botox

פסיקת פיצויים בגין הסתרת מצב נפשי של בן זוג

ב- תמ"ש (משפחה קר') 7613/02 {מ'ח' נ' ג'ח', תק-מש 2009(1), 82 (2009)} נפסק מפי כב' השופטת אספרנצה אלון:

"תביעת נזיקין ע"ס 500,000 ₪, שהגישה אישה בגין הנזקים הממונים והבלתי-ממונים שגרמו לה בעלה, הוריו ואחיו, עת הסתירו, לטענתה, עובר לנישואין, את מצבו הנפשי של בעלה.

1. רקע עובדתי
1.1 הנתבעים 2 ו- 3, (להלן: "אבי הבעל" ו/או "אם הבעל" ו/או "הוריו" בהתאמה), ביקשו למצוא כלה לבנם, הנתבע 1 (להלן:"הבעל" ו/או "הנתבע"), ופנו למשדכת בשם א. ג'. אשר הציגה בפניהם, באמצעות בנה, את התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "האישה") ומשפחתה.
1.2 במהלך חודש אפריל 2001 ביקשו הורי הבעל את יד התובעת מהוריה. כחודש לאחר-מכן, ביום 20.5.01, נערך טקס אירוסין בין השניים וכעבור חודשיים, ביום 20.7.01, נישאו התובעת והבעל זה לזו בהתאם לדין הנוצרי (תעודת נישואין מס' 32787).
מנישואין אלו נולד התובע 1 - קטין, ח.ס., יליד 6.5.02, כיום כבן 6 וחצי שנים (להלן:"הקטין").
1.3 שני הצדדים מצהירים כי כבר למן ליל הכלולות לא הסתדרו ביניהם - כאשר התובעת טוענת כי הבעל אנס ותקף אותה ואילו הבעל טוען כי התובעת סירבה לקיים עמו יחסי אישות ואף לישון עמו באותה המיטה.
1.4 נישואי הצדדים בפועל ארכו כשלושה חודשים בלבד וגם בתקופה זו עזבה התובעת, לפחות פעם אחת, את בית הבעל. לטענת התובעת, עקב איומי רצח מצד הבעל ואילו לטענת הנתבעים - בשל טענתה כי היא נגעלת מהבעל ומריחות גברים.
התובעת חזרה לבית הבעל לאחר "שנרגעו הרוחות", תוך שהיא מבלה חלק ניכר מהזמן בבית הוריו או בבית אחיו. יצויין, כי הורי הבעל התגוררו בקומה מעל ביתם של הצדדים ואחיו התגורר בבית השכן.
1.5 ביום 11.10.01 עזבה התובעת את בית מגורי הצדדים, ומאז הצדדים גרים בפירוד מלא - התובעת מתגוררת עם הקטין בבית דודה ב- 'ס' והבעל מתגורר בדיור מוגן בטבעון יחד עם בת זוגתו. הבעל אינו בקשר עם בנו הקטין.
ביום בו עזבה התובעת את הבית הגישה כנגד הבעל תלונה במשטרה בגין תקיפת בת זוג ואיומים וביום 19.10.01 ביקשה לבטל את תלונתה.
1.6 ביום 20.1.04 ניתנה כנגד הבעל הכרעת דין במסגרת ת"פ 4356/03 אשר הרשיעה אותו בתקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין (להלן: "ההליך הפלילי") (ראה ת/5 - פרוטוקולים מההליך הפלילי). עמ' 8 פסקה 7 לפסק-הדין בהליך הפלילי:
'...כאמור, המתלוננת עברה מסכת ארוכה של אירועים קשים ביותר בהם הושפלה, והוכתה בידי בעלה תוך שהוא מאיים עליה. צלם האנוש וכבודה של המתלוננת נרמסו בידי בעל אלים אשר היכה את אשתו ללא רחמים וללא עילה אמיתית לזעמו...'
על הכרעת הדין המרשיעה דנן הוגש ערעור אשר ההליכים בו הותלו, בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 12.7.05 (ע"פ 1426/04, 1440/04), בשל מצבו הנפשי של הבעל.

בני הזוג
1.7 התובעת, תושבת ס' בת העדה הנוצרית יוונית קתולית, הייתה במועדים הרלוונטיים לתביעה הנזיקית רווקה בת 27, אשר השלימה עשר שנות לימוד. קודם להיכרותה עם הנתבע התארסה התובעת לאחר, אירוסין שבוטלו תוך זמן קצר וכן הייתה צפויה להתארס עם גבר נוסף - אירוסין שלא יצאו לפועל.
1.8 הבעל, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה היה רווק בן 30, תושב הכפר מ' במקור, בן העדה הנוצרית יוונית קתולית, הנדסאי בניין.
בשנת 1998 עבד הבעל משך תקופה קצרה כפקיד בבית-המשפט המחוזי, לאחר סיום עבודתו בבית-המשפט ועד בסמוך לשנת 2000 שהה הבעל בקנדה, שם עבד במסעדות וכנהג לימוזינות; לאחר שחזר משהות בחו"ל, עבד תקופה קצרה כהנדסאי בניין בחברת בנייה ואז נעשה חסר גבולות ואלים כלפי בני משפחתו, איים עליהם בסכין, נהג בפראות, היה מעורב במספר תאונות דרכים, התקוטט עם תושבי הכפר וכן איים להתאבד. בתקופה זו התארס הבעל עם בחורה ממשפחת ע' - אירוסין שבוטלו מסיבות שלא פורטו (ראה עדות הבעל עמ' 43, שורות 16-12 לפרוטוקול ומכתב של ד"ר מ' מיום 15.8.02 סעיף 2 וסיכום מחלה מיום 21.11.01).
ביום 24.6.00, לפני היכרותו עם התובעת ובהיותו מאורס, כאמור, לאחרת, הוצאה עבור הבעל הוראת בדיקה והבעל אושפז לראשונה במרכז רפואי לבריאות הנפש ע"ש פליגלמן (להלן: "מזרע").
במהלך האשפוז הנ"ל תואר מצב פסיכוטי פעיל עם אפקט מאני, הבעל היה אלים, ביטא מחשבות שווא כלפי סגל בית החולים והוא הועבר למחלקה סגורה לאחר הערכה על מסוכנות גבוהה מצידו כלפי הסגל.
הבעל אושפז פעם נוספת בחלוף כשנים עשר ימים ממועד שחרורו ועד ליום 2.10.00. סה"כ היה מאושפז הבעל לפני שהכיר התובעת תקופה של 88 ימי אשפוז ואובחן כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית ולאחר-מכן סכיזופרניה פרנואידית.
ביום 30.10.00 הוכר הבעל על-ידי המל"ל כבעל דרגת אי-כושר בשיעור של 75%.
ביום 5.12.01, לאחר שנפרד מהתובעת, אושפז הבעל פעם נוספת, בבית החולים 'פרדסיה', שם אובחן כלוקה בהפרעות נפשיות הקשורות לשימוש בסמים והפרעת אישיות בלתי-יציבה רגשית מסוג אימפולסיבי. בקבלת הבעל הוא תואר כבעל התנהגות מוזרה ואלימה כלפי הזולת ותוארו מחשבות שווא - אנשים בסביבתו משתנים, מחליפים פנים.
בסיכומי אשפוזיו השונים, לכל הפחות, ארבעה עשר במספר, מצויין כי לבעל: 'מחשבות שווא כלפי אביו, שיפוט ותובנה לקויים, הפרעות התנהגות עם חסר גבולות חברתיים, מניפולציות וניצול מטופלים', מחשבות שווא - האמין שיש לו 5 נשים ויש לו חוש טלפתיה.
בנוסף, בשנת 2002 הבעל אובחן כלוקה במלפורמציה בין עורק וורידים פריאטלים, עבר ניתוח נוירוכרורגי של אמברליזציה של הממצא עם גרימת שיתוק חלקי ביד שמאל. הבעל סובל מפירכוסים מקומיים ביד ומקבל טיפול תרופתי כנגד הפרכוסים.
בתעודה הרפואית מיום 3.4.05, שנערכה על-ידי ד"ר ה', לצורך בחינת מסוגלות הבעל לעמוד לדין בהליך הפלילי מתואר הבעל ב: 'אי-שקט, רגזנות, פעילות מינית מוגברת, התנהגות חסרת גבולות, אלימה - ומצויין כי הבעל:
'לוקה בהפרעה סכיזן אפקטיבית (מחלת נפש במובן המשפטי של המונח). סקר תולדות המחלה מלמד על הליך מחלה של פסיכוזה בליווי הפרעה אפקטיבית (מניה ודכאון). באותה תקופה החלה הפרעה נוירולוגית שתוארה לעיל ומעלה סברה שהפרעה פסיכוטית- אפקטיבית, הפרעות התנהגות הם תוצר של פגיעה אורגנית מוחית, כמו-כן נלקחה באבחנה מבדלת אופציה להפרעה פסיכוטית קשורה לשימוש בסם אך הליך הפרעתו מלמד ששימוש בסם הוא משני להפרעה פסיכוטית ולא גורם לחוליו לדידי. כעת ניכרים אצל הנ"ל תסמיני ליקוי אישיותי אפקטיבי ותיפקודי (הוא במצב של רמיסיה לאחר מצב פסיכוטי פעיל - שוחרר מאשפוז בדצמבר 2004).'
ד"ר ה', עורך התעודה הרפואית מגיע לכלל מסקנה כי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בהליך הפלילי הוא היה חולה במחלת נפש ולא ידע להבחין בין אסור ומותר, וגם בעת עריכת התעודה הרפואית אינו מסוגל לעמוד לדין.
כיום הבעל מתגורר בדיור מוגן בטבעון יחד עם בת זוגתו שגם היא מטופלת במוסד מזרע ובתה הבגירה.

2. ההליכים בין הצדדים
2.1 ביום 21.1.02 הגישה התובעת תביעה להכרזה על בטלות נישואיה לבעל בבית-הדין הדתי של העדה הקתולית בחיפה. מדברי הצדדים עולה כי ההליכים טרם הסתיימו.
2.2 ביום 29.5.02 הגישה התובעת לבית-משפט זה תביעת מזונות אישה וקטין כנגד הבעל אשר נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 31.12.02 (תמ"ש 7610/02). תביעה חדשה למזונות אישה וקטין הוגשה על-ידי התובעת ביום 11.10.04 (תמ"ש 7611/02).
2.3 ביום 14.2.05 הגישה התובעת תביעה נזיקית כנגד הבעל, הוריו ואחיו (תמ"ש 7613/02).
בפרק המבוא נטען: 'עקב שרשרת ארוכה של שקרים, תרמית, הטעייה, מצג שווא והעלמת פרטים מהותיים לעניין מצבו הנפשי, השכלי והפסיכולוגי של נתבע מס' 1, תוך ניצול מצבה של התובעת, הפעלת לחץ לא הוגן עד "קשירת" התובעת בברית נישואין עם נתבע מס' 1, שהסתבר שאינו כשיר כלל לנישואין, סובל מליקוי שכלי ובעיות רפואיות רבות....'.
התובעת מפרטת את מערכת היחסים בינה לבין בעלה ואת נזקיה: 'התובעת איבדה את בתוליה ואת ההזדמנות לחיות עם בעל בבית משותף, לנהל בית משותף ונורמאלי, לגדל משפחה וליהנות מתא המשפחתי, שהינו נחלת כל בחורה צעירה. התובעת איבדה בעצם את כל ההזדמנות להתחתן שוב... התובעת איבדה את שמחת החיים, את האושר והעושר לחיות עם בעל שהינו בחיר ליבה, התובעת הוטעתה שלא כדין בניגוד לחוקי האנושות ולשכל הישר על-ידי הורי הנתבע' (סעיפים 46-44 לכתב התביעה).
לגבי הוריו ואחיו, טענה התובעת, כי הם 'הרסו לתובעת את כל חייה. הם ניסו לעשות טוב לבנם על חשבון התובעת, שהינה בחורה צעירה, תמימה, שהפכה להיות, תוך חמישה חודשים, לשפחת מין ומקור ללעג וזלזול על-ידי האנשים' (סעיף 47 לכתב התביעה).
בסעיף 49 מפרטת התובעת את נזקיה - נזק בלתי-ממוני (גלובאלי) 200 אלף ₪; עזרת הזולת - 200 אלף ₪; הוצאות מחיה לרבות גידול הילד 100 אלף ₪.
2.4 בתאריכים 18.12.05 ו- 8.11.06 נערכו ישיבות קדם משפט בפני כב' השופטת מ' לוי. כב' השופטת מ' לוי פסלה עצמה לדון בתובענה, ביום 15.1.07, בשל הכרותה עם ד"ר מ' שהוזמן לעדות, והתיק נקבע להתברר בפניי.
2.5 ביום 25.10.07 התקיימה ישיבת קדם משפט; ביום 11.9.08 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה. במהלכה נחקרו, ד"ר מוגלינסקי, התובעת, אם התובעת, אבי התובעת, הבעל והוריו (הפרוטוקול מחזיק 44 עמודים).
בישיבת ההוכחות השניה שהתקיימה ביום 26.10.08 נחקרו ד"ר ', ואחי הבעל ובסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם (הפרוטוקול מחזיק 13 עמודים).



3. דיון
השאלה המרכזית בה נחלקו הצדדים הייתה האם עובר לנישואין, גילו הבעל ו/או הוריו ו/או אחיו את מצבו הרפואי לתובעת ועל מי רובץ נטל ההוכחה.
3.1 טענות התובעת
- הנתבעים הציגו בפני התובעת מצג שווא כאילו הבעל, מהנדס ואיש מלומד, והסתירו במכוון ממנה ומבני משפחתה את עניין מצבו הרפואי והשכלי הקשה של הבעל. לולא מצג שווא זה לא הייתה מסכימה להינשא לבעל, לעולם.
- טענת הנתבעים כי האישה ומשפחתה ידעו לכאורה אודות המצב הרפואי הקשה של הבעל היא טענה מסוג "הודאה והדחה" ולכן הנטל להוכיח טענה זו רובץ על הנתבעים. הנתבעים לא הוכיחו כי יידעו את התובעת על מצבו של הבעל ובכלל זה נמנעו מלזמן עדים שיכלו לכאורה לתמוך בגרסתם.
- הבעל אנס את התובעת כבר בליל הכלולות, כפה עליה לקיים עמו יחסי מין, היכה אותה, התעלל בה מינית ונפשית ואיים עליה כי ירצח אותה וישרפה למוות.
- ממצאי הכרעת הדין קבילים בבית-משפט זה כראיה לאמור בהם לאור הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971. בהכרעת הדין נפסק כי הנאשם ועדי ההגנה (הורי הבעל ואחיו) חפצו בעיוות האמת ובטיוחה וכי עדות אחי הבעל הייתה מגמתית ולא אמינה.
- עילות התביעה: הפרת חובת תום-הלב, מצג שווא רשלני, עוולת רשלנות והפרת חובות חקוקות, לרבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק העונשין (תקיפה - סעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק ואיומים- סעיף 192 לחוק).
- לתובעת נגרמו נזקים אשר אינם ניתנים לפיצויים בכסף לרבות - איבוד בתוליה, ההזדמנות להינשא מחדש וליהנות מתא משפחתי, איבוד שמחת חיים, כאב צער סבל ועגמת נפש.


3.2 טענות הנתבעים
- חובת הראיה הכללית חלה על התובעת, ובענייננו היא אף מוגברת לאור טענת המרמה לה טוענת התובעת. תביעה נזיקית מחייבת הוכחת הטענות, הוכחת הנזק והגשת תחשיב נזק - התובעת לא הוכיחה נזק, לא הגישה תצהירים מהותיים ונמנעה מהעדת עדים כגון כומר העדה.
- אבי הבעל הודיע לבני משפחת התובעת ולתובעת במפורש אודות מצבו הרפואי של הבעל וגם הבעל עשה כן עם התובעת. הנתבעים הוכיחו כי בטרם הנישואין חשפו בפני התובעת ובני משפחתה את עובדת היות הבעל סובל ממחלת נפש ולתמיכה בכך - עדות העדים האובייקטיביים - ד"ר מ' וד"ר ע'.
- אין חולק כי תקופת האירוסין נמשכה 4 חודשים - שהות מספקת לתובעת ו/או בני משפחתה לברר אודות מצב הבעל. לא ניתן להסתיר את מצבו הנפשי של הבעל.
- הבעל מעולם לא תקף התובעת ולא אילץ אותה לקיים עמו יחסי מין. התובעת היא זו שנמנעה מלנהל קשר עם הבעל בטענה כי היא נגעלת ממנו ומריח גברים בכלל.
- התובעת היא האשמה הבלעדית ו/או העיקרית בכל נזק שנגרם לה ויש לנכות מכל סכום שייפסק לטובתה, אם בכלל, את חלקה בגין אשם תורם ואי הקטנת נזק.
4. במסגרת פסק-הדין תבחנה השאלות הבאות
- שאלת נטל ההוכחה ;
- האם גילו הנתבעים לתובעת את מצבו הנפשי של הבעל;
- האם הופרו חובת הגילוי וחובת תום-הלב המוטלות על הנתבעים כלפי התובעת;
- האם התקיימה עוולת הרשלנות;
- האם התקיימה עוולת התקיפה;
- האם התקיימה עוולת הפרת חובה חקוקה;
- האם קיים אשם תורם ואי הקטנת נזק מצד התובעת;
- קביעת גובה הפיצוי.

4.1 על מי רובץ נטל ההוכחה בתובענה?
הלכה פסוקה היא כי השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו - עליו הראיה". על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה.
בענייננו, אין מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה אובחן הבעל כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית ולאחר-מכן סיכוזופרניה פרנואידית והוא הוכר כבעל נכות נפשית בשיעור של 75% (ב- 30.10.00). דא עקא, שהנתבעים מוסיפים וטוענים כי הם גילו לתובעת ולבני המשפחה עובדה זו עוד בטרם הנישואין. טענה זו הנה מסוג טענה של הודאה והדחה (CONFESSION AND ADOIDANCE) ההופכת את הנטל ומטילה אותו לפתח הנתבעים.
הסוגיה של הודאה והדחה מוסברת על-ידי ד"ר יואל זוסמן בספרו סדר הדין אזרחי (מהד' שביעית), 320 כדלקמן:
'יש ונתבע מתגונן בטענה המכילה הודאה בכל עובדות העילה ומצרף אל ההודאה טענת עובדה חדשה אשר, אם תוכח, פוטרת אותו מחבותו. טענה כפולה זו נקראת הודאה והדחה, לאמור, הנתבע מודה, אך יחד-עם-זאת הוא מביא עובדות נוספות, העשויות למנוע את החיוב הנובע מן ההודאה. הטענות ממין הודאה והדחה הן מרובות.'
עורך-דין ד"ר נתן קנת וחיים קנת מחדדים את הסוגיה בספרם נטל ההוכחה וחזקות (הוצאת בורסי, 2002), 78):
'כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע צריכה טענת הנתבע להיות מסוג הודאה והדחה, כלומר, "כן – אבל". על הנתבע להודות בכל העובדות, הנטענות על-ידי התובע, אולם בנלווה להודאתו הוא מעלה טענות המפקיעות את זכותו של התובע.'
לעניין העברת הנטל ראה גם תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה סדר הטיעון כשיש הודיה בעובדות.
במאמר מוסגר אעיר כי גם אם אין מדובר בהודאה והדחה, הרי שמדובר בהוכחה של "עובדה שלילית" (לא היה גילוי נאות) וככזו מידת ההוכחה הנדרשת, מן התביעה, כדי לצאת ידי חובתה, להעביר את נטל הבאת הראיות, לסתור את הצד השני, היא "זעירה למדי" (דנ"פ 8612/00 ברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(5), 456 (2001); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת, התשס"ד), 1494).
אני קובעת איפוא, כי על הנתבעים רובץ הנטל להוכיח כי גילו לתובעת אודות מצבו הנפשי של הבעל עובר לחתונה, ואילו על התובעת הנטל להוכיח יתר רכיבי תביעתה.
4.2 האם גילו הנתבעים לתובעת את מצבו הנפשי של הבעל?
ממכלול הראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי כפות המאזניים נוטות כלפי התובעת וכי הנתבעים, ביחד ולחוד, לא גילו לתובעת את מצבו הנפשי של הבעל והיא לא ידעה עובר לנישואין אודות מצבו.
למסקנה זו הגעתי על יסוד הטעמים הבאים:
4.2.1 מכתב האשפוז מיום 3.4.05
'הנ"ל ואביו מספרים שהוא נישא לאישה שציפתה ממנו לפוטנציאל כלכלי גבוה וכעסה שהוא לא סיפר לה שהוא חולה נפש.'



4.2.2 עדות אם הבעל
אם הבעל העידה כי לאחר החתונה שאלה התובעת: 'מ' שאלה למה ג' שותק, למה לא כמו אחים שלו, אני אמרתי לה שהוא ככה' (עמ' 51, שורות 2-1 לפרוטוקול).
4.2.3. עדות ד"ר מ' ומכתבו מיום 5.8.02
במרכז טענת הנתבעים ניצבת טענתם כי עובר לחתונת הצדדים ביקרו בני משפחת התובעת והכומר מהכפר של התובעת במזרע, אצל ד"ר מ' ולאחר-מכן נסעו לד"ר ע' בכדי לקבל מידע רפואי אודות הבעל.
התובעת מכחישה טענה זו וגורסת כי מעולם לא ביקרה היא ו/או מי מטעמה במזרע או אצל ד"ר ע' ונראה כי משפחת הארוסה הראשונה ביקרה שם.
ד"ר מ' העיד, כי אינו זוכר במדוייק את המועד בו הגיעו אנשים לבקרו בעניין הבעל, כי לא רשם לפניו את שמות המשפחה של האנשים, לא ביקש תעודת זהות, וציין במפורש כי אינו יודע מי הייתה הכלה, ואם התובעת היא הכלה (ראה עדות ד"ר מ' עמ' 13 שורות 15-1 לפרוטוקול). ראה לעניין זה גם סעיף 4 למכתבו של ד"ר מ': '...אינני יודע מה טענותיה והאם ידעה וכמה ידעה על עברו הפסיכיאטרי של המטופל'.
ד"ר מ' אף העיד, כי הכומר שהופיע עם הקבוצה הוא הכומר של כפר מ', ולא הכומר מ- ס' - כפר התובעת, כטענת הנתבעים (ראה סעיף 5 לתצהיר הבעל).
מכתב ד"'ר מ' וד"ר ג' מיום 15.8.02 - הינו מכתב תשובה למנכ"ל משרד הבריאות ובמענה לפניית ב"כ הבעל, עורך-דין אבו נאסר. הנתבעים לא הציגו את מכתב עורך-דין אבו נאסר למנכ"ל משרד הבריאות.
זאת ועוד, בסעיף 2 למכתב נאמר: 'בכל אותה תקופה ידענו שהמטופל רווק. נמסר לנו עוד באשפוז הראשון שקרוב לאשפוז התארס עם קרובת המשפחה. בפניה של עורך-דין אבו נאסר אליך הוזכר שבתאריך 20.07.01, כלומר שנה לאחר שחרורו, נערכו הנישואין'.
דא עקא - שהאשפוז הראשון של הבעל במזרע (בתאריכים 24.6.00- 4.8.00) היה עוד בטרם ביקשו הורי הבעל את ידה של התובעת (בחודש אפריל 2001), שממילא אינה בת משפחתו של הבעל - מכאן שהארוסה אליה מתייחס ד"ר מ' במכתבו אינה התובעת.
מסקנה זו מקבלת חיזוק מעדות הבעל בעמ' 44-43 לפרוטוקול לפיה היה מאורס לאישה אחרת לפני האירוסין לתובעת, וכן מסיכום המחלה נספח ד/1 לתצהיר התובעת, המלמד כי במהלך האשפוז הראשון היה מאורס הבעל (ולא לתובעת - לפי מועדי האשפוז).
מכאן, שעדותו של ד"ר מ' אינה תומכת בטענות הנתבעים ואף מחזקת את טענת התובעת לפיה ייתכן כי משפחה אחרת ביקרה במזרע.
4.2.4. עדות ד"ר ע' ומזכרו מיום 20.2.08.
עדותו של ד"ר ע' אין בה כדי לסייע לנתבעים. ד"ר ע' העיד, כי הוא "מכיר בפנים" את בני משפחת התובעת, אך אינו זוכר מתי נערך המפגש, לכאורה, עם בני משפחת התובעת, אינו זוכר את שמות האנשים שביקרו אצלו, לא בדק תעודת זהות ולא יודע את שמו של הכומר וזהותו המדוייקת (ראה עדותו של ד"ר ע' עמ' 57, שורה 20, עמ' 58 שורות 27-25, עמ' 59 שורות 8-6 לפרוטוקול).
תוכן מזכרו, מיום 20.2.08, הינו כדלקמן:
'לכבוד: המעוניינים. הריני מאשר שהנ"ל ביקרו אצלי לפני מספר שנים לא זכור לי מתי בדיוק היה האבא והכומר ועוד שני אנשים אחרים שאינני מכיר.'
ממזכר זה לא ניתן לדלות דבר לעניינו - האם משפחת התובעת היא המשפחה שביקרה אצל ד"ר ע', או שמא משפחה אחרת.
כאמור, לאחר שהתרשמתי מעדויות הנתבעים ועדיהם בעניין זה הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח כי משפחת התובעת ו/או מי מטעמה ביקרו במזרע ו/או אצל ד"ר ע' עובר לחתונה.
4.2.5 סתירת טענת הנתבעים כי הוצגו מסמכים רפואיים בפני התובעת עובר לנישואין-
באותה הנשימה בה טוענים הנתבעים כי מסרו לתובעת מסמכים רפואיים אודות מצבו של הבעל, מכחישים הנתבעים טענה זו -
בסעיף 5 לתצהיר הבעל (נ/2) טוען הבעל כי: 'בטרם החתונה התקבלו אישורים מהרופא המטפל ומבית החולים מזרע באשר למצבי הבריאותי/הנפשי המסמכים התבקשו והתקבלו לפי בקשת הכמרים מטעם הקהילה של מ' '.
טענה זו לא רק שלא נטענה בכתבי ההגנה מטעם הנתבעים אלא שהיא אף סותרת את האמור בהם - ראה סעיפים 34ו(1), 34ו(2) ו- 34ז - במסגרתם טוענים הנתבעים כי לא מסרו מעולם לתובעת מסמכים בגין האשפוז במזרע.
ראה גם עדות הבעל בעמ' 44, שורות 3-1 לפרוטוקול:
'ת. לא, הוא אמר שאין לו מושג איך המסמכים הגיעו למשפחה של מ' ועל זה שאבא של מ'. דאג שהד"ר נתן לו את זה תמורת תשלום כספי זה הבל וכזב. ד"ר ג' אמר לי את זה.'
כן ראה עדות אם הבעל בעמ' 52 שורות 2-1 לפרוטוקול:
'ת. לא היו לנו מסמכים באותו זמן. אנחנו דיברנו. אנחנו בערבית אומרים: האיש דיבר בלשון שלו.'
וכן ראה סעיף 6 למכתבו של ד"ר מ' מיום 15.8.02 ועדותו עמ' 11, שורות 23-19 לפרוטוקול:
'ת. אני ממשיך לצטט. למיטב זכרוני אני קיבלתי אותם בחדר שלי, של ההנהלה, והסברתי להם שהמידע שייך למטופל בלבד ושהוא רשאי לקבל אותו ולחלוק אותו, אם רצונו בכך, עם כל אחד. הפניתי אותם למח' של ד"ר ג' אך מסיבה לא ידועה לי העדיפו לעזוב את המוסד מבלי לקיים את הפגישה ולקבל מידע נוסף, הכוונה לכל מידע אחר. ממני לא קיבלו מידע לא על הטיפולים, לא על התרופות.'
ובעמ' 13, שורות 23-20 לפרוטוקול:
'ש. אתה מאשר שאותה קבוצה שהגיעה לא קיבלה מידע ממך?
ת. לא קיבלו.
ש. מישהו בבי"ח מסר אולי?
ח. לא שידוע לי.'
וכן בעמ' 14 שורה 6 לפרוטוקול.
כן ראה עדותו של ד"ר ע' - לפיה לא התבקש ליתן כל מסמך כתוב בדבר מצבו הרפואי של הבעל (עמ' 57 שורה 20 לפרוטוקול).
לסיכום - טענת הנתבעים כי הוצגו בפני התובעת ו/או בני משפחתה מסמכים רפואיים עובר לחתונה, דינה להידחות.
4.2.6 גרסאות סותרות של הנתבעים לעניין גילוי מצבו הנפשי של הבעל עובר לחתונה -
בהליך הפלילי העיד אבי הבעל לעניין אירוע בקשת ידה של התובעת כדלקמן:
'ההכרות ביניהם - נסענו לבית של משפחת האישה מ'ס' מוכרת לנו ולהם ואמרנו להם שרוצים כלה ממשפחה טובה לבננו ושיתנו לנו תקופה של חודש 20 יום ואחרי 20 יום אמרו לנו שיש משפחה מתאימה. וכשמצאו אישה הגענו לבית משפחתה של מ' הייתה מתווכת ואמרנו שאנו מעוניינים לחתן את הבן שלנו. הגישו לנו צלחת גדולה עם קפה. לפי המנטליות שלנו אמרתי להם לבני הזוג שישבו בחדר ויבדקו אם הם מתאימים אחד לשני והסכימו. אצלנו אין הכרות חברות להרבה זמן. בסחנין הולכים לפי מנטליות של מוסלמים. לאחר אמרו שיתנו תשובה עוד שבוע ואמרו שנחזור אליהם. המנטליות שלוקחים כמה נכבדים שלנו ובאים אליהם והם עם כמה מכובדים שלהם ומאחלים מזל טוב בפגישה ואני הצעתי להם שהם יהיו שוב ביחד והם ישבו בחדר לבד ובדרך שאלנו אותו אם הכל בסדר וגם מ' אמרה שהכל בסדר והיא סיפרה שמישהו כמה זמן לפני כן ביקש את ידה והיא סירבה.'
(עמ' 50 לפרוטוקול בהליך הפלילי)
ואילו בפניי, הציג אבי הבעל גרסה שונה לחלוטין. ראה בין היתר, עדות אבי הבעל עמ' 47 שורות 13- 6 לפרוטוקול:
'ת. האישה הזאת, א' ג', אמרנו לה שרוצים בחורה מתאימה לגיל של ג', לא רוצים בחורה צעירה, בחורה לא אי-אי, לא אוניברסיטה. הבן שלנו חולה. הכל סופר אפילו מה הוא לובש.
ש. ג' אמרה שהיא סיפרה למשפ' ... ?
ת. לא יודע, היא לקחה אותי למשפחה.
ש. שהגעתם לבית של מ' סיפרתם על מצב שלג'?
ת. כן, בזמנו לא הסכמתי לדבר מילה על שלא ביקשתי שכל משפחת... תבוא, הסברתי על מצבו מקנדה על שלמד באוניברסיטה ובית-משפט.'
ראה גם דברי אבי הבעל עמ' 6 ו- 7 לפרוטוקול:
'... ישבנו בבית שלהם וביקשנו את ידה, אמרנו להם הבן שלי עבד בבית-משפט מחוזי נצרת, עבד ... כמהנדס, היה לו 2 מקרים והיה בבי"ח והוא 200%. אמרתי לאבא שלה אנו מבקשים את היד שלה, לכם יש זכות לשאול על הבן שלי בכפר. בתחילה הוא לא היה כמו שמספרים מג'נון, הוא היה בקנדה, חזר משם, היה תמיד יושב שקט-שקט. כמו מחלת סכרת, לחץ דם לוקחים תרופה. כשהלכנו לבקש את ידה אמרנו את כל הדברים האלה.'
גם עדות אחי הבעל (שלא בא זכרה בתצהירו) כי 'באירוסין דיברנו על כל הנושא, הבהרתי את זה בפניה ובפני אבא שלה ודוד שלה.' (עמ' 62, שורה 12 לפרוטוקול) - אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים לפיה כבר בעת בה ביקשו את ידה של התובעת הבהירו את מצבו של הבעל הן בפני התובעת והן בפני בני משפחתה.
את אותן התמיהות יש לייחס לעדות הבעל לפיה הוא נאלץ לכאורה לספר בעצמו לדוד התובעת אודות מצבו הרפואי - ראה עמוד 32, שורות 21-19 לפרוטוקול:
'ת. הייתי איתה בחדר וסיפרתי לה על מצבי, הייתי עם אביה בכמה סיטואציות, עם דודה אבו וליד שאל אותי למה אני לא מדבר למה אני שקט כל הזמן, אמרתי שאני בן אדם חולה.'
4.2.7 אי-העדת עדים רלוונטיים
הנתבעים חוזרים וטוענים כי סיפרו הן למשדכת, הן לכומר של כפר התובעת והן לדודה של התובעת אודות מצבו הרפואי של הבעל עובר לנישואין וכי השניים האחרונים אף נכחו בביקור משפחת התובעת במזרע. כן טענו הנתבעים כי דבר מחלתו של הבעל הייתה דבר ידוע בשני הכפרים ואף לקרוביהם שנשאו ביניהם.
חרף האמור, לא זימנו הנתבעים מי מהאנשים הנ"ל לעדות בבית-המשפט. טענת הנתבעים כי היה על התובעת לזמן עדים אלו, אינה עומדת. הטענה היא טענת הגנה פוזיטיבית שהעלו הנתבעים, הנטל להוכיחה - על כתפיהם.
יצויין כי התובעת זימנה לעדות את בנה של המשדכת מר ח' - אשר לא התייצב לדיון במועד הקבוע. התובעת ויתרה על זימון נוסף לעד בהודעתה מיום 15.9.08.
על אי-העדת עד נקבע כבר בעבר כי 'אי-הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין אשר נמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד' וכן '...אכן ככלל אי-העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...' (ראה ע"א 641/87 וערעור שכנגד קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1), 239, 245 (1990).


4.2.8 מהימנות הצדדים
ככלל, התובעת נותרה עקבית בעדותה, הן זו שבפניי והן זו שניתנה במסגרת ההליך הפלילי. עדות התובעת קיבלה חיזוק על-ידי עדויותיהם של אביה ואמה, אשר הציגו אף הם עדות קוהרנטית ותומכת בעדות התובעת.
התרשמתי לחיוב ממהימנות התובעת והוריה, וגם אי-דיוקים קלים ולא מהותיים שנפלו בעדויותיהם (כגון החודש בו ביקשו הורי הבעל את ידה אפריל או מאי 2001, או מועד מציאת המסמך הרפואי ביחס להגשת התלונה במשטרה) לא פגעו במהימנות העדים.
מנגד, עדות הנתבעים הייתה רצופת סתירות פנימיות הן בין כתבי הטענות השונים שהציגו בהליך שנוהל בפניי והן בין העדויות שנתנו בהליך הפלילי. ראה לדוגמה סתירות לעניין מספר הפעמים שבילה הבעל עם התובעת ביחידות עובר לנישואין:
בסעיף 18(א) לכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי:
'התובעת והנתבע הספיקו להכיר אחד את השני עד כמה שתקופת האירוסין מאפשרת זאת, כמו כל זוג מהמגזר, מה גם ושני הצדדים ישבו לבד מספר רב של פעמים ולתקופות ממושכות' (ההדגשה שלי- א.א.).
גם אחי הבעל, הנתבע 4 תמך בגרסה זו. ראה דבריו בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.07: '... החתן הגיע אליהם עשרות פעמים, אכלו יחד, טיילו יחד, מה פתאום התהפך אחרי 3 חודשים מאדם שמתאים לחתונה'.
מנגד, מודה הבעל בעדותו, בגרסת התובעת לפיה מספר הפעמים שבילתה ביחידות עם הבעל היה מזערי (ראה עדות הבעל בעמ' 46, שורות 6-1 ובעמוד 45, שורות 17-14 לפרוטוקול).
ראה סתירות נוספות בטענות הנתבעים לגבי "הסוד" של התובעת (סעיף 23ד לכתב ההגנה לתביעה הנזיקית וגרסה שונה בעדות הבעל, עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 12-7, ובעמ' 37, שורה 16 לפרוטוקול), מועד קיום יחסים אינטימיים לראשונה בין הצדדים (סעיף 23א לכתב ההגנה לתביעה הנזיקית וסעיף 9ה לתצהיר הבעל (נ/2) אל מול גרסתו בהליך הפלילי - ראה עמ' 37 לפרוטוקול בהליך הפלילי), אירועי הנסיעה לירדן (הוצגו שלוש גרסאות שונות- גרסת האח בהליך שלפניי (עמ' 62 שורות, 19-18 לפרוטוקול), גרסת האח בהליך הפלילי (ראה עדות בעמוד 43 לפרוטוקול בהליך הפלילי- ת/5), וגרסת הבעל בהליך הפלילי (עמ' 39 לפרוטוקול ההליך הפלילי), נסיבות האשפוז הראשון של הבעל (סעיף 34ד לכתב ההגנה לתביעה הנזיקית אל מול סיכום האשפוז הראשון מיום 21.11.01), וכן ראה סתירות הנתבעים כמפורט בסעיף 4.2.6 לעיל.
כאמור, טענת הנתבעים - טענת הגנה פוזיטיבית היא והנטל להוכיחה - רובץ על כתפיהם.
הנתבעים לא העלו בכתב הגנתם כל טענה לעניין הביקור של משפחת התובעת במזרע ו/או אצל ד"ר ע' אלא הסתפקו בטענה כי אבי הבעל סיפר למשפחה על מצבו הרפואי של הבעל.
על-כן - ולאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי עובר לחתונה הנתבעים לא סיפרו לתובעת ו/או לבני משפחתה אודות מצבו הנפשי של הבעל.

5. הפרת חובת תום-הלב וחובת הגילוי המוטלות על הנתבעים כלפי התובעת
5.1 נקודת המוצא היא כי כאשר בני זוג מחליטים להתחתן ביניהם חלה עליהם החובה לנהוג בתום-לב זה כלפי זו, שכן הם מבקשים '... להטיל על עצמם מערכת של זכויות וחובות, וזאת מתוך גמירת-דעת המבוססת על מידע מלא ככל שניתן אודות בן הזוג, אשר ניתן בתום-לב'. (כב' השופטת פרוקצ'יה ב- ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6), 209 (14.7.04).
5.2 כבר נפסק כי דיני החוזים בישראל אינם נעצרים על סף הבית המשפחתי. הכרה בתוקפם של חוזים (אף חוזים משתמעים) המבוססים על אדנים רגשיים והנוצרים בנסיבות אינטימיות בין-אישיות, מבטיחה הגנה משפטית נאותה גם לנפגעים במעגל המשפחתי-האינטימי וברי כי גם הפרה של התחייבויות במרחב המשפחתי והזוגי גוררת עלויות ונזקים (ראה גם דברי כב' הנשיא ברק כתוארו אז ב- ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני הנ"ל).
בפסק-דין 2528/98 הנ"ל, מציינת כב' השופטת פרקוצ'יה את הדברים הבאים בהקשר להבטחת נישואין, אך הדברים יפים לענייננו:
'... היא משקפת מודעות לצורך החברתי, המוסרי והמשפטי ליתן תוקף להבטחות מחייבות בין שני בני אדם המקיימים ביניהם קשרים אישיים אינטימיים מקום שנותן ההבטחה יוצר מצג בדבר כוונתו להיות מחוייב בה ולקיימה, ומקבל ההבטחה מסתמך עליה, ופעמים אף פועל ומשנה את מצבו על פיה. אין טעם מוסרי, חברתי או משפטי להוצאת הבטחת הנישואין מתחום התפרסותו של המשפט ולאפשר בכך קיומם של הסכמים לנישואין הקושרים את הצדדים להם בקשר של מחוייבות הדדית בלא שתתלווינה למחוייבות זו תוצאות משפטיות מקום שהפרת המחוייבות של אחד הצדדים הסבה נזק, ופעמים נזק קשה, לצד האחר.'
5.3 מתוך עיקרון תום-הלב, שהינו עיקרון "מלכותי", היה על הבעל ו/או הוריו החובה לגלות בפני התובעת, ברחל בתך הקטנה, אודות מצבו הרפואי המדוייק של הבעל. לטעמי, מדובר בחובת גילוי מוגברת, שכן, במערכת יחסים בין בעל ואישה, ובין אלה המתעתדים להינשא זה לזו, קיימים יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, המקימים חובת גילוי מיוחדת: חובה גילוי מקיפה ועמוקה במיוחד.
5.4 מכלל הסקירה שפורטה בסעיף 4.2 דלעיל וכן מעדות אבי הבעל עולה כי לא חשף בפני התובעת ומשפחתה את האמת ובוודאי שלא את האמת במלואה. הבעל הוצג כאדם שסבל בעבר ממחלה והבריא ממנה. ראה דברי אבי הבעל עמ' 6 ו- 7 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.07:
'... ישבנו בבית שלהם וביקשנו את ידה, אמרנו להם הבן שלי עבד בבית-משפט מחוזי נצרת, עבד ב... כמהנדס, היה לו 2 מקרים והיה בבי"ח והוא 200%. אמרתי לאבא שלה אנו מבקשים את היד שלה, לכם יש זכות לשאול על הבן שלי בכפר. בתחילה הוא לא היה כמו שמספרים מג'נון, הוא היה בקנדה, חזר משם, היה תמיד יושב שקט שקט. כמו מחלת סכרת, לחץ דם לוקחים תרופה. כשהלכנו לבקש את ידה אמרנו את כל הדברים האלה.'
ראה גם הגרסה המתוארת על-ידי הנתבעים לעניין נסיבות האשפוז הראשון של הבעל, עובר לנישואין בסעיף 34ד לכתב ההגנה לתביעה הנזיקית.
5.5 כלל ידוע הוא כי מבחינת חובת הגילוי, אמירת חצי אמת, כמוה כשקר מלא. זה הדין גם במקרה של הצגת מצג שהוא אמת בזמן אמירתו אך הוא הופך לכוזב עקב אי-גילוי שינוי מאוחר יותר המתרחש לאחר כריתת החוזה. (ראה לעניין זה גם 578/88 טפחות בנק למשכנתאות בע"מ נ' נצר, פ"ד מג(3), 828 (1989); ע"א 44/66 לקי דרייב בע"מ נ' הרץ אמריקן אקספרס, פ"ד כא(1), 576; וכן ד' פרידמן ו- נ' כהן חוזים, כרך א', 576 והאסמכתאות המופיעות שם).
5.6 טענת הנתבעים כאילו התובעת יכלה לגלות המידע אודות מצבו הרפואי של הבעל לו רק הייתה מבררת - אינה עומדת. ראשית - המידע הרפואי של הבעל, מידע חסוי הוא ואינו נחלת הכלל. כל טענה אחרת - לא הוכחה. שנית - ממילא עמדתי בעניין זה כעמדת כב' השופטת פלפל ב- ת"א (ת"א) 969/96 פינגווין ספורט בע"מ נ' חברת יורם שולביץ תעשיות בגדי עבודה בע"מ (לא פורסם 25.7.99):
'... לטעמי חובת הגילוי המוטלת מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) הנה חובת גילוי מוחלטת. היקפה תלוי במיהות הצד שכנגד, אבל אין בכך כדי לפגוע בגרעין החבות עצמו. התנהגות רשלנית של הצד שכנגד שאולי יכול היה לגלות לבד את המידע, אינה "מכפרת" על היעדר גילוי מהצד המופקד על הגילוי הראשוני, ואין לקזזה מחובת הגילוי המוחלטת.'
ראה לעניין זה גם דעתו של ד"ר ישראל וינבוים בספרו בדרך מקובלת ובתום-לב, 125:
'ודוק חובת הגילוי שמכח סעיף 12 מטרתה לקבוע נורמת התנהגות המוטלת על הצד בעל האינפורמציה בין אם הצד שכנגד הנו רשלן ובין אם הוא סתם נוהג בטיפשות ומזניח בדיקות שצד סביר היה עורך. המטרה היא ליצור מצב שבו שני הצדדים אכן מודעים לחוזה שאותו הם מבקשים לכרות.'
5.7 גם טענת הנתבעים כי לא ניתן להסתיר את מחלתו של הבעל ולו לתקופות קצרות דינה להידחות, שכן, בעת שהבעל אינו במצב פסיכוטי - מחלתו אינה ניכרת בעין בלתי-מקצועית ו/או בכלל. ראה לדוגמא סטאטוס הבעל בקבלתו לאשפוז, סיכום מחלה מיום 20.12.06:
'בהכרה מלאה. מטופח בהופעתו החיצונית. מצב רוח טוב. שקט בהתנהגותו. ללא ביטויים תוקפניים. דיבור ספונטני ולעניין. ללא עדות לתכנים פסיכוטיים פעילים. ריכוז וזיכרון בגדר בנורמה. תובנה חלקית למצבו.'
ואציין כי גם אני, במהלך חקירתו הממושכת של הבעל, המחזיקה 15 עמודי פרוטוקול, התרשמתי מאדם עדין, שקט, מופנם - מחלתו לא ניכרה כלל.
לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים הפרו את חובת הגילוי וחובת תום-הלב המוטלת עליהם כלפי התובעת.

6. האם התרשלו הנתבעים כלפי התובעת?
6.1 על-פי ההלכה הפסוקה המקובלת בדיני הנזיקין, רשלנות הינה יסוד אובייקטיבי המתייחס לחריגה מסטאנדרט ההתנהגות הראוי לדעת בית-המשפט, ללא נפקות ליסוד הנפשי של המזיק המתלווה לחריגה זו, גם אם מדובר במעשה זדוני (ראה אמנון רובינשטיין ודניאל פרידמן "אחריות עובדי ציבור בנזיקין" הפרקליט כא (התשכ"ה), 61; מ' וייסמן תביעות רשלנות בנזיקין (ירושלים); וכן ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד נ' ציזיק, פ"ד מא(3), 169 (1987); ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' עופרה גלעד, פ"ד נג(3), 529, (1999)).
6.2 כבר נפסק כי 'הקטיגוריות של הרשלנות לעולם אינן סגורות, לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים, אלא נקבעות הן בהתאם לתחושת המוסר והצדק החברתי והסוציאלי וצרכי החברה המשתנים' (כב' השופט ברק ב- ע"פ 186/80 יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1), 769 (1980)) וכי שומה על הפרשן להדגיש את היסוד החברתי והמוסרי של העניין העומד לדיון (השופט ויתקון ז"ל ב- ע"א 360/59 היועץ המשפטי לממשלה נ' ברקוביץ פ"ד יד 206 (1960)). המבחן הוא מבחן "האדם הסביר", והוא אובייקטיבי ועובדתי בלבד.
יסודות עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 הם שלושה:
1. קיום חובת זהירות מצד הנתבעים;
2. הפרת חובת הזהירות על-ידי הנתבעים;
3. קיומו של נזק שנגרם לתובע בעטיה של הפרת חובת הזהירות.
6.3 האם מתקיימת חובת זהירות מצד הנתבעים כלפי התובעת?
השאלה מי הוא האדם שכלפיו חב אדם חובת זהירות נבחנת לפי "מבחן הציפיות" - האם יכול היה הפוגע לצפות את הפגיעה ו/או הנזק לנפגע? יחד-עם-זאת נפסק כי לא תמיד ניתן למצוא תשובה מלאה במבחן הציפיות, ולפיכך שומה על הפרשן להדגיש את היסוד החברתי והמוסרי של העניין העומד לדיון (השופט ויתקון ז"ל ב- ע"א 360/59 היועץ המשפטי לממשלה נ' ברקוביץ, פ"ד יד 206 (1960)).
הנתבעים 2 ו- 3 הם שביקשו את ידה של התובעת עבור הבעל, מהורי התובעת - הם שהציגו את בנם בפניהם ועליהם הייתה מוטלת החובה לגלות גילוי נאות אודות מצבו הרפואי של הבעל. חובה זהה מוטלת גם על הבעל עצמו שהנו צד להתקשרות.
בענייננו, נראה לי כי לא יכול להיות חולק כי בדיקת התנהגות הנתבעים 3-1 דרך הפריזמה של מבחן "האדם הסביר" מביאה למסקנה, כי היה על הנתבעים 3-1 לצפות, כפי שהיה כל אדם סביר צופה, שהתנהגות כזו תגרום לפגיעה בתובעת ברגשותיה, בגופה ובנפשה.
הנתבעים 3-1 היו מודעים למצבו הרפואי של הבעל, שהיווה כבר בעבר סיכון גבוה לסובבים אותו, ואף ידעו כי התארסותו בעבר לאישה אחרת גרמה להתדרדרות במצבו הנפשי. ראה סיכום מחלה בגין אשפוזו הראשון של הבעל (תאריכים 24.6.00- 4.8.00): 'לאחרונה התארס עם בחורה ממשפחה קרובה ועקב דאגות נעשה חסר גבולות ואלים כלפי בני משפחתו, איים עליהם בסכין ואיים להתאבד'.
חובת הזהירות של הבעל כלפי אשתו התגבשה, לתפיסתי, עובר לנישואיהם והיא כפולה ומכופלת ונובעת גם מהיחסים המיוחדים ביניהם,יחסים של תלות וקרבה. במערכת יחסים מעין זו, מצופה זהירות מיוחדת לרגשותיו ורווחתו של בן הזוג ושל מי שעתיד להיות בן זוגו. כבר נפסק כי בין בעל ואישה מתקיימים יחסים מיוחדים, יחסי קרבה, יחסי נאמנות, יחסים רגישים, כאשר על כל אחד מבני הזוג מוטלת חובה לנהוג כלפי האחר בכבוד, הגינות ואנושיות ובאופן שיאפשר לבן הזוג ניהול של אורח חיים תקין וסביר, בכך מתקיימת חובת הזהירות המושגית יסוד נדרש לקיום עוולת הרשלנות (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113 (1982); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1), 113 (1985); תמ"ש (משפחה יר') 20673/04 ב. מ. נ' ב. ה. א., תק-מש 2008(1), 701 (9.3.08)).
מנגד, אינני רואה לנכון להטיל חובת זהירות דומה גם על אחי הבעל, הנתבע 4. מכתבי הטענות של הצדדים ומעדויותיהם עולה כי אחי הבעל לא היה מעורב באופן פעיל בבקשת ידה של התובעת מהוריה ו/או בשידוך ואין בעצם היותו אחי הבעל ומודע למצבו הנפשי כדי להטיל עליו חובת זהירות כלפי התובעת.
על-כן - התביעה כנגד הנתבע 4 נדחית כבר בשלב זה.
6.4 האם הופרה חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים 3-1?
בענייננו, הן הבעל והן הוריו, הנתבעים 2 ו- 3 הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובעת, בכך שהסתירו מעיניה עובדה מהותית וחשובה בעניינו של הבעל, הפרו את חובת הגילוי ותום-הלב המוטלת עליהם, והכל כפי שפורט בהרחבה בסעיפים 5.7-5.1 לפסק-הדין.
אך סביר כי לו הייתה מתגלה מבעוד מועד לתובעת עובדת מצבו הנפשי של הבעל, היו נחסכים מהתובעת עוגמת נפש רבה, סבל, ונזקים נוספים.
6.5 הנזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות
התובעת טוענת כי עקב מעשי ומחדלי הנתבעים נגרמו לה נזקים אשר אינם ניתנים לפיצויים בכסף לרבות- איבוד בתוליה, ההזדמנות להינשא מחדש וליהנות מתא משפחתי, איבוד שמחת חיים, כאב צער סבל ועגמת נפש. נזקים אלו אינם ממוניים ואינם מנתמכים בכל חוות-דעת ו/או תחשיב נזק.
המונח "נזק" בסעיף 1 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), מוגדר בצורה רחבה:
'אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה.'
במסגרת הגדרה זו, ניתנה הגנה לאינטרסים ממוניים ובלתי-ממוניים. בהלכה הפסוקה נקבע כי גם פגיעה בנוחות גופנית, כאב, סבל ופחד - גם אם אין להם כל ביטוי פיזי, עשויים להוות נזק בר-פיצוי בנזיקין שכן פקודת הנזיקין מגינה גם "על האינטרס של הניזוק בנפשו, בנוחותו ובאושרו". (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1), 113 (1985)).
ב- ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה, תק-על 95(1), 1218 (29.3.95) נפסק כי בהיעדר ראיות על נזק ממשי, וכאשר לא יכול להיות כל ספק בהיגרמו של נזק, יש לפסוק פיצוי מוערך עבור נזק כללי.
העיקרון העולה מפסק-דין זה הוא, כי במקרים רבים אין צורך בראיה על הנזק הכללי והיקפו, שכן קיומו של הנזק והיקפו, עולים מעצם הפרת החובה על-ידי המזיק.
להשקפתי, יש ליישם עיקרון זה בעניין שבפני. התובעת עתרה לכמה ראשי נזק, והגם שאף אחד מהם אינו ניתן למדידה או לכימות כספי ממשי, ברי לי שנזקים אלה אכן נגרמו לתובעת. בשאלת היקף הנזק והפיצוי אדון בהמשך.

7. האם תקף הבעל את התובעת?
7.1 התובעת מתארת בתצהיר העדות הראשית מטעמה כי היא נאנסה באכזריות על-ידי הבעל, פעם אחר פעם, כי הבעל הכה אותה, לעג לה, התייחס אליה כאל שפחת מין ואיים לרצוח אותה.
7.2 יסודות עוולת התקיפה נקבעו בהוראת סעיף 23(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) והם:
1. שימוש בכוח נגד גופו של אדם וכן ניסיון או איום על-ידי מעשה או על-ידי תנועה להשתמש בכוח.
2. במתכוון.
3. היעדר הסכמה מדעת של המותקף.
7.3 פסק-הדין שניתן בהליך הפלילי אינו יכול לשמש ראיה לכאורה במסגרת הליך זה - התנאים שנקבעו בפסיקה לקבילותו של פסק-דין בהליך פלילי כראיה במשפט אזרחי, הנם כי מדובר בפסק-דין חלוט במשפט פלילי, שבו הורשע הנתבע, והנתבע שהורשע שם הוא בעל דין בהליך האזרחי שבפניי.
בענייננו - אין מדובר בפסק-דין חלוט שכן, על פסק-הדין דנן הוגש ערעור והליכי הערעור הותלו עקב מצבו הנפשי של הבעל.
7.4 יחד-עם-זאת, לאור מסכת הראיות והעדויות שהוצגו בפניי, והתרשמותי ממהימנות העדים הגעתי לכלל מסקנה כי אכן הבעל תקף את התובעת.
7.5 הטעם הראשון נעוץ בעובדה שעל-אף שהתובעת גוללה במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה את מעשי האלימות שנקט הבעל כנגדה (סעיפים 11, 13, 17, 18, 19, 20 לתצהיר) לא נחקרה התובעת בעניין זה.
בעניין ההימנעות מחקירה נגדית ובמיוחד בשאלות חשובות לליבון, שהן לב-ליבו של המשפט, כבר נפסק כי ההימנעות נזקפת לחובת מי שלא טרח לחקור ולברר ונוצרת חזקה לחובתו לפיה ידע שלו נערכה החקירה הנגדית היה בכך כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד (לעניין זה ראה: י' קדמי על הראיות, 1648 ואילך והאסמכתאות שם).
7.6 הטעם השני נוגע לשיקולי מהימנות. כאמור, התרשמתי לשלילה ממהימנות הנתבעים בעוד שגרסת התובעת נמצאה אמינה בעיני והיא אף קבלת חיזוק על-ידי המסמכים הרפואיים של הבעל, המתארים אותו כאדם עצבני ואלים כלפי הסביבה וכלפי בני משפחתו. כמו-כן, בתעודה הרפואית של הבעל מיום 3.4.05 נערכה לצורך בדיקת כשרותו לעמוד לדין בהליך הפלילי צויין ברחל בתך הקטנה כי במועדים בהם חיו הצדדים יחדיו - היה חולה הבעל במחלת נפש ועל-כן אינו כשיר לעמוד לדין.
7.8 בניגוד לעוולת הרשלנות, אין בעוולת התקיפה דרישה לנזק כתנאי לפיצוי בגינה ודי שהתקיפה נעשתה שלא בהסכמת הנתקף.

8. האם היה בפעולות הנתבעים משום הפרת חובה חקוקה?
8.1 משמצאתי כי הנתבעים אחראים כלפי התובעת ברשלנות ובתקיפה אינני רואה צורך לדון בעילה של הפרת חובה חקוקה, הן מהטעם כי פסק-הדין הפלילי בוטל על-ידי בית-המשפט המחוזי והן מהטעם שטרם הוכרה הזכות של הפרט לתבוע פרט אחר בגין הפרת חוק היסוד (ראה לעניין זה גם תמ"ש (משפחה יר') 18551/00 ק. ס. נ' ק. מ., צק-מש 2004(4), 279 (7.6.04); וכן תמ"ש (משפחה יר') 19270/03 כ.ש. נ' כ.פ, תק-מש 2004(4), 353 (21.12.04); ו- תמ"ש (משפחה יר') 20673/04 ב. מ. נ' ב. ה. א, תק-מש 2008(1), 701 (9.3.08)).


9. האם קיים אשם תורם ואי הקטנת נזק מצד התובעת?
9.1 טוענים הנתבעים כי לתובעת אשם תורם בכך שלא ביררה די הצורך מצבו הרפואי של הבעל עובר לנישואין על-אף שעמדה לה לכאורה את תקופת האירוסין כדי לעשות כן.
סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין קובע:
'68. אשם תורם
(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית-המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור.'
כמו-כן הלכה היא, שחובתו של הניזוק היא לעשות להקטנת נזקו:
'הכל מסכימים, כי על התובע מוטלת חובה לנקוט בכל צעד סביר להקטין את ההפסד שנגרם לו כתוצאה ממעשה העוול של הנתבע והוא אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד כזה אשר היה יכול למנעו אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי-סביר לא השכיל למנעו.'
(ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא(1), 281, 285-284 (1967)).
9.2 "לעשות להקטנת הנזק" - אין הכוונה שהניזוק יצא מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק (ע"א 531/71 לכוביזר נ' רוצה, פ"ד כו(2), 113, 118 (1972)), אך חייב הוא לעשות את שצפוי שאדם סביר יעשה להקטנת נזקו (ראה: ע"א 449/81, 492 בן לב בע"מ נ' מגד בע"מ, פ"ד לח(4), 70, 77 (1984)).
9.3 בענייננו, בכל הנוגע לבדיקת מצבו הרפואי של הבעל עובר לנישואין - אינני רואה מקום להטיל על התובעת אחריות בגין אשם תורם או אי הקטנת נזק.
כאמור, מצבו הרפואי של אדם הנו מידע חסוי, אשר אינו נגיש לציבור. אין לצפות מן האישה ו/או מבני משפחתה כי יעלו על דעתם במעמד האירוסין כי הבעל סובל מלקויות נפשיות ויחקרו אודות עברו הרפואי. הטענה כי המידע אודות מצבו הרפואי של הבעל היה נחלת הכלל לא נתמכה בכל ראיה או עדות חיצונית ולא הוכחה.
9.4 שונים הם הדברים לעניין הקטנת הנזק כתוצאה מן התקיפה לאחר הנישואין. הורי התובעת והתובעת העידו כי גם לאחר שהכה אותה הבעל ואנס אותה, חזרה התובעת להתגורר בביתו של הבעל ונותרה להתגורר בו סירוגין לתקופה של כשלושה חודשים (ראה סעיפים 19-13 לתצהיר התובעת וסעיפים 12 ו- 13 לתצהירי הורי התובעת). מודעת אני למנהגי העדה הנוצרית הקתולית המבוססים על קדושת הנישואין- אך יחד-עם-זאת, דומה שבנסיבות ניתן וראוי היה למנוע חזרת התובעת לבית הבעל כבר לאחר אירוע האלימות הראשון.
10. קביעת גובה הפיצוי
10.1 השופט ברק עמד על הקושי בפסיקת פיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל באומרו:
'... שיעור הפיצוי אינו קבוע מראש ואינו מוגבל אלא נתון לנסיבותיו של כל מקרה ולמאפייניו של הניזוק האינדיבידואלי... ודוק: קביעת הפיצוי בגין נזק לא ממוני קשה היא. כך, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה, הן בשל הקושי להעריך בערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה... בה בעת, עיקרון היסוד בדיני הנזיקין, של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על-כן, פיצוי הולם בגינו. מהו פיצוי הולם זה ? התביעה שבפנינו הוגשה על יסוד פקודת הנזיקין (נוסח חדש) ועל-כן, אין מגבלה פורמלית על שיעור הפיצוי אותו ניתן לפסוק בגין כאב ... על-כן, המבחן אינו של גבול אלא של מהות; הפיצוי צריך לשקף את מורכבות הנזק לניזוק האינדבידואלי ואת השלכותיו עליו. שיעור הפיצוי שיש לפסוק בגין ראש הנזק של כאב וסבל עומד לדיון לא פעם, בייחוד נוכח הקושי לכמתו ולהעריכו. לאחרונה, הושמעו דעות לא מעטות באשר לצורך בהעלאת רף הפיצוי בגין כאב וסבל באותם המקרים והנסיבות שבהם נגרמים כאב וסבל של ממש, כך שהפיצוי יהלום את חומרת הפגיעה. השופט אור ציין בהקשר זה כי 'הגיעה השעה לבדוק אם אותם סכומים שנפסקו בפרט נזק זה' (נזק לא ממוני - א' ב') עד היום עונים על הנזק אותו הם באו לפצות עליו.' (ראה ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב ניסים זאב, פ"ד נה(5), 24 (2001)).
10.2 מטרת פסיקת הפיצויים בדיני הנזיקין היא כפולה: השבת המשב לקדמותו והרתעה יעילה. הפיצויים צריכים להלום את חומרת הפגיעה. כך, המחוקק הכיר בחומרה היתרה של תקיפת אדם על-ידי בן זוגו וקבע כפל עונש למי שתוקף בן זוג בסעיף 382 לחוק העונשין וכן חוקק את חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 שמטרתו להגן על מי שמותקף על-ידי בן משפחה, הגנה מיוחדת ומהירה.
10.3 פסיקת סכום הפיצויים נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, בכאב ובסבל של התובע שלפניו.

11. סוף דבר
11.1 בשל כל נזקיהם של התובעים שנגרמו בשל הימנעות הנתבעים 3-1 לספר לתובעת אודות מצבו הנפשי של הבעל אני פוסקת להם פיצוי בסך של 130,000 ₪ מהנתבעים 3-1 ביחד ולחוד.
11.2 בשל כל נזקי התובעת כתוצאה ממעשי התקיפה של הבעל כנגדה אני פוסקת לה פיצויים נוספים בסך של 50,000 ₪ מהנתבע 1.
11.3 הנתבעים 3-1 ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.
11.4 התביעה כנגד הנתבע 4 נדחית. אני מבטלת את ההוצאות שפסקתי כנגד הנתבע בהחלטה מיום 11.9.08, בסך של 2,000 ₪ + מע"מ ולפיכך אין אני פוסקת הוצאות לטובתו."