botox

התנגדות לביצוע שטר

סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע כדלקמן:
"81א. הוצאה לפועל של שטרות (תיקונים: התשכ"ט, התשל"ט, התשמ"ד, התשמ"ט, התשנ"ג, התשס"א, התשס"ט)
(א) שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה - שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק-דין של בית-משפט; הסכום הנקוב בשטר ייגבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית או - לפי בקשתו של הזוכה - בתוספת ריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן בסעיף זה - החוק), הכל החל במועד פרעונו של השטר, ואם לא נקבע בו מועד - החל ביום הצגת השטר לפרעון; בקשתו של הזוכה לפי סעיף קטן זה תוגש יחד עם הבקשה לביצוע השטר, והזוכה לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה. בסעיף זה, "הפרשי הצמדה וריבית" - כמשמעותם בחוק.
(ב) המבקש ביצועו של שטר יגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה על כך, והוראות סעיף 7(ב) יחולו עליה כאילו היתה בקשה לביצוע פסק-דין.
(ג) החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963.
(ד) רשם ההוצאה לפועל רשאי, לפי בקשת החייב, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להקטין את תוספת הפרשי ההצמדה והריבית או את תוספת הריבית האמורות בסעיף קטן (א).
(ה) על ריבית לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 7 לחוק.
(ו) בוטל."
חקיקת סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל באה מטעמים של יעילות ושיפור הליכים בהוצאה לפועל ללא צורך בהפניה לבית-המשפט, בנתונים מסויימים.
זאת ועוד. "החידוש בסעיף 81א הולך אחרי חוקים קונטיננטאליים מרובים, המכוונים לייעל אכיפת השטר ולהקל על ביצועו ומשאימץ לעצמו המחוקק את העיקרון השאוב מאותם חוקים, ביצע כוונתו תוך שילוב השטר אל הלכות ההוצאה לפועל" {ע"א 64/74 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' נתן מנדלבליט, פ"ד כח(2), 486 (1974); ע"א 1154/84 אימפורט בע"מ נ' ליזה יזלוביץ, פ"מ מו(ג), 485, 487}.
קודם לכן הדיון המשפטי התנהל, בדרך-כלל, על-פי סדר דין מקוצר, בו הנתבע אינו רשאי להתגונן אלא אם ביקש וקיבל רשות לכך מאת בית-המשפט {"דברי הסבר" להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון), התשכ"ח, עמ' 354}, ושם אף נאמר:
"משמע, שהסירוב לפרוע שטר אינו נובע, בדרך-כלל, מעילה משפטית ואין החייבים אף מוכנים להעלות טענות כאלו.
מטרת החוק המוצע היא לשחרר את הנושה על-פי שטר מהליכים משפטיים, כל אימת שהחייב אינו מגיש בקשה להתגונן ולחסוך מבית-המשפט זמן ועבודה בהוצאת הזמנות, בתיוקם וברישומים למיניהם ובכל יתר הפעולות האדמיניסטרטיביות והמשפטיות שהן רבות אף בסדר דין מקוצר. החוק המוצע קובע ששטר - והכוונה לשטר חוב לשטר חליפין ושיק - יהיה נתון להוצל"פ באופן ישיר, מבלי להיזקק לתביעה משפטית ורק במקרה שהחייב מעלה טענות נגד תביעת החוב יועבר הדבר לבירור משפטי לבית-המשפט. ההבדל העיקרי הוא שבמקום הוצל"פ על-פי פסק-דין היא תפעל על-סמך השטר."
מן האמור יוצא, כי זוהי פיקציה משפטית, פרי יצירת המחוקק, שמטרתה לאפשר הליכים בהוצאה לפועל, באין התנגדות לביצוע השטר, כאילו היה קיים פסק-דין ותו לו {שלמה רוזנפלד דיני ההוצאה לפועל, 16}.
גם ההבדלה בחוק בין ההגדרה של "פסק-דין" ובין הקביעה ש"ניתן לביצוע כמו פסק-דין" - מראים נכוחה על ההבדל, שהוא יותר מסמנטי, ועל-כך שההתייחסות להמשך הליכים של ביצוע השטר בלשכת ההוצאה לפועל, אינם של פסק-דין, אלא, ובלבד, הניתנים לביצוע כמו פסק-דין.
במקרה והחייב התנגד "רואים את התנגדותו, על-פי סעיף 81א לחוק כבקשת רשות להתגונן בפני תביעה בסדר דין מקוצר. נמצא, אם לא זכה החייב לקבל רשות להתגונן שביקש, ינתן לאוחז השטר פסק-דין שישמש לכל הדעות בסיס למשלוח התראת פשיטת הרגל. שורת ההגיון נותנת, שדינו של אוחז שטר שלא נתקל בהתנגדות לביצועו של שטר, לא יהא גרוע מזה של חברו, אשר לבקשתו התנגדו, אבל ההתנגדות נדחתה" {ע"א 64/74 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' נתן מנדלבליט, פ"ד כח(2), 486 (1974); ע"א 1154/84 אימפורט בע"מ נ' ליזה יזלוביץ פ"מ מו(ג), 485, 487}.
נציין כי הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, אינו בא במקום קדם-המשפט, או המשפט עצמו. במסגרת הדיון בבקשה מעין דא, אין בית-המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענת ההגנה בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה {ת"א (שלום אש') 12968-06-10 גואל שלום נ' בלו סי.א.ד. בע"מ, תק-של 2010(4), 43586, 43587 (2010); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1), 390, 400}.
בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לבצע את השטר רק כאשר אין בפניו התנגדות לביצוע השטר. במקרה שכזה, מניחים שאין בדעתו של חותם השטר להתגונן ואין טעם להרבות בטרחה והוצאות.
ככלל, הבקשה לביצוע שטר כמוה ככתב תביעה המוגש על-ידי תובע. משהוגשה התנגדות לביצוע שטר, הבקשה לביצוע הופכת לכתב תביעה בהליך של סדר דין מקוצר וההתנגדות הופכת לבקשת רשות להתגונן.
סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל קובע כי שטרות, כמשמעותם בפקודת השטרות, ניתנים לביצוע כמו פסק-דין והמבקש לאכוף שטר יגיש בקשה אשר הוראות סעיף 7(ב) לחוק ההוצאה לפועל, יחולו עליה.
בצד חוק ההוצאה לפעול, עומד חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 {להלן ייקרא: "חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות"}, אשר סעיף 8 שבו קובע את סדרי הדין לגבי שטר המוגש לביצוע.
סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות קובע כדלקמן:
"8. סדרי דין (תיקון: התש"ס)
(א) הגיש מלווה תובענה בבית-משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק-דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק-הדין או של החוזה לפי העניין.
(ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף-קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו וכן פרטים אלה:
(1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב);
(2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום;
(3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה;
(4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה;
(5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה;
(6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר האוצר."
סעיף 8 חל על כל מלווה, בין שעיסוקו במתן הלוואות ובין אם לאו {ראה ת"א (שלום ת"א) 60707/06 דוד קבי נ' נסים דג'לדטי, תק-של 2007(2), 12953 (2007); ת"א (שלום חי') 8853/02 עוואד יעקוב נ' קסים אלוירה, תק-של 2007(1), 3173 (2007)}.
יחד עם זאת, סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות קובע סדרי דין ואינו יוצר חובות מהותיות. סדרי הדין נועדו במטרה להבטיח את קיומן של הדרישות המהותיות הכוללות עריכת חוזה בכתב, חובת גילוי, הגבלת הריבית וכיצא בזה.
מטעם זה, יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות בשינויים המחויבים על-פי הדין המהותי. במקום שאין חובה מהותית, ממילא אין בכוחו של סעיף 8 לחוק לייצרה.
כך, מלווה שאין עיסוקו במתן הלוואות ומכוח סעיף 15 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, פטור הוא מעריכת חוזה בכתב ומחובת הגילוי, לא יחוייב לצרף לתביעתו את חוזה ההלוואה ואף לא לציין את הפרטים שיש לגלותם כאמור בסעיף 8(ב)(1) לחוק.
ב- ת"א (שלום ת"א) 28588/06 {אברם אריה נ' בס ארנון, תק-של 2007(4), 13150, 13157 (2007)} קבעה כב' השופטת עידית ברקוביץ' כי במקרה דנן, נוכח הקביעה כי אין תחולה לסעיף 15 לחוק, היה מחובותו של התובע לצרף את חוזה ההלוואה ולפרט את הפרטים הנדרשים בסעיף 8(ב) לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות על סעיפיו הקטנים. התובע לא עשה כן ובכך הפר את סעיף 8 לחוק.
זאת ועוד. אף אם היתה מתקבלת טענת התובע בדבר היותו מלווה שאין עיסוקו במתן הלוואות, הרי אז {מכוח סעיף 15 לחוק} היה פטור הוא רק מהמצאת חוזה ההלוואה ומחובת הגילוי שבסעיף 3(ב) לחוק ועדיין היה מחובתו לקיים אחר יתר הדרישות שבסעיף 8(ב) לחוק וזאת לא עשה.
בעת הגשת השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, לא ציין התובע את כל הפרטים הנדרשים בסעיף 8 לחוק ולא צירף את חוזה ההלוואה. בכך, היפר התובע את הוראות סעיף 8 לחוק.
במקרה דנן, נשאלה השאלה מה דינה של בקשה לביצוע שטר שהוגשה תוך הפרת סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות?
לטענת הנתבע, הפרת סעיף 8 לחוק מביאה לדחיית התביעה בהיעדר עילה. לשיטתו, נוכח החובה המשפטית לפרט את העילה הנסמכת על הלוואה חוץ בנקאית, הרי משלא פורטה עילה זו, אין התביעה מגלה עילה ודינה להידחות.
כב' השופטת עידית ברקוביץ' לא קיבלה את טענת הנתבע וקבעה כי במסגרת הדיון בסוגיה זו, יש ליתן את הדעת לכך שהמחוקק לא קבע בגוף החוק, מהי ההשלכה של הפרת סעיף 8 לחוק. בהבדל מהתייחסות לסעיפים 5, 6, ו- 7 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, אשר לגבי הפרתם נקבעה סנקציה הבאה לידי ביטוי בסעיף 9 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, הרי לגבי הפרת סעיף 8 לחוק, החוק שותק.
כב' השופטת עידית ברקוביץ' קבעה כי הגשת בקשה לביצוע שטר שלא בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק איננה מביאה בהכרח לדחיית התביעה בכללותה ולהפטר הנתבע מכל תשלום.
בצד העילה השיטרית ובנוסף עליה קבע המחוקק סדרי דין מיוחדים לשטר שניתן בקשר לחוזה הלוואה חוץ בנקאית. יש יסוד לסברה כי כתב תביעה כמו גם בקשה לביצוע שטר שאינם ממלאים אחר הוראות סעיף 8 לחוק, נעדרים את העילה הנסמכת על עסקת ההלוואה ומשום כך, אין לאכוף את עסקת ההלוואה.
יחד עם זאת, אי-אכיפת עסקת ההלוואה, אין פירושה בהכרח דחיית התביעה כולה והפטר הלווה מהשבת סכום הקרן שקיבל מהלווה.
הסנקציה בגין הפרת הוראות סעיף 8 לחוק הינה שלילת זכותו של המלווה לאכוף על הלווה את עסקת ההלוואה בכללותה, לרבות שלילת זכותו לקבלת ריבית.
סנקציה זו תואמת את מטרת החוק אשר נועדה לכפות על המלווים נורמות התנהגות הולמות. מעבר לכך, אין מקום לשלול מהמלווה את זכותו לקבלת קרן הסכום שנתן ללווה. הפטרו של הלווה מהשבת הסכום שקיבל תוך הסתמכות על מחדלו הדיוני של המלווה, יביא להעשרת הלווה על חשבון המלווה שלא כדין.
לעניין זה יש להחיל את סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. כאשר הוכח סכום ההלוואה, מחובתו של הלווה להשיב למלווה את מה שקיבל, שאם לא כן, יתעשר הלווה שלא כדין, על חשבון המלווה.
דרך נוספת המביאה לאותה תוצאה, היא מכוח חוק הסדרת ההלוואות עצמו. בפסיקה הוכרה האפשרות להחיל את המנגנון שבסעיף 9 לחוק גם על הפרת סעיף 8 לחוק.
סעיף 9(א) לחוק נותן בידי בית-המשפט מספר דרכי פעולה המתייחסות להפרות מסויימות של החוק ובכללן הפרת סעיפים 5, 6, ו- 7 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות והפרת חובת הגילוי.
סעיף 9(ב) לחוק בא להוסיף על האמור בסעיף 9(א) לחוק ומכוח הסיפא שבו, הוסמך בית-המשפט ליתן "כל הוראה שתיראה צודקת בנסיבות הענין".
על-פי לשון החוק ועל-פי הגיונם של דברים, אין מניעה להחיל את מנגנון הביטול וההשבה שנקבע בסעיף 9 לחוק, גם באשר להפרת סעיף 8 לחוק.
תוצאתו של ביטול הסכם ההלוואה היא השבת המצב לקדמותו, כאילו לא נכרת הסכם ההלוואה, והשבת כל איש למשנהו את הכספים שקיבל מתוקף הסכם ההלוואה. משמעות הדברים היא, ביטול עסקת ההלוואה והשבת סכום קרן ההלוואה, תוך שמירת ערכו, ללא תוספת חיובי ריבית.
התוצאה לפיה יחוייב הלווה להשיב למלווה את סכום הקרן שקיבל, מתיישבת עם תכליתו של סעיף 8 לחוק ומאזנת נכון בין האינטרסים של כל אחד מהצדדים.
תכליתו של סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות היא כפולה ונועדה, הן לאפשר ללווה להתגונן מפני התביעה המוגשת נגדו והן לאפשר לבית-המשפט לפקח על עסקת ההלוואה והתאמתה לדרישות המהותיות של חוק ההלוואות.
תכליות אלו מקבלות מענה באי-אכיפת עסקת הלוואה אשר אינה עומדת בסדרי הדין שנקבעו לגביה תוך כדי עריכת איזון אינטרסים ראוי וצודק.
יישום העיקרון האמור, דהיינו השבת סכום הקרן בלא חיובים נלווים, יביא במרבית המקרים לקבלת תביעתו של המלווה באופן חלקי, שכן המלווה יקבל רק את סכום ההלוואה שטרם נפרע בלא ריבית.
ואולם, במקרה דנן, משמעות חובת ההשבה הינה למעשה קבלת התביעה, וזאת מאחר שסכום השיקים תואם את סכום ההלוואה בסך של 700,000 ₪ שקיבל הנתבע ולא פרע.
על כן, מחובתו של הנתבע לשלם את סכום השיקים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.