botox
הספריה המשפטית
הכתובה בבית-הדין הרבני

הפרקים שבספר:

האם המחוקק מפנה את דברו לערכאה הדנה בחוק יחסי ממון ומורה לה שלא לגרוע מחלקה של האישה בחלק המגיע לה לפי חוק יחסי ממון בגלל שזכתה בכתובה?

ב- תיק מס' 4979-21-1 (רבני גדול) {פלונית נ' פלוני, ירושלים, פורסם באתר אוצר המשפט, 08.02.05} נפסק כי:

"לפנינו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי שקבע עקרונית כי האישה זכאית לכתובה, אולם בית-הדין לא יורה על ביצוע מעשי של תשלום דמי הכתובה עד להשלמת ההליך המשפטי המתקיים בבית-המשפט בעניין הרכוש. גם בעניין דמי פיצויים לא ידון בית-הדין בנסיבות הנ"ל.
עיקר טענת המערער כי סעיף 17 לחוק יחסי ממון קובע כי "אין חוק זה בא כדי לגרוע מזכויות... או מזכויות האישה לפי כתובתה".
א. השאלה המשפטית העומדת לפנינו היא האם המחוקק מפנה את דברו לערכאה הדנה בחוק יחסי ממון ומורה לה שלא לגרוע מחלקה של האישה בחלק המגיע לה לפי חוק יחסי ממון בגלל שזכתה בכתובה או שהוא מורה גם למי דן בכתובה שידון ויפסוק בכתובה בלי להתחשב במה שזכתה האישה על-פי חוק יחסי ממון. נראה לנו אכן כי החוק מפנה דבריו לערכאה שדנה ופוסקת בחוק יחסי ממון שלא תגרע מפסיקה בגין הכתובה, ואינו קובע דבר לערכאה שפוסקת בעניין הכתובה. גם יעוץ משפטי שקבלנו תמך בעמדה זו. הסעיף הנ"ל מופיע כחלק מחוק יחסי ממון ועל-כן הוא נלמד מהקשרו שהוא שייך להלכת חוק זה.
ב. החוק לא מתייחס לשאלת הפיצויים ולכן לא מובן למה המערער ערער גם על נושא הפיצויים.
ג. החוק מתייחס לזכויות האישה לפי כתובתה ובהלכה זכויות אלו יכולות להיחשב גם זכות מזונותיה ומזונות הבנות שהם נקראים תנאי כתובה ובכתובה נרשם גם הסכום של תוספת כתובה. מבחינת ההלכה והחוק יש מקום להבדיל בין הכתובה שהיא חוב מוחלט שאיננו תלוי בדעתו של המתחייב לבין חוב תוספת כתובה שיש להתחשב באופן מלא בדעתו של המתחייב בשעת כתיבת הכתובה שיכול לומר כי על דעת שתגבה ממנו ביציאתה את כל המגיע לה על-פי חוק יחסי ממון לא היה צריך לתת לה תוספת ולא התכוון לתת לה תוספת. נראה לנו שגם אם כיוון המחוקק לעיקר כתובה לא כיוון לתוספת כתובה.
ד. כמו-כן אין לנו ודאות כלל שכוונת בית-הדין בא לגרוע אפי' את התוספת כתובה בגלל חלקה של האישה על-פי חוק יחסי ממון. יתכן שבית-הדין ממתין לראות את פסק-הדין בבית-המשפט כיוון ששם עומדות לברור סוגיות שכוללות ספקות האם הכספים של הבעל הם כספים שלו או של הוריו ואם הם שלו האם הם בני איזון והאם היה שיתוף בנכסים בין בני הזוג ויתכן שההכרעה תהיה לא ודאית ולא פשוטה "כביעתא בכותחא" ואז בית-הדין ידרש לקבוע אם לגבי הכתובה דרושה רמת ברור אחרת.
הערעור נדחה."