נטל ההוכחה בטענת "פרעתי"

18. נטל ההוכחה בטענת "פרעתי"

בתיק הוצאה לפועל מס' 20-00120-10-2 (פתח-תקוה) {החייב נ' הזוכה, טרם פורסם (03.12.15)} נפסק מפי כב' הרשמת גילה גדות:

"החלטה
בקשת חייב בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק").

התנהלות התיק והבקשות בטענת "פרעתי"
1. בתיק התקיימו שני דיונים, ביום 31.12.14 (להלן: "הדיון הראשון"), האחר ביום 04.11.15 (להלן: "הדיון השני"), זאת לאחר שלחייב ניתנה ההזדמנות לתקן כתב טענותיו, והוא עשה כן מספר חודשים לאחר הדיון הראשון, מהטעם שלא הציג במסגרת כתב טענותיו הראשון האסמכתאות הנדרשות התומכות בבקשתו הראשונה, וזו נמחקה.

2. בדיונים נכח מר יובל לובינסקי, בן זוגה של הזוכה, שבהסכמתו של החייב דיבר בשמה. החייב התייצב ללא ייצוג, לאחר שהבהיר כי בחר לעשות כן מהטעם שאינו יכול לאפשר לעצמו עורך-דין. החייב לא פירט האם ניסה להיעזר בסיוע משפטי.

3. החלטתי זו ניתנת לאחר שמיעת הוכחות ביום 04.11.15.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שהוצגו לי, לרבות במסמך שצירף החייב שנערך על-ידי רו"ח מטעמו; ולאחר שעיינתי בתצהירים ובפרוטוקול הדיונים, ובפרט בפרוטוקול הדיון האחרון; ולאחר שהתרשמתי מחקירת החייב על תצהיריו; ולאחר שבחנתי נתוני התיק, לרבות דף החשבון כמשקף אופן עדכון החוב (הגדלות והקטנות); ולנוכח היעדר אסמכתאות על תשלומים שנטען לגביהם טענת קיזוז, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת החייב להידחות מהטעמים שיפורטו מטה.

4. טרם לכך אזכיר בקצרה ההלכה הבסיסית לעניין הוכחת טענת "פרעתי, לפיה: נטל השכנוע בטענת פרעתי, על-פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, קבוע ומוטל תמיד על החייב. מדובר בנטל ראשוני והוא אינו עובר אל הזוכה לעולם, מכיוון שהמוציא מחברו עליו נטל הראיה (ראו רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ" קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ ((פורסם באתר האינטרנט נבו), 01.11.06); דוד בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2011), 269 (להלן: "בר-אופיר").

במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה, הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור, "זאת כאשר החייב מביא למשל מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיו. ולנוכח מצב דברים כזה, צריך הזוכה להראות כי פני הדברים שונים ממה שהם נראים על-פי טענת החייב" (בר-אופיר, עמ' 269).

אך חשוב לזכור כי גם במצב דברים זה נטל השכנוע העיקרי הראשוני מוטל על כתפי החייב, ובמה דברים אמורים? אם בסוף הדיון עדיין נשאר ספק באשר לביצוע או אי-ביצוע פסק-הדין, או כאשר כפות המאזניים באשר לעובדות הן מאוינות, מוכרע הדין לרעת הצד שעליו מוטל נטל השכנוע, קרי, החייב במקרה של טענת פרעתי (ראו רע"א 5438/09 גרוסמן נ" אסלן, פורסם באתר האינטרנט נבו, 19.05.09).

בקצרה כבר אקדים אומר כי דין הבקשה להידחות מכמה טעמים:

5. הטעם הראשוני והבסיסי הוא כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו בטענת "פרעתי"; השני, משום שמרבית טענות החייב על אי ביצוע הקטנות אין בהן ממש; והשלישי, מהטעם שהחייב לא הוכיח טענת קיזוז, משהועלתה באופן כוללני וחסר ביסוס ראייתי קביל, יתרה-מכך, בשיהוי רב, ולהתרשמותי, אף בחוסר תום-לב, ותוך הרחבת חזית - שלא כדין.

6. כמו-כן, דין בקשת החייב להידחות נוכח שהתרשמתי כי חקירת החייב מאופיינת חללים חללים, תמיהות וסתירות, ומהטעם שסימני שאלה כבדים מונחים ביחס לאמינות גרסתו.

מצאתי שיש סתירה חזיתית בין תצהיריו של החייב, במסגרתם מודה הוא ללא כחל וסרק כי לא שילם המזונות בתקופות הרלוונטיות בגינן בוצעו הגדלות מחד גיסא, לבין טענתו הקלוטה מן האוויר, כי הזוכה היא היא זו החייבת לו בגין התחשבנות עבר, מאידך גיסא, שדי אם יוער שלא הובאה לה ראשית ראייה, למעט הצהרתו הבוטחת של החייב בדיון כי "לא יעלה על הדעת כי אני כותב משהו והוא לא יהיה נכון", וחוות-דעת רו"ח מטעמו, שביסס תחשיבו על אמרת החייב.

7. עוד יוער, כי הצעת פשרה נדיבה שהזוכה היתה נכונה לה במהלך ההתדיינות השניה לפני, במסגרתה היתה נכונה, לצורך ייתור מחלוקות, להסתפק בתשלום של על-סך 20,400 ש"ח, תשלום בו לא כפר החייב במסגרת הדיון הראשון, נדחתה על-ידי החייב כלאחר יד. התרשמותי היא איפוא כי אינו מוכן לשלם דבר, ויהי מה, וטענת ה"פרעתי" משמשת כקרדום לחפור בה, לצורך מניעת נקיטת הליכים כנגדו ולשם "משיכת זמן".

נתוני התיק
8. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 7.6.2010 במסגרתו צורפה בקשה לביצוע החלטה במזונות זמניים של כב' בית-משפט לענייני משפחה, תמ"ש 32190/90 מיום 17.08.09 (להלן: "ההחלטה על המזונות הזמניים"). ההחלטה ניתנה בהיעדר כתב הגנה. בהחלטה נקבע כי אף אם החייב הינו אסיר אשר נקבעו לו עבודות שירות, אין הדבר אומר שאינו יכול לעבוד בשאר הזמן. כב' בית-המשפט קבע כי "בשלב זה, כאשר יתכן והסיבה לאי הגשת כתב ההגנה הינה עובדת היותו אסיר, יש לפסוק את המזונות בשיעור המינמאלי, אולם יש לפוסקם מיום הגשת התביעה ואין מקום לתת פסק-דין בהיעדר הגנה".

לפיכך נקבע כי עד שיקבע הדיון לבחינת המזונות הזמניים, על החייב לשאת במזונות שתי הקטינות על-סך 2,400 ש"ח צמוד מדד חודש מרס 2009 שמעודכן אחת ל- 3 חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע. כן חוייב החייב במחצית הוצאות רפואיות. החייב רשאי היה לקזז סכומים ששולמו על חשבון דמי המזונות מיום הגשת התביעה, וביתרה יישא ב- 3 תשלומים.

9. עם פתיחת התיק עתרה הזוכה לחיוב החייב בתשלום מזונות לחודשים מאי עד ספטמבר 2009 וכן מאי 2010 בסך של 12,000 ש"ח (על הצמדתם).

עד דהיום צורפו לתיק החלטות נוספות של כב' בית-המשפט שמצאתי לנכון לסקרן, כדלקמן:

10. האחת - פרוטוקול והחלטה בדיון מקדמי ב- תמ"ש 32190/90 מיום 01.10.09. (להלן: "ההחלטה בדיון המקדמי"), אך מפאת חשיבות הדברים יוער כי ב"כ הנתבע הצהיר לפני כב' בית-המשפט כי "הצדדים והבנות ובן הזוג גרים באותו בית..." הנתבע קונה דברים, אף אחד לא משלם לאף אחד שום דבר". ב"כ התובעים ציין כי "אנו מדברים על בית עם 4 מפלסים, בית גדול מאד. כאשר הנתבע גר בגלריה הוא נמצא בדירה אולי פעמים בשבוע כדי לישון, כדי להפגין נוכחות, ובשאר הימים הוא גר אצל החברה שלו לחיים... הנתבע לא משתתף בהצאות הבית ולא בשום דבר".

התובעים מציינים שקיבלו את הודעת הקיזוז. הזוכה ציינה ש"כל מה שאני מבקשת וביקשתי זה מזונות מינימאליים... הוא נוסע עם רכב חדש אבל שישלם מזונות ואחזקת בית". ומציינת כי הסכום שנפסק בהחלטה על המזונות הזמניים (2,400 ש"ח), אינו מספיק. כבר בדיון זה העלה החייב טענת תשלום במזומן, אך טען: "אני לא אוסף קבלות ולא חשבתי שאצטרך להתבזות באיסוף קבלות".

11. השניה - פסק-דין במזונות, תמ"ש 32190/90, מיום 16.12.10 (להלן: "פסק-הדין במזונות"). בפרוטוקול הדיון ציינה הזוכה כי הבית נמכר על-ידי כונס נכסים, לאחר חלוקת כספים לחייב נותרו 300,000 ש"ח. לחייב הועבר סכום נוסף מאת הזוכה, מהטעם שכב' השופטת (כתוארה דאז) הילה גרסטל "ביקשה ממני (הזוכה, ג.ג.) להעביר מהסכום שלי חלק עבורו היית (מילה לא ברורה, ג.ג.) פשרה והוא קיבל 400,000 ש"ח". כבר בדיון זה טוענת הזוכה כי החייב אינו משלם, ושנאלצה לנקוט נגדו הליכי מאסר בהוצאה-לפועל. בהמשך הדיון התייצב החייב וטען כי מצבו הכלכלי רע.

החייב טען כי למרות "ה- 1,200 ש"ח שכל ילדה מקבלת, הן לא נראות רעבות". החייב לא העלה בדיון זה טענות ספציפיות לקיזוז חובות עבר, על-פי ההחלטה למזונות הזמניים, בגינו עותר בטענת פרעתי אפשר נוכח ה"פשרה" שהושגה במסגרת החלטתה ועל-פי המלצתה של כב' השופטת הילה גרסטל.

נוטה אני להשתכנע שהעניין הוכרע בבית-המשפט, שאחרת היה לו הד בפסק-הדין למזונות. אולם כך או כך, איני נדרשת לכך, משיתברר בהמשך כי החייב לא הרים הנטל לעניין הקיזוז כלל.

12. משניתן פסק-הדין למזונות - לבקשת הזוכה - ומיום 12.02.12, מידי 12 לכל חודש, מעודכן בתיק חיוב מזונות שוטף בסך של 3,489 ש"ח לחודש (על הצמדתו), על-פי פסק-הדין למזונות. החייב לא שילם ארוכות, ונצברה לו ריבית כדין.

13. יתרת החוב נכון להיום עומדת על-סך של 46,814.23.

התנהלות החייב בתיק ותגובות הזוכה
14. מראשית פתיחתו של התיק הגיש החייב בקשות חוזרות ונישנות לביטול הליכים והגבלות.

למשל, בקשת חייב הנושאת החותמת "התקבל" מיום 03.04.12 במסגרתה טען כי הינו "חדל פירעון מוחלט" (על-אף שמאוחר יותר הודה שאינו אלא מוגבל אמצעים), ועתר "לפטור אותו מעול המזונות". הבקשה נושאת החלטת מותב קודם מיום 03.04.12, הקובעת כי אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל לעשות כן, ושעל החייב לעתור לכב' בית-המשפט.
למשל בקשה לביטול הגבלות מיום 15.11.12, שהובנה, ולא בכדי, על-ידי מותב קודם, כבקשה לפריסת חוב, והחייב נדרש להציג מסמכים ביחס למצבו הכלכלי.

15. בבקשה מיום 10.08.14 עתר החייב לאי ביצוע הקטנות, והתנגד לתשלום ריבית והצמדה נוכח "הסכמה" בינו לבין הזוכה. החייב סימן הסעד 124 - הצגת מסמכים בתיק - תחת סעד 119 (פרעתי).

16. יוער כי לבקשות החייב לביטול הליכים הגיבה הזוכה שטענה כי אין כל הסדר בינה לבין החייב, וכי אין כל ויתור מצידה על רכיב מרכיבי פסק-הדין, לרבות על הצמדה, וכי כל תשלום שקיבלה מהחייב, לרבות במזומן, דווחו לתיק.

17. בדיון שזומן בבקשתו של החייב ביום 31.12.15 הבהיר כי למעשה בקשתו היא בטענת "פרעתי", ואין הוא עותר לפריסת חוב (ולפיכך אגדירה להלן: "בקשת ה"פרעתי" הראשונה").

18. קרי, ככל ש"התגלגלו בקשותיו", עבר החייב ממצב בו עתר לא לשלם נוכח מחסור כלכלי, למצב בו עתר לשלם "בתשלומים", ורק כ- ארבע שנים ויותר העלה טענת "פרעתי".

די בשיהוי זה ובשינוי הגרסאות כדי להטיל ספק בתום ליבו של החייב, ולתהות, האם בא לבקש "צדק", כשידיו נקיות. שכן ככל שהיתה לחייב טענת קיזוז - מדוע לא העלה טענה זו בכל הבקשות שהגיש לרשם. די היה גם בכך לדחות טענת החייב.

19. עוד יובהר כי גם בבקשתו שנחזתה להיות טענת פרעתי, בה התקיים דיון ביום 31.12.15, עלתה רק כעננת נוצה קלילה טענת קיזוז, וככל שעלתה, נדחתה באחת על-ידי הזוכה.

20. כצל כבד על עננת נוצה זו מרחפת הצהרת ב"כ החייב לפרוטוקול ב- תמ"ש 32190/90 מיום 01.10.09, כאמור בסעיף 10 לעיל: "הצדדים והבנות ובן הזוג גרים באותו בית"... "הנתבע קונה דברים, אף אחד לא משלם לאף אחד שום דבר"...

תקציר מהתנהלות הדיון הראשון
21. בדיון ביום 31.12.14 הודה החייב, והדבר כהודאת בעל דין, שלא נשא במזונות יולי עד דצמבר 2014 על-סך 20,400 ש"ח, כנאמר בעמ' 1 בפרוטוקול: "אני לא שילמתי במשך 5 חודשים, יולי עד דצמבר 2014". אולם ציין כי הזוכה לא ביצעה הקטנות נוכח תשלומים מאוחרים שכן נשא בהם, טענה שנדחתה על-ידי הזוכה בהצהירה כך: "מה שהוא אומר שהוא שלם בעצם כנגד התשלומים של התרופות של הבנות, לכן הוא לא שלם אותם. אני לא ביקשתי הגדלות, קיזזתי תשלומי מזומן שהוא שילם. הוא שכח שבהוצאה לפועל יש ריביות והוא לא רוצה לשאת בריביות".

22. יוער כי לוז טענת הפרעתי הראשונה של החייב עניינה היה בהקטנות שלא בוצעו, ובטענה להפחתת ריבית והצמדה, וזכר לא היה בטענת הפרעתי הראשונה על קיזוזי עבר נוכח התקופה בה חיו הצדדים ביחד. טענה שעומדת כאמור בסתירה להצהרות החייב כאמור בסעיף 10 לעיל, במסגרת תמ"ש 32190/90 מיום 01.10.09. טענה זו אף אין לה זכר בפסק-הדין למזונות תמ"ש 32190/90, כאמור בסעיף 11 לעיל.

23. כאמור, בדיון מיום 31.12.14 נקבע כי טענת הפרעתי, כפי שהוגשה, תמחק, לנוכח אופן הגשתה הבלתי סדור, והוריתי להגיש בקשה סדורה כולל טבלאות, אסמכתאות ותחשיבים של החייב ביחס ליתרת החוב שיש לעדכן, לדידו, בתיק. סברתי, כי בהיות החייב לא מיוצג, יש לאפשר לו לתקן בקשתו.

התנהלות החייב בבקשת ה"פרעתי" המתוקנת
24. לאור החלטתי בדיון מיום 31.12.14, שב החייב והגיש בקשת פרעתי מתוקנת ביום 25.03.15 (להלן: "בקשת הפרעתי המתוקנת"), לה צירף חוות-דעת רואה חשבון מטעמו. בקשה עם נתונים דומים נושאים חותמת הגשה מיום 19.04.15.

25. כבר אומר כי תוצאת ההזדמנות שניתנה לחייב על-ידי לתקן ה"פרעתי" הינה בביצוע "מקצה שיפורים" בטענותיו, אולם אף הפעם, ללא תשתית ראייתית מוצקה.

26. החייב טען בבקשת ה"פרעתי" המתוקנת לפירעון מלוא החוב בתיק במלואו, ויותר, בשתי טענות עיקריות: הראשונה כי בוצעו 11 תשלומים לזוכה על-סך 33,870 ש"ח אשר לא הוקטנו במועד, ולפיכך טפח החוב, השניה כי עצם פתיחת התיק על-סך 12,000 ש"ח נעשתה בחוסר תום-לב. החייב לא זנח טענותיו להפחתת הצמדת הסכום שנקבע (בניגוד לאמור בהפק הדין, ולהפחתת ריביות (על-אף שלא כפר כי לא נשא בחוב משך זמן ניכר נוכח מצוקה כלכלית.

27. החייב צירף לבקשתו המתוקנת חו"ד רואה חשבון מטעמו. רואה החשבון, מר נדלר מרדכי, סבר כי החייב ביתרת זכות בגין שלושה רכיבים שהציג לפניו החייב:
(1) לטענותו של רואה החשבון, בדק אחד עשר תשלומי החייב לתיק המסתכמים בסך של 33,870 ש"ח, וציין כי תשלומים אלה לא משתקפים במצה החשבון בתיק, ולכן יש להקטינם. רואה החשבון לא צירף הפניות לאחד עשר התקבולים, שלשיטת החייב, לא הוקטנו בתיק. למותר לציין כי בחינת דף החשבון העלתה כי מרבית הסכומים הוקטנו, כפי שיפורט בהמשך.

(2) כן נסמך רואה החשבון על תצהירו של החייב על תשלומים במזומן על בסיס "דפי הנהלת חשבונות אישיים" שניהל החייב, מבלי לטרוח לציין מפורשות שניהול חשבונות זה לא נתמך בשום אסמכתא.

(3) כן נתמכה חוות-דעת רואה החשבון על "הסתייגותו" של החייב "מפתיחת תיק שלא לצורך עקב טענות שווא של התובעת".

28. החלק הארי בחוות-הדעת (סעיפים 27(2) ו- 27(3)), נסמך על תצהיר (לרבות "ניהול חשבונות פנימי/אישי"), ולא על עובדות, ולפיכך אין בידי לקבלה. חלקה הראשון (27(1) אינו עולה בקנה אחד, במלואו, עם דף החשבון, עניין לו אדרש בהמשך. משכך, חוות-דעת רואה החשבון נדחית.

תקציר מהתנהלות הדיון השני
29. על רקע אותה "הנהלת חשבונות פנימית" של החייב (שלא הוצגה לפני, ואף לא הוצגה אף אסמכתא - שכזכור, עוד מפרוטוקולי דיוניו בבית-המשפט, כמפורט לעיל - החייב אינו רואה כל צורך לאסוף קבלות), ועל רקע "חוות-הדעת החשבונאית" כמפורט לעיל, שב וטען החייב "פרעתי" בדיון שנערך ביום 04.11.15.

30. בדיון הצהיר החייב מפורשות כי בשנת 2012 היה בקשיים כלכליים, ולכן לא שילם, וכי עתה השתפר מצבו מאחר והחל לקבל קצבת זקנה ובשל כך יכול היה לפרוע החוב. אולם החייב לא סיפק תשובה נאותה מדוע לא נשא בחוב השוטף, ו"תירץ" זאת בטענות הקשורות ל"התחשבנות עבר" בינו לבין הזוכה, שכרונולוגית, אין לה קשר למועדים אלה, ועניינית, אף לא הצליח להוכיחה (בעיקר מהטעם שנשענה על משענת קנה רצוץ בדמות "ספרי חשבונות אישיים", נטולי אסמכתאות, ורואה חשבון שסיפק חוות-דעת מטעם).

31. החייב לא סתר תצהירה של הזוכה מיום 29.06.15, האומר כי החייב לא עומד בהתחייבויותיו לאורך שנים, וכי החייב ביצע על דעת עצמו קיזוזים, וכי כל התנהלותו באה למשוך זמן ולא לשלם. החייב לא סתר אף טענת הזוכה כי מעולם לא ויתרה לחייב על המדד שקבע בית-המשפט, ולא הראה טעם מדוע יש למחוק כל הריביות בתיק, למרות שעל רקע הודאתו כי לא שילם, חושבו כדת וכדין.

32. כן בדיון טענה הזוכה כי תמוהה טענת החייב כי פרע החוב של שנת 2012 משכתב מפורשות ביום 27.04.14 כי חייב לזוכה 28,000 ש"ח.

האם הרים החייב נטל הראיה?
33. החייב התקשה במהלך הדיון להציג אסמכתאות ביחס לתשלומים בתקופה זו. החייב טען כי יקח לו הרבה זמן למצוא אותם. החייב טען כי יש להסתמך על דבריו, וכי די בכך, וכי יש להתבסס על ניהול החשבונות ה"פנימי-אישי" שלו, שחזקה שהינו מדוייק, ועל חוות-הדעת של רואה החשבון מטעמו, שכזכור התבססה אף היא בחלקה על "תצהירו" של החייב וספר חשבונותיו האישי.

34. לעניין זה יש להידרש לחקירת החייב:

"ש. בתצהיר (כתב טענות, ג.ג.) שלך אמרת שאתה היית חייב ביום 28.07.14 סך של 28,800 ש"ח. תראה לי איך שילמת אותם.

ת. אני שולט טוב בעברית ואני מבקש שכב' הרשמת תקרא את הנוסח שוב.

ש. תראה לי אסמכתאות לגבי הסכום הזה, טענת פרעתי ולכן העול מוטל עליך ולכן אתה צריך להראות לי העברות בנק, משירות מזומנים...

ת. אני מקריא מהתצהיר... זאת אומרת שזה רטרואקטיבי, כשהייתי בהוצאה לפועל נדהמתי ולכן התחלתי להגיש פרעתי וההוכחות הם לכל אורך הדרך בדו"חות.

ש. אני צריכה אסמכתאות על סכום של 28,000 ש"ח החל מהתאריך הנקוב בתצהיר שלך.

ת. קבלת הרבה אסמכתאות.

ש. מה שאני צריכה אסמכתאות מהבנק.

ת. האם תלושי הוצאה לפועל הם אסמכתא?

ש. כל תשלום ששילמת לזוכה בהוצאה לפועל פרט לשני תלושים הוקטנו בתיק.

ת. אני מבין, כתוב וכנראה שכב' הרשמת לא מבינה..."
(ראה עמ' 3 לפרוטוקול).

35. משהתרשמתי כי החייב חמקמק בתשובותיו, וחסר באסמכתאותיו, מיקדתי מפורשות השאלה כדלקמן: "האם יש בידך להציג לי אסמכתאות בנקאיות, קרי העברות מהבנק, משיכת מזומנים ביחס לתקופה זו"?

תשובתו התמוהה של החייב היתה: "כן. לא הבאתי איתי אסמכתאות לכאן, לא יעלה על הדעת שאני כותב משהו וזה לא נכון".
(ראה עמ' 3 לפרוטוקול)

תשובתו של החייב מעידה יותר מכל דבר אחר על חוסר יכולתו לספק אסמכתאות שיתמכו בטענותיו, וכי כשל להרים נטל הראיה ולו במקצתו.

האם לחייב זכות קיזוז?

36. כזכור, משנשאל החייב לעניין הודאתו בדיון מיום 31.12.14, לפיה לא נשא במזונות יולי עד דצמבר 2014 על-סך 20,400 ש"ח, כנאמר בעמ' 1 בפרוטוקול: "אני לא שילמתי במשך 5 חודשים, יולי עד דצמבר 2014", טען החייב כי לא שילם מאחר וסבור היה שהזוכה עושקת אותו ולפיכך קיזז החוב על דעת עצמו.

37. מאחר וחלק הארי מטענותיו של החייב הושתתו על טענת קיזוז, הצעתי לחייב לחקור את הזוכה בדבר הסכמתה הלשכאורית (לטענתו) לקיזוז. כך גם יכול היה לחקור את הזוכה ביחס לטענותיו כי ויתרה על ההצמדה למדד של סכום המזונות השוטף.

38. החייב הצהיר מפורשות: "אין לי שאלות לזוכה", וויתר על חקירתה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון השני). מכאן אין לחייב טענת קיזוז מוכחת/קיימת.

39. רק בעניין אחד, לפיו טען כי נשא ביום 31.01.13 סכום על-סך 5,400 ש"ח מאת ארבל יזום ובניה, בקש לחקור את הזוכה. הזוכה טענה כי לא הביעה הסכמתה לקיזוז הסכום מדמי המזונות, והתרשמתי כי אמינה עלי גרסתה על-פי גרסתו.

39. כבר בהחלטה בתהליך 5, מיום 29.06.15, הבאתי לפני הצדדים את ההלכה הנהוגה, לפיה הסמכות לדון בטענת קיזוז אמנם לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אולם ההלכה הפסוקה קבעה כי במסגרת טענת "פרעתי" ניתן לטעון ולהוכיח גם טענת קיזוז.

יחד-עם-זאת הדגשתי, כי הקביעה האמורה מוגבלת רק לזכות קיזוז קיימת, במובחן מזכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קיימת פירושה זכות שקיומה אינו שנוי במחלוקת, אשר הזוכה הודה במפורש בקיומה או שהמדובר בזכות חלוטה שאין הזוכה יכול לטעון כנגדה.

להבדיל, זכות קיזוז נטענת הינה זכות קיזוז השנויה במחלוקת שבירורה חורג מגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל הדן בבקשה בטענת "פרעתי" (רע"א 9120/07 ישראלה רוזנצוויג ואח" נ" אהרון חיים ואח" (מאגר נבו, 2008))" (עש"א (ת"א) 1874-08 קשת ניקוי יבש בע"מ נ" אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע"מ (ניתן ביום 19.09.10, פורסם באתר נבו).

40. בענייננו, הזוכה החייב לא הוכיח כי יש ממש בטענות קיזוז.

41. קל וחומר, להוסיף השיהוי הרב בו נטענה הטענה; הרחבה החזית - משלא נטענה בבקשת הפרעתי הראשון; וכמובן אי-הצגת אסמכתאות כנדרש ("לא יעלה על הדעת שאני כותב משהו וזה לא נכון"). להוסיף לכך האמרה המפורשת מטעם החייב בדיון המקדמי ביום 01.10.09, "אף אחד לא משלם לאף אחד שום דבר". וכי "אני לא אוסף קבלות ולא חשבתי שאצטרך להתבזות באיסוף קבלות".

לסיכום
42. לאחר ששקלתי בדעתי לאור כל הנאמר לעיל, ולנוכח התרשמותי מהחייב וממהימנותו, ולאור התנהלותו - שמצאתי כי אינה ברת לב - ומשעקרון תום-הלב הוא נר לרגלנו, ולנוכח ממצאי חקירתו של החייב הרווייה חללים וסתירות, ובשל שגרסתו לא נתמכה בראיות של ממש, ועל-פי הנדרש בדין, באתי לכדי מסקנה ברורה כי לא עלה ביד החייב להרים הנטל, ולהוכיח, כי פרע החוב בתיק, במלואו.

43. כזכור, המחלוקת בין הצדדים נוגעת ל- 4 רכיבים: אי-ביצוע התשלומים שנת 2012; אי-נשיאה בחוב של מחצית 1014; אי-ביצוע הקטנות, "מחיקת ריביות", וויתור על הצמדה וקיזוז חוב בגין תשלומי עובר מתן פסק-הדין (טענה שמשמיטה טענתו ביחס לאופן פתיחת התיק).
44. החייב לא הוכיח הסכמת הזוכה לוותר על המדד; החייב לא הוכיח זכות קיזוז; החייב אינו משלם כסדרו ולכן הריביות נצברו כדין.

לעניין שנת 2012
החייב לא שילם מרבית החוב, ואף הצהיר כי היה בקשיים כלכליים בשנה זו. בבקשתו 10.08.14 במסגרתה הגיש הודעתו במסמך שהגיש הנושא המועד 28.07.15 עולה כך: "בחודש ינואר 2012 שילמתי מזונות חלקיים בסך 1,800 ש"ח... משך 8 החודשים הבאים: פברואר עד ספומבר 2012 (כולל) לא שילמתי דמי המזונות".

לעניין שנת 2014
46. בפרוטוקול הדיון מיום 31.12.14 החייב אינו כופר בכך שאינו שילם מזונות יולי עד דצמבר 2014. בעמ' 1 בפרוטוקול: "אני לא שילמתי במשך 5 חודשים, יולי עד דצמבר 2014". ודי בהודאתו כבעל דין.

עם-זאת, נותר לבחון עניין ההקטנות:

47. כזכור החייב טען ל- 11 תשלומים ששילם לזוכה אשר לא הוקטנו בתיק. מבחינת התיק עולות חוסר התאמות הדורשות קבלת טענת החייב בעניין זה, ועדכון התיק בהתאמה.

48. לאחר עיון בדף החשבון להלן תשלומים אל מול הקטנות (מובא על-פי סדר ההצגה בתיק):

א. אסמכתא (המחאת דואר) מיום 01.01.14 על-סך 2,000 ש"ח - בוצעה הקטנה ביום 04.03.14;

ב. אסמכתא (מזומן) מיום 28.11.13 על-סך 4,100 ש"ח - בוצעה הקטנה ביום 01.12.13 על-סך 3,980 ש"ח; הקטנה בחסר של 120 ש"ח;

ג. אסמכתא מיום 28.06.13 על-סך 3,700 ש"ח - שתי הקטנות מיום 01.07.13 על-סך כולל של 3,960 ש"ח; הקטנה ביתר של 260 ש"ח;

ד. אסמכתא (מזומן) מיום 12.06.13 על-סך 3,600 ש"ח - בוצעה הקטנה מיום 13.06.13 על-סך 3.547 ש"ח; הקטנה בחסר של 53 ש"ח;

ה. אסמכתא (שיק על-שם ארבל יזום ובניה בע"מ) מיום 03.10.13 על-סך 5,400 ש"ח - הזוכה לא הביעה הסכמתה לקיזוז ולכן דין טענה זו להידחות;

ו. אסמכתא (המחאת דואר) מיום 06.01.14 על-סך 400 ש"ח - אין הקטנה בדף החשבון;

ז. אסמכתא (המחאת דואר) מיום 22.12.13 על-סך 3,000 ש"ח - אין כל הקטנה בדף החשבון;

ח. אסמכתא (המחאת דואר) מיום 06.02.14 על-סך 4,018 ש"ח - שתי הקטנות בהתאם מיום 04.03.14;

ט. אסמכתא (המחאת דואר) מיום 10.06.14 על-סך 3,670 ש"ח - הקטנה מיום 01.07.14 על-סך 2,270 ש"ח; הקטנה בחסר של 1,400 ש"ח;

י. אסמכתא (מזומנים) מיום 10.03.13 על-סך 2,000 ש"ח - הקטנה מיום 01.07.13;

יא. ללא אסמכתא - תשלום מיום 17.09.13 על-סך 2,000 ש"ח - הקטנה מיום 02.10.13.

49. מכאן עולה כי לא בוצעו שתי הקטנות על-פי סעיפים ו' ו- ז', כן בוצעו הקטנה בחסר על-פי סעיף ב', וסעיף ט', והקטנה ביתר על-פי סעיף ג' שלעיל.

משכך כלל ההקטנה שיש לבצע בתיק הינה על-סך 4,713 ש"ח, נכון ליום ערך.

50. תוצאת ההחלטה
מורה על הקטנה על-סך 120 ש"ח נכון ליום ערך 28.11.13;

מורה על הגדלה על-סך 260 ש"ח נכון ליום ערך 01.07.13;

מורה על הקטנה על-סך 53 ש"ח נכון ליום ערך 13.06.13

מורה על הקטנה על-סך 400 ש"ח נכון ליום ערך 06.01.14;

מורה על הקטנה על-סך 3,000 ש"ח נכון ליום ערך 22.12.13;

מורה על הקטנה על-סך 1,400 ש"ח נכון ליום ערך 10.5.14.

סה"כ הקטנה נכון ליום ערך 4,713 ש"ח.

בקשת ה"פרעתי" נדחית במלואה, למעט עניין ההקטנות כר"מ בסעיף 49 לעיל.

נוכח התוצאה החייב יישא בהוצאות על-סך 1,000 ש"ח לטובת הזוכה. ההוצאות יוגדלו בתיק.

מורה על שפעול הליכים בתיק, ככל שעוכבו."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נטל ההוכחה בטענת "פרעתי"