הכתובה בבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- הקריטריונים הנדרשים להפסיד אישה מתוספת כתובה
- בית-הדין רשאי - במסגרת מנגנון הפיצויים - לפסוק לאישה סכום מתאים כפיצוי ראוי לכל זכויותיה
- האם יש לראות בכתובה שסכום כתובתה מליון ש"ח ככתובה מופרזת שיש לבטלה כדין אסמכתא?
- אין להפסיד לאישה תוספת כתובה בגין רצונה בגירושין, כל עוד שהיא אינה תובעת גט
- שווי הכתובה יהיה שווה לערך כל סכום שהאישה תחוייב במסגרת הדיון על הרכוש, כנגדו יחוייב הבעל באותו שווי בחיוב כתובתה
- הגשת תלונות שווא במשטרה על-ידי האישה - מפסידה כתובתה ותוספת כתובה
- יש להבחין בין רצונה של האישה בגירושין, לבין הסכמתה לתביעתו של הבעל להתגרש
- מהם המקרים בהם האישה מפסידה את כתובתה על-ידי מעשיה?
- חיוב הכתובה גם כאשר הסכום הנקוב בו גבוה ביותר מחייב את הבעל ככל התחייבות
- עשתה דבר מכוער, האם הפסידה כתובתה? ומה נכלל בהגדרת דבר מכוער?
- כשיכל הבעל לברר את המום - הרי דינה של האישה הוא שמקבלת כתובה ותוספת כתובה
- לא ניתן לחייב את האישה בקבלת גט, אלא רק לאחר שיציעו לה תשלום הוגן והכתובה תיפרע במלואה
- יש לשלול את זכות האישה לכתובתה בשל כך שהיא נחשבת על-פי דין ל"עוברת על דת"
- עיקול דמי כתובה
- מה הדין כשיש לבית-הדין ספק, האם מגיע לאישה כתובתה?
- התובעת בהתנהגותה הפרה את הבסיס עליו נשען הקן המשפחתי ובכך נשמטה ממנה חובתו של הנתבע כלפיה לכתובה ותוספת
- האם יש בסיס להיעתר לבקשת התובעת לחיוב הנתבע בכתובה ותוספת כתובה?
- קיימת בעיה עם כתובה שנקוב בה סכום מוגזם. ייתכן ויש לראות בזה התחייבות לשם כבוד בלבד
- עם חתימת התובעת על הסכם זה בו קיבלה את חלקו של הנתבע בדירה שהוא כאמור למעלה מסך כתובתה, אין בסיס לקבל את תביעתה לכתובה
- האם המחוקק מפנה את דברו לערכאה הדנה בחוק יחסי ממון ומורה לה שלא לגרוע מחלקה של האישה בחלק המגיע לה לפי חוק יחסי ממון בגלל שזכתה בכתובה?
- מה הדין כאשר יש התנגשות בין חובות שונים, כגון מזונות ודמי כתובה - למי מהם יתן בית-הדין עדיפות?
- אין לבית-הדין שום סיבה לומר שהתנהגות הבעל נתנה לאישה עילת גירושין ומשום כך דינם כמי שמורדים זע"ז והאישה מקבלת רק עיקר כתובה
- אישה שזינתה איבדה כתובתה
- האם הבעל ישלם את הסכום הנקוב בכתובה בלבד בתרגום לשקלים חדשים ללא כל הצמדה, או שהוא חייב לשלם את הסכום שבכתובה לפי ערכו היום?
- חיוב כתובה הוא מכוח תקנת חכמים שיחייבוהו בכתובה וזאת גם כשלא נכתבה כתובה על-ידי הבעל
- חיוב הכתובה לאחר שהאישה ביצעה הפלה ללא הסכמת הבעל
- תביעת כתובה של האישה. בדיקה על-ידי מכון פוליגרף
- תביעת האישה לכתובתה וגובהה
- אין מקום לקזז את מה שקיבלה האישה בבית-המשפט ממה שמגיע לה
- האישה זכאית למלוא כתובתה, והיא תקוזז מהכספים שאותם תקבל הנתבעת מזכויותיו של התובע במסגרת איזון המשאבים
תביעת כתובה של האישה. בדיקה על-ידי מכון פוליגרף
ב- תיק מס' 585306/2 (רבני אזורי) {פלונית נ' פלוני, חיפה, פורסם באתר אוצר המשפט, 19.05.11} נפסק כי:"לפנינו תביעת כתובה של האישה (להלן: "התובעת") מבעלה לשעבר (להלן: "הנתבע"). סך הכתובה חמישה מליון ומאתים אלף שקלים ישנים והתובעת דורשת לחייב את הנתבע בסך מאה עשרים אלף ₪.
להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק-הדין:
א. בתאריך ד' כסלו תשד"מ 09.11.1984 נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י, ולהם בת משותפת בגירה.
ב. לתובעת אלו הם נישואים שניים, לנתבע נישואין ראשונים.
ג. לתובעת ילדים מנישואיה הראשונים והיא בוגרת מהנתבע בתשע שנים.
ד. בתאריך ו' תמוז תשס"ט פתח הנתבע לראשונה תיק תביעה לגירושין.
ה. בתאריך ה' כסלו תש"ע פתחה התובעת תיק תביעה לשלום-בית לחילופין גירושין בכפוף לחיוב הנתבע לשלם לה את כתובתה.
ו. בתאריך י"א תמוז תש"ע 23.06.2011 התגרשו הצדדים בהתאם להסכמתם, לפיה בית-הדין ידון בתביעת הכתובה לאחר סידור הגט ולאחר שתתקבל הכרעת בית-המשפט בעניינים הרכושיים (ראה החלטת בית-הדין מיום כ"ה אייר תש"ע 09.05.2011)
ז. בין הצדדים התגלעו חילוקי-דעות בטענת הנתבע לפיה האישה בגדה בו.
ח. בבית-המשפט התנהלו דיונים בתביעת התובעת לחלוקת הרכוש הכולל שתי דירות הרשומות על שני הצדדים, תכולת הדירה ויחידת נופש.
ט. בית-המשפט הכריע, שהדירה הקטנה שערכה נאמד בסך 280,000 ₪, תיוותר לנתבע והתובעת תוותר על חלקה בדירה זו, והדירה הגדולה שערכה נאמד בשווי של 730,000 ₪ תיוותר לתובעת והנתבע יוותר על חלקו בדירה זו תמורת תשלום של 225,000 ₪ שהתובעת תשלם לנתבע (מחצית מההפרש של שווי הדירות) בקיזוז סך מזונות שחוייב הנתבע, והסמיכה את ב"כ הצדדים לפעול בהתאם.
י. בתאריך י"א תמוז תש"ע 23.06.2011 החליט בית-הדין שמהכספים המגיעים לנתבע יעוקל סכום של 75,000 ₪ להבטחת תביעת הכתובה.
יא. בתאריך ג' מרחשוון תשע"א 11.10.2011 התקיים דיון להוכחות טענת הנתבע. התובעת נחקרה על-ידי ב"כ הנתבע שהכחישה בכל תוקף את האשמות הנתבע. ב"כ הנתבע הציע שהתובעת תיבדק לאמינות גירסתה על חשבות הנתבע. הצדדים הסכימו והתובעת התחייבה בקניין בפני בית-הדין לקבל על עצמה כל פסק-דין שיינתן בתביעתה בהתאם לשיקול-דעתו עם קבלת תוצאות הבדיקה. בית-הדין קבע את השאלות שהתובעת תיבדק בשיתוף עם הצדדים וב"כ.
יב. התובעת נבדקה במכון פוליגרף י' הורביץ לשאלות: א. במהלך שלוש השנים שקדמו לגירושין, האם לנת בחדר אחד עם גבר זר? ב. במהלך שלוש השנים שקדמו לגט האם קיימת יחסי אישות עם גבר זר? התובעת השיבה בשלילה ובחוות-הדעת נאמר כי הנבדקת נמצאת דוברת אמת.
יג. בתאריך כ"ה שבט תשע"א 30.01.2011 התקיים דיון נוסף להוכחות, הוזמנו שלוש עדות מטעם הנתבע, אחת הופיעה, אולם מעדותה עולה כי אין בה ממש. עדה נוספת שלחה מכתב לבית-הדין ובו בקשה שלא להופיע, בטענה שהנתבע הציע לה שוחד, ובית-הדין נעתר לבקשתה, עדה נוספת לא הופיעה בגלל סכסוך שיש לה עם התובעת שתבעה אותה בבית-משפט. הנתבע וב"כ בקשו לזמן את העדה שלא הופיעה, התובעת וב"כ התנגדו. הצדדים וב"כ נתבקשו על-ידי בית-הדין שימציאו לבית-הדין סיכומים ובו התייחסותם לנושא הרכושי בצירוף אסמכתאות.
יד. בדיונים שהתקיימו בבית-הדין התובעת התפרצה כלפי הנתבע וב"כ לא פעם ואף הוצאה מהאולם לאחר שהותרתה על כך.
ע"כ תקציר עובדתי.
להלן טיעוני הנתבע וב"כ המרכזיים כפי שעולה מהסיכומים והחומר שבתיק:
א. התובעת קיבלה מהנתבע סך מאתים אלף ₪ במסגרת החלטת בית-המשפט. לדבריו, הנתבע הביא קונה לדירה שהציע לרכוש את הדירה במאתים אלף ₪ יותר מהסכום שהעריך השמאי, אלא שבית-המשפט לא קיבל זאת, הוגשו ערעורים על החלטה זו שנדחו. בסכום זה מבקש הוא לראות את התשלום של הכתובה אם בכלל מגיע לה.
ב. הצדדים רכשו דירה קטנה בת שני חדרים בעיקר מכספים שפדה הנתבע מזכויות פנסיוניות שקיבל.
ג. הנתבעת לא היתה מעוניינת בנתבע, הביעה סלידה ושנאה כלפיו שגם בית-הדין ראה במהלך הדיונים, פתחה תיק תביעה לגירושין והנתבע הסכים להתגרש, ובנסיבות הללו לא מגיע לה כתובה.
ד. יועצת הנישואין של בית-הדין המליצה לצדדים להתגרש.
ה. התובעת אמרה לנתבע שקיימה יחסי אישות עם גברים זרים והיא אינה צריכה אותו. אמנם בדיקת הפוליגרף מראה לא כך, אולם התנהגותה מעוררת חשד רב.
ו. התובעת שיקרה בבית-המשפט בעניין השתכרותה, וגם לבית-הדין היא משקרת.
ז. הנתבע ללא זכויות פנסיה וזכויות סוציאליות ונותר עם הדירה הקטנה ללא תכולה.
ח. התובעת משתכרת כארבעת אלפים ₪ לחודש.
להלן עמדת ותגובת התובעת וב"כ:
א. הנתבע מטעה את בית-הדין. התובעת לא קיבלה מאתים אלף ש"ח כתוצאה מפסיקת בית-המשפט, אלא מאה אלף ₪ שהוא מחצית ממאתים אלף ₪ שטוען הנתבע לשיטתו. וגם בזה יש לקחת בחשבון שהדירה שקיבל הנתבע שווה יותר ממה שהעריך השמאי. החלטות בית-המשפט נומקו והערעורים שעתר הנתבע על החלטה זו נדחו.
ב. הדירה הקטנה לא נרכשה מכספים להם טוען הנתבע אלא מכספים משותפים. הנתבע לא כלל את גירסתו. בכתב הגנה מיום 04.08.09 כתבה התובעת כי הדירה נרכשה בעיקר ממכירת דירה שהיתה לצדדים לכך נוספו כספי הפנסיה של הנתבע שהיוו חלק זעום מעלות הנכס (ראה סעיף 13) הדירה הראשונה נרשה מכספי התובעת, הנתבע אף הכיר בכך וחתם על תצהיר בו הוא מתחייב להשיב לתובעת סכום של עשרים ותשעה אלף דולר במידה ויתגרשו או ייפרדו או תימכר הדירה, התצהיר לא זכה ליחס בפסיקת בית-המשפט וחישבו כבר איזון, וגם הנתבע לא התייחס לכך בסיכומיו (מצורף תצהיר).
ג. בחודש מרץ 2009 עזב הנתבע את הבית לטובת אישה אחרת, למרות שהנתבעת כיבדה אותו במשך למעלה מעשרים שנות נישואיהם.
ד. התובעת דרשה שלום-בית, והנתבע הוא זה שפתח תיק תביעה לגירושין והתובעת הסכימה לכך כאשר ראתה שאין ברירה והתנתה זאת בקבלת זכותה לכתובה (מצרף פסקי-דין שהאישה לא מפסידה זכותה לכתובה במקרה זה).
ה. התובעת מכחישה בכל תוקף את טענת הנתבע לבגידה, מבקשת לראות לתוצאות בדיקת הפוליגרף החיובית מצידה הוכחה לאמינות גירסתה.
ו. הנתבע לא הצליח להוכיח גירסתו בבית-הדין, וגם העדה שהופיעה והעידה דחתה טענה זו.
ז. הנתבע לא הוכיח כל עילה הלכתית לביסוס טענתו ויש לדחות את טיעוניו ולחייבו בכתובה.
ח. התובעת עזרה רבות בכלכלת הבית לאחר שהכנסת הנתבע הייתה זעומה.
ט. הנתבע עובד במשרה מלאה ב(...) השייך ל(...) ומסוגל לעמוד בתשלום.
עד כאן תקציר טיעוני ועמדות הצדדים וב"כ.
לדעתי, אין בכל המלל של הנתבע וכן העדות של העדה מטעמו שהופיעה בבית-הדין, לאשש את הטיעון שהעלה בדבר בגידת התובעת. אדרבה, תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לבקשת הנתבע וב"כ, ולאחר שהתובעת קיבלה על עצמה בקניין גמור את החלטת בית-הדין בהתאם לתוצאות שיתקבלו מהווה הוכחה ולכל הפחות רגליים לדבר שאין אמת בטיעוניו. גם הטיעון שהעלה בעניין שווי הדירה שנקבע בפסיקת בית-המשפט בניגוד להצעה שהביא הנתבע ובכך הרויחה התובעת מאתים אלף ₪, אינו נכון כלל, ובצדק העיר לו ב"כ התובעת שיש לקחת בחשבון רק מחצית מהסכום וגם להתחשב שגם שווי הדירה הקטנה שווה יותר. עם-זאת, מאחר ויתכן ששווי הדירה הקטנה שנותרה ברשות הנתבע, לא שווה בהרבה יותר ביחס לשווי של הדירה הגדולה שנותרה ברשות התובעת, ויתכן בכלל שלא שווה יותר ממה שהעריך השמאי, יש לקחת בחשבון סכום מסויים בשיקול-הדעת שהתובעת קיבלה יותר. הטענה הנוספת שהעלה הנתבע שהתובעת גירשה אותו מהבית ופתחה תיק תביעה לגירושין כך שנאלץ להסכים להתגרש, מלבד היותו מוכחש על-ידי התובעת הטוענת שהנתבע נטש את הבית לטובת אישה אחרת, אינו נכון עובדתית, שכן הנתבע הוא זה שפתח לראשונה תיק תביעה לגירושין, התובעת כל העת דרשה שלום-בית ורק כאשר הנסיון לשלום-בית כשל הסכימה להתגרש. הנימוק ההלכתי שיש לתת עליו את הדעת הינו סכום הכתובה שכאמור נקוב בשקלים ישנים וכידוע נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש לזה דין של נפסל המטבע או נפחת וגם בדין נפחת המטבע רבים מהפוסקים הסבורים שלא מצמידים את הסכום כלל. שאלה זו העסיקה רבים מהפוסקים והדיינים בימינו, אף אני כתבתי מספר פסקי-דין שלא פורסמו בנושא, ולאחר שסיכמתי ארבע שיטות בשאלה זו, הבעתי עמדה ובה אני מאמץ את תקנת הראנ"ח לפשרה וכפי שציינתי שזו לדעתי הדרך הראויה בימינו בה הצדדים אינם מודעים להתחייבות של הכתובה ויש צדדים הלכתיים לכאן ולכאן שלא הוכרעו. וראה עוד סיכום נפלא של השיטות השונות בקונטרס משפט הכתובה לגר"ש שפירא שליט"א אב"ד נתניה פורסם בספר שורת הדין כרך י"ב מעמוד קצ"ג והלאה שהרחיב כידו הטובה ומסקנתו שאין להצמיד. וראה עוד מאמר של הגר"י גולדברג שליט"א אב"ד ירושלים בספר שורת הדין כרך י"ד עמוד ק"מ והלאה שהביא את הפוסקים הסוברים שיש לפשר (צויינו בפסקי-הדין שכתבתי) ויצא נגד המנהג שהתפשט בבית-הדין לפשר ללא שיעשו תקנה שכזו או שיסכמו לכך הצדדים. ובאמת שיש להשיב על חלק מדבריו וכמו שהעיר לו הגר"א שנפלד שליט"א אב"ד ירושלים (ראה שם הערת העורך) אסתפק בצירוף פסק-דין שכתבתי בעניין, מאחר ואין זה רלוונטי למקרה דנן בו הצדדים הסכימו שבית-הדין יקבע עמדתו בתביעה זו בהתאם לשיקול-דעתו לאחר שתתקבל תוצאת בדיקת הפוליגרף, כך שבמקרה דנן נראה לי צורך לפשר ולהתחשב במסגרת השיקולים של בית-הדין גם בטענת הנתבע, שהתובעת קיבלה את הדירה הגדולה בשווי הפחות מערכה האמיתי, וכן במכלול הנסיבות שהביאו את הנתבע לתבוע גירושין שיתכן ונבעו גם מהתנהגותה של התובעת כפי שבית-הדין חזה במו עיניו במהלך הדיונים. מכלול הנסיבות העובדתיות והצורך לפשר בכתובה זו הנקובה בשקלים ישנים מביאים אותי למסקנה שיש לחייב את הנתבע בסך ששים אלף ₪ שיקוזזו מהסכום המעוקל על-ידי בית-הדין שהתובעת צריכה לשלם לו על-פי פסיקת בית-המשפט.
לאור האמור יש לדעתי לפסוק באם יסכימו עמי עמיתיי כדלהלן:
א. אין בסיס עובדתי והלכתי להפסיד את התובעת מתביעתה.
ב. הנתבע בחזקת חיוב כתובה ותוספת.
ג. על הנתבע לשלם לתובעת סך ששים אלף ₪ כפשרה בהתאם לשיקול-דעת בית-הדין.
ד. סכום זה יקוזז מהכספים המגיעים לו מהתובעת על-פי פסיקת בית-המשפט בעניין הדירות.
ה. יבוטל העיקול על יתרת הכסף שעוקל על-ידי בית-הדין בסך 15000 ₪.
הרב מימון נהרי - אב"ד
מסכים למסקנות ידידי אב"ד שליט"א שעל הנתבע לשלם לתובעת את הסכום האמור בגין פיצוי בלבד. בפרט לאור תוצאות הפוליגרף.
הרב אברהם מייזלס - דיין
לאור נימוקי אב"ד פוסק בית-הדין כדלהלן:
א. אין בסיס עובדתי והלכתי להפסיד את התובעת מתביעתה.
ב. הנתבע בחזקת חיוב כתובה ותוספת.
ג. על הנתבע לשלם לתובעת סך ששים אלף ₪ כפשרה בהתאם לשיקול-דעת בית-הדין.
ד. סכום זה יקוזז מהכספים המגיעים לו מהתובעת על-פי פסיקת בית-המשפט בעניין הדירות.
ה. יבוטל העיקול על יתרת הכסף שעוקל על-ידי בית-הדין בסך 15,000 ₪."