תסקיר מעצר על-פי סעיף 21א לחוק המעצרים

1. כללי
סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 {ייקרא להלן: "חוק המעצרים"} קובע כדלקמן:

"21א. תסקיר מעצר (תיקון התשנ"ז)
(א) בדיון בבקשה למעצר לפי סעיפים 12 ו- 21 ובערר על החלטה לפי סעיפים אלה, רשאי בית-המשפט להורות על הגשת תסקיר מעצר, ורשאי הוא להורות על שחרור בפיקוח קצין מבחן, כאמור בסעיף 48(א)(6); תסקיר מעצר לא ישמש תסקיר קצין מבחן לעניין העונש, על-פי הוראות סעיף 37 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); על תסקיר מעצר יחולו הוראות סעיף 191 לחוק סדר הדין הפלילי; ואולם, בבקשה למעצר לפי סעיף 12, לא יורה בית-המשפט על הגשת תסקיר מעצר, בעניינו של מי שהיה עצור פחות מחמישה ימים עד למתן החלטתו, אלא במקרים מיוחדים.

(ב) תסקיר מעצר יכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם."

סעיפים 37 ו- 38 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובעים כדלקמן:

"37. חקירה
(א) הורשע אדם, רשאי בית-המשפט, לפני שיגזור את דינו, לדרוש תסקיר בכתב של קצין מבחן על כל אלה:
(1) עברו של הנאשם;
(2) מצבו המשפחתי של הנאשם עם פרטים מלאים ככל האפשר על הוריו, בן זוגו, ילדיו, אחיו ואחיותיו;
(3) מצבו הכלכלי של הנאשם;
(4) מצב בריאותם של הנאשם ובני משפחתו;
(5) נסיבות פרטיות מיוחדות - אם ישנן - שהביאוהו לידי עבירה.

(ב) בתסקיר כאמור רשאי קצין המבחן להמליץ לפני בית-המשפט על טיב העונש שיש בו לדעתו, סיכוי להחזיר את הנאשם למוטב.

(ג) הטיל בית-המשפט על הנאשם עונש מאסר לאחר קבלת התסקיר, יישלח העתק ממנו לנציב בתי הסוהר להיות בידו חומר להתוויית דרך הטיפול באסיר.

(ד) הטענה כי התסקיר שהוגש לבית-המשפט לא נערך לפי הוראות סעיף זה אינה עילה לערעור.

38. תסקיר חובה (יא/4)
(א) לא יטיל בית-המשפט עונש מאסר, שלא על תנאי, אלא לאחר קבלת תסקיר לפי סעיף 37.
(ב) שר המשפטים רשאי, באכרזה שתפורסם ברשומות, לסייג, מדי פעם, תחולתו של סעיף-קטן (א) לפי סוגי בתי-משפט, לפי עבירות, לפי גיל הנאשמים או לפי כל סיווג אחר."

תסקיר המעצר דומה מאוד לתסקיר מבחן ונועד לשמש, בשינויים המחוייבים לפי העניין, את אותן מטרות שתסקיר מבחן נועד לשמש. על-כן, ניתן לומר כי התכלית של שני תסקירים אלה, להעלות גורמים ונסיבות העשויים להשפיע על שיקול-דעתו של בית-המשפט לעניין קביעתה של חלופת מעצר, תנאי שיחרור ותנאי החזקת הנאשם במעצר.

ב- ת"פ 3105/06 {מדינת ישראל נ' נ' ח', תק-של 2007(3), 4319 (2007)} דחה כב' השופט ח' שילוני את בקשת הסניגור לפיה נתבקש בית-המשפט, בטרם מתן גזר הדין, להזמין תסקיר. הנאשם כבן 40, הורשע בעבירות אלימות כלפי בת זוגו. לאחר עיון בסעיף 37 לחוק העונשין, סבור בית-המשפט כי:

"שבמקרה שבפנינו, לאור גילו של הנאשם, אין מקום לבקש תסקיר קצין מבחן עבור הנאשם וזאת בהתחשב בכך שהנאשם מיוצג על-ידי עורך-דין אשר יוכל לעשות כל הנדרש כדי להביא לידיעת בית-המשפט את כל הפרטים הרלבנטיים לעניין גזר הדין, כולל מצבו המשפחתי, הכלכלי וכן נסיבות פרטיות מיוחדות, אם ישנן."

תסקיר מעצר הינו כלי עזר {ראה גם בש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל, פדאור 05(2) 837 (2005)} שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשתי שאלות עיקריות:

האחת, התאמה לחלופה.

השניה, הערכת החלופה המתאימה.

כאשר לא מדובר בקטינים, בית-המשפט נעזר בתסקיר המעצר, רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט לבחון את שתי השאלות כאמור לעיל.

לעומת זאת, כאשר הנתונים העומדים בפני בית-המשפט, מאפשרים לו לבחון את התשובה לשתי שאלות אלה, אין מקום, כדבר שבשיגרה, להפנות את הנאשם לשירות המבחן, ולקבל תסקיר מעצר, שכן, ידוע הוא כי שירות המבחן עמוס בעבודה ובדרך-כלל הזמן הנתון להכנת תסקיר - קצר, דבר שעלול להביא לבדיקה שיטחית של הנתונים, אשר יגרום לחוסר יעילות כאשר הנתונים, לאחר הבדיקה של שירות המבחן, יעמדו בפני בית-המשפט.

על-כן, אנו סבורים כי יש לנצל את מומחיות שירות המבחן במקרים הראויים והמתאימים, ולא בכל מקרה ומקרה - הכל לגופו של עניין ולפי שיקולו של בית-המשפט. לעניין זה, נפסק לא אחת, כי "כאשר הנתונים המצויים בידי בית-המשפט מאפשרים לו להחליט בשאלה העומדת להכרעה" - אין כל הצדקה לפנות לקבלת תסקיר מעצר {בש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 2360 (2005); בש"פ 8560/05 אילן אברג'יל נ' מדינת ישראל, פדאור 05(21), 626 (2005)}.

על-פי סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, חייב בית-המשפט לבדוק באם קיימת חלופת מעצר ראויה. ברם, חלופת מעצר ראויה, איננה מחייבת את בית-המשפט להורות על הזמנת תסקיר מעצר.

הגשת תסקיר בעניינו של נאשם, תלויה בהחלטת בית-המשפט שכן לשונו של סעיף 21א(א) לחוק המעצרים אומר כי "רשאי בית-המשפט להורות", קרי, אין מחובתו של בית-המשפט להורות על תסקיר מעצר וכל מקרה ידון לגופו.

ב- בש"פ 4068/03 {ירון אלחרר נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 1253 (2003)} טען הסניגור כי במקרה ונאשם מבקש מבית-המשפט, להגיש תסקיר מעצר בעניינו של נאשם, ובטרם יורה על מעצר עד תום ההליכים, בית-המשפט חייב להזמין תסקיר. על-אף שהדברים ברורים מנוסח סעיף 21א(א) לחוק המעצרים, והיה מוטב לולא הסניגור היה מעיין בנוסח הסעיף, קבע כב' השופט א' מצא "ברי שאין הדין כך".

על-פי הוראות סעיף 21א לחוק המעצרים, בית-המשפט מוסמך, בהליכי מעצר, להורות על הגשת תסקיר מעצר, שיכלול את נסיבותיו של הנאשם, משמעות המעצר, חלופת מעצר או תנאים אחרים לשחרור הנאשם בערובה והתנאים לו.

למותר מלציין, כי עד אשר יורה בית-המשפט להגיש תסקיר מעצר, חייב הוא להשתכנע כי יש מקום, ולו לכאורה, להגשתו של התסקיר. לבית-המשפט הסמכות להורות על עריכת תסקיר מעצר אולם סמכות לחוד והפעלתה לחוד, שכן, קודם להפעלתה של הסמכות על בית-המשפט להשתכנע על קיומן של ראיות לכאורה כאמור ובמקרים שמסוכנותו של נאשם "זועקת לשמיים" וברורה - בית-המשפט ימנע מלהזמין תסקיר מעצר.

לעניין זה קבעה כב' השופטת ע' ארבל ב- בש"פ 3086/05 {נאסר אבו הדובה נ' מדינת ישראל, פדאור 05(29), 9 (2005)} כי בשל מסוכנותו הברורה של הנאשם, אין להזמין תסקיר מעצר.

כאשר עסקינן בנאשמים צעירים וללא עבר פלילי, גוברת נטיית בתי-המשפט, להורות על תסקיר מעצר. אולם, בית-המשפט איננו חייב להזמין תסקיר מעצר, כאשר ברור לו, גם ללא כל תסקיר, שמדובר במקרה שאיננו מתאים לחלופת מעצר, וכי כל חלופה שתוצע, לא תצליח להפיג את מסוכנותו של הנאשם {ראה בש"פ 3135/07 עלא גדיר נ' מדינת ישראל, פדאור 07(11), 19 (2007); בש"פ 3381/07 שמשון שלומוב נ' מדינת ישראל, פדאור 07(23), 800 (2007)}.

שירות המבחן משמש כזרועו הארוכה של בית-המשפט ומסייע לזה האחרון, במידת הצורך, לגיבוש ההכרעה המשפטית. התערבותו זו של שירות המבחן בא, במקום בו סבור בית-המשפט כי יש מקום להורות על עריכת תסקיר.

אולם, עמדתו של שירות המבחן היא לעולם בגדר המלצה המובאת בפני בית-המשפט ואין בית-המשפט מחוייב לאמצה ו/או לקבלה - הכל לפי שיקול-דעתו.

על-כן, לבית-המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, מסורה הסמכות להכריע בבקשה, לאחר ששקל את מכלול הנסיבות כפי שאלה הובאו בפניו לרבות עמדתו של שירות המבחן {ראה גם בש"פ 8902/02 סלים נבלוסי נ' מדינת ישראל, פדאור 02(5), 136 (2002); בש"פ 5547/05 סעיד סלימאני נ' מדינת ישראל, פדאור 05(31), 777 (2005)}.

ב- בש"פ 1744/98 {בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל, פדאור 98(3), 51 (1998)} קבע כב' השופט מ' חשין כי "אין כל הצדק להורות על עריכת תסקיר. העורר הוא בוגר בן כ- 35, העבירה בה הוא מואשם הינה עבירה חמורה". כמו-כן, מודגש כי הנאשם לא הביא בפניו הנתונים המספיקים כדי להצדיק על הכנת תסקיר מעצר, למעט ציון העובדה כי אשתו בהיריון.

ב- בש"פ 5379/06 {הנוק מלסה נ' מדינת ישראל, פדאור 06(15), 562 (2006) (להלן: "פרשת מסלה")} טען העורר כי הזמנת תסקיר המעצר, עוררה בליבו תקווה כי ישוחרר ממעצר.

בדחותה טענה זו קבעה כב' השופטת א' חיות כי "טענה זו טעמה עימה, אך אין בה כדי לגבור על הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו של העורר וכן על כך שמכל מקום האמור בתסקיר אינו אלא המלצה ושיקול-הדעת בעניין החלופה לעולם מסור לבית-המשפט".

וב- בש"פ 8902/02 {סלים נבולסי נ' מדינת ישראל, פדאור 02(5) 136 (2002), (להלן: "פרשת סלים")} קבעה כב' השופטת ע' ארבל כי "כאשר בית-המשפט מזמין תסקיר מבחן עליו להביא בגדר שיקוליו את המלצת שירות המבחן ואף את ציפיות העצור עקב האמור בתסקיר, עם-זאת בית-המשפט כמובן אינו חייב לקבל את ההמלצה".

בדומה לפרשות מלסה וסלים לעיל, נאשמים רבים, תולים תקוות רבות, במחשבה כי ברגע שבית-המשפט מזמין תסקיר מעצר בעניינם, התוצאה תהא כי ישוחררו לחלופת מעצר. כדי למנוע תקוות מאין אלה, נוטים בתי-המשפט, ברוב ההחלטות, להדגיש כי בעצם הזמנת תסקיר המעצר, אין משום הבעת דיעה, בשאלה האם ראוי הנאשם להשתחרר לחלופת מעצר ואם לאו, וזה ידון, לאחר קבלת תסקיר המעצר.

ב- ב"ש 3597/06 {מדינת ישראל נ' מוחמד בן עבד אלטיף אל חאג', פדאור 06(37), 290 (2006)} הורה כב' השופט ר' שפירא להזמין תסקיר מעצר בטרם יתן החלטתו בדבר מעצרו או אי-מעצרו של הנאשם.

בהחלטתו זו, הביא בחשבון כי עסקינן בנאשם ללא עבר פלילי וכי "האירוע כולו, כפי שמתואר בכתב האישום, הגם שהוא חמור, מצביע על התנהגות שבבסיסה ניסיון להגן על בת משפחה מפני אדם אשר על-פי הנטען הטריד אותה או פגע בה".
כב' השופט ר' שפירא הוסיף כי לעניות דעתו האירוע נשוא כתב האישום איננו משקף את אורחות חייו של הנאשם.

ב- ב"ש 3876/06 {מדינת ישראל נ' סרגיי גריגורי אמטיסלבסקי, פדאור 07(4), 730 (2006)} קבע כב' השופט ר' שפירא כי בשל מסוכנותו של הנאשם, אין כל מקום לשקול על חלופת מעצר. משכך, "שאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת כלל" וכי "אין גם מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר שעניינו הערכת מסוכנות".

ב- בש"פ 9213/06 {מדינת ישראל נ' ראשד סעאידה, פדאור 06(30), 335 (2006)} קבע כב' השופט מ' חשין כי "כל אימת שמוצעים הורים לשמש כערבים-מפקחים על בנם בגדר חלופת מעצר, יש לבחון את יכולתם והתאמתם למלא תפקיד זה בכל מקרה ומקרה לגופו, לפי נסיבותיו, כמו גם לגבי כל ערב אחר".

זאת ועוד. "באותם מקרים בהם נדרש גם תסקיר מעצר, הרי ששירות המבחן, באופן טבעי, יהיה לעזר לבית-המשפט בעריכת בחינה זו של התאמת הערבים לתפקידם המוצע".

2. תוכנו של התסקיר - התנאים הקשים של המעצר כשיקול לחלופת מעצר
כאמור, תסקיר המעצר צריך שיכלול "את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, החלופות למעצר ולשחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשחרור בערובה והפיקוח עליהם".

ב- ב"ש (חי') 4466/07 {מדינת ישראל נ' מוחמד בן סאלח בדראן, תק-מח 2008(1), 5949 (2008)} הורה כב' השופט כ' סעב כי לאור גיל הנאשם ועברו הנקי, יש להגיש תסקיר מעצר שיבחן את החלופות המוצעות ויעריך את מסוכנותו הנאשם-המשיב. לאחר שהתסקיר הוגש, נקבע כי אין לקבל את ההמלצות שירות המבחן, וזאת מחמת שתי סיבות עיקריות:

האחת, "התנאים הקשים של המעצר והשפעתם על המשיב, אינם מהווים שיקול לשחררו, שכן המעצר ותנאיו אינם נוחים וקלים, מעצם טיבם וטבעם וקיומן אינו עילה לשחרור".

השניה, בית-המשפט לא שוכנע כי המפקחים מהווים "גורם אסרטיבי, מרתיע ומחנך" ביחס למשיב.

3. השתהות שירות המבחן בהגשת תסקיר מעצר
כתוצאה מעומס עבודה של שירות המבחן, ובין היתר, בהכנת תסקירי מעצר לערכאות השונות, שירות המבחן משתהה, מעבר לזמן הנתון בידו, בהגשת התסקיר לבית-המשפט ויוצא כי הנאשם שוהה במעצר רק משום השתהות שירות המבחן, שכן, אילולא ההשתהות יכול והיה משתחרר ממעצר.

ב- בש"פ 841/07 {מדינת ישראל נ' פלוני, פדאור 07(3), 267 (2007)} טען הסניגור כי המשיב לא אמור "לשלם את המחיר", בריצוי תקופת מעצר נוספת, עקב השתהות של שירות המבחן בהגשת התסקיר לבית-המשפט. בית-המשפט המחוזי, נעתר לבקשת ההגנה וקיים דיון לגופו שבסופו של יום שחרר את המשיב לחלופת מעצר ועל כך ערר המדינה-המבקשת.

בערר טענה המדינה כי בית-המשפט לא יכול להעריך את מסוכנותו של המשיב ללא תסקיר, שכן, מסוכנותו צריכה להיבחן על-ידי אנשי מקצוע מתאימים וכי העובדה ש"שירות המבחן לא נערך בעוד מועד להגשת תסקיר אינה משמשת הצדקה לשחרור בחלופת מעצר מי שנאשם בעבירות מין חמורות בלא היכרות מספקת של הנתונים הצריכים לעניין".

לעומת זאת, סניגורו של המשיב טען כי שירות המבחן נמנע מלהיפגש עם המשיב מזו תקופה של שלושה שבועות. טענה נוספת היא בית-משפט קמא בחן "את החלופה הזמנית לגופה, והתרשם במישרין מהאנשים הקשורים בכך, ובנסיבות העניין לא נפל פגם בהחלטתו המצדיק התערבות של ערכאת ערעור".
בדחותה את הערר, קובעת כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"7) נתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ובאתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ערר המדינה.

אמת הדבר, כי דרך-כלל, חלופת מעצר ראוי להשתית, בין היתר, על עמדה מקצועית של שירות המבחן בנסיבות בהן התייחסותו של הגורם המקצועי נחוצה משום טיבו של העניין הנדון. בהליך שלפנינו, עמדת השירות אכן חשובה, וכך אף הוסכם בין הצדדים. מנגד, כאשר מתבקש תסקיר מעצר, ההנחה היא כי הוא יוגש בהקדם, ותוך ימים ספורים, כדי למנוע עיכוב נאשם במעצר מקום שניתן לשחררו בחלופה.

ישנם מצבים בהם, בלא תסקיר מבחן, הדעת נותנת כי בית-המשפט יטה שלא לקבל החלטה בדבר חלופה גם בנסיבות בהן הגשת התסקיר מתעכבת מעבר למידה. מנגד, ישנם מצבים בהם, באיזון כולל, התמשכות המעצר בלא הגשת תסקיר עשויה לשנות את קו האיזון, ואף להצדיק שחרור העצור בחלופה זמנית שנבדקה כראוי על-ידי בית-המשפט, וזאת עד להחלטה סופית בעניין שחרור בחלופה והתנאים לכך שתתגבש לאחר הגשת התסקיר. הדברים תלויים בנסיבות המיוחדות של המקרה, באופי העבירות, בטיבו של הנאשם, ובמהות ההסדר הזמני המוצע.

8) בענייננו, אין ספק כי עדיף היה כי בית-המשפט ידון בדחיפות בשאלת מעצרו או שחרורו של המשיב כאשר מלוא הנתונים בפניו, ובכללם תסקיר המעצר. עם-זאת, אין זה מסוג המקרים בהם שחרור עצור לחלופה זמנית עד לקבלת החלטה סופית לאחר הגשת תסקיר, הצפויה להתקבל בתוך ימים ספורים הינו צעד הסוטה סטיה מהותית מאמות-מידה סבירות ומקובלות בתחום זה. בית-המשפט הורה על יציאתו של המשיב מהמעצר לבית גיסו במקום מרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת, כאשר הוא יהיה נתון שם למעצר בית מלא בפיקוח האם והרעייה שנחקרו לצורך כך בבית-המשפט. מדובר בהסדר זמני למשך מספר ימים בלבד עד להגשת תסקיר המעצר ועד להחלטה סופית בעניין מעצרו או שחרורו של המשיב, אשר תינתן על יסוד מלוא הנתונים שיונחו בפני בית-המשפט עובר להחלטתו.

9) בנסיבות אלה, אינני רואה הצדקה להתערב בשיקול-הדעת שהופעל על-ידי בית-משפט קמא בהחליטו על הסדר חלופת המעצר הזמני, וזאת לאחר שבחן את החלופה ובכלל זה גם את הגורמים המפקחים.

יש לקוות כי תסקיר המעצר יוגש אכן עד ליום 01.02.07, וכי ניתן יהיה בעקבות דיון באותו מועד ליתן החלטה סופית בעניינו של המשיב.

הערר נדחה.

המשיב ישוחרר בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטת בית-משפט קמא, ולאחר שיופקדו הערבויות במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב."

4. חלופת מעצר במוסד לגמילה - הזמנת תסקיר מעצר
ב- בש"פ 590/05 {עווד רמדאן אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, פדאור 05(2), 399 (2005)} קבע כב' השופט א' רובינשיין כי בנסיבות המקרה איננו רואה טעם להזמין תסקיר, שכן, אין מקום בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, להידרש להליכי גמילה, והגם "שכל האינדיקציות האחרות אינן מורות על חלופת מעצר".

ב- בש"פ 5704/00 {זאב שוויץ נ' מדינת ישראל, פדאור 00(8), 430 (2000)} קבע כב' השופט י' אנגלרד:

"4. על כך הערר שבפניי. בא-כוח העורר הדגיש בפניי כי מן הראוי לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת במוסד גמילה בעין כרם, או לפחות להורות על תסקיר מעצר אשר יבחן את התאמתה של החלופה המוצעת לנסיבות המקרה.

5. התרשמותי היא כי לפניי מקרה גבולי. יש טעם בשיקוליהם של שתי הערכאות הקודמות, אשר הטילו ספק בשליחתו של העורר, בשלב זה, למוסד גמילה. אך, לדעתי, מן הראוי לבחון בכל זאת, באמצעות תסקיר מעצר, את האפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר במוסד גמילה. עובדה היא, כי העורר התחיל בהליך של גמילה לפני ביצוע העבירה. כן, עדיין קיימת אפשרות כי העורר יצליח לשכנע את בית-המשפט כי רכש את הסמים לצריכה עצמית.

6. לכן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום, אשר יבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר, את התאמתה של חלופת מעצר במוסד הגמילה המוצע למטרות המעצר. שרות המבחן מתבקש להכין תסקיר מעצר תוך שבועיים ימים. בית-משפט השלום מתבקש לדון בחלופת המעצר המוצעת בסמוך למועד קבלת התסקיר. העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית-משפט השלום.

אי-לכך, הערר מתקבל כמוסבר לעיל."

ב- בש"פ 11176/04 {פנחס דהן נ' מדינת ישראל, פדאור 04(17), 670 (2004)} קבע כב' השופט א' גרוניס:

"4. והערה אחרונה: בהחלטתו הראשונה של בית-המשפט המחוזי בה נקבע כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר נאמר כי לאחרונה חלה תזוזת מה בפסיקה של בית-משפט זה בעניין ההלכה שנהגה בעבר, לפיה אין מקום לאפשר לנאשם להיכנס לתוכנית גמילה בשלב של מעצר עד תום ההליכים. דומני שבית-משפט קמא לא דייק בדבריו. עניין זה של מתן אפשרות להיכנס לתוכנית גמילה כחלופה למעצר הינו תלוי עובדות ונתונים. יהיו מקרים ודומה שהם נדירים, שבהם יעשה שימוש באפשרות האמורה. אך, הנתונים של המקרה הנוכחי בוודאי ובוודאי שאינם מצדיקים עשיית שימוש בחלופה הנזכרת. על-כן, דומה שעדיף היה אילו נמנע בית-המשפט המחוזי במקרה הנוכחי מלבקש תסקיר מעצר, שכן בדרך זו נוצרו ציפיות בלתי-מוצדקות אצל העורר.

5. אשר-על-כן, הערר נדחה."

5. מצב בריאותי לקוי

ב- בש"פ 866/07 {שפדיה סימננדויב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 3693 (2007)} טען העורר כי יש להורות על הגשת תסקיר בעניינו שיבדוק את מצב בריאותו והאם ניתן לעוצרו מחמת בריאותו הלקוי.

לאור מצבו הבריאותו הקשה של העורר, קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה על הגשת תסקיר. לאחר הגשתו של התסקיר קבעה כי אין לקבל את טענתו של העורר שכן, כפי שעולה מהתסקיר, בית המעצר, יכול לספק לעורר את כל הטיפולים הרפואיים שהוא צריך, עת ישהה במעצר.

זאת ועוד. תסקיר המעצר עסק גם בשאלת חלופת המעצר תוך שהוא קובע כי לעורר אין בני משפחה מתאימים, היכולים לשמש כחלופת מעצר ראויה, ולכן, בצירוף סיפוק הצרכים הרפואיים על-ידי בית המעצר - לדעתם, אין לשחרר את העורר. כב' השופטת א' פרוקצ'יה, קיבלה את העמדה הנ"ל ודחתה את הערר.

6. השלמת תסקיר
אנו סבורים כי בית-המשפט יורה על הגשת תסקיר משלים, כאשר הנתונים, המופיעים בתסקיר המעצר שהוגש על-ידי שירות המבחן, אינם מספקים או שעדיין קיים חוסר בנתונים או אינפורמציה - והכל לפי שיקול-דעתו של בית-המשפט שכאמור אין מחובתו להזמין תסקיר מעצר כך גם אין מחובתו להזמין השלמת תסקיר.

ב- בש"פ 9056/06 {דניאל אוסקר נ' מדינת ישראל, פדאור 04(18), 740 (2004)} הורה בית-משפט קמא על הגשת תסקיר, אך מעיון בתסקיר שהוגש עולה כי אין כל התייחסות למסוכנותו של העורר. כב' השופט י' עדיאל קבע כי אין כל צורך, להגיש תסקיר מעצר משלים לזה שהוגש, מחמת העובדה כי קיימת עילת מעצר נוספת, המחזקת את מסוכנותו של העורר.

נקבע כי קיים חשש שהעורר ימלט מהדין. חיזוק לדברים אלה מוצא בית-המשפט בכך "שהמשטרה ניסתה במשך כחצי שנה לאתר את העורר וזה התחמק ממנה כשהוא מתחבא בבוידם שבמקלחת דירתו, ואף משנעצר באחת הפעמים על-ידי שוטר ונאזק בידו האחת, הצליח להימלט".

7. עברו וגילו של הנאשם ביחס להכנת תסקיר
כשם שבית-המשפט מושפע מעברו הפלילי של נאשם, כדי להחזיק אותו במעצר, כך גם, מושפע בית-המשפט מעברו הפלילי של נאשם לגבי הזמנת תסקיר מעצר. ככל שעברו של הנאשם "כבד" יותר, כך בית-המשפט יטה שלא להזמין תסקיר מעצר שכן ככל שהנאשם מסוכן יותר, כך יפחת הסיכוי כי הנאשם ישוחרר לחלופת מעצר, ומשכך, יפחת גם הסיכוי כי יישקל הכנת תסקיר, שכאמור, הכנת תסקיר באה לאחר שבית-המשפט משתכנע כי יש להורות על חלופת מעצר.

ב- בש"פ 8380/01 {צ'רלי אמיתי נ' מדינת ישראל, פדאור 01(2), 274 (2001)} קבע כב' השופט מ' חשין כי "ההאשמות המיוחסות לעורר האשמות קשות הן המעידות על מסוכנותו הרבה ליחיד ולכלל, אלא שרשימת הרשעותיו הקודמות - והן 22 במספר - מוסיפה ומעידה על אדם קשוח שמסוכנותו רבה. אכן ברשימת ההרשעות מצאנו, בין השאר, בריחה ממשמורת חוקית, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקיד (גזר דין ללא הרשעה), החזקת נשק שלא כדין, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, שוד מזויין, החזקת סמים, גניבות, איומים". בנוסף, "העורר אף נדון בעבר לתקופות מאסר לא מעטות ולא קצרות: כמה וכמה פעמים למאסר של חודשים מספר כל פעם, פעם אחת לשנתיים וחצי מאסר בפועל, פעם אחת לשנתיים מאסר בפועל, פעם אחת לשנה מאסר בפועל, פעם אחת לארבע שנים וחצי מאסר בפועל".

לאור זאת נקבע כי אין מקום כי בית-המשפט יורה על חלופת מעצר ומאותו הטעם אין כל פגם בסירובו של בית-משפט קמא להורות על הזמנתו של תסקיר מעצר.

ב- בש"פ 902/05 {עלי מוחמד דראושה נ' מדינת ישראל, פדאור 05(1), 866 (2005)} קבע כב' השופט א' רובינשטיין:

"ה. אף שאני מכבד את החלטותיהן של הערכאות הקודמות, סבורני כי נוכח עברו הנקי של המבקש יש מקום להזמין תסקיר מעצר, אם כי בלא שאטע ציפיות יתר בעורר. רחוק אני מהקל ראש במסוכנות הספציפית של העורר כלפי המתלוננת, כעולה מחומר הראיות, ואוכל להבין את אי-הרצון ליטול סיכון במקרה שבו יש אולי חשש ל'עזה כמוות אהבה...' (שיר השירים ח', ו'). יתר-על-כן, ייתכן כי התוצאה בעקבות תסקיר המעצר, נוכח המסוכנות הספציפית והשיבוש, תהיה כפי שהיא כיום. שירות המבחן מתבקש ליתן דעתו לכל ההיבטים."
(ההדגשה איננה במקור)

ב- בש"פ 4631/05 {גיא תדמור נ' מדינת ישראל, פדאור 05(13), 544 (2005)} נפסק מפי כב' השופט י' עדיאל:

"6. מקובלת עלי השקפתה של המשיבה, כי מעשיו של העורר הינם חמורים ומעידים על קיומה של מסוכנות המקימה עילת מעצר. יחד-עם-זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר באדם כבן 39 שנים, נשוי ואב לילדים, העובד לפרנסתו ופרנסת משפחתו, עברו נקי והתנהגותו משך כל חייו היתה נורמטיבית. בנסיבות אלו, אני סבור שלא ניתן לקבוע, לפחות בהיעדר תסקיר מעצר הבוחן את מידת הסיכון להישנות התנהגות דומה, שאין כל אפשרות להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופה כלשהי, שפגיעתה בחירותו פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח. לאור האמור אני מקבל את הערר במובן זה, שאני מורה על החזרת הדיון לבית-המשפט המחוזי, לשם הזמנת תסקיר מעצר לצורך בחינת המסוכנות וחלופות מעצר. לאחר קבלת התסקיר ישקול בית-המשפט המחוזי מחדש את האפשרות לשחרור העורר לחלופת מעצר. עד למתן החלטה חדשה על-ידי בית-המשפט המחוזי, העורר יהא נתון במעצר."

ב- בש"פ 803/05 {מוחמד סכיסיכ נ' מדינת ישראל, פדאור 05(1), 674 (2005)} קבע כב' השופט י' רובינשטיין כי "נוכח חלקו היחסי המתואר בעבירה, המסוכנות גבוהה ואין מקום לשקול לעת הזאת חלופת מעצר, מן הטעמים שפורטו בפסיקה, שעניינם כי אם אין מקום על-פי הנסיבות לחלופה, אין צורך להידרש להצעה ספציפית".

בנוסף, "אילולא חלקו היחסי לכאורי בפרשה של עורר זה, הייתי סבור שבמקרה זה יש להזמין תסקיר בשל עברו ה"מתון" יחסית; אך משעולה בראיות חלקו המרכזי", אין להורות על הזמנת תסקיר.

8. קבלת המלצת קצין המבחן - השלמת לימודים
ב- בש"פ 1318/99 {ישעיה איסקוב נ' מדינת ישראל, פדאור 99(1), 372 (1999)} קבע כב' השופט י' אנגלרד "יש לאפשר לעורר, בהתאם להמלצת קצין המבחן, להשלים את לימודיו בביתו, ולאפשר לו להגיע למבחני הבגרות בליווי ובהשגחה". לאור זאת, "הערר מתקבל והדיון יוחזר לבית-משפט השלום בחדרה, כדי שיבחן לשביעת רצונו את קיום התנאים של חלופת מעצר".

9. סטיה מהמלצה שלילית של שירות המבחן
ב- ב"ש 6254/07 {מדינת ישראל נ' א' מ', פדאור 08(3), 735 (2008)} קבעה כב' השופט ליאורה פרנקל כי "על-פי ההלכה הפסוקה בית-המשפט אינו כבול להמלצותיו של שירות המבחן אולם נדרשים נימוקים מבוססים וכבדי משקל על-מנת לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תסקיר מעצר על-פי סעיף 21א לחוק המעצרים