botox

הסדרי פשרה

1. חישוב סכום ביטוח לגבי שיעור נכות על-פי "נוסחה מתואמת" ולא על-פי תקנות הביטוח הלאומי -בניגוד לפוליסת המכרז - הסדר פשרה
ב- ת"צ (יר') 44607-05-14 {אורית סיקרון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2016(2), 8623 (2016)} המבקשת טענה כי על-פי פוליסת המכרז, חישוב הסכום המגיע למבוטח בגין נכות מתאונה היה פשוט וברור: סכום הביטוח במכפלה של שיעור הנכות. כמו-כן, שיעור הנכות אמור היה להיקבע על-ידי רופא מומחה, שאינו רופא חברת הביטוח, בהתאם לשיעורי הנכות הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

ואולם, בפוליסה שנשלחה למבוטחים צויין כי הפיצוי יחושב לפי נוסחה "מתואמת", שאינה מצויה בפוליסת המכרז, באופן שאחוז הנכות שנקבע למבוטח יוכפל באחוז הנכות שנקבע לאיבר שנפגע, חישוב שתוצאתו תגמולי ביטוח נמוכים יותר בהשוואה לפוליסת המכרז.

עוד צויין בפוליסה ששיעור הנכות ייקבע על-ידי רופא החברה. נטען שהמשיבה אכן פעלה בהתאם לפוליסה השגויה שנשלחה למבוטחים, וכתוצאה מכך שילמה למבוטחים, שאירע להם מקרה ביטוח, תגמולי ביטוח בחסר. במסגרת ההסדר התחייבה המשיבה לבצע את הפעולות הבאות:

א. משלוח נספח הנכות למבוטחים בשנים 2013-2009 - הוסכם כי תוך 90 יום מן המועד הקובע {המועד בו יהפוך פסק-הדין הנותן תוקף להסכם הפשרה לחלוט}, תשלח המשיבה למבוטחים בפוליסה בשנים 2013-2009, נוסח מתוקן של נספח הנכות התואם את הוראות מכרז החשכ"ל {"הנספח המתוקן"} בצירוף מכתב נלווה. במכתב הנלווה יוסבר לחבר הקבוצה על זכותו להגיש בקשה לקבלת תגמולי הביטוח ככל שאירע לו מקרה ביטוח בתקופה בה היה מבוטח, על תקופת ההתיישנות ועל דרך חישוב תגמולי הביטוח לפי מכרז החשכ"ל, ועל האפשרות להחריג עצמו מהקבוצה. המכתב יפנה את המבוטחים לנוסח הסדר הפשרה שיפורסם באתר האינטרנט של המשיבה.

ב. הגשת תביעות לפי הנספח המתוקן - תביעות לקבלת תגמולי ביטוח שיוגשו על-ידי חברי הקבוצה על-פי הנספח המתוקן, ייבחנו על-ידי המשיבה אשר תשלם את תגמולי הביטוח למבוטחים שיימצאו זכאים לכך לפי נוסח הנספח המתוקן. בהקשר זה הוסכם כי תקופת ההתיישנות בהתייחס לתביעות לתגמולי ביטוח לפי הנספח המתוקן, תהיה בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, ואולם לפנים משורת הדין, ובשל העובדה כי המשיבה שלחה למבוטחים פוליסות שאינן תואמות את מכרז החשכ"ל, לא תטען המשיבה להתיישנות לגבי כל תביעה שתוגש עד לתום 12 חודשים ממועד המשלוח הנקוב במכתב הנלווה.

ג. השלמת תגמולי הביטוח לחברי הקבוצה הזכאים לכך- המשיבה הודיעה כי איתרה עד כה 13 מבוטחים, בין השנים 2009 עד 2013, אשר פנו אליה בעבר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח ובעניינם שולמו תגמולי ביטוח בחסר, עקב ביצוע ההתאמה. המשיבה הודיעה כי השלימה את תגמולי הביטוח למבוטחים אלו על-פי פוליסת המכרז, בסך כולל של כ- 70,000 ש"ח כולל תשלום ריבית והצמדה כדין.

במסגרת ההסדר התחייבה המשיבה להוסיף ולבדוק האם קיימים מבוטחים נוספים מתוך חברי הקבוצה אשר קיבלו תגמולי ביטוח בחסר בשל כך שיושמה בעניינם נוסחת ההתאמה. ככל שיימצאו כאלו, כך הוסכם, תשלים המשיבה למבוטחים אלה את תגמולי הביטוח, בהתאם לנספח המתוקן, וזאת אף אם שולמו להם תגמולי הביטוח במסגרת פשרה או פסק-דין.

עוד הוסכם, כי המשיבה תבדוק האם קיימים חברי קבוצה שתביעתם התקבלה באופן חלקי על יסוד בדיקת רופא חברה. למבוטחים כאלה תשלם המשיבה תגמולי ביטוח נוספים שיחושבו על בסיס תוספת של 50% לאחוזי הנכות שנקבעו על יסוד בדיקת רופא החברה, אך לא יותר מאחוזי הנכות שנתבעו על ידם מלכתחילה.

כמו-כן, תשלם המשיבה למבוטחים שתביעתם נדחתה רק על יסוד בדיקת רופא החברה {כלומר, שנקבעו להם 0% נכות}, ושלא היו טעמים נוספים לדחייתה, תגמולי ביטוח שיחושבו על יסוד מחצית מאחוזי הנכות שנתבעו על ידם. ככל שלא נקבו באחוזי הנכות, תהא להם זכות לחדש את תביעתם.

המשיבה התחייבה כי הבדיקות והשלמת תגמולי הביטוח ייעשו תוך 90 יום מן המועד הקובע, וכי כל סכום שישולם למבוטח יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד זכאותו.

ד. פיצוי מיוחד לחברי קבוצה שתביעתם שולמה בחסר, או תביעתם נדחתה או נתקבלה חלקית על יסוד קביעת רופא חברה - הוסכם כי המשיבה תשלם פיצוי מיוחד לחברי הקבוצה שתבעו תגמולי ביטוח, ויושמה בעניינם נוסחת ההתאמה, או שתביעתם נדחתה או נתקבלה חלקית רק על יסוד קביעת רופא חברה, בסכום של 2,000 ש"ח אם נוהל הליך משפטי מול המשיבה, ו- 1,000 ש"ח אם לא נוהל הליך משפטי.

ה. מינוי ממונה - הצדדים הסכימו כי רו"ח אריה רפפורט ימונה כממונה אשר יבחן את קיום הסדר הפשרה על-ידי המשיבה, ובכלל זה יבחן את העניינים הבאים:

(1) כי המשיבה שלחה את הנספח המתוקן למבוטחים בשנים 2009 עד 2013, ביחד עם המכתב הנלווה.

(2) כי המשיבה פעלה בדרך נכונה לאיתור המבוטחים הרלוונטיים, מתוך חברי הקבוצה, הזכאים לתשלומים בהתאם להוראות הסדר פשרה זה, ושלחה הודעות מתאימות לפי הוראות הסדר זה.

(3) כי אופן חישובה של המשיבה את הסכומים שהיא מחוייבת בתשלומם על-פי הסדר זה הינו נכון {למעט תביעות חדשות שיוגשו לקבלת תגמולי ביטוח על-פי הנספח המתוקן}.

המשיבה התחייבה כי תשתף פעולה עם הממונה, תעביר לו את המידע הרלוונטי המצוי בידה והדרוש לו לצורך ביצוע תפקידו. כמו-כן הוסכם כי הממונה יפרט את ממצאיו בדו"ח שיגיש בתוך 120 יום מהמועד הקובע.

ו. ביטול ההסכם - הוסכם כי מסירת מאה הודעות החרגה או יותר, תאפשר למשיבה לבטל את הסכם הפשרה בהודעה בכתב שתימסר לבית-המשפט ולב"כ המבקשת.

ז. מעשה בית-דין - הוסכם, כי עם אישור הסדר הפשרה ומתן תוקף של פסק-דין, ובכפוף למילוי התחייבויות המשיבה על-פי הסדר זה, יתגבש מעשה בית-דין בעניינים נשוא ההליך ונשוא הסדר הפשרה כלפי כל חברי הקבוצה, כך שלחברי הקבוצה לא תעמוד עוד כל טענה או זכות כלפי המשיבה בעניינים נשוא ההליך. "העניין נשוא ההליך" הוגדר ככל טענה ביחס לאי התאמה בין מכרז החשכ"ל לבין נוסח נספח הנכות לשנים 2015-2009.

ח. גמול ושכר-טרחת עורך-דין - לבסוף הומלץ שהמשיבה תשלם למבקשת גמול בסך של 24,000 ש"ח, וכן שכר-טרחה לבאי כוחה בסך של 200,000 ש"ח, לא כולל מע"מ.
בית-המשפט אישר את ההסדר בקבעו:

"לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה המוצע, הגעתי למסקנה כי הוא ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, ולפיכך יש לאשרו.
33. כאמור, אין חולק בין הצדדים כי המשיבה שלחה לחברי הקבוצה פוליסת ביטוח חיים ונכות שתנאיה שונים מן הקבוע במכרזי החשכ"ל בהם זכתה. הפוליסה שנשלחה על-ידי המשיבה הכילה שני שינויים עיקריים, שלא היו קיימים בפוליסת החשכ"ל: ראשית, צויין כי שיעור הנכות יחושב על-פי קביעת רופא החברה. שנית, צויין כי תגמולי הביטוח יחושבו לפי נוסחה "מתואמת", שאינה מצויה בפוליסת המכרז. יודגש כי משלוח הפוליסות השגויות נעשה לאורך חמש שנים, שנה אחר שנה, אף שבכל שנה נקבעו תנאי הפוליסה באורח זהה. בהתאם לכך, חישבה המשיבה את תגמולי הביטוח באופן המקפח את המבוטחים. גם קביעת שיעור הנכות על-ידי רופא החברה, בניגוד לתנאי פוליסת המכרז, פתחה פתח לקיפוח נוסף.
34. הסדר הפשרה נועד, ראשית לכל, להשיב מצב לקדמותו ולהשוות את מצבם של המבוטחים שאירע להם "מקרה ביטוח" ואשר תבעו בגינו, למצב בו היו לו נתבררה תביעתם מלכתחילה על-פי פוליסת המכרז (הנספח המתוקן). בהתאם לכך, התחייבה המשיבה להשלים תגמולי ביטוח ששולמו בחסר למבוטחים הזכאים לכך. בנוסף לכך, מעמיד ההסדר פתרון הולם ביחס לכל אותם מבוטחים שתביעתם התבררה על יסוד בדיקת רופא חברה. הסדר הפשרה אינו מסתפק בהשבת מצב לקדמותו והוא מוסיף ומעניק פיצוי מיוחד לחברי קבוצה אלה. זאת ועוד, הסדר הפשרה מחייב את המשיבה לשלוח לכלל החברי הקבוצה את הפוליסה הנכונה, ומאפשר למבוטחים אשר בחרו שלא להגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח, בהסתמך על הפוליסה המוטעית, להגיש תביעה בהתאם לפוליסה הנכונה, בתוך פרק זמן סביר של שנתיים.
35. הסדר הפשרה נותן, איפוא, מענה הולם לחברי הקבוצה אשר נפגעו ממשלוח הפוליסה המוטעית: הוא מורה על השלמת תגמולי הביטוח לזכאים לכך, מעניק פיצוי נוסף למבוטחים שקיבלו תגמול בחסר, קובע מנגנון לפיצוי מבוטחים שתביעותיהם נדחו או שנכותם נקבעה על יסוד בדיקת רופא חברה ללא צורך בנקיטת הליכים מצדם, ולבסוף, מאפשר לחברי קבוצה המעדיפים זאת להחריג עצמם מן הקבוצה.
36. באשר למבוטחים שתביעותיהם נדחו או נתקבלו חלקית על-ידי רופא חברה, אכן, כטענת ב"כ היועץ משפטי, הסדר הפשרה אינו מאפשר להם להיבדק מחדש על-ידי רופא מומחה אחר. יחד-עם-זאת, ההסדר מעניק לאותם מבוטחים תוספת פיצוי וודאית, גם אם אינם זכאים לה, ללא צורך בנקיטת פעולה נוספת מצדם. לאור יתרון זה, ובשים-לב לגובה הפיצוי המקסימלי האפשרי לפי פוליסת המכרז, ולזכותו של מבוטח להחריג עצמו מן ההסדר, אני סבורה כי מדובר בהסדר הוגן, ואולי אף מיטיב עם המבוטחים הרלוונטיים.
37. יוסף לאמור, שהסדר הפשרה מקבל את טענת המשיבה כי נוסחי פוליסות 2015-2014 נבחנו ואושרו על-ידי החשכ"ל, ולפיכך אין מקום לתיקון בעניינן. הסדר הפשרה נבחן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ולא באה מצידו כל טענה בעניין זה.
גמול ושכר-טרחת עורך-דין
38. אשר לגמול ושכר-טרחת עורך-דין. המדובר בענייננו בתובענה בעלת חשיבות ציבורית של ממש. עניינה בהטעיית ציבור גדול של מבוטחים על-ידי המצאת פוליסה השונה מהותית בתנאיה מן הפוליסה אותו רכשו, תוך פגיעה ממשית בזכויותיהם של חלק מן המבוטחים שאירע להם מקרה ביטוח. פעולותיהם של המבקשת ובאי כוחה אכן שירתו את חברי הקבוצה והניבו הסדר פשרה שיש בו כדי להביא לתיקון המעוות. התובענה נוהלה על-ידי המבקשת ובאי כוחה במסירות כאשר טובת חברי הקבוצה לנגד עיניהם עד לסיומה בהסדר הוגן. לאור האמור, אני מאשרת את המלצת הצדדים לעניין שיעור הגמול למבקשת ושכ"ט עו"ד לבאי כוחה.
39. הגמול ושכר-הטרחה ישולמו בשני תשלומים שווים, האחד, עם מתן פסק-הדין; והשני, עם דיווחו של הממונה על השלמת התחייבויותיה של המשיבה על-פי הסדר הפשרה, ובכפוף להוראה נוספת של בית-המשפט. זאת על-מנת ליצור למבקשת ובאי כוחה תמריץ לוודא הוצאתו של פסק-הדין אל הפועל עד תום, תוך הבטחת האינטרסים של חברי הקבוצה (ע"א 2046/10 עזבון שמש נ' רייכרט, 23.05.12).
סוף דבר
40. התוצאה היא שאני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן ונותנת לו תוקף של פסק-דין.
41. אני מורה על מינויו של רו"ח אריה רפפורט כממונה. כתב מינויו יהיה כמפורט בסעיף 24 להסדר הפשרה. המשיבה תישא בשכר-טרחת עורך-דין הממונה.
42. הממונה יגיש לבית-המשפט, דיווח על ביצוע התחייבויותיה של המשיבה לפי הסדר הפשרה, כמפורט בסעיף 26 להסדר הפשרה. הממונה יהיה רשאי לפנות בכל עת לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות בכל הקשור לביצוע תפקידו.
43. המשיבה תשלם לחברי הקבוצה הזכאים לכך את התשלומים המפורטים בהסדר הפשרה תוך 90 יום מן "המועד הקובע" כהגדרתו בהסדר הפשרה.
44. המשיבה תשלם את הגמול ושכר-טרחת עורך-דין כמפורט בסעיף 39 לעיל."

2. גביית פרמיות ביתר - הסכם פשרה
ב- ת"צ (מרכז) 53652-06-12 {דב אורן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2016(1), 3147 (2016)} העובדות היו כלהלן: המשיבה גובה ממבוטחיה פרמיות ביתר בגין פוליסות ביטוח בריאות. המבקש רכש מהמשיבה פוליסת ביטוח בריאות בחודש פברואר 2009, בהיותו בן 63 ו- 3 חודשים {להלן: "הפוליסה"}.

על-פי הוראת סעיף 7.1 ב"תנאים הכלליים" "דמי הביטוח על-פי פוליסה זו יקבעו בהתאם לגיל המבוטח במועד הצטרפותו לביטוח. דמי הביטוח ישתנו כל חמש שנים ומגיל 65 יהיו קבועים, הכל בהתאם לטבלת דמי הביטוח המצורפת בפוליסה זו ובכפוף לסעיף 9".

על-פי הוראות הפוליסה הפרמיה הראשונה נקבעת במועד ההצטרפות של המבוטח לביטוח, בהתאם לגילו במועד ההצטרפות {להלן: "הפרמיה ההתחלתית"}.

ככלל סכום הפרמיה נשאר קבוע ללא שינוי חמש שנים. בחלוף חמש שנים מתעדכן סכם הפרמיה בהתאם לתעריפים שבטבלה. הפוליסה אינה מחריגה את הפרמיה ההתחלתית מיתר הפרמיות הבאות אחריה, על-כן ברור כי גם הפרמיה ההתחלתית קבועה לתקופה של חמש שנים ממועד קביעתה והעלאה ראשונה של סכום הפרמיה ההתחלתית צריך שתיעשה בחלוף חמש שנים ממועד הצטרפות המבוטח לביטוח.

המשיבה מעדכנת את הפרמיה ההתחלתית בהגיע המבוטח לגיל 65 גם במקרים בהם טרם חלפו 5 שנים ממועד הצטרפות המבוטח לפוליסה. המבקש הצטרף לפוליסה בגיל 63 והמשיבה העלתה את הפרמיה ב- 20% עם הגיע המבקש לגיל 65.

המבקש גם טען, כי המשיבה משנה את הפרמיה ההתחלתית בהגיע המבוטח לגיל שהוא כפולה של 5, וזאת גם במקרים בהם טרם חלפו 5 שנים ממועד הצטרפות המבוטח לפוליסה. באשרו את הסדר הפשרה קבע בית-המשפט:

"עיקרי הסדר הפשרה המתוקן
30. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא "כל אדם המבוטח אצל הנתבעת או שהיה מבוטח אצלה בפוליסת ביטוח בריאות הקובעת שתעריף דמי הביטוח שלה יתעדכן בכל חמש שנים ובגיל 65 תתקבע ובלבד, שמועד הצטרפותו לביטוח לא היה חודש הולדתו של המבוטח בגיל שהוא כפולה של 5".
31. התחייבויות המשיבה על-פי הסדר הפשרה הן אלו:
א) הבהרת התניה שבפוליסה: המשיבה תכלול, פעם אחת, בדוח השנתי שישלח למבוטחים הפעילים הרלוונטיים שלה הבהרה בזו הלשון: "ככל שביטוח זה הינו ביטוח בדמי ביטוח משתנים בו דמי הביטוח (הפרמיה) משתנים במהלך חייו של המבוטח. הרי שבהתאם לתנאי הביטוח דמי הביטוח משתנים בכל חמש שנים מיום תחילת הביטוח ועד גיל 65. השינוי האחרון יחול, בכל מקרה, בהגיעו של המבוטח לגיל 65. מגיל זה ואילך דמי הביטוח יתקבעו על-פי הסכום המיוחס לגיל 65 ומעלה בטבלת דמי הביטוח (בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן)" (ההדגשה במקור). עם ההבהרה תשלח למבוטחים הפעילים הודעה מיידעת אודות הסדר הפשרה ופרטיו (להלן: "ההודעה המיידעת"). ההודעה המיידעת תישלח על-ידי המשיבה במסגרת הדו"ח השנתי לשנת 2015 אשר עתיד להישלח עד סוף חודש אפריל 2016. ההודעה המיידעת תכלול: הסבר לגבי הסדר הפשרה, עדכון לגבי ההטבה, תנאי הזכאות להטבה והתנאים למימושה תוך התייחסות להצהרה שעל המבוטח למלא, וצירוף העתק של טופס ההצהרה. למבוטחים שאינם פעילים תשלח המשיבה הודעה מיידעת בהתאם לכתובת האחרונה שבידי המשיבה לגבי אותו מבוטח, לא יאוחר מסוף חודש אפריל 2016.
ב) שינוי תנאי הפוליסה בהתייחס למבוטחים חדשים - בכפוף לאישורו של המפקח על הביטוח, המשיבה תשנה את תנאי הפוליסה למבוטחים המבקשים להצטרף לפוליסה הכוללת מנגנון העלאת דמי הביטוח הדומה לזה שבענייננו. במקום נוסחו של סעיף 7.1 בפוליסה יבוא סעיף שזו לשונו: "דמי הביטוח על-פי פוליסה זו יקבעו בהתאם לגיל המבוטח במועד הצטרפותו לביטוח. דמי הביטוח ישתנו כל חמש שנים ממועד הצטרפות המבוטח לביטוח וזאת עד להגיעו של המבוטח לגיל 65. בגיל 65 (גם אם טרם חלפו חמש שנים ממועד שינוי דמי הביטוח האחרון) ישונו דמי הביטוח וממועד זה יהיו דמי הביטוח קבועים, הכל בהתאם לסכום המיוחס לגיל 65 בטבלת דמי הביטוח המצורפת בפוליסה זו ובכפוף לסעיף 9 להלן..."
הובהר כי על-אף האמור, המשיבה תהיה רשאית להחליט לשנות את שיטת העלאת דמי הביטוח למבוטחים חדשים בפוליסות עתידיות עם דמי ביטוח משתנים, באופן שדמי הביטוח לא ישתנו כל חמש שנים ממועד ההצטרפות אלא בהתאם לגיל המבוטח או בהתאם לפרמטר אחר.
ג) ההטבה - מבוטחים שקראו את הוראות הפוליסה הרלוונטיות ופרשו אותן באופן שונה מהפרשנות לפיה דמי הביטוח מתקבעים בגיל 65 בסכום הרלוונטי לגיל זה, או מבוטחים שסוכן הביטוח הסביר להם כי דמי הביטוח מתקבעים בגיל 65 בסכום דמי הביטוח שכבר משולמים על-ידי המבוטח - יקבלו הטבה.
ההטבה תינתן למבוטחים שימסרו תצהיר בנוסח המופיע בנספח להסדר הפשרה בתוך 90 יום ממועד קבלת מכתב "ההודעה המיידעת". המודעות שיפורסמו יכללו הסבר על ההצהרה ותהא הפנייה ברורה למיקום טופס ההצהרה שיש למלא באתר המשיבה. כמו-כן יצורף טופס ההצהרה להודעה שתשלח למבוטחים. יובהר כי למעט העברת הצהרה חתומה, המבוטח לא יידרש לשלוח מסמכים או להמציא אישורים נוספים למשיבה על-מנת לממש את ההטבה.
ההטבה היא - ביטוח תאונות אישיות מסוג "הראל אמצע החיים" (זהב) של המשיבה (להלן: "ההטבה"). ההטבה תשתנה ממבוטח למבוטח כנגזרת מהפער בין הסכום ששילם המבוטח לזה הנטען בבקשת האישור כי היה עליו לשלם. לגבי כל מבוטח שיפנה למשיבה, יבחן גובה הפער וההטבה תינתן בהתאם לחלוקה הבאה...
הובהר כי ביטוח התאונות האישיות ניתן ללקוחות כהטבה, ללא עלות. המשיבה לא תבקש אמצעי תשלום ולא תעשה שימוש באמצעי תשלום המצוי ברשותה בעת מתן ההטבה. ההטבה לא תימשך אוטומטית לאחר תום תקופת ההטבה. בסיום תקופת ההטבה תפנה המשיבה למבוטחים על-מנת להודיעם שההטבה הסתיימה ולקבל הסכמתם להפסקת ביטוח התאונות האישיות אשר ניתן למבוטח כהטבה.
מבוטחים שיקבלו את ההטבה ואשר כבר מבוטחים בביטוח תאונות אישיות מהסוג המוצע בהטבה (הראל אמצע החיים על סוגיו השונים) (להלן: "הפוליסה הנוספת"), יקבלו בקרות מקרה ביטוח שארע בתקופה בה היו בתוקף פוליסת ההטבה והפוליסה הנוספת, פיצוי מכל אחת מהפוליסות (ככל שהמבוטח יהיה זכאי לפיצוי בהתאם לתנאי הפוליסות). כלומר הכיסוי הביטוחי הניתן במסגרת ההטבה יתווסף לכיסוי הביטוחי שיהיה ברשות המבוטח בעת קרות מקרה הביטוח.
במקרים בהם הצהרה התקבלה אצל המשיבה עד ה- 15 בחודש, ההטבה תחל בתחילת החודש שלאחר אותו חודש, ובמקרים בהם ההצהרה התקבלה אצל המשיבה לאחר ה- 15 בחודש ההטבה תחל בחודש שלאחר החודש העוקב.
אצל חלק מהמבוטחים (אחוז קטן מהקבוצה) אירע עיכוב בהעלאת דמי הביטוח (הן בעקבות הגעה לגיל 65 הן בעקבות חלוף 5 שנים ממועד העדכון האחרון). ביחס אליהם המשיבה מעדכנת את סכום דמי הביטוח מעתה ואילך תוך שהיא מוסרת להם הודעה על כך. המשיבה תהיה רשאית (אך לא חייבת) לבצע קיזוז בין ההטבה הניתנת להם ובין הסכום שהיה עליהם לשלם ולא נגבה מהם. הקיזוז יהיה באופן שבגין כל סכום של 133 ש"ח שלא נגבה ממבוטח, המשיבה תהיה זכאית להפחית חודש אחד של ביטוח מההטבה. המשיבה מבהירה כי לא תגבה את הסכומים שלא נגבו עקב הטעות אלא רק בדרך של קיזוז כנגד ההטבה.
32. ההצהרות שיועברו על-ידי חברי הקבוצה יבדקו על-ידי המשיבה, המשיבה תסווג את כמות חודשי ההטבה להם זכאי חבר הקבוצה בהתאם לטבלה המפורטת בסעיף 15 להסדר ותעניק את ההטבה בהתאם לקבוע בהסדר.
33. ככל שיהיו לחבר קבוצה הזכאי להטבה השגות על כמות חודשי ההטבה שנקבעו על-ידי המשיבה יוכל חבר הקבוצה לפנות בעניין זה לבאי כוח המבקש כהגדרתם בהסדר הפשרה. ככל שאלה ימצאו ממש בטענות יטפלו בהשגה מול באי כוח המשיבה. באי-כוח המשיבה יעבירו לבאי-כוח המבקש כל מסמך רלבנטי לחבר הקבוצה המשיג, שנדרש לבחינת ההשגה.
34. בסיום התקופה, תגיש המשיבה לבית-המשפט תצהיר לגבי המבוטחים שפנו וקיבלו הטבה וזאת בחלוקה על-פי המדרגות המפורטות בסעיף 15 בהסדר.
35. הצדדים ממליצים לפסוק גמול למבקש בסכום של 103,500 ש"ח ושכר-טרחה לבאי-כוחו בסכום של 103,500 ש"ח בצירוף מע"מ, שישולמו בתוך 14 ימים מהמועד בו יהפוך פסק-הדין חלוט.
ההמלצה משקפת את השקעת ב"כ המבקש בהכנת בקשת האישור ובניהול ההליך, את הסיכון שנטל על עצמו המבקש נוכח המגמה לחייב תובעים מייצגים בסכומים גדלים והולכים בגין בקשות אישור שנדחות ובעיקר את התועלת הרבה שצמחה לחברי הקבוצה.
36. עם אישור הסדר הפשרה ומתן פסק-דין, ובכפוף למילוי התחייבויות המשיבה יתגבש מעשה בית-דין בעניינים נושא ההליך כלפי חברי הקבוצה.
37. ככל ש- 200 או יותר מחברי קבוצה ימסרו הודעה על רצונם שלא להיכלל בקבוצה, המשיבה תהא רשאית לבטל את הסדר הפשרה.
אישור הסדר הפשרה
38. הוראות החוק הרלוונטיות לאישור הסדר הפשרה...
41. הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא כאמור - "כל אדם המבוטח אצל הנתבעת או שהיה מבוטח אצלה בפוליסת ביטוח בריאות הקובעת שתעריף דמי הביטוח שלה יתעדכן בכל חמש שנים ובגיל 65 תתקבע ובלבד, שמועד הצטרפותו לביטוח לא היה חודש הולדתו של המבוטח בגיל שהוא כפולה של 5".
היקף הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה תואם את היקפה, כפי שהוגדר בבקשת האישור המתוקנת.
42. עילות התובענה נגד המשיבה - הפרת הסכם, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה ואי-גילוי והפרת חובה חקוקה (הוראת סעיף 55 בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 ומצג שווא ורשלנות.
43. השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה - האם המשיבה פעלה שלא כדין בכך שעידכנה את הפרמיה של המבוטחים בפוליסה, על-פי הטבלה שבפוליסה, עם הגיעם לגיל 65 על-אף שטרם חלפו 5 שנים ממועד שינוי דמי הביטוח בפעם האחרונה.
44. הסעדים שנתבעו בבקשת האישור - סעד הצהרתי הקובע כי העלאת הפרמיה על-פי הפוליסה בטרם חלפו 5 שנים מיום קביעת הפרמיה או מיום עדכונה האחרון מהווה הפרה של הסכם הפוליסה, בגינה זכאים חברי הקבוצה פיצוי נזיקי, חוזי או מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט; סעד הצהרתי האוסר על העלאת הפרמיה בטרם יחלפו 5 שנים מיום קביעתה או עדכונה האחרון או לאחר הגיע המבוטח לגיל 65; סעד כספי המחייב את המשיבה להשיב לחבריה הקבוצה את תשלומי היתר שנגבו בשל העלאת תעריף הפוליסה מוקדם מהמועד שהמשיבה היתה זכאית לעשות כן.
45. בית-המשפט בבואו לאשר הסדר פשרה צריך להשתכנע כאמור "כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה... וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין" (סעיף 19(א)בחוק תובענות ייצוגיות).
46. מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות מוגדרת בסעיף 1 בחוק כדלקמן...
47. בעניין שלפניי, נוכח סיכויי התביעה בהתחשב בנוסח התניה שבמחלוקת בפוליסה, נראה לי כי הסדר הפשרה יש בו כדי לענות על מטרות החוק, וכי בנסיבות העניין ההסדר הוא אכן סביר והוגן, אף ששווי ההטבה במיצוי מלא עולה כדי אחוז נמוך בלבד מגביית היתר הנטענת.
48. הסדר הפשרה מביא לכך שהוראת הפוליסה הנוגעת לעדכון הפרמיה בהגיע המבוטח לגיל 65 תובהר למבוטחים הפעילים של המשיבה. ההבהרה תשלח לכל אחד מהמבוטחים הפעילים באופן שיבטיח יידוע מלא אודות התניה שבפוליסה. כמו-כן, בהתייחס למבוטחים חדשים ובכפוף לאישור המפקח על הביטוח, תשנה ותבהיר המשיבה את תנאי הפוליסה למבוטחים המבקשים להצטרף לפוליסה הכוללת מנגנון העלאת דמי ביטוח הדומה לענייננו. כך, ככל שיש מי שטעה בהבנת הפוליסה, לא יטעו עוד מבוטחים.
49. לצד ההבהרות למבוטחים הקיימים ולמבוטחים החדשים בהתייחס להוראות הפוליסה, התחייבה המשיבה ליתן הטבה לחברי הקבוצה, מבוטחים פעילים ומבוטחי עבר, אשר הבינו את ההוראה הנוגעת לעדכון הפרמיה באופן שונה מכוונת המשיבה.
50. הבודק שמונה בחן את הנתונים הנוגעים להיקף הקבוצה, להיקף הנזק ולהיקף הפיצוי המוצע, והציע מספר הצעות לתיקון הסדר הפשרה. המשיבה קיבלה את הצעות הבודק שפורטו לעיל.
51. ב"כ היועץ משפטי לא מצאה לנכון להתנגד להסדר הפשרה והשאיר את שאלת אישורו לשיקול-דעתו של בית-המשפט. המפקח על הביטוח בחר שלא התייחס כלל להסדר.
52. המבקש ובאי כוחו ניהלו את בקשת האישור באופן יעיל ומהיר והביאו לסיום ההליך בדרך של הסדר פשרה.
53. עולה כי הסדר הפשרה יש בו מימוש מטרות התובענה הייצוגית - אכיפת הדין, הרתעה מפני הפרתו ושמירה על שלטון החוק וכן מתן סעד הולם לנפגעים.
54. לאור כל האמור עד כאן אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן "נספח 1" להודעה מיום 07.01.16.
גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוחו
55. סעיף 19(ו) בחוק תובענות ייצוגיות קובע...
סעיף 23 בחוק תובענות ייצוגיות דן בשכר-טרחתו של בא-כוח מייצג וקובע...
56. ב- ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפסקה 2 (23.05.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו- 23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר-טרחה לבא-כוח המייצג, וקובע כך...

"... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית-המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר-טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית-המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על-ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית-המשפט לבחון, מחד גיסא, את היקף ההשקעה של עורך-הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית-משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על-כן, קיימת חשיבות מיוחדת להתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר-הטרחה. בהקשר זה אף שומה על בית-המשפט לבחון את השאלה האם על-מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר-הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר-הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית-המשפט להימנע מפסיקת שכר-טרחה שיפחית באופן בלתי-סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה."
57. בהתייחס לקביעת שכר-טרחה לבא-כוח מייצג נקבע עוד בעניין רייכרט כך:
"אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר-הטרחה של עורך-הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו-כן, יחושב שיעור שכר-הטרחה מתוך הסכום שנגבה על-ידי הקבוצה בפועל. כמו-כן, מן הראוי לפסוק את שכר-הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר-הטרחה קטן" (שם, בפסקה 11).
בעניין עע"מ 9237/12 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' א.ש. ברקאי בע"מ (18.05.14) נפסק:
"הכלל הוא שבהליכים המוגשים לפי חוק תובענות ייצוגיות יש לפסוק, ככל האפשר, שכר-טרחה לבא-הכוח המייצג לפי שיטת האחוזים (ראו, ע״א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ׳ רייכרט (23.05.12)). על-פי שיטה זו, יש לחשב את שכר-הטרחה כאחוז מסויים מן הסכום שנפסק לקבוצה או שנקבע במסגרת הסדר פשרה. כל זאת, תוך התחשבות בשיקולים שונים ובהם, בין היתר, נסיבותיו הספציפיות של ההליך, האופן בו הסתיים והתנהלותו הדיונית של התובע המייצג ובא-כוחו."
ואילו ב- עע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.07.15) שניתן לאחרונה נקבע בין היתר כך:
"... אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי שיטה מסויימת כגון שיטת האחוזים, ומשמעותה של הלכת רייכרט היא שיש לבכר את שיטת האחוזים ככל שמבקש בית-המשפט לנקוט בשיטת חישוב זו או אחרת, מעבר לשיקולים שבסעיפים 23-22."
ולענייננו.
58. הצדדים ממליצים לבית-המשפט לפסוק גמול למבקש בסכום של 103,500 ש"ח ושכר-טרחה לבא-כוחו בסכום של 103,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
הקבוצה, בשים-לב לתובענה הייצוגית שהוגשה, לסיכון שנטל על עצמו המבקש ולעבודה הרבה שהשקיעו ב"כ המבקש.
59. אני סבורה כי היתה תועלת בתובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, נוכח ההטבה הכספית עליה הוסכם לטובת חברי הקבוצה, בסכום של 2,625,820 ש"ח, כמו-כן בעקבות התובענה תבהיר המשיבה למבוטחיה הפעילים את התניה שבפוליסה וכן תפעל להבהרת התניה בפוליסה בהתייחס למבוטחים חדשים (בכפוף לאישור המפקח על הביטוח). גורם אובייקטיבי, הבודק, בחן ומצא להעיר מספר הצעות לתיקון הסדר הפשרה, אשר את מרביתן המוחלט קיבלו הצדדים ותיקנו בהתאם להן את הסדר הפשרה. התובענה השיגה את מטרות החוק המנויות בסעיף 1 בחוק תובענות ייצוגיות.
60. המבקש ובאי-כוחו נטלו את הסיכון שהתובענה לא היתה מאושרת. הגשת התובענה הצריכה השקעה, לרבות בגיבוש הסדרי הפשרה. המבקש ובאי-כוחו ניהלו את התובענה בצורה יעילה. ובאופן ראוי והוגן בנסיבות העניין.
61. נוכח סכום ההטבה נראה כי הסכום הכולל שעליו ממליצים הצדדים הוא סביר. עם-זאת אני סבורה כי בנסיבות ענייננו יש להתנות את תשלום הגמול ושכר-הטרחה, בחלקם, בשיעור מימוש ההטבה על-ידי הקבוצה, שכן זהו המדד האמיתי לתועלת שהביאה התובענה לקבוצה בפועל.
על-כן אני מורה כי 103,500 ש"ח ישולמו לתובע ולבא כוחו בחלקים שווים עם אישור הסדר הפשרה, כאשר לחלקו של ב"כ המייצג יתווסף מע"מ. היתרה תשולם באותה דרך, ואולם תשלום היתרה מותנה בכך שהקבוצה תממש לפחות 70% מסכום ההטבה המצויין בסעיף 60 לעיל. לשם אימות שיעור המימוש כאמור ימציא ב"כ התובע לבית-המשפט תצהיר של נציג מוסמך של המשיבה ואישור רו"ח של המשיבה. היתרה כאמור תשולם לאחר אישור בית-המשפט.
סוף דבר
62. נוכח כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק-דין.
63. המשיבה תשלם למבקש גמול ושכר-טרחה לבאי כוחו, כמפורט בסעיף 61 לעיל."

3. שימוש במאגר מידע לצורך שיווק פוליסה קבוצתית -הסדר פשרה
ב- ת"צ (חי') 21841-12-14 {רועי כהן נ' שירות בריאות כללית, תק-מח 2015(4), 37012 (2015)} טען המבקש כי המשיבה מס' 1 מקיימת שיתוף פעולה מסחרי עם המשיבה מס' 2, ומאפשרת למשיבה מס' 2 לעשות שימוש במאגר המידע שלה אודות המבוטחים המצטרפים לתכנית השב"ן {שירותי בריאות נוספים} של המשיבה מס' 1, וזאת לצורך שיווק פוליסה קבוצתית לביטוח סיעודי.

נטען בבקשת האישור, כי בכך הפרו המשיבות את הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ובעיקר את הסעיפים 1 ו- 11 של חוק זה, ואת העקרונות העולים מסעיפים 8(ב) ו- 2(9) של החוק.

כן נטען, כי בכך גם הפרו המשיבות את הוראות סעיף 9 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, ואת הוראות סעיפים 19 ו- 20 של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ופעלו, לפי הנטען, בניגוד להנחיות רשם מאגרי המידע והיועץ המשפטי לממשלה.

בית-המשפט אישר את הסדר הפשרה בקובעו, כי יש מקום להיעתר למבוקש, בשים-לב לכך שהסדר הפשרה עולה בקנה אחד עם המִתווה שהוצע על-ידי בית-המשפט במהלך קדמי המשפט שיתקיימו בתיק, והינו סביר, ראוי והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

יחד-עם-זאת, ועל-מנת שנוסח נספח 2 של הסדר הפשרה יהיה ברור יותר לעמיתיה של המשיבה מס' 1, הורה בית-המשפט על תיקונו של נוסח נספח 2, באופן הבא:

הנוסח הנוכחי הוא:

"אני רואה שאינך מבוטח בתכנית הביטוח הסיעודי לחברי הכללית. ברשותך אמסור את פרטיך לנציג מחברת דקלה שמפעילה את התכנית הזו, על-מנת שיתקשר אליך למסירת מידע."

במקום זאת, הורה בית-המשפט שהנוסח של נספח 2 יהיה כדלקמן:

"אני רואה שאינך מבוטח בתכנית הביטוח הסיעודי לחברי הכללית. האם את/ה מסכימה/מסכים שאמסור את פרטיך לנציג מחברת דקלה שמפעילה את התכנית הזו, על-מנת שיתקשר אליך למסירת מידע?."

4. חברת הביטוח גובה ממבוטחיה דמי ביטוח (פרמיה) ביתר בגין פרק הזמן שקדם למועד ההתקשרות בפוליסה, וזאת על-אף שאותו לקוח לא בוטח בגין התקופה שקדמה להתקשרות - הסדר פשרה
ב- ת"צ (מרכז) 1867-04-14 {יוסף גיא נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2015(4), 11508 (2015)} קבע בית-המשפט:

"8. להלן עיקרי הסדר הפשרה, שהוגש כאמור לאישור בית-המשפט ביום 02.03.15. למען הסר ספק מובהר כי בכל מקרה של סתירה בין התיאור שיובא להלן לבין נוסח הסדר הפשרה המתוקן, יגבר נוסח הסדר הפשרה המתוקן (אלא אם מהקשר הדברים עולה כוונה אחרת).
א. הגדרת הקבוצה - הקבוצה בשמה הוגשה התובענה הייצוגית הוגדרה בסעיף 1.1 של הסדר הפשרה כ- "כל אדם ותאגיד אשר התקשרו עם המשיבה לפי פוליסת ביטוח במועד כלשהו לאחר היום הראשון לחודש וחוייבו גם בגין התקופה שקדמה למועד ההתקשרות בחודש הראשון, החל מיום 31 במרץ 2007, עד מועד אישור הסכם הפשרה".
מובהר כי ההסכם חל על כל סוגי הפוליסות של המשיבה (ולא רק על ביטוחי חיים).
ב. עילות התביעה - עילות התביעה הוגדרו בסעיפים 32-19 לכתב התביעה שצורף לבקשת האישור, כדלקמן:
עילות תביעה לפי חוק חוזה הביטוח:
"הנתבעת פועלת בניגוד להוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981... ועל-כן מקימים לחברי הקבוצה עילת תביעה בגין הפרת חובה חקוקה."
עילות תביעה לפי חוק החוזים:
"חיוב בגין תקופה שלא חל בה כיסוי ביטוחי מהווה גם הפרת חוזה... התנהלות הנתבעת מקימה גם עילות תביעה בגין חוסר תום-לב, והתנהלות שלא בדרך מקובלת לפי סעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הן בשלב שלפני כריתת החוזה והן לאחריו."
עילות תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט:
"הנתבעת גם עושה עושר ולא במשפט. היא מקבלת שלא על-פי זכות שבדין נכס וטובת הנאה, שבאו לה מאודם אחר, ועל-כן היא חייבת להשיב לאותו אדם אחר את הזכיה, הכל כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979."
ג. התחייבויות המשיבה - התחייבויות המשיבה לחברי הקבוצה הובאו בסעיף 2 להסדר הפשרה:
1. כל חבר קבוצה (שאינו נמנה על החריגים שיפורטו מסעיף 5 להלן), יהיה זכאי למחצית מדמי הפרמיה החודשית המשולמת במועד ההחזר או לפי הפרמיה האחרונה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חישוב ממוצע.
2. חברי קבוצה זכאים, שבמועד הרלוונטי יהיו לקוחות המשיבה, יקבלו את התשלום בדרך של הפחתה בדמי הביטוח החודשיים.
3. לחברי קבוצה זכאים, ואשר אינם לקוחות של המשיבה במועד ביצוע התשלום, תישלח המחאה לכתובת האחרונה הרשומה אצל המשיבה, ובלבד שסכום הזכאות עולה על 20 ש"ח. מובהר בזאת כי ההמחאה שתשלח תהיה המחאה משורטטת "למוטב בלבד". במקרה שההמחאה לא תיפדה תוך שישה חודשים ממועד ההמחאה - הסכום יועבר לתרומה.
4. חברי קבוצה שזכאים לסכום של 20 ש"ח או פחות יצטרכו לפנות אל המשיבה בתוך 30 ימים ממועד פרסום מודעה על אישור הסכם הפשרה לצורך קבלת התשלום. בהיעדר פניה הסכום יועבר כתרומה למרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל.
5. למרות האמור לעיל, חברי הקבוצה המפורטים להלן לא יהיו זכאים לתשלום על-פי הסדר הפשרה:
א. פוליסות ביטוח שיש בהן תקופת אכשרה.
ב. פוליסות ביטוח במסגרתן תחשיב הפרמיה הוא יומי.
ג. פוליסות ביטוח אשר במסגרתן המבוטח לא חוייב בפרמיה בגין החודש הראשון להצטרפות.
ד. פוליסות ביטוח שבוטלו על-ידי המבוטח לפני מועד אישור הסדר הפשרה, ולא נגבו דמי ביטוח בגין החודש הקלנדרי בו בוצע הביטול.
ה. פוליסות ביטוח שבוטלו עקב אי-תשלום דמי הביטוח, והמשיבה לא תבעה או דרשה מהמבוטח דמי ביטוח בגין התקופה שניתן כיסוי בתוקף עד לביטול בפועל.
ו. פוליסות ביטוח שבוטלו עקב הפרת חובת הגילוי מצד המבוטח, והמשיבה החזירה למבוטח דמי ביטוח בעד תקופה שקדמה למועד כניסת הביטול לתוקף.
ז. מקרים בהם כתוצאה מהקדמת תחילת הביטוח ליום הראשון לחודש, המבוטח נהנה מגיל ביטוח מוקדם יותר, באופן שמניב לו חיסכון בדמי הביטוח.
ח. פוליסות ביטוח בעלות מרכיב חסכון בלבד, או רכיב חסכון בלבד בפוליסות שכוללות מרכיבים נוספים.
6. הממונה יהיה רשאי להמליץ על קבוצות מבוטחים, תקופות, פוליסות ורכיבי פוליסות אשר לטעמו לא היו צריכים לזכות בפיצוי, או על קבוצות מבוטחים שנקבע בהסכם כי אינם זכאים לפיצוי, אך התגלה כי יש לזכותם בפיצוי. המלצות הממונה ידונו על-ידי הצדדים, ויובאו להכרעת בית-המשפט (בצירוף עמדות הצדדים).
המשיבה הצהירה כי בפוליסות שאינן מבוססות על תחשיב חודשי, לא מבוצעת גביה בגין התקופה שקדמה למועד ההתקשרות. בנוסף הצהירה המשיבה שעוד טרם הגשת בקשת האישור, היא הפסיקה לחייב בדמי ביטוח בגין התקופה שקדמה למועד ההתקשרות, ובפוליסות בהן הפרמיה לא מבוססת על בסיס יומי, היא אינה גובה כלל פרמיה בגין חודש ההצטרפות לביטוח.
ד. מינוי ממונה - הצדדים הסכימו למנות את מר אבי אייכלר כממונה על ביצוע הסכם הפשרה. תפקידי הממונה פורשו בסעיף 3 להסכם הפשרה. שכר הממונה ישולם על-ידי המשיבה.
ה. מעשה בית-דין - בסעיף 6 להסדר הפשרה נקבע כי:
"הסכם פשרה זה, בכפוף לאישורו, מהווה מעשה בית-דין כלפי כל חברי הקבוצה, למעט אלה שבית-המשפט יאשר את יציאתם מהקבוצה כאמור בסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות."
ו. המלצה לעניין גמול ושכר-טרחה - בסעיף 5 להסכם הפשרה, הסכימו הצדדים להמליץ כי גמול התובע הייצוגי יעמוד על 5% מסכום ההטבה לקבוצה, בתוספת מע"מ, אם יהיה כזה; וכי שכר-טרחת באי-כוח הקבוצה יעמוד על סכום השווה ל- 13.5% מסכום ההטבה לקבוצה, בתוספת מע"מ.
ג. אישור הסדר הפשרה
9. לאחר בחינת הסדר הפשרה מצאתי כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות המשותפות לחברי הקבוצה, וסיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. כן מצאתי כי הסדר הפשרה מהווה הסדר "ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", ולפיכך יש מקום לאשרו. השיקולים אשר עמדו לנגד עיני הם אלה:
א. אין חולק כי חברת ביטוח אינה רשאית לחייב מבוטח בדמי ביטוח בגין תקופה שבה לא העניקה לו כיסוי ביטוחי (והשוו סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח). עקרון זה מקובל גם על המשיבה, וממילא התובנה לפיה יש לגבות את דמי הביטוח רק בגין התקופה שממועד עריכת חוזה הביטוח ואילך היא נקודת המוצא לדיון בהגינות ובסבירות הסדר הפשרה המוצע בתיק זה. בשים-לב למוסכמה זו, סיכוייה של התובענה שלפניי הם גבוהים, וכנגזר מכך הסכם הפשרה בתיק זה (ובתיקים הקודמים באותו עניין) צריך להבטיח שלושה יעדים: 1. השבה מלאה (ככל הניתן) למבוטחים; 2. מניעת התעשרות של חברת הביטוח; 3. התנהלות תקינה של חברת הביטוח מכאן ולהבא. להלן אבהיר מדוע להערכתי הסדר הפשרה מגשים את שלושת היעדים הללו:
ב. השבה מלאה (ככל הניתן) למבוטחים - הסדר הפשרה אומנם אינו מבוסס על השבה מלאה של הסכום המדויק שמגיע לכל מבוטח שנפגע (להלן: "השבה על בסיס פרטני"), אולם הוא מבטיח השבה מלאה על בסיס סטטיסטי. במה הדברים אמורים? מאחר שבדיקה פרטנית של הסכום המדויק המגיע לכל חבר קבוצה כרוך בעלויות אדמיניסטרטיבית גבוהות, הסכימו הצדדים כי הפיצוי ישולם על בסיס מספר הנחות, כמפורט להלן:
1. הזכאים לפיצוי יהיו (כמעט) כל המבוטחים שערכו את חוזה הביטוח שלא ב- 1 לחודש, וזאת מתוך הנחה שהמבוטחים הללו שילמו גם בעבור ימי החודש הקודמים למועד עריכת חוזה הביטוח.
מכלל זה הוצאו מספר קבוצות, לגביהן ניתן להניח כי לא נפגעו או כי הפגיעה בהם מתקזזת בהטבה שקיבלו בעקבות הקדמת מועד תחילת הביטוח. הקבוצות שיש להניח שלא נפגעו הן פוליסות ביטוח בהן יש תקופת אכשרה (לגביהן ההנחה היא כי המבוטח נהנה מקיצור תקופת האכשרה); פוליסות ביטוח בהן החישוב הוא יומי (לגביהן המשיבה הצהירה כי לא היה חיוב קודם ליום עריכת הביטוח); פוליסות ביטוח במסגרתן לא חוייבה פרמיה בחודש הראשון; פוליסות ביטוח שבוטלו עקב הפרת חובת הגילוי, ושדמי הביטוח הוחזרו בגין התקופה שקדמה למועד כניסת הביטול לתוקף ופוליסות בעלות מרכיב חיסכון. הקבוצות שיש להניח כי הפגיעה בהם מתקזזת בהטבה הן פוליסות ביטוח שבוטלו על-ידי המבוטח מבלי שנגבו דמי ביטוח בגין החודש הקלנדרי בו בוצע הביטול, פוליסות שבוטלו עקב אי-תשלום דמי הביטוח, מבלי שנתבע תשלום בגין התקופה שניתן כיסוי עד לביטול בפועל, ומקרים בהם כתוצאה מהקדמת תחילת הביטוח ליום הראשון בחודש נהנה המבוטח מגיל ביטוח מוקדם יותר. יצויין כי במקרים אלו דאגו הצדדים לוודא כי ההטבה גבוהה באופן ממוצע מהנזק, או הורו לממונה כי יבצע בדיקות מדגמיות שיוודאו זאת.
2. ההחזר יהיה בגובה מחצית הפרמיה החודשית וזאת בהנחה שהתפלגות הנזק היא אחידה ונעה בין יום חיוב ביתר לעד שלושים ימי חיוב ביתר.
3. גובה הפרמיה לגבי פוליסות בתוקף יקבע לפי הפרמיה המשולמת במועד ההחזר בפועל, וזאת בהנחה שהיא אינה נמוכה מהפרמיה המשולמת בתחילת תקופת הביטוח. על-ידי כך ביקשו הצדדים להימנע מהצורך לבצע חישובי הצמדה וריבית. גובה הפרמיה לגבי פוליסות שאינן בתוקף יחושב אף הוא על-פי הפוליסה האחרונה ששילם המבוטח בתוספת הצמדה וריבית לפי חישוב ממוצע של 3.5 שנים אחרונות.
ביצוע ההשבה על-סמך הנחות אלו מפשט את מתן הסעד, וזאת מבלי לפגוע בעקרון שההשבה לחברי הקבוצה היא של מלוא הסכום שנגבה מהם. עם-זאת, בשונה מהשבה על בסיס פרטני, המבטיחה כי כל חבר קבוצה יקבל את הפיצוי או ההשבה להם הוא זכאי, השבה על בסיס סטטיסטי מביאה לכך שחלק מחברי הקבוצה מקבלים סעד ביתר וחלק מקבלים סעד בחסר. מבחינה זו נחותה השבה על בסיס סטטיסטי מהשבה על בסיס פרטני. מכאן, שאם העלות של ביצוע השבה על בסיס פרטני היא סבירה, בשים-לב לסכום ההחזר הממוצע, יש, כעקרון, להעדיפה. ואולם, כאשר העלות של השבה על בסיס פרטני גבוהה באופן יחסי לסכום ההחזר הממוצע, יש מקום להסתפק בביצוע השבה על בסיס סטטיסטי. הטעם לכך הוא שאין זה יעיל במצבים אלו להשקיע את המשאבים הדרושים לצורך פילוח הקבוצה באופן שיאפשר ביצוע השבה על בסיס פרטני (והשוו לעמדת השופטת ענת ברון בעניין מנורה, פסקאות 14-11).
הצדדים בתיק שלפניי הודיעו כי להערכתם ביצוע השבה על בסיס פרטני כרוך בעלות גבוהה, אשר המשיבה מסרבת ליטול על עצמה. במצב דברים זה, ובשים-לב לכך שדרך השבה זו אושרה גם בתיקים הקודמים באותו עניין, סברתי כי יש מקום לקבל את עמדתם שעלות ביצוע השבה על בסיס פרטני אינה מצדיקה את תועלתה. לפיכך יש לראות בפיצוי על בסיס סטטיסטי חלופה הולמת בנסיבות המקרה שלפניי.
ג. מניעת התעשרות של חברת הביטוח - הסעד שהוצע בהסדר הפשרה הוא החזרת כל הכסף שניגבה מהלקוחות בשנים האחרונות. ביחס לחברי הקבוצה שעודם לקוחות המשיבה יבוצע ההחזר באופן אוטומטי, באמצעות הפחתת דמי הביטוח בהם הם חייבים. ביחס לחברי הקבוצה שאינם לקוחות המשיבה כיום יבוצע ההחזר באמצעות שליחת המחאות לכתובת האחרונה הרשומה אצל המשיבה, ובלבד שהפיצוי המגיע להם הוא בסכום של 20 ש"ח ומעלה. סכומי הפיצוי שלא ישולמו למבוטחים (בין אם בשל כך שהם נמוכים מ- 20 ש"ח ובין אם בשל אי פדיון ההמחאה) יועברו כתרומה למרכז שניידר לרפואת ילדים. הסדר זה מבטיח כי בתום ביצוע הסדר הפשרה לא תיוותר טובת הנאה בידי המשיבה (וזאת בוודאי אם מביאים בחשבון את העובדה שבנוסף להשבה ולתרומה עליה לשאת בתשלום הגמול למבקשים ושכר טרחת באי-הכוח המייצגים).
ד. התנהלות תקינה של חברת הביטוח מכאן ולהבא - ככל שהדברים נוגעים לסדרת התנהלות המשיבה מכאן ולהבא, הרי שהמשיבה הצהירה כי בפוליסות שאינן מבוססות על תחשיב חודשי, לא נעשתה גביה בגין התקופה שקדמה למועד ההתקשרות. כן הצהירה המשיבה שעוד טרם הגשת בקשת האישור, היא הפסיקה לחייב בדמי ביטוח בגין התקופה שקדמה למועד ההתקשרות, ובפוליסות בהן הפרמיה לא מבוססת על בסיס יומי, היא אינה גובה כלל פרמיה בגין חודש ההצטרפות לביטוח. יש להניח כי אם וכאשר המשיבה תחליט לחייב בגין החודש הראשון, תמנע מגביה רטרואקטיבית (ולא, יהווה הדבר עילה לתביעה ייצוגית חדשה נגדה).
ה. באת-כוח היועץ משפטי העלתה מספר הערות להסדר הפשרה. חלקן של הערות אלו קיבלו מענה באמצעות הבהרות להסדר הפשרה שפורטו לעיל, וחלקן כבר זכו להתייחסות. להלן עמדתי ביחס להערות הנותרות:
1. באת-כוח היועץ משפטי סבורה כי על המשיבה לשלוח פיצוי לכל חברי הקבוצה, וזאת לאחר שתוודא את כתובתם במרשם האוכלוסין. המשיבה בדיעה כי אין מקום להטיל עליה את העלויות הכרוכות במשלוח המחאות לזכאים לסכום הנמוך מ- 20 ש"ח, ובקיום הליך בירור כתובות מול מרשם האוכלוסין. עמדת המשיבה סבירה בעיני, בסייג אחד. מקובל עלי כי כאשר ההשבה צריכה להתבצע באמצעות המחאה בנקאית יש הגיון בהגבלת הסכום המינימאלי של ההמחאות הנשלחות, וזאת לאור העלויות הכרוכות בביצוע ההחזר. כן אינני רואה הצדקה לחייב את המשיבה לקיים בירור כתובות מול מרשם האוכלוסין בטרם משלוח כל ההמחאות. ואולם, ככל שלא מבוצע בירור כאמור, יש מקום לבצע בירור כאמור ביחס להמחאות בסכום של 50 ש"ח ומעלה שלא נפדו בתוך התקופה שנקבעה לכך. לפיכך הריני להורות כי המשיבה תבחר באחת משלוש דרכי הפעולה המפרטות להלן:
א. העברת קובץ עם כל פרטי הזכאים לפיצוי של 20 ש"ח ומעלה למרשם האוכלוסין, ומשלוח כל ההמחאות לכתובות העדכניות המוזנות במרשם האוכלוסין.
ב. העברת קובץ עם פרטי הזכאים לפיצוי של 50 ש"ח ומעלה אשר ההמחאות שנשלחו אליהם לא נפדו למרשם האוכלוסין, ומשלוח ההמחאות לכתובות העדכניות המוזנות במרשם האוכלוסין. במקרה זה יינתנו 90 יום נוספים לגביית ההמחאות החדשות שישלחו, ורק לאחריו תועבר היתרה שתצטבר לתרומה.
ג. ביצוע חלופה ב' על-ידי באי-הכוח המייצגים, אליהם יועבר הקובץ האמור על-ידי המשיבה. במקרה זה יהיו באי-הכוח המייצגים רשאים לפנות לביהמ"ש בבקשה להגדלת שכר-טרחתם בשים-לב לעלויות הנוספות בהם נשאו.
באת-כוח היועץ משפטי מתבקשת לסייע בביצוע בירור הכתובות מול מרשם האוכלוסין. ככל שיידרש לשם כך צו שיפוטי, תוגש בקשה מתאימה לבית-המשפט. עלות השאילתא לבירור הכתובות תושת על המשיבה.
2. ב"כ היועץ משפטי הציעה לקיים סבב שני של חלוקה, בטרם העברת הכספים לתרומה - אינני רואה צורך בקיום סבב שכזה, מקום שההשבה הניתנת לכל חבר קבוצה היא מלאה (גם אם על בסיס סטטיסטי).
3. ב"כ היועץ משפטי סבורה כי מאחר שחברי הקבוצה השייכים לאחת משמונה הקבוצות המנויות בסעיף 1.2 להסדר הפשרה אינם זכאים לכל הטבה על-פי הסדר הפשרה, אין מקום ליצור מעשה בית-דין כלפיהם. טענה זו אינה נכונה בעיני, שכן לממונה יש אפשרות לבחון את עניינם של חברי הקבוצה הללו, ולהעביר המלצה שתבחן על-ידי הצדדים ותוכרע על-ידי בית-המשפט. מכל מקום, הצדדים סיכמו שביחס לחברי הקבוצה הללו לא יחול מעשה בית-דין המונע תביעה פרטנית, אלא כל שייחסם בפניהם היא האפשרות להגיש תובענה ייצוגית בעילות שנידונו בהליך זה. סיכום זה נראה בעיני סביר בנסיבות העניין.
4. ב"כ היועץ משפטי סבורה כי יש לסייג את זכות המשיבה לבצע את ההחזר על דרך הקיזוז. מקובלת עלי בעניין זה התייחסות באי-הכוח המייצגים, לפיו די בסייג, המובן מאליו, כי הקיזוז יהיה בהתאם להוראות כל דין.
5. ולבסוף, ב"כ היועץ משפטי העירה כי אין זה ראוי שבמקרה של פוליסת ביטוח חיים למשכנתא, כאשר המבוטח נפטר, נטל הפניה הוטל על היורשים. הקושי בעניין זה הוא שלמשיבה אין מידע מי הם היורשים בנסיבות אלו, שכן מוטב פוליסת הביטוח הוא הבנק (שוודאי אינו זכאי להשבה). אכן יש ממש הן בהערה והן בעמדת המשיבה. לפיכך הריני להורות כי במקרה כזה יופעל ההסדר של סעיף 2.9 להסדר הפשרה, ואולם על הבנק לשלוח מכתב ובו הודעה על הזכאות, ועל הדרך להגיש תביעה לגביה, לכתובתו של הנפטר (ליורשי הנפטר תינתן במקרה זה תקופה של 90 יום ממועד משלוח המכתב לממש את הזכאות). ככל שהמשיבה אינה מעוניינת לעשות כן, תעביר רשימה של הזכאים הללו לבאי-הכוח המייצגים, והם ידאגו למשלוח המכתבים, ויהיו זכאים לפנות לבימה"ש בבקשה להגדלת שכר-טרחתם בשים-לב לעלויות הנוספות בהן נשאו.
10. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי יש מקום לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש, ולתת לו תוקף של פסק-דין, וזאת בהתאם למפורט בפסק-דין זה.
ד. מינוי בודק
11. במקרה שלפניי מצאתי כי ניתן לאשר את הסכם הפשרה ללא מינוי בודק, וזאת הן לאור העובדה כי מתווה ההסדר דומה מאוד למתווים שהוסכם עליהם בתיקים שעסקו באותה הסוגיה, והן לאור העובדה שהצדדים הסכימו ביניהם על מינוי ממונה הבקיא בעניין שיפקח על הסדר הפשרה, ויהיה בכוחו לדרוש מהצדדים כל מידע רלוונטי, ואף לפנות לבית-המשפט לקבל הוראות בכל עניין. הצדדים הסכימו כי הממונה יפרסם חוות-דעת לגבי גובה התשלומים.
ה. גמול לתובע המייצג ושכר-טרחה לבאי-הכוח המייצגים
12. כאמור לעיל, הצדדים המליצו כי המשיבה תישא בתשלום הגמול למבקש בסך של 5% מסכום ההטבה לקבוצה (בתוספת מע"מ, אם יהיה כזה) ושכר-הטרחה לבאי כוח הקבוצה יעמוד על סכום השווה ל- 13.5% מסכום ההטבה לקבוצה, בתוספת מע"מ. אחוזים אלו מהווים שיעור סביר בהתחשב בשלב הדיוני בו הושגה הפשרה ולהשקעה שנדרשה מבאי-הכוח המייצגים בעת ניהול הליכי המשא-ומתן.
ו. סוף דבר
13. לאור האמור הריני מאשר את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק-דין זה.
14. מר אבי אייכלר ממונה בזאת כממונה על הסכם הפשרה. הממונה יהיה מוסמך לפעול בהתאם למפורט בהסכם הפשרה, ויעביר לבית-המשפט דיווחים אחת לשלושה חודשים, החל מיום 01.02.16, בדבר התקדמות ביצוע הסדר הפשרה. שכרו של הממונה ישולם על-ידי המשיבה.
15. חבר קבוצה אשר נתקל בבעיה בקשר לביצוע הסדר הפשרה יהיה זכאי לפנות לבאי-הכוח המייצגים, והם יטפלו בתלונתו מול המשיבה (וככל שיסברו שהעניין מעורר קושי הנוגע גם למבוטחים נוספים, גם מול הממונה), וזאת מבלי שחבר הקבוצה יידרש לשלם שכר-טרחה או כל תשלום אחר בגין הטיפול.
16. הצדדים יפרסמו, על חשבון המשיבות, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות בשניים מארבעת העיתונים היומיים הנפוצים בישראל. נוסח ההודעה, אשר יותקן בשים-לב לאמור בפסק-דין זה, ויכלול הבהרה בדבר האמור בפסקה 15 לעיל, וכן הפניה לכתובת אינטרנט פשוטה בה ניתן יהיה לעיין בהסדר הפשרה ובפסק-דין זה, יועבר לאישור בית-המשפט עד ליום 01.11.15.
17. התרומה למרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, תבוצע בתוך 45 ימים ממועד חוות-הדעת הסופית של הממונה.
18. הגמול למבקש ושכר-הטרחה לבאי-הכוח המייצגים, כאמור בסעיף 12 לעיל, ישולם בהתאם לאמור בסעיף 5.4 להסכם הפשרה, בכפוף לכך שלבאי כוח המייצגים ישולם רק 50% משכר-הטרחה על בסיס הסכום המוערך, ו- 50% הנותרים ישולמו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק, רק עם מתן אישור בית-המשפט להשלמת ביצוע הסדר הפשרה.
19. המשיבה תמסור לבית-המשפט הודעה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה עד ליום 04.09.16. להודעה זו יצורף תצהיר מטעם המשיבה בו ימסרו פרטים בדבר ביצוע כל אחת מהתחייבויותיה של המשיבה על-פי ההסדר. התצהיר יתייחס, בין השאר, לנושאים הבאים:
א. פירוט של מספר מקבלי התשלום והסכום הכולל ששולם להם, תוך הבחנה בין לקוחות המשיבה במועד ביצוע התשלום ומי שאינם לקוחות המשיבה באותו מועד;
ב. מספר חברי הקבוצה שזוכו על דרך הקיזוז, וסך הסכומים ששולמו בדרך של קיזוז.
ג. הרכב הסכום שהועבר כתרומה, תוך הבחנה בין פיצויים שלא נפדו לפיצויים שלא נשלחה המחאה ביחס אליהם.
כן יצורפו להודעה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה אישור הממונה בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה ואישור בית-החולים שניידר בדבר ביצוע התרומה."

5. גביית דמי ניהול בניגוד לתקנות הפיקוח - הסדר פשרה
חקיקה רלבנטית: תקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאים בחוזה ביטוח), התשנ"א-1995.

ב- ת"א (ת"א) 1016/08 {אייל יצחקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2015(1), 35359 (2015)} קבע בית-המשפט:

"פסק-דין
בפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. הצדדים מבקשים מבית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח סעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ותקנה 12 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: "תקנות תובענות ייצוגיות"), להורות על אישור התביעה כתובענה ייצוגית, לאשר את הסדר הפשרה כהסדר פשרה בתובענה הייצוגית ולתת לו תוקף של פסק-דין.
המבקשים הגישו נגד המשיבות (להלן: "הראל, מגדל וכלל", בהתאמה) תובענה ובמסגרתה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית (להלן: "התובענה והבקשה", בהתאמה).
לטענת המבקשים, המשיבות גבו בתקופה הרלבנטית לתובענה את "התוספת" לדמי הניהול הקבועים (כהגדרתה בתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאים בחוזה ביטוח), התשנ"א-1995 (להלן: "התוספת, דמי ניהול משתנים ותקנות דמי הניהול", בהתאמה) בנוסחה עד לתיקונה בשנת 2003) אחת לחודש, בסופו של כל חודש קלנדרי, במקום לגבות את התוספת בסוף כל שנה קלנדרית, כדרישת תקנות דמי הניהול, כפי שמפרשים אותן המבקשים. לטענת המבקשים, כתוצאה מגביה חודשית של דמי הניהול המשתנים נגרעה מהם ומחברי הקבוצה הייצוגית התשואה החודשית שיכולים היו לקבל (ככל שהיתה חיובית), על סכום התוספת שנגבתה מידי חודש בחודשו (למעט החודש האחרון בכל שנה). דבר זה גרם לכך, שהסכום שנצבר לזכות המבוטח נמוך מהסכום שאמור היה להצטבר לזכותו.
לטענת המשיבות, הן נהגו כדין ולא נפל כל פגם בהתנהלותן, לרבות בכל הנוגע לזכותן לגבות את התוספת מידי חודש בחודשו, בתום כל חודש קלנדרי. המשיבות חלקו על טענות המבקשים, לרבות ביחס לעילות התובענה שאישורה התבקש, ואף טענו, כי התובענה התיישנה כולה או לכל הפחות בחלקה הארי.
במהלך הדיונים המקדמיים המליץ בית-המשפט, כב' השופטת ענת ברון, לשאת ולתת בניסיון להגיע להסדר פשרה. הצדדים גיבשו הסדר פשרה אשר הוגש לבית-המשפט ביום 30.06.13. בדיון אשר התקיים ביום 15.07.13 הסכימו הצדדים על ביצוע מספר תיקונים בהסדר הפשרה וביום 12.08.13 הוגשו הסדר פשרה מתוקן ובקשה לאישורו. כב' השופטת ענת ברון קבעה בהחלטה מיום 01.09.13, כי אינה מוצאת מקום לדחות את ההסדר המתוקן על-הסף והורתה על פרסום ההסדר ועל משלוח העתק ממנו ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקח על הביטוח. כמו-כן הורתה על מינויו של רו"ח דני בר און כבודק (להלן: "הבודק").
יצויין, שלא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה וגם לא בקשה של מי מחברי הקבוצה להתיר לו לצאת מהקבוצה שעליה יחול ההסדר, כאמור בסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות.
ביום 03.08.14 הגיש הבודק דו"ח, במסגרתו פירט את הסכומים שעל כל משיבה להשיב ללקוחותיה ובהמשך השיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו. ביום 20.10.14 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו. ביום 23.11.14 התקיים דיון בנוכחות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ובנוכחות הבודק. בדיון זה הסכימו הצדדים על ביצוע מספר תיקונים נוספים בהסדר הפשרה המתוקן.
בסיום הדיון קבעה כב' השופטת ענת ברון בהחלטה, כי נחה דעתה מהתשובות שניתנו על-ידי הבודק, כי היועץ המשפטי לממשלה אינו מתנגד למעשה להסדר הפשרה אלא סבור, שנדרשים תיקונים והבהרות שונים בהסדר הפשרה. בתוך כך ניתנה לצדדים שהות להגשת הסדר מתוקן בשנית. עוד נקבע, כי אין צורך בפרסום נוסף של הסדר הפשרה המתוקן.
בקשה זו עניינה הסדר הפשרה המתוקן השני, שהוגש בעקבות הדיון מיום 23.11.14.
לטענת הצדדים, הסדר הפשרה הוא הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. הצדדים סבורים, שההחזר שיינתן לחברי הקבוצה מיטיב ומספק וכי יהא זה נכון לאשר את הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בפסק-דין, בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות.
מפאת חשיבות ההסדר, מובאים להלן עיקרי ההסכמות שהושגו בין הצדדים:
1. המונחים הבאים הוגדרו בהסדר הפשרה, כדלהלן:
1.1 "הפוליסות" או "הפוליסות הרלוונטיות", כהגדרתן בהסדר הפשרה, הן כל סוגי פוליסות ביטוח חיים משתתפות ברווחים אשר הונפקו החל מתחילת שנת 1992 ועד לסוף שנת 2003 ואשר המשיבות גבו בגינן דמי ניהול משתנים על-פי תקנות דמי הניהול בתקופה הרלוונטית לתובענה (כהגדרתה להלן).
1.2 "התקופה הרלוונטית", כהגדרתה בהסדר הפשרה, הינה התקופה שבגינה גבו המשיבות את דמי הניהול המשתנים מדי חודש בחודשו כנטען בתובענה, שתחילתה ביום 03.01.01 וסיומה ביום בו הצהירה כל אחת מהמשיבות כי היא אינה גובה עוד דמי ניהול משתנים באופן הנטען בבקשת האישור (ראו סעיף 2 להלן ובסעיפים 10, 11 ו- 2 להסדר הפשרה).
1.3 "ההפרש בין שיטות החישוב", כהגדרתו בהסדר הפשרה, הוא ההפרש בין סכום החיסכון שנצבר בפועל לזכות המבוטח בפוליסה נתונה ובין הסכום שהיה נצבר לזכות אותו מבוטח בפוליסה, לו נהגה כל אחת מהמשיבות על-פי שיטת המבקשים.
1.4 "הקבוצה" כהגדרתה בהסדר הפשרה, היא כל מי שהיה או הינו מבוטח של אחת או יותר מהמשיבות (לרבות של חברות הבנות שלהן) בפוליסה או מבין הפוליסות הרלוונטיות ונגבו ממנו, במהלך התקופה הרלוונטית, דמי ניהול משתנים כנטען בבקשת האישור.
2. בהתייחס להגדרת התקופה הרלוונטית, כאמור בסעיף 1.2 לעיל, הצהירו והתחייבו כל אחת מהמשיבות 2, 3 ו- 5 כדלהלן:
2.1 הראל הצהירה והתחייבה, בסעיף 10 בהסדר הפשרה, כי החל מחודש ינואר 2010 היא שינתה מיוזמתה את מנגנון גביית דמי הניהול המשתנים, לטובת מבוטחיה כך שהנטען על-ידי המבקשים בקשר עם אופן גביית דמי הניהול המשתנים אינו מתקיים ממועד זה ביחס אליה.
2.2 מגדל הצהירה והתחייבה, בסעיף 11 בהסדר הפשרה, כי החל מחודש ינואר 2006 - עוד טרם הגשת בקשת האישור - היא שינתה מיוזמתה את מנגנון גביית דמי הניהול המשתנים, לטובת מבוטחיה כך שהנטען על-ידי המבקשים בקשר לאופן גביית דמי הניהול המשתנים אינו מתקיים ממועד זה ביחס אליה.
2.3 הפניקס הצהירה והתחייבה, בסעיף 12 בהסדר הפשרה, כי החל מחודש ינואר 2006 - עוד טרם הגשת בקשת האישור - היא שינתה מיוזמתה את מנגנון גביית דמי הניהול המשתנים, לטובת מבוטחיה כך שהנטען על-ידי המבקשים בקשר לאופן גביית דמי הניהול המשתנים אינו מתקיים ממועד זה ביחס אליה.
3. עוד הוסכם בין הצדדים, כי סכום ההחזר של המשיבות, כפי שיפורט בסעיפים 26-23 להלן, אינו מתחשב בפוליסות ביטוח של קבוצות מבוטחים, חברי הקבוצה, אשר יפורטו להלן, שהסדר הפשרה יחול עליהן מבלי שמבוטחים אלה יהיו זכאים להחזר כלשהו לפי הסדר הפשרה (הסכומים בתתי הקבוצות שלהלן נעשו, בין היתר, באמצעות מדגמים סטטיסטיים).
בהקשר זה הובהר על-ידי המשיבות, כי להערכתן עדיין נותרים עשרות אלפי מבוטחים בכל אחת מהמשיבות שהם חברי הקבוצה ושלא חל עליהם אחד או יותר מהמקרים המצוינים להלן:
מבוטחים אשר פדו את פוליסת הביטוח שברשותם בערך פדיון מיוחד
4. מבוטחים שהחזיקו בפוליסות ביטוח רלוונטיות בהן קבועים ערכי פדיון מיוחדים או ערכי סילוק מיוחדים בעת עזיבת מקום העבודה, וכאשר הם עזבו את מקום עבודתם קיבלו בפועל ערכי פדיון גבוהים יותר בממוצע מאלה שהיו מתקבלים על ידם לו היו גובות המשיבות, בתקופה הרלוונטית, את דמי הניהול המשתנים על-פי הנטען בתובענה.
5. מדובר במבוטחים המחזיקים בפוליסה בה קבועים ערכי פדיון מיוחדים (דוגמת הפוליסה של מגדל שצורפה כנספח ט' לתשובת מגדל לבקשת האישור).
6. בפוליסות אלה נקבע, כי המבוטח זכאי לקבל, בעת פדיון הפוליסה עקב עזיבת מקום עבודה, ערך פדיון/סילוק מיוחד, שהוא על-פי רוב 70% מהפרמיה צמודת המדד במקום ערך הפדיון הרגיל (שהוא נמוך יותר) בתוספת "הבונוס" שהצטבר לטובת הפוליסה עד למועד הפדיון (להלן: "הבונוס").
7. ערכי פדיון/הסילוק מיוחדים אלה גבוהים יותר, בכל מקרה, מערכי הפדיון/סילוק שזכאים לקבל מבוטחים לאחר שינוי שיטת חישוב דמי הניהול בהתאם לנטען בתובענה. מבוטחים אלה נהנים מערכי פדיון/סילוק מיוחדים כך ששיטת חישוב דמי הניהול כנטען בתובענה ממילא אינה משפיעה על ערכי הפדיון להם הם זכאים.
8. ובלשון אחר - במידה שהמבוטח פדה את הפוליסה בהתאם לערך פדיון/סילוק מיוחד, הרי שאין כל משמעות לטענת המבקשים, שכן ערך הפדיון המיוחד גבוה מהסכום שהיה נצבר עבור המבוטח לו היו דמי הניהול המשתנים נגבים בהתאם לשיטת המבקשים.
9. בהקשר זה הסכימו הצדדים, כי ביחס למבוטחים חברי הקבוצה שיהיו זכאים לערכי פדיון/סילוק מיוחדים כאמור לעיל בעתיד בשל עזיבת מקום העבודה לאחר החתימה על הסדר הפשרה, תהיינה המשיבות רשאיות לקזז את הסכומים שקיבלו מכוחו של הסדר הפשרה מערך הפדיון המיוחד בעת עזיבת מקום העבודה בעתיד (ובלבד שקיבלו בפועל ערכי פדיון/סילוק הגבוהים מההפרש בין שיטות החישוב).
מבוטחים אשר ביטלו את הפוליסה במהלך השנתיים הראשונות לחייה
10. בהתאם להוראות סעיף 46(א) לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 מבוטח רשאי לדרוש המרת הביטוח לביטוח מסולק או לפדיון הפוליסה, בלבד שחלפו שנתיים לתקופת הביטוח.
11. בהתאם, מבוטחים אשר החזיקו בפוליסת רלוונטיות וביטלו את הפוליסות שלהם במהלך השנתיים הראשונות לתקופת הביטוח אינם זכאים לערכי סילוק או פדיון כלשהם.
12. במצב דברים זה, הרי שלמבוטחים אשר אינם זכאים לערך סילוק או פדיון כלשהו, לא נגרם נזק מאופן גביית דמי הניהול המשתנים על-ידי המשיבות בתקופה הרלבנטית.
מבוטחים אשר לא שילמו כלל דמי ניהול או שנהנו מהנחה בדמי הניהול
13. מדובר במבוטחים אשר לא שילמו כלל דמי ניהול משתנים או שנהנו מהנחה בתשלום דמי הניהול המשתנים, כאשר כתוצאה מהנחות אלה סכום החיסכון שנצבר לזכותם היה גבוה מהסכום שהיה נצבר לזכותם, לו היתה המשיבה הרלוונטית לתביעתם גובה מהם שיעור מלא של דמי הניהול המשתנים המותרים על-פי דין ונוהגת לגבותם על-פי השיטה הנטענת על-ידי המבקשים.
14. במצב דברים זה, הרי שלאותם מבוטחים לא נגרם נזק כלשהו מאופן גבית דמי הניהול המשתנים על-ידי המשיבות בתקופה הרלוונטית.
מבוטחים אשר נהנו מ"ריסק" חינם
15. מדובר במבוטחים שהפוליסה שלהם היתה פעילה בתקופה הרלוונטית לתובענה והודיעו על ביטול הפוליסה ו/או חברת הביטוח הודיעה להם על ביטול הפוליסה מחמת פיגור בתשלום ו/או מבוטחים אשר סילקו את הפוליסה שלהם ו/או מבוטחים אשר פדו באופן סופי את הפוליסה שלהם ו/או מבוטחים שנהנו מ"ריסק" חינם בתקופת מעבר בין מעסיקים ו/או במהלך תקופת הפוליסה, הכול בתקופה שבין 3.1.2001 ועד למועד אישור הסדר הפשרה ובלבד שכל אותם מבוטחים שצוינו בסעיף זה הינם כאלו שנהנו מביטוח "ריסק" חינם.
16. מדובר במבוטחים אשר חברת הביטוח העניקה להם תקופת ביטוח "ריסק" מבלי לגבות מהם פרמיה בגין תקופה זו, ובאופן העולה בממוצע על הפרש דמי הניהול המשתנים כפי שנגבו על-ידי המשיבות במועדים הרלוונטיים לכל משיבה, כנטען בתובענה.
17. המשמעות של הענקת תקופת ביטוח "ריסק" חינם היא, כי לו היה מתרחש מקרה הביטוח בתקופה זו, היה על המשיבה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח המגיעים לו בהתאם לתנאי הפוליסה (וככל שלא היתה עומדת לחברת הביטוח טענה כי המבוטח אינו זכאי לתגמולי ביטוח שלא בקשר לאי-תשלום הפרמיה בגין "ריסק"), הגם שלא שולם ה"ריסק" הזמני.
18. למשיבות עומדת זכות קיזוז למול סכום ההחזר למבוטחים שנהנו מ"ריסק" חינם את הסכום בו חב המבוטח בגין ה"ריסק" הזמני שניתן בחינם.
19. בהקשר זה הצהירה כל אחת מהמשיבות, כי למיטב הערכתה, ככלל, עלות הפרמיה בגין "ריסק" חינם הניתן בתום תקופת הביטוח במקרים המנויים לעיל, עולה בממוצע על סכום פרמיית ה"ריסק" שנגבתה בתחילת תקופת הביטוח, עובר למועד החתימה על הצעת הביטוח, ככל שנגבתה ובתקופות בהן נגבתה, בצרוף עם ההפרש בין שיטות החישוב של דמי הניהול המשתנים. כמו-כן, הצהירה כל אחת מהמשיבות, כי אינה מקזזת במסגרת הסדר פשרה זה סכומי פרמיה שהותר לקזזם על-פי הסכם פשרה ב- ת"א 1455/06 פוברצסקי נ' מגדל; ת"א 1794/07 לוי נ' מגדל; ת"א 1795/07 היבנר נ' הפניקס ו-ת"א 1792/07 פליטי נ' הראל.
גביה בחסר של דמי ניהול קבועים
20. עוד הוסכם בין הצדדים, כי במסגרת חישוב סכום ההחזר הכולל, שעל כל משיבה להחזיר לקבוצת התובעים הרלוונטית לה, הופחת סכום ההפסד שנגרם לאותה משיבה בשל גביה בחסר של דמי ניהול קבועים לאחר ה- 03.01.01.
21. הדבר נובע מכך, שגביית דמי הניהול המשתנים באופן שנגבה על-ידי המשיבות בתקופה הרלוונטית הקטינה את שוויו המוערך של תיק ההשקעות, ממנו נגזרים, כאמור, דמי הניהול הקבועים, הנגבים מידי חודש (ללא תלות בביצועי חברת הביטוח).
22. כלומר, כנגד "האובדן" הנטען על-ידי המבקשים בשל אופן גביית דמי הניהול המשתנים על-ידי המשיבות בתקופה הרלוונטית, נגבו מהמבוטח מידי כל חודש בהמשך ועד ל"סוף חיי הפוליסה" דמי ניהול קבועים בסכום נמוך יותר.
ההסכמות שהושגו בין הצדדים ביחס להחזר לחברי הקבוצה
23. הוסכם בין הצדדים כי המשיבות יחזירו למבוטחיהן, חברי הקבוצה הרלוונטית, אשר החזיקו בפוליסות רלוונטיות (אחת או יותר) במהלך התקופה הרלוונטית (כולה או חלקה), חמישים ושלושה אחוזים (53%) מההפרש בין שיטות החישוב (להלן: "סכום ההחזר הכללי"), בהתאם לחישובים שבוצעו על-ידי כל אחת מן החברות (אשר נבדקו על-ידי הבודק), לגבי סכום ההפרש בין שיטות החישוב. סכום ההחזר הכללי של החברות כולל גם מחצית מגמול התובעים המייצגים ומחצית משכ"ט ב"כ התובעים המייצגים.
24. על-פי דו"ח הבודק, סכום ההחזר הכללי של הראל לקבוצת התובעים נגדה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום 01.05.13 הוא בסך של 8,450,000 ש"ח (שמונה מיליון ארבע מאות וחמשים אלף שקלים חדשים). סכום זה יתחלק בין חברי הקבוצה הרלוונטיים להראל (להלן: "סכום ההחזר של הראל").
יצויין, כי על-פי דו"ח הבודק, על הראל להחזיר בפועל-סך של 8,418,000 ש"ח, אולם נוכח התחייבותה של הראל להחזיר סכום מינימאלי של 8,450,000 ש"ח, יהא זה הסכום שיוחזר על-ידי הראל במסגרת הסדר הפשרה.
25. על-פי דו"ח הבודק, סכום ההחזר הכללי של מגדל לקבוצת התובעים נגדה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום 01.05.13 הוא בסך של 14,694,000 ש"ח (ארבעה עשר מיליון ושש מאות תשעים וארבעה אלף שקלים חדשים). סכום זה יתחלק בין חברי הקבוצה הרלוונטיים למגדל (להלן: "סכום ההחזר של מגדל").
26. על-פי דו"ח הבודק, סכום ההחזר הכללי של הפניקס לקבוצת התובעים נגדה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום 01.05.13 הוא בסך של 7,825,000 ש"ח (שבעה מיליון ושמונה מאות עשרים וחמישה אלף שקלים חדשים). סכום זה יתחלק בין חברי הקבוצה הרלוונטיים לפניקס (להלן: "סכום ההחזר של הפניקס").
27. ההחזר לחברי הקבוצה יבוצע תוך 180 ימים מהמועד שבו פסק-הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לסופי וחלוט, כאשר סכומי ההחזר יהיו אלה שאושרו והם כוללים תוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום ההחזר, וזאת כדלהלן:
27.1 למבוטחים פעילים במועד ביצוע ההחזר (מבוטחים בעלי פוליסה פעילה/מסולקת בכל חברה ולחברה יש את פרטי ההתקשרות עימם לרבות כתובת למשלוח דואר) - ישירות לחשבון הפוליסה. למרות האמור לעיל, מוסכם בין הצדדים, כי היה וסכום הוחזר למבוטח פעיל נמוך מחמישה שקלים חדשים, הסכום הנ"ל ייתרם בהתאם לבקשה מתאימה שתוגש על-ידי הצדדים לבית-המשפט, כאמור בסעיף 27.5 להלן.
27.2 ביחס למבוטחים לא פעילים בכל אחת מן החברות (מבוטחים אשר פדו את הפוליסה קודם למועד ביצוע ההחזר) החברות תפנינה אל אותם מבוטחים על-פי הפרטים האחרונים הקיימים בחברה אודות מבוטח לא פעיל ובנוסף, כפי שיפורט בסעיף 27.2.3 להלן. לגבי מבוטחים אלה יחול ההסדר הבא:
27.2.1 היה וההחזר למבוטח לא פעיל אינו עולה על שלושים שקלים חדשים (להלן: "הסכום המינימאלי"), ייתרם הסכום המינימאלי, במרוכז, בהתאם לבקשה מתאימה שתוגש על-ידי הצדדים לבית-המשפט, כאמור בסעיף 27.5 להלן.
27.2.2 ככל שההחזר עולה על הסכום המינימאלי ואמצעי התשלום של המבוטח מעודכן בחברה הרלוונטית (אף שאותו מבוטח אינו פעיל) - יועבר ההחזר למבוטח על-פי פרטי אמצעי התשלום המצויים בידה.
27.2.3 ככל שאמצעי התשלום של המבוטח הלא פעיל אינו מעודכן בחברה הרלוונטית - תשלח המחאה אל כתובתו המעודכנת האחרונה במערכות חברת הביטוח הרלוונטית בתוך 180 ימים מהמועד שפסק-הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לסופי וחלוט.
בנוסף, בכל הנוגע למבוטחים לא פעילים שפדו את הפוליסות בטרם ביצוע ההחזר ואשר סכום ההחזר שלהם עולה על הסכום המינימאלי, תפנה המשיבה הרלוונטית למרשם האוכלוסין ותבקש לקבל את השם והמען ו/או כתובת למשלוח דואר, לפי העניין, של אותם מבוטחים לא פעילים וזאת בהתאם להוראות סעיף 29(ב) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, על-מנת לאמת את הפרטים הקיימים לגבי מבוטחים אלה. הסכמת המשיבות לפנות למרשם האוכלוסין כפופה לכך שלא תהיינה להן הוצאות נוספות בשל הפניה למרשם האוכלוסין (למעט תשלום כמקובל בפניות מסוג זה).
27.2.4 סכומן של המחאות שלא תפדנה בתוך 120 ימים ייתרמו כאמור בסעיף 27.5 להלן.
27.3 מבוטחים לא פעילים אשר לא אותרו על יד החברה הרלוונטית אליהם ואשר יפנו לחברה הרלוונטית אליהן תוך 180 ימים מהמועד בו פסק-הדין יהפוך לסופי וחלוט יהיו זכאים לקבל את סכומי ההחזר על-פי פרטים שימסרו לחברה הרלוונטית בהתאם לסעיפים 27.2.1- 27.2.3 לעיל.
27.4. מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיפים 27.2.3-27.2.1 לעיל, סכומי ההחזר של המבוטחים שלא יאותרו בתוך 180 ימים מהמועד שבו פסק-הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לסופי וחלוט יתרמו בתוך 120 יום לאחר מכן בהתאם לבקשה, שתוגש על-ידי הצדדים לבית-המשפט, על-פי האמור בסעיף 27.5 להלן.
27.5. בכל הנוגע לסכומים המיועדים לתרומה, כאמור בסעיפים 27.1, 27.2.1, 27.2.4, 27.4 לעיל, תוגש לבית-המשפט בקשה במסגרתה יתייחסו הצדדים הן לסכומי ההשבה בפועל והן לסכומים המיועדים לתרומה. כן ינקבו הצדדים במסגרת הבקשה בגופים/במוסדות הציבוריים אותם מבקשים הצדדים לאשר ויפרטו את כלל הפרטים הנדרשים בהקשר זה.
יצויין, כי מהערכה ראשונית שבוצעה על-ידי המשיבות עולה, כי הסכום שייועד לתרומה לא יעלה על 10% מסכום ההחזר הכולל.
28. עוד הוסכם בין הצדדים, שהפנייה לחברי הקבוצה תתבצע באמצעות פרסום הודעות בעיתונות. בנוסף, בכל הנוגע למבוטחים פעילים, תיידענה החברות את אותם מבוטחים אודות מתן פסק-הדין המאשר את הסדר הפשרה ואודות זכאותם להחזר כאמור, גם באמצעות מכתב שיצורף לדיווח השנתי הראשון של השנה העוקבת לשנה בה יהפוך פסק-הדין המאשר את הסדר הפשרה לסופי וחלוט. בכל הנוגע למבוטחים לא פעילים (פוליסות שנפדו ו/או בוטלו ללא ערכי סילוק) תיידענה החברות את אותם מבוטחים אודות פסק-דין המאשר את הסדר הפשרה ואודות זכאותם להחזר לפי הסדר הפשרה באמצעות מכתב, בהתאם לפרטי ההתקשרות האחרונים שבידי המשיבה הרלוונטית ובהתאם לנתונים שיתקבלו ממרשם האוכלוסין.
לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה שאישורו מתבקש, בבקשת האישור, בכתבי הטענות ובבקשות קודמות, בדו"ח הבודק, בפרוטוקולים ובהחלטות אשר נתנו על-ידי כב' השופטת ענת ברון סבורני, שיש להורות על אישור הסדר הפשרה. הסדר הפשרה הוא הסדר ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין. שוכנעתי, כי סיום ההליך בהסדר פשרה זה, הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.
על-פי הסדר הפשרה, סכום הגמול המומלץ לכל אחד מהמבקשים יהיה 2.5% מסכום ההחזר של אותה משיבה שנתבעה על ידו וסכום שכר הטרחה המומלץ לב"כ המבקשים יהיה 12.5% מסכום ההחזר הכולל בתוספת מע"מ. שכר הטרחה ישולם על-ידי כל אחת מהמשיבות באופן יחסי לסכום ההחזר המיוחס לה מתוך ההחזר הכולל של המשיבות. מחצית מסכומים אלה ישולמו מתוך סכום ההחזר הכולל ומחצית נוספת תשולם בנוסף לסכום ההחזר הכולל.
לאור כל האמור, אני מורה כדלהלן:
א. ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסדר הפשרה..."

7. גביית יתר של דמי אשראי בענפי הביטוח הכללי (האלמנטרי), ובפרט בפוליסות לביטוח רכב (רכוש), פוליסות ביטוח דירה ותכולתה ופוליסות ביטוח תאונות אישיות - הסדר פשרה
ב- ת"צ (מרכז) 7340-07-11 {ניבה פליישמן ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח ואח', תק-מח 2014(3), 9811 (2014)} קבע בית-המשפט:

"עיקרי הסדרי הפשרה
13. להלן אתאר את הוראות הסדרי הפשרה, כאשר בכל מקרה של סתירה בין התיאור הכלול להלן לבין נוסח אחד מהסדרי הפשרה, יגבר נוסח הסדר הפשרה הרלוואנטי (אלא אם מהקשר הדברים בפסק-דין זה עולה כוונה אחרת). תחילה אעמוד על המשותף לארבעת הסדרי הפשרה שלפני. כבר בשלב זה אבהיר כי הדמיון הוא רב, שכן ארבעת הסדרי הפשרה שלפני, כמו גם הסדר הפשרה בעניין הראל, מבוססים בעיקרם על אותו נוסח אחיד, ונבדלים זה מזה בעיקר בסכום ההטבה שיינתן על-ידי כל אחת מארבע חברות הביטוח (אקדים ואבהיר כי השוני בסכום ההטבה נגזר בעיקרו מנתח השוק של כל אחת מחברות הביטוח, מהיקף חיובי היתר שביצעה על-פי הנתונים שנאספו ומהמשא-ומתן הפרטני שהתקיים מול נציגיה).
14. הגדרת הקבוצה: הגדרת הקבוצה בארבעת הסדרי הפשרה מצויה בסעיף 2.7, ונוסחה זהה. ההגדרה קובעת, ביחס לכל אחת מחברות הביטוח, כי חברי הקבוצה הם: "כל בעלי הפוליסות, המוטבים, והמבוטחים שבוטחו על-ידי המשיבה בפוליסות ביטוח אישי ובפוליסות לביטוח אחר, ואשר שילמו למשיבה דמי אשראי, דמי גביה, דמי הסדר תשלומיםביתר, תוך חריגה מהוראות הדין או תוך חריגה משיעורי הריבית אשר הוצגו למבוטחים בפוליסות, אשר מועד תחילת תקופת הביטוח על-פיהן חל בתקופה שבין 7 שנים לפני מועד הגשת התובענה לבין מועד אישורו של הסדר זה".
המונחים "ביטוח אישי" ו"ביטוח אחר" הוגדרו בסעיפים 2.5 ו- 2.6 (בהתאמה) להסדרי הפשרה כלהלן:
"ביטוח אישי - כל פוליסת ביטוח מסוג רכב-רכוש, ביטוח דירות ו/או תכולתן וביטוח תאונות אישיות.
ביטוח אחר - כל פוליסת ביטוח בענפי הביטוח הכללי, שאינה ביטוח אישי. מובהר, כי פוליסות ביטוח בענפי מחלות ואשפוז אינם בגדר ביטוח אחר."
כבר כעת יצויין כי הגדרת הקבוצה צומצמה ביחס להגדרת קבוצת התובעים אליה התייחסה בקשת האישור, כך שהיא מתייחסת לקבוצת התובעים שתחילת תקופת הביטוח לפי הפוליסה שרכשו חלה בשבע השנים האחרונות, היינו, לאחר החלת תקופתה ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
15. עילת התביעה: עילת התביעה הוגדרה במבוא להסדר הפשרה, ב"הואיל" השני, באופן הבא: "טענה לפיה המשיבה מפרה את הוראות הדין ובכלל זה את הוראות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), התשמ"ד-1984, וגובה ממבוטחיה דמי אשראי בשיעור העולה על המותר על-פי דין; או בשיעור העולה על זה המוצג למבוטחים בפוליסות, תוך הטעייתם ותוך שהיא נמנעת מלמסור להם פרטים שהיה עליה למסרם על-פי דין".
16. מעשה בית-דין-על-פי סעיף 8.1 להסדרי הפשרה, בכפוף לאישורו על-ידי בית-המשפט מוותרים חברי הקבוצה והמבקש "כלפי המשיבה, שלוחיה, עובדיה וכל מי מטעמה, באופן סופי ומוחלט, על כל טענה, דרישה, זכות או עילה, מכל מין וסוג, הנוגעים לתובענה או לבקשת האישור".
התחייבויות חברות הביטוח על-פי הסדרי הפשרה
17. התחייבויות חברות הביטוח על-פי הסדר הפשרה נחלקות לשני ראשים - האחד מתייחס לגביה עתידית של דמי אשראי על ידן (להלן: "ההתחייבות ביחס לעתיד") והשני מתייחס למתן הטבות המהוות פיצוי לחברי הקבוצה בגין אירועי העבר (להלן: "מתן ההטבות בגין אירועי עבר").
18. התחייבות ביחס לעתיד - התחייבות זו קבועה בסעיף 7.11להסדרי הפשרה עם הפניקס מנורה ומגדל וסעיף 7.12 להסדר הפשרה עם כלל, ולפיה "בכל הקשור לדמי אשראי, מתחייבת המשיבה לפעול על-פי הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות, לרבות הוראות וחוזרים ברי-תוקף שהוציא המפקח על הביטוח בהקשר זה, אם ישנם". כמו-כן ניתן להתחייבות העתידית ביטוי במנגנוני בדיקה שנועדו "למנוע חיוב וגביית דמי אשראי ביתר, ולו אף במקרים חריגים כפי שיתכן שקרה בעבר", אשר כל חברות הביטוח הודיעו כי החלו להפעילם עוד בטרם נחתמו הסדרי הפשרה (ראו סעף 20 לבקשות לאישור הסדרי הפשרה. יצויין כי מגדל הצהירה על כך שהיא מפעילה מנגנון כזה כבר מפברואר 2012; הפניקס מסרה שהפעילה מנגנון כזה מסוף שנת 2012; מנורה הודיעה שהפעילה מנגנון כזה מספטמבר 2013; ואילו כלל הודיעה שהחלה בהפעלתו מתחילת שנת 2014).
19. מתן הטבות בגין אירועי עבר - בכל הקשור למתן הטבות כפיצוי בגין אירועי העבר קבעו חברות הביטוח מנגנון דומה, כאשר השוני בין חברות הביטוח משתקף בתקופת ההטבה, ובמקרה אחד (חברת מנורה) גם בשיעור ההטבה שתינתן לכל לקוח.
20. מתן ההטבות בגין אירועי העבר נחלק לשניים:
האחד, לכל אדם שיערוך ביטוח אישי אצל אחת מארבע חברות הביטוח, אשר מועד תחילתו חל בתקופת ההטבה שנקבעה לגבי אותה חברת ביטוח, תינתן הנחה בשיעור של 48% מדמי האשראי (ובמקרה של מנורה - 28% מדמי האשראי) שבהם יחוייב בגין פוליסות לביטוח רכב-רכוש, דירה ותכולתה או תאונות אישיות שיערוך (להלן: "הטבת דמי אשראי בביטוח אישי").
השני, לכל אדם שיערוך ביטוח אחר אצל אחת מארבע חברות הביטוח, אשר מועד תחילתו חל בתקופת ההטבה שנקבעה לגבי אותה חברת ביטוח, תינתן הנחה מיוחדת בשיעור של 10% מדמי האשראי (ובמקרה של מנורה - 6% מדמי האשראי) שבהם יחוייב בגין פוליסה לביטוח אחר שיערוך (להלן: "הטבת דמי אשראי בביטוח כללי").
ויובהר, הגדרת ציבור הזכאים ליהנות מההטבה (סעיפים 2.14 ו- 2.15 להסדרי הפשרה) שונה מהגדרת חברי הקבוצה (סעיף 2.7 להסדרי הפשרה), וכוללת את כל מי שיערוך ביטוח אישי או ביטוח אחר, לפי העניין, אצל חברת הביטוח במהלך תקופת ההטבה הרלוואנטית אליה, ויחוייב בדמי אשראי. במילים אחרות, הגדרת חברי הקבוצה היא צופת פני עבר, וכוללת את מי שבוטח בעבר אצל אותה חברת ביטוח. לעומת-זאת, הגדרת ציבור הזכאים להטבה היא צופת פני עתיד, וכוללת את כל מי שיבוטח אצל אחת מארבע חברת הביטוח בתקופת ההטבה. מכאן שאדם שלא היה מבוטח בעבר, או שהיה מבוטח אצל חברת ביטוח אחרת, אולם יערוך בתקופת ההטבה ביטוח אישי או ביטוח אחר אצל מי מארבע חברות הביטוח יזכה בהטבה, וזאת למרות שאינו חבר הקבוצה לה עומדת עילה נגד אותה חברת ביטוח.
21. תקופת ההטבה משתנה מחברה לחברה, וזאת בהתאם לתוצאות המשא-ומתן שנוהל בין הצדדים במסגרת הליכי הגישור (על-פי הנמסר לי התבסס משא-ומתן זה על הנתונים שמסרו חברות הביטוח ביחס להיקף המוערך של חיובי יתר שבוצעו על ידן ועל הצעות המגשר ביחס להיקף ההטבה שתינתן). עם-זאת, המנגנון לקביעת תקופת ההטבה הוא זהה:
ביחס לכל אחת מארבע חברות הביטוח נקבעו הסכומים הכספיים אותם היא התחייבה להשיב כהטבה למבוטחים בביטוח אישי מזה ובביטוח אחר מזה. סכומים כספיים אלו הוגדרו כ"סכום ההטבה הכולל".
תקופת ההטבה תחל במועד שנקבע לכל אחת מארבע חברות הביטוח, ותסתיים במאוחר שבין המועד המינימאלי שנקצב בהסדר הפשרה שערכה, לבין ה"מועד בו סך ההטבה שנצבר בפועל בתוספת סכום ההטבה הצפוי מפוליסות שהופקו ודמי הביטוח בגינן טרם נגבו במלואם, יסתכמו בסכום ההטבה הכולל" (סעיף 7.6 להסדרי הפשרה בעניין הפניקס, מנורה ומגדל וסעיף 7.7 להסכם בעניין כלל).
הטבלה להלן מסכמת את תקופות ההטבה המינימאליות, שיעור ההטבה וסכום ההטבה הכולל שנקבעו ביחס לכל אחת מארבע חברות הביטוח, וביחס לכל אחד מסוגי הביטוחים:
תקופת ההטבה המינימאלית
שיעור ההטבה
הערות והבהרות:
א. לשם השוואה, ההטבה הניתנת על-ידי חברת הראל מכוח פסק-הדין שניתן בעניינה היא בשיעור של 48% מדמי האשראי בביטוח אישי ו- 10% מדמי האשראי בביטוח אחר. ההטבה ניתנת ל- 12 חודשים, וזאת ללא קשר לסכום ההטבה הכולל שיחולק (להערכת הצדדים, השווי המצרפי של הטבה זו צפוי להיות לפחות 8.5 מליון ש"ח, אך הם הסכימו שלא להתנות את משך התקופה ושיעור ההטבה בהיקף הכולל של ההטבה שתינתן, וזאת בשונה מהסדרי הפשרה שלפני).
ב. בחישוב סכום ההטבה הכולל לא יובאו בחשבון ההנחות בדמי אשראי הניתנת למי שמשלם את הפוליסה "בתנאי מזומן" (קרי, מספר התשלומים שכל חברת ביטוח מאפשרת לשלם בו את הפוליסה מבלי שתגבה דמי אשראי. ראו סעיף 7.5 להסדרי הפשרה. מספר תשלומים זה עומד על 4 או 5, תלוי בחברת הביטוח).
ג. הצדדים קבעו בהסדרי הפשרה גם את הגבול העליון של תקופת ההטבה (18 חודשים ביחס לפניקס ומנורה; 22 חודשים ביחס לכלל ו- 24 חודשים ביחס למגדל). עם-זאת, בדיון שהתקיים ביום 07.07.14 הובהר כי המדובר בהערכה בלבד, ואם יתברר כי מתן ההטבה במהלך התקופה המקסימאלית לא הביא למצוי סכום ההטבה הכולל, תמשיך חברת הביטוח במתן ההטבה עד שימוצה. ראו פרוטוקול 07.07.14, עמוד19 שורות 13-12).
ד. שיעור ההטבה הנמוך יחסית שנקבע ביחס לחברת מנורה נובע מרצון הצדדים כי ההטבה תינתן לתקופה של לפחות 12 חודשים, וההערכה כי לאור הגידול בנתח השוק של חברה זו בתחום הביטוחים האישיים בשנים האחרונות, קביעת שיעור הטבה זהה לזה שנקבע ביחס לייתר חברות הביטוח יביא למיצוי סכום ההטבה הכולל בטרם תחלוף תקופה מינימאלית זו.
ה. בכל אחד מהסדרי הפשרה נקבעה סנקציה למקרה שחברת הביטוח תודיע על סיום תקופת ההטבה טרם מיצוי סכום ההטבה הכולל (ראו סעיף 7.10 להסדרי הפשרה בעניין הפניקס, מנורה ומגדל וסעיף 7.11 להסדר בעניין כלל. יצויין כי ההסדר עם כלל שונה בעניין זה מההסדר שסוכם עם חברות הביטוח האחרות).
ו. בהסדר בעניין כלל קבועה הוראה המתנה את מתן ההטבה בתשלום מלוא דמי הביטוח לרבות מלוא דמי האשראי המופחתים (סעיף 7.6 להסדר הפשרה בעניין כלל). אין הוראה מקבילה בהסדרי הביטוח בעניין הפניקס, מנורה ומגדל.
ז. כאמור לעיל, בדיון שהתקיים ביום 07.07.14 סוכם כי תקופת ההטבה תחל במועדים הבאים...
ח. למען הסר ספק מובהר כי הן הטבת דמי אשראי בביטוח אישי והן הטבת דמי אשראי בביטוח כללי תינתן לזכאים בתקופת ההטבה באופן אוטומטי, מבלי שנדרשת כל פניה מצד המבוטח, וללא כל תנאי או תמורה.
22. פרסום הסדרי הפשרה - בנוסף לפרסום אישור הסדר הפשרה בעיתונות הסכימו הצדדים כי דבר מתן ההטבה יוצג למבוטחים על גבי הרשימה או המפרט או דף פרטי הביטוח הנלווים לפוליסה, באחד משני אופנים (סעיף 7.3.4 להסדרי הפשרה):
א. בנוסף לנתונים המוצגים כיום תוצג לאחר שורת "סה"כ לתשלום" שורה חדשה בנוסח "זיכוי דמי אשראי עקב תובענה ייצוגית" ולצידה סכום ההנחה. לאחר מכן תופיע שורת סיכום חדשה עם הסכום הסופי לתשלום לאחר ההנחה.
ב. דמי האשראי שיוצגו למבוטח יהיו דמי אשראי לתשלום לאחר ההנחה, ויתווסף לרשימה פירוט ברור בו יפורטו דמי האשראי המלאים (קרי, לפני ההנחה), ומתחתם שורה חדשה ומודגש בנוסח "זיכוי דמי אשראי עקב תובענה ייצוגיתת.צ. (מספר ההליך הרלוואנטי)" ולצידה סכום ההנחה ולאחריה יפורט סכום דמי האשראי לתשלום לאחר ההנחה.
23. פיקוח על ביצוע הסדרי הפשרה - בהסדרי הפשרה נקבע כי בית-המשפט ימנה ממונה למעקב אחר יישום הסדר הפשרה (סעיף 2.9 להסדרי הפשרה), וכן כי לממונה יוצגו נתונים, ותתאפשר לו גישה למסמכים ולנתונים, באופן שיאפשר לו לוודא כי חברת הביטוח מבצעת כהלכה את הסדר הפשרה (ראו סעיפים 7.6 ו- 7.7 להסדרי הפשרה בעניין הפניקס, מנורה ומגדל וסעיפים 7.7 ו- 7.8 להסדר הפשרה בעניין כלל).
בדיון שהתקיים ביום 07.07.14 הבעתי את דעתי כי מוטב למנות את בא הכוח המייצג כממונה על-פי הסדרי הפשרה, ועל-ידי כך לחסוך בעלויות מיותרות. הצדדים נתנו הסכמתם לעניין זה, כאשר הובהר כי הנתונים שיועברו אל בא הכוח המייצג, בכובעו כממונה, יהיו אך ורק הנתונים הדרושים על-מנת לוודא את ביצוע הסדרי הפשרה, וכי בכל מקרה של מחלוקת ביחס לצורך בהעברת נתונים, יהיה כל צד רשאי לפנות לבית-המשפט בבקשה לקבלת הנחיות. כן הוסכם כי בא-הכוח המייצג יחתום על כתב סודיות בטרם קבלת הנתונים האמורים.
24. המלצה בדבר גמול למבקשים ושכר-טרחה לבא-כוח המייצג - הסדרי הפשרה כוללים גם המלצה בדבר הגמול למבקש ושכר-הטרחה לבא כוח המייצג בכל אחת מהתובענות. להלן טבלה המסכמת את המלצות הצדדים (לצורכי השוואה פורט גם סכום ההטבה הכולל עליו סוכם בכל אחת מהתובענות, והאחוז שהגמול ושכר-הטרחה המומלצים מהווים מסכום ההטבה הכולל)...
הערה: בעניין הראל אושר גמול מבקש של 210 אלף ש"ח, ושכר-טרחה בשיעור 15% משווי ההטבה (בתוספת מע"מ), ובלבד שלא יעלה על 1.53 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ). זאת כאשר שווי ההטבה הוערך באותו מקרה בלפחות 8.5 מיליון ש"ח (זאת מבלי שניתנה התחייבות ביחס לסכום הסופי של ההטבה שיוענק).
הנימוקים אשר פורטו בהסדרי הפשרה ביחס לסכומים אלו היו כי ההמלצות הנ"ל משקפות את סכום ההטבה המשמעותי לחברי הקבוצה בכל אחת מהתובענות, כמו גם את התועלת העתידית שהביאה התובענה לכלל ציבור המבוטחים; וכי סכומים אלו משקפים את המאמצים הרבים שהשקיעו המבקשים ובא הכוח המייצג ואת מורכבות הסוגיה שבמחלוקת כמו גם את הסיכון שנטלו על עצמם המבקשים ובא הכוח המייצג.
ד. אישור הסדר הפשרה
25. הסדרי הפשרה משקפים להערכתי פתרון ראוי והוגן לתובענות נגד ארבע חברות הביטוח. ההסדרים גובשו בשים-לב להסדר הפשרה שאושר בפסק-הדין בעניין הראל, ובסיועו של המגשר, השופט (בדימוס) משה גל. במצב דברים זה, ולאחר שמצאתי כי יש לאשר הסדר פשרה דומה במהותו בעניין הראל, המסקנה כי יש לאשרם מתבקשת.
26. עניין אחד בו הסדרי הפשרה שהובאו לפני פשוטים יותר לאישור מההסדר שנקבע בעניין הראל הוא שגובה ההטבה אשר יינתן במסגרתם לקבוצה נקצב בצורה מדוייקת. ויובהר, בעניין הראל סיכמו הצדדים על תקופת מתן ההטבה, כאשר היקפה המדוייק של ההטבה שתחולק תלוי במספר המבוטחים שיערכו ביטוחים אישיים וביטוחים אחרים בחברת הביטוח הראל. לעומת-זאת, בהסדרי הפשרה שלפני נקבע כי הקבוצה תקבל הטבה בסכום מוגדר (סכום ההטבה הכולל עליו הוסכם עם כל אחת מארבע חברות הביטוח), וכי משך מתן ההטבה הוא שישתנה. במצב דברים זה, הקושי עליו הצביע הבודק בעניין הראל, לפיו אין וודאות בדבר היקף ההטבה שתינתן לקבוצה, איננו קיים (והשוו פסקאות 18(ב) ו- 19(ב) לפסק-הדין בעניין הראל).
27. כפי שציינתי בפסק-הדין בעניין הראל, אינני סבור שיש קושי של ממש בכך שההטבה ניתנת ללקוחות העתידיים של כל אחת מחברות הביטוח, ולא באופן ישיר לחברי הקבוצה (ראו פסקה 20 לעיל, ופסקה 19(ב) לפסק-הדין בעניין הראל). מכלול חמשת הסדרי הפשרה (קרי, ארבעת הסדרי הפשרה המאושרים בפסק-דין זה והסדר הפשרה שאושר בעניין הראל) מבטיחים כי כל חבר באחת מחמש הקבוצות שנפגעו יוכלו לקבל פיצוי, וזאת בין אם ימשיך להיות מבוטח בחברת הביטוח בה בוטח בעבר ובין אם יעבור לחברת ביטוח אחרת (ובלבד שהיא אחת מחברות הביטוח שהגיעו להסדר פשרה) במהלך תקופת מתן ההטבה (שאינה קצרה משנה). מכאן שהיחידים מחברי הקבוצות שלא יזכו בהטבה הם אלה שיעברו לחברות ביטוח שלא נתבעו, ואולם בשים-לב לנתח השוק של חמש חברות הביטוח בהן עסקינן, ניתן להניח כי המדובר במספר קטן יחסית של זכאים. זאת ועוד, אינני רואה סיכון של ממש כי ההטבה שבהוזלת דמי האשראי תביא לעלייה בפרמיות הביטוח, וזאת בשים-לב לכך שאין חפיפה בתקופת מתן ההטבה, ועל-כן כוחות השוק אמורים למנוע התייקרות מסוג זה (הנקודה היחידה ממנה אולי יש לחשוש היא שחברות הביטוח ישנו לרעה את הגדרת המונח "תשלום במזומן" במהלך תקופת מתן ההטבה, באופן שיפצה אותן באופן מלא או חלקי על הירידה בגביית דמי האשראי. ככל שחברות הביטוח יפעלו בדרך זו, הרי שיהיה בכך משום חוסר תום-לב בקיום הסכם, ובא הכוח המייצג יהיה רשאי לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות לבית-משפט זה).
28. הנושא שנותר לבחון הוא גובה סכום ההטבה הכולל שסוכם בין הצדדים בכל אחת מהתובענות. בעניין הראל ביקשתי כי הבודק יבחן גם עניין זה. ממצאיו העלו כי הסכום שהעריכו הצדדים באותו מקרה (8.5 מיליון ש"ח), היה סביר בנסיבות העניין (ראו פסקה 19(א) בפסק-הדין בעניין הראל). בשים-לב לכך שסכומי ההטבה הכללים שסוכמו בין הצדדים הם באותו סדר גודל של הסכום שהוערך ונבדק בעניין הראל (מספר מליוני ש"ח), ומשתנים בהתאם לנתחי השוק של חברות הביטוח השונות בשנים הרלוואנטיות, סברתי כי אין צורך במינוי בודק ביחס לארבע הבקשות שלפני. במקום זאת הוריתי כי יוגשו לעיוני תצהירים חסויים, בהם יפורטו הנתונים שעל בסיסם נקבע סכום ההטבה הכולל במסגרת כל אחד מהסדרי הפשרה, ודרך חישובם. תצהירים כאלו אכן הוגשו, והם מצויים בתיק בית-המשפט. להלן טבלה המציגה את סכומי גביית היתר עליהם הצהירו חברות הביטוח, ובצדן את סכום ההטבה הכולל עליו הוסכם...
ז. סוף דבר
31. לאור כל האמור לעיל, הנני מאשר את הסדרי הפשרה, כמפורט בפסק-דין זה. מהטעמים שפורטו בפסקה 28 לעיל, סכום ההטבה הכולל שתשלם כלל יועלה ל- 11 מיליון ש"ח, ויחולק כך ש- 9.7 מיליון ש"ח יינתנו כהטבה בביטוחים אישיים ו- 1.3 מיליון ש"ח יינתנו כהטבה בביטוחים האחרים.
32. הגמול למבקשים ושכר-הטרחה לבא-הכוח המייצג יהיו כאמור בפסקה 29 לעיל..."

8. גביית יתר של דמי אשראי על-ידי הראל חברה לביטוח בע"מ ממבוטחיה בענפי הביטוח הכללי (האלמנטרי), ובפרט בפוליסות לביטוח רכב (רכוש), פוליסות ביטוח דירה ותכולתה ופוליסות ביטוח תאונות אישיות - הסדר פשרה
ב- ת"צ (מרכז) 7298-07-11 {מיכאל הלמן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2014(1), 2886 (2014)} קבע בית-המשפט:

"11. הגדרת הקבוצה: הקבוצה הוגדרה בסעיף 2.7 להסדר הפשרה כ"כל בעלי הפוליסות ו/או המוטבים ו/או המבוטחים שבוטחו על-ידי המשיבה בפוליסות ביטוח אישי ו/או בפוליסות לביטוח אחר בענפי הביטוח הכללי, ואשר שילמו למשיבה דמי אשראי ו/או דמי גביה ו/או דמי הסדר תשלומים ביתר תוך חריגה מהוראות הדין ו/או תוך חריגה משיעורי הריבית אשר הוצגו למבוטחים בפוליסות, אשר מועד תחילת תקופת הביטוח על-פיהן חל בתקופה שבין 7 שנים לפני מועד הגשת התובענה לבין מועד חתימתו של הסדר זה".
המונחים "ביטוח אישי" ו"ביטוח אחר" הוגדרו בסעיפים 2.5 ו- 2.6 (בהתאמה) להסדר הפשרה כלהלן:
"ביטוח אישי - כל פוליסת ביטוח מסוג רכב-רכוש, ביטוח דירות ו/או תכולתן וביטוח תאונות אישיות.
ביטוח אחר - כל פוליסת ביטוח בענפי הביטוח הכללי, שאינה ביטוח אישי. מובהר, כי פוליסות ביטוח בענפי מחלות ואשפוז אינם בגדר ביטוח אחר."
כבר כעת יצויין כי הגדרת הקבוצה צומצמה ביחס להגדרת קבוצת התובעים אליה התייחסה בקשת האישור, כך שהיא מתייחסת לקבוצת התובעים שתחילת תקופת הביטוח לפי הפוליסה שרכשו חלה בשבע השנים האחרונות, היינו, לאחר החלת תקופתה ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
12. עילת התביעה: עילת התביעה הוגדרה במבוא להסדר הפשרה באופן הבא: "טענה לפיה המשיבה מפרה את הוראות הדין ובכלל זה את הוראות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), התשמ"ד-1984, וגובה ממבוטחיה דמי אשראי בשיעור העולה על המותר על-פי דין; או בשיעור העולה על זה המוצג למבוטחים בפוליסות, תוך הטעייתם ותוך שהיא נמנעת מלמסור להם פרטים שהיה עליה למסרם על-פי דין".
13. התחייבויות הראל על-פי הסדר הפשרה: התחייבויות הראל על-פי הסדר הפשרה נחלקות לשני ראשים - האחד מתייחס לגביה עתידית של דמי אשראי על-ידי הראל (להלן: "ההתחייבות העתידית") והשני מתייחס למתן הטבות המהוות פיצוי לחברי הקבוצה בגין אירועי העבר (להלן: "מתן ההטבות בגין אירועי עבר").
א. ההתחייבות העתידית קבועה בסעיף 7.4 להסדר הפשרה ולפיה "בכל הקשור לדמי אשראי, מתחייבת המשיבה לפעול על-פי הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות, לרבות הוראות וחוזרים ברי-תוקף שהוציא המפקח על הביטוח בהקשר זה, אם ישנם". כמו-כן ניתן להתחייבות העתידית ביטוי במנגנון בדיקה לגביה עתידית כפי שפורט בסעיף 20 לבקשה לאישור הסדר הפשרה. על-פי מנגנון זה בתום תקופת הביטוח לפי הפוליסה או בסמוך לכך תבדוק הראל לגבי כל מבוטח בענפי הביטוח האישי האם מחמת שינויים, תיקונים או תוספות שבוצעו בפוליסה במהלך תקופת הביטוח, או מכל סיבה אחרת נגבו מאותו מבוטח דמי אשראי בשיעור העולה על המותר על-פי תקנות הפיקוח או בשיעור העולה על זה הנקוב בפוליסה. ככל שתימצא גביית יתר של דמי אשראי יושב סכום גביית היתר.
ב. מתן ההטבות בגין אירועי העבר נחלק לשניים: האחד, לכל אדם הנמנה על ציבור הזכאים בביטוח אישי (כהגדרתו בסעיף 2.10 להסדר הפשרה) תינתן הנחה בשיעור של 48% מדמי האשראי שבהם יחוייב בגין פוליסה לביטוח רכב רכוש ו/או בגין פוליסה לביטוח דירה ו/או תכולתה ו/או בגין פוליסה לביטוח תאונות אישיות שיערוך אצל הראל, אשר מועד תחילת הביטוח על-פיה יחול בתוך תקופת ההטבה. הצדדים העריכו את שוויה המצטבר של הטבה זו בכ- 7.5 מיליון ש"ח (להלן תיקרא הטבה זו: "הטבת דמי אשראי בביטוח אישי"); השני, לכל אדם הנמנה על ציבור הזכאים בביטוח אחר (כהגדרתו בסעיף 2.11 להסדר הפשרה) תינתן הנחה מיוחדת בשיעור של 10% מדמי האשראי שבהם יחוייב בגין פוליסה לביטוח אחר שיערוך אצל המשיבה, אשר מועד תחילת הביטוח על-פיה יחול בתוך תקופת ההטבה. הצדדים העריכו את שוויה המצטבר של הטבה זו בכמיליון ש"ח (להלן: תיקרא הטבה זו: "הטבת דמי אשראי בביטוח כללי"). תקופת ההטבה הוגדרה בהסדר הפשרה כתקופה בת שנה אחת (365 יום) שראשיתה ה- 1 לחודש שחל שלושה חודשים לאחר תום החודש בו יינתן פסק-דין זה. עם-זאת, בדיון שהתקיים ביום 27.11.13 הסכימה הראל להיערך כך שביצוע הסדר הפשרה יחל בכל מקרה ביום 01.04.14, כך שתקופת ההטבה תהיה מה- 01.04.14 עד ליום 31.03.15 (להלן: "תקופת ההטבה").
דרך הצגת ההטבה לציבור נקבעה בסעיף 7.3.3 להסדר הפשרה, בזו הלשון: "ההטבה תוצג למבוטחים על גבי הרשימה ו/או המפרט ו/או דף פרטי הביטוח הנלווים לפוליסה, באופן שבו בנוסף לנתונים המוצגים כיום (דמי ביטוח, דמים למיניהם, דמי אשראי וסה"כ לתשלום), לאחר שורת "סה"כ לתשלום" תתווסף שורה חדשה בנוסח "זיכוי דמי אשראי עקב תובענה ייצוגית" ולצידה סכום הזיכוי. לאחר מכן תתווסף שורת סה"כ חדשה עם הסכום הסופי לתשלום לאחר ההטבה".
14. מעשה בית-דין - על-פי סעיף 8.1 להסדר הפשרה, בכפוף לאישורו על-ידי בית-המשפט מוותרים חברי הקבוצה והמבקש "כלפי המשיבה, שלוחיה, עובדיה וכל מי מטעמה, באופן סופי ומוחלט, על כל טענה, דרישה, זכות או עילה, מכל מין וסוג, הנוגעים לתובענה או לבקשת האישור".
15. המלצה בדבר גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוח המייצג:
הסדר הפשרה כלל גם המלצה בקשר עם הגמול למבקש ושכר-הטרחה לבא כוח המייצג. לפי המלצת הצדדים ישולם סך של 210,000 ש"ח כגמול מיוחד למבקש וסך של 1,530,000 ש"ח בתוספת מע"מ כשכר-טרחה לבא-כוח המייצג. הנימוקים אשר פורטו בהסדר הפשרה ביחס לסכומים אלו היו כי ההמלצות הנ"ל משקפות את סכום ההטבה המשמעותי לחברי הקבוצה, הנאמד להערכת הצדדים בסך מצרפי של כ- 8,500,000 ש"ח, כמו גם את התועלת העתידית שהביאה התובענה לכלל ציבור המבוטחים; וכי סכומים אלו משקפים את המאמצים הרבים שהשקיעו המבקש ובא כוח המייצג ואת מורכבות הסוגיה שבמחלוקת כמו גם את הסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא-כוחו.
16. טענות הראל ביחס לתביעה:
על-אף שהראל לא הגישה תשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית היא פירטה את טענותיה ביחס אליה במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה. לגישת הראל, המקרים בהם נעשתה על ידה גביית יתר של דמי אשראי הינם מקרי קצה חריגים שמקורם בשינויים, התאמות או תיקונים ספציפיים שבוצעו בפוליסה במהלך תקופת הביטוח לבקשת המבוטח. עוד ציינה הראל, כי במקרים רבים ניתן היה לקזז את גביית היתר שהיא גבתה מלקוחותיה מול גביית חסר והנחות שניתנו למבוטחים ולפיכך הסכום הכולל שנגבה על ידה כדמי אשראי נמוך מהסכום שהיתה יכולה לגבות, לו עמדה על מיצוי מלוא זכויותיה על-פי תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי. בנוסף צויין כי בחלק מן המקרים אין המדובר בגביה של דמי אשראי מעבר לסכום שהוצג למבוטח אלא בסיווג שגוי של הסכום מחמת טעות טכנית כדמי אשראי במקום דמי ביטוח, אולם בשורה התחתונה התשלום הכולל אשר הושת על המבוטח נותר ללא שינוי. הראל הוסיפה וטענה כי תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי חלות רק ביחס לביטוחים אישיים, וכי בכל הקשור לביטוחים אחרים אין למבקש כל עילה בקשר עם תקרת דמי האשראי החוקית.
ד. עיקרי חוות-דעת הבודק
17. הליך הבדיקה אותו ערך פרופ' קלמנט התייחס לארבעה נושאים:
א. היקף דמי האשראי שנגבו ביתר (או בחסר) על-ידי הראל, בהנחה שיש ממש בטענותיו של המבקש לעניין זה.
ב. חלוקת ההטבה על-פי הסדר הפשרה ודרכים אלטרנטיביות לחלוקת הטבה זו.
ג. הגדרת הקבוצה המיוצגת.
ד. הגמול למבקש ושכר-הטרחה לבא-הכוח המייצג.
18. להלן אסקור את עיקרי חוות-הדעת המקיפה של פרופ' קלמנט בקשר עם הנושאים הללו.
א. היקף דמי האשראי שנגבו ביתר (או בחסר) על-ידי הראל
איסוף הנתונים של דמי האשראי אשר שולמו על-ידי מבוטחי הראל בקשר עם העילות נשוא התובענה נעשו על-ידי נציגי הראל פעמיים: פעם אחת נאספו נתונים אשר שימשו את הראל כבסיס לצורך קביעת סכום ההטבה הכולל על-פי הסדר הפשרה ופעם שניה נאספו נתונים בהתאם להנחיותיו של פרופ' קלמנט.
נקודת המוצא לחישוב הראשון היתה כי הראל רשאית לקזז פוליסות ביתרת חובה מול פוליסות ביתרת זכות אצל אותו לקוח, אולם אינה רשאית לקזז יתרות חובה ויתרות זכות בין לקוחות שונים. בהתבסס על נקודת מוצא זו הגיעה הראל לסכום גולמי בסך של 5,088,941 ש"ח. לאחר ביצוע קיזוזים שונים לגבי כל לקוח, התאמה ל- 7 שנים (שכן הנתונים שהיו בידי הראל התייחסו לתקופה של 5 שנים בלבד) והתאמה לריבית ואינפלציה על יסוד ריבית שנתית של 3%, עמד הסכום הסופי, אשר שימש כבסיס להסדר הפשרה, על-סך של 7,826,280 ש"ח (להלן: "הערכת הראל של הגביה ביתר").
במסגרת בדיקתו ביקש פרופ' קלמנט לבצע בדיקה חוזרת של הנתונים אשר שימשו את הראל לצורך בדיקתה הראשונה וכן הורה על ביצוע בדיקה של נתונים נוספים. תוצאות הבדיקה החוזרת היו שונות מהבדיקה הראשונה, והביאו לשליפה של פוליסות נוספות אשר לא נכללו בבדיקה הראשונה בשיעור של כ- 40% פוליסות ביחס למספר הכולל של פוליסות שנבדקו בבדיקה השניה. במענה לשאלת פרופ' קלמנט בדבר הפער הנ"ל הוסבר על-ידי נציגי הראל כי קריטריון השליפה מתוך מאגר הנתונים היה שונה: בעוד שבבדיקה הראשונה נשלפו כל הפוליסות אשר אחוז הריבית השנתי לפוליסה לפי טבלאות המערכת היה שווה 6%, הרי שבבדיקה החוזרת, ובהתאם להנחיות פרופ' קלמנט, הוגדרה האוכלוסייה הנבדקת בהסתמך של שיוכה של כל פוליסה לענף ללא קשר לאחוז הריבית השנתית בגין אשראי.
כמו-כן סבר פרופ' קלמנט, כי הנחת המוצא של הראל ביחס לאפשרות הקיזוז הינה אפשרית, אולם אינה הכרחית. לשיטתו התשובה לשאלה מהו היקף דמי האשראי שנגבו ביתר תלויה בבחירה בין שלוש אפשרויות הקיזוז הבאות: 1) הראל רשאית לקזז יתרות חובת וזכות בין פוליסות שונות אצל אותו לקוח, אך אינה רשאית לעשות כן בין לקוחות שונים; 2) הראל אינה רשאית לקזז יתרות חובת וזכות בין פוליסות שונות כלל; 3) הראל רשאית לקזז הן יתרות חובה וזכות בין פוליסות שונות הן אצל אותו לקוח והן ביחס ללקוחות שונים; לפיכך, ערך פרופ' קלמנט חישוב ביחס לכל אחת משלוש האפשריות המובאות לעיל, והגיע לנתונים הבאים (והכל בהסתמך על נתוני מאגר המידע של הראל, כפי שהובאו על-ידי נציגה): 1) ככל שהראל רשאית לקזז יתרות חובה וזכות בין פוליסות שונות אצל אותו לקוח, אך אינה רשאית לעשות כן בין לקוחות שונים (היינו, תחת אותה הנחת מוצא אשר שימשה את הראל בבדיקתה הראשונה) אזי חישוב מחדש של הנתונים מביא לסכום סופי של 6.3 מיליון ש"ח (תחת 7.2 מיליון ש"ח בבדיקה הראשונה; 2) ככל שהראל אינה רשאית לקזז יתרות חובת וזכות כלל חישוב מחדש של הנתונים מביא לסכום סופי של 10.89 מיליון ש"ח; 3) ככל שהראל רשאית לקזז הן פוליסות של אותו לקוח והן פוליסות בין לקוחות שונים הרי שהיא כלל אינה חייבת להשיב ללקוחותיה כספים, ולמעשה אילו היתה יכולה לגבות לפי ריבית שנתית של 6%, הרי היו בקופתה כ- 6.6 מיליון ש"ח יותר מהסכום אשר היא גבתה בפועל.
ב. חלוקת ההטבה על-פי הסדר הפשרה ודרכים אלטרנטיביות למתן הטבה זו
פרופ' קלמנט הצביע בחוות-דעתו על מספר בעיות המאפיינות את חלוקת ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה: האחד, כי לא ניתן להבטיח שהראל לא תיגבה פרמיות או דמי אשראי גבוהים יותר, בהתבסס על הידיעה שהיא עומדת להשיב חלק מדמי האשראי ללקוחות במסגרת התחייבויותיה על-פי הסדר הפשרה. פרופ' קלמנט ציין כי אינו יכול להעריך האם בעיה זו קיימת, ואם-כן מה משקלה וכיצד היא משפיעה על שוויה האמיתי של ההטבה אשר ניתנת לציבור. השני, כי הצדדים לא קבעו מנגנון אשר יבטיח שאכן שוויה הכולל של ההטבה יעמוד על 8.5 מיליון ש"ח או מה ייעשה ביתרה הלא מחולקת מתוך סכום זה. עם-זאת ציין פרופ' קלמנט כי את בעיה זו ניתן לפטור בנקל על-ידי התחייבותה של הראל לדווח לבית-המשפט על ההחזר הכולל שביצעה או לחילופין התחייבות מראש לגבי היתרה הבלתי מחולקת. בנוסף, ציין פרופ' קלמנט כי מן הראוי שהראל תגיש דוח רו"ח אשר יפרט את סכומי דמי האשראי שנגבו מהמבוטחים בביטוחים האישיים לעומת המבוטחים עסקיים בתקופה של שנה הסמוכה למועד תחילת תקופת ההטבה (ולא ביחס לשנת 2011), וכי מסכום זה ייגזרו אחוזי ההנחה שצריכים להינתן למבוטחים בפוליסות אישיות ולמבוטחים בפוליסה כללית, לפי העניין.
פרופ' קלמנט בחן גם את האפשרות למתן פיצוי ישיר לחברי הקבוצה. בדיקתו העלתה כי השבה שכזו אפשרית ביחס לכמחצית מחברי הקבוצה, שכן הראל יכולה מבחינה מיכונית להשיב באופן פרטני לחברי הקבוצה שהם גם לקוחותיה בהווה את הסכומים שגבתה מהם ביתר. לפי ממצאי בדיקתו, יכולה הראל להשיב לאותם חברי קבוצה שהיו לקוחותיה בשנת 2012 החזר כולל בסך הנע בין 2.43 מיליון ש"ח - 3.25 מיליון ש"ח (תלוי באפשרות הקיזוז) המהווים החזר של כ- 30 - 40 ש"ח בממוצע למבוטח. לשיטת הבודק, את היתרה שתיוותר ניתן להשיב ללקוחות עבר כאחוז מדמי האשראי ששולמו על ידם, כך ששווי ההטבה הכולל יהיה כזה שאליו התכוונו הצדדים בהסדר הפשרה.
ג. הגדרת הקבוצה המיוצגת
פרופ' קלמנט סבר כי צמצום הקבוצה המיוצגת ביחס להגדרתה בבקשת האישור בהתאם לתקופתה ההתיישנות הקבועה בדין הינו ראוי. עם-זאת, סבר פרופ' קלמנט כי אין זה ברור מדוע הסדר הפשרה כולל גם את המבוטחים בפוליסות ביטוח אחרות שאינן פוליסות ביטוח אישיות. זאת מסיק פרופ' קלמנט מעיון בבקשת האישור של התובענה כייצוגית אשר לגישתו אינה מציגה בסיס עובדתי ראוי לטענות המועלות בקשר עם תת קבוצה זו. על-כן, סבור פרופ' קלמנט כי מן הראוי להוציא את המבוטחים בפוליסות הביטוח האחרות מהגדרת הקבוצה המיוצגת, ובהתאם להוציאם גם ממסגרת ההטבה הניתנת על-פי הסדר הפשרה. עם זה, פרופ' קלמנט לא נקט עמדה האם הפיצוי לחברי הקבוצה בפוליסות ביטוח אישיות צריך להיוותר בשווי כולל של 8.5 מיליון ש"ח או שמא יש להפחיתו לסך של 7.5 מיליון ש"ח, שהוא הסכום שיועד כהטבה למובטחים בפוליסות אלו.
ד. גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-הכוח המייצג
הגם שפרופ' קלמנט לא ראה לנכון להתייחס לשיעורם של הגמול למבקש ושכר-הטרחה לבא-כוח המייצג הוא סבר כי יש לפעול בעניין זה על-פי הנחיית בית-המשפט העליון בעניין רייכרט, ולקבוע כי הגמול ושכר-הטרחה ייקבעו כאחוז משווי ההטבה שתינתן, וכי לפחות חלק מהם לא ישולם למבקש ולבא-הכוח המייצג מראש, אלא יותנו כשיעור משווי ההטבה שתשלום לחברי הקבוצה בפועל.
ה. אישור הסדר הפשרה
19. הסדר הפשרה משקף להערכתי פתרון ראוי והוגן לתובענה. להלן השיקולים אשר הנחו אותי בעת בחינת הסדר הפשרה:
א. התועלת שתצמח לקבוצה מניהול ההליך: בנסיבות העניין, ובשים-לב לממצאי דוח הבודק, התועלת שתצמח לקבוצה מניהול ההליך נמוכה למדי. כאמור, שווין המצרפי של ההטבות בגין ארועי העבר הוערך על-ידי הצדדים בסך של כ- 8.5 מיליון ש"ח. לעומת-זאת, הערכת פרופ' קלמנט של דמי האשראי אשר נגבו ביתר עמדו על-סך של 6.3 מיליון ש"ח בהינתן קיזוז חלקי; סך של 10.89 מיליון ש"ח בהיעדר קיזוז וסך של 0 ש"ח תחת הנחת קיזוז מלא. בכל הקשר להנחת קיזוז חלקי והנחת קיזוז מלא מאליו ברור שלא תצמח לקבוצה תועלת מניהול ההליך. בכל הקשור להנחת היעדר קיזוז אזי הפער שבינה לבין הסכום המוצע כפיצוי, איננו על הצד הגבוה (במיוחד בשים-לב לשלב הדיוני בו אנו מצויים). לכך יש להוסיף את האפשרות כי במסגרת ניהול ההליך ייקבע שאין לקבל הנחת מוצא זו ביחס לאפשרות הקיזוז, ויש להעדיף עליה אחת מבין ההנחות האחרות. לכל אלו יש להוסיף את ההתחייבות העתידית שנטלה על עצמה הראל, אשר מטיבה הן עם חברי הקבוצה והן עם כלל ציבור המבוטחים, ומבטיחה כי בעתיד לא תבוצע גביית יתר של דמי אשראי.
ב. הגינות ההסדר כלפי חברי הקבוצה: בחינת האינטרסים של חברי הקבוצה בענייננו, מעלה כי הסדר הפשרה הינו הוגן ומאוזן. בכל הנוגע לדרך ביצוע ההסדר אני סבור כי יש לאשר את אופן ביצוע ההסדר המוצע. ככלל, שותף אני לעמדת הבודק, לפיה יש להעדיף מתן פיצוי ישיר לחברי הקבוצה (דהיינו החזר כספי) על פני מתן פיצוי שאינו ישיר (בענייננו, מתן הטבה בהתקשרות עתידית לכל לקוחותיה העתידיים של הראל). ואולם, לאחר ששמעתי את טענות נציגי הראל ובאי כוחם לעניין זה בדיון מיום 27.11.13 הגעתי למסקנה כי ניתן להשאיר את המנגנון המוצע על כנו. לכך מספר טעמים מצטברים: ראשית, ההיקף המוגבל של ההחזר הממוצע אשר היה מתקבל במסגרת פיצוי ישיר (בסך של כ- 40-30 ש"ח בממוצע בלבד, לפי נתוני הבודק); שנית, מאחר שחלק מחברי הקבוצה אינם לקוחות הראל כיום, הרי שהפעלת מנגנון של פיצוי ישיר לגביהם לא תהיה יעילה (בשים-לב לעלויות איתורם). לפיכך הפתרון החלופי יחייב יצירת מנגנון המשלב פיצוי ישיר ופיצוי עקיף, באופן המסרבל את ביצוע ההחזר ומקשה על קביעת דרך ביצוע הפיצוי העקיף (לכאורה יש טעם במתן פיצוי עקיף רק לאותם חברי קבוצה שלא קיבלו פיצוי ישיר, ואולם יישום מנגנון שכזה יוצר קושי יישומי ותדמיתי להראל). ספק בעיני אם תועלתו המוגבלת של מנגנון מורכב שכזה מצדיקה את עלותו; שלישית, קיימת קרבה בין הנהנים מההסדר המוצע לבין הקבוצה (שכן חלק לא מבוטל מלקוחות הראל הם לקוחות חוזרים), וקרבה זו אף תגדל אם חברות הביטוח האחרות, נגדן מתנהלות כמובהר תביעות דומות יגיעו להסדרים דומים במהותם להסדר פשרה זה (ולפי הנמסר לי, זהו כיוון הדברים).
נקודה שהטרידה אותי, ואשר הועלתה גם בחוות-דעת הבודק (ראו פסקה 58), היא האם אין לחשוש שמא תיגבה הראל פרמיות או דמי אשראי גבוהים יותר, בהתבסס על הידיעה שהיא עומדת להשיב חלק מדמי האשראי בהתאם להסדר הפשרה (הבודק ציין בחוות-דעתו כי "איני יכול להעריך האם בעיה זו קיימת"). בהינתן התחרות הקיימת בשוק הביטוח הכללי ביחס לגובה פרמיות הביטוח, ובשים-לב לכך שהסדר הפשרה המאושר בשלב זה נוגע להראל בלבד (שאין לה מעמד מונופוליסטי בשוק זה), דומני כי חשש זה איננו משמעותי. זאת ועוד, על-מנת להפחית חשש זה למינימום, הבהרתי כי ככל שגם חברות ביטוח אחרות יגיעו להסדרים דומים בתובענות המתנהלות נגדן, תקופת ההטבה, קרי התקופה בה תינתן הנחה בגובה דמי האשראי על ידן, לא תהיה חופפת באופן מלא לזו של הפעלת הסדר הפשרה בעניינה של הראל.
הבודק העלה שלוש הצעות נוספות לתיקון הסדר הפשרה, שלא ראיתי מקום לאמצן:
ראשית, אחוז ההנחה שנקבע בהסדר הפשרה (48%) מחושב על בסיס היחס בין גובה ההחזר המוסכם (8.5 מיליון ש"ח) לגובה דמי האשראי שנגבו על-ידי הראל בענפים הרלוואנטיים בשנת 2011. הבודק הציע לעדכן נתון זה לפי נתונים שקיימים כיום ביחס לדמי האשראי שנגבו על-ידי הראל ב- 2012 (ואולי גם ב- 2013). בא הכוח המייצג הבהיר כי להערכתו עדכון כזה פועל לרעת חברי הקבוצה, שכן היקף הביטוחים הרלוואנטיים של הראל גדל בשנת 2012. לאור עמדה זו, לא ראיתי מקום להתערב בעניין זה.
שנית, הבודק הציע להוסיף מנגנון שיוודא בדיעבד כי סך ההטבות שניתנו בפועל לחברי הקבוצה מכוח הסדר הפשרה (קרי, סך סכומי הטבות דמי אשראי בביטוח אישי והטבות דמי אשראי בביטוח כללי שיינתנו בתקופת ההטבה) יהיו, לפחות, בגובה סכום ההטבה המוערך (דהיינו 8.5 מיליון ש"ח). הראל התנגדה להמלצה זו, ואני לא ראיתי הצדקה להפוך אותה לתנאי לאישור הסדר הפשרה, מאחר שאינני סבור שיש פסול בהסדר המבוסס על הערכה מראש של גובה ההטבה (הסדר שמטבעו טומן סיכויים וסיכונים לשני הצדדים), וזהו ההסדר שהובא לאישורי.
שלישית, הבודק העלה תהיות ביחס להצדקה לכלול כחלק מרכיבי ההסדר גם פיצוי בגין גביית יתר של דמי אשראי בביטוחים שאינם אישיים (ולפיכך אינם מוגבלים מכוח תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי). ביחס לביטוחים אלו הטענה היא כי גביית היתר היא ביחס לנתונים שהוצגו למבוטח, וברור כי היא חלשה יותר מהטענה ביחס לביטוחים האישיים. ואולם בשים-לב לכך שחלק הפיצוי המוקצה לעניין זה קטן יחסית (כ- 12% מסכום הפיצוי), ושגם בהתעלם מחלק זה של הפיצוי לחברי הקבוצה, נראה שהיה מקום לאשר את הסדר הפשרה (קרי, שלא היה מקום לדחות הסדר פשרה המבוסס על החזר של 7.5 מיליון ש"ח), לא ראיתי מקום להתערב בעניין זה.
ויובהר, למקרא חוות-דעת הבודק עולה כי הוא סבר שהסדר הפשרה, גם בניסוחו הקיים, הינו ראוי והוגן מבחינת הקבוצה, וכי הצעותיו אינן אלא הצעות המיועדות לשפרו. במצב דברים זה, ובשים-לב לכך שבית-המשפט אינו יכול לכפות על הצדדים הסדר פשרה שונה מזה שעשו, אין דחיית הצעות הבודק בעניין זה או אחר מצדיקה את דחיית הסדר הפשרה. פשיטא כי אין בכך כדי להפחית מהערכתי ותודתי לבודק, פרופ' קלמנט, על עבודתו המקיפה והיסודית...
ז. סוף דבר
22. לאור כל האמור לעיל, הנני מאשר את הסדר הפשרה, כמפורט בפסק-דין זה. למען הסר ספק מובהר כי תיאור עיקרי הסדר הפשרה בפסקאות 16-11 לעיל הוא לצורך הנוחות בלבד, וכי בכל עניין בו לא צויין אחרת במפורש יגברו הוראות הסדר הפשרה על האמור בתיאור האמור..."

9. היקף ההרחבה של כיסוי ביטוחי למכשיר רדיו בפוליסה לביטוח מקיף לכלי רכב - הסדר פשרה
ב- ת"צ (מרכז) 1988-06-10 {פנינה קובובסקי נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, 2013(3), 10917 (2013)} קבע בית-המשפט:

"הצדדים מבקשים לאשר הסדר פשרה, שאלו עיקריו:
א. קבוצת התובעים היא "כל מי שהיו או שהינם לקוחות שירביט שרכשו ממנה פוליסה לביטוח מקיף בתוספת הרחבה בגין אבדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגראלי, החל מיום 01.06.07 ועד 24.04.12, ואשר מכוניתם נגנבה או נפגעה ממצב של אבדן מוחלט (להבדיל מאבדן מוחלט להלכה), בפרק זמן זה, ואשר לא שולמו להם תגמולי ביטוח בגין מכשיר הרדיו בנוסף לפיצוי עבור שווי הרכב והם לא פרקו מרכבם בפועל את מכשיר הרדיו הלא אינטגראלי לאחר ארוע של אובדן מוחלט" (סעיף 15 בבקשה לאישור ההסדר).
ב. שירביט תפצה את חברי הקבוצה באופן הבא:
(1) מי שיציג אסמכתא לרכישת מכשיר לא אינטגרלי כאמור יקבל פיצוי בשווי הרדיו (עד תקרה של 1,500 ש"ח) בניכוי ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה שלו.
(2) מי שלא יוכל להציג אסמכתא כאמור, ימסור תצהיר בנוסח שפרטיו נקבעו מראש על-ידי הצדדים להסדר, ויציין את הביטוח, את התקנת המכשיר, ויתן יפוי כח לשירביט לבדיקת הפרטים. אם תאשר שירביט את הפרטים, היא תשלם למבוטח כזה 400 ש"ח כפיצוי בגין הרדיו, ללא הפחתת סכום בגין השתתפות עצמית של המבוטח. הסכום ישולם למבוטח בנוסף לסכום תגמולי הביטוח ששולמו/ישולמו לו בגין הנזק שנגרם לרכב בגין הגניבה/אובדן מוחלט.
סכום הפיצוי הוסכם על הצדדים בין היתר לאור נתונים שנתקבלו אצל שירביט ממשווק "רדיו ירקון" כי מכשירי רדיו טייפ ממותגים הכוללים את מלא האביזרים המקובלים, נמכרים במחיר של 345 ש"ח.
(3) אם תתעורר מחלוקת בדבר זכותו של מבוטח, היא תידון בין ב"כ שירביט לבין ב"כ הקבוצה, וההכרעה תחייב את הצדדים. בהיעדר הכרעה רשאים הצדדים לפנות לבית-המשפט על-מנת שיכריע במחלוקת על-פי סעיף 79א' לחוק בתי-המשפט, התשמ"ד-1984, ללא חובת הנמקה.
ג. על מבוטחי שירביט בעלי פוליסת ביטוח מקיף בתוספת הרחבה בגין אבדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגראלי שהתקינו ברכבם רדיו לא אינטגראלי, ושארעו לרכבם לאחר יום 24.04.12 גניבה ו/או אובדן מוחלט (להבדיל מאבדן להלכה) - יחול ההסדר הבא:
(1) במקרה שהנזק שארע לרכב הוא מסוג אבדן מוחלט - שירביט תודיע למבוטח על זכותו לפרק את מכשיר הרדיו מן הרכב ולקבלו לידיו.
(2) אם הרדיו ניזוק במהלך התאונה באופן ששוב אינו ניתן לפירוק או במקרה של גניבת הרכב - תפצה שירביט את המבוטח לפי ערך הרדיו בחשבונית שתוצג (עד לסך מקסימאלי של 1,500 ש"ח) בניכוי ההשתתפות העצמית.
ד. הצדדים ממליצים לשלם גמול לתובעת בסכום של 90,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאי כוחה בסכום של 290,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
12. במסגרת תיקון תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשע"ב-2012 אשר נכנס לתוקף ביום 03.10.12, תוקנה הגדרת "מקרה ביטוח" בפוליסה התקנית, ונקבע כי "מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות האבזרים והמכלולים שבחבילה הבסיסית של דגם הרכב הקבועים במפרט...". שירביט סבורה כי לאור התיקון, ובהיעדר קביעה מפורשת במפרט של הפוליסה כי מכשיר הרדיו הלא אינטגראלי הוא אביזר נוסף המכוסה בפוליסה, מכשיר הרדיו שוב אינו מבוטח, ואין חובה לשלם למבוטחים תגמולי ביטוח בגין רדיו שניזוק/שנגנב.
שירביט סבורה כי תיקון זה מייתר את הצורך להסדיר את פרשנות ההרחבה לגבי מקרים עתידיים בגין פוליסות שהונפקו ויונפקו לאחר 03.10.12 שכן בכפוף לקבלת אישורו הסופי של המפקח על הביטוח, בכוונתה לשווק פוליסה תקנית חדשה, שהגדרת "מקרה הביטוח" בה תתאים לתקנות, כך שלא תשווק עוד ההרחבה של הפוליסה בגין אבדן או נזק למכשיר הלא אינטגראלי.
13. הצדדים סברו כי בנסיבות המקרה, כאשר לבית-המשפט היכרות מעמיקה עם התיק לאחר שאישר את בירור התביעה כייצוגית, וכאשר מתכונת הפשרה המוצעת הוצעה בעיקרה על-ידי בית-המשפט, ניתן לאשר את הפשרה לפי רע"א 8479/02 ד"ר תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.08) (להלן "הלכת סבו"), ללא צורך בהליכים לפי סעיפים 19-18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").
לכל היותר, די בפרסום מודעה בעיתון שתאפשר לחברי הקבוצה שיחפצו בכך להחריג עצמם מן ההסדר.
כן סברו, שבנסיבות העניין אין צורך למנות בודק.
14. בישיבה שהתקיימה ביום 04.12.12 חזרו הצדדים על בקשתם לפעול לאישור ההסדר בהתאם להלכת סבו.
הצדדים הסכימו לתקן את ההסדר על-ידי קציבת 30 יום למתן הכרעה במקרה שתתגלע מחלוקת בדבר זכותו של מבוטח. גם זכותו של חבר קבוצה לערער הוגבלה ל- 30 יום.
באשר לסעיף 22.2 בבקשה לאישור ההסדר - שירביט התנגדה להוספת אפשרות של הוכחת מחיר הרדיו באמצעים אחרים פרט לחשבונית, כיוון שהסעיף מתייחס לקבוצה שאינה נכללת בגדר הקבוצה הייצוגית.
15. לא ראיתי לדחות את הסדר הפשרה על-הסף (החלטה מיום 17.03.13). אולם סברתי כי אין זה ראוי לאשר את הפשרה ללא המנגנון הקבוע בסעיפים 18 ו- 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שנועד לפיקוח שיפוטי בטרם יאושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית.
שירביט נדרשה לשלוח מכתב בדבר ההסדר המוצע לכל אחד מן המבוטחים שרכשו ביטוח מקיף עם הרחבת רדיו החל מיום 01.06.07 ועד למועד מתן ההחלטה, שרכבם נגנב או שארע להם נזק מסוג אבדן מוחלט. בקשה לעיון חוזר של הצדדים, לביטול משלוח המכתבים האישיים - נדחתה.
16. הסדר הפשרה פורסם ברבים ולא נתקבלו התנגדויות מצד חברי הקבוצה, למעט הגב' מאיה פולק שהודיעה כי אינה מעוניינת להיכלל בהסדר.
17. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי הוא מותיר את אישור ההסדר לשקול דעת בית-המשפט, אך הוסיף מספר הערות:
א. לסכומים שישולמו לכל אחד מחברי הקבוצה שיציג אסמכתא כנדרש, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מן המועד בו קמה הזכות לתגמולי הביטוח.
ב. היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי לחוזה לביטוח רכב פרטי), התשע"ב-2012 אינן קובעות כי חברת ביטוח לא תמכור לאחר התיקון הרחבה לחלקים שאינם אינטגראליים, אלא הכוונה היתה לכך שהמבטח יברר בשלב החיתום אם ישנם חלקים כאלו ויעדכן את המבוטח שעליו לרכוש את ההרחבה על-מנת שאותם חלקים יהיו מבוטחים. לכן לכאורה המחלוקת הפרשנית בין הצדדים אינה נפתרת בעקבות התיקון שכן הוא אינו מונע משירביט למכור הרחבות לרדיו שאינו אינטגראלי.
ג. הגדרת הקבוצה כפי שהוגדרה בהסדר מצומצמת מזו שנקבעה בהחלטת האישור. ב"כ היועץ המשפטי אינו מתנגד לצמצום הקבוצה כל עוד נשמרת ההלימה בין חברי הקבוצה לבין ההשתק שנוצר בעקבות ההסדר.
ד. יש להבהיר בהגדרת הקבוצה כי כל חבריה רכשו את הפוליסה נשוא התובענה.
ה. הוצע לקבוע כי שכר-הטרחה ישולם באחוזים מתוך הפיצוי בפועל שכן לא ברור מן ההסדר מהו גודלה של הקבוצה וגובה הפיצוי.
18. ביום 14.07.13 הגיבה התובעת לעמדת היועץ המשפטי לממשלה:
א. אין מניעה לאשר את ההסדר במתכונתו הנוכחית כבר עתה שכן אף היועץ המשפטי לממשלה הבהיר כי אינו מתנגד להסדר.
ב. התובעת הותירה לשיקול-דעת בית-המשפט את המלצת היוה"מ להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכומים המשולמים.
ג. טענת שירביט כי לאור התיקון ולאחריו מתייתר הצורך להסדיר את פרשנות ההרחבה לגבי מקרים עתידיים, צוינה כהערת אגב, ואין לה השלכה אופרטיבית על הסדר הפשרה. בהסדר צויין מפורשות כי אין להצהרת כוונות זו של שירביט השלכה על תחולת ההסדר.
הסדר הפשרה קובע מנגנון של הסדרה עתידית לגבי האופן בו תנהג שירביט ביחס למבוטחים שמקרה הביטוח שלהם התרחש החל מיום 25.04.12, ללא הגבלת זמן (סעיף 10 בהסדר).
ד. ההסדרה העתידית מעניקה זכויות גם למבוטחים שאינם בגדר חברי הקבוצה, ורשאים לדרוש פיצוי כאמור, וכלפי צבור זה לא יוצר פסק-הדין מעשה בית-דין.
ה. בהתאם לסעיף 3 בהסדר הפשרה, הגדרת הקבוצה כוללת כל פוליסת ביטוח מקיף של שירביט עם הרחבה בגין אבדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגראלי.
ו. אין לגזור את שכר-הטרחה לב"כ התובעת מן הסכומים שישולמו בפועל. סכומי שכר-הטרחה והגמול שהוסכמו אינם גבוהים ביחס למקובל: בקשת האישור נוהלה במלואה ואושרה על-ידי בית-המשפט; התובעת ובאי כוחה כבר החלו לנהל את התובענה העיקרית; מאז הגשת התובענה הושקעו בתיק מאות שעות עבודה; התובעת נטלה סיכון בהגשת התובענה; התובענה בעלת חשיבות ציבורית צרכנית; בעקבות פרסום המודעה והמכתבים שנשלחו למבוטחים התקבלה במשרד ב"כ התובעת כמות אדירה של פניות אשר הצריכה את גיוסו של כל צוות המשרד במשך כ- 3 שבועות; ולבסוף - הפיצוי הכספי שישולם לכל אחד מחברי הקבוצה הוא פיצוי נכבד.
נטען כי הסדר הפשרה משקף תועלת לציבור; וכי כך או אחרת, הסכומים שהוסכמו אינם נגרעים מן הכספים שישולמו לחברי הקבוצה.
אישור ההסדר
19. בהמשך להחלטתי מיום 24.04.12 החלטתי לאשר את ההסדר, שעונה לדעתי על דרישות סעיף 19 (א) בחוק תובענות ייצוגיות שזו לשונו:
"בית-המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם-כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה..."
ההסדר שגובש על-ידי הצדדים נותן מענה לנושא התובענה הייצוגית: ההסדר מאפשר למבוטח שיציג אסמכתא לקבל פיצוי בהתאם לעלותו של מכשיר הרדיו (עד לתקרה של 1,500 ש"ח), בניכוי ההשתתפות עצמית. מבוטח שלא יציג אסמכתא יוכל להעביר לידי שירביט תצהיר מתאים, ובכפוף לבחינת נכונות הפרטים על ידה - הוא יפוצה בסכום של 400 ש"ח המשקף שווי סביר של מכשיר רדיו ממותג, מבלי שמופחתת ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה. במידה ושירביט תבקש לחלוק על זכאות המבקש, קובע ההסדר הליך בירור לא מסובך.
מנגנון ההסדרה העתידית מאפשר למבוטחים הרלוונטיים לקבל בתנאים המצוינים בהסדר פיצוי בשווי מכשיר הרדיו (עד לתקרה כאמור לעיל) בניכוי השתתפות עצמית, בכפוף להצגת חשבונית בגין הרכישה.
שירביט לא הגיבה לתגובת היוה"מ, לרבות להערה בדבר תוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הזכאות ועד קבלת תגמולי הביטוח. אין זאת כי אם הסכימה שהוראות הדין הכלליות תחולנה, וכי שווי הפיצוי יהיה השווי הריאלי, כלומר שתגמולי הביטוח שישולמו למי שיציג אסמכתא כנדרש, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 28 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.
20. אין מקום להכריע בטענת היוה"מ כי המחלוקת הפרשנית בין הצדדים אינה נפתרת בעקבות התיקון לתקנות מיום 03.10.12. אכן, להצהרת שירביט בדבר הצורך להסדיר את פרשנות ההרחבה לגבי מקרים עתידיים, אין השלכה מעשית על ההסדר, כפי שצויין מפורשות בסעיף 22 בבקשה לאישור ההסדר. ההסדר אינו מחייב את מי שמקרה הביטוח שלהם חל אחרי 24.04.12, אך הם רשאים לפעול על-פיו.
21. הגדרת הקבוצה - כדברי היוה"מ, הגדרת הקבוצה בהסדר מצומצמת מזו שבהחלטת האישור, שם לא נדרש כי גם מקרה הביטוח התרחש בתקופה שמיום 01.06.07 ועד ליום 24.04.12. ואולם נשמרת הלימה בין חברי הקבוצה לבין ההשתק הנוצר באמצעות ההסדר.
כמובהר בהסדר הפשרה (סעיפים 24-23 בבקשה לאישור ההסדר) הוא מהווה מעשה בית-דין לגבי העילות והסעדים שצוינו בבקשת האישור "כלפי כל אחד מחברי הקבוצה הייצוגית". כלומר, שרק חברי הקבוצה כהגדרתם בהסדר מושתקים מלטעון כלפי הנתבעת.
שירביט התחייבה לתת מענה גם למבוטחים שמקרה הביטוח שלהם התרחש החל מיום 25.04.12 מבלי שאלו מוותרים על טענותיהם כלפיה, כלומר, שההסדר מקנה יתרון מסויים למבוטחים שאינם חברי הקבוצה. משההסדר קובע מנגנון להסדרה עתידית, איני רואה סיבה שלא להיעתר להגדרת הקבוצה שבהסכם הפשרה.
22. אינני סבורה, כטענת היוה"מ, כי נדרשת הבהרה בהגדרת הקבוצה, כי כל חבריה רכשו את הפוליסה נשוא המחלוקת. הגדרת הקבוצה כוללת את "כל מי שהיו או שהינם לקוחות שירביט שרכשו ממנה פוליסה לביטוח מקיף בתוספת הרחבה בגין אבדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגראלי...".
לאור האמור אני סבורה כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר - ויש לאשרו.
מינוי בודק
23. בנסיבות העניין אין מקום למנות בודק להערכת ההסדר. אין יתרון להערכת בודק על פני בית-המשפט, כאשר שירביט התחייבה לפנות ישירות לכל חברי הקבוצה ולפצות אותם בהתאם לשווי הרדיו, ככל שתוצג אסמכתא כנדרש, ובמקרה שלא תוצג אסמכתא - לפצות בהתאם לעלות מקובלת של מכשיר רדיו ממותג. הסכום שבו נקבו הצדדים לגבי עלותו של מכשיר רדיו ממותג נתמך במכתב "רדיו ירקון" (נספח ד' לבקשה לאישור ההסדר), ויש להניח כי הוא נכון.
גם מנגנון ההסדרה העתידית אינו מחייב חישובים כלשהם, ועל-כן לא מצאתי לנכון למנות בודק ולהכביר הוצאות.
גמול ושכר-טרחה
24. הצדדים המליצו לפסוק לתובעת גמול בסכום של 90,000 ש"ח ושכר-טרחה לבאי כוחה בסכום של 290,000 ש"ח בתוספת מע"מ. היוה"מ סבור כי לאור אי הבהירות באשר לגודל הקבוצה ולסכום הכולל בו הם יפוצו, יש לקבוע כי שכר-הטרחה ישולם באחוזים מתוך הפיצוי בפועל בהתאם לעקרונות שנקבעו ב- ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.05.12).
25. בהתאם לסעיפים 22 ו- 23 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, על בית-המשפט להתחשב, בין היתר, בטרחה שטרח התובע הייצוגי ובא-כוחו ובסיכון שלקחו על עצמם בניהול התביעה; במורכבות ההליך; במידת החשיבות הציבורית שבתובענה הייצוגית; ובתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה. כן יישקל הפער בין הסעדים שנתבעו לבין אלו שנפסקו בתובענה.
בנוסף, יש לשקול שיקולים הנוגעים לתמריצים להגשת תובענה ייצוגית ראויה ולמנוע תביעות סרק; את התנהלותם של בא-כוח התובע המייצג; ויש להימנע מפסיקת שכר-טרחה שיעקר את טובת ההנאה אשר אמורה לצמוח לקבוצה או יפחית ממנה באופן בלתי-סביר...
בפסק-הדין בעניין רייכרט הורה בית-המשפט העליון לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר-טרחה בתובענות ייצוגיות שבהן הסעד הסופי כספי, אולם בענייננו ההסדר כולל הן פיצוי כספי בגין העבר הן מנגנון להסדרת התנהלות עתידית, כך שסכום הפיצוי הכולל אינו ידוע.
כזכור, היוה"מ לא התנגד לגובה שכר-הטרחה המוצע, אלא השיג על אופן חישובו. מינוי בודק לצורך בחינת סבירות גובה שכר-הטרחה בלבד, וודאי שאינו סביר.
לאור האמור, ובהתחשב בכך שלתובענה שלפני חשיבות צרכנית ברורה; בכך שההסדר הביא לשינוי בהתנהלות שירביט ולפיצוי מבוטחיה; בכך שההסדר מקבל הלכה למעשה את הסעדים העיקריים שהתובעת עתרה להם; ובכך שהתקבל לאחר אישור התובענה כייצוגית - מצאתי לנכון לאשר את הסכומים המבוקשים.
26. עם-זאת, תפקיד התובעת ובא-כוחה לא הסתיים, ויהיה עליהם לבחון גם את בצוע ההסדר:
מחצית הגמול ושכר-הטרחה ישולמו לתובעת ולבא כוחה תוך 30 יום מהיום, והמחצית האחרת, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, לפי החלטה נוספת של בית-המשפט לאחר שב"כ התובעת ידווח אודות בצוע פסק-הדין לגבי חברי הקבוצה.
27. אם-כן, אני מאשרת את הסדר הפשרה על התיקונים שנערכו בו בהחלטה זו, ונותנת לו תוקף של פסק-דין. קבוצת התובעים הוגדרה בסעיף 11א (למעט הגב' מאיה פולק), ועילות התביעה צוינו בסעיף 6 בפסק-הדין..."

10. טענתו המרכזית של התובע הינה כי בעוד שהפרמיה עלתה מידי שנה בשיעור של עד 10%, הגמלה נותרה בערכה הנומינאלי אשר נקבע ביום כניסת הפוליסה לתוקף, וזאת בניגוד לכוונת הצדדים בעת קשירת הסכם הביטוח הקיבוצי. הסכם פשרה
ב- ת"צ (ת"א) 51930-07-10 {יחזקאל חיימוביץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', תק-מח 2012(2), 22255 (2012)} קבע בית-המשפט:

"עיקרי ההסכם הם:
- הנתבעת מתחייבת לשלוח למבוטחים בביטוח הקבוצתי נשוא ההליך מסמך גילוי ברור ומפורש המודיע כי אין הצמדה של הפרמיה ושל הגמלה, וכי בטבלת "גילוי הנאות שבפוליסה נפלה טעות בעניין זה. בדרך של הכללת פסקה בדו"ח השנתי אשר ישלח למבוטחים בימים הקרובים.
- בכפוף להתחייבות הנתבעת, הסכם הפשרה ייצור מעשה בי-דין כלפי חברי הקבוצה ביחס לעילות נשוא הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.
(5) השלב בו נמצא ההליך
בתאריך 29.07.10 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
בתאריך 22.11.10 השיבה הנתבעת לבקשה לאישור התובענה הייצוגית.
בקדם משפט שהתקיים ביום 10.02.11 הוסף נתבע 2 לתביעה בשל היותו "בעל פוליסה" החתום באופן אישי על הסכם הביטוח הקיבוצי מיום 31.12.06.
בתאריך 15.02.11 ניתנה החלטה לפיה צורף הנתבע 2 כצד לתביעה.
בתאריך 01.01.12 בתום דיון ההוכחות ולאחר שמיעת העדים המליץ בית-המשפט כי הצדדים ישובו אליו ויאמרו אם ניתן לסיים את התיק בצורה כזו או אחרת ללא סיכומים.
בתאריך 24.01.12 שבו הצדדים לבית-המשפט והודיעו כי עברו כברת דרך, אולם לא הצליחו להגיע להסכמות סופיות. על-כן, נקבעו מועדים להגשת סיכומים.
בתאריך 04.04.12 לאחר הידברות נוספת הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר הפשרה.
בתאריך 15.04.12 אישר בית-המשפט את הסכם הפשרה.
(6) אי-מינוי בודק
הלכת סבו קובעת:
"תכליתו של ההסדר אותו עיגן המחוקק בסעיפים 18 ו- 19 לחוק נועדה בבסיסה למנוע קנוניה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע, וזאת על חשבון חברי הקבוצה. מקום בו בית-המשפט הוא שמעלה בפני הצדדים את הצעת ההסדר, בין אם היא מפורטת לפרטי פרטים ובין אם היא מהווה מתווה עקרוני הכולל רק את עיקרי ההסדר, לא קיים חשש כי מדובר בהסדר שאינו ראוי, הוגן וסביר. בית-המשפט יעלה את הצעת ההסדר על בסיס היכרותו המעמיקה את העניין המתברר לפניו..."
(רע"א 8479/02 תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (פורסם באתר האינטרנט נבו בתאריך 15.12.08).
סעיף 19(ב)(1) לחוק מחייב מינוי בודק לצורך אישור הסדר פשרה, אלא אם-כן ישנם טעמים מיוחדים שיירשמו שלא למנות בודק.
תכלית מינויו של בודק הינה עריכת חקירה אובייקטיבית בידי מומחה לנושא מקצועי, המחוייב לבית-המשפט בלבד, וזאת מנקודת המבט של טובת הקבוצה, ולא טובתם האישית של התובע או בא-כוחו. (ראה: עמדת היועץ המשפטי לממשלה שניתנה במסגרת ת"א (ת"א) 1953/06, בש"א 16615/06 עמר נ' אסם תעשיות בע"מ (פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)). (להלן: "עניין אסם").
במקרה דנן, שורש המחלוקת מתייחס להיקף חובת הגילוי וההבהרה הנדרשת מהנתבעת, מכוח מעמדה כחברה מבטחת, והמשמעות המשפטית הנובעת ביחס להיקף חבותה כלפי המבוטחים. בית-המשפט סבור כי אין צורך למנות בודק בעניין זה, וזאת מהטעמים הבאים:
- בית-המשפט הוא שהמליץ לצדדים לשקול את האפשרות לסיום ההליך בדרך של הסכם פשרה, הוא ולא הצדדים, וזאת בשלב מתקדם של ההליך, בתום ישיבת ההוכחות שנערכה בתאריך 01.01.12.
- מדובר בתיקון פוליסת הביטוח הקיבוצי סיעודי המהווה חוזה התקשרות בין הצדדים. נושא פרשנות מסמכים מצוי במומחיותו של בית-המשפט.
מכאן לא מונה בודק.
(7) גמול לתובע הייצוגי ושכר-טרחה לעורך-הדין שלו
בהתחשב במהות התביעה והתנהלותה, הוצע גמול על-סך של 15,000 ש"ח לתובע הייצוגי, ו- 65,000 ש"ח לבא כוחו (כולל מע"מ, כנגד חשבונית מס כדין). והוסכם כי התשלומים ישולמו תוך 21 יום מהמועד בו יינתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה (15.04.12). אני מאשרת סכומים אלה, הם סבירים ומביעים את ההערכה לתובע הייצוגי, אשר תיקן עוול לציבור הגמלאים הבוטחים בביטוח הסיעודי הקבוצתי ואת הגמול הנאות לבא כוחו, אשר השכיל גם להתפשר על-מנת להגיע לסיום הליך זה.
ד. סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אישרתי את הסכם הפשרה נתתי לו תוקף של פסק-דין והחלטתי על פרסומו, בדיוור ישיר, כפי שהתבקש. בית-המשפט הסכים לדרך פרסום זו, מאחר והתובענה מתייחסת לקבוצה סגורה שכולם בעלי פוליסות אצל הנתבעים-הבקשה לאישור נדחתה."