הכתובה בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- הקריטריונים הנדרשים להפסיד אישה מתוספת כתובה
- בית-הדין רשאי - במסגרת מנגנון הפיצויים - לפסוק לאישה סכום מתאים כפיצוי ראוי לכל זכויותיה
- האם יש לראות בכתובה שסכום כתובתה מליון ש"ח ככתובה מופרזת שיש לבטלה כדין אסמכתא?
- אין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט
- שווי הכתובה יהיה שווה לערך כל סכום שהאישה תחוייב במסגרת הדיון על הרכוש, כנגדו יחוייב הבעל באותו שווי בחיוב כתובתה
- הגשת תלונות שווא במשטרה על-ידי האישה - מפסידה כתובתה ותוספת כתובה
- יש להבחין בין רצונה של האישה בגירושין, לבין הסכמתה לתביעתו של הבעל להתגרש
- מהם המקרים בהם האישה מפסידה את כתובתה על-ידי מעשיה?
- חיוב הכתובה גם כאשר הסכום הנקוב בו גבוה ביותר מחייב את הבעל ככל התחייבות
- עשתה דבר מכוער, האם הפסידה כתובתה? ומה נכלל בהגדרת דבר מכוער?
- כשיכל הבעל לברר את המום - הרי דינה של האישה הוא שמקבלת כתובה ותוספת כתובה
- לא ניתן לחייב את האישה בקבלת גט, אלא רק לאחר שיציעו לה תשלום הוגן והכתובה תיפרע במלואה
- יש לשלול את זכות האישה לכתובתה בשל כך שהיא נחשבת על-פי דין ל"עוברת על דת"
- עיקול דמי כתובה
- מה הדין כשיש לבית-הדין ספק, האם מגיע לאישה כתובתה?
- התובעת בהתנהגותה הפרה את הבסיס עליו נשען הקן המשפחתי ובכך נשמטה ממנה חובתו של הנתבע כלפיה לכתובה ותוספת
- האם יש בסיס להיעתר לבקשת התובעת לחיוב הנתבע בכתובה ותוספת כתובה?
- קיימת בעיה עם כתובה שנקוב בה סכום מוגזם. ייתכן ויש לראות בזה התחייבות לשם כבוד בלבד
- עם חתימת התובעת על הסכם זה בו קיבלה את חלקו של הנתבע בדירה שהוא כאמור למעלה מסך כתובתה, אין בסיס לקבל את תביעתה לכתובה
- האם המחוקק מפנה את דברו לערכאה הדנה בחוק יחסי ממון ומורה לה שלא לגרוע מחלקה של האישה בחלק המגיע לה לפי חוק יחסי ממון בגלל שזכתה בכתובה?
- מה הדין כאשר יש התנגשות בין חובות שונים, כגון מזונות ודמי כתובה - למי מהם יתן בית-הדין עדיפות?
- אין לבית-הדין שום סיבה לומר שהתנהגות הבעל נתנה לאישה עילת גירושין ומשום כך דינם כמי שמורדים זע"ז והאישה מקבלת רק עיקר כתובה
- אישה שזינתה איבדה כתובתה
- האם הבעל ישלם את הסכום הנקוב בכתובה בלבד בתרגום לשקלים חדשים ללא כל הצמדה, או שהוא חייב לשלם את הסכום שבכתובה לפי ערכו היום?
- חיוב כתובה הוא מכוח תקנת חכמים שיחייבוהו בכתובה וזאת גם כשלא נכתבה כתובה על-ידי הבעל
- חיוב הכתובה לאחר שהאישה ביצעה הפלה ללא הסכמת הבעל
- תביעת כתובה של האישה. בדיקה על-ידי מכון פוליגרף
- תביעת האישה לכתובתה וגובהה
- אין מקום לקזז את מה שקיבלה האישה בבית-המשפט ממה שמגיע לה
- האישה זכאית למלוא כתובתה, והיא תקוזז מהכספים שאותם תקבל הנתבעת מזכויותיו של התובע במסגרת איזון המשאבים
קיימת בעיה עם כתובה שנקוב בה סכום מוגזם. ייתכן ויש לראות בזה התחייבות לשם כבוד בלבד
ב- תיק מס' 3655-21-1 (רבני גדול) {פלוני נ' אלמונית, ירושלים, פורסם באתר אוצר המשפט, 22.02.05} נפסק כי:"בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו מיום כ"ז באלול תשס"ב, כי הבעל חייב לגרש את אשתו, וכי האישה הפסידה מזונותיה וכתובתה. הצדדים התגרשו, וערעורה של האישה נסב על הפסד הכתובה. יצויין, כי מדובר בבעל שנשא שתי נשים בתימן, והיגר לאחר-מכן לאנגליה עם שתי נשותיו, ולאחר-מכן עלו לישראל. המערערת היא אשתו השניה של המשיב, ויש לה ממנו שני ילדים. המשיב עבר להתגורר עם אשתו הראשונה וילדיה. בית-הדין האזורי חייב את המשיב בגט, אולם פסק להפסיד למערערת כתובה ומזונות, עקב מאיסותה בו, מאחר והיא סברה וקיבלה את היותה אישה שניה. על כך הערעור.
בית-הדין האזורי קבע בפסק-דין מיום י"ב באדר תשס"ב, כי האישה חייבת בגט. וזאת עקב "התהום שבין הצדדים הפעורה מזה כמה שנים, ולמעשה האישה מכרה את חלקה בדירה לבעלה, ואף הצהירה בבית-הדין שרצונה להתגרש, ויתרה-מזו בקשה אף לסגור את תיק שלום-הבית שפתחה בשעתו, ולא נראית כל סיבה הגיונית לכך שמתעקשת שלא לקבל כעת את הגט". על פסק-דין זה הוגש ערעור על-ידי האישה. בהחלטה שניתנה על ידינו ביום י' בסיון תשס"ב, קבענו כי פסק-הדין לא יבוצע עקב ההרכב החסר של המותב. קבענו כי יש לנו בעיה בהרכב שיושב באופן קבוע בשנים בלבד, ושהמתדיינים בפניו נאלצים להסכים להרכב חסר, שאם לא כן יגרר עניינם תקופה ארוכה. כמו"כ קבענו כי פסק-הדין אינו שלם משום שאינו מתייחס לכתובה (500,000 שקל), וביקשנו שהראב"ד בבית-הדין האזורי יקבע הרכב לדיון. בית-הדין האזורי - הפעם בהרכב מלא - החליט ביום ד' בשבט תשס"ג, כי אין עילה לפסול את ההרכב הקיים לכשיושלם, וכי גם האישה מוכנה לגט, אם תקבל את הכתובה. ב"כ האישה הגיש ערעור ובו טען שראוי לקבוע הרכב אחר שיעסוק בתיק, אבל לאחר-מכן ביקש למשוך את הערעור. פסק-הדין נשוא הערעור הנוכחי, ניתן ביום ל' באדר א' תשס"ג, ובו נאמר: "על-אף שבית-הדין פסק שיש לחייב את האישה לקבל ג"פ מבעלה, אך אין כל קביעה שהפסידה כתובתה ואין כל עילה הלכתית - אי-לכך, עם הגירושין על הבעל לתת לאישה את כתובתה". על כך ערעור של הבעל.
אני נוטה לקבל את הערעור, ואנמק את דברי:
א. חיובה של האישה בגט לא נעשה בגלל מעשיה הטובים. מדובר באישה הרודפת את בעלה בעלילות דברים. בין השאר העלילה עליו כי הוא פוגע מינית בבנם יחידם הקטן - הבעל הועמד לדין וזוכה לחלוטין. גם בדיקת הפוליגרף וחוו"ד לשכת הרווחה תמכו בו. כמו"כ טענה שהוא אלים והגישה נגדו תלונות במשטרה. כל התלונות הללו נסגרו. כתוצאה מן התלונות נלקח ממנו האקדח - המוחזק על ידו ברשיון לצורך עבודתו בשטחים - ולא הוחזר לו.
ב. ב"כ האישה טוען בסיכומיו כי "כל עילות הגירושין אותן מציין הבעל... אירעו בזמן התנהלות הליכי הגירושין בין הצדדים ולא קודם לכך. ונפסק רבות כי אירועים אלה אשר קורים עקב מלחמות הגירושין ובוודאי כאשר הצדדים פרודים, אינם מהווים עילת גירושין ובוודאי כאשר לא היתה התראה". יש כאן הודאה ברורה מצד פרקליטה של האישה שהיא אינה בוחלת באמצעים לפגוע בבעלה.
ג. במסגרת הערעור איננו יכולים להתעלם מן המצב הקיים, שבו האישה במפורש מעוניינת בגירושין ועושה הכל בכדי לפגוע ולצער את בעלה. בית-הדין האזורי מציין שהאישה אינה רוצה בשלום ובקשה לסגור את תיק שלום-הבית שפתחה בשעתו. אישה החפצה בגירושין - לא פחות מבעלה, ואולי יותר - אינה זכאית לכתובה, שנועדה בכדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ואילו היא מבקשת ומתאמצת להוציא את עצמה ממנו, ואינה בוחלת בשום אמצעי.
ד. בין הצדדים נחתם הסכם ממון עובר לנישואין, שבו נקבעה חלוקת הרכוש במקרה של פירוד. הסכם הממון בוצע ביניהם וכל צד קבל את חלקו. אין בהסכם הממון כל התייחסות לכתובה, ויש להניח שהבעל לא היה מסכים לתת לאישה את מה שנקבע בהסכם, אם יחוייב בנוסף גם בסכום של חצי מיליון שקל בגין הכתובה.
ה. יש לי בעיה עם כתובה שנקוב בה סכום מוגזם. יתכן ויש לראות בזה התחייבות לשם כבוד בלבד. במצב החוקי הקיים כיום שבו כל אישה יכולה לקבל את מחצית הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין, ויכולה לקבל במקרים מסויימים את מחצית דירת המגורים, גם אם נרכשה על-ידי הבעל לפני הנישואין - הרי משמעות הכתובה המוגזמת היא שהבעל ישאר בחוסר כל. האישה תקבל את חלקה (מחצית הרכוש נטו), ואילו הבעל יקבל את מחצית הרכוש ברוטו, ומזה עליו להפריש את דמי הכתובה המוגזמת וכן לשלם מזונות לילדים. גם אם בית-דין רבני ימאן לתת לאישה את מחצית הרכוש, הרי בג"ץ יעשה זאת בששון ובשמחה, ולמעשה אין כל דרך למנוע ממנה זאת. חושבני שרק חסר דעה לחלוטין יסכים שלאחר שהרכוש יחולק בשווה, יאלץ עוד להפריש מחלקו את דמי הכתובה המופרזת, ולהישאר עני מרוד.
ו. במסגרת אחרת כתבתי ששיעור הכתובה ותוספת הכתובה, צריך להימדד לפי עיקר כתובה שקבעו חז"ל. סכום זה עומד על 200 זוז, והוא מקביל להלכה המופיעה במשנה בסוף מסכת פאה, שמי שיש לו 200 זוז לא יטול מן הצדקה. הר"ש משאנץ פירש שם ש-200 זוז הם הסכום שאדם זקוק לו לפרנסתו במשך שנה. חז"ל מצאו לנכון שאישה לאחר פרידתה מבעלה לא תאלץ לחזר על הפתחים, ועד אשר תינשא מחדש תהיה לה אפשרות קיום מינימלית במשך שנה אחת, כמו למי שנמצא על הגבול בין עני לבין מי שאינו עני. זהו סודה של עיקר כתובה.
ז. משום כך, יש לדעתי לקבוע סכומי מינימום ומקסימום לכתובה, בהתחשב באפשרות הקיום של האישה לאחר היפרדה מבעלה, לפי רמת החיים שהיתה מורגלת בנישואין, וזאת למשך שנה שלימה. חושבני שהמינימום לפרנסה חודשית הוא קו העוני של הביטוח הלאומי, ועל-כן הייתי מציב את הסכום החודשי על 4,000 - 3,000 שקל לחודש, שהם בין 36,000 ל - 48,000 שקל לשנה. זה דומני הרף התחתון לכתובה. את הרף העליון הייתי קובע לסכום חודשי של 10,000 לחודש שהוא 120,000 שקל בחישוב שנתי. כל כתובה בערך גבוה יותר נחשבת לדעתי לכתובה מוגזמת.
בתיק זה, יש לי ספקות רציניים אם האישה זכאית לכתובה. כמו-כן, הסכום של חצי מיליון שקל הוא סכום מופרז ביותר. על-כן הייתי מסתפק בעיקר כתובה בלבד. ניתן להעמיד סכום זה על 960 גרם כסף טהור שהוא עיקר כתובה לדעת הרמ"א (הבעל אשכנזי), או לכל היותר על הרף המינימלי של שיערוך עיקר הכתובה כמו שכתבתי לעיל. בנקודה זו אני מצפה לשמוע את עמדת כבוד עמיתי שליט"א.
(-) שלמה דיכובסקי
לאחר שנשאנו ונתנו בנושא הכתובה הגענו למסקנה לקבוע פיצוי לאישה בסך 18,000 שקל. פיצוי זה יהוה תחליף לכתובה, ולסלוק כל תביעותיה של האישה, למעט הסכם הממון שבוצע ביניהם."