מעצר לפני הגשת כתב אישום - עיון חוזר

1. כללי
סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 {ייקרא להלן: "חוק המעצרים"} קובע כדלקמן:

"52. עיון חוזר בהחלטת בית-המשפט (תיקון התשנ"ז)
(א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.
(ב) אדם המוחזק במעצר בשל אי-יכולתו להמציא ערובה, רשאי לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר.
(ג) הוטל פיקוח קצין מבחן לפי סעיף 48(א), רשאי קצין המבחן לפנות לבית-משפט בבקשה ליתן צו המשנה את החלטתו; הבקשה תהיה בכתב ותלווה בתסקיר."

סעיף 52(א) לחוק המעצרים מאפשר לעצור משוחרר בערובה או תובע להגיש לבית-המשפט בקשה לעיון חוזר בנוגע למעצר, לתנאי הערובה או הפרה של תנאי הערובה בהתקיים אחת משלושת העילות הבאות {בש"פ 2/06 אייל זילברפרב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 5118 (2005)}:

1. התגלו עובדות חדשות;

2. השתנו הנסיבות;

3. עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

כאמור מדובר בתנאים חילופים.

כלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחודש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר, או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה.

עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה ארעו עובדות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי.

סעיף 52(ב) לחוק המעצרים עוסק במקרה בו בית-המשפט, קבע שיש לשחרר את החשוד ממעצר בתנאים (כגון הפקדת ערובה, מקום לקיים בו את מעצר בית), דא עקא והחשוד במעמד הדיון לא יכל להמציא מקצת מן הערבויות או כולן, אשר-על-כן הוא נותר במעצר {בש"פ 10157/03 שלום איסקוב ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 360 (2003)}.

משמעות הוראה זאת היא שלא תיקבע ערובה לשחרור שלא יהיה בכוחו של הנאשם לעמוד בה, כך שבדרך עקיפין ישאר במעצר שדינו להשתחרר ממנו. גם תחושת הצדק אינה סובלת שאדם שאין ידו משגת להפקיד ערובה שהושתה עליו כתנאי לשחרורו מן המעצר, ישאר במעצר רק מטעם זה. הדבר נובע גם מעיקרון המידתיות שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שמכוחו יש להקפיד שלא להטיל ערובה בסכום מופרז כתנאי לשחרור.

במקרה דנן פתוחה בפני העצור, להגיש בקשה לעיון חוזר בכל עת {בש"פ 3153/00 ארנולד שלומוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1157, 1159 (2000)}.

סעיף 52(א) לחוק המעצרים קובע את זכות העיון החוזר בהחלטת בית-המשפט בעניין מעצר והיא נתונה באם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

אולם דין מיוחד נקבע למקרה בו אדם מוחזק במעצר בשל אי-יכולתו להמציא ערובה, ולעניין זה קובע סעיף 52(ב) לחוק כי הוא רשאי לפנות בכל עת בבקשה לעיון חוזר.

אין זאת אלא שבמקרה כזה אין צורך בהתקיימותם של תנאים מוקדמים להגשת הבקשה לעיון חוזר ורשאי נאשם לפנות פניה חוזרת לבית-המשפט, כדי להניעו לחזור, לשקול ולהעריך מחדש את נסיבות העניין במגמה למצוא פתרון ראוי לשאלת הערובה לצורך יישומה של חלופת המעצר.

סעיף 47(א) לחוק המעצרים, קובע כי אדם אשר לא המציא ערובה, יובא בפני שופט תוך מקסימום 48 שעות.

סעיף 47(ב) לחוק המעצרים, מוסיף וקובע, כי במידה ובית-המשפט לא קבע מועד להמצאת ערובה ולא הומצאה ערובה, אזי יובא העצור בפני שופט תוך 48 שעות ממתן ההחלטה.
הוראה זו מכוונת לכך כי בנסיבות אלה לא רק עומדת לנאשם הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר, אלא מוטל גם על הרשות להביאו בפני בית-המשפט תוך פרק זמן מוגדר, שמא העצור עצמו אינו מודע לזכותו לנקוט יוזמה כזו בעצמו, כאמור המחוקק, בסעיף זה, אין אפשרות לרשות או לבית-המשפט להפעיל שיקול-הדעת.

סעיף 52(ג) לחוק המעצרים מאפשר לקצין המבחן, אשר מונה מכוח הוראות סעיף 48(א) לחוק המעצרים, להגיש בקשה לעיון חוזר, הבקשה תהא מלווה בכתב ותסקיר.

2. סמכות בית-המשפט
בקשה לעיון חוזר תוגש לערכאה המקורית שנתנה את ההחלטה ותידון בפני דן יחיד {ב"ש 1/86 מדינת ישראל נ' בדש, פ"ד לב(2), 391 (1986)}.

בקשה לעיון חוזר שתוגש לבית-משפט של ערעור - תידחה אף מבלי להידרש לגופה. כאמור, בקשה זו יש להגיש לערכאה הדיונית ולא לערכאת הערעור {בש"פ 6527/12 אלחמיד נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.02.13); בש"פ 4877/16 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2016(2), 14187 (2016)}.

3. תמצית הבקשה
3.1 כללי
בקשה כוללת את כל המידע שהיה יכול לשנות את החלטת בית-המשפט המקורית, לו היה מובא לידיעתו באותה עת.בבקשה לעיון חוזר, הסעד המבוקש משתנה ממקרה למקרה, הואיל ויתכנו מקרים שבשל "שינוי הנסיבות" יתבקש בית-המשפט לשחרר את העצור/הנאשם. כמו-כן יתכנו מקרים בהם הבקשה היא לשינוי תנאי המעצר/השחרור.

לכאורה "שינוי נסיבות" מהווה עילה בפני עצמה, אך לאחר עיון בשאר תנאי הסעיף, עולה כי בכל אחד מהתנאים קיים הצורך בשינוי נסיבות, ממועד מתן ההחלטה המקורית. הואיל וכך "שינוי נסיבות" מכהן כמעין תנאי סף עליו נסמכת הבקשה לעיון חוזר.

בית-המשפט בבואו לבחון את שינוי הנסיבות בבקשה לעיון חוזר, בודק בראש ובראשונה את "מהות ומשקל" השינוי ורק לאחר מכן בודק את השינוי ביחס לשאר הנתונים והנסיבות הקיימות בתיק. להלן נסקור את העילות בהן ניתן יהא לפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר.

3.2 העילה הראשונה - "עובדות חדשות"
עובדה חדשה יכולה להיות קשורה קשר ישיר למבקש עצמו כגון:

שינוי במצבו הכלכלי, קרי; קם הצורך שהעצור יצא לעבוד או יגדיל את מסגרת שעות העבודה שלו.

מצב רפואי, קרי; השתנה מצבו הרפואי של העצור, השולל בין היתר את מסוכנותו של העצור {ב"ש 54/87 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1), 141 (1987)}.

לחילופין, השינוי יכול שיהיה קשור קשר עקיף לתיק כגון: שינוי בתנאי המעצר לקולא של השותף לעבירה, גזירת דינו של השותף לעבירה, סיום פרשת התביעה {ב"ש 54/87 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1), 141 (1987)}.

זאת ועוד. משפג החשש לשיבוש הליכי המשפט מצד הנאשם, מן הראוי הוא, לחזור ולעיין שוב בתנאי מעצרו. עיון שכזה ייעשה על-ידי הגשת בקשה לעיון חוזר, שתוגש בפני בית-המשפט שנתן את ההחלטה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים נגדו.

3.3 העילה השניה - "השתנו נסיבות"
עילה זו רלבנטית במצבים בהם העצור רוצה לשנות דבר מה בחלופת המעצר כגון: שינוי מקום ביצוע מעצר הבית. כמו-כן, במצבים בהם יש צורך לשנות דבר מה בתנאי הערבות ו/או שינוי ערב. וכדברי בית-המשפט ב- בש"פ 2613/92 {משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3), 490 (1992)}:

"מקובל עליי כי 'המושג 'שינוי נסיבות' - לאמור, קיומו של הצדק לעריכת עיון חוזר - יש שראוי לפרשו ברחבות'..."
(פסקה 9 לפסק-הדין)

כאמור בשל הדמיון הרב בין שתי העילות הראשונות, לרוב הן מצורפות יחדיו כמקשה אחת, בנימוקיי בקשה לעיון חוזר.

3.4 עילה השלישית - עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה
בית-המשפט בבואו לבחון את הזמן שחלף ממתן ההחלטה המקורית על מעצר או על שחרור בתנאים הינו זמן ניכר, עושה זאת בהתאם לנסיבות העניין. לא אחת נקבע בפסיקה, כי לא ניתן לקבוע מהו פרק הזמן המצדיק עיון מחדש בהחלטה בעניין מעצר או שחרור בתנאים.

במסגרת השיקולים שבית-המשפט שוקל על-מנת לקבוע האם משך הזמן שחלף מצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור אם לאו, נמנים, שיקולים אובייקטיבים כדוגמת סיבת השיהוי: כגון משפטו של העצור החל חודשים ארוכים לאחר מעצרו, ניהול המשפט נערך זמן רב, אזי, בית-המשפט יכול להורות על קביעת מועד לסיום המשפט, ולחילופין הקדמת מועדי דיון, שחרור העצור. וכדברי בית-המשפט ב- ב"ש 276/76 {זלמן כוגן נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1), 643 (1976)}:

"כבר נלאיתי מלהפנות את תשומת-ליבם של השופטים המלומדים לכך שעליהם לנהל משפטים כמצוות החוק... תמהני כיצד זה יכול שופט בישראל להעלות על הדעת שמן הדין ומן הצדק להחזיק אדם חודש תמים במעצר רק מפני שהאחראים לכך קובעים בבית-המשפט סדרי דין פסולים ולא-חוקיים אשר גורמים לעינוי-הדין. תופעה זו, שהיא למרבה הצער איננה נדירה, יש בה משום פגיעה חמורה בעשיית הצדק ומן הצורך שהאחראים לסדרים פסולים אלה יתנו את דעתם עליה כדי לעקור את הרע מן השורש, ויפה שעה אחת קודם לפני שייצא בזיון וקצף על המשפט הפלילי הישראלי."

ישנם שיקולים סובייקטיבים כגון חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר, נסיבותיו האישיות הכלכליות, הנפשיות והמשפחתיות ומידת המסוכנות שלו. לאור כל אלה עורך בית-המשפט איזון בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי בשל חלוף הזמן, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט {בש"פ 804/08 מדינת ישראל נ' אסי (יוסף) אבוטבול ואח', תק-על 2008(1), 3859 (2008)}.

ב- מ"ת (ב"ש) 62938-10-15 {אברהם אבוחצירא (עצור) נ' מדינת ישראל, תק-מח 2016(2), 29237 (2016)} קבע בית-המשפט:

"7. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו- 1996, קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

8. אשר לעילת חלוף הזמן - הימשכות הליכים הינה עילה לשחרור ממעצר. ככלל, עם חלוף הזמן עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת המשך הגבלת חירותו של נאשם גוברת ונקודת האיזון נוטה מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי הליכים עם הנאשם, לעבר זכות הנאשם לחירות (ראה: בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' רוסלן אלקינייב; בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו). עם-זאת יודגש, וככל שהדבר נוגע לרכיב חלוף הזמן, שיקול-דעתו של בית-משפט זה מוגבל יותר מאחר והנושא מצוי במגרשו הטבעי של בית-המשפט העליון במסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחסד"פ (מעצרים) (ראה בש"פ 8978/10 אבו רומי נ' מדינת ישראל). אוסיף, כי בשים-לב לכך שהמבקש נתון במעצר מחודש אוקטובר 2015, הרי שבחודש הבא - יולי 2016, יידרש בית-המשפט העליון לבחון שוב את רכיב חלוף הזמן, ככל שהדבר נוגע להמשך מעצרו של המבקש, וכל זאת במסגרת הליך לפי סעיף 62 לחסד"פ (מעצרים). בהתאם לכך, סבורני שאין מקום לדון וליתן החלטה על בסיס עילה זו במסגרת הבקשה שבפניי."

3.5 עילה הרביעית - "כרסום ראייתי"
עילה זו הינה פרי הפסיקה בגינה ניתן לבקש עיון חוזר {בש"פ 4794/95 יואב שאבי ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 95(3), 263 (1995)}.

כדי שתקום עילה לשחרור ממעצר במהלך משפט לאחר שנמצא בשלב קודם שקיימות הוכחות לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על כרסום מהותי בראיות התביעה.

בית-המשפט בבואו לבחון האם חל כרסום מהותי, מניח על כף המאזניים ובודק האם סיכויי הזיכוי של המבקש עולים על הסיכויים להרשעתו. מפנה זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות. כאמור, בית-משפט, הדן בבקשה, לא בוחן את הראיות אחת לאחת, ברי, אין זה מתפקידו לבדוק את מהימנותם של העדים, דבר שממילא לא ניתן לעשותו בהליך זה.

כל אלה יבחנו בבוא העת על-ידי בית-המשפט, הדן בתיק לגופו של עניין ואשר שומע ורואה את העדים ומתרשם מהם. לפיכך, כל עוד אין בחומר הראיות על פניו בכדי לכרסם בה כרסום מהותי, בית-המשפט לא יורה על שחרור ממעצר.

4. סדר הדין
סעיף 56 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"56. אופן הגשת בקשות (תיקון התשנ"ז)
(א) בקשה לשחרור בערובה שאינה מוגשת אגב דיון בבקשה למעצר, בקשה להטיל ערובה, בקשה לעיון חוזר או בקשה לערור, תוגש בכתב, ותכיל תמצית נימוקיה; קדמו לה בקשות אחרות באותו ענין, יצורפו אליה העתקים של אותן בקשות ושל פרוטוקול הדיון בהן; ואולם בית-המשפט רשאי להיזקק לבקשה גם אם לא צורפו העתקים כאמור, אם נחה דעתו שיש ברשותו המידע הנדרש למתן החלטה.

(ב) על בקשה לפי סעיף-קטן (א) יחולו הוראות סעיף 15(ג) עד (ז), בשינויים המחוייבים."

סעיף 56(א) לחוק המעצרים קובע את אופן הגשת הבקשות לעיון חוזר ו/או ערר יוגש בכתב ויכיל את תמצית נימוקיי הבקשה.

במידה וקדמו לבקשה האמורה בקשות קודמות, אזי יצורפו הבקשות בלויית הפרוטוקולים לבקשה הנוכחית. בית-המשפט רשאי להיזקק לבקשה גם אם לא צורפו הבקשות הקודמות, היה ונחה דעתו כי יש ברשותו את המידע הנדרש למתן ההחלטה.

בפרשת צרפתי, בית-המשפט פסק כי, הגם שהקפדה של הליך דיוני נחוצה, קרי; הקפדה על צירוף בקשות קודמות, יתכנו מקרים שבהן כף המאזניים תטה ובית-המשפט יתגבר על היעדרן של הבקשות הקודמות, אם מצא כי יש לו די בחומר הראיות המונח לפניו {בש"פ 678/05 מדינת ישראל נ' ברק צרפתי (לא פורסם, ניתן ביום 24.12.05)}.

בפרשת זבולון קבע בית-המשפט כי "הביטוי הנקוב בחוק לפיו יש לכלול בבקשה לעיון חוזר "תמצית נימוקים", בא לאפשר למשיבה לשקול את עמדתה ולהגיש תגובה עניינית לבית-המשפט בכתב או בעל-פה, כפי שיורה בית-המשפט, וכן בא כדי לסייע בידי בית-המשפט לדעת מלכתחילה את גדר המחלוקת באופן שיאפשר לבית-המשפט לקיים דיון יעיל. פירוט הנימוקים בתמצית בכתב גם חוסך את הצורך לטעון בעל-פה בפני בית-המשפט, דבר שיש בו חשיבות בשים-לב למצוקת הזמן שניתן לקצוב לטיעון בכל תיק, וזאת בנתוני העומס המוטלים על בתי-המשפט" {ב"ש (חי') 3204/02 זבולון (זוריק) יושבייב נ' מדינת ישראל, תק-מח 2002(2), 15073 (2002)}.

5. מועד הגשה
הגשתה של הבקשה לעיון חוזר איננה מוגבלת בזמן. בפסיקה נקבע כי הגשת בקשה לעיון חוזר ימים ספורים ממועד ההחלטה המקורית, ללא שינוי נסיבות כנדרש, דינה להידחות.

6. תוכן הבקשה
סעיף 56(ב) לחוק המעצרים, מסדיר את תוכן הגשת הבקשה, בקובעו כי הבקשה כפופה להוראות סעיף 15(ג) עד(ז) לחוק המעצרים, ובשינויים המחוייבים.

7. נוכחות בעלי הדין
סעיף 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 {ייקרא להלן: "חוק המעצרים"} קובע כדלקמן:

"57. נוכחות בעלי הדין (תיקון התשנ"ז)
(א) דיון לפי סעיפים 43, 52, 53 ו- 58, יהיה בפני המשוחרר בערובה או סניגורו, בפני עצור, ובפני תובע; ואולם מותר לדון בבקשת העצור שלא בפני תובע אם ניתנה לתובע הודעה על הדיון 24 שעות מראש; מותר לדון בבקשת תובע שלא בפני המשוחרר בערובה אם הומצאה למשוחרר בערובה הודעה על הדיון 48 שעות מראש.
(ב) הודעה על מועד הדיון ומקומו תימסר למשוחרר בערובה, לעצור, לסניגור אם יש להם סניגור, ולתובע.
(ג) לא ניתן לקיים דיון בנוכחות העצור מפאת מצב בריאותו יחולו הוראות סעיף 16(2), בשינויים המחוייבים."

הכלל בסעיף 57 לחוק המעצרים קובע כי הדיון יהיה בפני המשוחרר בערובה או סניגורו ובפני התובע {ראה גם מ"ת (אשק') 18720-04-16 מדינת ישראל נ' שי חזוט, תק-של 2016(2), 61346 (2016); מ"ת (אשק') 14314-12-15 מדינת ישראל נ' יואל דאוד, תק-של 2016(2), 11782 (2016)}.

ב- עמ"ת (יר') 43954-03-16 {סהר כלילי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2016(1), 32613 (2016)} בית-המשפט, כי בהסכמת הצדדים ובשים-לב להוראת סעיף 57 לחוק המעצרים, יתקבל הערר במובן זה שהחלטת בית-משפט השלום תבוטל, והדיון יוחזר לבית-משפט השלום על-מנת שיקיים דיון בבקשה לעיון חוזר במעמד הצדדים ויתן החלטתו מחדש.

בפרשת חלידו קבע בית-המשפט כי "ההוראה בדבר חובת עריכת דיון במעמד הצדדים, הקבועה בסעיף 57 לחוק המעצרים, מבטאת עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית לפיו זכאי נאשם וכמוהו חשוד, להליך הוגן שיאפשר לו, בכפוף לסייגים הקבועים בחוק, להשמיע את דברו ולהתגונן כראוי נגד הטענות המועלות נגדו" {בש"פ 4586/06 ניסים חלידו נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 2805 (2006), (להלן: "פרשת חלידו")}.

הסייג לסעיף קובע שלושה מקרים בהם ניתן לדון ללא נוכחות אחד מן הצדדים. ואלה הם:

הראשון, ניתן לקיים דיון ללא התובע, בתנאי שניתנה לתובע הודעה על הדיון 24 שעות מראש.

השני, ניתן לקיים דיון ללא נוכחות המשוחרר בתנאי שניתנה למשוחרר בערובה הודעה על הדיון 48 שעות מראש.

השלישי, במידה ולא ניתן לקיים את הדיון בנוכחות העצור בשל מצבו הבריאותי, יחולו הוראות סעיף 16(2).

עוד נקבע בפרשת חלידו שלעיל:

"הוראה דומה נוספת נקבעה בסעיף 16(2) לחוק המעצרים המורה לעניין בקשה להארכת מעצרו של חשוד או נאשם, כי על הדיון להיערך "בפני החשוד", אלא-אם-כן נוכח בית-המשפט, על יסוד חוות-דעת של רופא, שהחשוד אינו מסוגל להשתתף בדיון מפאת מצב בריאותו, ובמקרה כזה יש לקיים את הדיון בנוכחות סניגורו. במקרים מסויימים אשר בהם סטתה הערכאה הדיונית (בבקשות לעיון חוזר שאף אליהן מתייחס סעיף 57 לחוק המעצרים) מן החובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים, הורה בית-משפט זה כי יש לשוב ולהידרש לבקשה ולערוך בה דיון כנדרש."
(פסקה 7 לפסק-הדין)

במצב דברים הפוך, קרי; התובע לא התייצב לדיון, בית-המשפט לא יעתר לבקשה רק בשל היעדרו של התובע מהדיון, אלא, יהא על בית-המשפט לדון בבקשה לגופו של עניין {ב"ש 1076/86 רמי בן יצחק חגמה נ' מדינת ישראל, דינים עליון מא(1), 169}.

8. הדיון בבקשה
כאמור הבקשה לעיון חוזר מוגשת עם נימוקים לצידה {בש"פ 8473/07 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2007(4), 4818 (2007)}.

על-אף האמור, בדיון בבקשה יטענו הצדדים בנוסף לנימוקים, בעל-פה {ב"ש 37/86 אליהו דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 393 (1986)}.

בשל אופי הבקשה ומהותה, הדיון ומתן החלטה כאמור יהיו בתוך זמן קצר. כמו-כן, הואיל ולהנמקת ההחלטה בבקשה ישנה חשיבות רבה לצורכי המשך הליכים משפט, מן הראוי הוא, שבית-המשפט ינמק את החלטתו.

בשל תוכן הבקשה ומהותה, יפתח את הדיון המבקש. המשיב ישיב לטענות ולמבקש שמורה הזכות ליתן תגובתו.

כמו-כן, סדר הבאת הראיות, איננו שונה מן ההליך המקורי.

9. סמכות המותב
בעיון חוזר ובערר רשאי בית-המשפט להשאיר את ההחלטה שניתנה בבית-המשפט קמא על קנה או לשנותה או לבטלה ולתת החלטה אחרת במקומה {בש"פ 1488/06 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2736 (2006)}.

10. עיכוב ביצוע שחרור
סעיף 55 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"55. השהיית ביצוע שחרור (תיקון התשנ"ז)
(א) החליט בית-המשפט על שחרור בערובה או על שחרור ללא ערובה, של אדם שהיה במעצר בעת מתן ההחלטה, והודיע היועץ המשפטי לממשלה או תובע, במעמד מתן ההחלטה, על רצונו לערור עליה, רשאי בית-המשפט שנתן את הצו לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה שיקצוב ושלא תעלה על 48 שעות מעת מתן ההחלטה; לעניין זה יחולו הוראות סעיף 29, בשינויים המחוייבים.
(ב) ערר כאמור בסעיף-קטן (א) יוגש בהקדם האפשרי תוך התקופה שנקצבה.
(ג) החליט היועץ המשפטי לממשלה או התובע, למרות הודעתו לבית-המשפט, כי לא יוגש ערר, יודיע מייד לבית-המשפט על החלטתו, והאדם ישוחרר לאלתר."

סעיף 55(א) לחוק המעצרים, עוסק במקרה בו בית-המשפט מחליט לשחרר את העצור אם בתנאי ערובה או בלעדיהם, אזי רשאית התביעה להגיש בקשה לבית-המשפט, להשהות את שחרורו של העצור לתקופה שלא תעלה על 48 שעות מעת מתן ההחלטה, הואיל ובכוונת התביעה להגיש ערר על ההחלטה לשחרר את העצור. לעניין זה יחולו הוראות סעיף 29 לחוק המעצרים, בשינויים המחוייבים.

ב- בש"פ 11109/03 {שקראנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 350, 355-356 (2004)} קבע בית-המשפט:

"הוראת סעיף 55 לחוק המעצרים, העוסקת בעיכוב ביצוע החלטת שחרורו של חשוד ממעצר, נוקטת לשון "רשאי", ולפיכך עניין לנו בסמכות שבשיקול-דעת הנתונה לערכאה הדיונית. ואכן, החלטה לשחרר עצור, גם אם היא נתונה לבחינה בפני ערכאת הערעור, הנה בראש ובראשונה החלטתו של בית-המשפט השוקל את בקשת המעצר. יש ליתן משקל רב לכל הכרעה בשאלת הארכת מעצר ואין להקל ראש בהשלכות המעצר ולו גם לתקופה קצרה על כל עצור. אין ספק כי ייתכנו מקרים בהם שופט המעצרים יהיה סבור שכל הארכת מעצר, ולו הקצרה ביותר, תפגע באדם שהובא בפניו לשם הארכת מעצרו, באופן לא מידתי. עם-זאת, נדרש לאזן את משקלה של הזכות לחירות אל מול האינטרס הציבורי בהשלמתה ומיצויה של החקירה על רקע החשדות המיוחסים לחשוד. משניתנה סמכות לשופט המעצרים לאפשר לתביעה לערור על החלטתו, בעוד החשוד נתון במעצר, מן הראוי כי יעשה שימוש שקול בסמכותו ויתן שהות לערכאה הגבוהה לבחון את החלטת השחרור. יש להביא בחשבון כי בנסיבות מסויימות יש בשחרור מיידי של עצור כדי לסכל את תכלית המעצר וממילא נשללת זכותה של התביעה להביא את ההכרעה בדבר האינטרס הציבורי בהמשך המעצר בפני ערכאת הערעור. לפיכך, בדונו בבקשת עיכוב ביצוע השחרור ובהתקיים עילת מעצר מבוססת על פניה, על שופט המעצרים לתת משקל נכבד לעצם קיומה של ערכאת הערעור, כמו גם להודעת המדינה כי יש בכוונתה להעביר את החלטתו בשבט הביקורת."
(פסקה 4 לפסק-הדין)

סעיף 55(ב) לחוק המעצרים, קובע כי הערר כאמור בסעיף-קטן (א) יוגש בהקדם האפשרי תוך התקופה שנקצבה, שכן, "אפשר שתקופה של יממה אחת מספקת כאשר מדובר בערר על החלטה של בית-משפט שלום לבית-משפט מחוזי באותה עיר". זאת ועוד. "אין די ב- 24 שעות לשם טיפול בכל הדרוש כאשר עסקינן בערר לבית-המשפט העליון". לאור הנ"ל, "ולמעט במקרים יוצאי דופן, ראוי כי תיקבע תקופה בת 48 שעות לעיכוב השחרור" {בש"פ 4483/05 מדינת ישראל נ' זאב בן איוון שיף, תק-על 2005(2), 1716 (2005)}.

סעיף 55(ג) לחוק המעצרים קובע כי משהחליט היועץ המשפטי לממשלה או התובע, למרות הודעתו לבית-המשפט, כי לא יוגש ערר, יודיע מייד לבית-המשפט על החלטתו, והאדם ישוחרר לאלתר {בש"פ 6317/07 אלכסנדר טילו ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(3), 1208 (2007)}.

בפרשת שקארנה קבעה כב' השופטת ד' בייניש כי "ראוי לבית-משפט שלמטה, שבדרך-כלל תינתן שהות לערכאה שמעל לבדוק את ההחלטה אלא אם מדובר במקרה שעל פניו יש הצדקה לשחרור" {בש"פ 11109/03 שקראנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 350 (2004)}.

11. ערר
11.1 כללי
סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"53. ערר על החלטת בית-המשפט (תיקונים: התשנ"ז, התש"ע (מס' 2), התשע"א)
(א) עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית-משפט בענין הנוגע למעצר, לשחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר, וכן רשאי ערב לערור בענין ערבותו, בפני בית-משפט שלערעור, שידון בערר בשופט יחיד.

(א1) (1) על החלטת בית-המשפט המחוזי בערר לפי סעיף-קטן (א) רשאי כל אחד מהמפורטים באותו סעיף-קטן לפנות בבקשה למתן רשות לערור לפני בית-המשפט העליון.
(2) בית-המשפט העליון ידון בבקשה בשופט יחיד, ואולם רשאי בית-המשפט העליון לדחות את הבקשה על-הסף, בלא דיון בנוכחות הצדדים; ניתנה רשות לערור כאמור, ידון בו בית-המשפט העליון בשופט יחיד ורשאי הוא לדון בבקשת רשות ערר כאילו היתה ערר.
(ב) השופט הדן בערר, רשאי להיזקק לחומר ראיות חדש, שניתוסף מאז הדיון בבית-משפט קמא.
(ג) ערר כאמור בסעיף-קטן (א) ובקשה למתן רשות לערור כאמור בסעיף-קטן (א1), יוגשו בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית-המשפט, ואולם בית-המשפט רשאי להאריך את המועד האמור מטעמים שיירשמו."

סעיף 53(א) לחוק המעצרים קובע כי עצור, משוחרר בערובה, תובע וערב רשאים לערור לבית-המשפט בכל עניין הנוגע למעצר, לשחרור, לתנאי ערובה, להפרת תנאי ערובה או על החלטה בבקשה לעיון חוזר, כל ערר בהתאם לנסיבותיו, כגון עצור רשאי לערור לבית-המשפט על ההחלטה לעצור, כמו-כן משוחרר בתנאים או התובע יכול לערור על תנאי הערובה וערב יכול לערור בעניין ערבותו {בש"פ 10962/07 מנשה מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 89 (2008)}.

11.2 סמכות בית-המשפט
הסמכות העניינית והמקומית לדון בערר נתונה לערכאת הערעור של בית-המשפט שעל החלטתו מערערים.

הערר ידון בדן יחיד.

ערר על החלטה אשר נתנה בערכאת הערעור, תהא בזכות ותידון בדן יחיד.

11.3 סדר הדין
סעיף 56(א) לחוק המעצרים, החל על הבקשה לעיון חוזר, ומסדיר גם את אופן הגשת הערר, קובע כי יש להגיש הערר בכתב ויהא עליו להכיל את עובדות ונימוקיי הבקשה.

11.4 תמצית הבקשה
בהליך של ערר, בית-המשפט בא בנעליו של בית-המשפט קמא ובוחן את ההחלטה עצמה, מבלי לעלות טענות ובקשות שלא הועלו בפני בית-המשפט קמא.

ערכאת הערר בוחנת האם נפלה טעות בהחלטת בית-המשפט קמא המצדיקה התערבות. הדגש בהליך, הוא על בחינת ההחלטה עצמה ולא כביקורת על ההחלטה. לפיכך, רשאית ערכאת הערר לבחון את חומר הראיות שבכתב ולבצע הערכה מחדש של הסיכון הנשקף משחרור העצור/הנאשם {ב"ש (נצ') 3131/05 מדינת ישראל נ' אפרים פלח ואח', תק-מח 2005(4), 9156 (2005)}.

בית-המשפט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין {בש"פ 6152/05 דוד מוסייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 4283 (2005)}.

סעיף 53(ב) לחוק המעצרים, מאפשר לשופט הדן בערר להיזקק לחומר ראיות חדש, שניתווסף מאז הדיון בבית-משפט קמא.

הואיל ולערר אין רשימת עילות סגורה, אזי ניתן להגיש ערר בכל נושא הנוגע לשחרור/למעצר/להפרה או החלטה בבקשה לעיון חוזר {בש"פ 7406/00 אגבריה עלאדין נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 740 (2000)}.

לא זו אף זו, לערב קיימת זכות עמידה, להגיש ערר על החלטה הקשורה לערבותו.

11.5 מועד ההגשה
סעיף 53 לחוק המעצרים, מבטל את סעיף 38(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "חסד"פ") וקובע כי ניתן להגיש ערר בכל עת, ללא הגבלה של זמן. כאמור הוראות סעיף זה חלות אף על בקשה לעיון חוזר.

11.6 תוכן הבקשה
סעיף 56(ב) לחוק המעצרים, מסדיר את תוכן הגשת הבקשה, בקובעו כי הבקשה כפופה להוראות סעיף 15(ג) עד(ז) לחוק המעצרים, בשינויים המחוייבים.

בבוא העורר להגיש ערר לבית-המשפט העליון, יהא עליו לצרף לכתב הערר אישור מסירת העתק לפרקליטות המדינה.

11.7 נוכחות בעלי הדין
הוראות סעיף 57 לחוק המעצרים, החלות על בקשה לעיון חוזר וכן על הערר בשינויים המחייבים, כגון מי שבמתכוון נמנע מלהגיע לדיון בערעורו, בית-המשפט יראה זאת כאילו העצור מוותר על נוכחותו בדיון.

11.8 הדיון בבקשה
בדומה לדרישות בבקשה לעיון החוזר, הערר מוגש עם נימוקים לצידו. לא אחת נקבע בפסיקה, כי מתן החלטה בערר לא יכולה להתבסס על טענות בכתב בלבד, אלא יש ליתן לצדדים לטעון בעל-פה. בשל אופי הבקשה ומהותה, הדיון ומתן החלטה כאמור יהיו בתוך זמן קצר.

כמו-כן, הואיל ולהנמקת ההחלטה בערר ישנה חשיבות רבה לצורכי המשך הליכים משפט, ראוי שבית-המשפט ינמק את החלטתו.

11.9 סמכות המותב
סעיף 54 לחוק המעצרים, מקנה לבית-משפט את אותה סמכות הנתונה לו בבקשה לעיון חוזר, קרי; רשאי בית-המשפט לקיים את החלטה אשר ניתנה בבית-המשפט קמא, לשנותה, לבטלה או ליתן אחרת.

כמו-כן, ניתן לערור בנוגע לערובה או להפרת הערובה. הסעיף מרחיב את זכות העמידה ומאפשר לערב לפנות לבית-המשפט בבקשה ליתן החלטה בעניין תנאי הערובה, לשנותן, לבטלן או ליתן אחרת.
11.10 הבדל בין עיון חוזר לערר

עיון חוזר מוגש לערכאה אשר נתנה את ההחלטה נשוא הבקשה, בעוד שערר מוגש לערכאת הערעור של בית-המשפט שעל החלטתו מערערים.

עיון חוזר יוגש לפי רשימת עילות סגורה, בעוד שערר איננו מוגבל בעילות.

היות ובקשה למעצר ימים תידון תמיד בבית-המשפט השלום והואיל ובקשה לעיון חוזר תוגש ראשית לאותה הערכאה אשר נתנה את ההחלטה, פועל יוצא מכך, שלבקשה לעיון חוזר יש מעין 3 ערכאות לדון בהם, היינו במידה ונידחת הבקשה לעיון חוזר, ניתן לערור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי, על החלטת בית-המשפט המחוזי ניתן לערור לבית-המשפט העליון.

בשונה מעיון חוזר, בערר קיימת זכות עמידה לערב בכל הנוגע לעניין ערבותו.

במקרה של ערר בית-המשפט רשאי ליתן החלטה בהסתמך על ראיות חדשות, בעוד שבבקשה לעיון חוזר, אין לעלות טענות חדשות או לסמוך הבקשה על ראיות חדשות.

הוגשה בקשה לעיון חוזר וערר, באותו עניין, בית-המשפט ידון בבקשה לעיון חוזר ובערר בנפרד.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מעצר לפני הגשת כתב אישום - עיון חוזר