חלופת מעצר

1. כללי
עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1) לחוק המעצרים מגלמת איזון ראוי בין שלום הציבור ובטחונו לבין זכותו החוקתית של הנאשם לחירותו. מאיזון בין האינטרסים המתמודדים זה עם זה, נגזרת התוצאה המחייבת או שוללת את מעצרו של הנאשם.

במאזן זה של שיקולי הפרט מול שיקולי הכלל, ניתן דגש מיוחד לזכויותיו של הנאשם בהליך שלפני המשפט מאז כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומידת ההקפדה על עניינו של הפרט - גם אם מול עניינו של הכלל - גברה וזוכה להדגשת יתר {ראה גם ב"ש (חד') 1114/08 מדינת ישראל נ' ג'בארין קייס בן עלאטיף, תק-של 2008(1), 15045 (2008)}.

אף שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא התייחס בהגדרתו לעילות המעצר ותנאיהן, הוא הביא עמו שינוי בתהליך עשיית האיזון הפנימי בין השיקולים הנוגעים לפרט לבין השיקולים הנוגעים לציבור בכללותו בתהליך קבלת ההחלטה בעניין בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בפסיקת בתי-המשפט גובשו כללים וקריטריונים לקביעת חלופת מעצר ובחינתה, הכוללים, בין היתר, את מסוכנותו של הנאשם, טיב המעשה ולאופי האכזרי והאלים ויכולתה של החלופת המעצר לסכל מסוכנותו, כאשר האמון הניתן על-ידי בית-המשפט מתייחס הן לנאשם והן לחלופה {ראה בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה ואח', תק-על 97(2), 59 (1997)}.

יודגש, כי גם אם קיים חשש של מסוכנות כלשהי, החשש הוא כזה אשר חלופת מעצר ו/או שחרור בתנאים מגבילים, יאיין את מסוכנותו של הנאשם ומבטיחה את מטרת המעצר בתנאים שפגיעתם בחירות של הנאשם פחותה.

האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים, מחייב, למעשה, שלא לעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו, על-אף קיומה של עילת מעצר {כגון: מסוכנות, שיבוש מהלכי משפט, סיכון הציבור וכיוצא בזה} וראיות לכאורה כנגדו, אם ניתן להסיר "חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם חמורה פחות" {ב"ש (חי') 2030/08 מדינת ישראל נ' דיאב בן חוסיין גנדאוי, תק-של 2008(1), 21047 (2008)}.

יוער, כי המדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. ובשים-לב, כי חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל-פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר {בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' מוחמד סעדה ואח', תק-על 97(2), 59 (1997)}.

על-פי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, משמצא בית-המשפט כי ישנן ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר כנגד נאשם ובטרם יורה על מעצר עד תום ההליכים, שומה עליו לבדוק האם יש בנמצא חלופת מעצר.

במקרה ובית-המשפט מגיע למסקנה ש"לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה", יורה הוא על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו.

מעיון בסעיף ופסיקת בתי-המשפט עולה כי אין חובה על בית-המשפט להציע חלופת מעצר אפשרית מיוזמתו ובשים-לב לחובתו לבדוק האם הנאשם הציג בפניו חלופת מעצר ראויה ואם לאו.

משכך, חובתו של נאשם או סניגורו להביא בפני בית-המשפט מספר אפשרויות לחלופת מעצר ראויה, ורק לאחר הצגתם לבית-המשפט - יוכל בית-המשפט לבחון האם עסקינן בחלופת מעצר ראויה ואם לאו.

בית-המשפט יוצא מנקודת הנחה כי נאשם שלא מציע מיוזמתו חלופת מעצר, מלמד לכאורה, כי אין בידו חלופת מעצר ראויה, אחרת היה מביאה בפני בית-המשפט. באם ימצא הנאשם חלופת מעצר, רשאי הוא, לפנות לבית-המשפט בבקשה לעיון חוזר ואזי תיבדק החלופה המוצעת לגופה.

כך לדוגמה, ב- ב"ש (חי') 2030/08 {מדינת ישראל נ' דיאב בן חוסיין גנדאוי, תק-של 2008(1), 21047 (2008)} קבע כב' השופט ש' שר כי גם אם היה מגיע למסקנה כי יש מקום להורות על חלופת מעצר ראויה, חלופה כזו, לא הוצגה בפניו ובהיעדר חלופת מעצר, אין מנוס "מקביעה פוזיטיבית בדבר מעצר עד תום ההליכים".

זאת ועוד. במידה ותהיה לנאשם/למשיב חלופת מעצר "אשר תענה על דרישות בית-המשפט", רשאי יהיה הנאשם להביאה בפני בית-המשפט, והאחרון ישקול החלופה לגופה.

יוער, כי על הנאשם וסניגורו להציע חלופת מעצר רצינית ולא סתמית ושיש לה "אחיזה במציאות". באם מסתמך הנאשם על צד ג', עליו לקבל את אישורו והסכמתו לפיקוח, בטרם יודיע על כך לבית-המשפט. על הנאשם בטרם יודיע לבית-המשפט על חלופת המעצר, לערוך בדיקה סבירה תוך ביסוס מעשי לחלופה.

זאת ועוד. "בכדי להציע אלטרנטיבה נאותה לבית-המשפט אין זה מספיק לזרוק לחלל בית-המשפט אפשרות היפוטטית וסתמית בדבר הימצאות עתידית אפשרית של הנאשם בכתובת כלשהיא, או במחיצת קרוב משפחה או ידיד כלשהם. לעניין זה צריכה ההגנה לברר קודם כל אם האנשים הנוגעים בדבר מוכנים ומסוגלים לקלוט את הנאשם בביתם, וזאת תוך ידיעה ברורה במה מואשם האדם ושהמדובר בתנאי של שחרור בערובה, שלשם בדיקת קיומו עשויים להיערך בדיקות ובירורים על-ידי המשטרה" {דברי כב' השופט ג' בך ב- בש"פ 819/93 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סורוצקי, פ"ד מז(1), 371 (1993)}.

בנוסף, על הנאשם להצטייד "באישור מטעם האנשים הנוגעים בדבר, אשר בו מובעת ההסכמה לקבל את הנאשם לתקופה המשוערת של ניהול המשפט, והנכונות לשמור עליו במידה סבירה" {דברי כב' השופט ג' בך ב- בש"פ 819/93 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סורוצקי, פ"ד מז(1), 371 (1993)}.

בטרם בדיקת החלופה "צריכה להינתן גם הזדמנות נאותה לתביעה ולמשטרה לבדוק את התאמתה של החלופה המוצעת" {דברי כב' השופט ג' בך ב- בש"פ 819/93 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סורוצקי, פ"ד מז(1), 371 (1993)}.

במקרים רבים, הנאשם מגיע לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ללא כל הצעה שהיא תוך שהוא מלווה בבני משפחתו, אשר אמורים לשמש ערבים לשחרורו תוך "קביעת עובדה" כי אלה ישמשו ערבים. במהלך הדיון עותר הנאשם כי בית-המשפט יורה למשטרה לבדוק את עברם הפלילי של ערביו בו-במקום. הלכה למעשה - יש שנתקלים בסירוב מצד התביעות ואחרים לא, ומכאן אנו סבורים כי כדי שבית-המשפט יוכל לבחון את חלופת המעצר כדבעי, על הנאשם וסניגורו, להעביר לידי התביעה את פרטי החלופה, טרם הדיון {על-אף שהעברת פרטי החלופה לידי התביעה יוצרת "סיבוך" לסניגור בניהול ההליך, אנו סבורים כי בכך, יש משום יעילות לדיון גופו, תוך מטרה לשחרר את הנאשם מהר ככל שניתן, שכן, אם הסניגור יתעכב בהצעת החלופה, כך גם בית-המשפט יתעכב במתן החלטה בבקשה והתוצאה תהא כי הנאשם יישאר, בכל העת הזו, מאחורי סורג ובריח}, על-מנת שזו תבדוק החלופה המוצעת, שכן, על התביעה לבדוק את פרטי הערבים, עברם הפלילי וכדומה.

ב- בש"פ 7575/98 {מיכאל אוליישב ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 98(4), 5 (1998)} קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן כי "בהיעדר נתונים, המצריכים ברור עובדתי לעניין תנאים הולמים לשחרורם, מוחזר בזה התיק לבית-המשפט המחוזי על-מנת שידון בחלופת מעצר".

ב- בש"פ 7900/95 {יובל ביטון נ' מדינת ישראל, תק-על 95(4), 105 (1995)} קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן כי הנתונים שהוצגו בפניה "אינם ניתנים לבדיקה בבית-משפט זה וראוי כי יבדקו בצורה יסודית על-ידי בית-משפט קמא תוך זימון מי שימצא לנכון לזמן ותוך קבלת ערבויות אישיות של מי שניתן לסמוך עליו, שיערבו לכל הדרוש כדי להבטיח את תכלית המעצר בתנאים של חלופה". לאור זאת, הוחזר הדיון לבית-המשפט המחוזי, על-מנת שזה "יבדוק את התאמת ואמינות חלופת המעצר המוצעת ויקבע אם יש צורך בערבויות אישיות או בערבויות צד ג' נוסף על אותן ערבויות וביטחונות שינתנו בהקשר לתוכנית השיקומית, ויחליט אם יש מקום לחלופה המוצעת בתנאים שימצא לנכון או שאין מקום לכך".

אין כל צל של ספק כי מן הראוי הוא "להטיל על הסניגוריה להביא לפני בית-המשפט אותן הצעות ולבדוק אותן, תוך שמיעת טענות נגד של הפרקליטות, אם ישנן כאלה" {דברי כב' השופט ח' אריאל ב- בש"פ 4824/98 מוטי אלמקייס נ' מדינת ישראל, תק-על 98(3), 441 (1998)}.

ב- בש"פ 3895/99 {מדינת ישראל נ' אהרן אפללו, תק-על 99(2), 982 (1999)} נפסק מפי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן:

"לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, שגם אם מקרה זה מתאים לחלופת מעצר - ואין אני קובעת דבר בעניין זה - לא נבדקה החלופה במידה מספקת. מטרת החלופה היא להבטיח את שלומה ובטחונה של אשתו של המשיב, ושל הציבור, לפיכך, גם אם המבקשת לא מיצתה אפשרות לחקור את האח ואת הנוגעים בדבר, עדיין חייב בית-המשפט להשתכנע, כי החלופה תבטיח את תכלית המעצר.

בענייננו, לא הוברר אם האח מתאים ויכול לשמש "שומר" של אחיו. לא הוברר מה יבטיח שבשעות היום בעוד המשיב מסתובב חופשי, לא יסכן הוא את אשתו ובטחונה. לא ברור אם המשיב מתכוון לעבוד בשעות היום, וראוי שיובא אישור מהמעביד שיבהיר אם המבקש עבד שם, כמה זמן, האם הוא מתכוון להעסיק אותו אם יהיה משוחרר והאם מוכן הוא לערוב שבשעות העבודה לא יעזוב הוא את מקום העבודה. כל אלה ועוד דורשים ליבון. שלומה ובטחונה של האישה, שלכאורה בוצעה נגדה תקיפה ותקיפה מינית, חשובים מכדי לקחת סיכונים. הבירור ייערך בהקדם האפשרי.

לאחר מתן החלטה בבית-המשפט המחוזי, יחזור התיק לבית-משפט זה להמשך דיון.

עד אז יישאר המשיב במעצר."
(ההדגשות אינן במקור)

מחובתו של בית-המשפט לקיים דיון לגופה של החלופה המוצעת תוך שהוא מנמק את החלטתו מדוע נעתר או דחה את ההצעה. כדי שיוכל לעשות כן, על הנאשם להכין מבעוד מועד החלופה המוצעת לרבות הזמנת ערבים לחקירה, השגת כל האישורים לשהייה אצל צד ג', המפקח על הנאשם וכדומה.

ב- בש"פ 4742/98 {ירון לוינסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 98(3), 28 (1998)} קבע בית-משפט קמא כי בחן את ההצעה המוצעת ואין בידו לקבלה וזאת ללא כל הנמקה ולא ברור מדברי בית-משפט קמא מדוע אין למצוא חלופה אחרת מתאימה. כב' השופט ח' אריאל קבע בדיון בערר כי עסקינן בהחלטה לאקונית.

זאת ועוד. כב' השופט ח' אריאל קבע כי "ייתכן שבסופו של דבר יחליט בית-משפט קמא שאין לפניו חלופה מתאימה, אך דבר זה חייב להיות מנומק כהלכה". יתר-על-כן, הנמקת ההחלטה הדוחה חלופת מעצר "דרושה גם כדי שהנאשם ידע מדוע אין חלופה מתאימה למעצרו ושלילת חירותו וגם ערכאת ערעור הצריכה, לעיתים, לדון בעניין, חייבת לדעת מה היו שיקולי בית-המשפט".

נקבע כי העניין יובא "בפני שופט תורן בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שידון בעניין החלופה כאמור לעיל וינמק את החלטתו".

במקרה והתביעה מתנגדת לחלופת המעצר המוצעת על-ידי הנאשם או סניגורו, סבורים אנו כי על הנאשם או סניגורו לבקש מבית-המשפט, תסקיר מעצר {על מהותו של תסקיר המעצר על-פי סעיף 21א לחוק המעצרים, נדון בפרק נפרד} במטרה לבדוק את טיבה של החלופה המוצעת ואף את מסוכנותו של הנאשם לציבור {ב"ש (ב"ש) 2036/08 מדינת ישראל נ' מאיר מזרחי ואח', תק-של 2008(1), 17384 (2008)}.

י' קדמי גורס בספרו {שם, בעמ' 198} כי "בית-המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים - על-פי הוראות סעיף 21(א)(1) - אלא במקום שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה מהחזקה במעצר. קביעתו של תנאי מגביל זה נותנת ביטוי ל"עליונותו" של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו אין לפגוע בזכות היסוד של "חופש התנועה", אלא במקום: שהעניין הציבורי אינו מותיר מנוס מכך; ולא ניתן לספק עניין זה במגבלה חמורה פחות".

זאת ועוד. "עד שבית-המשפט מורה על חלופת מעצר, שומה עליו לברר טיבה של אותה חלופה מכל צדדיה" {ראה בש"פ 819/93 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סורוצקי, פ"ד מז(1), 371 (1993)}.

הסעיף מטיל חובה על בית-המשפט לבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר, ושיהיה בה כדי להבטיח את מטרת המעצר. חובה זו היא אבסולוטית והיא חלה בכל מקרה ומקרה, תהא חומרת העבירה בה מואשם הנאשם אשר תהא. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן ב- בש"פ 4224/99 {מדינת ישראל נ' איתמר כהן, תק-על 99(2), 10 (1999)} לפיהם:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר... אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן."

וב- בש"פ 7317/05 {ההחלטה צוטטה ב- בש"פ 6083/07 מדינת ישראל נ' באסם בן מוחמד עאלם, פורסם באתר אינטרנט נבו (2007)} נפסק מפי כב' השופטת ד' ברלינר:

"החוק מורה אותנו במפורש כי מקום שחלופת מעצר יכולה להשיג את המטרה שלשמה נועד המעצר, יש להסתפק בה, שהרי פגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה... אין עילה מסויימת או עבירה מסויימת שבהתקיימן פטור בית-המשפט להציג לעצמו את השאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. גם החמורות שבעבירות מאפשרות שחרור בחלופת מעצר ... אין בנמצא עבירה השוללת א-פריורי את האפשרות לחלופת מעצר."

ב- ב"ש (ב"ש) 3077/08 {מדינת ישראל נ' פדידה ראובן ואח', תק-של 2008(1), 21733 (2008)} למרות שקמה לכאורה עילת מעצר נגד המשיבים על בית-המשפט "החובה לשקול אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה שפגיעתם בחירותו של המשיבים פחותה". בנוסף, "לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיבים ועברו".
ובשים-לב כי "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של בית-המשפט לתת בנאשם אמון" {בש"פ 8123/99 רשאד אלשוא נ' מדינת ישראל, תק-על 99(4), 280 (1999) (להלן:"פרשת רשאד")} וכדברי כב' השופט י' זמיר בפרשת רשאד:

"הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של בית-המשפט לתת בנאשם אמון. לצורך כך אף נערכה לעורר הבדיקה הפסיכיאטרית. מחוות-הדעת שנתקבלה עולה כי לא ניתן לתת בעורר את האמון הדרוש וכי קיים סיכון שאם יווצר קשר בין העורר למתלוננת ומשפחתה, יפגע בהם העורר. מבא-כוח העורר נודע לי כי הקשר בין המתלוננת לעורר דווקא התחזק לאחרונה. בנסיבות אלה החשש לשלומם ולביטחונם של המתלוננת ובני משפחתה אך עולה. לכך יש להוסיף כי חלופת המעצר המוצעת ברחובות, הכוללת התלוות לקרוב המשפחה העובד בחולון, אינה רחוקה דיה ממקום מגוריה של המתלוננת. כמו-כן, העורר כבר הורשע בעבר בשל תקיפתה של המתלוננת, ובית-המשפט גזר עליו עונש מאסר על-תנאי. מאסר זה הוא בר-הפעלה אם יורשע העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בנסיבות אלה אין אני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים."

ב- בש"פ 10426/07 {אליהו זוארץ נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 799 (2008)} קבע כב' השופט ח' מלצר כי "מעיון במכלול הראיות עולה כי אין אימת הדין שורה על העורר, ולא ניתן לתלות בו את האמון הנדרש כבסיס להשתת חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח" {ראה גם בש"פ 507/00 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1), 385 (2000)}.

הדיון בחלופת מעצר ראויה מתמקדת בשתי שאלות. האחת, האם הנאשם מסוכן. השניה, האם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו זו. הניסיון להשיב על שאלות אלה נעוצות בניסיון לצפות מראש את התנהגותו של הנאשם וכדברי כב' השופט י' טירקל ב- בש"פ 5222/97 {קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4), 702 (1997)}:

"אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שני פניה של שאלה אחת - אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?."

יוער, כי גם כאשר קיימות עילות מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות שומה על בית-המשפט לבדוק אם יש בחלופות המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- בש"פ 4224/99 {מדינת ישראל נ' כהן, תק-על 99(2), 10 (1999)}:

"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן."
{ראה גם בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 4652 (2006); ב"ש (חי') 4233/07 מדינת ישראל נ' כאמל בן מוחמד עוויד ואח', תק-מח 2008(1), 5944 (2008)}

ב- בש"פ 3442/98 {מדינת ישראל נ' אייל מלכא, תק-על 98(2), 1161 (1998)} קבע בית-המשפט:

"כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית-המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה."

מעצר עד תום ההליכים של נאשם איננו מהווה מקדמה על חשבון עונש, ועל-כן, יש לבחון מול האינטרס הציבורי ושלום הציבור כנגזר את מידת הפגיעה בחירותו של הנאשם. בעניין זה, חשיבות רבה באשר לדרגת הראיות הלכאוריות ולשאלה, האם ניתן לאיין את מסוכנות של הנאשם בחלופות מעצר {דברי כב' השופט יצחק כהן ב- ב"ש (נצ') 75/08 מדינת ישראל נ' מוחמד בן שווכאת טומקי, תק-מח 2008(1), 5876 (2008) (להלן: "פרשת מוחמד")}.
בפרשת מוחמד קבע כב' השופטת יצחק כהן כי המשיב/הנאשם ללא עבר פלילי מסוג כלשהו ועל-כן, ניתן להשיג את מטרת המעצר, בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור.

ב- ב"ש (חי') 1509/08 {מדינת ישראל נ' ע' בן ר' א', תק-של 2008(1), 8592 (2008)} נפסק מפי כב' השופט א' טובי:

"12. משהגענו עד הלום, יש לשקול באם ניתן להשיג מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב תהא פחותה. בדיון שהתקיים בפניי סיפר המשיב כי על-אף מעורבותו בפלילים בעבר, הרי שמזה ארבע שנים הוא נמצא מחוץ למעגל הפשיעה וכי שיקם את חייו, הקים עסק לפרנסתו ונגמל מסמים. דומה כי בנסיבות המקרה, ועל-אף הדברים דלעיל לגבי מסוכנותו של המשיב, מן הדין לשקול קיומה של חלופת מעצר, ובמסגרת זו לבחון באם ניתן להפיג את מסוכנותו באמצעים שחומרתם פחותה מהחזקתו מאחורי סורג ובריח...

13. עיון בעברו של המשיב מלמד כי לחובתו אמנם הרשעות קודמות, אלא שפרט לכך שהדבר מעיד כי אין מדובר באדם שזו הסתבכותו הראשונה עם החוק, אין הוא מצביע בהכרח על עבר עשיר במישור האלימות במשפחה.

על-אף האיומים המסוכנים שהשמיע המשיב כנגד המתלוננת, סבורני כי בנסיבות דידן יש לאפשר לשירות המבחן להביע דעתו המקצועית לגבי חלופות מעצר ותנאי שחרור אפשריים נוסף לבחינת מסוכנותו של המשיב.

14. אשר-על-כן אני מורה על הכנת תסקיר מעצר כאמור, אשר יוגש עד ליום 14.02.08."

ב- בש"פ 5859/04 {מדינת ישראל נ' אבו סבייח, תק-על 2004(2) 2776, 2777 (2004)} פסק מפי כב' השופט מ' חשין:

"השאלה הראשונה איפוא שבית-המשפט משווה לנגד עיניו היא, אם ניתן לבטל את המסוכנות הנשקפת מפלוני על דרך של חלופת מעצר. כך למשל, אם מדובר בפלוני שיש ראיות לכאורה להיותו שודד-רוצח שעבר פלילי עשיר מאחוריו, לא יעלה על הדעת לשחררו ממעצר הואיל ולא ניתן להשיג את מטרת המעצר אלא במעצר ממש ולא בחלופת מעצר. רק אם מגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי המסוכנות הנשקפת מן הנאשם מסוכנות היא שניתן לבטלה או להפחיתה בעיקרה - לפי המשוער - על דרך של חלופת מעצר, רק אז יבחן בית-המשפט אם חלופת מעצר המוצעת, חלופת מעצר ראויה היא בנסיבותיו של העניין."

סניגורים רבים, לאחר שבית-המשפט דחה את החלופה המוצעת מטעמו של הנאשם, חוזרים ושבים, לאחר תקופה מצומצמת, ומציעים לבית-המשפט, את אותה חלופה, "אותה גברת בשינוי אדרת". ראוי היה, כי "התנהגות" זו תופסק לאלתר שכן, היא פוגעת אך ורק בנאשמים, המצויים במעצר. "התנהגות" שכזו גורמת לדיון בטענות שכבר נידונו בפני בית-המשפט ולהארכת הדיון לחינם תוך שהנאשם מצוי בכל אותה עת, במעצר. אנו סבורים כי במקום לנהל "הליך סרק" שכזה, מוטב היה כי היה מושקע מאמץ לאתר חלופת מעצר אחרת וראויה.

כך לדוגמה נפסק ב- ב"ש (יר') 9618/08 {מדינת ישראל נ' לוי אהוד, תק-של 2008(1), 19338 (2008)}. ם קבע כב' השופט מ' בן-עטר כי "חלופת המעצר המוצעת היא אותה חלופה, אשר היתה קיימת בעבר ואשר הוכחה כבלתי-מספקת וכבלתי-יעילה. החלופה האמורה לא תוכל לשמש עוד כחלופה. הדבר עולה בבירור מהאמור לעיל בהחלטה זו ואין צורך לחזור על דברים או להכביר מילים".

האלטרנטיבה למעצר מבוססת בעיקרה על אמון בנאשם שהרי אין אפשרות ממשית כי בית-המשפט יפקח על מעשיו של הנאשם {ב"ש (יר') 2128/98 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-מח 98(2), 3771 (1998)}.

כך לדוגמה, ב- ב"ש (יר') 1592/97 {נאור צוברה נ' מדינת ישראל, תק-מח 98(1) 1233 (1998)} דחה בית-המשפט את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר מחמת חוסר אמון בעורר/בנאשם ובקרוביו. אמונה כאמור נבחנת על מספר עדנים:

- עברו הפלילי של הנאשם. האם עסקינן בעבירה חד-פעמית ואם לאו. ככל שמדובר במספר עבירות גדול, כך שתהא עדיפות לעצור הנאשם ולא לשחררו.

- אופן ביצוע העבירה, קרי, האם מדובר בביצוע מתוכנן או מורכב.

- רמת הפיקוח הנדרשת על הנאשם עת ישוחרר לחלופת מעצר.

- התנהגותו של הנאשם לאחר ביצוע העבירה.

- במקרה ועסקינן באירוע בודד תוך ביצוע המעשה בחוסר מקצועיות וברשלנות וכאשר הנאשם ללא עבר פלילי, יטה בית-המשפט לקבל את חלופת המעצר, במידה וזו תהיה.

ב- בש"פ 2089/98 {מדינת ישראל נ' סיני בן כלפו בלולו, תק-על 98(1), 160 (1998)} נפסק מפי כב' השופט מ' חשין:

"אני מסכים לכל דבריו של השופט כולם; לכל הדברים - חוץ מאשר למסקנה. סבורני כי הסיכון בשיחרורו של המשיב עולה בהרבה על הסיכוי שלא יחזור על מעשיו הרעים. אני חולק איפוא על מסקנתו של בית-משפט השלום.

אשר לבית-המשפט המחוזי: בית-המשפט מסכים לסיכון בשיחרורו של המשיב ממעצר, ומוסיף הוא כי 'הפן הנוסף שמצטרף לחומרה הוא העובדה שהמשיב חזר לסורו כאשר נימצא בתקופה זו במבחן טהור וניתנה לו על-ידי בית-המשפט הזדמנות של פז לחזור מסורו לדרך הישר, הזדמנות שכנראה החמיצה'. לאחר דברים אלה - דברים המוליכים אותנו, לכאורה, לכיוון של מעצר - מוצאים אנו את בית-המשפט המחוזי אומר, להפתעתנו, דברים אלה: 'נימוק זה, צודק ככל שיהיה, מתאים יותר לטיעונים לעונש הראוי למשיב, מאשר לצורך הדיון בענייננו'. צר לי, אך חולק אני על דברים אלה. לא אכפור בדברי בית-המשפט כי המעילה באמון מצידו של המשיב ראוי לה שתבוא במניין לעת גזירת עונשו.

ואולם אינני מסכים כי אותו שיקול של מעילה באמון אינו יפה אף לענייננו עתה. המשיב הוכיח לנו במעשיו כי אין מורא הדין עליו, כי התחייבות בעיניו אינה התחייבות, כי תקיעת-כף היתה כלא היתה. המשיב הוא אדם מסוכן לציבור ויש להגן על הציבור מפניו שמא יוסיף וילך בדרך הרעה שכבש לעצמו.

אני מחליט לקבל את הערר ואני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים."
(ההדגשה איננה במקור)

2. חלופת מעצר לצורך גמילה
הלכה ידועה היא, כי שחרור הנאשם לחלופת מעצר לצורך גמילה הינו שיקול שיש לקחתו במסגרת הטיעונים לעונש ורק במקרים חריגים, יורה בית-המשפט, על שחרור הנאשם לחלופת מעצר לצורך גמילה.

ב- ב"ש (חי') 4487/07 {מדינת ישראל נ' זק ג'קי בן דוד דהן, תק-מח 2008(1), 6483 (2008)} קבע כב' השופט ר' שפירא כי בנסיבות התיק שהובא בפניו, אין מקום לשחרר את הנאשם/המשיב לחלופת מעצר לצורך גמילה {ראה גם בש"פ 1731/07 אברהם ממן נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 2932 (2007)}.

בית-המשפט פסק לא אחת, כי הבחינה של גמילה כחלופת מעצר היא חריג שבחריגים {בש"פ 163/05 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 743 (2005)}.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב- בש"פ 7399/01 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 2255 (2001)}:

"בחינת חלופת מעצר אינה פעולה הנעשית בחלל הריק. היא נעשית כחלק ממכלול שיקולים ההולמים נסיבות מיוחדות של מקרה. מכאן שמקום שמשתכנע בית-המשפט מחומר הראיות והנתונים שלפניו כי חלופת מעצר, תהא אשר תהא, לא תשיג את מטרת המעצר, אין הוא חייב בבחינה פרטנית של חלופות - בחינה אשר בלאו הכי לא תישא פרי."

העיתוי הראוי לבחינת הפניה לטיפול גמילה הוא בשלב הטיעונים לעונש {ראה גם בש"פ 4068/03 ירון אלחרר נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 1253 (2003)}.

שחרור הנאשם ממעצר לשם תחילת טיפול גמילה, ייעשה אך ורק במקרים חריגים בלבד, תוך מתן משקל הולם לנסיבות מקרה ומקרה, ובהם בין היתר, מסוכנותו של הנאשם, עברו הפלילי, סיכויי הצלחת הטיפול, המוטיבציה של הנאשם והשפעת הטיפול על המשך ההליך הפלילי. כך לדוגמה אשפוז מרצון לצורך גמילה בטרם ביצוע העבירה, עשוי להוות אינדיקציה לרצינות כוונותיו של הנאשם {בש"פ 7511/06 צ' מ' נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 5052 (2006)}.

אם נסכם, נאמר כי הכלל הוא שאין משחררים נאשם ממעצר לצורך גמילה ואילו החריג הוא, שחרור לצורך גמילה כחלופת מעצר ורק לאחר בחינה אינדיבידואלית של נסיבות כל מקרה לגופו.

ב- בש"פ 621/08 {רומן סימונדייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 902 (2008)} נפסק מפי כב' השופטת ע' ארבל:

"זהו ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון גניבה, שוד, ניסיון שוד, ניסיון להכשלת שוטר במילוי תפקידו וניסיון בריחה...

ככלל, אין מתחילים בהליך גמילה מסמים לראשונה במסגרת חלופת המעצר, וכבר נפסק כי העיתוי הראוי לגמילה מסמים הוא בדרך-כלל שלב ריצוי העונש ולא שלב המעצר (ראו למשל: בש"פ 4068/03 אלחרר נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 1253 (15.05.03); בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 711 (09.01.05)). יחד-עם-זאת, לכלל זה קיימים חריגים ויתכנו מקרים בהם יראה בית-המשפט טעם לאפשר לנאשם שטרם הורשע, אך קיימת עילה למעצרו עד לסיום המשפט, להשתחרר בחלופה שתאפשר לו להיזקק מייד למסגרת טיפולית. שיקוליו של בית-המשפט בעניין זה יכללו, בין היתר, את מידת מסוכנותו של הנאשם, את סיכויי הצלחת הטיפול ואת השאלה האם רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו רצון כן ואמיתי או שהוא נועד להתחמק משהות במעצר (ראו למשל: בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 140 (1999); בש"פ 10491/05 גלם נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 1510 (16.11.05); בש"פ 10562/05 גבאי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 2172 (04.12.05)).

8. בענייננו, דומה כי רצונו של העורר להתחיל בהליך גמילה הוא כנה ואמיתי ואינו נובע משיקולים שעניינם התחמקות ממעצר, וכך התרשמתי גם מדבריו בפניי. עם-זאת, אני סבורה כי שני הפרמטרים הנוספים מטים את הכף לחובתו. ראשית, העורר שהה בעבר במסגרת טיפולית לגמילה מסמים, אך הטיפול נכשל, ולא עלה בידו של העורר לספק הסבר מדוע הפעם צפוי הליך הגמילה להסתיים בתוצאה שונה. כמובן, יש לקוות שהליך הגמילה יצליח, אך בשלב הנוכחי לא ניתן להתעלם מניסיון העבר. לא זו אף זו. מסוכנותו של העורר, וזה העיקר, אינה מאפשרת בשלב זה שיחרורו למוסד גמילה. על-פי המיוחס לו, שדד העורר נשים קשישות וחסרות ישע תוך שהוא מפעיל כלפיהן אלימות. גם אם פעל בהשפעת הסם אין להתעלם מכך שההתנהגות המיוחסת לעורר היא חמורה ומכוערת ויש בה ללמד עליו כי הוא אינו בוחל באמצעים על-מנת לספק את תאוותו לסם (לעניין המסוכנות הצומחת ממעשים שיש בהם לפגוע בקשישים ראו למשל: בש"פ מדינת ישראל נ' פרץ (טרם פורסמה, 12.12.06); בש"פ 6473/06 גנון נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 2700 (20.08.06); בש"פ 3383/07 מחרייב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(2), 2142 (25.04.07)). הדברים מקבלים משנה-תוקף נוכחת עברו הפלילי של העורר הכולל עבירות סמים רבות ובהתחשב בכך שהמעשים המיוחסים לעורר בוצעו זמן קצר יחסית (חודשיים וחצי) לאחר ששוחרר ממאסר. אני ערה לנסיבות המורכבות בהן בוצעו העבירות ולנסיבותיו האישיות הקשות של העורר. כאמור, העורר חי חיים נורמטיביים בארץ מוצאו, ובדידותו בארץ שהובילה להתחברותו ל"אנשים הלא נכונים", כך לדברי בא-כוחו, וקליטתו הקשה הן שהביאו אותו למקום אליו הגיע. יחד-עם-זאת חומרתן של העבירות בעינה עומדת, ובנסיבות אלו, לא ניתן להבטיח כי בעת מצוקה לא ימלט העורר מהקהילה הטיפולית. הגנה על עוברי אורח ובעיקר קשישים, קורבנות פוטנציאליים עתידיים, מחייבת את כליאתו של העורר מאחורי סורג ובריח. על רקע כל האמור, האינטרס הציבורי לשלומם וביטחונם גובר.

9. אני מודעת להמלצתו של שירות המבחן על שחרורו של העורר לקהילה הטיפולית. ברי, כי על בית-המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד-עם-זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה המתייחסת למערער בלבד ובית-המשפט עצמאי ומחוייב בהפעלת שיקול-דעתו בהתחשב בשיקולים נוספים (ראו גם: בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2597 (30.10.02); בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל, תק-של 2005(1), 17573 (08.06.04); בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 4061 (29.06.05)). בענייננו, ניצבים אל מול ההמלצה שבתסקיר שירות המבחן המעשים הקשים המיוחסים לעורר, עברו הפלילי והמסוכנות הצומחת ממנו, ומכריעים את הכף.

10. העורר ניסה להישען על עניין אוזן, במסגרתו שיחרר בית-משפט זה נאשם שהואשם בעבירות סמים לקבילה הטיפולית רמות יהודה. אני סבורה כי יש לאבחן בין עניין זה למקרה המונח בפניי. בעניין אוזן הורשע הנאשם בעבירות סמים בלבד. מבלי להקל ראש בחומרתן של עבירות אלו, הרי שבענייננו העבירות המיוחסות לעורר שכללו, כאמור, הפעלת אלימות כלפי קשישות חסרות ישע, חמורות לאין ערוך. יתר-על-כן, בעניין אוזן הורה בית-המשפט על שחרור הנאשם לקהילה טיפולית, בין היתר, על-מנת שלא לפגוע בצפיות שנוצרו אצל המבקש נוכח הוראתו של בית-המשפט קמא על הגשת תסקיר מעצר שיבחן חלופות מעצר אפשריות. בענייננו, לא ניתן לומר כי נוצרו אצל העורר הסתמכות או ציפיה כאמור, נוכח הצהרותיו החוזרות ונשנות של בית-המשפט קמא כי אין בהחלטותיו באשר להגשת תסקיר מעצר כדי להביע דעה בשאלת מעצרו עד תום ההליכים.

11. כפי שציינה באת-כוח המדינה, נוכח הודאתו של העורר בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום והצהרתו של בא-כוחו כי לא ינוהלו הוכחות, יש לקוות כי ניתן יהיה לסיים את ההליך הפלילי במועד קרוב. בטוחני כי המוטיבציה שמביע העורר להשתתף בהליך גמילה תימשך, וכי התועלת שיכולה לצמוח מכך לעורר ולחברה כולה תקבל את המשקל הראוי בגזירת העונש.

לאור האמור, הערר נדחה."

ב- ב"ש (רח') 1017/08 {מדינת ישראל נ' דבראשוילי אדוארד, תק-של 2008(1), 26259, 26261 (2008)} נפסק מפי כב' השופטת איריס לושי-עבודי:

"אשר להצבת המשיב במסגרת של קהילה סגורה לגמילה מסמים, יש לדחות גם אפשרות זו. כאמור לעיל, שירות המבחן מעריך כי המשיב אינו מסוגל לערוך שינוי של ממש במצבו ויתקשה להתמודד עם גבולות חיצוניים נוקשים שמציבה קהילה כזו. לכך מצטרפת העובדה כי המשיב עצמו לא יזם כל ניסיון לשנות את מצבו וטען כי ברצונו להתחיל תהליך גמילה רק לאחר שנתפס בביצוע העבירה וחרב המעצר על תום ההליכים הונחה על צווארו. עובדה זו מחזקת את המסקנה שאליה הגיע שירות המבחן, לפיה לא אלה הנסיבות ולא זה הזמן לנקוט בהליך כזה. עמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה ב- בש"פ 8688/04 חסדאי נ' מדינת ישראל באמרה:

'עיקרון מקובל בפסיקתנו הוא כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לפתיחה בהליך גמילה במי שלא השתלב בכך קודם לביצוע העבירה נשוא המעצר והשתלבותו נושאת פרי. הליך גמילה עשוי להשתלב במסגרת ריצוי עונש מאסר לתקופה משמעותית, ואין הוא מתאים למסגרת תקופת ביניים בה אדם עצור לצורך ניהול משפטו. יעילותו של מסלול גמילה כחלופת מעצר מוטל בספק מבחינה שיקומית, והוא עלול להחטיא את מטרות חוק המעצרים בהגנה על האינטרס הציבורי ובטחונו.'

מכלל האמור לעיל הגעתי לכלל דעה כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו."

ב- ב"ש (חי') 1711/08 {מדינת ישראל נ' אנטון בן אלכסנדר יבסייב, תק-של 2008(1), 21725, 21728 (2008)} נפסק מפי כב' השופט ג' אנגל:

"במקרה דנן, ונוכח העובדה כי שירות המבחן החל את ההליך בעניינו של המשיב, והמדובר בתהליך גמילה ראשוני של המשיב, הריני סבור כי יש לאפשר לשירות המבחן לסיים עבודתו באופן שיוגש תסקיר משלים.

יחד-עם-זאת, יודגש, כי אין בכך כדי להביע עמדה בשאלת שחרורו של המשיב בסיום ההליך, שכן תסקיר המבחן הינו בגדר המלצה המתייחסת למשיב בלבד ובית-המשפט עצמאי ומחוייב בהפעלת שיקול-דעתו בהתחשב בשיקולים נוספים. לפיכך, רצוי כי המשיב לא יפתח הסתמכות או ציפיה מצידו.

אשר-על-כן הריני מורה כדלקמן:

א. על שירות המבחן להכין ולהגיש לבית-המשפט, תוך 20 יום, ולא יאוחר מיום 26.03.08 תסקיר משלים בעניינו של המשיב. בתסקיר המשלים יבחן שירות המבחן את שאלת ו/או אפשרות גמילתו של המשיב במסגרת שירות בתי הסוהר.

ב. לאור המלצת שירות המבחן, בא-כוח המשיב יטפל בסידורים המפורטים בתסקיר המבחן, לרבות תיאום מועדי הבדיקות הרפואיות והעברת המסמכים הרלבנטיים וקביעת ראיון קבלה למשיב ככל שיידרש לאישפוזית בטמרה.

ג. יציאתו של המשיב לבדיקות הרפואיות ו/או לראיון הקבלה יעשה באמצעות ליווי שירות בתי הסוהר."

ב- ב"ש (אי') 1002/08 {מדינת ישראל נ' דמיטרי שקוץ ואח', תק-של 2008(1), 13728 (2008)} נפסק מפי כב' השופט י' עדן:

"14. בנסיבות האמורות אינני מוצא לנכון לבדוק כעת האם נתקיימו במבקש הנסיבות החריגות אשר יאפשרו הליך גמילה במעצר, מקום שההליך לא החל עובר למעצר. יצויין כי לא מצאתי מקום לאבחנה עקרונית בין סמים לאלכוהול בהיבט זה.

עוד אוסיף כי מעיון בתיק החקירה עולה כי התיק העיקרי קבוע להוכחות ליום 05.03.08, פחות מחודש מהיום.

15. חומרת העבירה ונסיבות ביצועה מעידות על מסוכנות רבה העולה מהמשיב. מסוכנות אשר ספק רב אם ניתן לאיינה באמצעות שחרור לחלופה שאיננה סגורה.

אינני מוצא כי המסגרת הטיפולית המוצעת, אשר לדברי שירות המבחן היא 'חלופת מעצר על אחריותו הבלעדית של האדם', מהווה חלופה אשר יש בה כדי לאיין את המסוכנות העולה מהמשיב.

16. מדובר בעבירת אלימות קשה המעידה על מסוכנות רבה. תאור העבירה מצביע על אירוע מתמשך המתחיל מחוץ לחנות, ונמשך בתוכה, תוך גרימת חבלות של ממש למתלונן.

המשיב מבצע את העבירה בזמן שתלוי כנגדו מאסר מותנה.

17. אין בפני כל חלופה של ממש אשר יכול ויהיה בה כדי לאיין את המסוכנות. אוסיף כי ספק בעיני אם קיימת חלופה אפשרית כאמור."

3. עבירת הרצח
רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, בית-המשפט יסתפק בחלופת מעצר, של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לבטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו.

יתר-על-כן, אדם שאיננו בוחל בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, איננו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה - שיקיים את תנאי שחרורו.

מקום בו לכאורה מואשם אדם ברצח אדם - אין להניח כי צווי בית-המשפט, יהא בהם בכדי להטיל עליו מורא כלשהי. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים - יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו.

אדם המואשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אף איננו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים.

זאת ועוד. משיודע נאשם כי אם יורשע בדין, דינו לכלות ימיו בין כותלי בית הסוהר, ספק רב אם יש דבר שירתיעו מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת {להרחבה ראה דברי כב' השופטת ד' ביניש ב- בש"פ 2646/97 סהראב עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1), 523 (1997)}.

ב- ב"ש (יר') 10291/07 {מדינת ישראל נ' נאיף אבו סרחאן, תק-מח 2008(1), 1152 (2008)} קבע כב' השופט משה רביד כי "חלופת המעצר שהוצעה על-ידי בא-כוח המשיב, לפיה המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית אביו, ולחילופין, יגבש חלופת מעצר בחיפה, אין בה כדי לאיין המסוכנות הברורה העולה מהמעשים החמורים המיוחסים למשיב בכתב האישום, רצח שתי נשותיו ובתו וניסיון רצח בתו הנוספת".

לדעת כב' השופט משה רביד, חלופת המעצר המוצעת, לא תבטיח שמירה על שלום הציבור ומניעת שיבוש הליכי משפט.

ב- בש"פ 10977/07 {מאור כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 94 (2008)} נפסק מפי כב' השופט א' רובינשטיין:

"ב. (1) ביום 07.05.07 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח אגב ביצוע עבירה (בביצוע בצוותא), קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) וניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בביצוע בצוותא)...

ה. ועם-זאת כשלעצמי סבורני, לא בלי התלבטות, כי יש לשוב ולבדוק את נושא החלופה, גם נוכח מצבו הנפשי והרפואי של העורר (הטעון כמובן אישוש של רופאי שירות בתי הסוהר), אך בראש וראשונה כדי לוודא אם ניתן להפיג את המסוכנות במידה מירבית בחלופה ותנאים מגבילים כפי שנמנו בהחלטה הקודמת מ- 29.06.07. יש להביא בחשבון גם את העובדה שמשפטו של העורר, העצור מזה 8 חודשים ומחצה, טרם החל; ראו גם בש"פ 8807/03 מדינת ישראל נ' שמש, תק-על 2003(3), 1966 (השופט גרוניס); בש"פ 10219/07 קוהן נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 4245 (ניתן ביום 25.12.07); בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 3675 (ניתן ביום 13.12.07). אמנם לא היו אלה תיקי רצח, אך עסקו בעבירות חמורות, כמו ניסיון לרצח ושוד.

ו. במקרה דנא שילוב הנסיבות מצדיק לדידי ניסיון נוסף לתור אחר חלופה. ראשית, המשפחה תציג לשירות המבחן חלופה נוספת - דבר זה הוא הראוי והעדיף - והשירות יבדקנה, בלא שננעלה כליל הדלת גם לחלופה בבית הסבתא בפיקוח הסבתא, האב והדודה, אם ישתכנע בהמשך שירות המבחן כי תסכון. התוצאות יונחו לפני בית-המשפט המחוזי. אציע גם, ובכך הדגש, כי ייערך מפגש בין נציגי שירות המבחן לבין הרופאים המטפלים בעורר במעצרו בתחום הפסיכיאטרי ובקשר למחלת המעיים ממנה הוא סובל, ושירות המבחן יעדכן את בית-המשפט בתוכן הדיון בזיקה לעניין החלופה, גם אם אני מניח כי הטיפול הרפואי יכול להינתן גם במעצר. תסקיר בדבר כל אלה יונח בפני בית-המשפט המחוזי בתוך 21 יום. בית-המשפט ישוב ויבדוק אם ניתן להפיג את המסוכנות כראוי, כמובן בהגבלות מסוג אלה שנמנו בהחלטתי מ- 29.06.07. עד להחלטה נוספת יוותר העורר במעצר, ושירות בתי הסוהר יתן אל לבו את החובה לקיים את החלטת השופט נויטל מיום 18.12.07 לעניין השגחה על העורר ככל משפטה וחוקתה."

4. עבירת האונס ומעשה מגונה
ב- ב"ש (יר') 4187/08 {מדינת ישראל נ' שלום משה בן ציון, תק-מח 2008(1), 10692 (2008)} קבעה כב' השופטת חנה בן-עמי כי נוכח העובדה כי הנאשם ביצע, לכאורה, חלק מן המעשים, המיוחסים לו, בביתו שלו, וזאת בשילוב האישום בדבר הטרדות בטלפון, אין מנוס מלקבוע, כי מעצר בית איננו יכול להפיג את מסוכנותו.

כמו-כן, כב' השופטת חנה בן-עמי, דחתה טענתו של סניגורו של הנאשם בדבר שחרור מלא ממעצר, תוך איסור על הנאשם ליצור כל קשר שהוא עם המתלוננת.

5. תופעת הסיכנאות
ב- בש"פ 5379/06 {הנוק מלסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 149 (2007)} דחתה כב' השופטת א' חיות את עררו של מי שלא שוחרר לחלופת מעצר, וזאת למרות תסקיר מעצר שהמליץ על שחרורו, וכדבריה:

"תופעת הסכינאות פשתה בארצנו כאש בשדה קוצים וכבר פסקנו פעם אחר פעם, כי אף שככלל יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, מי שיש כנגדו ראיות לכאורה על מעשה דקירה כגון זה שבפנינו, אין מקום לשחרורו לחלופת מעצר בשל מסוכנותו, אלא אם התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת."
(ההדגשה איננה במקור)

6. עבירת הסמים
נפסק לא אחת, כי רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן, ניתן יהיה לאיין בחלופת מעצר את מסוכנותו של מי שקיימות לגביו ראיות לכאורה לביצוע עבירות של סחר בסמים. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ע' ארבל ב- בש"פ 5858/05 {סאמר אבו עמרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 468 (2005)}:

"אכן, בית-המשפט מחוייב לבחון היתכנותה של חלופת מעצר ואולם, ישנם מקרים בהם אין ספק של ממש כי אין תחליף הולם למעצר וכי חלופה אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של נאשם, כפי שהיא עולה מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומחומר הראיות. כזה הוא המקרה שבפניי. גם אם מדובר בצעיר ללא עבר פלילי, גם אם מדובר בתקופת פעילות קצרה באופן יחסי, אין בידי להתעלם מכך שלכאורה העורר, ככל הנראה על רקע מצב כלכלי, בחר לשלוח ידו בעיסוק הממאיר של סחר בסמים ולהפוך לאיבר מאיבריו של ארגון פשיעה. בנסיבות אלה שומה עלינו למנוע כל אפשרות של התחדשות הפעילות הנטענת. בנוסף, ובהתייחס לטענה בדבר 'היעדר מסוכנות עצמאית' של העורר אציין, כי מי שמתפתה לעסוק בסחר בסמים עושה כן בשל התמורה הנאה שבצידו. החשש כי ימצא דרכו בשנית למחוזות הסחר בסם, כאשר הוא מכיר ככל הנראה אנשים העוסקים בתחום, אינו ערטילאי ומחייב הוא את מעצרו."

{ראה גם בש"פ 5852/01 רואה נ' מדינת ישראל, דינים עליון ס 152 (2001); בש"פ 3445/02 מדינת ישראל נ' ליאור בן יונה כהן שבתאי, תק-על 2002(2), 362 (2002); בש"פ 7180/03 מדינת ישראל נ' כפיר לוי, תק-על 2003(3), 318 (2003); בש"פ 632/06 עלא חינאווי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 1518 (2006)}

בית-המשפט, נוקט בגישה מחמירה בעבירת הסמים שכן, הוא יוצא מתוך נקודת הנחה, ולדעתי, מוצדקת, כי ניתן ללא כל קושי, לנהל עסקי סחר בסמים גם ממקום מעצר בית, תוך שימוש באמצעי תקשורת ושליחים המשמשים כידו הארוכה של סוחר הסמים {ראה לדוגמה בש"פ 294/06 סאמר בלעום נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2467 (2006); בש"פ 6648/05 רמי חדד נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 1874 (2005)}.

ב- בש"פ 294/06 {סאמר בלעום נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2467 (2006)} עסקינן באדם צעיר בעל עבר נקי, וכתב האישום מייחס לו חמישה אישומים של תיווך וסחר בסם מסוכן. בית-המשפט לא הסכים לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר של מעצר בית ובניגוד להצעה שהועלתה בתסקיר המעצר וכדברי בית-המשפט:

"עובדת גילו הצעיר, יחסית, של העורר ועברו הנקי אינם משמשים, בנסיבות העניין, משקל שכנגד למסוכנותו, העולה מריבוי העבירות שבהן הוא מואשם ונוכח חומרתן. גם העובדה כי מדובר בסמים שאינם מוגדרים כקשים אינה משנה את פני הדברים לעניין זה, שכן סחר בסמים קשים כקלים מהווה עבירה חמורה המסכנת את שלום הציבור, מה גם שמי שידו משגת לספק בזמינות סמים קלים, אין להוציא מכלל אפשרות כי הוא עשוי להשתמש במקורותיו גם לצורך אספקת סמים קשים."
(פסקה 7 לפסק-הדין)

ב- ב"ש (עכו) 2363/08 {מדינת ישראל נ' דגן (אלגרבלי טולדנו) רות, תק-של 2008(1), 23078 (2008)} נפסק מפי כב' השופט יעקב בכר:

"העבירות המיוחסות למשיבה בכתב האישום הינן החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית.

בתאריך 02.03.08 סמוך לשעה 11:30 בכפר יסיף החזיקה המשיבה ב- 3 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג "הירואין" במשקל כולל של 1.549 גרם.

הסניגור הפנה את בית-המשפט להחלטת כב' השופט אלטר ב- ב"ש 6081/07 מיום 29.11.07 בעניין דומה.

שוכנעתי, כי המקרה שנדון בפני כב' השופט אלטר דומה לנסיבות המקרה שבפניי וכי אכן עסקינן בנרקומנית הרוכשת סמים לצריכתה העצמית, כפי שניתן להסיק מנסיבות המקרה שבפניי, המשיבה הגיע לתחנה לממכר סמים ורכשה סם.

בנסיבות העניין, נוכח העובדה שאין עסקינן בכמות גדולה של סם הרי שקיים סיכוי של ממש שיהא בידי המשיבה להניח את דעתו של בית-המשפט, שהחזקת הסם הינה לצריכה עצמית.

אשר-על-כן, הנני להורות על שחרורה של המשיבה בתנאים הבאים:

א) מעצר בית חלקי בביתה משעה 20:00 ועד 07:00 למחרת. כאשר שוטר ממשטרת ישראל רשאי בכל עת לבוא לבית בו המשיב שוהה על-מנת לוודא כי אכן המשיבה ממלאת אחר תנאי מעצר הבית.

ב) ערבות עצמית וצד ג' בסך 10,000 ש"ח כל אחד להבטחת קיום תנאי השחרור."

ב- ב"ש (אי') 2431/07 {מדינת ישראל נ' אברהם אלמליח, תק-של 2008(1), 5712 (2008)} נפסק מפי כב' השופט י' עדן:

"חלופת מעצר
14. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים משמיענו דבר החובה לבדוק האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם תהיה פחותה, זאת הואיל ומטרת המעצר הינה מניעתית ולא עונשית.

15. בית-המשפט אינו פטור מחובה זו גם במקרים של עבירות חמורות, לרבות סחר בסמים. ואולם, אין משמעות הדבר כי על בית-המשפט לבחון בכל מקרה את החלופות לגופן. יש לבחון תחילה האם ניתן לאיין באופן עקרוני את המסוכנות, ורק אם התשובה חיובית, עליו לבדוק החלופות.

16. הבחינה של בית-המשפט במסגרת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים הינה דו-שלבית:

'בחינתו של בית-המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו-שלבית. ראשית, מוטל על בית-המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יבחן בית-המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו (ראו לעניין זה, בין היתר, בש"פ 10414/05 משה ניסנוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 1382; בש"פ 10210/05 עדנאן אלעטאונה נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 1281; בש"פ 5277/05 מדינת ישראל נ' חאתם (עומר) דחלה ואח', תק-על 2005(2) 2056; בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח, תק-על 2004(2) 2776).'

17. כפועל יוצא מהאמור לעיל, אין חובה לבדוק חלופה בכל מקרה ומקרה (במסגרת השלב השני), אלא יש לצלוח תחילה את השלב הראשון.

18. ההלכות הברורות והעקביות ביחס לסוחרי סמים הינן כי בשל המסוכנות בעבירה, בשל האפשרות לבצעה גם בהימצא הנאשם במעצר בית, ובשל הצורך להגן על שלום הציבור, רק במקרים חריגים ישוחרר סוחר סמים לחלופת מעצר.

'המדיניות הנוהגת והמקובלת הינה כי בדרך-כלל יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים של נאשם המואשם בביצוע עבירות של סחר בסמים וזאת על-מנת להגן על שלום הציבור. בית-המשפט יחרוג מכלל זה במקרים בהם קיימות נסיבות חריגות אשר מצדיקות את שחרורו של הנאשם לחלופת המעצר.'

בש"פ 11439/04 פואד אלקויד נ' מדינת ישראל, פדאור 04(19), 25 וראה בש"פ 9731/07 זייתון נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 3258,שם נפסק:

'אשר לחלופת המעצר, העבירות בהן מואשמים העוררים מקימות עילת מעצר כנגדם, זאת מאחר וקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לעבירות אלה מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). אומנם חובה היא על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על-פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אולם הלכה היא, כי סחר בסמים היא אחת מהעבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. כאשר מדובר בעבירת סחר סמים מסוכנים, אין מקום, בדרך-כלל, לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה, כי הכף נוטה לאמץ את החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

כידוע, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים (ראו בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ג'מאל, פ"ד מט(2) 164; בש"פ 6039/97 מדינת ישראל נ' מוניר בן אברהם יוסף ואח', תק-על 97(3) 31; בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 968. אין המקרה שבפניי נמנה עם מקרים אלה.'

ראה גם בש"פ 10827/06 מדינת ישראל נ' דגן:

'ככלל, בעבירות מעין אלו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן להפיג את מסוכנות הנאשמים בהן באמצעות חלופת מעצר (ראו, למשל, בש"פ 2510/02 מיכאלשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 205 (ניתנה ביום 19.04.02); בש"פ 1107/05 אילוז נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2895 (ניתנה ביום 01.03.05); להלן: בש"פ אילוז; וראו גם הפסיקה שצירפה העוררת, ובכלל זה בש"פ 140/05 ימין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2411 (ניתנה ביום 24.01.05) ו- בש"פ 2846/06 מדינת ישראל נ' אלעצם, תק-על 2006(1), 4420 (ניתנה ביום 31.03.06).'

19. כפועל יוצא מהאמור לעיל, אין חובה לבדוק חלופה בכל מקרה ומקרה (במסגרת השלב השני), אלא יש לצלוח תחילה את השלב הראשון. לטעמי, מקום שבית-המשפט אינו רואה אפשרות לאיון המסוכנות, באופן עקרוני, אין עליו חובה לבדוק חלופה, ואין עליו החובה לשלם "מס שפתיים" להראות כי ביצע בדיקה, מקום שסבור הוא כי אין לה מקום.

20. לאור חומרת העבירה, הנסיבות העולות מכתב האישום ומחומר החקירה, ועברו המכביד של המשיב, אין המשיב צולח אף לא את השלב הראשון בבדיקה. אינני סבור כי יהיה בחלופה בדמות מעצר בית לאיין את המסוכנות הרבה העולה ממנו. מי שמאיים על עד אל מול שוטרים ומשתולל ומנסה להטיל מורא על העד בכל דרך בנוכחות אנשי חוק - הכיצד נאמר כי ניתן לאיין את מסוכנותו או ליתן בו אמון?

21. בא-כוח המשיב מבקש כי לאחר שבית-המשפט יחליט בשאלת הראיות לכאורה, יחליט אם לבחון חלופות בעצמו או לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר. בא-כוח המשיב לא הציג חלופות ומסר כי חלופות אפשריות הן אימו, אחותו ואחות אימו של המשיב.

22. משבאתי למסקנה בדבר המסוכנות הברורה העולה מהמשיב, ובדבר היעדר יכולת חלופה לאיין מסוכנותו, אין לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, או לבחון החלופות. לא ניתן לקבל טענה כי החלופות הללו יכול ויהיה מוראן על המשיב אשר אין עליו כל מורא כאמור לעיל.

23. לא בכל מקרה יש לשלוח לתסקיר מעצר ומקום בו הנתונים שבפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בדבר התאמת מקרה לחלופה, אם לאו, אין מקום לשלוח לחלופה.

ראה בש"פ 109/05 בעניין תראבין (לא פורסם), שם נפסק:

'כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן.'

וראה בש"פ 507/04 וונדה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 576:

'נכונותו של העורר לטפל בבעיית התמכרותו לאלכוהול, אין בה, בנסיבות המקרה הנדון, משום טעם מספיק המטה את הכף אל עבר חלופת מעצר (ראו: בש"פ 2708/02 יוסי דיין נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 64). נכונות זו, אף אינה מהווה טעם מספיק לצורך קבלת תסקיר בעניינו בשלב המעצר. כפי שכבר צויין לא אחת בהחלטותיו של בית-משפט זה, יש צורך לשרש ולהדביר בכל תוקף את תת-תרבות הסכין, לרבות בדרך של מעצר עד תום ההליכים, משום שמי שקיימות לגביו ראיות לכאורה כי עשה שימוש בנשק הסכין פעם אחת, לא ניתן לסמוך עליו שלא יחזור ויעשה שימוש כזה פעם נוספת.'

וראה גם בש"פ 11026/04 בעניין ביטון (לא פורסם), שם קבע בית-המשפט כי לא היה מקום לבחון כלל חלופת מעצר ובית-המשפט יצר ציפיות וראוי היה להימנע מכך.

24. האישום בעבירת השיבוש יש בו כדי לחזק את המסוכנות העולה מהמשיב. המסוכנות הנחזית גבוהה בפרט לאור העובדה כי עבירת השיבוש מבוצעת, לכאורה, בנוכחות שוטרים, תוך כדי היות המשיב במעצר. גם במהלך העימות עצמו, אין על המשיב מורא.

25. לאור האמור לעיל אינני רואה מקום לחלופת מעצר. לא שוכנעתי כי יהיה בחלופת מעצר (גם לא בדמות מעצר בית אצל אימו של המשיב, אחותו או אחות אימו כפי שהוצע על-ידי בא-כוח המשיב) כדי לאיין את המסוכנות העולה מהמשיב.

26. לא נטענה בפני כל טענה על הליך טיפולי כלשהו של המשיב, אך גם אם היתה נטענת, ספק רב אם היה בכך כדי לשנות ממסקנתי.

27. אכן, שלילת חירותו של אדם בכלל, ובשלב כה מוקדם בפרט, צריכה להיעשות בזהירות רבה ובשים-לב לחזקת החפות העומדת לו, אולם המסוכנות העולה להליך, לאדם ולציבור מהמשיב גבוהה וברורה, ויש להגן על החברה מפניו.

28. אשר-על-כן אני מורה כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים כנגדו ב- ת"פ 1843/07 בבית-משפט השלום באילת."

ב- ב"ש (יר') 6731/07 {מדינת ישראל נ' ברוכין משה, תק-של 2007(4), 30450 (2007)} נפסק מפי כב' השופט א' דראל:

"מבוא
1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. נגד המשיב, הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים:

א. באישום הראשון, מואשם המשיב בכך בתאריך 25.07.07 מכר סם מסוכן מסוג קוקאין ליהושע שלמה תמורת 400 ש"ח. המכירה בוצעה ברחוב יצחק קריב פינת רחוב דוד המלך בירושלים. העבירה המיוחסת לו היא סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

ב. באישום השני מואשם המשיב בכך שבתאריך 26.07.07 מכר סם מסוכן מסוג קוקאין לשלום שי בן ישי תמורת 400 ש"ח. המכירה בוצעה ברחוב גורדון 2 ירושלים. גם באישום זה מיוחסת למשיב עבירה של סחר בסם מסוכן.

ג. באישום השלישי מואשם המשיב בכך שבתאריך 31.07.07 ברחוב אליעז פינת רחוב אגריפס מחר לשלום שי בן ישי סם מסוג קוקאין תמורת 800 ש"ח. משקל הסם באישום זה הוא 1.4743 גרם נטו...

שחרור המשיב לחלופת מעצר
18. השאלות העומדות להכרעה במסגרת הדיון בשאלה האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר הוגדרו על-ידי כב' השופט טירקל בהחלטתו בעניין פטשניק:

'אם נעיין בדבר נמצא שכל השאלות מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שני פניה של שאלה אחת - אם הנאשם מסוכן ואם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהניסיון להשיב עליה הוא, בעצם, ניסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם. מטבע הדברים משוטט כאן בית-המשפט בתחומים האפלים והנסתרים של נבכי נפש האדם, במחשכים שאין לו בהם מקום בטוח להציב עליו את מסקנותיו, שבהם מגשש הוא את דרכו על דרך של ניחוש ושל השערה. מעל כל אלה מרחפים החששות והספקות: מחד גיסא, מה עלול הנאשם לעולל אם ישוחרר? מאידך גיסא, האם יש צידוק מספיק לפגיעה קשה בנאשם, שאולי יימצא זכאי, על-ידי מעצרו לתקופה העלולה להיות ממושכת?'
(בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4), 702, 705)

19. בקביעת החלופה יש לבחון את המעשה ואת העושה:

'בבואו להשיב על שאלות אלה, על בית-המשפט למצוא נקודות משען בטוחות, ככל האפשר, שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה - המעשה; השניה - העושה, דהיינו: עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה בדרך-כלל או נוכח צירוף מסויים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם אישיותו של הנאשם, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, מעידה על כך שהוא עלול לחזור על המעשה.'
(שם, עמ' 706)

20. באשר למעשה, מדובר בעבירות של סחר בסמים מסוכנים בשלוש הזדמנויות שונות של סם מסוכן מסוג קוקאין. באשר לטיבו של המעשה קשה להמעיט בחומרה שיש לייחס לעבירות מסוג זה ולמסוכנות הנובעת ממי שעוסק במכירת סמים ללקוחותיו.

21. בהקשר זה טען הסניגור כי אין מדובר בסוחר סמים במובן הקלאסי אלא ב'Middle man' שלמעשה מוכר מעט סמים תמורת רווח קטן של כמה עשרות שקלים.

22. בעניין זה נכתב לאחרונה כי:

'אומנם חובה היא על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על-פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אולם הלכה היא, כי סחר בסמים היא אחת מהעבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. כאשר מדובר בעבירת סחר סמים מסוכנים, אין מקום, בדרך-כלל, לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה, כי הכף נוטה לאמץ את החלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.'
(בש"פ 9731/07 מורד זיתון נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 3528 (2007))

23. ובמקום אחר:

'אשר לחלופת המעצר, העבירות השונות בהן מואשמים העוררים מקימות עילת מעצר, זאת מאחר וקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית לעבירות אלה מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). אומנם חובה היא על בית-המשפט לבחון חלופת מעצר גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות זאת על-פי האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, אולם הלכה היא, כי סחר בסמים היא אחת מהעבירות החמורות הקיימות בספר החוקים, וזאת עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור. כאשר מדובר בעבירת סמים, אין מקום, בדרך-כלל, לשחרר לחלופת מעצר, כך שמכלול הנסיבות מראה, כי הכף נוטה לאמץ את החלטות בית-המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

כידוע, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים...' (בש"פ 7042/05 זיאד מטר נ' מדינת ישראל (2005))

24. דברים אלה יפים גם ביחס לסוחרי סמים 'קטנים' ככל שניתן לראות את המשיב ככזה:

'אכן אין המדובר בסוחר סמים גדול, אלא בנרקומן מתמכר השולח ידו לכאורה גם בסחר, אלא שפעולות הסחר שעשה על-פי הראיות היו בסמים קשים מסוג הרואין וקוקאין; וכבר נפסק פעמים הרבה כי סחר בסמים מגבש עילת מעצר, והנסיבות לשחרור לחלופה יהיו חריגות. במקרה דנן עברו של העורר פועל לחובתו, גם אם הוצעו ערבים שאין דופי בכוונתם הטובה, וששירות המבחן תמך בהם.'
(בש"פ 11056/05 אלכסנדר גרשטיין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4), 3361 (2005))

25. מכאן, שהאפשרות להסתפק בחלופת מעצר, בכל הנוגע למי שעוסק בסחר בסמים היא אפשרות חריגה המחייבת זהירות מיוחדת בעת בחינתה של החלופה.

26. באשר לעושה - בחינת המשיב ואישיותו, עולה מתוך גיליון הרישום הפלילי כי למשיב עבר פלילי לא מבוטל הכולל גם הרשעה בעבירות על פקודת הסמים אך לעומת זאת העבר הפלילי בתחום הסמים נפסק לפני 12 שנים:

א. המשיב נדון לעונש מאסר לראשונה בשנת 1988 לתקופה של שנה לאחר שהורשע בביצוע עבירות של החזקה ושימוש בסמים, תיווך בעסקי סמים וסחר בסם.

ב. בשנת 1990 נדון המשיב שוב ל- 20 חודשי מאסר בשל עבירות של החזקה וסחר בסמים.

ג. בשנת 1992 נדון המשיב למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים בשל עבירות סמים ושיבוש מהלכי משפט. בהמשך נדון למספר תקופות מאסר החופפות את עונש המאסר הזה.

ד. ביום 16.11.95 נדון המשיב ל- 28 חודשי מאסר בשל ביצוע עבירות סמים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, ושיבוש מהלכי משפט.

ה. לאחר הרשעה אחרונה זו בעבירות סמים הורשע המשיב בשנת 1999 בעבירה של תקיפת שוטר ואיומים ונדון למאסר על תנאי.

ו. ביום 28.03.00 נדון ל- 9 חודשי מאסר בפועל לאחר הרשעתו בעבירה של תקיפה בתנאים מחמירים.

ז. הרשעתו האחרונה של המשיב היא מיום 10.11.06 בעבירה של החזקת סכין. הוא נדון למאסר על תנאי.

27. ניתן לסכם ולומר כי מתוך העבר הפלילי עולה כי למשיב יש עבר בביצוע עבירות סמים לרבות מספר עבירות בסחר בסמים מסוכנים אך הרשעותיו היו בין השנים 1988 ל- 1995 והרשעתו האחרונה בעבירות על פקודת הסמים היא משנת 1995. מכאן שנקודת המוצא לצורך בחינת ה'עושה' היא כי ב- 12 השנים האחרונות לא עבר המשיב עבירות על פקודת הסמים.

28. באשר ליכולת להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, הוגשו כאמור מספר תסקירים המתארים את המשיב, אישיותו ובוחנים את החלופות המוצעות.

29. בסופו-של-דבר, למרות ששירות המבחן סבר מלכתחילה כי 'בשל אופי העבירות והקושי של משה להסביר את ביצוען אנו מעריכים כי קיימת רמת סיכון להישנות העבירות, גם בתנאי מעצר בית ו/או פיקוח אלקטרוני' הוא מצא בסופו של דבר לאחר שהתרשם מחלופה אחרת שהוצגה בפניו, מעצר בית בפיקוח גב' פרנקל, כי דמותה הסמכותית כלפי המשיב, תחושת המחיובות והמוסריות של המשיב כלפי הגב' פרנקל יכולים להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. שירות המבחן שב על עמדתו זו גם כאשר נתבקש להסביר את השינוי בעמדתו בתסקיר המאוחר לעומת האמור בתסקיר המוקדם והוא שב והדגיש כי השינוי נובע מהתרשמותו מהגב' פרנקל.

30. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתסקירים וכן לאחר שנחקרו בפני המפקחות המוצעות מצאתי בסופו של דבר לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים. למסקנה זו הגעתי בשל הנימוקים הבאים:

א. עברו הפלילי של המשיב בתחום הסמים הוא 'רחוק' וההרשעתו האחרונה היא מלפני 12 שנה ללא כל אינדיקציה למעורבות בעבירות על פקודת הסמים מאז. מדובר במשך זמן ממושך יחסית.

ב. הוצגה חלופת מעצר המשלבת מעצר בית מלא, פיקוח על-ידי אדם ששירות המבחן התרשם כי הוא דמות משמעותית ובעלת סמכות על המשיב. בנוסף להמלצת שירות המבחן יש בתנאים הנוספים, אותם אפרט בהמשך ההחלטה (שילוב איזוק אלקטרוני, הפקדה כספית ומסירת הודעה כאשר גב' פרנקל יוצאת מהבית) כדי לצמצם את הסיכון.

ג. מתוך דבריה של גב' פרנקל עולה כי ההסתבכות האחרונה התרחשה לאחר שזו נאלצה לעזוב את הארץ לטיפול רפואי. מכאן, שאכן יש תמיכה להתרשמות שירות המבחן באשר למידת האפקטיביות שיש לפיקוח על-ידי גב' פרנקל.

ד. העבירות המיוחסות למשיב, מכירת סם מסוכן, לא בוצעו מתוך הבית אלא ברחוב לאחר שהרוכשים התקשרו אליו. מכאן, שאין מדובר במי שמפעיל תחנה למכירת סמים מתוך הבית וניתן להעריך כי שהייתו בתוך תחומי הבית, ללא יכולת אפקטיבית לרכוש או למכור את הסמים מצמצמת את הסיכון.

ה. בכל הנוגע לחששות שהועלו לגבי התאמתה של גב' שחר לשמש כמפקחת יוקטן הסיכון על-ידי מסירת הודעה מראש על המועדים שבהם ייעשה פיקוח בדרך זו באופן שיתאפשר למבקשת, אם תמצא לנכון, לבקר את הפיקוח שנעשה על-ידי גב' שחר באותם מועדים.

ו. אף שבית-המשפט אינו כפוף להמלצת שירות המבחן יש לייחס משקל להמלצה זו. כפי שנקבע שירות המבחן דומה ל ל'פריסקופ הנשלח מצוללת והמעביר אל קברניט הצוללת תמונות שהקברניט מתקשה לראותן בעיניו שלו' (ראה בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח, תק-על 2004(2), 2776, 2777)... הדרך הארוכה שעבר שירות המבחן בשינוי המלצתו הראשונה להמלצה חיובית עתה לאחר שהתרשם בעצמו מהחלופה, מביאה למסקנה כי יש לאמץ המלצה זו.

סיכום
31. לאור האמור לעיל, ישוחרר המשיב ממעצר בהתקיים התנאים הבאים:

א. המשיב יתייצב לדיונים בבית-המשפט בכל עת שיידרש להתייצב אליהם וכן לחקירה במשטרה בכל עת שיוזמן.

ב. המשיב ישהה במעצר בית מלא בבית הגב' רחל פרנקל, רחוב מרדכי אלקחי 10 ארמון הנציב בירושלים.

ג. המשיב יוכל לצאת מהבית לצורך דיונים בבית-המשפט ולצורך התייצבות לחקירה במשטרה בלבד. המשיב לא יצא מהבית לכל מטרה אחרת ומכל סיבה שהיא. כל יציאה מהבית, למטרות שהוגדרו לעיל, תיעשה בלווי צמוד של הגב' פרנקל וללא תחנות בדרכו של המשיב לבית-המשפט או למשטרה ובדרך חזרה.

ד. במהלך שהייתו בבית תשהה עם המשיב הגב' רחל פרנקל משך 24 שעות ביממה. כאשר הגב' פרנקל תהיה חייבת לצאת מהבית, ישאר המשיב בפיקוחה של גב' יפה שחר. בכל מקרה כזה, שבו גב' שחר תהיה המפקחת תימסר הודעה, 3 שעות מראש, למשטרה על יציאתה של גב' פרנקל ועל החלפת הפיקוח תוך ציון מועד היציאה ומועד החזרה.

ה. גב' פרנקל וגב' שחר יתחייבו להודיע למשטרה בכל מקרה של הפרת תנאי השחרור.

ו. על המשיב יותקן איזוק אלקטרוני.

32. להבטחת עמידתו בתנאים:
א. המשיב יפקיד סכום של 10,000 ש"ח במזומן.

ב. המשיב יחתום על כתב התחייבות עצמית בסכום של 10,000 ש"ח.

ג. הגב' פרנקל והגב' שחר יחתמו על כתב ערבות ועל כתב התחייבות עצמית לעמידתן בהתחייבות שלעיל בסכום של 10,000 ש"ח כל אחת.

33. למען הסר ספק מובהר כי שחרור המשיב ייעשה רק לאחר שיובהר כי ניתן להתקין את האיזוק האלקטרוני וכי כל ההיבטים הטכניים לצורך התקנתו הוסדרו.

34. השחרור יוכל להעשות בפני קצין משטרה.

35. אם המשיב לא יעמוד בתנאים יובא בפני או בהיעדרי בפני שופט תורן בתוך 24 שעות."

7. איומים
ב- בש"פ 2333/08 {ר' ש' נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 4770 (2008)} נפסק מפי כב' השופט י' דנציגר:

"17. חלופת מעצר: משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי קיימת עילה מעצר לאור מסוכנותו של העותר, נותר לבחון האם יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להוות תחליף הולם למעצר מלא, בהתחשב במטרה המניעתית של המעצר. בנסיבות העניין, סבורני כי אין בחלופה המוצעת כדי להוות תחליף הולם, וזאת מכמה טעמים. הטעם הראשון שהביאני למסקנה זו הוא המרחק הקצר בין ביתו של העורר, בו אמור הוא לשהות במעצר בית, לבין לשכת הרווחה - מרחק של כקילומטר אחד בלבד, אותו ניתן "לגמוע" בכשלוש דקות נסיעה. מרחק כזה אינו מאפשר הגעה של המשטרה תוך זמן קצר מספיק במקרה הצורך, ואף מאיין את האפקטיביות של האיזוק האלקטרוני (למגבלותיו של האיזוק האלקטרוני ראו החלטותיה של כב' השופטת ד' ברלינר אליהן הפנה בא-כוח המשיבה: בש"פ 7442/06 בן זזון נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 4899 (25.09.06); בש"פ 9854/06 עטיאש נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4), 3930 (13.12.06)).

18. הטעם השני שהביאני למסקנה כי חלופת המעצר אינה מהווה תחליף הולם הן שתי הערבות שהוצעו במסגרת חלופת המעצר. אשתו של המשיב אשר על-פי החלופה המוצעת אמורה לפקח על פעולותיו 24 שעות ביממה מוכרת כחולת סכיזופרניה ובעלת יכולות קוגניטיביות גבוליות. בכל הכבוד, סבורני כי בנסיבות אלה לא ניתן לסמוך כי הערבה המוצעת תוכל להגביל את צעדיו של העורר באופן אפקטיבי בעת התגברות יצריו האלימים, אשר הם שהביאו לעבירותיו הקודמות כמו גם לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. כך גם צויין בתסקיר שירות המבחן. אשר לערבה המוצעת הנוספת, הגב' שופר, כפי שציין בית-המשפט קמא, שירות המבחן כלל לא בחן את התאמתה לפיקוח וקשה להעריך עד כמה זו תוכל להשפיע על העורר ולהוות עבורו גורם מרתיע.

19. בנוסף, צודק בא-כוח המשיבה בציינו כי לא ניתן להסתמך על קיומה של אבטחה בלשכת הרווחה שהרי המעשים נשוא כתב האישום וקודמיהם אירעו אף הם בעת ששומר ניצב בכניסה ללשכה, מה עוד שהעורר לא היסס לתקוף בעבר שוטרים כשאלו ביקשו ממנו להציג את תעודת הזהות שלו."

8. הפרת תנאי חלופת המעצר
ב- בש"פ 10798/07 {מדינת ישראל נ' חאלד חמד, תק-על 2008(1), 815 (2008)} נפסק מפי כב' השופט ח' מלצר:

"4. דין הערר להתקבל ולהלן נימוקי:
(א) אכן לא בכל מקרה של הפרת תנאי שחרור בערבות - התוצאה תהיה מעצר המפר, אלא יש לדון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו. ואולם הכלל הוא כי הפרה של תנאי חלופת המעצר גוררת אחריה מעצר. ראו: בש"פ 3020/00 שקד נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2), 1124; 1044/04 גפורוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 16440 (2004) והשווה לאחרונה: בש"פ 10232/07 ביטון נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 4310 (2007).

(ב) בענייננו לא שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות סטיה מן הכלל - משני טעמים:

(1) המשיב הפר בצורה בוטה את תנאי חלופת המעצר ויצא מביתו - לדבריו לצורך שתיית אלכוהול ולגרסת התביעה גם לשם ביצוע עבירות רכוש. בכל מקרה עצם ההפרה איננו שנוי במחלוקת ובכך יש עילה מספקת למעצר (עיינו בסעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים). לא זו אף זו, לכאורה נראה כי המשיב פעל באלימות כלפי השוטר שניסה לעצור אותו כדין.

(2) המשיב הודה בחקירתו כי התחזה לאחיו על-מנת לנסות ולטשטש את זהותו על-מנת שלא יתגלה כי הפר את תנאי "מעצר הבית" בו היה נתון. התנהגות שלילית זו מקבלת משנה-תוקף מהעובדה שהפרת תנאי השחרור בערובה נעשתה רק יומיים לאחר שהמשיב הורשע בעבירה בה הודה. בנסיבות אלה, כאשר המשיב לא בוחל באמצעים על-מנת לברוח מאימת החוק ומתנאים שהושתו עליו כדין - לא ניתן לתת במשיב אמון כי חלופת מעצר תאיין את מסוכנתו ולכן השארתו במעצר מתחייבת.

5. סוף דבר - אני מקבל את ערר המדינה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים."

9. חבלה חמורה
ב- ב"ש (חי') 1132/08 {מדינת ישראל נ' ג' ס', תק-מח 2008(1), 3170, 3173 (2008)} נפסק מפי כב' השופט ר' שפירא:

"במקרה זה שבפני סבור אני כי לא ניתן לאשר את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. אמנם למשיב אין עבר פלילי ואולם נסיבות המקרה מעידות על אובססיביות של המשיב, וכן על עוצמת כעסו על המתלוננת והאכזריות שהוא נכון להפעיל כלפיה. בנסיבות אלו קיים חשש של ממש כי בסערת רגשות, עלול המשיב לעזוב את מקום חלופת המעצר, ולהגיע לבית המתלוננת, גם אם זה נמצא במקום מרוחק ממנו. למרחק הגיאוגרפי כמו גם לערבויות כספיות כבדות, ככל שתהיינה, אין משמעות בהקשר זה. ניסיון החיים מלמד אותנו, כי במקרים של אלימות במשפחה, לעיתים, אין דרך אחרת אלא להורות על מעצר.

ראו גם בש"פ 9530/07 ג' ו' נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 2664
(20.11.07); בש"פ 768/06 מדינת ישראל נ' ס' א', תק-על 2006(1), 1670 (2006); בש"פ 5773/03 מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2003(2), 2806 (2003).

אשר-על-כן, בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, סבור אני כי אין מקום להעמיד את חיי המתלוננת בסיכון. בהתאם אין מנוס אלא להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

סוף דבר, המשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו."

10. עבירת נשק
ב- ב"ש (יר') 10240/07 {מדינת ישראל נ' איאס (בן אברהים) שקיראת ואח', תק-מח 2008(1), 67 (2008)} נפסק מפי כב' השופטת יהודית צור:

"7. אכן, מדובר בעבירה חמורה של עסקה בנשק ואין ספק כי בעבירה מסוג זה קיים סיכון לציבור. עם-זאת, בנסיבות מקרה זה, ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופה של מעצר בית מלא בפיקוח אביו ודודו של המשיב בתוספת פיקוח אפקטיבי הדוק ויעיל באמצעות איזוק אלקטרוני. כפי שהתרשם שירות המבחן, התנהגותו של המשיב עד כה היתה נורמטיבית, הוא מנהל חיי משפחה תקינים, עברו נקי והוא לא הסתבך בעבר עם החוק. בני משפחתו של המשיב אף הם אנשים נורמטיביים המבינים נכונה את התפקיד הרגיש והחשוב שהוטל עליהם ויש להם יכולת ממשית לפקח על התנהגותו של המשיב. בנסיבות אלה נראה כי ניתן לתת אמון במשיב ובבני משפחתו שיכבדו את תנאי השחרור שיוטלו על המשיב כדי שלא יהווה סיכון לציבור.

8. לאור האמור, הגעתי למסקנה כי ניתן להשיג את מטרת המעצר - מניעת הסיכון מהתנהגות המשיב - באמצעים שפגיעתם בחירות פחותה. לפיכך החלטתי לקבל את המלצת שירות המבחן תוך הטלה על המשיב תנאים מגבילים נוספים."

ב- בש"פ 5419/16 {מדינת ישראל נ' פלוני, תק-על 2016(3), 904 (2016)} קבע בית-המשפט:

"10. לאחר בחינה ועיון איני סבור כי בנסיבות המקרה דנן יש לשלול מכל וכל אפשרות של חלופת מעצר, אך מצאתי טעם בטענת המדינה כי לא היה מקום לאשר חלופת מעצר בבית הוריו של המשיב בטייבה, מקום ביצוע העבירות מושא כתב האישום, וכאשר נקבע בתסקיר המעצר כאמור כי המשיב עודנו מקיים קשרים עם גורמים שוליים באזור מגוריו.

11. אכן, עבירות נשק מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים בהיותן נמנות על עבירות הביטחון המנויות בסעיף 35(ב) לחוק זה. אין גם צורך להדגיש את המסוכנות הנובעת מעבירות נשק, העלול לשמש לפעילות עבריינית, כמו גם לפעילות של טרור, שעל כן נקודת המוצא היא שעבירות נשק מצדיקות בדרך כלל מעצר מאחורי סורג ובריח (בש"פ 3265/16 בדיר נ' מדינת ישראל (‏05.05.16); בש"פ 5518/13 אבו עראר נ' מדינת ישראל (12.08.13)). עם-זאת, אין באמור כדי לשלול את חובתו של בית-המשפט לבחון אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שחרור בערובה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים), שכן עבירות אלה מכילות מנעד רחב של חומרה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו."

11. שחרור לחלופת מעצר - התנאים
במקרה ובית-המשפט השתכנע כי לנאשם קיימת חלופת מעצר ראויה יכול הוא להשית על נאשם מגבלות. ולדוגמה:

- שחרור למעצר בית מלא או חלקי. ב- בש"פ 4212/93, 3611 {ציון בן מאיר פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1), 855 (1994)} קבע כב' השופט ד' לוין כי:

"יש המשתמשים בביטוי "מעצר בית מלא", ויש המשתמשים בביטוי "מעצר בית חלקי", ואכן, בביטויים אלה השתמשו בתי-המשפט בדרגות הקודמות בהחלטות דנן. והרי למעשה, כל שהתכוונו לומר הוא שתנאי מתנאי השחרור הוא שהנאשם יהא מוגבל בתנועותיו למען מסויים, אם בכל שעות היממה ואם בחלק משעות היממה (יכול גם שההגבלה תהיה לכתובת מסויימת בעיר מגוריו, ויכול שתתבטא בהרחקה למקום ישוב אחר). הגבלה זו איננה בגדר מעצר."
(ראה גם בש"פ 3870/93 מדינת ישראל נ' אחמד אבו רביע ואח', תק-על 93(2), 162 (1993))

- המצאת ערבים טובים לשביעות רצונו של בית-המשפט ולאחר שאלה עמדו לחקירה בבית-המשפט.

- הפקדת כסף מזומן בקופת בית-המשפט להבטחת קיום תנאי השחרור.

- הפקדת ערבות צד ג' להבטחת קיום תנאי השחרור.

- חתימה על ערבות עצמית/התחייבות עצמית {ב"ש (אי') 1259/08 מדינת ישראל נ' תחסין חטיב ואח', תק-של 2008(1), 16197 (2008)}.

- עיכוב יציאה מן הארץ של הנאשם.

- הפקדת דרכון במזכירות בית-המשפט.

- מתן אפשרות למשטרה להיכנס למקום מעצר הבית, לחצרים ולמקום העבודה {ב"ש (נצ') 75/08 מדינת ישראל נ' מוחמד בן שווכאת טומקי, תק-מח 2008(1), 5876 (2008)}

- איזוק אלקטרוני של הנאשם {ב"ש (נצ') 13/08 מדינת ישראל נ' חיים זוננאשוילי, תק-מח 2008(1), 5257 (2008)}.

- פיקוח מעצר של שירות המבחן {ב"ש (נצ') 13/08 מדינת ישראל נ' חיים זוננאשוילי, תק-מח 2008(1), 5257 (2008)}.

- איסור לנאשם להיות בקשר עם מי מהעדים לרבות המתלונן.

- התייצבות במשטרה.

- איסור לנאשם להיכנס למקום מסויים בו שוהה המתלונן {ב"ש (עכו) 1419/08 מדינת ישראל נ' עופר לוי יתח, תק-של 2008(1), 11453 (2008)}.

יודגש, כי במקרים בהם משחרר בית-המשפט את הנאשם לחלופת מעצר, מורה הוא כי באם הנאשם יפר את אחד מהתנאים שקבע, ייעצר הנאשם לאלתר.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חלופת מעצר