צו ביניים וצו ארעי (תקנות 9 ו- 9א לתקנות (סדרי דין))

תקנות 9 ו- 9א לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעות כדלקמן:

"9. צו ביניים (תיקון: התשע"ה)
(א) בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה, במועד הגשת העתירה או לאחר מכן, ותובא לעיון בית-המשפט בהקדם האפשרי; בבקשה יפורטו העובדות והנימוקים התומכים בה, ויכול שתפנה לעובדות ולנימוקים שבעתירה (להלן: "כתב הבקשה"); העובדות בכתב הבקשה יאומתו בתצהיר כאמור בתקנה 5(ג).
(ב) בית-המשפט רשאי לדחות את הבקשה על הסף.
(ג) לא דחה בית-המשפט את הבקשה על-הסף, כאמור בתקנת-משנה (ב), רשאי הוא:
(1) להורות למשיב להגיש תגובה במועד שיקבע, ורשאי הוא להחליט בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובה בלבד;
(2) לקבוע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים, ורשאי הוא להכריע בבקשה על יסוד הדיון.
(ד) לא יינתן צו ביניים בלי שניתנה הזדמנות למשיב להגיש תגובה, כאמור בתקנת-משנה (ג)(1), או שהתקיים דיון במעמד הצדדים, כאמור בתקנת-משנה (ג)(2).
(ה) בית-המשפט רשאי להתנות מתן צו ביניים בערובה או בתנאי אחר שיקבע, לפיצוי נזק שייגרם למשיב מהוצאת הצו, או לכל צורך שיראה בית-המשפט לנכון, בנסיבות העניין.
(ו) צו ביניים שניתן כאמור בתקנה (ג)(1), יהיה בתוקף עם המצאתו בהתאם לתקנה 35, לרשות שאליה הוא מכוון בצירוף עותק העתירה, אם טרם נמסרה לה.

9א. צו ארעי (תיקון: התשע"ה)
(א) ראה בית-המשפט כי השהיית ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים לפי תקנה 9, עלולה לגרום לנזק שאין לו תקנה או לנזק חמור, רשאי הוא לתת צו ארעי על יסוד הבקשה בלבד (להלן: "צו ארעי"); משנתן בית-המשפט צו ארעי, יקבע בו, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום עשרה ימים ממועד מתן הצו, מועד למתן תגובה מטעם המשיב, כאמור בתקנה 9(ג)(1), או לדיון במעמד הצדדים בבקשה לצו ביניים, כאמור בתקנה 9(ג)(2).
(ב) בית-המשפט רשאי להתנות מתן צו ארעי בערובה או בתנאי אחר שיקבע, לפיצוי נזק שייגרם למשיב מהוצאת הצו, או לכל צורך שיראה בית-המשפט לנכון בנסיבות העניין.
(ג) נתן בית-המשפט צו ארעי, כאמור בתקנת-משנה (א), יורה למבקש להמציא כדין את העתירה, את הבקשה לצו ביניים ואת הצו הארעי לרשות, לבא-כוחה ולשאר בעלי הדין לפי תקנה 35, בתוך עשרים וארבע שעות ממועד מתן הצו ולהמציא אישור על כך לבית-המשפט בתוך אותו מועד.
(ד) על-אף האמור בתקנת-משנה (ג), ראה בית-המשפט כי בשל נסיבות חריגות יש להמציא את הצו הארעי בתוך פחות מעשרים וארבע שעות, יורה למבקש להמציא כדין את העתירה, את הבקשה לצו ביניים ואת הצו הארעי לרשות, לבא-כוחה ולשאר בעלי הדין לפי תקנה 35, בתוך המועד שיקבע לכך, ולהמציא אישור על כך לבית-המשפט בתוך אותו מועד.
(ה) בכפוף לאמור בתקנות-משנה (ג) ו- (ד), צו ארעי שניתן שלא במעמד המשיב יהיה בתוקף עם המצאתו לפי תקנה 35 לרשות שאליה הוא מכוון בצירוף עותק העתירה והבקשה לצו ביניים, אם טרם נמסרו לה."

ב- בש"א (מחוזי ב"ש) 1162/07 {המועצה מקומית ירוחם נ' אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה, תק-מח 2007(4), 11019, 11020 (2007)} קבעה כב' השופטת דברת שרה כי לעניות דעתה לבקשה להצטרף כצד להליך יש להתייחס כמו לבקשה למתן צו ביניים, ועל-פי הוראת תקנה 9 לתקנות (סדרי דין), רשאי בית-המשפט, בין-היתר, לדחות הבקשה על-הסף או להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה.

תקנה 9(א) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בקשה למתן צו ביניים תוגש בנפרד מן העתירה, במועד הגשת העתירה או לאחר-מכן.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 17505/01 {מירב ק. הכרכרה הסעים (1999) בע"מ נ' מועצה איזורית גזר, תק-מח 2001(3), 67184 (2001)} קבע כב' השופט א' גרוניס כי אין מקום להתייחס לבקשה לצו ביניים כל עוד לא הוגשה עתירה {כאמור ברישא של תקנה 9(א) לתקנות (סדרי דין)}.

תקנה 9(א) לתקנות (סדרי דין) מטילה על מגיש הבקשה למתן צו ביניים חובה לאמת את העובדות הנכללות בכתב בקשתו בתצהיר.

לעומת-זאת, תקנה 9(ג) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בית-המשפט רשאי להורות למשיב להגיש תגובה לבקשה, ושותקת באשר לחובת המשיב להגיש תצהיר לאימות העובדות הנכללות בתגובה.

שתיקה זו מלמדת כי כאשר מוגשת בקשה למתן צו ביניים, אין על המשיב חובה להגיש תצהיר. מסקנה זו מתחזקת מהאמור בתקנה 10(ג) לתקנות (סדרי דין) שעניינה כתב תשובה לעתירה המוגש על-ידי המשיב {ראו: עע"מ 2191/13 פלוני נ' משרד הפנים, תק-על 2013(1), 11560 (2013)}.

תקנה 9(ה) לתקנות (סדרי דין), קובעת את סמכותו של בית-המשפט להתנות מתן צו ביניים בערובה או בתנאי אחר שיקבע, לפיצוי נזק שייגרם למשיב מהוצאת הצו, או לכל צורך אחר שיראה לו לנכון, בנסיבות העניין {ראה גם תקנה 9א לתקנות (סדרי דין) לעניין מתן צו ארעי}.

צו ביניים נועד, בדרך-כלל, להותיר את המצב הקיים על כנו עד שבית-המשפט יכריע בעתירה, כדי לאפשר לעותר לקבל סעד אפקטיבי אם עתירתו תתקבל.

בשאלה אם יש מקום ליתן צו ביניים יביא בית-המשפט בחשבון, בין-היתר, את הגורמים הללו: זהות העותר, המניע העומד מאחורי העתירה ותכליתה, מאזן הנזקים שעלולים להיגרם לעותר, לרשות המינהלית ולציבור הרחב, עוצמת הטענה שלפיה הרשות המינהלית פועלת שלא כחוק ועוד {ראו: בג"צ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3), 472, 475 (1997) וגם עע"ם 6101/09 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.09.10), פסקה 8}.

ככלל, בית-המשפט ישקול לחייב עותרים בהפקדת ערובה כתנאי למתן צו ביניים במקרים שבהם מעורב במחלוקת גורם פרטי שעלול להיפגע ממתן הצו. בכל הנוגע למתן סעד זמני בכלל, ולתנאים שקבעה הערכאה הדיונית כתנאי לכניסתו לתוקף בפרט, מסור לבית-משפט לעניינים מינהליים שיקול-דעת רחב. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול-דעת זה, למעט במקרים חריגים {ראו: רע"א 806/06 חיים נ' כספי, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.02.06), פסקה ד'; רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים עבו בע"מ, פ"ד נה(2), 307, 310 (2000); בר"מ 4624/12 יוסף זועבי ואח' נ' עבד זועבי ואח', תק-על 2012(3), 3101 (2012)}.

ב- בר"מ 6967/14 {יוסף עזרא נ' רשם העמותות, תק-על 2014(4), 2013 (2014)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים. בהחלטה זו דחה בית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו ביניים שיאסור על קיום אסיפה כללית של ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, עד למתן החלטה-אחרת.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו ביניים וקבע כי דין הבקשה להידחות על-הסף מן הטעם שהיא הוגשה מבלי שהוגשה עתירה מינהלית קודם לכן וזאת בניגוד לתקנה 9(א) לתקנות (סדרי דין).

המבקש הצביע על העובדה כי ביקש מבית-המשפט המחוזי הארכת מועד להגשת העתירה. הדבר נבע לטענתו מאילוצי הזמנים במהלך חגי תשרי שחלו בזמנים הרלוונטיים.

בית-המשפט המחוזי הוסיף על-כך כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. בעשותו כן, הצביע על העובדה כי המבקש היה מיודע בדבר עמדתם של כלל הגורמים הנוגעים בדבר, זמן משמעותי בטרם פנה לבית-המשפט, וכן קבע כי גם מאזן הנוחות אינו מצדיק את דחיית קיומה של האסיפה הכללית. הוא הצביע על-כך שאם יתברר, במסגרת הליך מתאים כי צירוף החברים החדשים לאסיפה הכללית נעשה שלא כדין, וכי צירופם השפיע על קבלת ההחלטות באסיפה, המבקש יוכל לעתור לביטולן של החלטות אלה.

בית-המשפט המחוזי ציין כי בשלב זה לא ייגרם למבקש כל נזק אם האסיפה תתקיים במועדה, ולא-כל-שכן בשים-לב לעלויות הכרוכות בביטולה של האסיפה בשלב זה.

הסעד המרכזי שנתבקש בגדר הבקשה למתן צו ביניים הוא מניעת כינוסה של האסיפה הכללית של הוועד כאמור לעיל. כמו-כן, המבקש טען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו בטענה כי מרגע שהרכב מורחב של האסיפה הכללית יתכנס ויקבל החלטות, לא ניתן יהיה עוד להשיב את הגלגל לאחור, גם אם ייקבע בדיעבד כי האסיפה הורחבה שלא כדין.

בית-המשפט דנן דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי, בבוחנו בקשות למתן צו ביניים על בית-המשפט לבחון שני שיקולים מרכזיים: סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. הבקשה דנן לא העלתה טעמים טובים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי בהתייחס לשני רכיבים הנ"ל. וזאת בנוסף לעובדה כי עובר להגשת הבקשה לבית-המשפט המחוזי כלל לא הוגשה עתירה, וממילא לא ניתן לבחון את סיכוייה.

בית-המשפט המחוזי הצביע על-כך שאי-הגשת העתירה מהווה כשלעצמה עילה לדחיית הבקשה על-הסף, וכי גם שיקולים נוספים מובילים למסקנה זו, וסבר כי בכל הנוגע למאזן הנוחות, הוא נוטה בבירור לטובת המשיבים.

עוד נקבע כי, לא ברור מהבקשה איזה נזק ייגרם למבקש או לוועד, אם בכלל, כתוצאה מכינוס האסיפה. המבקש לא פירט אלו סוגיות עתידות לעלות לדיון באסיפה זו, וממילא לא הבהיר כיצד יהיה בהן כדי להשפיע על עתידה.

בית-המשפט הוסיף וקבע כי ככל שיהיו למבקש טענות לגבי כשרותן של ההחלטות שיתקבלו באסיפה הוא יוכל לתקוף אותן בהמשך בהליכים המתאימים.

נקבע כי, טענתו של המבקש כי לאחר קיומה של האסיפה הכללית כבר לא יוכל לבקש סעד רלוונטי נטענה בעלמא. לעומת-זאת, מן התגובה שהוגשה מטעם רשם העמותות לבית-המשפט המחוזי, כמו גם מהחלטתו של בית-המשפט המחוזי עצמו, עלה כי דחייתה של האסיפה יהיה כרוך בעלויות לא מבוטלות הן מהיבט המשאבים שהושקעו בכינוסה, והן בהתחשב בכך שהיא נועדה לקדם את תיקון הליקויים שנפלו בהתנהלות הוועד עד כה.

אשר-על-כן קבע בית-המשפט כי לא היה מקום להתערב בהחלטתו של בית- המשפט המחוזי ולמנוע את כינוסה של האסיפה הכללית של הוועד.

ב- בר"מ 5593/14 {חסן עבדאללה אישאק אהרון נ' משרד הפנים, תק-על 2014(3), 8344 (2014)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפיה נדחתה בקשה שהגיש המבקש למתן צו ארעי לעיכוב כניסתה לתוקף של הוראת שהייה שהוצאה מכוח סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 המורה לו להתייצב במתקן השהייה "חולות".

בית-המשפט דחה את הבקשה מהנימוקים כפי שיפורטו להלן:

בהתאם לסדרי הדין הנוהגים ביחס לעתירות מינהליות, בקשה למתן צו ארעי שמוגשת בד בבד עם עתירה מינהלית, תיענה במקרים שהשהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור. על בית-המשפט לבחון בקשה מסוג זה בכל מקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות.

תקנה 9 לתקנות (סדרי דין), מסדירה את הדיון בבקשות למתן צו ביניים שמוגשות בד בבד עם עתירה מינהלית. תקנה 9א לתקנות (סדרי דין) מקנה לבית-המשפט סמכות לתת צו ארעי עד למתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים, על יסוד הבקשה בלבד ומבלי לקבל את תגובת המשיב {דהיינו, במעמד צד אחד} במקרים שבהם השהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום לנזק שאין לו תקנה או נזק חמור.

נקבע כי, השאלה האם אלו הם פני הדברים הם עניין שעל בית-המשפט לעניינים מינהליים לבחון בכל מקרה לגופו בהתאם למכלול נסיבותיו.

בית-המשפט המחוזי ציין כי הוא סבור שלא יגרם למבקש כל נזק אם הדיון בבקשה למתן צו ביניים יתקיים בסמוך לאחר התייצבותו במתקן חולות.

בית-המשפט דנן לא ראה לנכון להתערב בקביעות אלה של בית-המשפט המחוזי. וציין כי ממילא, המבקש אף לא טען כי קיימות בעניינו נסיבות מיוחדות העלולות לגרום לנזק חמור {בהתאם לתקנה 9 לתקנות (סדרי דין)} אלא העלה טענות כלליות בדבר הנזק הכרוך בהשמה במתקן חולות, אשר חלות במידה שווה על כלל העתירות מסוג זה.

נוסף-על-כן, באשר למאזן הנוחות, בית-המשפט קבע כי בשלב המקדמי שבו נתון ההליך הוא אינו נדרש לבחינת סיכויי העתירה או לבחינת מאזן הנוחות, אשר ייבחנו על-ידי בית-המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשה למתן צו ביניים.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 17437/01 {כהן עזרא נ' משרד הבינוי והשיכון, תק-מח 2001(3), 66836 (2001)} נדחתה בקשה למתן צו ביניים מחמת העובדה כי כאשר הוגשה הבקשה לצו ביניים לא היתה עתירה כלשהי בפני בית-המשפט כאמור ברישא תקנה 9(א) לתקנות (סדרי דין). כב' השופט א' גרוניס מדגיש כי במידה והמבקשים, במקרה דנן, יגישו העתירה, יהא מקום להתייחס לבקשה לצו ביניים. היה ולא תוגש עתירה עד ליום 21.08.01 - תימחק הבקשה.

ב- בש"א (מחוזי ת"א) 25807/01 {אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' שר הפנים, תק-מח 2002(1), 69605, 69606 (2002)} נפסק מפי כב' השופט א' גרוניס:

"2. העתירה עצמה הוגשה ביום 16.12.01. בגידרה של העתירה נתבקש צו ביניים. ביום 18.12.01 קבעה עמיתתי הנכבדה, כב' השופטת א' קובו, כי לעניין הבקשה לצו ביניים יש לפעול בדרך הנקובה בתקנה 9 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, היינו, יש להגיש את הבקשה לצו ביניים בנפרד מן ההליך העיקרי ולא כחלק ממנו. כב' השופטת קובו קבעה עוד, כי הדיון המקדמי יערך בפניה ביום 05.03.02. הבקשה הנפרדת לצו ביניים הוגשה ביום 27.12.01. הצדדים הגיעו להסכמות בכל הנוגע למתן ארכות לעניין התגובות. במהלך הדברים אף הגישו המשיבות 3 ו- 4 בקשה לסילוקה על-הסף של העתירה בשל חוסר סמכות עניינית (בש"א 1819/02). רק עתה בשלה הבקשה למתן צו ביניים להחלטה."

זאת ועוד. על-פי תקנה 9(א) לתקנות (סדרי דין), בבקשה למתן צו ביניים יפרט המבקש את העובדות והנימוקים התומכים בה. המבקש יכול להפנות בבקשתו למתן צו ביניים לעובדות ולנימוקים שבעתירה שהוגשה על ידו. העובדות בבקשה למתן צו ביניים יאומתו בתצהיר כאמור בתקנה 5(ג) {ב -בש"א (מינהליים ת"א) 31974/08 יעקב מליח "חי" בע"מ נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר, תק-מח 2008(3), 12256, 12258 (2008) בדחותו את הבקשה, ציין כב' השופט יהודה זפט במאמר מוסגר כי התצהירים שצורפו לבקשת המבקשת אינם ערוכים בהתאם להוראות תקנות 9(א), 5(ג) וטופס 2 לתקנות (סדרי דין) לתקנות (סדרי דין)}.

ב- בש"א (מינהליים יר') 1499/06 {שימי הורן נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 2006(3), 4918, 4919 (2006)} נפסק מפי כב' השופט משה סובל:

"א. לבקשה לא צורף תצהיר, אך נאמר בה כי העותר חוזר לצורכיה על כל טענותיו בכתב העתירה. נמצא כי התצהיר המצורף לעתירה אמור לשמש גם תצהיר הנדרש מבקשה לצו ביניים על-פי תקנה 9(א) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדרי דין). דא עקא, שתקנה 9(א) מורה כי התצהיר יהא "כאמור בתקנה 5(ג)". תקנה 5(ג) אומרת: "בתצהיר תהיה הפרדה בין עובדות שהן בידיעתו האישית של המצהיר לבין עובדות הנכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו, שלגביהן יציין את מקור ידיעתו ואמונתו". תצהיר העותר המצורף לעתירה אינו כולל הפרדה כאמור, אלא נאמר בו (בסעיף 3) כי כל העובדות שבעתירה נכונות לפי מיטב ידיעתו ואמונתו. יוצא איפוא כי אף עובדה שבעתירה אינה מצויה בידיעתו האישית של העותר, לרבות טענתו (בסעיפים 46 ו- 58 לעתירה עליהם חוזר סעיף 5 לבקשה לצו ביניים) כי הצורך בהגשת התנגדות לתוכנית שהופקדה יאלץ אותו להשקיע "כספים רבים" ולהיקלע ל"הוצאות כבדות לשווא". טענה כזו אינה יכולה להיות מבוססת על מיטב הידיעה והאמונה אלא חייבת להיסמך על ידיעה אישית של העותר, שדבר לא מנע בעדו לבוא בדברים עם אנשי מקצוע, לקבל מהם הצעות מחיר ולברר עמם מהי העלות הכספית (הנוספת) שתידרש ממנו לצורך הכנת ההתנגדות (שהרי מסעיף 48 לעתירה עולה כי אנשי מקצוע מטעם העותר החלו כבר בבדיקות של התוכנית המופקדת). בהיות טענת ההוצאות המיותרות עילה מרכזית, אם לא יחידה, לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות, די בחוסר תקינות התצהיר התומך בה כדי לדחותה."

ב- עע"מ 3275/06 {מנורה איזו אהרון בע"מ נ' מ.ע.צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, תק-על 2006(2), 987, 988 (2006)} נפסק מפי כב' השופט א' גרוניס:

"3. עיינתי בבקשה לסעד זמני ובתגובה לה. נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. צודקת המשיבה בטענתה כי חלק מהטענות המושמעות בבקשה לסעד הזמני, למצער אלו הנוגעות לעובדות המתייחסות למאזן הנוחות, ראוי היה להן שתתמכנה בתצהיר (ראו תקנה 43 ותקנה 9 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). עם-זאת, כנגד קבלתה של הבקשה לא עומד פגם דיוני זה בלבד. על-מנת לזכות בסעד זמני בערעור על המבקשת להוכיח, מלבד סיכויים טובים לזכות בערעור, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה {ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לפיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, תק-על 2006(3), 4095 (2006))}. המבקשת טוענת כי אי-מתן הסעד הזמני יגרום לביטולו של המכרז, במידה והערעור יתקבל, ובכך ייגרמו נזקים כבדים לכל הנוגעים בדבר. לעומת-זאת, גורסת המבקשת, אין נזק משמעותי בהקפאתם של הליכי המכרז עד להכרעה בערעור. זאת, נוכח האפשרות העומדת למשיבה, ואף מיושמת על ידה, להאריך חוזי אחזקה קיימים. המשיבה טוענת, לעומתה, כי התקשרויות זמניות מעין אלו נעשות, מטבע הדברים, בתנאים נחותים מבחינתה ועולות לה בממון רב. עוד טוענת המשיבה, כי אי-קידום הליכי המכרז בעת הזו עלול לגרום לביטולו של המכרז כליל בשים-לב לתקופת ההתקשרות העומדת בבסיסו ולפקיעתן של ערבויות בנקאיות שהוגשו בגדרו (אירוע הצפוי לקרות בחודש מאי הקרוב). כלומר, מתן הסעד הזמני המבוקש יגרום בוודאות לנזק משמעותי למשיבה ואף לביטול המכרז. טיעוני המשיבה עדיפים בעיני על אלה של המבקשת, במיוחד בכל הנוגע למאזן הנוחות והתוצאה המתחייבת מתבקשת מאליה."

תקנה 9(ב) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בסמכותו של בית-המשפט לדחות את הבקשה על-הסף. במקרה ובית-המשפט ראה מקום לברר את הבקשה, רשאי הוא, בהסתמכו על תקנה 9(ג) לתקנות (סדרי דין), להורות למשיב להגיש תגובה במועד שקבע, וכן רשאי הוא לקבוע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים.
תקנה 9(ד) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בית-המשפט רשאי להחליט בבקשה למתן צו ביניים, על יסוד הבקשה והתגובה בלבד או על יסוד הדיון במעמד הצדדים. ב- עת"מ (מינהליים יר') 1758/09 {תרשם מרסיה ו- 133 אח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 2009(4), 2253, 2254 (2009)} קבע כב' השופט משה סובל כי בנסיבות המקרה ראה לנכון "להחליט בבקשה על יסוד כתב-הבקשה והתגובה בלבד" כאמור בתקנה 9(ד) לתקנות (סדרי דין). עוד נקבע על ידו כי לא מצא הצדקה לסטות מהוראה זו ולהתיר לעותרים להשיב לתגובות שהוגשו {השוו בר"מ 2517/06 מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ נ' המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע"מ, תק-על 2006(2), 240, 242 (2006); בר"מ 6764/06 גאזי עומר - גאזי עומר בניה ותשתיות נ' ראש מועצה מקומית זמר - ד"ר פתחי דקה, תק-על 2006(3), 2841, 2843 (2006)}.

ב- בר"מ 6764/06 {גאזי עומר - גאזי עומר בניה ותשתיות נ' ראש מועצה מקומית זמר - ד"ר פתחי דקה, תק-על 2006(3), 2841, 2843 (2006)} נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שניתנה על-ידי כב' השופט ע' מודריק לפיה נדחתה בקשת המבקש למתן צו ביניים בעתירה שהגיש כנגד המשיבים. בקבלה את הבקשה קבעה כב' השופטת מ' נאור:

"9. אכן, לבית-המשפט לעניינים מינהליים סמכות להכריע בבקשה לצו ביניים על יסוד הבקשה והתגובה בלבד (תקנה 9(ד) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). בית-המשפט אף מוסמך לדחות את הבקשה על-הסף (תקנה 9(ב) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). ואולם, השופטת גדות החליטה להעניק למבקש את ה"זכות" להשיב לתגובת המשיבים ולא נטען לפני כי לא היתה לה סמכות לעשות כן. לפיכך, משנתן כב' השופט מודריק את החלטתו בטרם התאפשר למבקש להשיב לתגובת המשיבים נשללה מן המבקש זכות דיונית - זכות שהוענקה לו על-ידי בית-המשפט עצמו. די בטעם זה כשלעצמו, מבלי להידרש ליתר טענות בעלי הדין, כדי לקבל את הערעור ולהשיב את הדיון לבית-המשפט קמא (ראו והשוו: רע"א 9154/05 סנקרי חברה להשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2005(4), 2398 (205) (ניתן ביום 28.11.2005); רע"א 7681/05 פישר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-על 2005(4) 2275 (2005) (27.11.05); רע"א 202/04 בן עמי נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2005(1), 1429 (2005) (03.02.05))...

11. סוף דבר
הערעור מתקבל והחלטת כב' השופט מודריק מבוטלת. המבקש יגיש לבית-המשפט קמא תוך 3 ימים את תשובתו לתגובת המשיבים לבקשה לצו ביניים והוא רשאי כמובן להקדים תשובתו. ימי הפגרה יבואו במניין. עם קבלת התשובה יפעל בית-המשפט קמא כחוכמתו. כמו-כן ניתן בזה צו ארעי המונע מהמשיבים להתקשר בחוזה בעניין העבודות נשוא המכרז וכן מונע את ביצוע העבודות אם כבר נקשר החוזה. צו ארעי זה יעמוד בעינו עד החלטה-אחרת של בית-המשפט קמא. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות וכך גם מתייתר ההליך בעניין הערובה."

ב- בש"א (מינהליים יר') 977/09 {ציון לוי ואח' נ' עיריית ירושלים ואח', תק-מח 2009(4), 1419 (2009)} קבע כב' השופט משה סובל כי בהתאם לתקנה 9(ד) רישא לתקנות (סדרי דין), "תוכרע הבקשה לצו ביניים על יסוד כתבי הבקשה והתגובות. תגובת משיבה 1 (עיריית ירושלים) הוגשה היום. משיבה 2 (המדינה) ביקשה ארכה בת יומיים להגשת תגובתה. משכך תתייחס ההחלטה שלהלן לצו הביניים המתבקש נגד משיבה 1. עם קבלת תגובת משיבה 2 תינתן החלטה גם בבקשה לצו ביניים נגדה".

ב- בר"מ 3848/08 {שלום חדד נ' מדינת ישראל-משרד החקלאות ופיתוח הכפר, תק-על 2008(2), 1121, 1122 (2008)} קבעה כב' השופטת מ' נאור כי לאחר עיון בבקשה ובתגובות שהוגשו לבית-משפט קמא, היא הגיעה לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לדבריה, "אין לקבל את טענת העותר לפיה לא היה מקום לדון בבקשה לצו ביניים. אכן בפתח הדיון ביום 03.04.2008 הסכימו הצדדים לדון בעתירה לגופה אך הסכמה זו אינה שוללת את סמכותו של בית-המשפט לדון בבקשה לצו ביניים. סעיף 9(ד) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובע כי בית-המשפט רשאי להחליט בבקשה למתן צו ביניים "על יסוד כתב-הבקשה והתגובה בלבד, או על יסוד הדיון במעמד הצדדים". דהיינו, אין הכרח לערוך דיון על-פה בבקשה לצו ביניים ובית-המשפט פעל כסמכותו עת החליט בבקשה לצו ביניים על בסיס הבקשה והתגובות שהוגשו לה".

ב- בר"מ 2517/06 {מידף שירותי קייטרינג ואירוח בע"מ נ' המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע"מ, תק-על 2006(2), 240, 242 (2006)} נפסק מפי כב' השופטת מ' נאור:

"7. המבקשת טוענת כי בית-המשפט המחוזי טעה בהחלטתו, שכן ראשית, לא איפשר לה להשיב לטענה שהועלתה נגדה, כי נפל לכאורה פגם בהצעתה שלה. שנית, ולגופו של עניין, הערבות שצירפה היא טובה ומתאימה. את הטענה הראשונה יש לדחות: אין חובה על בית-המשפט המחוזי במסגרת הליך של בקשה לצו ביניים לקבל את תשובת המבקשת לתגובת המשיבות (ראו תקנה 9(ד) לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לפיה רשאי בית-המשפט להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתגובות בלבד). מעבר לכך ניתנה כעת למבקשת, במסגרת ההליך שלפני, הזדמנות לשטוח את מלוא תשובתה לטענה שהועלתה נגדה, ולבאר כי הערבות שצירפה היא ערבות טובה. משכך, אתייחס לטענתה השניה של המבקשת, וזאת במסגרת הערכת סיכויי הטענות ההדדיות בעניין פגמים בערבות. ודוק: הערכת הסיכויים תהא ברמת הלכאורית בלבד, ואולם זו מתחייבת משעה שהמשיבות עדכנו, כי הדיון בעתירה העיקרית טרם נקבע."

ב- בר"מ 8584/04 {אשד-ניהול נכסים (1993) בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, תק-על 2004(3), 3298, 3299 (2004)} נפסק מפי כב' השופטת ד' בינייש:

"אחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כאמור, המבקשת טוענת בבקשתה כי המשיבות העלו בתגובותיהן טענות עובדתיות בלתי-נכונות וטענות אלו הביאו את בית-המשפט קמא לדחות את בקשתה לסעד זמני. המבקשת טוענת כי מן הראוי היה שבית-המשפט קמא יאפשר לה לסתור את טענות המשיבות על-ידי הגשת תגובה מטעמה או על-ידי קיום דיון וחקירת המצהירים מטעם המשיבות. אכן, מקום בו קיימת מחלוקת עובדתית קוטבית בין בעלי הדין וגרסאותיהם העובדתיות מכחישות זו את זו ניתן, באמצעות בקשה להגשת תגובה, לעיתים אף תגובה הנתמכת בתצהיר, לברר את המחלוקת בצורה טובה יותר. במקרה כזה מסור לבית-המשפט שיקול-הדעת להחליט כיצד לברר את המחלוקות העובדתיות הרלוונטיות להליך הביניים ולהחליט, בנסיבות המתאימות, לקיים דיון במעמד הצדדים (ראו: תקנה 9(ג) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

במקרה שלפנינו כלל לא התבקש בית-המשפט קמא לאפשר למבקשת להגיב בדרך כלשהי לטענות המשיבות. לאחר שהוגשה תגובת המשיבה 1 (ביום 26.08.04) ולאחר שהוגשה תגובת המשיבה 2 (ביום 31.8.04) לא פנתה המבקשת לבית-המשפט קמא בבקשה לקיים דיון או, למצער, להגיש תגובה לטענות המשיבות אלא המתינה כשבוע להחלטתו של בית-המשפט, שניתנה ביום 08.09.04. זאת, למרות שתגובות המשיבות הכילו, לכאורה, טענות עובדתיות הסותרות את טענות המבקשת. אם אכן ביקשה המבקשת לסתור את טענותיהן העובדתיות של המשיבות שומה היה עליה לפנות לבית-המשפט ולבקש ליתן לה הזדמנות להגיב, אך זאת לא עשתה. בנסיבות אלו, משסבר בית-המשפט כי, לכאורה, גרסתן של המשיבות עדיפה, וכן בהתחשב בכך שהחוזה בין המשיבות נחתם למעלה מחודש לפני שהוגשה העתירה מטעם המבקשת, הרי שבדין נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית."

תקנה 9א לתקנות (סדרי דין) קובעת כי במידה ובית-המשפט ראה כי השהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, רשאי הוא ליתן צו ארעי על יסוד הבקשה. משנתן בית-המשפט צו ארעי, יקבע בו, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום עשרה ימים ממועד מתן הצו, מועד למתן תגובה מטעם המשיב, או לדיון במעמד הצדדים בבקשה לצו ביניים.

תקנה 9(ה) לתקנות (סדרי דין) קובעת כי בית-המשפט רשאי להתנות מתן צו ביניים בערובה או בתנאי אחר שיקבע, לפיצוי נזק שייגרם למשיב מהוצאת הצו, או לכל צורך שיראה בית-המשפט לנכון, בנסיבות העניין.

ב- עת"מ (מחוזי חי') 12541-07-09 {איי.או. עזרא אלקטרוניקה 2002 בע"מ נ' רפאל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ, תק-מח 2009(3), 2725 (2009)} נפסק מפי כב' השופט גדעון גינת:

"1. לאחר עיון בבקשה ובשים-לב לנימוקיה, ואחרי שבשלב זה נראה לכאורה כי התמלאו התנאים הקבועים בתקנה 9(ה) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ובתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ניתן בזאת צו מניעה ארעי בהתאם לעתירות 1 ו- 2 שבבקשה.

התחייבות עצמית של המבקשת בהתאם לתקנה 9(ו) לתקנות הנ"ל ולתקנות 364(א), 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 תצורף לתיק בית-המשפט עד יום 20.07.09, שעה 1200. עוד אני מורה על הפקדת ערבון (במזומן או בערבות בנקאית בלתי-מוגבלת בזמן ומופנית למשיבים), על סך 20,000 (עשרים אלף) ₪, להיום, לפי תקנה 9(ו) הנ"ל ותקנה 364(ב) לתקנות סד"א הנ"ל עד יום 20.07.09, שעה 12:00".

ב- בש"א (מחוזי יר') 1662/05 {עורך-דין דניאל גרטנר נ' מדינת ישראל-משרד התחבורה, תק-מח 2005(3), 5465, 5467 (2005)} נפסק מפי כב' השופט משה דרורי:

"16. צו זה הינו צו ארעי, כמשמעותו בתקנה 9(ה) לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, וזאת לאחר שהשתכנעתי כי השהיית ההחלטה בבקשה, עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור, ולכן ניתן צו זה במעמד אחד, על יסוד הבקשה בלבד. על-פי האמור בהמשך התקנה, נקבע בזה דיון בפני השופט התורן, ביום 21.8.05 בשעה 10:00."

ב- בש"א (מחוזי יר') 439/09 {טלדור אי.טי. בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים, תק-מח 2009(1), 6415 (2009)} קבע כב' השופט נעם סולברג כי בהתאם לתקנה 9(ו) לתקנות (סדרי דין), תפקיד העותרת בתיק בית-המשפט התחייבות עצמית לא מוגבלת בסכום וערבות בנקאית בסך של 200,000 ₪ וזאת עד ליום 12.2.09, שאם לא כן יפקע הצו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צו ביניים וצו ארעי (תקנות 9 ו- 9א לתקנות (סדרי דין))