botox

שיקולי ענישה בפקודת הסמים

1. כללי
תקרת העונש שקובע המחוקק צריכה להיות נקודת המוצא שממנה יוצא בית-המשפט לדרך הקשה של קביעת העונש ההולם את המקרה שלפניו, ואין להתייחס אליה כאל נקודת סיום, שאותה רואים ואליה אין מגיעים.

הותרת עונש מירבי בגדר "הלכה ואין מורין כן" עומדת בניגוד להנחייתו המפורשת של המחוקק ונוטלת מידה לא מבוטלת מכוחו לשמש גורם מוקיע, מתריע ומרתיע.

אכן, הטלת עונש מירבי אינה מעשה של יום-יום ומוסכם על הכל שעונש זה מיועד לגילויים החמורים ביותר של העבירה שלצידה הוא נקבע. אין המדובר במעשים חמורים שמעבר לדמיון אלא בכאלה המתרחשים בפועל, ותפקידו של בית-המשפט לזהותם ולנהוג באחראים להם במלוא חומרת הדין {ע"פ 2620/93 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מט(3), 1 (1995); תפ"ח (ת"א) 1007/07 מדינת ישראל נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2008)}.

מלחמת חורמה בנגע הסמים, שנדמתה למלחמת ישראל בעמלק, ניטשת מזה שנים הרבה, אלא שההצלחה בה איננה צולחת די הצורך.

לפיכך יש להמשיך במאבק, בעיקרו של דבר כנגד יבואני הסם, מוביליו והסוחרים בו ולהטיל ענישה משמעותית על אלה, כדי להשיג מטרה כפולה: הרתעת אחרים מהיסחפות לתוך עבריינות קשה זו, שעיקר תכליתה בצע כסף, מחד גיסא, וניתוקם מן החברה, לתקופות משמעותיות, של אלה שפשעו בדרך הזו בעבירות הסם הקשות, כדי למנוע את נזקם, מאידך גיסא.

ענישה זו צריכה לשאת אופי של מאסר בפועל לשנים הרבה מאחורי סורג ובריח. במקרים כאלה יש להטיל גם רכיב כספי בענישה, בשל בצע הכסף שהביא לביצוע העבירות ומחמת כך שאלמנט ההרתעה נחוץ גם כאן.

בבואו של בית-המשפט לגזור עונשים על סוחרי הסמים, שומה עליו - על בית-המשפט - לשוות נגד עיניו את צרכני הסמים הפגועים, את משפחותיהם המפוררות, ואת הנחיית המחוקק מה עונש ראוי להטיל על מי שהביא כל אלה.

לביעור נגע הסמים אין די ברטוריקה. נדרשים אנו למעשים של-ממש. חובה היא המוטלת על בית-המשפט להעלות את תרומתו למלחמתה של החברה במשחיתיה {ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי, פ"ד נח(2), 734 (2004)}.

מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה - בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם {בש"פ 489/06 יוסף חן (חסן) נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 3003 (2006)}.

ב- ע"פ (ת"א) 71649/05 {סוברה אבישי נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן יש להחיל את ההלכה לפיה בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתייחס בעיקר לאופי העבירה, השלכותיה הנרחבות ובצורכי ההרתעה, ולא בכדי העונש המקסימאלי שנקבע בחוק לצד העבירה בה הורשע המערער הוא 25 שנה.

נפיצות תופעת הסמים המסוכנים, אשר גורמת להרס רב כמו גם להרס בחברה, מצריכה ברגיל ענישה מחמירה ביותר, אשר יהיה בה כדי לתת מענה לאינטרס ההרתעה, הן של הנאשם והן של נאשמים בכוח.

על בית-המשפט לאזן במכלול השיקולים שבין אלה הנובעים מן האינטרס הציבורי ובין אלו הנובעים משיקומו של הנאשם, שומה על בית-המשפט לראות אל מול עיניו את נסיבותיו האישיות של הנאשם הספציפי אולם אל מול זאת יש לקחת בחשבון את הנזק הצפוי מביצועה לציבור ואת הענישה הנובעת מכך.

בעת שיקלול מידת העונש וטיבו - את הנסיבות האישיות של העבריין ואת הנסיבות המיוחדות של מעשה העבירה, יש לסקור גם את עברו של העבריין ועל בית-המשפט אף לעמוד על המניעים לעבריינותו.

ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין "באשר הוא שם". יחד-עם-זאת, המידה והמשקל של הנסיבות המיוחדות של העבריין נמדדים ונשקלים לאור מהותה ואופיה של העבירה, ועל-פי-רוב, משקלן המקל של הנסיבות המיוחדות של העבריין פוחת והולך, בה במידה שנסיבות ביצוע העבירה ואופיה החמור גוברים והולכים {ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4), 438 (1981)}.

הנזק הגלום בהפצתם של הסמים משמעותי יותר מאינטרס השיקום של הנאשם ואינו מצדיק הקלה כה גדולה עם הנאשם וזאת על-אף התסקיר החיובי, שלעיתים מוגש בעניינו של נאשם שכן בית-המשפט אינו מחוייב להמלצותיו.

כידוע, תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה שאינה מחייבת את בית-המשפט, שכן שיקול-הדעת הסופי מופקד בסופו של דבר בידי בית-המשפט והוא רשאי לדחות את המלצות שירות המבחן.

על-כן, שומה על בית-המשפט להטיל עונש שיגלם את מעשי הנאשם ואת הפגיעה באינטרס הציבורי אולם ייקח בחשבון גם את תהליך שיקומו של הנאשם וחלקו באירוע נשוא כתב האישום.

ב- ת"פ (שלום ת"א) 4117-09 {מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' איתי טידור, תק-של 2010(4), 87104 (2010)} הנאשם הורשע בסיוע לגידול סם מסוכן, הוא אשר הביע בפני שירות המבחן את חרטתו, הפנים את מעשיו, ולכאורה לא קיבל כל תמורה לסיוע אותו נתן לחברו בגידול הסמים.

יחד-עם-זאת עולה מהתמונה שנפרשה בפני בית-המשפט כי הנאשם סייע בגידול סמים והיה מודע למעשיו למרות חלקו המוקטן בפרשה. העובדה שהנאשם סייע בהכנתם של הסמים, ייבש, קטף, גזר וארז את הסמים אינה יכולה לאפשר מסקנה אחרת.

כב' השופט אביחי דורון קבע כי העובדה שבמקום נוהלה מעבדת גידול והפצת סמים של ממש, גם אם הרוח החיה בהקמתה וניהולה היתה הנאשם האחר, מחמירה את מצבו של הנאשם אשר סייע סיוע מוחשי ביותר לקיומה, ובהשלכה - לעבירות שנבעו ממנה.

יחד-עם-זאת יש לציין כי מעורבותו של הנאשם במעשים אלה אכן קטנה משמעותית מחלקו של האחר בפרשה אף שאין בכך כדי להעיד על חפותו של הנאשם אלא על חלקו היחסי בפרשה בלבד.

לא בכדי מצא המחוקק לאורך העשורים האחרונים להחמיר פעם אחר פעם ברף העליון של עונש המאסר שמוטל על עבירה של יבוא סם לישראל, עד אשר העמיד המחוקק את העונש המקסימאלי בגין עבירה זו על 20 שנות מאסר כאשר לאורך שנים בית-המשפט העליון חוזר פעם אחר פעם על העיקרון שיש להטיל על יבואני סמים עונש שנושק לרף העליון שנקבע על-ידי המחוקק, ויש לראות בעונש המקסימאלי כנקודת מוצא שמנחה את בית-המשפט {ת"פ (מחוזי ת"א) 40203/07 {מדינת ישראל נ' מיכאלי מוזאשווילי שבתאי, תק-מח 2008(3), 10097, 10102 (2008)}.

בקביעת עונשם של נאשמים בגין עבירות של ייבוא, ייצוא, מסחר ואספקה של סם מסוכן, יש לנקוט בגישה הרואה כנקודת המוצא את העונש המירבי הקבוע בחוק, כאשר שלושת הפרמטרים שיש לייחס להם את המשקל המכריע ביותר בקביעת העונש בעבירות מסוג זה הם אלה {ע"פ 3759/03 יצחק טמיר נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך ס"ו, 923}:

האחד, תפקידם ומעמדם של הנאשמים בהיררכיה העבריינית ותרומתם לפעולות שקידמו את עסקי הסמים אשר בגינם הועמדו לדין.

השני, כמות הסמים ומספר העסקאות בהם נטלו חלק הנאשמים ותדירותן של העסקאות הנ"ל.

השלישי, שיתוף או אי-שיתוף הפעולה מצד הנאשמים עם החוקרים, ואופן ניהול משפטם.

ב- ע"פ 575/88 {עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(4), 243 (1988)} קבע כב' השופט מ' שמגר כי "העונש שנגזר על המערער (12.5 שנות מאסר) הוא עונש חמור, וכך אכן צריך להיות העונש כאשר מדובר בעבירה של סחר בכמות כה גדולה של הירואין (2 ק"ג). הצפת המדינה בכמויות גדולות של סם, מעשה שהולך ומתרחב, יכולה להיבלם רק ע"י עונשים מרתיעים ומשמעותיים. מי שנגרר אחרי מעשי עבירה המסכנים חיי אדם בצורה מפליגה, צריך לדעת אל נכון, כי אם ייתפס, יטופל עניינו בכל חומרת הדין".

באשר למשקלן של הנסיבות האישיות של עבריין המורשע בעבירות של יבוא סם ישראל, נקבע כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי, כל זאת בהתחשב בפגיעה הקשה שגורמים מעשיהם של נאשמים אלה, אשר גוררים אחרים לתחום הפשע וביצוע עבירות פליליות לצורך מימון צריכת הסם.

לעולם נזכור עבירת סמים מה היא, ומה הם ערכי החברה שאנו נדרשים להגן עליהם. מעבר מזה עומדים המערערים - הם ואחרים שכמותם - אנשים שעיניהם אל בצע כסף, ומעבר מזה עומדים צרכני הסם, אנשים אומללים שגופם ונפשם מכורים לסם.

אותם עלובים תלו עצמם בסם, ואנשים רעים מנצלים תלות זו עד תום לגריפת כסף רע לכיסיהם.

למותר להזכיר את שרשרת העבירות הנדרש מעסקאות הסם: צרכנים שאין הפרוטה מצויה בכיסם פושטים על אחרים, שודדים אותם, פורצים לבתיהם, תוקפים אותם, והכל כדי להשיג מימון לרכישתו של הסם.

הנגע הרע של הסמים, במיוחד אלה הקשים, פגיעתו הקשה בחברה ומימדיו מקימים את הצורך במלחמה קשה בהם ומאבק מר של החברה כולה, בניסיון למגר את התופעה המגונה.

לביעור נגע הסמים אין די ברטוריקה. נדרשים אנו למעשים של-ממש. על בית-המשפט מוטלת החובה להעלות את תרומתו למלחמתה של החברה במשחיתיה {ע"פ 6021/95 קרדוסו נ' מדינת ישראל, פדאור 97(2), 410 (1997)}.

בצד מגמה זו של החמרה בעבירות של יבוא סם לישראל, יש לזכור לעולם את העיקרון של ענישה אינדיבידואלית שמביאה לידי ביטוי גם את הנסיבות המקלות ומחייבת את בית-המשפט לאזן בין אלה לאלה בטרם קביעתו את העונש שראוי להטילו על הנאשם, כשאין להסיק מענישה מחמירה במקרה א' על הצורך וההכרח להטיל את אותה רמת ענישה על מקרה ב'.

כל עונש הוא תוצאה של שקלול שיקולים שונים, כגון הענשה, הרתעה, החזרה למוטב. כל עונש חייב להתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין. יחד-עם-זאת, כאשר העבירה חמורה היא בנסיבותיה, אך טבעי הוא, כי משקלם של השיקולים האישיים פוחת לעומת השיקולים הציבוריים.

שיקוליו האישיים של העבריין - הצורך להחזירו למוטב ולשקמו, מצבו הנפשי ושאר בעיותיו האישיות - צריכים להילקח בחשבון בקביעת עונשו. מידת החסד היא חלק ממידת הדין. אין היא עומדת מחוץ לדין, ואין היא סותרת אותו ומתנגשת בו {ע"פ 10/86, ב"ש 352/86 זגל נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2), 772 (1986)}.

יש צורך להחמיר עם עבריינים המגדלים סמים בחצרותיהם. כך הם פני הדברים לגבי עבריינים בעלי עבר פלילי וכך הם פני הדברים גם כלפי מי שזו לו הרשעה ראשונה.

עבירות הסמים חמורות הן בעיקר נוכח הנזק הרב שהן גורמות לציבור ולחברה, ואיש לא יחלוק על כך כי במלחמה סיזיפית זו שומה על בית-המשפט לתרום את חלקו בדרך של הכבדה בהטלת עונשים מרתיעים.

ב- ע"פ (מחוזי יר') 1987-04-10 {מדינת ישראל נ' חנוך אלוני, תק-מח 2010(2), 23106 (2010)} בית-המשפט היה ער לנסיבותיו האישיות של המשיב, אשר שיקם עצמו ופתח דף חדש בחייו. יחד-עם-זאת, החליט בית-המשפט לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב.

בתי-המשפט חזרו וקבעו כי עבירות הסמים פוגעות פגיעה חמורה בחברה ועל בית-המשפט להכביד ידו עם עברייני הסמים. עבירות הסמים, חמורות הן במיוחד לאור הנזק הרב שהן גורמות לציבור ולחברה ואיש לא יחלוק על כך {ראה גם ת"פ (מחוזי חי') 296/03 מדינת ישראל נ' אלכסנדר גלוחוב, תק-מח 2004(2), 6039 (2004); ע"פ 6021/95 מיגל אוקטביו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3), 769 (1997)}.

במלחמה בנגע הסמים שומה על בתי-המשפט להכביד את ידם על עברייני הסמים על-ידי הטלת עונשים חמורים, ונפסק לא אחת כי כל מי ששולח את ידו בעבירות סמים דינו מאסר מאחורי סורג ובריח. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של מי שהורשע בעבירות על פקודת הסמים, נסוגות, בדרך-כלל, בפני האינטרס הציבורי שבהענשת עברייני הסמים והרתעתם, מכל מקום, המשקל שיש ליתן לנסיבות האישיות והמשפחתיות, אם בכלל, הינו קטן ביותר.

יחד-עם-זאת, הענישה הינה ענישה אישית ומשתנה ממקרה למקרה, והיא נקבעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה {ת"פ (שלום טב') 2674/04 מדינת ישראל נ' וליקי מיכאל, תק-של 2005(3), 26423 (2005)}.

ככלל, על תופעת הסחר בסמים מסוכנים מיותר להכביר מילים. משנה חומרה יש לייחס לסחר בסם מסוכן מסוג הרואין, הגורם לפגיעה קשה בחברה, להתמכרות ולהשתעבדות הצורכים אותו, הנאלצים לעבור עבירות, לעיתים חמורות, ובלבד שישיגו מקורות להמשך מימון צריכתו.

בתי-המשפט הכריזו מלחמת חורמה במפיצי הסמים וקראו להשית עליהם עונשים קשים ולהרחיקם מהחברה הנורמטיבית. העונשים אמורים ליתן מענה הולם ומרתיע לאותם עבריינים, ואף לעבריינים בכוח, לבל ימשיכו לחטוא ולהחטיא {ראה גם ע"פ 532/88 יעקב בן שימול נ' מדינת ישראל, תק-על 89(2), 1204 (1989); ע"פ 1594/96 סאלח אלאדין בן חאלד עקול נ' מדינת ישראל, תק-על 97(2), 377 (1997); ע"פ 2494/05 עודה אבו קרון נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך עא, 834}.

עבירות הסחר בסם הפכו להיות "מכת מדינה". בית-המשפט אמור להוציא מתחת ידו מסר ברור, חד ומרתיע, כי התורמים למערכת הפצת הסם יענשו בחומרה. במלחמה במערכת הפצת הסם לשם הפקת רווח יש לתת משקל בכורה לשיקולי הגנה על אינטרס הציבור ומשקל מועט לנסיבותיו האישיות של הנאשם.

ב- רע"פ 8787/03 {מנסור נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 353 (2004)} התייחס בית-המשפט למשקלן של נסיבות אישיות בעבירות סמים וקבע כי "עם התגברותה של הפשיעה בתחום עבריינות זה והפיכתו למכת מדינה, נדחקים שיקולי קולא אלה לקרן זווית, וכל עוד לא הודברה מכה זו, עלינו להעמיד בראש שיקולי הענישה על עבירות אלה שיקולי תגמול והרתעה, למען ישמעו וייראו ולא יוסיפו עוד. מתוך כך נקבע לאחרונה בפסיקתו של בית-משפט זה לעניין - עבריינות סמים - 'כי העונשים אשר הוטלו עד כה כנראה לא היה די בהם להרתעת העבריינים בפועל ובכוח. במצב כזה בהכרח הנסיבות האישיות של השולח ידו בעבריינות מסוג זה חייבות לסגת מפני האינטרס הציבורי'".

ב- ת"פ (שלום ב"ש) 1112/09 {מדינת ישראל נ' אבו רקייק סמי, תק-של 2009(4), 5545 (2009)} קבע כב' השופט ד' מגד כי במקרה דנן, במהלך תקופה של פחות מחצי שנה עבר הנאשם סדרת עבירות הקשורות לסחר בסם מסוג הרואין. מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגדו, לא הרתיעו.

לפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי הנאשם, המתקיים מסחר בסמים, לא הפיק לקח מהעונשים שהושתו עליו בעבר וכי אין עליו מורא הדין. לקולא התחשב בית-המשפט בגילו הצעיר, בנסיבותיו האישיות הקשות, בהודאתו באשמה שחסכה זמן שיפוטי יקר ומנעה את הצורך להעיד עדים רבים ובתיקון כתב האישום.

בעקבות הודאה בעובדות או בעקבות המסקנה השיפוטית שעבירה פלונית הוכחה כדבעי לאור הראיות שהובאו לפני בית-המשפט, גם באה בדרך כלל ההכרעה לפיה יש להרשיע את הנאשם. רק בנסיבות יוצאת דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין, לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית-המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה {ר"ע 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל, דינים עליון א, 392; ת"פ (שלום יר') 3146/05 מדינת ישראל נ' האדייה ספיאן, תק-של 2006(4), 12364 , 12365 (2006)}.

שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה, מפרה את הכלל בכך נפגעת גם שורת השוויון בפני החוק {ע"פ 2513/96, 3467/96 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש ואח', פ"ד נ(3), 682, 683 (1996)}.

גם לאחר התיקון בחוק העונשין, והוספת מרכיב הענישה של שירות לתועלת הציבור, לא סטה בית-המשפט מעיקרון זה, וחזר וקבע כי "הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

אם כן, הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט, ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי {ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997)}.
באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור, גובר בדרך-כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות חריגות ויוצאות דופן ביותר, תצדקנה סטיה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי-סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין, לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה {ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3), 685 (2000)}.

2. דוגמאות ענישה
ב- ת"פ (טבריה) 42494-04-16 {מדינת ישראל נ' מיכאל קורולפ, תק-של 2016(2), 33035 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בשמונה פרטי אישום המפרטים עבירות של סחר בסמים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל בגין תיק זה; הפעלת מאסר מותנה בן 3 חודשים כאשר חודשיים מתוכו יופעלו במצטבר והיתרה בחופף {סך הכל ירצה הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל}; מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט החזקת סם לצריכה עצמית; מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית; קנס בסך 1,500 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו; פסילת הנאשם מלנהוג ברכב מנועי ו/או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 6 חודשים.

ב- ת"פ (ראשל"צ) 24412-10-15 {מדינת ישראל נ' בן זקין, תק-של 2016(2), 37955 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעובדות כתב האישום המתוקן, המפרטים עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על-תנאי; קנס בסך 500 ש"ח או שבוע מאסר תמורתו.

ב- ת"פ (ב"ש) 24631-04-16 {מדינת ישראל נ' ג'מיל אלחמאמדה, תק-של 2016(2), 27779 (2016)} הנאשם הורשע בהסדר על החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא בפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים בהתאם לסעיף 52(ג) בחוק העונשין, במקרה ותתבצע עבירה ו/או הרשעה בעבירת סמים מסוג פשע; 5 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים בהתאם לסעיף 52(ג) בחוק העונשין, במקרה של עבירה ו/או הרשעה בעבירת סמים מסוג עוון; קנס כספי בסך 8,000 ש"ח או 80 ימי מאסר תמורתו.

ב- ת"פ (ת"א) 25854-09-13 {מדינת ישראל נ' ניר מובדלי, תק-של 2016(2), 23344 (2016)} הנאשם הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי וזאת למשך שלוש שנים התנאי הוא של אי-עבירה ו/או הרשעה על החזקת נשק שלא כדין; מאסר למשך חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים, התנאי הוא של אי-עבירה על הוראות פקודת הסמים המסוכנים, מסוג עוון; תשלום קנס בסך 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתם.

ב- ת"פ (כ"ס) 17025-05-15 {מדינת ישראל נ' עומר משה מימון, תק-של 2016(2), 21892 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית והחזקת נשק {תחמושת} שלא כדין. במקומות שונים בביתו ובגופו של הנאשם נמצאו סמים מסוג קאנבוס/חשיש בכמות כוללת של כגרם נטו. בנוסף, במקומות שונים בבית נמצאו כדורי תחמושת, 29 במספר מסוגים שונים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: חיוב לבצע 50 שעות עבודה לתועלת הציבור; חתימה על התחייבות בסך של 5,000 ש"ח להימנע מלעבור על אחת העבירות בהן הודה או עבירה אחרת על פקודת הסמים המסוכנים במשך שנה.

ב- ת"פ (רח') 25171-04-14 {מדינת ישראל נ' סער לוי, תק-של 2016(2), 16779 (2016)} הנאשם הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר, החזקת סמים לצריכה עצמית, נהיגת רכב ללא רישיון ובהיעדר ביטוח ונהיגה תחת השפעת אלכוהול.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: שבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; קנס בסכום של 1,500 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה בפועל לתקופה של עשרה חודשים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שמונה חודשים ואלה יהיו על תנאי למשך שלוש שנים, אי-עבירה על נהיגה ללא רישיון נהיגה, או נהיגה תחת השפעת אלכוהול, או עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.
ב- ת"פ (רח') 36895-02-15 {מדינת ישראל נ' אלון אמנון בורנשטיין, תק-של 2016(2), 14538 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעבירות של גידול סמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: חמישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; אי-עבירה ו/או הרשעה כלשהיא לפי פקודת הסמים המסוכנים; קנס בסכום של 3,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שמונה חודשים ואלה יהיו על תנאי למשך שלוש שנים לאי-עבירה כלשהיא לפי פקודת הסמים המסוכנים.

ב- ת"פ (טב') 53418-01-16 {מדינת ישראל נ' ראקיז גאבר, תק-של 2016(2), 7079 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום - אחזקת סמים לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים אי-עבירה ו/או הרשעה על כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים; קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו.

ב- ת"פ (טב') 53070-01-16 {מדינת ישראל נ' עבד ח'מיס, תק-של 2016(2), 7590 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירה של החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית המיוחסת לו בכתב האישום.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים אי-עבירה ו/או הרשעה על פקודת הסמים המסוכנים; קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו; פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנתיים אי-עבירה ו/או הרשעה על כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים.

ב- ת"פ (טב') 52950-01-16 {מדינת ישראל נ' שמעון דוד בן חרבון, תק-של 2016(2), 6285 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית המיוחסת לו בכתב האישום.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא כי במשך שנה אי-עבירה ו/או הרשעה בכל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים ו/או נהיגה בזמן פסילה; חתימה על התחייבות להימנע מלעבור עבירה לפי הסעיפים בהם הורשע משך שנה; פסילת מלנהוג ברכב מנועי ו/או להחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה למשך 3 חודשים.

ב- ת"פ (חי') 15054-05-15 {מדינת ישראל נ' מור מרדכי לוי, תק-מח 2016(2), 1245 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו, בעובדות כתב האישום שתוקן, בהסכמת הצדדים, בביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ובביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ו- (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים בניכוי ימי המעצר; מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שלוש שנים ובתנאי לאי מעבר עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים והרשעה בגינה; תשלום קנס כספי בסכום של 5,000 ש"ח ו/או חודשיים מאסר תמורתו.
ב- ת"פ (ת"א) 58254-02-14 {מדינת ישראל נ' יצחק דיאבילה, תק-של 2016(2), 30883 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בשתי עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל, מהם 32 יצטברו לעונש המאסר שמרצה כעת; 10 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים בתנאי שלא יעבור עבירת סמים שהנה פשע; 4 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים, בתנאי שלא יעבור עבירת סמים שהנה עוון.

ב- ת"פ (רח') 37345-02-15 {מדינת ישראל נ' רוי אוחיון, תק-של 2016(1), 116207 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, בכך, שבמהלך חיפוש שנערך בביתו נמצא במגירה בחדר השינה סם מסוג חשיש במשקל 1.09 גרם ומתחת למיטתו נמצאה שקית ובה סם מסוג קנביס במשקל 82.74 גרם.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהיא לפי פקודת הסמים המסוכנים; קנס בסכום של 2000 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבעה חודשים ואלה יהיו על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה כלשהיא לפי פקודת הסמים המסוכנים; צו מבחן למשך שנה.

ב- ת"פ (עכו) 21794-04-15 {מדינת ישראל נ' רמיל רזילוב, תק-של 2016(1), 117167 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו היינו עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירה אחרת על פקודת הסמים מסוג פשע, ויורשע עליה בדין; חתימה על התחייבות כספית בסך 2,500 ש"ח; פסילה מקבלת או מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים.

ב- ת"פ (ק"ג) 931-07-15 {מדינת ישראל נ' נועם קופלביץ, תק-של 2016(1), 117497 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + 7(ג) רישא/סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: חתימה על התחייבות כספית על-סך 1,000 ש"ח שלא לעבור עבירה בה הודה לתקופה של שנה.

ב- ת"פ (ק"ג) 18952-12-14 {מדינת ישראל נ' יצחק נחום, תק-של 2016(1), 117800 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך חודשיים; חתימה על התחייבות כספית על-סך 2,000 ש"ח.

ב- ת"פ (נת') 52352-01-15 {מדינת ישראל נ' יורם חסון, תק-של 2016(1), 117927 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בכתבי אישום מצורפים, בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית ובשתי עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: הארכת עונש המאסר המותנה שנגזר ב- ת"פ 12650-03-11 לתקופה של שנתיים; ריצוי 300 שעות של"צ במסגרת פנימיית טירת הילד בנתניה; חתימה על התחייבות בסך 2,500 ש"ח לתקופה של שנתיים; חתימה על התחייבות.

ב- ת"פ (ראשל"צ) 20201-11-14 {מדינת ישראל נ' ניר אליהו, תק-של 2016(1), 116685 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירות של קשירת קשר לפשע, הספקת סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והחזקת תחמושת.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: הפעלת מאסר מותנה למשך 7 חודשים שהושת בתיק פלילי קודם; הפעלת המאסר המותנה למשך 4 חודשים שהושת בתיק פלילי קודם; הפעלת המאסר המותנה למשך 5 חודשים שהושת בתיק פלילי קודם; בגין העבירות בתיק הנוכחי מאסר למשך 7 חודשים. עונשי המאסר הללו ירוצו בחופף ובמצטבר באופן שעונש המאסר הכולל בתיק זה הינו למשך 14 חודשים.

עוד נגזר על הנאשם העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום השחרור הנאשם לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע כמו גם עבירה של קשירת קשר לפשע; 5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום השחרור הנאשם לא יעבור על עבירה על פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון; פסילת רישיון הנהיגה על תנאי למשך 12 חודשים; עיכוב יציאה מן הארץ.

ב- ת"פ (בית שמש) 3908-11-14 {מדינת ישראל נ' חביב בן חי, תק-של 2016(1), 116719 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 30 ימי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות; 30 ימי מאסר על תנאי.

ב- ת"פ (ראשל"צ) 3386-08-15 {מדינת ישראל נ' חנן ציון קדוש, תק-של 2016(1), 117534 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירת החזקת סם לשימוש עצמי עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: חידוש המאסר המותנה למשך 5 חודשים מגזר דין קודם; קנס בסך 100 ש"ח או שבוע מאסר תמורתו.

ב- ת"פ (רמ') 52796-01-15 {משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אנגדאו אבבה, תק-של 2016(1), 115747 (2016)} הנאשם, הורשע על-פי הודאתו, בשורת העבירות שלהלן, בתיקים שאוחד הדיון בהם: איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הפרעה לשוטר, שתי עבירות לפי סעיף 275 לחוק העונשין; העלבת עובד הציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין; התנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיף 216 לחוק העונשין; החזקה ושימוש, לפי סעיף 7(ג) סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים.
בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: בגין האירוע הראשון, חודש אחד מאסר בפועל. בגין האירוע השני, 5 חודשי מאסר בפועל. נגזר על הנאשם לשאת בעונשים אלה, במצטבר זה לזה, סך-הכל, 6 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

עוד נקבע, כי יופעלו המאסרים על תנאי מ- ת"פ 48868-05-13 {למשך 4 חודשים בסך-הכל}, ומ- ת"פ 13716-12-12 {למשך 10 חודשים}, בחופף ובמצטבר זה לזה, ולמאסר שהוטל, כך שבסך-הכל יישא 15 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים משחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות איומים; 2 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים משחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות סמים, או הפרעה לשוטר, או העלבת עובד הציבור.

ב- ת"פ (טבריה) 54980-10-15 {מדינת ישראל נ' רמדאן שואהנה, תק-של 2016(1), 115589 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו, בעבירה של החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית המיוחסת לו בכתב האישום.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל וזאת במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כעת; מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים החל מהיום לא יעבור כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים; חתימה על התחייבות להימנע מלעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים למשך 3 שנים.

ב- ת"פ (עכו) 7989-04-15 {מדינת ישראל נ' יוסף סילברה, תק-של 2016(1), 115574 (2016)} הורשע על-פי הודאתו, במה שמיוחס לו בכתב האישום, היינו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) ריישא לפקודת הסמים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא, כי הנאשם לא יעבור בתקופה זאת עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירת סמים אחרת מסוג פשע, ויורשע עליה בדין; קנס בסך של 5,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של חודש ימים; פסילה על תנאי לתקופה של 11 חודש, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא, כי הנאשם לא יורשע בגדר תקופה זו בכל עבירת סמים שהיא.

ב- ת"פ (ראשל"צ) 11342-09-15 {מדינת ישראל נ' מתניה גונן, תק-של 2016(1), 115773 (2016)} הנאשמים הורשעו על-פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן המייחס להם: החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

לאור הודעת הנאשם בעובדות כתב האישום ובעבירה המיוחסת לו ב- ת"פ 21624-05-15 של בית-משפט, הוא הורשע בעבירת גניבה.

בית-המשפט גזר על נאשם 1 את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 10,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו; הנאשם יחתום על התחייבות בסך של 2,000 ש"ח;

על נאשם 2 נגזר: מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, ונקבע, כי הנאשם לא יישא בעונש זה אלא-אם-כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים או כל עבירה נגד הרכוש {למעט עבירה של החזקת רכוש חשוד כגנוב}; קנס בסך 1,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו; פיצוי בסך 700 ש"ח.

ב- ת"פ (קרית-גת) 5648-01-15 {מדינת ישראל נ' מייק חזיזה, תק-של 2016(1), 112750 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם 1 הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך 3 חודשים, אשר יופעל אם תוך תקופה של 2 שנים; חתימה על התחייבות כספית על-סך 1,000 ש"ח שלא לעבור עבירה בה הורשע וזאת לתקופה של 2 שנים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך חודשיים, וזאת על תנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע במשך שנה.

ב- ת"פ (ק"ג) 10547-11-15 {מדינת ישראל נ' ישראל דוד אביחצירה, תק-של 2016(1), 113385 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים + סעיף 29(א) לחוק העונשין.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר מותנה למשך 3 חודשים, אשר יופעל אם תוך תקופה של שנתיים הנאשם יעבור עבירה בה הורשע; חתימה על התחייבות כספית על-סך 1,000 ש"ח; פסילת הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 יום, וזאת על תנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע במשך 6 חודשים.

ב- ד"ר (מחוז דרום) 411/15 {התובע הצבאי נ' רבט נבו רובינוב, תק-צב 2016(2), 86 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, בעבירות של החזקת כלים, לפי סעיף 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7 (א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: שבעה ימי מאסר לריצוי בפועל בניכוי יומיים בהם שהה במעצר במהלך חקירתו; עונש מאסר מותנה בן שישים ימים למשך שנתיים (עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, וכן עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים); עונש מאסר מותנה בן ארבעים וחמישה ימים למשך שנתיים (עבירה לפי סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי, וכן עבירה שעניינה אי-קיום הוראות המחייבות בצבא לפי סעיף 133 לחוק השיפוט הצבאי, בגין שימוש בחומר משכר כהגדרתו בפקודת מטכ"ל 33.0220, למעט משקה משכר; הורדה לדרגת טוראי.

ב- מז"י (מחוז שיפוטי מז"י) 30/16 {התובע הצבאי נ' טוראי בר אפנגר, תק-צב 2016(2), 127 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו, בעבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 127א + 250א לחוק השיפוט הצבאי.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: עשרה ימי מאסר לריצוי בפועל; עונש מאסר מותנה בן שישים ימים למשך שנתיים (עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים וכן עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים); עונש מאסר מותנה בן ארבעים וחמישה ימים למשך שנתיים (עבירה לפי סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי וכן עבירה שעניינה אי-קיום הוראות המחייבות בצבא לפי סעיף 133 לחוק השיפוט הצבאי, בגין שימוש בחומר משכר כהגדרתו בפקודת מטכ"ל 33.0220, למעט משקה משכר.

ב- מז"י (מחוז שיפוטי מז"י) 404/15 {התובע הצבאי נ' רבט ב.ע., תק-צב 2016(2), 132 (2016)} הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירה של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים, לפי סעיף 127א + 250א לחוק השיפוט הצבאי, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

בית-המשפט גזר על הנאשם את העונשים הבאים: שבעה ימי מאסר לריצוי בפועל; עונש מאסר מותנה בן שישים ימים למשך שנתיים (עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים וכן עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים); עונש מאסר מותנה בן שישים ימים למשך שנתיים (עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים וכן עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים); עונש מאסר מותנה בן ארבעים וחמישה ימים למשך שנתיים (עבירה לפי סעיף 127א לחוק השיפוט הצבאי וכן עבירה שעניינה אי-קיום הוראות המחייבות בצבא לפי סעיף 133 לחוק השיפוט הצבאי, בגין שימוש בחומר משכר כהגדרתו בפקודת מטכ"ל 33.0220, למעט משקה משכר); הורדה לדרגת טוראי.