סוגיות בפקודת הסמים המסוכנים
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- הגדרות - סוגיות בפקודת הסמים המסוכנים
- ייצור, הכנה והפקה
- החזקה ושימוש
- דרכי החזקה
- חצרים
- "לא יהיו ברשותו של אדם כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו"
- כלים אסורים; באנג
- שימוש מותר
- ייצוא, יבוא, מסחר והספקה
- תיווך בין בתמורה ובין שלא בתמורה
- הובלה במעבר
- הטיה
- טלטול סם במעבר
- פגיעה בסם במעבר
- עונשין
- הדחת קטינים
- חיפוש
- חזקות
- דיני חילוט בפקודת הסמים המסוכנים
- שלילת רישיון נהיגה
- עבירות חוץ
- דיני מעצרים בפקודת הסמים המסוכנים
- האם יש לערוך הבחנה בין סמים "קלים" לבין סמים "קשים"
- הברחת סמים אל תוך כותלי בית הסוהר
- שיקולי ענישה בפקודת הסמים
חצרים
סעיף 9 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן:"9. חצרים (תיקונים: התשל"ט, התשמ"ט)
(א) המחזיק חצרים לא ירשה להשתמש בהם לשם הכנת סם מסוכן, שימוש בו, מכירתו או עשיית עסקה אחרת בו, שלא בהיתר.
(ב) לא יהיה לאדם עניין בניהול חצרים למטרה כאמור בסעיף-קטן (א).
(ג) לא יהיה אדם נוהג לבקר במקום שנועד לשימוש בסמים מסוכנים.
(ד) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר עשרים שנים או קנס פי עשרים וחמישה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואם עבר עליהן אגב החזקת סם מסוכן או שימוש בו לצריכתו העצמית בלבד, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977."
סעיף 9(א) לפקודת הסמים המסוכנים כולל שני יסודות.
האחד, היסוד הפיסי - חזקה בחצרים. בפקודת הסמים המסוכנים אין הגדרה למושג "חזקה" ויש ללמוד על מהותו על-פי סעיף 34כד לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לעניין זה יפים הם דברי בית-המשפט ב- ע"פ 171/75 {מושיאשווילי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2), 498 (1975)} לפיהם, "שליטתו של אדם בדבר המצוי בידו של אחר או בכל מקום שהוא, בין שהמקום שייך לו ובין אם לאו".
מהות החזקה בעיקרה, היא יכולת השליטה של האדם בחפץ, אף אם אין החפץ בקירבה פיסית מידית של השולט בו.
ב- ת"פ (שלום ת"א) 1801/94 {מדינת ישראל נ' הורוביץ איתן ואח', תק-של 96(2), 2631, 2634 (1996)} קבע בית-המשפט כי די בשליטת הנאשמים במקום כבעלי החצרים או כמחזיק בפועל בחצרים ביום הרלבנטי - יום המסיבה, אם כבעל זכות החזקה בלבד, ואם כמחזיק בפועל בחצרים ואין נפקא מינה אם ההחזקה בהם היא כדין ואם לאו.
השני, היסוד הנפשי - הרשאה להשתמש בחצרים לצורך עשיית פעולות שונות האסורות על-פי פקודת הסמים המסוכנים.
כיוון שסעיף 9(א) לפקודת הסמים המסוכנים אינו מונה בין "איסורי ההרשאה" גם אחזקת סם מסוכן ואין מקראו יוצא מידי פשוטו - אין המחזיק בחצרים עובר עבירה לפי סעיף זה אם רק הרשה להחזיק בהם סם, אחזקה גרידא.
לא בכדי לא ביקש המחוקק להרחיב את רשתו של 9(א) לפקודת הסמים המסוכנים על בעל החצרים, רק מחמת ידיעתו כי מי שהרשה לו להיכנס לחצריו, או לשהות בהם, מחזיק בסם מסוכן, על-אף שלו {לבעל החצרים}, אין כל שייכות, נגיעה או זיקה לסם {ע"פ 3334/90 ישעיהו בן יצחק אמיגה נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 217 (1991)}.