורך לקיומה של ראשית ראיה לצורך המינוי המבוקש.
לצורך מינוי מומחה מטעם בית-המשפט יש לצרף לכתב התביעה בקשה למינוי מומחה, תצהיר, כתב ויתור על סודיות והעתק של סיכומי המחלה מתיק המוסד הרפואי שבו היה הנפגע מאושפז.
במידה והנפגע לא היה מאושפז במוסד רפואי או שהוא טוען לנעות או לעניין נושא רפואי שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, על הנפגע לצרך לכתב תביעתו מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי ושיש בו ראשית ראיה לפגיעתו הנטענת.
הערת המחברים:
יוער, כי אין דרישה להמציא מסמך רפואי הנערך על-ידי רופא בכדי לתמוך בבקשה למינוי מומחה. ואולם, אין להסיק מכך שהתחום פרוץ לכל מסמך יהא אשר יהא.
אף שאין המדובר ברשימה סגורה של מסמכים שניתן לצרף, רצוי ונדרש, שהמסמך המוגש - גם אם לא נערך על-ידי רופא - יהיה רלבנטי, רציני וממקור מוסמך.
זאת ועוד. כאשר בית-המשפט מינה מומחה רפואי על הנפגע להעביר לידי המומחה - בתוך 15 ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה - את המסמכים הנוגעים לטיפול הרפואי שנערך בו, להוציא חוות-דעת רפואית.
תוך 45 ימים מקבלת המסמכים כאמור לעיל, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים כאמור לעיל ואשר הנפגע לא המציאם לו.
מומחה שמינה בית-המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות-דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול-הדעת שלו לבדו.
כמו שבית-המשפט שאינו רשאי להעביר את החלטתו לגורם אחר, אלא עליו לשאת אותה לבדו, במלוא כובדה, על כתפיו שלו, כך גם המומחה הרפואי.
חשוב להבהיר, כי המומחה הרפואי רשאי לבקש בדיקה נוספת על-ידי רופא או מומחה אחר ורשאי הוא לסמוך על תוצאותיה, אחרי שהעביר אותן בכור המומחיותו, אך אל לו לסמוך את חוות-דעתו על חוות-דעתו של המומחה האחר ואל לו לאמצה.
מומחה בית-המשפט רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת. כמו-כן, רשאי מומחה בית-המשפט לדרוש מכל אדם או מוסד הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לשם עיון והעתקה.
מומחה בית-המשפט יעיין בכל המסכים שהוגשו לו ורשאי הוא לדרוש מבעלי הדין מסמכים קיימים שלא הומצאו לו הדרושים לצורך מילוי תפקידו על-פי ההחלטה שלפיה התמנה, ובלבד שלא ידרוש ולא יקבל מהם חוות-דעת רפואית.
על המסמכים המועברים למומחה בית-המשפט להיות "בדבר הטיפול הרפואי" לרבות הבדיקות לצורך הטיפול; על מסמכים אלה להיות "נוגעים לעניין שבמחלוקת".
הערת המחברים:
אין להעביר לידי מומחה בית-המשפט חוות-דעת רפואית {ראה למשל רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל, תק-על 1996(4), 186 (1996)}.
המסמכים המוגשים למומחה בית-המשפט צריכים להיות מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי והשיקומי שניתן לנפגע בעקבות הפגיעה. במידה ויש במסמכים אלו פרשנויות ומסקנות, יש צורך לבחון האם הן משלימות ומסבירות את המידה ואין בהן כדי לפסול את המסמכים ולהופכן לחוות-דעת פסולות.
כשמדובר באישור על טיפול רפואי הכולל בו חוות-דעת רפואית, גם אז אין אפשרות להגיש את חוות-הדעת האמורה לפני מתן חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט {ת"א (יר') 1422/99 עמוס קריטי נ' אלצנע מוחמד, תק-מח 2000(4), 1212 (2000)}.
ההסדר הקבוע בחוק הפיצויים - מינוי מומחה מטעם בית-המשפט - נועד להפסיק את המירוץ להשגת חוות-דעת "פרטיות" ולהגשתן "מטעם", דבר המביא לבזבוז משאבים, לבזבוז זמן, לעיתים, פערים משמעותיים ובלתי-מוסברים בין חוות-הדעת השונות ולהכבדה על עשיית צדק ועל בירור הדברים לאשורם.
ניסיון להכניס חוות-דעת "מטעם" בתביעות כאלה הוא ניסיון להכניס בדלת האחרוית, אל תוך מסגרת ההתדיינות בבית-המשפט, את חוות-הדעת "מטעם", אותן ביקש ההסדר להוציא מן הדלת הקידמית.
זאת ועוד. יש לאפשר למומחה בית-המשפט להגיע למסקנות באופן עצמאי, ניטרלי ומבלי להיות מולעט בחומר חד-צדדי ומושפע מחוות-דעת חד-צדדית {רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור, פ"ד מט(4), 865}.
במידה ואכן נמסרה חוות-דעת למומחה, חרף האיסור כאמור, תהיינה לכך תוצאות חריגות עד כדי פסילת חוות-הדעת של המומחה. פסילה זו אינה באה להטיל דופי במומחה בית-המשפט, אלא ליצור סנקציה שתימנע מצד זה או אחר לנסות להשפיע בדרכים לא כשרות על האובייקטיביות והניטרליות של המומחה.
הטעמים לאיסור הצגת חוות-דעת למומחה בית-המשפט אינם מתקיימים מקום בו מבקשים להציג בפני מומחה בית-המשפט חוות-דעת של מומחה אחר שנתמנה אף הוא על-ידי בית-המשפט, בין אם מבקשים להציגה לו בטרם הכין את חוות-דעתו ובין אם מבקשים להציגה לו במסגרת חקירתו.
בנסיבות בהן קיבל מומחה מטעם בית-המשפט חוות-דעת של מומחה רפואי שנתמנה על-ידי בית-משפט בתביעה אחרת של התובע, יפעיל בית-המשפט את שיקול-דעתו וישקול האם יש מקום לפסול את חוות-דעתו של המומחה מטעמו {רע"א 6839/99 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' גיטרמן, תק-על 99(3), 97 (1999)}.
בנסיבות בהן, לאחר קבלת חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט, חלה התפתחות של ממש במצבו הרפואי של הנפגע, הופכת חוות-הדעת להיות חסרה ולא רלבנטית.
במצב דברים זה, יש להמציא למומחה כל מסמך רפואי אותנטי, המתעד את האירועים הרפואיים שאירעו לאחר מתן חוות-הדעת. על מומחה בית-המשפט לעיין במסמכים, ואם יש צורך בכך, לבדוק את הנפגע ולהשלים את חוות-דעתו.
הערת המחברים:
לא כל שינוי במצבוא הבריאותי של הנפגע יצדיק בדיקה חוזרת. יש וחלים שינויים במצב הנפגע שאינם מצדיקים פניה למומחה בית-המשפט להשלמת חוו דעתו. על בית-המשפט להחליט לפי שיקול-דעתו, בכל מקרה לפי נסיבותיו, אם די בשאלות הבהרה או בחקירה על-מנת להביא בפני המומחה את העובדות החדשות או אם ראוי לבקש השלמה לחוות-דעתו.
אין מניעה להביא עובדות חדשות לידיעת מומחה בית-המשפט במסגרת שאלות ההבהרה ולבקש תגובתו להן ולהשפעתן על האמור בחוות-דעתו זאת במסגרת חקירתו בבית-המשפט {רע"א 3906/95 אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3), 303}.
האיסור על הצגת חוות-הדעת מטעם הצדדים חל גם בשלב שאלות ההבהרה והחקירה הנגדית. הפסלות נובעת לאו דווקא בשל החשש של פגיעה בשיקול-דעתו של המומחה הממונה.
במסגרת שאלות ההבהרה או החקירה הנגדית, ניתן להציג למומחה בית-המשפט תזות או גישות של אסכולות רפואיות הסותרות את חוות-דעתו, במטרה לקעקע את קביעותיו.
מותר לנסור לערער את מסקנותיו של מומחה בית-המשפט, בהסתמך על ספרות רפואית ודעות רופאים לגבי נושאים השנויים במחלוקת בין בעלי הדין אך זאת בהבחנה מהצגת חוות-דעת המתייחסת לתובע אשר בפני בית-המשפט.
העלאת מחלוקות רפואיות והצגת עמדות רפואיות הסותרות את מומחה בית-המשפט - מותרת. על-פי התייחסות מומחה בית-המשפט אליהן, ידע בית-המשפט עד כמה ניתן לסמוך על חוות-דעתו ואם נתן הסברים הולמים לעמדות הסותרות את עמדתו.
חקירתו של מומחה בית-המשפט על-ידי בעלי הדין, איננו דבר הגורם לפגיעה בשיקול-דעתו של מומחה בית-המשפט. קיום החקירות הוא דבר נדרש, עקב היות מומחה בית-המשפט עד מטעמו של בית-המשפט ולא מטעמו של אחד הצדדים.
"שאלות הבהרה" כשמן כן הן: הן מיועדות להבהיר דברים שנאמרו בחוות-הדעת. כך, למשל, אם מומחה קובע דרגת נכות באחוז מסויים, ללא שיציין או יפרט מה הפגם שמצא אצל הנבדק - יש מקום לבקשו שיבהיר, על-סמך מה קבע מה שקבע ובדומה לזה קביעות שבחוות-הדעת שבמקשים להבהירן, וניתן לעשות כן על-ידי שאלות המופנות בכתב אל מומחה בית-המשפט.
תשובות מומחה בית-המשפט לשאלות ההבהרה אינן הליך המתפרס מעבר לחוות-הדעת אלאל מהוות השלמה והבהרה לה, והן בגדר סיומה. חקירתו של עחוות-דעתו כוללת גם חקירה על תשובותיו לשאלות, והן חלק בלתי נפרד ממנה.
על-כן, כשם שלא ניתן להמציא למומחה הרפואי חוות-דעת רפואית, קודם לנתינת חוות-דעתו, כך אין לעשות זאת במסגרת הפנית שאלות הבהרה.
יש להבדיל בין הפניית שאלת הבהרה, שאינה מלווה במהצאת מסמכים אל ה רופא, לבין הפניית שאלה בצירוך מסמך שלא היה בפני המומחה קודם לכן.
ההליך הראשון כאמור, אינו טעון רשות מבית-המשפט. לעומת-זאת, ההליך השני עבר אינו חלק מהפניית שאלות הבהרה, אלא שונה ממנו, והוא טעון קבלת רשותו של בית-המשפט.
המגמה למנוע הזמנת מומחה לחקירה אם אין צורך בכך - רצויה היא. אין טעם להזמין מומחים רפואיים לחקירה ועל-ידי כך להכביד עליהם, לגזול מזמנם המיועד לטיפול בחוליהם, ולהמאיס עליהם את נכונותם לשמש מומחים רפואיים, אלא אם באמת נחוץ הדבר.
כדי להגשים מגמה זו, רשאי בית-המשפט לפני הזמנת המומחה לחקירה לברר מה החקירה שמבקשים לחקור את המומחה, שמא באמת מיותרת היא.
אם מתברר שהזמנת המומחה וחקירתו היו שלא לצורך, רשאי בית-המשפט לחייב את בעל הדין שהזמינו לחקירה בהוצאות הולמות שיהיה בהן לבטא את מורת רוחו על ההזמנה המיותרת של המומחה לחקירה.
הטלת הוצאות, ובמקרים הולמים אף הוצאות מוגדלות, יכולה להוות גורם שידריך בעלי דין וסנגוריהם לשקול צעדיהם כהלכה, קודם הזמנת מומחה לחקירה.
2. קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר
מטרתו ויעודו של חוק הפיצויים הינו בייעול, פישוט וקיצור הדיון בתביעות הנופלות בגדרו.
להשגת מטרה זו מתווה החוק דרכים קבועות וברורות המכוונות לשמש בסיס לקביעת הפיצוי המתאים.
בסעיף 6ב לחוק הפיצויים קבע המחוקק כי אם נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו בתאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה לפי חוק הפיצויים.
המשפט "לפני שמיעת הראיות" המופיע בסעיף 6ב לחוק הפיצויים מכוון לזמן בו טרם הוגשו חוות-דעתם של המומחים הרפואיים. מכאן, שקביעת נכות על-פי דין, שנתקבלה לאחר שהוגשה חוות-דעת מומחה מטעם בית-המשפט, לא תחייב עוד לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים.
בחירה שלא לפנות בתביעה לקביעת דרכת נכות על-פי דין אחר אינה יכולה לשמש עילה לעכב את הדיון בבקשה למינוי מומחים רפואיים או לנקיטת סנקציה דיונית אחרת.
כאמור, במידה ונקבעה לנפגע נכות "על-פי כל דין" לפני שמיעת הראיות במשפט התביעה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על-פי חוק הפיצויים ובית-המשפט לא יידרש לדון מחדש בסוגיה הרפואית.
סעיף 6ב לחוק הפיצויים משיג שתי מטרות:
הראשונה, קיצור ההליך בפני בית-המשפט.
השניה, דרכת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיון ממצה על-ידי גוף או וועדה של מומחים רפואיים שהוסמכו לכך על-פי דין, כלומר שאינם פועלים מטעמו של אחד מבעלי הדין.
בדרך כאמור נמנע הקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות-דעת רפואיות שונות או סותרות.
נדגיש, כי הבאת ראיות לסתור - בהתאם לקבוע בסיפא של סעיף 6ב לחוק הפיצויים - מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן.
כך, למשל, כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ועד לדיון בבית-המשפט או כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה.
כדי שיותר להביא ראיות לסתור לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסבורים אחרת משסבורה היתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה רפואית לבין מה שסבורים המומחים הרפואיים הינו גדול.
יתירה מזאת, מן הראוי שהחריגים לכלל כאמור יעוצבו בדרך האינדיקציה תוך בדיקת כל מקרה נתון על-פי נסיבותיו ולא בדרך של קביעת רשימה סגורה מראש. ואולם בקווים כלליים ניתן להצביע על שני סוגי טעמים {בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4), 505; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדל אחמד, פ"ד מה(4), 77}:
הראשון, טעמים משפטיים כגון, אם נראה לבית-המשפט כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית. קל וחומר - מדעיקרא {כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי}.
השני, טעמים עובדתיים ברי משקל וחדשים כגון אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת.
יש להפעיל את סיפת סעיף 6ב לחוק הפיצויים בצורה מצמצמת, על-מנת שלא לפגוע במטרתו החקיקתית של סעיף 6ב לחוק הפיצויים ועל-מנת שלא לסרבל שלא לצורך את ההליך השיפוטי.
יחד-עם-זאת, כאמור, יש לשקול את נסיבות המקרה לגופו על-מנת לוודא שאכן נעשה צדק עם המבקש ואם שוכנע בית-המשפט כי נפל פגם מהותי בהליך, בין עובדתי ובין משפטי, יתיר לו להביא ראיות לסתור.
ב- רע"א 5608/90 {קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו(2), 107} נעתרה בקשה להבאת ראיות לסתור, מקום בו קביעת הנכות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, התייחסה לשני אירועים שהיוו תאונת עבודה, כך שהוועדה לא נדרשה להכריע בשאלת תרומתו של כל אחד מהאירועים, לנכות שנקבעה.
פסיקת בתי-המשפט נמנעה מהתרת הבאת ראיות לסתור אף מקום בו הוברר כי תיק רפואי של נפגע לא עמד נוכח עיני הוועדה הרפואית בעת קביעת הנכות הרפואית וכי באותו תיק רפואי נכלל מידע רלבנטי על מעורבות בתאונות דרכים קודמות לתאונה ועל תלונות דומות לאילו שהועלו בפני הוועדה הרפואית הנוכחית.
זאת ועוד. פסיקת בתי-המשפט הדגישה כי אין די להראות {לצורך קבלת היתר להביא ראיות לסתור} כי נמנעו מהוועדה הרפואית עובדות רלבנטיות חשובות אלא יש צורך להוסיף ולהראות במצטבר כי לו היו אותן עובדות בפני הוועדה הרפואית, לבטח היתה קביעתה משתנה {בר"ע (ת"א) 1679/04 אליהו נ' לינדן, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.01.05); בש"א (ת"א) 160334/06 ביטוח ישיר נ' אבתר עטיה, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.05.06)}.
ב- רע"א 863/93 {התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי רחמים ואח'�פ"ד מ"ז(4), 815} קבע ביתהמשפט כי בין אם חלה החמרה במצבו של הנפגע ובין אם חלה הטבה במצבו מאז קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ראוי כי בעיה זו תלובן במתן היתר להבאת ראיות לסתור ואין לחייב את הנפגע לפנות בבקשה להחמרה אל המוסד לביטוח לאומי ולסגור בפניו את דלתות דרכי הדיון לקביעת דרכת נכות הקבועים בחוק הפיצויים ותקנותיו.
ב- ת"א (ת"א) 19513-09-13 {מ.צ. נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2015(4), 124390 (2015)} קבע בית-המשפט כי הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור של 5% לפי סעיף ליקוי 75(1)א-ב מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בגין צלקת שנותרה לו באזור הקרסול.
מכוח הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים מחייבת קביעה זו גם במקרה דנן
3. מינוי מומחה חלופי - אימתי?
בתביעות לפי חוק הפיצויים, מומחה רפואי מתמנה על-ידי בית-המשפט, על-מנת שבהסתמך על חוות-דעתו ועדותו ניתן יהיה לפסוק בעניין מצבו הרפואי של התובע.
כשנראה לבית-המשפט שייתכן ויתקשה להשתית את פסק-דינו על חוות-דעתו של מומחה אשר התנה על ידו, פתוחה בפניו הדרך למנות מומחה אחר, אם במקום המומחה הרפואי אשר מונה ואם בנוסף לו.
לא מתקבל על הדעת מצב, שאם חוות-דעתו של מומחה רפואי מטעם בית-המשפט תידחה כבלתי-ראויה להסתמך עליה, לא תהיה בפני בית-המשפט כל עוות דעת של מומחה רפואי, עליה יוכל להשתית את פסק-דינו.
נעיר, כי במסגרת תביעה בגין תאונת דרכים, התובע אינו יכול להגיש כראיה מטעמו חוות-דעת רפואית. לפיכך, אם במקרה האמור לא ימנה בית-המשפט מומחה רפואי אחר, יימנע מהתובע להוכיח את מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה.