botox
הספריה המשפטית
סדרי הדין בבתי-משפט לעניינים מינהליים

הפרקים שבספר:

פרטים נוספים (תקנה 11 לתקנות (סדרי דין))

תקנה 11 לתקנות בתי-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 קובעת כדקלמן:

"11. פרטים נוספים
(א) עותר רשאי, בתוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לו כתב התשובה של משיב, לדרוש ממנו בכתב מידע או מסמכים (בתקנה זו: "פרטים נוספים") לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק, הנזכרים בכתב התשובה או הנוגעים להם.
(ב) משיב רשאי לדרוש בכתב מהעותר פרטים נוספים לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק, הנזכרים בעתירה, או הנוגעים להם, לא יאוחר מחמישה-עשר ימים לאחר שהורה בית-המשפט על הגשת כתב תשובה.
(ג) בעל דין שקיבל דרישה למתן פרטים נוספים, ישיב עליה בתצהיר לא יאוחר מחמישה-עשר ימים מיום קבלת הדרישה.
(ד) לא קיבל בעל דין פרטים נוספים שדרש במועד כאמור, רשאי הוא, בתוך שבעה ימים מתום המועד להמצאת הפרטים הנוספים, להגיש לבית-המשפט בקשה בכתב לצוות על מתן הפרטים הנוספים, ובית-המשפט או הרשם רשאי, לאחר דיון במעמד הצדדים, לצוות על מתן אותם פרטים נוספים שיראה לנכון ובתוך המועד שקבע; לא יצווה בית-המשפט או הרשם על מתן פרטים נוספים אם אינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה.
(ה) הועלתה טענה בדבר חיסיון או בדבר סייג למסירת מידע או מסמך, תידון הבקשה לפי תקנה 13.
(ו) בעל דין שניתנו לו פרטים נוספים, בין לבקשתו ובין לפי צו בית-המשפט או הרשם, רשאי, בתוך שבעה ימים מהיום שבו הגיעו אליו הפרטים הנוספים או בתוך המועד שקבע בית-המשפט או הרשם, להגיש תצהיר נוסף לתיקון או להשלמת האמור בעתירה או בכתב התשובה, לפי העניין, ככל שהדבר נובע מאותם פרטים ונדרש בנסיבות העניין."

תקנה 11 לתקנות (סדרי דין) קובעת כי כל צד חייב להביא לפני בית-המשפט את העובדות המלאות הנוגעות לעניין. אם הצד שכנגד סבור, שאחד מהנימוקים, הן של חוק והן של עובדה, בתצהיר של הצד שכנגד לא הובא בצורה מושלמת או שטעון הוא פירוש נוסף, יכול הוא לבקש מהמצהיר את השלמת הנימוק או את פירושו, וזאת אך ורק על-ידי השימוש בפרטים הנוספים, אשר יביאו להצגת מסכת העובדות הנוגעות לעניין כשהן שלמות ומפורשות.

הפרטים הנוספים הם המכשיר היחידי, שבאמצעותו יכול בעל הדין לברר את העובדות, אולם עלינו לזכור, שמטרתם היא הבהרה וצמצום של העובדות שבעתירה ולא הרחבתן עד כדי פרישת היריעה המכסה כל הנושא ובוודאי שלא יתקבל על הדעת, שבאמצעות מכשיר הפרטים הנוספים יוכל המבקש להכות את הצד שכנגד ולהוציא ממנו את שיכול היה לקבל, אילו יכול היה לחקור אותו חקירה נגדית {ראו בשג"צ 58/86 מורגנשטרן נ' מורגנשטרן, פ"ד מ(2), 246 (1986)}.
מטרת ההליך של פרטים נוספים היא לסייע בבירור המחלוקת על-ידי התייחסות לעיקר. הפרטים הנוספים מאפשרים לדרוש תוספת של נתונים במקום בו התשובה היא כללית. המבחן הרווח הוא שניתן לבקש פרטים רק על טענות "שפורשו בעתירה", להבדיל מעניינים "אשר זכרם לא בא בכתבי הטענות". גם אם נניח שמבחן זה הוא נוקשה מדי, לא ניתן לפתח מודל בו יהפוך המכשיר של פרטים נוספים למעין זכוכית מגדלת שתפקידה להצביע על החסר הקיים בתצהיר המשיב. עם חסר כזה יש להתמודד בדרך של טיעון. אם החסר הוא מהותי, אפשר שהוא ישפיע על ההכרעה לגופה. כך, אם לדעת העותר המשיב אינו מסביר את טעמיו או שתשובתו אינה תשובה, הרי אין צורך בפרטים נוספים ודי להצביע על כך שהתשובה חסרה, מקוטעת או לא משכנעת {דברי כב' השופט ב' אוקון ב- בג"צ 7015/02 עג'ורי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', תק-על 2002(3), 811 (2002)}.

אם-כן, התכלית העומדת בבסיס מנגנון הבאת הפרטים הנוספים היא כפולה. היא נועדה לצמצם ולתחום את המחלוקת אשר בין בעלי הדין. כך, כאשר נטענה טענה כללית בכתב-הטענות, הבאת פרטים נוספים עשויה לצמצם את הטענה הכללית, לטענות משנה מוגדרות. כמו-כן, היא נועדה להבהיר טענה עמומה ומעורפלת של מי מבעלי הדין {דברי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל ב- בש"א (מינהליים ת"א) 30695/03 דוד מעברי נ' רנית חמצני מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעיריית חולון, תק-מח 2003(3), 16425 (2003)}.

ממקרא תקנה 11 לתקנות (סדרי דין) עולה כי דרישת העותר למתן פרטים נוספים צריכה לעמוד במספר תנאים עיקריים. ואלה הם:

1. הדרישה תיעשה בתוך 15 ימים מיום שהומצא לעותר כתב התשובה של המשיב, שאם לא יעשה כן, תידחה בקשתו לקבלת פרטים. כך לדוגמה, ב- בש"א (מחוזי ת"א) 30987/04 {שוש זיסר ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה-מחוז תל-אביב, תק-מח 2004(2), 10497 (2004)} קיבל כב' השופט אברהם טל את טענת המשיבים ודחה את הבקשה למתן פרטים נוספים ומבלי לדון בבקשה לגופה, מחמת העובדה כי הדרישות למתן פרטים נוספים הוגשו לאחר חלוף המועד של 15 יום הקבוע בתקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין).

2. הדרישה תיעשה בכתב.

3. הדרישה תהא למטרת השלמה או הבהרה של נימוקים עובדתיים או משפטיים הנזכרים בכתב התשובה או הנוגעים להם.

נוסחה של תקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין) רחב יותר מזה של תקנה 11 לתקנות סדר הדין בבית-המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, לפיה, "העותר והמשיב רשאים לדרוש מבעל דינם, במכתב בדואר רשום, פרטים נוספים ומפורטים יותר לנימוקים, שבעובדה או שבחוק, שפורשו בעתירה או בתצהיר התשובה, הכל לפי העניין" {ראו גם בש"א (מחוזי חי') 21327/04 מחצבי אבן בע"מ נ' עיריית נשר, תק-מח 2004(4), 3229 (2004); עת"מ (מחוזי יר') 1019/04 עווד רבאייעה נ' מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין, תק-מח 2005(1), 4749 (2005)}.

ההרחבה מתבטאת בכך שבתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים כולל המושג "פרטים נוספים" גם מסמכים בעוד שבתקנות סדר הדין בבג"צ מדובר על פרטים נוספים ומפורטים יותר רק "לנימוקים, שבעובדה או שבחוק".

אכן, הנטיה להשוות בין סדרי הדין הנוהגים, לעניין פרטים נוספים, בבית-המשפט הגבוה לצדק עם אלה הנוהגים בבית-המשפט לעניינים מינהליים, הינה טבעית וזאת משום שבית-המשפט לעניינים מינהליים קיבל, במסגרת חוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, חלק מן הסמכויות שהיו מצויות, עד לחקיקתו, בידי בית-המשפט הגבוה לצדק.

יחד-עם-זאת, נראה בבירור שהמחוקק לא התכוון להחיל על בית-המשפט לעניינים מינהליים את סדרי הדין הנהוגים בבג"צ ועובדה היא, שהמחוקק ראה להתקין תקנות סדרי דין נפרדות ושונות, בין-היתר, בשל הכוונה שבית-המשפט לעניינים מינהליים יוכל לברר את העתירות המובאות בפניו כערכאה ראשונה.

ההבדלים כאמור לעיל מובילים אותנו למסקנה כי אין להחיל את הפירוש שניתן למושג "פרטים נוספים" בבית-המשפט הגבוה לצדק על המושג האמור בבית-המשפט לעניינים מינהליים. יחד-עם-זאת, ניתן ללמוד מן האופן שבו פורש המושג האמור על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק, גם באשר לאופן שבו יש לפרש את המושג האמור על-ידי בית-המשפט לעניינים מינהליים.

יובהר כי, במושג "פרטים נוספים" נכללים גם מסמכים אולם, "גילוי מסמכים" על-פי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 עוסק במסמכים הרלוונטיים לסכסוך כעולה מיריעת המחלוקת הבאה לידי ביטוי בכתבי הטענות שהוגשו על-ידי כל הצדדים. במקרה זה, בית-המשפט רשאי, על-פי התקנה האמורה, לחייב בעל דין לגלות לבעל הדין יריבו את כל המסמכים המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו "הנוגעים לעניין הנדון" ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.

לעומת-זאת, ה"פרטים הנוספים" שבעל דין רשאי לדרוש מבעל הדין יריבו על-פי תקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין) מתייחסים, מלכתחילה, לתחום צר יותר. על-פי תקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין) המבחן אינו מבחן הרלוונטיות. המבחן כאן הוא אם הפרטים הנוספים דרושים "לשם הבהרה או השלמה" של הנימוקים שבעובדה או שבחוק הנזכרים בכתב התשובה.

ויודגש כי תקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין) נועדה להביא להבהרתה או להשלמתה של טענה כללית או סתמית שבעובדה או שבחוק שהובאה בכתב תשובה שכנגדה הוגשה העתירה. נראה שכוונת המחוקק היתה לאפשר, באמצעות כלי זה, לצמצם את יריעת המחלוקת על-ידי הגדרה מדוייקת יותר של הטענה שבכתב התשובה, מצד אחד, ולאפשר לבעל הדין המבקש לדעת כיצד עליו לכלכל את צעדיו לאור טענות המשיב, מצד שני.

ברור הוא כי האמצעי של "פרטים נוספים" כאמור בתקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין) לא נועד כדי להכביד על בעל הדין שכנגד. במקרה ונראה מן הבקשה כי הסעד המבוקש בה מתבקש רק כדי להכביד על המשיב או בכדי לסרבל את ההליכים הרי שדי יהיה בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

יובהר כי פרטים נוספים אינם שאלון ומטרתם היא הבהרה וצמצום העבדות שבעתירה ובתשובה לה {ראו גם עת"מ (מחוזי יר') 1019/04 עווד רבאייעה נ' מנהל הלשכה האזורית למינהל אוכלוסין, תק-מח 2005(1), 4749 (2005); בג"צ 9733/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 842 (2004)}. כך לדוגמה, ב- עת"מ (מחוזי יר') 211/07 {מוניות חי בע"מ נ' משרד התחבורה, תק-מח 2007(4), 3419 (2007)} קבע כב' השופט יהונתן עדיאל כי במקרה דנן חלק גדול מהפרטים המבוקשים לא נועדו, כאמור בתקנה 11(א) לתקנות (סדרי הדין), "לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק הנזכרים בכתב התשובה או הנוגעים להם", והם מהווים למעשה שאלון ולא בקשה למתן פרטים נוספים.

לבית-המשפט לעניינים מינהליים ניתנה אמנם הסמכות להורות על שימוש בכלים דיוניים המקובלים בערכאות אזרחיות {תקנות 11, 12 ו- 15 לתקנות בתי-המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)}, אולם השימוש בסמכויות אלה לא נועד להפוך את בית-המשפט המינהלי לערכאה דיונית המבררת מחלוקות עובדתיות, אלא רק לצורך ההכרעה אם קיימת עילת התערבות במעשה המינהלי בפעולת הרשות המינהלית, אם לאו.

בהתייחסו לקושי הטמון בבירור העובדתי בהקשר של ביקורת שיפוטית על המעשה המינהלי, מציין המחבר י' זמיר בספרו הסמכות המינהלית, כרך א' (מהדורה שניה (2010)) כי אכן, ישנו קושי באיתור השיקולים שהנחו את הרשות ביישומה את תכלית החוק, אך במרוצת השנים, נוצרו כלים המסייעים לבתי-המשפט באיתרו.

בית-המשפט עשוי להוציא מן ההחלטה המינהלית מסקנה בדבר השיקולים לסבירות והמדיתיות של הרשות המינהלית בהחלטתה {ראו גם: עת"מ (חי') 10154-07-14 {רוברט חן נ' מועצה מקומית כפר ורדים, תק-מח 2015(1), 25332 (2015)}.

בהתאם לתקנה 11 לתקנות (סדרי הדין), רשאי עותר לבקש פרטים נוספים לאחר שהומצא לו כתב התשובה של המשיב לעתירה. מטרת הפרוצדורה של המצאת פרטים נוספים היא הבהרת או השלמת נימוקים שבעובדה ושבחוק הנזכרים בכתב התשובה.

מטרת הבקשה לפרטים נוספים אינה לתת בידי העותרת כלים להראות כי המשיבים אינם מוכיחים את טענותיהם, ואין להתירה אם היא נועדה להחליש את טענות המשיבים או להפריכן.

יתרה-על-כן, אין מטרתה של הבקשה להחליף הליך של גילוי מסמכים. הפרוצדורה נועדה לצמצם את יריעת המחלוקת ולא להרחיבה. בית-המשפט לא יצווה על מתן פרטים נוספים אם אינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה {ראו: עת"מ (ת"א) 1588/09 שיכון ופיתוח לי נ' עירית קרית אונו, תק-מח 2010(2), 44910 (2010); עת"מ (ת"א) 19488-02-10 שקלרש נ' מועצה מקומית סביון, תק-מח 2010(2), 12228 (2010); עת"מ (מרכז) 1867-03-14 משה עזר ו- 70 אח' נ' המועצה האזורית עמק חפר, תק-מח 2015(1), 4160 (2015)}.

ב- עת"מ (חי') 24692-12-14 {איריס לאה יצחק נ' משרד השיכון מחוז חיפה והצפון, תק-מח 2015(1), 24570 (2015)} נדונה עתירה מינהלית כנגד המשיבים, שעניינה חובת המשיבים לתיקון ליקויים בדירתה מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 של העותרת.

העתירה דנן עניינה בבקשה בהולה לחייב את משיבה 2 לעתירה להמציא לידי העותרת את דו"ח ביקורי המעגל.

העותרת טענה כי יש לחייב את המשיבה 2 בעתירה דנן להמציא את דו"חות ביקורי המעגל לשנים 2014-2012, בשל חיוניותם להמשך ההליך המשפטי, מאחר והם יביאו לבירור מחדלי המשיבות שלא קיימו את הנוהל. נטען כי הכנת דו"חות הנוהל, ותיעודם באופן ממוחשב הינם חובת המשיבה 2, ומשכך אין מניעה לחייבה בהמצאתם.
בית-המשפט דנן קבע כי, בהתאם לתקנות (סדרי דין), הבקשה הנ"ל היא בעצם בקשה לפרטים נוספים, שהמועד להגשתה הוא רק לאחר הגשת כתב תשובה מטעם המשיבות.

בנוסף הפנה בית-המשפט את העותרת לתקנה 11 (א) ו- 11(ד) לתקנות (סדרי הדין). תקנה 11(א) קובעת לעניין הגשת בקשה לפרטים נוספים, שניתן להגישה בתוך חמישה-עשר ימים מיום שהומצא לעותר כתב התשובה של המשיב, הבקשה נועדה לשם בקשת מידע או מסמכים נוספים, וגם לשם הבהרה או השלמה של נימוקים הנזכרים בכתב התשובה או הנוגעים לה.

תקנה 11(ד) קובעת כי אם לא קיבל בעל הדין את הפרטים הנוספים שדרש במועד כאמור, רשאי הוא, בתוך שבעה ימים מתום המועד להמצאת הפרטים הנוספים, להגיש לבית-המשפט בקשה בכתב לצוות על מתן הפרטים הנוספים, ולאחר שקיים דיון במעמד הצדדים רשאי בית-המשפט לצוות על מתן אותם פרטים נוספים, אם בית-המשפט אינו מצווה על-כך, הם אינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה.

לפיכך, ובהתאם לתקנות לעיל בית-המשפט קבע כי על המבקשת לפנות תחילה למשיבות בבקשה לפרטים אלו. היה ולא ינתנו, תהא המבקשת רשאית לעתור לבית-המשפט, כקבוע בתקנה 11(ד) לתקנות (סדרי דין) וייקבע דיון לעניין זה במעמד הצדדים.

ב- עת"מ (יר') 14037-05-12 {העמותה למען מדע מוסרי נ' יור המועצה לניסויים בבעלי חיים, תק-מח 2015(1), 15470 (2015)} נדונה עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, שהגישו העותרים כנגד הימנעותו של משיב 1, יו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים, ממתן החלטה בבקשה שהגישו לקבלת מידע אודות ניסויים שנערכים בישראל בבעלי חיים, בהתאם להוראות חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994.

בית-המשפט קיבל את העתירה, וקבע כי על המדינה לחשוף לעותרים את כלל המידע שהתבקש לגבי ניסויים שנערכים בבעלי חיים בישראל, המצוי במערכת הממוחשבת. הן כל המידע שהמדינה הסכימה למסרו, והן שני הנתונים שבמחלוקת העתירה דנן, קרי: שם המוסד, והאם הניסוי הוא ניסוי היברידומות.

אגב-אורחא ציין בית-המשפט, כי לא מצא לנכון להיעתר לבקשת העותרים למתן פרטים נוספים מאת ההתאחדות, ובכלל זה למסור את רשימת החברות המיוצגות על ידה, העורכות ניסויים בבעלי חיים בישראל, ופרטים נוספים הקשורים בכך.

מהטעם כי בקשת העותרים לא נועדה לשם הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה או שבחוק, לפי תקנה 11 לתקנות (סדרי דין), שכן עניינה בדוגמה ספציפית תיאורתית שנתנה ההתאחדות לצורך חידוד טענותיה, ולא בנימוק העומד בפני עצמו, מה-גם שהדוגמא כשלעצמה ברורה ונהירה, ואינה טעונה הבהרות.

ב- בש"א (מחוזי חי') 1436/08 {פאר וייסנר - יו"ר מפלגת הירוקים נ' שר הפנים - מר מאיר שטרית, תק-מח 2008(3), 10812 (2008)} נדונה בקשה הנסמכת על תקנה 11(א) לתקנות (סדרי דין). כב' השופט א' קיסרי בקבלו את הבקשה קובע כי "במצב עניינים זה יש בסיס לבקשת העותרים לפרטים הנוספים שכן, לכאורה, קיים פער עובדתי בין מה שניתן להסיק מנספח י"ד לעתירה (וטענות העותרים בקשר אליו) לבין הנטען בתשובת המשיבה 8 בעניין היותה של הבניה חוקית. פער עובדתי זה מצדיק שהמשיבה תמציא את הפרטים המבוקשים, וכך אני מורה".

ב- עת"מ (מחוזי יר') 1141/04 {אוסמה תמימי נ' שר הפנים, תק-מח 2005(1), 3200 (2005)} קבעה כב' השופטת יהודית צור כי במקרה הנדון הבקשה כוללת רשימה ארוכה של 35 שאלות ובקשות שהפנו העותרים למשיב ושאלות אלה, אינן מסבירות אילו שאלות אכן נדרשו לעותרים לשם הבהרה או השלמה של נימוקים - בעובדה או בחוק - המפורטים בכתב התשובה.

עוד נקבע כי הפרטים המבוקשים בבקשה, אינם דרושים לצורך הכרעה בעתירה שהוגשה. לבסוף נקבע, כי עסקינן בשאלות, שמטרתן אינה הבהרה או השלמה של נימוקים, המפורטים בכתב התשובה וחלקן אף דומה יותר לשאלות של חקירה נגדית או מעין "מסע דיג" מכביד ומיותר מצד העותרים.

ב- עת"מ (מינהליים יר') 673/07 {דיגל השקעות ואחזקות בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 2009(1), 14499 (2009)} העותרת העלתה טענה בתצהירה המשלים ומבלי שהעותרת חזרה עליה בעיקרי-הטיעון. כב' השופט משה סובל קבע כי דין הטענה להידחות, באשר היא לא נובעת מהפרטים הנוספים אלא מתצהירי המשיבים שצורפו על-ידי העותרת לעתירה עצמה ולכן, לאור הקבוע בתקנה 11(ו) לתקנות (סדרי דין), העותרת לא היתה רשאית להעלות טענה זו לראשונה בתצהירה המשלים.