פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה
הפרקים שבספר:
- איתור הנזק והפיצוי
- מבחנים לקביעת ערכו הכספי של הפיצוי
- מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי
- הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
- מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
- סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה
- הפעלת שיקול-הדעת - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) אינו סעיף עונשי
- שיקולי בית-המשפט בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש - כללי
- התנהלות המפר-הנתבע
- עלות התיקונים
- משך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים
- התנהלות התובע
- ליקויים בעלי השפעה שלילית על החיים בדירה וכאלה המורגשים פחות
- נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
- התערבות בית-משפט שלערעור
- קבלת הנחה איננה שיקול בהפחתת או מניעת פיצוי בגין עגמת נפש
- טענה סתמית שלא הוכחה כעגמת נפש ושלילת פיצוי בגין ראש נזק זה
- פסיקת פיצוי במקרה של חוזה שבוטל
- דירות יד שנייה
- פסיקת בית-המשפט העליון
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור
- פסיקת בית-המשפט השלום
התנהלות המפר-הנתבע
1. קבלן/חברה קבלניתב- ע"א 6540/05 {סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008) (להלן: "פרשת אברמוביץ'")} בית-המשפט, בבואו לפסוק פיצוי בגין רכיב עגמת הנפש לקח בחשבון את התנהלותה של החברה הקבלנית שהעצימה את עגמת הנפש שנגרמה לרוכשי הדירות בשל כך שבמשך כעשור שנים התנערה החברה הקבלנית מחובתה לתקן חלק מליקויי הבנייה בבתי הרוכשים, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות שלהם וזאת בנוסף לתיקונים אותם ניסתה לתקן החברה הקבלנית ושלא צלחו. בנסיבות אלה קבע בית-המשפט כי יש לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש בשיעור גבוה.
2. המדינה וגובה הפיצוי בשל התנהלותה
דומה כי יש נפקות גם לזהות הצדדים לדיון: האם עסקינן במדינה כצד להליך או אזרח.
כך, למשל, ב- ע"ע (ארצי) 360/99 {אהרון כהן נ' מדינת ישראל, פד"ע לח(03), 1 (2003)} התייחס בית-הדין להתנהלותה של המדינה בהטילו עליה סכום פיצוי שהוא פועל יוצא מהפרת החובות המוגברות החלות עליה, ובהדגישו כי אין הבדל מבחינה זו בין בית-הדין לעבודה לבית-המשפט האזרחי, שכן בשנייהם הדיון הוא בביצוע לקוי של חוזה הגורם לנזק לא ממוני.
יובהר כי כאשר עסקינן במדינה {שעליה חלה חובה מוגברת ועליה החובה לנהוג בסבירות, ללא שיקולים זרים, על-פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים} כצד להליך {הפוגע} ייתכן ובנסיבות מסויימות תהא לאזרח {הנפגע} עילה מינהלית - עילה נפרדת - כנגד המדינה שכן ישנם מקרים שניתן יהיה לראות בהתנהגות המדינה כהתנהגות שלא כדין של השלטון המצדיקה את פיצויו של האזרח.
3. התנהלות הנתבעת שהתעלמה במשך תקופה ארוכה מפניות התובעים ומשך הזמן שנאלצו התובעים לחיות עם המצב הקיים
ב- ת"א (ת"א) 55698-01-11 {אלון משה נ' אורן-הסלע בנייה והשקעות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} הנתבעת התעלמה במשך תקופה ממושכת ממכתביהם של התובעים אשר פנו אליה בנוגע לתיקון ליקויים בדירתם. התובעת התעלמה ממכתביהם אלה, עד שבסופו-של-יום הם שלחו אליה מכתב מבא-כוחם ואז זכו לתגובה.
בית-המשפט ציין, כי סביר להניח שנגרמה לתובעים עגמת נפש, בעיקר מהליקויים בריצוף, אם כי ניתן למצוא בחוות-הדעת ליקויים נוספים שמטבעם פוגעים ביכולת ליהנות מהדירה כגון: אי-יכולת לסגור דלת ממ"ד אלא בטריקה, ידית דלת כניסה רופפת, מכשיר גז לחימום מים לא תקין, אריחים בולטים או שקועים בחיפוי קרמיקה, שקע חשמל שלא עבד בחדר שירות, גבשושיות וגלים בטיח.
עוד נקבע כי אין להקל ראש במצב שבו אריחים, גם אם בודדים בדירה, אינם מקובעים כראוי ומתנודדים. גם מצב זה, פוגע ביכולתו של הדייר ליהנות מדירתו באופן סביר.
בסופו-של-דבר, לאחר שבית-המשפט לקח בחשבון, בנוסף לליקויים כאמור, גם את התעלמות הנתבעת במשך תקופה ארוכה מפניות התובעים, כמו גם משך הזמן שהתובעים נאלצו לחיות עם המצב הקיים, החליט בית-המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 7,500 ש"ח.
4. נתבעת שאומנם ביצעה מספר נסיונות תיקון, אך לא הקדישה לכך את מלוא תשומת-הלב, אולי בעקבות הכחשתה הראשונית באשר לקיומם של ליקויים בכלל והטלת האשם לליקוי הרטיבות על כתפי התובעים
ב- ת"א (אשד') 19631-05-10 {יוסף סניק נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} התובעים עתרו לפצותם בסכום של 70,000 ש"ח בגין עגמת נפש שנגרמה להם תוך שהם מסבים את תשומת-ליבו של בית-המשפט לליקויים הנטענים ובעיקר לבעיית הרטיבות.
בית-המשפט קבע כי אף שהנתבעת ביצעה מספר ניסיונות תיקון של הליקויים, אך לא הקדישה לכך את מלוא תשומת-ליבה, אולי בעקבות הכחשתה הראשונית באשר לקיומם של ליקויים בכלל והטלת האשם לליקוי הרטיבות על כתפי התובעים.
בית-המשפט קבע כי התובעים ראויים לקבל פיצוי בגין עגמת נפש וסבל שנגרמו להם בגין קיומם של הליקויים וההימנעות מתיקונם או כישלון הניסיון לתקנם. יחד-עם-זאת, בית-המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי הסכום הנתבע בגין ראש נזק זה הינו מופרז.
בית-המשפט קבע כי יתר הליקויים בדירה, אף כי היו רבים, לא היו מהותיים ולכן לא גרמו לסבל. מכאן, שלא נגרמה בעטיים עגמת נפש משמעותית.
יש ליתן את תשומת-ליבנו להערת בית-המשפט בפסק-דינו כי "כמעט שלא מוכרת מסירת דירה ללא כל ליקויים".
בהתחשב בכל האמור לעיל, חייב בית-המשפט את הנתבעת בתשלום של 20,000 ש"ח לתובעים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.
5. התנהלות הנתבעות שגררה את התובעים לשני הליכים משפטיים מורכבים ומיותרים
ב- ת"א (יר') 1449-03 {יוסף מור נ' מרדכי אביב מפעלי בנייה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} בית-המשפט מתח ביקורת על התנהלותן של הנתבעות, בעודו דוחה את טענותיהן בנוגע להתנהלות התובעים.
בית-המשפט ציין כי הנתבעות גררו את התובעים לשני הליכים משפטיים מורכבים ומיותרים, כאשר ההליך הראשון הסב לתובעים נזקים כבדים.
הנתבעות אף נהגו בחוסר תום-לב כלפי התובעים בהקשחת עמדותיהן כלפיהם לאחר סיום ההליך הראשון, דבר אשר גרם ללקיחת הלוואת גישור על-ידי התובעים.
בית-המשפט מציין בנוגע להתנהלות הנתבעות כי לא נמצא לה כל הסבר סביר המניח את הדעת, הסבה לתובע נזק שנגרם מהצורך בנטילת הלוואת גישור. כל אלו ללא ספק הסבו לצדדים טרחה מרובה ועגמת נפש רבה.
במקרה הנדון, התובעים טענו כי הן הפרת ההסכמים בידי הנתבעות והן הצורך בהגשת התביעה הנדונה, כמו גם כל נזקיהם, הסבו להם עגמת נפש אשר אותה אמדו התובעים בסך של 10,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים.
בית-המשפט קבע כי התובעים "נהגו בסבירות ובהגינות" כשביקשו פיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 10,000 ש"ח בלבד לכל תובע. בית-המשפט ציין כי פעמים רבות נתבע פיצוי בגין עגמת נפש שהינו מופרז ונוגע לעגמת נפש שאינה ממשית. אך אין כך במקרה זה, שבו נגרמה לתובעים עגמת נפש רבה והם תבעו פיצוי בסכום "סביר מאוד" כלשון בית-המשפט.
לפיכך, בית-המשפט חייב את הנתבעות בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש לתובעים במלוא הסכום שנתבע.
6. התנהלות בלתי-ראויה של הנתבעת וגורמים מטעמה, כלפי התובע
ב- ת"א (חד') 1422-08 {יוני מלכה נ' ארדר תרמוטק בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} ביקש התובע פיצוי בגין 50,000 ש"ח, בשל בעיות בריצוף הבית.
התובע העיד בבית-המשפט כי כתוצאה מהבעיות בריצוף הוא לא מרשה לילדיו לארח ילדים אחרים בבית על-מנת למנוע פציעות. כמו-כן בשל הבעיה בריצוף לא הייתה חנוכת בית.
בית-המשפט מצא את התנהלות הנתבעת וגורמים מטעמה כלפי התובע כבלתי- ראויה, בין היתר לאור תיאור התובע את ביקורו של נציג הנתבעת בביתו, תיאור שלא נסתר על-ידי הנתבעת. כך, למשל, מתאר התובע את התנהלות נציג הנתבעת בביתו: "הוא עם פטיש ואזמל ריסק את האריח והאריח וחלקי הסומסומית והבטון התפזרו לכל עבר. הוא שטף ידיים והשאיר את זה ככה".
בית-המשפט, בקובע כי יש לחייב הנתבעת בפיצוי בגין עגמת נפש לתובע, נקט בלשון "פיצוי בגין עגמת הנפש עקב "אובדן החלום ושברו" כפי שתיאר בא-כוח התובע, בגין בניית "בית חלומות" המתנפץ לרסיסים - הן הבית והן החלום.
בית-המשפט התייחס לעובדה כי גם אם עלות הריצוף בבית אינה רבה, הרי שנגרמו לתובע ומשפחתו עגמת נפש וסבל עצומים בפרט כאשר התובע ומשפחתו יצטרכו לפנות את הבית לכשהתיקונים יבוצעו.
לאור אברמוביץ' {ע"א 6540/05}, בה נפסקו פיצויים בסך של 20,000 ש"ח על-ידי בית-המשפט בגין עגמת נפש וזאת לאחר שנלקח בחשבון חלקם של התובעים באותו מקרה במצב הירוד של הבתים, הרי שמכוח קל וחומר מ אברמוביץ' נפסקו בסופו-של-דבר-פיצויים בסך של 20,000 ש"ח.
7. "רדיפה" אחר הנתבעת לצורך ביצוע התיקונים
ב- ת"א (ת"א) 175735-09 {נציגות הבית המשותף של הבניין ברח' שני 68 במודיעין נ' אינג' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} קבע בית-המשפט כי אין ספק בעיניו כי התובעים 4-2 סבלו מעגמת נפש לא מבוטלת בשל הליקויים בדירותיהם, עקב התיקונים החלקיים שביצעו הנתבעות ולא צלחו ועקב הצורך "לרדוף" אחרי מי מטעם הנתבעות שהתנערו מכל חבות בעניין זה.
בית-המשפט חייב את הנתבעות בתשלום פיצויים בגין "עגמת הנפש, טרחה, אובדן זמן וכו' שנגרמו להם עקב הליקויים ואשר עוד עתידים להיגרם להם עקב הצורך לתקנם, כמו גם עקב השהות בביתם בעת ביצוע התיקונים".

