פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה
הפרקים שבספר:
- איתור הנזק והפיצוי
- מבחנים לקביעת ערכו הכספי של הפיצוי
- מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי
- הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
- מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
- סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה
- הפעלת שיקול-הדעת - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) אינו סעיף עונשי
- שיקולי בית-המשפט בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש - כללי
- התנהלות המפר-הנתבע
- עלות התיקונים
- משך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים
- התנהלות התובע
- ליקויים בעלי השפעה שלילית על החיים בדירה וכאלה המורגשים פחות
- נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
- התערבות בית-משפט שלערעור
- קבלת הנחה איננה שיקול בהפחתת או מניעת פיצוי בגין עגמת נפש
- טענה סתמית שלא הוכחה כעגמת נפש ושלילת פיצוי בגין ראש נזק זה
- פסיקת פיצוי במקרה של חוזה שבוטל
- דירות יד שנייה
- פסיקת בית-המשפט העליון
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור
- פסיקת בית-המשפט השלום
התערבות בית-משפט שלערעור
הכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בנייה מחייבת בדיקה ובחינה מקצועית של הסוגיות שבמחלוקת ולצורך כך נוהג בית-המשפט להיעזר במומחה מקצועי המתבקש לחוות-דעתו באותן סוגיות {ע"א 6540/05 - פרשת אברמוביץ'}.לבית-המשפט שמור, כמובן, שיקול-הדעת בשאלה באיזו מידה יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה {ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4), 563 (1998)}.
כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, לרבות באימוץ מסקנותיו של מומחה, וביתר שאת נכונים הדברים מקום שבו אימצה הערכאה הדיונית ממצאים של מומחה אשר התמנה על-ידי בית-משפט בהסכמת הצדדים.
למרבה הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בנייה ולאי-מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים.
הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות-דעתו של מומחה המתמנה על-ידי בית-המשפט בהסכמת באי-כוח הצדדים {ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, פורסם באתר האינטרנט נבו (1996); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003)}.
סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו.
ואולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות-דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים.
לפיכך, התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש העניין או הפוגעת באופן בוטה בזכות של מאן דהוא.
נעיר כי במקרים בהם מתמנה מומחה מוסכם, שמתבקש לחוות דעה לגבי מספר גדול של ליקויים נטענים, אך טבעי הוא שאף צד אינו יוצא מרוצה.
כאמור, בית-משפט שלערעור לא ייטה להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בנושא הפיצויים, אלא אם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים את התערבותו {ע"א 611/89 - פרשת דרוקר זכריה חברה נ' נחמיאס; ע"א 571/80 אילן רחמים חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' אריה טביק, פ"ד לז(2), 77 (1983); ע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (1994) (להלן: "פרשת מאיוסט")}.
נעיר כי קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול-דעתו של בית-משפט בערכאה הראשונה, וכאמור בית-המשפט שלערעור לא יתערב בנושא אם אין טעמים מיוחדים המצדיקים זאת {ע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
זאת ועוד. בית-משפט שלערעור לא יתערב בפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני, גם כאשר הוא סבור כי סכום הפיצויים נמוך מעט.
כך למשל, ב- רע"א 1392/06 {יוסף נחום נ' רוברט גל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)} בית-המשפט ציין כי הסכום שנפסק על-ידי בית-משפט השלום בגין נזק לא ממוני נמוך מעט. יחד-עם-זאת, בית-המשפט, בהסתמך על פרשת דרוקר זכריה נ' נחמיאס - ע"א 611/89 ופרשת מאיוסט - ע"א 4445/90, לא מצא לנכון להתערב בקביעת שיעור הפיצויים.

