שלילת רישיון נהיגה

סעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 כדלקמן:

"37א. שלילת רישיון (תיקונים: התשמ"ט, התשנ"ב, התשע"א (מס' 2))
(א) הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או קבע בית-משפט כי אדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו, רשאי בית-המשפט, בנוסף על כל עונש אחר, ובנוסף לסמכותו לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), ולסמכותו לפי סעיף 43 האמור כפי שהוחל בסעיף 46ג לפקודת מסילות הברזל (נוסח חדש), התשל"ב-1972 (בסעיף זה: "פקודת מסילות הברזל"), לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה או מלהחזיק רשיון רכב לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, ורשאי הוא, אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור, לפסול אותו כאמור לתקופה ארוכה יותר, לענין סעיף זה "רישיון נהיגה" - לרבות רישיון לנהיגת רכבת מקומית שניתן לפי סימן ח' בפרק ד'1 לפקודת מסילות הברזל.
(א1) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 7(ג) סיפה, או קבע בית-המשפט כי האדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו, ואותו אדם הורשע לפני כן בעבירה כאמור או שנקבע לגביו לפני כן כי עבר עבירה כאמור, יפסול אותו בית-המשפט מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים; אולם רשאי בית-המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק-הדין, שלא לפסול אותו כאמור או להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
(א2) פסל בית-המשפט אדם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה, ואותו אדם נדון גם לעונש מאסר, רשאי בית-המשפט לקבוע כי הפסילה תיכנס לתוקף ביום גמר ריצוי עונש המאסר.
(ב) הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או קבע בית-משפט כי אדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו, ואותו אדם הוא בעל רשיון מקצוע או עסק או רשיון אחר, ובית-המשפט נוכח כי העבירה נעברה אגב עיסוק במקצוע או בעסק או שימוש ברשיון, או שביצועה נתאפשר או הוקל עקב הפעלת המקצוע או העסק או השימוש ברשיון, או שהעבירה נעברה במקום המקצוע או העסק - רשאי בית-המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, לצוות על שלילת הרשיון לתקופה שיקבע, אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור."

סעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים מסמיך את בית-המשפט להורות על פסילת רישיונו של אדם שהורשע בעבירה לפי הפקודה.

מטרת שלילת הרישיון בהתאם לסעיף הנ"ל אינה רק מניעתית. ניתן להניח כי הרצון לשלול רשיונותיהם של עברייני סמים נובע גם מן הרצון להגן על הציבור מפני נהיגה מסוכנת תחת השפעת סמים.

ואולם, ניתן לטעון טענה דומה לגבי עונש מאסר ולומר שמטרתו הינה להרחיק את העבריין מהחברה על-מנת למנוע המשך הפגיעה בה. טענה שכזו היא ודאי נכונה, אך היא משקפת רק היבט אחד של התמונה העונשית. עונש המאסר בא לשרת מספר מטרות, ביניהן: גמול, הרתעה, שיקום ומניעה.

עונש הפסילה גם הוא, בדומה ליתר דרכי הענישה, בא להשיג מספר מטרות. השיקול המניעתי בא לידי ביטוי בולט בשיקולי בית-המשפט בבואו להטיל עונש זה, יותר מאשר, למשל, בבואו להטיל עונש הקנס. ברם, אין משמעות הדבר כי השיקול המניעתי הוא השיקול היחיד וההכרחי ששוקל בית-המשפט, או אפילו השיקול הדומיננטי {רע"פ 5343/05 מכלוף רווח נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 3979 (2005); ת"פ (שלום טב') 3353/05 מדינת ישראל נ' שהאב יוסף, תק-של 2006(3), 5062 (2006)}.

לעיתים מועלית הטענה כי יש בצירוף תיקים כדי להביא לחיזוק הטענה כי יש לפסול רישיונו של נאשם לאלתר. אנו סבורים כי דין טענה זו להידחות שכן העובדה שהתיקים צורפו אין בה כדי למנוע תחולת סעיף 37א שכן הרציונאל של הסעיף ובעקבותיו הפרשנות התכליתית שלו, עניינם בשימוש חוזר בסמים מסוכנים והמסוכנות אשר שימוש כזה יוצר. משזו תכלית הסעיף, אין נפקא מינה בין תיקים מצורפים לתיקים שנדונים בנפרד {ת"פ (שלום אי') 1451-09 מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' אליהו אביטן, תק-של 2010(4), 112556 (2010)}.

הטענה לפיה הנאשם זקוק לרכבו כדי להסיע את ילדיו לבית הספר ולהיותו נייד לצורך עיסוקו - אינה יכולה להוות נסיבה שתקל על תקופת הפסילה {ע"פ (מחוזי מר') 28549-02-10 ציון קדוש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2010(2), 5936 (2010)}.

נהג שנוהג ברכב עת שהוא נתון בהשפעת סם מסוכן כמוהו כאדם המחזיק אקדח טעון כשהניצרה פתוחה והוא איננו מסוגל לשלוט באקדח {ת"פ (שלום אש') 809-07 {מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' פבל דניסביץ, תק-של 2010(1), 33204 (2010)}.
ב- ת"פ (שלום אי') 51510-01-11 {מדינת ישראל נ' גל חזיזה, תק-של 2011(1), 106213, 106214 (2011)} קבע בית-המשפט כי ישנן נימוקים, יחד עם הגיל הצעיר של נאשם מס' 2 והצורך בהותרת אפיק שיקומי ורישיון הינו רכיב באפיק שיקומי, כנסיבות מיוחדות כאמור בסעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים וגם בעניינו תוטל פסילה מותנית בלבד.

ב- ת"פ (שלום עכ') 11448-10-10 {מדינת ישראל נ' אסף חיימוביץ, תק-של 2011(1), 90364 (2011)} קבע כב' השופט משה אלטר כי מאחר ולשאלה אם הנאשם ממשיך להשתמש בסמים או לא יש חשיבות לצורך ההחלטה אם להטיל על הנאשם עונש פסילה או שמא יש מקום לעשות שימוש בסיפא של סעיף 37א(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים - יש להורות על קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם.

ב- ת"פ (שלום נצ') 56157-10-10 {מדינת ישראל נ' אסי אסא ברנר תבור (עציר), תק-של 2010(4), 120036, 120037 (2010)} פסל בית-המשפט את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך 6 חודשים. בית-המשפט מצא את מקבץ נסיבות לקולא, בבחינת נימוקים שיירשמו, כקבוע בהוראת סעיף 37 לפקודת הסמים המסוכנים, אשר בשלהם ראה בית-המשפט לקצר מתקופת הפסילה בפועל אשר הושתה על הנאשם במקרה דנן.

ב- ת"פ (שלום ר"ל) 3615-09 {מ.י. תביעות ת"א שלוחת איילון נ' יצחק רומי, תק-של 2010(2), 152264 (2010)} הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים.

כב' השופט אברהם הימן מצא לציין כי על-פי הוראת סעיף 37(א)(א1) לפקודת הסמים המסוכנים משהורשע אדם או נקבע כי עבר עבירה של שימוש בסם פעם נוספת לפעם קודמת הרי אז יפסול בית-המשפט רישיון נהיגה.
אכן ניתנה לבית-המשפט סמכות לשקול מטעמים מיוחדים או מנסיבות מיוחדות שלא לפסול רישיון נהיגה.

במקרה דנן, כב' השופט אברהם היימן מצא להקל עם הנאשם בעניין זה, לפי שככל שנאמר לו לא תלויים ועומדים כנגד הנאשם תיקים נוספים שעניינם החזקת סם, וכי הוא סומך על דברי הנאשם כפי שהצהיר בבית-המשפט כי איננו משתמש כבר בסם, כמו גם נסיבות אחרות שלצורך שימוש ברכב.

ב- ת"פ (שלום אש') 809-07 {מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשקלון נ' פבל דניסביץ, תק-של 2010(1), 33204 (2010)} קבע כב' השופט חיים נחמיאס כי גם בלא הוראת סעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים ברור לו לחלוטין שמי שהורשע בעבירות סמים אפילו הם קלות כטענת הסנגור המלומד ואפילו הם לצריכה עצמית בלבד, לא ראוי שינהג ויסכן את המשתמשים בדרך כענישה ראויה, הולמת, מרתיעה וכמובן שלא ראוי גם בגמר הפסילה בפועל שיחזור לקבל רישיון נהיגה קודם שיעמוד בכל הבחינות והבדיקות הרפואיות לוודא שחדל מצריכת הסמים הארורים, שכן בית-המשפט חייב לתת את ידו למלחמת החורמה בקטל בדרכים.

ב- ת"פ (שלום עכ') 2553-11-08 {מדינת ישראל נ' כפיר אדרי, תק-של 2009(2), 13964 (2009)} קבע כב' השופט משה אלטר כי לאור טענת הנאשם כי הפסיק להשתמש בסמים, מן הראוי להורות על קבלת תסקיר של שירות המבחן כדי שטענה זו תיבדק. אם אומנם יתברר שהנאשם הפסיק להשתמש, יהיה מקום לשקול שלא לפסול אותו ל- 24 חודש, כמתחייב מהוראות סעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים.

ב- ת"פ (שלום נצ') 2405-07 {מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' סאלח אבו דריס, תק-של 2008(4), 21297, 21298 (2008)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין, מבלי שנעלמה מעיניו הוראת סעיף 37 לפקודת הסמים המסוכנים, הרי שנוכח העובדה כי חלף זמן ממועד ביצוע העבירות, עבודת הנאשם בעבודות עפר, מצבו הכלכלי כפי שהוצג בפני בית-המשפט והעובדה כי הוא נישא לא מזמן, הרי שכדי שלא לפגוע בפרנסתו של הנאשם ועלייתו על דרך המלך, בית-המשפט בא לכלל מסקנה כי התגבשו בפניו נסיבות מיוחדות כקבוע בחוק אשר בשלהן נמנע הוא מלפסול את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה.

תחת זאת, בית-המשפט השית על הנאשם 12 חודשי פסילה על-תנאי.

ב- ת"פ (שלום נצ') 3838-10-08 {מדינת ישראל נ' ירון אפיק (עציר), תק-של 2008(4), 14909, 14910 (2008)} בית-המשפט פסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך 18 חודשים.

נוכח הודאת הנאשם ללקיחת האחריות, הנסיבות אשר בשלהן בא לעשייתו הפלילית, בית-המשפט מצא בכאלה בבחינת נסיבות מיוחדות אשר יש בהן כדי לסטות מן הקבוע לסעיף 37 לפקודת הסמים המסוכנים.

ב- ע"פ (מחוזי חי') 1678/04 {רווח מכלוף נ' מדינת ישראל, תק-מח 2005(2), 2680 (2005)} קבע בית-המשפט כי אין בידו לקבל את טענת הסנגור לפיה הוראת סעיף 37א(א1) של פקודת הסמים המסוכנים, שהיא הוראה מיוחדת, שוללת את תחולת הוראת סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים חל מקום בו הורשע אדם בעבירה לפי פקודת הסמים או שבית-משפט קמא קבע כי אדם עבר עבירה כאמור, ובמקרה כזה רשאי בית-המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, לפסול את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.

ואילו הוראת סעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים חלה מקום בו הורשע נאשם בעבירה לפי סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים או שבית-המשפט קבע כי האדם עבר עבירה כאמור, ואותו אדם הורשע לפני כן בעבירה כזו, ואזי על בית-המשפט לפסול את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות שאותן על בית-המשפט לפרט בפסק-הדין.

פשיטא, שהוראת סעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים חלה בהתקיים הנסיבות המיוחדות המפורטות בה, ואין חולק שאלה אינן מתקיימות במקרה שבפנינו. ואולם, מקום בו מורשע הנאשם בעבירה לפי פקודת הסמים, ואין חלות הנסיבות המיוחדות של סעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים, רשאי בית-המשפט, בנוסף לכל עונש אחר, לפסול את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, כאמור בהוראת סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים, וזהו המקרה שבפנינו, ולכן יש לנהוג בענייננו לפי האמור בסעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

באשר לעברו של המערער עולה מעיון בגיליון ההרשעות הקודמות שהוגש לבית-משפט קמא שהמערער הורשע בעבירות לפי סעיף 13 של פקודת הסמים המסוכנים ואף ריצה עונש מאסר בגין עבירות אלה, אלא שגזר הדין ניתן בשנת 1984, דהיינו לפני למעלה מ- 20 שנה. שתי הרשעותיו הנוספות של המערער, האחת משנת 1985 והנוספת משנת 1999, אינן בגין עבירות של סמים.

נקודת המוצא של בית-משפט קמא היתה שעליו להטיל על המערער את תקופת הפסילה המנדטורית שבסעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מפסילה או קביעת תקופה קצרה יותר.

טוען הסנגור שהואיל ובית-משפט קמא התרשם שהמערער הפסיק להשתמש בסמים, לא היה עוד מקום להטיל על המערער עונש של פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, שהרי מטרת ההוראה שבסעיף 37א לפקודת הסמים המסוכנים היא מניעתית.

טענה זו של הסנגור אין בידינו לקבל. בית-משפט קמא ציין בגזר דינו כי לפי התרשמותו, חדל המערער מלהשתמש בסמים, אך יש נפקא מינה בין התרשמות לבין בדיקה. ברור שבית-משפט קמא לא ציין בגזר דינו אלא שמדובר בהתרשמותו.

יתר-על-כן, בצדק מצביעה באת-כוח המשיבה על כך שהרשעתו של המערער בהליך שבפנינו מתייחסת לשני מקרים של שימוש עצמי בסמים לפי סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים: המקרה האחד התרחש ביום 13.9.02 והמקרה השני התרחש ביום 5.1.04, משמע, כ- 9 חודשים בטרם ניתן גזר הדין.

רואים אנו שעל פני תקופה של כשנתיים צבר המערער שתי עבירות של שימוש עצמי בסמים כמשמעותו בסעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, קשה לקבוע שהמערער חדל מלהשתמש בסמים, ומכל מקום, בוודאי שאין נסיבות אלה מצדיקות הימנעות מפסילת רישיון הנהיגה.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט סבר שיש מקום לבוא, במידה מסויימת, לקראת המערער. הטעם לכך הוא שבית-משפט קמא הניח, בתור נקודת מוצא, שעליו לפסול את רישיון הנהיגה של המערער לתקופה של שנתיים לפי סעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות פסילה לתקופה קצרה יותר, בעוד שכיום אין מחלוקת שאין תחולה במקרה שלפנינו להוראה המנדטורית שבסעיף 37א(א1) לפקודת הסמים המסוכנים.

הדעת נותנת שבית-משפט קמא היה רואה עצמו חופשי לקבוע תקופת פסילה קצרה יותר אילו נקודת המוצא שלו היתה שחלה במקרה שלפנינו הוראת סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים. על כך יש גם להוסיף את העובדה שלפי אישור המעביד, המערער השתלב בעבודה כטכנאי שירות העוסק בנהיגה ברחבי הארץ, וראוי לסייע בידי המערער להשתלב בעבודה מסודרת.

מטעמים אלה סבר בית-המשפט שניתן במקרה זה לקצר את תקופת פסילת רישיון הנהיגה. יחד-עם-זאת, בית-המשפט לא ראה מקום להיעתר לבקשתו הנוספת של הסנגור בדבר סיוג הפסילה, כך שזו לא תחול על הרכב בו משתמש המערער לצרכי עבודתו, הואיל ויש בכך כדי לרוקן את מטרת הפסילה מכל תוכן.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שבית-המשפט קיבל חלקית את ערעורו של המערער במובן זה שנקבע שהמערער ייפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 {חמישה} חודשים בפועל, וזאת במקום התקופה שנקבעה בגזר דינו של בית-משפט קמא.
ב- ת"פ (שלום קר') 393/04 {מדינת ישראל נ' זייס טויזר, תק-של 2004(3), 11489, 11493 (2004)} סבר בית-המשפט כי הדבר דרוש כדי להגן על הציבור, הרי שעל-פי סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים יש להורות על פסילתו מקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.

פסילה כאמור נחוצה הן כדי להגן על הציבור מפגיעתו הרעה של נהג המצוי תחת השפעת סמים והן כדי להכביד על סוחר סמים להפיץ את מרכולתו.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שלילת רישיון נהיגה