botox

עובדים זרים

1. נקבע כי הגדרת "עובד זר" בחוק עובדים זרים מחזיקה ולו לכאורה גם את "הפליט" שהרי על פניו האחרון אינו אזרח ישראל או תושבה
ב- בר"ע 35882-10-15 {טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ נ' מוחמד אדהם, תק-אר 2015(4), 1323 (2015)} עסקינן בתובענה של פליט בגין אי-תשלום הפרשה לקופת גמל.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי שבה התקבלה בחלקה בקשת המשיב לגילוי מסמכים, במסגרת בקשתו לאישור התביעה שהגיש נגד המבקשות כתובענה ייצוגית, כאשר המשיב, פליט מסודן בעל רישיון שהייה זמני בישראל, הועסק על-ידי המבקשות כחדרן בבית מלון בשתי תקופות, והגיש בבית-הדין האזורי תביעה לחיוב המבקשות לשלם לו, בין היתר, פיצוי בגין אי-ביצוע הפרשה לקופת גמל, וכן בקשה לאשר את התביעה בקשר לקופת הגמל כתובענה ייצוגית. במסגרת ההליך בבקשת האישור, ביקש המשיב לחייב את המבקשות לגלות לו מסמכים מסויימים, ובכלל זה "דו"ח העברה לקופות" לחשבון שאליו הועברו, לטענת המבקשות, כספי ההפרשה של העובדים הזרים. בית-הדין האזורי נענה לבקשת המשיב והורה למבקשות לגלות את הדו"ח. על החלטת הגילוי הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. בבקשה נטען, בתמצית, כי עמדת המדינה היא שאין חובה להפקיד כספים בחשבון פיקדון אלא מדובר בהמלצה בלבד, ולכן אי-הפקדה בחשבון פיקדון אינה מקימה תנאי סף הנדרש על-מנת להיעתר לבקשת האישור, וכי ה"המלצה" האמורה מתייחסת לעובדים זרים ולא לפליטים, וכי בעוד שהמשיב הגדיר עצמו כ"פליט" מתייחסת החלטת הגילוי ל"עובדים זרים".

בית-הדין קבע כי דין הבקשה להידחות, וכי במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, אין מניעה להורות על גילוי מסמכים, ובלבד שהונחה לפני בית-הדין תשתית ראשונית לקיום תנאי-הסף הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, וכי בית-הדין האזורי בחן את הדברים והגיע למסקנה כי הוכחה בפניו תשתית עובדתית כאמור. המבקשות הן שטענו, בתגובתן לבקשת האישור, כי הן מפקידות את הכספים שאמורים היו להשתלם לקופת גמל, לחשבון פיקדון. לפיכך, אך ברור הוא שהמשיב יבקש לראות "מסמך" התומך בטענתן זו. בקשת האישור מתייחסת ל"עובדים זרים" ולא לפליטים בלבד. לפיכך בדין לא צומצמה החלטת הגילוי ל"פליטים" בלבד. זאת ועוד, הגדרת "עובד זר" בחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), מחזיקה ולו לכאורה גם את "הפליט". שהרי על פניו האחרון אינו אזרח ישראל או תושבה.

2. נדחה ערעורה של חברה בעניין תשלומי שכר עבודה של מהגרי עבודה
ב- ע"ע 6204-07-11 {אודר הנדסה ובניין בע"מ נ' סטנילה צ'יפריאן, תק-אר 2014(4), 1862 (2014)} עסקינן בתובענה בגין תשלומי שכר עבודה.

מדובר בשני ערעורים על פסק-דינו של בית-הדין בו חוייבה חברת אודר הנדסה ובניין בע"מ לשלם למשיבים פיצויי פיטורים, החזר ניכויים משכרם, וזכויות סוציאליות שונות, בעד תקופת עבודתם בחברה וסיומה. החברה עוסקת בבניה, ובתקופה הרלוונטית לתביעה היתה חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. העובדים, מהגרי עבודה מרומניה, הועסקו על-ידי החברה בעבודות בניה באתרים שונים. העובדים סיימו את עבודתם בחברה עקב החלטת ממשלה על שינוי מתכונת ההעסקה של עובדים זרים בענף הבניין ומעבר להעסקה באמצעות תאגידי כוח אדם. עם סיום העסקתם, המשיכו העובדים לעבוד במשך תקופה קצרה באתריה של החברה באמצעות תאגיד מורשה.

בית-הדין האזורי קיבל את תביעת העובדים בחלקה, בכך שהתקבלה תביעתם של העובדים לפיצויי פיטורים, וכן את תביעתם של העובדים לתשלום זכויות סוציאליות שונות {פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, הפרשות לקופת גמל},וכן להשבת ניכויים שלא כדין משכרם, לרבות ניכויים ביתר בעבור מגורים וביטוח רפואי. מאידך- נדחתה תביעתם לתשלום הפרשי שכר, וכן דחה את תביעתם של העובדים לתשלום תמריץ אי-היעדרות ודמי כלכלה.

המערערת טענה כי שגה בית-הדין האזורי בקביעתו כי מדובר ב"קבוצת עובדים", וכי העובדים עבדו בתקופות שונות, באתרים שונים, והועסקו בחוזה אישי, כל אחד שהה בחופשה במועדים שונים, ולכל אחד היו אירועים ונסיבות שונים במהלך תקופת העבודה. החברה טענה כי קביעתו של בית-הדין האזורי משמעותה כי כל קבוצת תובעים תהפוך להיות קבוצה של עובדים, ותייתר את הצורך במתן עדויות, כך שתובע אחד יעיד בעבור תובעים שיגישו תביעה במועד סמוך, ובכך יהפכו התביעות ל"תביעות ייצוגיות" של עובדים שאף לא יטרחו להגיע להעיד במסגרת תביעתם, ותיפגע זכות המעסיקים להתגונן בפני התביעה.

בית-הדין קבע כי ערעור העובדים מתקבל, וכי העובדים זכאים לסכום הפרשי השכר. מאידך- ערעור החברה מתקבל בחלקו בכך, שערעור החברה בעניין חופשה מתקבל חלקית, כך שבטל חיובה לשלם למשיבים תשלום בעבור אי-מתן חופשה רצופה בת שבעה ימים. מאידך -נדחה ערעור החברה בכל הנוגע לחיובה בתשלום זכויות סוציאליות, וכן בעניין רכיב דמי כלכלה, וכן בעניין השבת הניכויים. החברה רשאית לנכות את סכום היתר ששילמה בגין רכיב יתרת דמי כלכלה לכל עובד ואת סכום פדיון החופשה ששילמה ביתר לכל עובד מסכום הפרשי השכר המגיעים לכל עובד.

3. תובענה ייצוגית עקב ניכוי שלא כדין של סכומים משכר עובדים נתיני סודן ואריתריאה בשיעורים העולים על אלה הקבועים בדין
חקיקה רלבנטית: סעיפים 4, 8 ו- 14 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ב- ת"צ (ת"א) 27708-09-12 {מוחמד אדהם גו נ' משק קלוסקי בע"מ, פורסם באתר נבו (15.05.16)} נדונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 {להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"}, הנוגעת לניכוי שלא כדין של סכומים שאותם ניכתה המשיבה משכר עובדיה, נתיני סודן ואריתריאה, בגין "שכר דירה" והוצאות נלוות {חשמל, מים ומיסים עירוניים}, בשיעורים העולים על אלה הקבועים בדין.

המחלוקת המרכזית נגעה לשאלת תחולת חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 {להלן: "חוק עובדים זרים"} והתקנות שהותקנו מכוחו הנוגעות להגבלה שחלה על המעסיק בנוגע לשיעור הניכוי המותר משכרם של עובדים בשל שכר דירה והוצאות נלוות, על העובדים נתיני סודן ואריתריאה שנכנסו לישראל שלא כחוק עובדים זרים ואשר מעמדם החוקי בישראל לא הוסדר.

בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת גם בנוגע לסוגיה של מועד תחילת ביצוע הניכויים ולשאלה באילו הוצאות נשאה המשיבה במהלך העסקת העובדים חברי הקבוצה.

בית-הדין האזורי לעבודה {להלן: "בית-הדין"} קיבל את הבקשה בחלקה ופסק כי בהתחלה נפסק כי לבית-הדין סמכות לדון בתובענה. המחלוקת נגעה לחוקיות הניכוי שנוכה משכר העובדים. מחלוקת זו נבעה מעצם קיומם של יחסים שכאלה שבין עובד למעסיק ואין לה קשר ליחסים שבין שוכר למשכיר.

עילות התביעה מקורן בדיני העבודה המסדירים את החובות והזכויות שבין עובד למעביד. שאלת חוקיות הכניסה של המבקש לישראל אין בה להשליך על קביעת זכויותיו כעובד ועל החובות החלות על המשיבה כמעסיקה.

בית-הדין סבר כי בנוגע לעילת התביעה המעוררת את שאלת התחולה של החוק על העובדים חברי הקבוצה, ההכרעה בשאלה זו דרשה התייחסות לסוגיות משפטיות ועובדתיות, המשותפות לעובדי הקבוצה. בקשר לרמת ההוכחה של הטענות העובדתיות, על המבקש להיות תובע ייצוגי לשכנע, במישור הראייתי, במידת הסבירות הראויה שקמה לו עילת תביעה אישית ממשית.

בנוגע לסוגיה המשפטית, מדובר בטענה של המשיבה שלפיה החוק אינו חל על המבקש ועל יתר חברי הקבוצה נוכח ההגדרה של "עובד זר" בחוק עובדים זרים. בהקשר זה, על פני הדברים, אין לקבוע כי החוק חל באופן גורף על כלל אוכלוסיית העובדים שהגיעו לישראל על-מנת למצוא בה מקלט מדיני.

על-מנת להשיב לשאלה זו בית-הדין מצא כי יש מקום לבחינת כל מקרה לפי נסיבותיו האם העובד עונה להגדרה של "עובד זר" כמשמעותה בחוק עובדים זרים ולצורך הזכות שבה מדובר.

עם-זאת גם במקרים שבהם יקבע כי הוראות חוק מסויימות אינן חלות על העובד מבקש המקלט באופן ישיר, הרי שלא נובע מכך בהכרח ובאופן גורף, כי אין הוא זכאי לכך שיוחלו לגביו אותן נורמות המעוגנות בחוק באופן עקיף.

בית-הדין קבע כי במקרה של המבקש, אין מקום לראות בו "תושב" וחוק עובדים זרים אינו חל עליו ישירות, אלא שלא קיימים טעמים המצדיקים את האבחנה שבינו לבין "עובדים זרים" כהגדרתם בחוק עובדים זרים בנוגע לשיעור הניכוי המירבי שיש להתירו.

אשר-על-כן, בית-הדין סבר כי חוק עובדים זרים ותקנות המגורים שהותקנו מכוחו חלים על המבקש בנוגע למגבלה הנוגעת לניכויים משכר עובד זר. בהתאם לכך, ניתן לנכות משכרו של המבקש בגין שכר דירה והוצאות נלוות רק את שיעור הניכוי המותר בחוק עובדים זרים ובתקנותיו. מועד קום העילה הוא מועד תחילת רישום הניכוי בתלושי השכר של המבקש.

לאור-זאת, בית-הדין קבע כי קיימת למבקש עילת תביעה אישית שהוכחה במידה מספקת לצורך הליך זה שעניינה ביצוע ניכויים בגין שכר דירה והוצאות נלוות בסכום העולה על סכום הניכוי המירבי המותר בחוק עובדים זרים ובתקנות מכוחו.

עוד הוסיף בית-הדין, כי הוכח ברמה הראייתית הנדרשת כי מדובר בשאלה משותפת המתייחסת לכלל קבוצת העובדים שהועסקו במשיבה, וזאת החל ממועד תחילת רישום הניכוי ועד למועד הגשת התביעה.

בנוסף, בית-הדין קבע כי הבקשה עומדת בתנאים הנוספים שנקבעו בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות: קיימות שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שקיימת אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובתה; התובענה הייצוגית היא הדרך היחידה וההוגנת להכריע בהן בנסיבות העניין; קיים יסוד להניח כי עניינים של כלל חברי הקבוצה יהיה מיוצג וינוהל בתום-לב.

בהקשר זה, בית-הדין פסק כי ההוראות הרלבנטיות בחוק עובדים זרים חלות על חברי הקבוצה ברמה הלכאורית, הסכומים שנוכו מכלל חברי הקבוצה, החל ממועד הרישום בתלושי השכר ואילך התייחסו להחזר הוצאות שכר דירה, ולאור סכום הניכוי המירבי המותר בחוק עובדים זרים, שהינו נמוך מהסכום שנוכה בפועל, נראה על-פניו כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה תוכרענה לטובתם.

גודל הקבוצה - 63 עובדים, אפיוניה - נתיני סודן, וסכום הזכיה האפשרי של כל עובד, תומכים אף הם בקבלת הבקשה.

בנוסף, המבקש ניהל את ההליך באופן שאיפשר הצגת נתונים מספקים ורלבנטיים שהובילו לקביעה שקיימת אפשרות סבירה כי התביעה תוכרע לטובת כלל חברי הקבוצה. לא קיים יסוד להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת ובתום-לב.

עילת התביעה בגינה מאושרת התובענה כייצוגית הינה ניכוי סכום העולה על הסכום המירבי הקבוע בתקנות בגין מגורים והוצאות נלוות, בתקופה שממועד תחילת רישום הניכוי בתלושי השכר ועד למועד הגשת התביעה.