מומחים בדיני משפחה
הפרקים שבספר:
- כללי
- מיהו עד מומחה
- ההבדלים בין בית-משפט אזרחי לבין בית-משפט לענייני משפחה
- מומחה שיעץ עצה
- מומחה בית-המשפט - חזקת המקצועיות וההגינות
- פסילתו של מומחה מטעם בית-המשפט
- האם חייב בית-המשפט לאמץ את חוות-דעת המומחה?
- חוות-דעת של מומחה בענייני משפחה
- חוות-דעת של מומחה בענייני משפחה
- "מסמכים הנוגעים לעניין"
- הגשת חוות-דעת
- שאלות הבהרה
- מומחה שמינה בית-המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות-דעתו אלא ברשות בית-המשפט
- לתקנות סדר הדין האזרחי
- האם רשאי בעל דין להגיש חוות-דעת מומחה מטעמו
- האם בית-המשפט ייעתר להגשת חוות-דעת מטעם בעל דין שהוגשה בניגוד להוראת תקנה
- האם יש לאפשר חקירה על הקלטות המומחה שנערכו ללא ידיעתו?
- שכר-טרחת המומחה והוצאותיו
- מבוא
- יחסו האמביוולנטי של פקיד הסעד לבית-המשפט
- האם ניתן לבקש למנות רו"ח חוקר באופן כללי
- צוואות
- אימתי יורה בית-המשפט לעו"ס להגיש לעיונו תסקיר משלים?
לתקנות סדר הדין האזרחי
1. סעיף 1 לחוק בית-המשפט לענייני משפחהבסעיף 1 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה מוגדרים "ענייני משפחה" מהם. סעיף הנ"ל מגדיר מהם אותם "ענייני משפחה" אותם ניתן "להכניס" לבית-המשפט לענייני משפחה וכן מגדיר לנו מיהו "בן משפחתו" ומיהו "הורה" לצורך הסמכות העניינית של בית-המשפט.
אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה הינה כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה ומשמעותית לגיבושה של עילת התביעה {רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4), 337 (2001)}.
לפיכך, יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה האם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה.
כאמור, סעיף 1(2) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה דורש קיומם של שני מבחנים מצטברים לצורך הקניית הסמכות הבלעדית לבית-המשפט לענייני משפחה:
המבחן הראשון, דורש כי התובענה תוגש על-ידי אדם או בן משפחתו או נגד עזבונו של בן משפחתו, כאשר המונח "בן משפחתו" מוגדר בחוק עצמו, קרי: בן זוג, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוג לשעבר, בן זוג שנישואיו עמו פקעו והשני שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה חיו כבני זוג.
נעיר כי אין ליתן להיגד "בן זוגו" שבסעיף 1(2)(ו) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, ובסעיפים 1(2)(ב) ו- 1(2)(ג), פרשנות מרחיבה, הכוללת גם בן זוג לשעבר. לפיכך, לבית-המשפט לענייני משפחה, אין סמכות לדון בתביעת המשיב נגד המבקשת, אחותה של רעייתו לשעבר {בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.04.12); ראה גם ע"א (חי') 53546-08-10 נח אבי טואיטו נ' מלכה כהן, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)}.
המבחן השני, דורש כי עילתה של התובענה תהיה סכסוך בתוך המשפחה. מבחן זה למעשה מצמצם ומסייג את גדר סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה, באופן שלא כל תובענה בין בני משפחה תהא בסמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה, אלא רק אותן תובענות בין בני משפחה, אשר עילתן סכסוך בתוך המשפחה {ראה למשל ת"א (שלום ת"א) 17076-08 דרור זיתוני נ' דויד ג'יימס שאשון, תק-של 2009(4), 4363 , 4367 (2009); ת"א (שלום יר') 18700/08 י' א' נ' ר' ד', תק-של 2009(4), 14408 (2009); ת"א (שלום ת"א) 168684-09 ליאורה ספקטור נ' אסלם בע"מ, תק-של 2009(4), 12618 (2009); ת"א (שלום נצ') 39718-02-10 סונדוס מחאג'נה נ' יוסף מסארוה, תק-של 2010(3), 33981 (2010); ת"א (שלום נצ') 9718-04-09 {סעוד הייב נ' סמיר הייב, תק-של 2010(3), 84886 (2010)}.
2. סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה מתגבשת על-פי כתבי הטענות
התשתית העובדתית בגדרה נקבעת סמכותו העניינית של בית-המשפט לענייני משפחה מתגבשת על-פי כתבי הטענות המונחים בפני בית-המשפט בבואו להכריע בסוגיה.
בית-המשפט בודק האם כתב הטענות מתאר את אחת העילות הקבועות בחוק בית-המשפט לענייני משפחה {רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4), 337 (2001)}.
ההכרעה בשאלת הסמכות הינה שאלה עובדתית: מלאכת סיווג עניין כמצוי בסמכות בית-משפט רגיל או בית-משפט לענייני משפחה מצריכה, על-פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך.
בצד הנתונים האובייקטיביים ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם: כיצד הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם - אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי, אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה.
הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה {ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6), 295 (2002)}.
3. סעיף 8(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה
סעיף 8(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה קובע כי הוראות סעיף 8 לחוק בית-המשפט לענייני משפחה לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה.
חשוב להבהיר כי אם סבור בעל דין כי אין תחולה להוראות סעיף 8(ה) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה וכי פתוחה בפניו לנהוג על-פי תקנות סדר הדין האזרחי העוסקות במומחים, עליו מלכתחילה לצרף חוות-דעת רפואית {למשל} לכתב טענותיו אלא אם הוא פנה וביקש מבית-המשפט לפטור אותו מהצירוף {ראה תקנה 127 סיפא לתקסד"א}.
במקרה ובעל דין לא נהג כמפורט לעיל, איחר את המועד להגשת חוות-הדעת מטעמו גם על-פי תקנות סדר הדין האזרחי {הרגילות} ולא ניתן אפילו לפי התקנות הרגילות להיעתר לבקשתו לקבל את חוות-הדעת שכן תקנה 137(א) לתקסד"א קובעת כי "בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127... ולא פטר אותו בית-המשפט או הרשם מכך, לא יזקק בית-המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין שבנדון".
ואם יבקש בעל הדין מבית-המשפט לענייני משפחה לעשות שימוש בסעיף 8(א) לחוק בית-משפט לענייני משפחה - למען הצדק - נשיב לו - הכיצד? הרי אם יש תחולה לסעיף 8(ה) לחוק בית-משפט לענייני משפחה כטענתך אין תחולה לסעיף 8(א) לחוק בית-משפט לענייני משפחה שכן סעיף 8(ה) לחוק בית-משפט לענייני משפחה קובע שהוראות סעיף זה ובכלל זה סעיף 8(א) לחוק בית-משפט לענייני משפחה לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה {ראה למשל בש"א (ת"א) 2742/07 עזבון המנוח מ' י' י' ז"ל נ' ד' י' ואח', תק-מש 2007(2), 315 (2007)}.