דיני מעצרים בדיני תעבורה

1. כללי
על בית-המשפט החובה לסייע במאבק למניעת תאונות דרכים ולהרחיק נהגים מסוכנים מהכביש תוך שהם מורים על מעצרו של נהג מסוכן עד תום ההליכים נגדו. על-אף האמור, באם לבית-המשפט אפשרות להרחיק נהג מסוכן מן הכביש מבלי שיהיה בבית המעצר, אזי יש לעשות מאמץ להעדפת דרך זו {בש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נ' מדינת ישראל, דינים עליון סט 897}.

אין כל ספק כי מעצר עד תום ההליכים הוא סנקציה חמורה שכן מטרת המעצר איננה עונש, אלא, הרחקת הנאשם מן ההגה בכל צורה שהיא.

לא אחת מצאו בתי-המשפט כי מתקיימת עילת מעצר גם בעבירות תעבורה. במקרים כגון: נהיגה בזמן פסילה, עבר פלילי מכביד, עבירת השכרות וכיוצא בזה, תהא עדיפות למעצר עד תום ההליכים של נאשם {ראה לדוגמה בש"פ 6507/05 שאדי אלהוזייל נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 11634 (2005); בש"פ 10201/01 אנדרי סליחוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4), 648 (2001); בש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1346 (2004); ב"ש (נצ') 138/08 פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' זרעיני אמיר, תק-של 2008(1), 5356 (2008)}.

על בתי-המשפט החובה להירתם למלחמה בתאונות הדרכים ולהרחיק, כאמור, נהגים עבריינים מן הכביש. אולם, "בשלב המעצר, לעומת זאת, שומה על בית-המשפט לבחון ולאתר, ככל הניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה" {דברי כב' השופטת א' חיות ב- בש"פ 1295/06 חן ביטון נ' מדינת ישראל, דינים עליון עו 505}.

על בית-המשפט, בבואו לדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בדיני תעבורה לבחון האם מתקיימים בפניו התנאים הקבועים בסעיף 21 לחוק המעצרים. כלומר, על בית-המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה, האם קיימת עילת מעצר ולאחר שהגיע למסקנה כי אלה מתקיימים, עליו לבחון את חלופת המעצר המוצעת על-ידי הנאשם.

פרק זה יש לקרוא בצוותא עם הפרק העוסק במעצר עד תום ההליכים, המנתח לפרטים את הנושאים של ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר. דברים אלה שם, יפים גם לעניינו, כאן.

בעבירות תעבורה, אנו סבורים כי ניתן להפיג את מסוכנותו של נהג, באמצעות חלופת מעצר ראויה ומתאימה. אולם, ייתכנו מקרים, שבית-המשפט יתרשם כי קיימת סכנה לבטחון הציבור וביחד עם אופי העבירה ועברו של הנאשם, יגיע למסקנה כי אין בחלופת מעצר המוצעת, כדי לסייע, ועל-כן, יורה על מעצר עד תום ההליכים.

ב- ב"ש (חד') 1270/07 {מדינת ישראל נ' כבהה לואי, תק-של 2007(4), 27306 (2007)} קבע כב' השופט משה גינות כי "לא אחת נקבע, כי מעצרו של נאשם בעבירות תעבורה, צריך שיעשה רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן". אולם, בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ובפרט כאשר מדובר בעבריין החוזר לסורו (רצדיביסט), יש כדי ללמד על מידת האימון שניתן לתת במשיב שכן בהתנהגותו הוא הוכיח כי איננו מקיים את צווי בית-המשפט.
ובמילים אחרות. בית-המשפט העליון חזר בהזדמנויות שונות על כך שרק במקרים נדירים וחריגים יורה בית-משפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים בעבירות תעבורה, בהם קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תספק תשובה הולמת להגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם {ראה ב"ש (נצ') 3331/07 הייב עיתה מוחמד נ' מדינת ישראל, תק-מח 2007(4), 14173 (2007); בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 3681 (2005)}.

2. מקרים בהם הורה בית-המשפט על מעצר עד תום ההליכים
ב- ב"ש (חד') 1270/07 {מדינת ישראל נ' כבהה לואי, תק-של 2007(4), 27306 (2007)} קבע כב' השופט משה גינות כי המדובר בעבירה רביעית של הנאשם בעניין נהיגה בזמן פסילה ועל-כן לא ניתן לאיין את מסוכנותו של הנאשם ולכן יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

ב- ב"ש (רמ') 194/08 {מדינת ישראל נ' זוהר טל, תק-של 2008(1), 26245 (2008)} הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה בהיותו בלתי-מורשה וללא ביטוח תקף. בקבלה את הבקשה למעצר עד תום ההליכים קבעה כב' השופטת לאה שלזינגר-שמאי כי "התנהגותו של המשיב, כפי שעולה מחומר החקירה מצביעה על התעלמות שיטתית, מכוונת וביודעין מהצורך להחזיק ברישיון נהיגה, והוא המשיך לנהוג למרות שידע שאינו מחזיק ברישיון ולמרות שידע גם, שניתנו נגדו החלטות שיפוטיות שפוסלות אותו מלנהוג. המשיב הוכיח בהתנהגותו, שהוא אינו רואה עצמו כפוף לחוק ונוהג כאוות נפשו".

זאת ועוד. למשיב עבר פלילי כבד כגון: עבירות של גניבה מרכב, שיבוש הליכי משפט, הדחה באיומים, התחזות לאחר, קבלת דבר במרמה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על-כן, לאור התנהגותו זו של המשיב, אין ביטחון שבמקרה של המרת המעצר לחלופה, לא ישוב המשיב על העבירות שבהם הוא מואשם עתה ולכן, סבר בית-המשפט כי מן הראוי הוא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בנוסף, נדחתה טענתו של המשיב להורות על חלופת מעצר, שכן, במקרה הנדון, אין כל צל של ספק, כי המשיב מהווה סכנה לחיי אדם וכי הוא מזלזל בבתי-המשפט, אי-לכך, לא יכול בית-המשפט ליתן אמונו במשיב.

ב- ב"ש (עכו) 10130/07 {מדינת ישראל נ' סלימאן סלימאן, תק-של 2007(1), 24740 (2007)} נדונה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח. המבקשת טענה כי בשל עברו הפלילי, הכולל עבירות סמים, עברו התעבורתי הכולל עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף - יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

כב' השופט יעקב בכר קיבל את הבקשה. לגבי ראיות לכאורה: בא-כוח המשיב הסכים כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה. לגבי עילת מעצר: המעשים המיוחסים למשיב מבהירים כי המשיב מסוכן לציבור. לגבי חלופת מעצר: חלופת מעצר מבוססת על האמון שנותן בית-המשפט. במקרה דנן, אין בית-המשפט יכול ליתן במשיב אמון שכן הינו בעל עבר פלילי. בנוסף, לאור התנהגותו של המשיב {נמלט מהשוטרים שביקשו ממנו לעצור}, אין ליתן אמון במשיב שיקיים את תנאי השיחרור.

ב- ב"ש (נצ') 138/08 {פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' זרעיני אמיר, תק-של 2008(1), 5356 (2008)} הוגש כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של מעשי פזיזות ורשלנות, נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש, נהיגה במצב השולל שליטה ברכב ומסכן עוברי דרך, סטיה מנתיב נסיעה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, נסיעה ללא פוליסת ביטוח, גניבה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ברכב שנאסר בו השימוש, היזק במזיד, הסתייעות ברכב לביצוע עוון, פריצה לרכב, חבלה במזיד, גניבה מרכב או פירוק רכב, ניסיון לגניבה מרכב או פירוק מרכב.

כב' השופטת לילי יונג-גפר קבעה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו וזאת מחמת העובדה כי המשיב מהווה סיכון לציבור, שאת מניעתו ניתן להשיג רק באמצעות מעצר של ממש.

ב- ב"ש (רמ') 703/07 {מדינת ישראל נ' קטפאן איברהים, תק-של 2007(4), 6241 (2007)} הוגש כתב אישום כנגד המשיב בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח. על-פי כתב האישום למשיב הרשעות קודמות בתחום התעבורה ותלויים כנגדו מספר מאסרים על תנאי.

בא-כוח המשיב עתר כי המשיב יישלח לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר, אשר יבחן חלופת מעצר - מוסד גמילה. לנוכח חומרתן של העבירות, עברו התעבורתי והפלילי המכביד של המשיב - המבקשת מתנגדת לשליחתו של המשיב לשירות המבחן.

כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס בקבלה את הבקשה למעצר עד תום ההליכים וקבעה כי "הלכה ידועה הינה כי החלטה בדבר הליכי טיפול וגמילה מקומה בשלב גזירת העונש ולא בשלב המעצר. שחרור משיב בבקשת מעצר עד לתום ההליכים לחלופת מעצר על דרך של הפנייתו למסגרת טיפולית במוסד גמילה מסמים מן הראוי כי ייעשה במקרים חריגים בלבד".

בנוסף, נקבע כי "אחד מאותם מקרים חריגים בהם ניתן יהיה לשחרר משיב שכזה לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים הוא מקום בו המשיב, עוד טרם שנעצר, היה מצוי בעיצומו של תהליך גמילה. הטעם לכך הוא כי הנזק שייגרם למשיב שכזה אם התהליך יופסק גובר על הנזק שעלול להיגרם לציבור אם המשיב ישוחרר מן המעצר לצורך המשך התהליך".

במקרה דנן, המשיב לא נמצא בתהליך גמילה טרם מעצרו, ועברו הפלילי והתעבורתי מכביד. משכך, לא נותר אלא לדחות את הבקשה לחלופת מעצר ולקבוע כי המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים.

ב- ב"ש (רמ') 353/07 {מדינת ישראל נ' אל כמאלת ראטב, תק-של 2007(4), 4026 (2007)} קבעה כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס כי בנסיבות המקרה, ומשכשלו כל שלושת הנסיונות שנעשו למצוא למשיב חלופת מעצר הולמת, יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב- ב"ש (רמ') 759/07 {מדינת ישראל נ' זוהיר סלאמה, תק-של 2007(3), 25505 (2007)} הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בהיותו בלתי-מורשה וללא ביטוח תקף. נדונה בקשה מעצר עד תום ההליכים. מנגד, ביקש המשיב להורות על חלופת מעצר.

בדחותה את בקשתו של המשיב, לחלופת מעצר, קובעת כב' השופטת לאה שלזינגר-שמאי כי "לאור התנהגותו בעבר, הפרות החוק החוזרות ונישנות של המשיב, אין שום ביטחון שבמקרה של המרת המעצר לחלופה, לא ישוב המשיב על העבירות שבהם הוא מואשם עתה".

לאור זאת נקבע כי "בנסיבות אלו, מוצדק מעצרו עד תום ההליכים, ובין היתר כדי למנוע מהמשיב הפרה חוזרת של ההכרעות השיפוטיות והתעלמות מהחוק ומהסיכונים שהוא יוצר במעשיו הנלוזים".

ב- ב"ש (נת') 322/07 {מדינת ישראל נ' עבד אל קאדר מוחמד- הובא על-ידי הליווי, תק-של 2007(3), 17095 (2007)} וגש כתב אישום כנגד המשיב בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ללא רישיון תקף, ללא ביטוח, ולא ציית לשוטר שהורה לו לעצור. בשל עבירות אילו, הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בית-המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר וכן לבדוק על חלופת מעצר שהציע המשיב. לאור התעכבות מתן התסקיר קיים בית-המשפט דיון לגופו.

במקרה דנן, הסכים בא-כוח המשיב לקיום ראיות לכאורה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח. לעומת זאת, לגבי אי-ציות לשוטר, טען בא-כוח המשיב לאי-קיום ראיות לכאורה.

בקבלה את הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו קובעת כב' השופטת רז רות כי אף לגבי עבירת אי-ציות לשוטר, מתקיימים ראיות לכאורה. כמו-כן נקבע כי, המשיב בהתנהגותו מפגין זילזול בחוק ובבתי-המשפט, שכן, עונשים שהוטלו עליו על-ידי בתי-המשפט אינם מהווים לגביו הרתעה מלשוב ולבצע אותן עבירות ממש. משכך, מתקיימת אף עילת מעצר כנגד המשיב.
לעניין חלופת המעצר נשאלה השאלה האם ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בדרך של מעצר בית? בית-המשפט השיב בשלילה וקבע כי "מי שפסקי-דין המטילים עליו פסילה אינם מונעים בעדו מלנהוג - ספק רב אם יירתע מלנהוג כאשר ישהה במעצר בית".

ב- ב"ש (רמ') 750/07 {מדינת ישראל נ' סעו סמיר, תק-של 2007(3), 23289 (2007)} כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח בתוקף. המבקשת ביקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כב' השופטת לאה שלזינגר-שמאי קיבלה את הבקשה וקבעה כי לאור התנהגותו של המשיב בעבר, הפרות החוק החוזרות ונישנות מצידו - אין שום ביטחון שבמקרה של המרת המעצר לחלופה, לא ישוב המשיב על העבירות שבהם הוא מואשם. בנוסף, נקבע כי הצעותיו של המשיב לעניין חלופת המעצר אינן ראויות שכן אין באימו, אשתו של המשיב ואחיו (שהינו בעל עבר פלילי ותעבורתי) בכדי לשלוט על המשיב ועל-כן אינם יכולים לשמש כמפקחים.

ב- ב"ש (חד') 1089/07 {מדינת ישראל נ' אבו רקייה פאדי, תק-של 2007(3), 22647 (2007)} הוגש כתב אישום כנגד המשיב אשר מייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב תקף. המבקשת טענה בבקשתה כי למשיב הרשעות רבות בתחום הפלילי והתעבורתי בפרט. בא-כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. על-כן, ביקש כי בית-המשפט יורה על חלופת מעצר.

כב' השופט משה גינות הגיע למסקנה כי המבקשת הצליחה להראות קיומן של ראיות לכאורה. באשר למסוכנות נקבע כי קיים חשש ממשי שאי-מעצרו של המשיב יסכן את שלום הציבור ובטחונו.

בית-המשפט ציין כי מדובר במשיב בעל 13 הרשעות קודמות בתעבורה ובין היתר בגין הרשעות הכוללות נהיגה באור אדום, נהיגה בחוסר רישיון נהיגה, חוסר ביטוח, עבירה של נהיגה בזמן פסילה. בנוסף יש למשיב 6 הרשעות קודמות בתחום הפלילי. לאור זאת "אין מנוס מקביעה שאין מקום לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר" ולפיכך, הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ב- ב"ש (ת"א-יפו) 2438/07 {מדינת ישראל נ' דורי אברהם, תק-של 2007(3), 21839 (2007)} הוגש כתב אישום כנגד המשיב והמייחס לו נהיגה תחת השפעת סמים כשהוא פסול מנהיגה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא פוליסת ביטוח בתוקף.

בא-כוח המשיב איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה אולם סבור הוא כי ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופת מעצר ראויה.

בדחותה את הצעת בא-כוח המשיב לחלופת מעצר קובעת כב' השופטת דלית ורד כי לאור מסוכנותו, עברו התעבורתי {52 עבירות} ועברו הפלילי {13 הרשעות}, מעוררים קושי ליתן אמון כי המשיב יקיים את תנאי המעצר שיושתו עליו. לאור זאת הורה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ב- ב"ש (ת"א-יפו) 1094/07 {מדינת ישראל, ענף התנועה תל-אביב נ' יוסף אלקרעאן, תק-של 2007(1), 5951 (2007)} קבעה כב' השופטת א' שדמי כי במקרה דנן מתקיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב. בנוסף, המשיב מסוכן לציבור בהיותו פעם אחר פעם נעצר בשל עבירות חמורות שביצע ולעיתים אפילו איננו טורח להתייצב לדיון בבית-המשפט בעניינו, נשפט בהיעדרו וממשיך לנהוג ולעבור עבירות. לאור זאת, הדרך היחידה שלא יסכן את הציבור הוא להורות על מעצרו.

כב' השופטת א' שדמי דחתה את חלופת המעצר שכן הגיעה לכלל מסקנה כי חלופת המעצר איננה ראויה והולמת שכן אחיו של המשיב איננו יכול להשגיח על המשיב, כי לא יצא מביתו וינהג שוב.

ב- ב"ש (עכו) 20/06 {מדינת ישראל נ' סועאד מחסן, תק-של 2007(1), 6829 (2007)} הורה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו וזאת בשל הסיבה כי לא נמצאה לו חלופת מעצר ראויה והולמת. בית-המשפט ציין כי במידה ויהיה למשיב חלופת מעצר אחרת, יוכל הוא לפנות בשנית לבית-המשפט ולבקש את שיחרורו ממעצר.

ב- ב"ש (נצ') 380/08 {מדינת ישראל נ' איהאב בן וג'יה ח'טיב, תק-מח 2008(1), 14029 (2008)} נדונה בקשה למעצר עד תום ההליכים. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כב' השופט האשם ח'טיב קבעכי יש להורות על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים נגדו, זאת לאור התנהגותו החמורה של המשיב ולאור מסוכנותו לציבור {בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' מרעאי אבוקיעאן, תק-על 2007(2), 2935 (2007)}.

זאת ועוד. הדרך היחידה שניתן להתגבר על מסוכנותו של המשיב היא להרחיקו מההגה באמצעות החזקתו במעצר של ממש.

ב- פ"ל (חד') 241/07 {מדינת ישראל נ' אבו עטא בדרי, תק-של 2007(4), 11484 (2007)} המשיב נתפס נוהג בזמן פסילה. כמו-כן, המשיב הודה אך טרם ניתן גזר הדין.

כב' השופט אביהו גופמן קובע כי "מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח, אך נסיבות מקרה זה וחומרתם מחייבים מעצרו עד תום ההליכים".

3. מקרים בהם הורה בית-המשפט על חלופת מעצר
ב- ב"ש (ב"ש) 9637/07 {מדינת ישראל נ' אמיר אלבחירי, תק-של 2007(4), 15530 (2007)} קבע כב' השופט יעקב שפסר כי "בעבירות תעבורה אף חמורות, מעטים המקרים של מעצר עד תום ההליכים" {בש"פ 8708/06 מדינת ישראל נ' אהוד בן שמואל כדור, תק-על 2006(4), 780 (2006)}, ועל-כן, הורה להזמין תסקיר שירות מבחן שיבדוק את מסוכנותו של הנאשם והאפשרות לחלופת מעצר.

ב- ב"ש (צפת) 1258/07 {מדינת ישראל נ' ויקול תיאודור, תק-של 2007(3), 20699 (2007)} הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של נהיגה ברשלנות, ונהיגה בשכרות. לא היתה כל מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב. משום מה, לא נטען לעניין עילת מעצר נגד המשיב אולם, כב' השופט בן פיילס מדגיש כי אין ספק כי בנסיבות דנן, הפגין המשיב זלזול וחוסר אכפתיות לבטחון הציבור - דבר המעיד על מסוכנותו של המשיב.

לאור העובדה כי מדובר בנהג משנת 2004 וללא הרשעות קודמות, הגיע בית-המשפט למסקנה כי המדובר בסיכון נקודתי ועל-כן מצווה בית-המשפט לשקול חלופת מעצר.

בית-המשפט דחה את הצעת המשיב כי אשתו תפקח עליו בהיותו נתון במעצר בית שכן, הגיע למסקנה כי אשת המשיב לא יכולה להוות גורם היכול להשפיע על המשיב וכי איננה יכולה להציב למשיב מגבלות.

לאור זאת, דחה כב' השופט בן פיילס את הדיון והורה על הגשת תסקיר מעצר של שירות המבחן. על תסקיר המעצר לכלול את נסיבותיו האישיות של המשיב, משמעות המעצר עבורו וחלופת המעצר המוצעת או כל חלופה אחרת.

ב- ב"ש (חי') 2642/07 {מדינת ישראל נ' יובל בן אליהו דואק, תק-של 2007(3), 18584 (2007)} הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו נהיגה ללא רישיון, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב בתוקף. המבקשת טענה בבקשתה כי לחובת המשיב הרשעות קודמות בתעבורה.

כב' השופט ג' אנגל קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב. בנוסף, הגיע למסקנה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, אולם יש לבדוק האם ניתן להשית על המשיב חלופת מעצר.

בא-כוח המשיב הציע חלופת מעצר בבית אמו והיא אשר תשמש כמפקחת עליו. בנוסף, הציע בא-כוח המשיב מפקח נוסף, הוא חברו של המבקש. בית-המשפט קיבל את בקשתו של בא-כוח המשיב וזאת לאחר שהתרשם כי יש בשני מפקחים אלו למלא אחר חובת הפיקוח והדיווח על המשיב. לאור זאת, הורה על שיחרור המשיב ממעצר לחלופת המעצר כאמור תוך שהינו מחייב את המשיב, ובנוסף, בערבות בנקאית וערבות צד ג'.

ב- ב"ש (עכו) 10115/07 {מדינת ישראל נ' אסדי סברי מוחמד, תק-של 2007(1), 26115 (2007)} כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה כאשר הרכב הורד מהכביש ונהיגה כשהרישיון רכב פקע.

בבקשה למעצר עד תום ההליכים טענה המבקשת כי המשיב בעל עבר פלילי ועבר תעבורתי. כמו-כן, למשיב 141 הרשעות קודמות בתעבורה.

כב' השופט יעקב בכר קבע כי אין ראיות לכאורה המצביעות על כך שהמשיב נהג בזמן פסילה. לעומת זאת, נקבע כי ישנן ראיות לכאורה על כך שהמשיב נהג ללא ביטוח, כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע, וכאשר רישיון הרכב פקע.

לאור העובדה כי לא נמצאו ראיות לכאורה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע כי על-אף הרשעותיו הקודמות, ניתן להסתפק בחלופת מעצר של מעצר בית מלא.

ב- ב"ש (חי') 1600/08 {מדינת ישראל נ' אבו ג'והר עמאר, תק-של 2008(2), 4861 (2008)} נדונה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח תקפים.

כב' השופט א' סאלמה קבע כי יש לשחרור את המשיב למעצר בית מלא תוך מתן האפשרות למשטרה לבקר במקום השהייה כדי שתפקח על תנאי המעצר.

ב- בש"פ 1295/06 {חן ביטון נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2115 (2006)} דובר על נאשם אשר צבר עבר מכביד, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורתי. במקרה זה, ביטל בית-המשפט את החלטת בית-המשפט המחוזי, אשר הורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים תוך אימוץ תסקיר שירות המבחן, תוך שהוא מורה על שחרור הנאשם בחלופת מעצר בבית אמו. וכדבריו:

"החובה המוטלת על בתי-המשפט להירתם בכל עוז למאבק הדרכים תוך הרחקת נהגים עבריינים מן הכביש, עליה עמד בית-המשפט המחוזי בהחלטתו חובה חשובה היא. אכן שיקולים אלה ראוי שיקבלו ביטוי מלא בשלב גזירת העונש ככל שהעורר יורשע בעבירות המיוחסות לו. בשלב המעצר לעומת זאת שומה על בית-המשפט לבחון ולאתר, ככל שניתן, דרך חלופית להשגת מטרת המעצר שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה."

4. בקשה לעיון מחדש - סעיף 52 לחוק המעצרים
ב- ב"ש (חי') 2445/07 {מנשה מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-של 2007(4), 14384 (2007)} נדונה בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור של המבקש. בית-המשפט הורה על מעצר בית חלקי תוך שהוא מתיר למבקש לצאת לעבודתו. בבקשתו מבקש המבקש לבטל את מעצר הבית החלקי לחלוטין וזאת בשל הזמן הרב שיחלוף עד לתחילת שמיעת הראיות בתיק.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה האמורה תוך שהיא מדגישה כי מעצר הבית החלקי, בו מצוי המבקש, מיטיב עימו.

בדחותה את הבקשה קובעת כב' השופטת רחל חוזה כי מן הנתונים שהוצגו בפניה לא נמצאה "כל הצדקה, ואף לא כל שינוי בנסיבות אשר יהא בהם כדי לעיין מחדש בהחלטה על שחרורו של המבקש ממעצר הבית החלקי בו הינו נתון".

בנוסף, "שחרורו של המבקש ממעצר הבית החלקי בו הינו נתון בשל הנימוק של חלוף הזמן, יהווה תוצאה בלתי-ראויה ובלתי-מידתית, אשר לא תשקלל נכונה את האינטרסים העומדים לעניין, לרבות מסוכנותו של המבקש".

ב- מ"ת (ב"ש) 62938-10-15 {אברהם אבוחצירא (עצור) נ' מדינת ישראל, תק-מח 2016(2), 29237 (2016)} קבע בית-המשפט:

"דיון והכרעה
7. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו הנסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

8. אשר לעילת חלוף הזמן - הימשכות הליכים הינה עילה לשחרור ממעצר. ככלל, עם חלוף הזמן עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת המשך הגבלת חירותו של נאשם גוברת ונקודת האיזון נוטה מזכותו של הציבור לביטחון ולמיצוי הליכים עם הנאשם, לעבר זכות הנאשם לחירות (ראה: בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' רוסלן אלקינייב; בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו). עם-זאת יודגש, וככל שהדבר נוגע לרכיב חלוף הזמן, שיקול דעתו של בית-משפט זה מוגבל יותר מאחר והנושא מצוי במגרשו הטבעי של בית-המשפט העליון במסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחסד"פ (מעצרים) (ראה בש"פ 8978/10 אבו רומי נ' מדינת ישראל). אוסיף, כי בשים-לב לכך שהמבקש נתון במעצר מחודש אוקטובר 2015, הרי שבחודש הבא - יולי 2016, יידרש בית-המשפט העליון לבחון שוב את רכיב חלוף הזמן, ככל שהדבר נוגע להמשך מעצרו של המבקש, וכל זאת במסגרת הליך לפי סעיף 62 לחסד"פ (מעצרים). בהתאם לכך, סבורני שאין מקום לדון וליתן החלטה על בסיס עילה זו במסגרת הבקשה שבפניי.

9. אשר לעילה של שינוי נסיבות - הצעת חלופת מעצר מקום בו נאשם נעצר עד תום ההליכים מבלי שהוצגה עובר למעצרו חלופה כלשהיא, הינה עילה המצדיקה עיון חוזר בהחלטת המעצר (ראה: בש"פ 6204/11 מ"י נ' חמודה).

לצורך בחינת חלופה ועל מנת שתהא בפני בית-המשפט התמונה המלאה, ראוי שיתקבל תסקיר מעצר של שירות המבחן אשר יתייחס הן לרמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש והן לחלופה המוצעת והאם יש בחלופה המוצעת כדי לאיין מסוכנות זו. מובהר, כי אין בהפניית המבקש לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר כדי להעיד על התוצאה שתתקבל בסופו של יום, בשים-לב לכך שעבירות נשק מצדיקות מעצר עד תום ההליכים - הן בשל קיומה של עילת מעצר סטטוטורית בעבירות אלה מכוח שילוב סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, והן בשל המסוכנות לציבור הנשקפת מהן. בהתאם, נפסק כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות האמורה וכך להצדיק שחרור לחלופת מעצר (ראה: בש"פ 5948/15 ז'יגולסקי נ' מדינת ישראל; בש"פ 1084/12 ברדה נ' מדינת ישראל; בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי).

10. אשר לטענת "האפליה" - דומני שצודק בא-כוח המשיבה המלומד כי יש לערוך אבחנה בין עניינו של המבקש לבין עניינו של המשיב 3, אשר הורתי על מעצרו במתכונת של איזוק אלקטרוני (ראה החלטה מיום 27.01.16). כתב האישום מייחס למבקש שלושה אישומים. בעוד שלמשיב 3 מיוחס רק האישום הראשון, כאשר בפועל, עיקר חלקו של המשיב 3 באישום זה התבטא בכך ששימש כנהג עבור המבקש והגיע עמו למפגש עם שניר ועד המדינה על מנת למסור לאחרונים אקדח. מעובדות כתב האישום, ובהכירי את חומר החקירה על רקע החלטות שנתנו בעניינם של המשיבים 3 ו- 4, עולה כי המבקש הינו ה"רוח החיה" וחלקו בפרשיה, ובעיקר בעבירות הנשק, מרכזי (מסירת האקדח ובהמשך מסירת תחמושת לשניר ועד המדינה כשהוא מודע לכאורה בדבר יעד הפגיעה), כך שלא ניתן להשוות את חלקו לזה של המשיב 3. עוד ראוי לציין, כי בניגוד למשיב 3 אשר מסר גרסה בחקירתו במשטרה, הרי שהמבקש בחר לשמור על זכות השתיקה. הלכה היא כי שתיקתו של נאשם בחקירה מקשה על הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים (ראה בש"פ 8638/96 נחום קורמן נ' מ"י).

12. להשלמת התמונה אציין, כי במסגרת תיק זה המשיב 1 הסכים למעצרו עד תום ההליכים. המשיב 4 (לו יוחס האישום השני בלבד), בהסכמת הצדדים נעצר במתכונת של איזוק אלקטרוני.

כמו כן במסגרת פרשייה זו, בכתב אישום הנושא שני אישומים בעבירות קשירת קשר לפשע ועבירות בנשק, הורה בית-המשפט על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (ראה: מ"ת 61513-10-15 מדינת ישראל נ' לביא ואח' - החלטה מיום 20.01.16)

11. המשיב יליד 1984 לחובתו ארבע הרשעות קודמות בעבירות סמים, התפרצות, הפרת הוראה חוקית (משנת 2005 ו- 2006). הרשעתו האחרונה משנת 2007 בגין עבירות משנת 2005 (ת.פ. (שלום אשדוד) 1525/05).

12. לאור המקובץ לעיל, קובע לדיון וקבלת תסקיר ליום 24.07.16 שעה 10:30 בפני שופט תורן."

ב- מת (אש') 52941-08-15 {מור אמקייס נ' מדינת ישראל, תק-של 2016(2), 60949 (2016)} קבע בית-המשפט:

"החלטה
עיון בתיק העיקרי מעלה כי הדיון בעניינו של הנאשם נדחה ארבע(!) פעמים בעטיו של הנאשם או לבקשתו או לבקשת ב"כ .

עולה כי מחד מעוכב הדיון בתיק העיקרי בעטיו של הנאשם ומאידך מתבקש ביטול התנאים בתיק המעצר בשל חלוף אותו הזמן.
הדברים חמורים במיוחד נוכח מצוקת המועדים בתיקי מ.ת ות.פ בבית-משפט זה .

משיקולים של מניעות אין מקום להכיר בעילה של חלוף הזמן בתיק העיקרי כאשר זמן זה חלף בעטיו של הנאשם ועל בית-המשפט שלמעצר לדחות את הבקשה ולא להתיר טיעון סותר בת.פ ובמ.ת .

לאור נסיבות אלה ולנוכח יומנו העמוס ביותר של בית-המשפט, נראה לי כי אין לקבוע דיון בבקשה זו במעמד הצדדים וכי למקרים מעין אלה כיוון בית-המשפט העליון ב- בש"פ 7146/15 כאשר קבע כי:

"דומה כי הדעה הרווחת בפסיקה, דעה שאף אני שותפה לה, גורסת כי לא תתקבל החלטה בבקשה לעיון חוזר מבלי שהתקיים בה דיון, אלא במקרה חריג שבחריג שבו באופן מובהק אין ולו ניצוץ ראשוני של התאמה לתנאים לקיומו של עיון חוזר..."

פסיקה זו אף מתיישבת לשיטתי עם סעיף 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 שכן סעיף 52 לחסד"פ מעצרים קובע...

סעיף 52 קובע תנאי סף, אשר לשיטתי, מבקש שאינו עובר אותם, אינו "רשאי לפנות בבקשה " ולפיכך לא זכאי שבקשתו תידון בעל-פה כלל ולא יחול על בקשה שכזו סעיף 57 המחייב דיון בעל-פה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה על-הסף.
ראוי כי הנאשם יתקדם בהליך העיקרי המתנהל מזה יותר מחצי שנה תחת דחייתו החוזרת והנשנית במקביל להגשת בקשות מרובות בתיק המ.ת."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דיני מעצרים בדיני תעבורה