פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה
הפרקים שבספר:
- איתור הנזק והפיצוי
- מבחנים לקביעת ערכו הכספי של הפיצוי
- מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי
- הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
- מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
- סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה
- הפעלת שיקול-הדעת - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) אינו סעיף עונשי
- שיקולי בית-המשפט בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש - כללי
- התנהלות המפר-הנתבע
- עלות התיקונים
- משך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים
- התנהלות התובע
- ליקויים בעלי השפעה שלילית על החיים בדירה וכאלה המורגשים פחות
- נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
- התערבות בית-משפט שלערעור
- קבלת הנחה איננה שיקול בהפחתת או מניעת פיצוי בגין עגמת נפש
- טענה סתמית שלא הוכחה כעגמת נפש ושלילת פיצוי בגין ראש נזק זה
- פסיקת פיצוי במקרה של חוזה שבוטל
- דירות יד שנייה
- פסיקת בית-המשפט העליון
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור
- פסיקת בית-המשפט השלום
מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
ישנו שוני בין תביעת פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) לבין תביעה לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), אשר מקבל ביטוי במבחן הוודאות הסבירה.לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), זכאי הנפגע לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו ובעד תוצאות ההפרה, במידה שהמזיק ראה אותם או צריך היה לראות אותם מראש. אין צריך לומר שתנאי הוא למימוש זכות הפיצויים שהנפגע יוכיח את נזקו כתוצאה מהפרת החוזה על-ידי המזיק.
לעומת זאת, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) מסמיך את בית-המשפט לפסוק פיצויים "בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין", אם הנזק שנגרם על-ידי הפרת החוזה לא היה נזק ממון {ע"א 140/73 יוסף שרם נ' שמואל גרינברג, פ"ד כט(1), 194, 195 (1994)}.
יחד-עם-זאת, אין להפריז בשיעור השוני בין אמות-המידה להערכת הנזק על-פי הסעיפים 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות) שכן מטרתם של שני הסעיפים הינה זהה - החזרת המצב לקדמותו.