עקרונות יסוד בהליך "סדר דין מקוצר"

1. כללי
בקשת רשות להתגונן, ובענייננו, התנגדות לביצוע שטר מוגשת בכתב כאמור, בתקנה 240 לתקסד"א ובצירוף תצהיר תומך המפרט את העובדות נשוא הבקשה ובצירוף אסמכתאות משפטיות.
הדרישות שמציב הליך של סדר דין מקוצר {ראו אליעזר בן שלמה סדר דין מקוצר הוצאת "אוצר המשפט" הוצאה לאור בע"מ} הינן קלות וביכולתו, אם ינסח נכון וראוי את בקשתו, לקבל רשות להתגונן כמעט על אתר. ארבעה עקרונות יסוד שהוטבעו בפסיקת בתי-המשפט:
האחד, אין הנתבע חייב לשכנע את בית-המשפט שטענותיו בתצהיר אמת. די כי יצביע על הגנה אפשרית ולו בדוחק לצורך קבלת רשות להתגונן. לשם כך, המבקש רשות להגן, חייב לפרט את פרטי הגנתו, ואין הוא יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות כלליות ובלתי-מבוססות {בש"א (רשל"צ) 2154/02 שועלי נ' גלמן, עו"ד, תק-של 2003(1), 12712 (2003) קבע כב' הרשם רפי ארניה כי טענת "אינני חייב" ללא פירוט עובדתי איננה טענה היכולה לשמש בסיס למתן רשות להתגונן}.
השני, טענת הגנה בתצהיר שלא נתמוטטה בחקירה נגדית, בית-המשפט יניח, בשלב זה של הדיון, כי אמת היא. טענת הגנה שנתבדית איננה עילה למתן רשות להתגונן {ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל, פ"ד מג(3), 113 (1989)}.
השלישי, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, תתקבלנה טענות בעל-פה של מבקש הבאות לסתור מסמך.
הרביעי, אין בודקים אם וכיצד יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו.
שומה על מבקש רשות להתגונן, דווקא לאור הקלות שבה ניתנת רשות להתגונן, להציג תשתית עובדתית ברורה, ראויה ומפורטת, שאם לא יעשה כן, היעדרה, בנסיבות מסויימות, יהפוך את הגנתו להגנת "בדים", ובית-המשפט לא יתן לו הרשות להתגונן.
זאת ועוד. הלכה ידועה היא כי בבקשת רשות להתגונן, אין מקפידים עם המבקש, ובית-המשפט ייטה להיעתר לבקשת הרשות, בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ואפילו המדובר בהגנה דחוקה {ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מא(3), 319 (1987)}. "בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית-המשפט לבירור אמיתותם של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. בית-המשפט יבחן אז רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע" {ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3), 518 (1982)}.
ב- ע"א 465/69 קופרמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(2), 609 (1969) קבע בית-המשפט כי, בבואו לדון בבקשת רשות להתגונן, שואל את עצמו, האם טענות המבקש-נתבע, שאומתו בתצהיר ועומדות בחזקת אמת בשלב זה, מגלות הגנה כלשהיא, ואפילו הגנה לכאורה, והנתבע, כאמור, פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת.
כלומר, "כדי לקבל רשות להתגונן על המבקש להראות כי תצהירו מגלה ראשית דבר עובדה או עובדות אשר יכולות בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו לטענה משפטית ראויה" {ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1), 66 (1990)}.
לתשומת-הלב, כי במקרה והבקשה לרשות להתגונן כל כולה עוסקת בטענה משפטית על יסוד העובדות הידועות, אזי רשאי בית-המשפט להכריע בטענה המשפטית על אתר.
ב- ע"א 11/87 {מדינת ישראל נ' חירם, פ"ד מג(4), 287 (1989)} קבע בית-המשפט כי אין לראות כל פגם שהוא בדחיית בקשה לקבלת רשות להגן רק משום שערכאה קודמת השאירה טענות מסויימות לדיון בעתיד.
ב- ע"א (י-ם) 1228/00 {רמי לוי נ' ליטו אופסט זיו בע"מ, תק-מח 2000(3), 10029 (2000)} קבע בית-המשפט כי יש מקרים בהם בתי-המשפט מאפשרים לבעל-דין להתגונן בטענה שכשלעצמה איננה מגלה הגנה ראויה, זאת כאשר ממילא ניתנת לו רשות להתגונן בשל טענות אחרות.
הגנת בדים היא כאשר לאחר חקירה נגדית מתברר, שהטיעון כולו הוא עורבא פרח. במקרה זה, האמור בתצהיר הוזם ונשמטה הקרקע מתחתיו, כי אז לא ייעתר בית-המשפט לבקשתו, שכן הגנתו "הגנת בדים" היא.
זאת ועוד. בהליך של סדר דין מקוצר, אין מקום להפניה אל מסמכים חיצוניים {בש"א (רשל"צ) 1277/04 פלס נ' סיץסיץטי, תק-של 2004(2), 8218 (2004)} לכן, יש לצרף את המסמך הרלוונטי להתנגדות לביצוע שטר.

2. רשות להתגונן יכולה להיות מותנית
תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:
"210. רשות להתגונן יכולה להיות מותנית (277)
רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית-המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית-המשפט או לרשם."
נוסח תקנה 210 לתקסד"א נותן שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט בכל הקשור למתן או אי-מתן רשות להתגונן לרבות בדבר הדרכים להתניית מתן רשות להתגונן, כאלה או אחרים. אולם, הלכות בתי-המשפט יצרו מסגרת לתחום שיקולו של בית-המשפט בבואו להתנות מתן או אי-מתן רשות להתגונן.
בית-המשפט רשאי להתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי שהנתבע יפקיד את סכום התביעה או חלקה בקופת בית-המשפט או יפקיד ערובה. ואולם, במקרה שבית-המשפט אכן יפעל כך, הרי נתבע חסר אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיהיה מסוגל לעמוד בתנאי שהוטל עליו, יכול להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר גם במשפט עצמו.
על-כן, בית-המשפט יעשה שימוש בכוח כאמור, רק באותם מקרים בהם "כמעט" ודאי שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית-המשפט. כלומר, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע ובמקום לסרב נתן לו רשות להתגונן.
זאת ועוד. אי-ציון פרטים מדוייקים מצד הנתבע המבקש להתגונן בטענה כי יש לו תביעה שכנגד, מצדיקה אף סירוב מצד בית-המשפט להעניק לו רשות להתגונן. קל וחומר שיש בפגם כזה כדי לאפשר לבית-המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבות מתאימה {ע"א 507/85 מ.ה.מ. השקעות בע"מ נ' צליל, תק-על 87(3), 261 (1987)}.
ב- רע"א 5432/91 {אברהם נ' צילה, תק-על 92(3), 277 (1992)} קבע בית-המשפט כי דרישה להפקדת מזומנים או ערבות על חלק מסכום התביעה, כתנאי למתן רשות להתגונן, מוצדקת כאשר בית-המשפט סבור כי קיים חוסר בהירות והיעדר פירוט בתצהיר לגבי חלק מן הסכום.
ב- בש"א (חי') 8463/99 {ורנסקי נ' סטיב, תק-מח 2001(2), 7480 (2001)} קבע בית-המשפט כי בבוא של בית-המשפט להכריע באם לחייב מבקש בהפקדת ערבון כתנאי לרשות להתגונן מקום שטענותיו חלשות, ישקול הוא שמא יש בכך משום נעילת דלתות בית-המשפט בפני המבקש.
3. תיקון כתב תביעה ובקשת רשות להתגונן
3.1 כללי
תקנות 92 עד 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעות כדלקמן:
"92. רשות לתקן (97) (תיקון התשנ"א)
בית-המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.

93. הגשת כתב טענות מתוקן (98)
כתב טענות מתוקן יוגש תוך חמישה-עשר ימים, אם לא קבע בית-המשפט או הרשם מועד אחר.
94. תשובה לכתב טענות מתוקן (99) (תיקון התשנ"א)
הגיש בעל-דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל-הדין שכנגד, או יתקן, בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא, תוך הזמן העומד לרשותו אותה שעה להגשת כתב טענותיו או תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו כתב הטענות המתוקן, הכל לפי התאריך המאוחר יותר, אם לא קבע בית-המשפט או הרשם מועד אחר. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.
95. באין תשובה לתיקון (100)
הגיש בעל-הדין שכנגד את כתב טענותיו לפני שהומצא לו התיקון, ואינו משיב לתיקון או אינו מתקן את כתב טענותיו תוך הזמן האמור, רואים אותו כאילו הוא מסתמך על כתב טענותיו המקורי כתשובה לתיקון."
{ראה גם ת"א (חי') 1384/86 חן נ' מלון גולן, פ"מ תשנ"ב(ג), 276; רע"א 5064/90 סאסי נ' יעקבי, פ"ד מה(2), 130 (1991); ע"א 2778/90 איתן חברה לביטוח נ' רמי ונטורה, פ"ד מה(4), 855 (1991); ע"א 33/71 אדמסקי נ' אליהו חברה לביטוח, פ"ד כה(1), 819 (1971); ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' אלבז, פ"ד מא(3), 746 (1987)}

3.2 תיקון כתב התביעה
כאמור בתקנה 92 לתקסד"א לבית-המשפט סמכות ליתן רשות לתקן כתב תביעה בכל עת. לעיתוי בקשת התיקון יש השפעה על מסלול הדיון בתביעה בהליך של סדר דין מקוצר שכן אם כבר הוגשת בקשת רשות להתגונן, התצהיר הינו כתב הגנה של הנתבע והוא לא ישמש שום בסיס לתשובת הנתבע ומכאן יקום הצורך לאפשר גם לנתבע לתקן את בקשתו לרשות להתגונן ואת תצהירו.
העקרונות שהוטבעו בפסיקת בתי-המשפט באשר לתיקון כתב תביעה:
1. תקנה 92 לתקסד"א הכוונה היא לאו דווקא לאותן עובדות המקימות את הסעד, אלא, לזכות נושא התובענה. דברים אלה יפים בוודאי לעניין תיקון כתב התביעה בהליך של סדר דין מקוצר {ראה ע"א 772/79 עזבון המנוח ארוין שמרון ז"ל נ' נחום וסקביץ, פ"ד לו(4), 78 (1982)}.
2. משהותר תיקון כתב תביעה בהליך של סדר דין מקוצר, רשאי הנתבע לתקן את תצהירו תוך 15 ימים כאמור בתקנה 94 לתקסד"א.
3. משתוקן כתב התביעה, לאחר שניתנה רשות להתגונן, ומשהפך התצהיר לכתב הגנה, אין הנתבע מוגבל לנקיטת עמדה לעניין הטענה החדשה שנתווספה על דרך התיקון, אלא, התיקון פותח פתח לרווחה להעלות כל טענה חדשה שברצון הנתבע לטעון ולא רק טענה הנובעת מן התיקון {בר"ע 277/75 נאור פולג נ' כלפון, פ"ד ל(2), 75 (1976)}.
4. משתוקן כתב התביעה, לאחר שהוגשה בקשת רשות להתגונן והנתבע איננו מעוניין בתיקון תצהירו, תחול הוראת תקנה 95 לתקסד"א לפיה תצהירו המקורי של הנתבע ישמש ככתב הגנה לכתב התביעה מתוקן {בר"ע 277/75 נאור פולג נ' כלפון, פ"ד ל(2), 75 (1976)}.
5. במקרה והתביעה תוקנה לפני שהוגשה בקשת רשות להתגונן או לאחר שהוגשה אך טרם נדונה, על הנתבע להגיש בקשת רשות להתגונן או אם ברצונו בכך להגיש תצהיר נוסף לתמיכה בבקשה שכבר הוגשה על ידו.
6. משנתגלו פגמים טכניים כגון טעות במשלוח הזמנה וכיוצא בזה, יש ובית-המשפט ינחה, טרם שהוגשה בקשת רשות להתגונן, את התובע לתקן את תביעתו {ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא(3), 746 (1987)}.

3.3 תיקון בקשת רשות להתגונן
תיקון בקשת רשות להתגונן, מתבצע בעצם על-ידי תיקון התצהיר הראשון או הוספת תצהיר משלים. יחד עם זאת, אנו סבורים, כי אין כל מניעה שיחולו אותם עקרונות החלים על תיקון כתב תביעה, שכן, תקנות סדר הדין האזרחי, מדברות על תיקון כתב טענות, ובקשת רשות להתגונן כלולה בהגדרה זו, ועל-כן, אנו סבורים כי יש לנהוג במידה שווה בהחלת "הלכות התיקון" אף על בקשת רשות להתגונן.
4. השפעת התנהגות התובע על קבלת רשות להתגונן
כידוע, "זוכה שאוחז בידיו פסק-דין, חייב לבצעו בדרך המקובלת ובתום-לב כנדרש לפי ההוראה המשולבת שבסעיפים 39 ו- 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) " {בר"ע (ת"א-יפו) 1481/93 רוזנברג מיכאל נ' פרנץ גרוס, תק-מח 93(2), 572 (1993)}.
ולכן, בבוא בית-המשפט לדון בבקשת רשות להתגונן עליו לבחון גם את התנהגות התובע-זוכה בנוסף לבקשת רשות להתגונן ותצהיר הנתבע {ע"א 105/89 קו-אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מה(3), 585 (1991)}.
אף ב- ב"ש 839/86 {נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מ(4), 126 (1986)} קבעה כב' השופטת ש' נתניהו כי בבואנו לדון בבקשת רשות להתגונן ובתצהיר מטעם הנתבע, יש לתת את הדעת להתנהגותו של התובע.
5. השפעת הטענות של "היעדר תמורה" "וכשלון תמורה" על קבלת רשות להתגונן

5.1 כללי
טענת הגנה נפוצה היא כי המבקש מצהיר ומסביר לבית-המשפט כי הוא אינו מכיר את התובע, לא פגש בו, ומעולם לא קיבל ממנו כל תמורה שהיא ואף לא היה אמור לקבל תמורה.
ב- ע"א (ב"ש) 1229/01 {בוקסבאום נ' ארמונד, דינים מחוזי לג(3), 572} קבע בית-המשפט כי "המבקשת טענה בתצהירה, שמדובר בכשלון תמורה מלא. דין טענה זאת להיבחן בבית-המשפט שכן ייתכן שהמשיב - הזוכה אינו אוחז כשורה, ויכול שהוא נטל את השיק ביודעין על הפגם שדבק בו, ושזכותו אינה טובה מזכותו של מקבל השטר ולפיכך ייתכן שהמבקשת תצליח להדוף את תביעתו." {ההדגשות אינן במקור}
בעניין בוקסבאום לעיל, דובר במקרה בו הועלתה טענה של כשלון תמורה מלא, ולאור טענה זו נקבע על-ידי בית-המשפט כי אין לדון בטענה של כשלון תמורה בשלב זה של הדיון בבקשת רשות להתגונן וכי יש ליתן רשות להתגונן באותה טענה.
מקל וחומר כי גם לגבי טענה של היעדר תמורה - יש ליתן רשות להתגונן ובתנאי שתצהיר המבקש לא נתבדה בחקירה נגדית, באם כזו היתה.
ב- ע"א 1266/91 {יעקב קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פ"ד מו(4), 193 (1992)} בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן רשות להתגונן בקובעו כי "המבקש לא תיאר עצמו כמי שאינו יודע קרוא וכתוב, לא סיפר כי לא ניתנה לו אפשרות לקרוא את המסמך בטרם הוחתם עליו ולא פירט במה הוטעה לחשוב שהוא חותם על מסמך אחר ממה שהוא חתום עליו... ובנוסף טענת ההטעיה לא פורטה כראוי".
בעניין יעקב קרן כפי שתואר לעיל, כב' השופט מ' חשין קיבל את הערעור ונתן רשות להתגונן בקובעו כי "לקביעה זו לא אוכל להסכים. אכן קרן יכול היה להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה עלי כי הפרטים שקרן הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה לחקירה נגדית, ובאין חקירה נגדית - ראוי הוא כי תינתן לו רשות להתגונן." {ההדגשות אינן במקור}
ב- ע"א 788/77 {אריה פרידמן נ' איכנבאום ש.ב.א. חברה למסחר, פ"ד לד(1), 138 (1979)} נפסק מפי כב' השופט א' ברק:
"2. מן המפורסמות הוא, כי כשלון תמורה מלא (total failure of consideration) הוא הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר. על-כן, אילו הוגשה הבקשה לביצוע השיקים לאחר הפרת ההסכם על-ידי המשיבה, אך בטרם החלה המשיבה לספק למערער את הסחורה, מן הדין היה לקבל את התנגדותו של המערער. לעומת זאת. אילו הוגשה הבקשה לביצוע השיקים לאחר שהמשיבה סיימה לספק את כל הסחורה שאותה התחייבה לספק, מן הדין היה לדחות את התנגדותו של המערער, שכן השיקים נתמכים בתמורה שבוצעה. במקרה אחרון זה עשויה היתה התנגדותו של המערער להצליח - למרות שהסחורה כולה סופקה - אילו שילם המערער עבור העסקה כולה. במישור האובליגטורי ניתן לסווג טענת התנגדות זו כטענת "פרעתי" או כטענת "היעדר תמורה" (of consideration absence). זו טענת "פרעתי" אם התשלום בא כפירעון לשטרות עצמם, אשר מצדם ניתנו כפירעון על-תנאי של העסקה. משנפרעו השטרות הם פקעו, והרי זו הגנה טובה כלפי כולי עלמא. זו טענת "היעדר תמורה" - להבדיל מטענת "כשלון תמורה" - אם התשלום בא כפירעון לעסקת היסוד. עם פרעונה של עסקת היסוד, שוב אין השטרות שהוצאו נתמכים בתמורה כלשהי, והרי זו הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר. במישור הקנייני ניתן לסווג הגנות אלה כטענות של "פגם בזכות הקניין". מששולמו דמי העסקה, על המשיבה להחזיר השיקים למערער. קנינה של המשיבה בשיקים פגום, ופגם זה מהווה הגנה טובה בין צדדים קרובים. אך מה הדין, במקרה כמו זה שלפנינו, בו חלקה של הסחורה סופק על-ידי המשיבה למערער ואף שולם בגינה, ואילו חלקה האחר של הסחורה לא סופק ולא שולם עבורה? לדעתי יש למערער - כצד קרוב למשיבה - הגנה טובה כלפיה. התשלום בגין חלקה של הסחורה שסופק מהווה הגנה טובה - אם בטענת "פירעון", אם בטענת "היעדר תמורה" ואם בטענת "פגם בזכות הקניין" - כלפי חלקם של השטרות. אי-הספקתה של יתרת הסחורה, תוך הפרת ההסכם, מהווה הגנה טובה - בלבוש טענת "כשלון תמורה" - כלפי יתרת השטרות. נמצא, כי למערער הגנה טובה - בעלת אופי משתנה - כלפי כל השטרות. אמת הדבר, אין המערער יכול להצביע אלו שטרות נהנים מאיזו הגנה, אך אין לדבר כל חשיבות, שכן כלפי כל שטר יש למערער הגנה טובה."
ב- בש"א (י-ם) 7984/07 {שמואל זילבר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 2008(2), 16986 (2008)} קבע בית-המשפט כי "על-פי ההלכה די בטענת ההגנה שמעלה המבקשת כלפי הנפרע, דהיינו, כשלון תמורה מלא על-מנת שתוכל להעלותה אף כנגד המשיב שהינו צד ג' בשטר. על-פי הלכה זו יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת על-מנת שהמשיב יוכיח כי הינו מחזיק בשטר בתמורה ובתום-לב. הוכחת תנאים אלה אינן יכולות לבוא על פתרונן במסגרת הליך זה אלא יש לעשות כן במסגרת בירור התביעה בהליך רגיל".

5.2 "כשלון תמורה מלא", "כשלון תמורה חלקי", "כשלון תמורה חלקי קצוב", "כשלון תמורה בלתי-קצוב"
כאשר נטענת הטענה של כשלון תמורה פירושו של דברים כי השטר שנמשך, נמשך כדין על-ידי המושך וכנגד התחייבות נגדית של הנפרע. המושך משך את השיק כדין אולם הנמשך לא קיים את חלקו באותה עסקה.
הלכה ידועה היא כי טענת כשלון מלא של התמורה מהווה טענת הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר {בש"א (י-ם) 6539/08 יאיר ונה עמרם נ' דפוס העיר העתיקה בע"מ, תק-של 2008(2), 16336 (2008)}. בהליך של התנגדות לביצוע שטר בין צדדים קרובים, בית-המשפט יטה להידרש לבסיס החוזי שבין הצדדים, אשר בגינו ניתן השטר.
אנשים ייחשבו כצדדים קרובים לשטר באם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. לעומת זאת, אנשים ייחשבו כצדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא נובעים מקשר משפטי עם אחרים {ראה גם בש"א (רח') 3115/07 אבו סמור מחמד נ' מ.ע.ש שיווק והפצה בע"מ, תק-של 2008(2), 14199 (2008)}. וכדברי בית-המשפט ב- ע"א 1886/97 {יהודה זאב נ' זלמה פנינה, פ"ד נג(1), 132 (1999)}:
"...הקרבה או הריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר, אלא על-פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני {ראו א' ברק מהותו של שטר 59}. על-כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה {ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3), 830, 833}. המקרה שלפנינו הוא דוגמה יפה לכך. בין המושך... לבין הנפרע... אין כל קשר משפטי (פרט לקשר השיטרי). הקשר המשפטי הוא בין המושך ... לבין צד שלישי..., ובין אותו צד שלישי... לבין הנפרע. במצב דברים זה, המושך והנפרע הם צדדים רחוקים. אם "ננקה" את המקרה ממחלצותיו הפורמליות, עניין לנו ביחס משפטי בין מושך לבין צד שלישי שהועבר לנפרע. הנפרע הוא צד רחוק" {ראה גם ת"א (ת"א-יפו) 19574/08 אינווסטנט פיננסים בע"מ נ' גולובקו ורוניקה, תק-של 2008(2), 12483 (2008)}.
ש' לרנר {דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 332} כותב בספרו כי "על-פי דיני החוזים, אם התובע הפר את החוזה, פטור הנתבע מלקיים את התחייבותו או רשאי לדחות את מועד ביצועה. הנתבע כנפגע זכאי לבטל את החוזה, והביטול משחרר אותו מהחובה לקיים את ההתחייבות שלו. הנתבע גם זכאי לדחות את ביצוע חיובו, בלא להודיע על ביטול החוזה, אם חיובו שלוב או מותנה בקיום חיובו של הצד שכנגד". על-כן, "כל טענה ראויה בדיני חוזים, מועילה נגד צד שיטרי קרוב".
ד' בר אופיר {סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה (מהדורה שביעית, 2004) 198} כותב בספרו כי "טענת כשלון מלא של התמורה די בה כדי להעניק למבקש רשות להתגונן, וזוהי הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר" {ראה גם ע"א 788/77 אריה פרידמן נ' איכנבאום ש.ב.א. חברה למסחר, פ"ד לד(1), 138 (1979)}. ש' לרנר {דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 337} סבור כי כשלון תמורה מלא יתרחש בשני מקרים. האחד, "אם מוכר סחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח". השני, "כאשר המוכר מספק חלק מהסחורה המובטחת או סחורה שאינה מתאימה למקובל או למוסכם בין הצדדים, והרוכש מודיע על ביטול החוזה".
לעומת זאת, "טענת הנתבע שמקצת התמורה (חלק לא קצוב ממנה) לא ניתנה לו – איננה מתבררת על דרך של הגנה מפני תביעת השטר. והטעם לכך הוא שלא מעכבים גביית שטר עד שיתברר חשבון מסובך שיראה מה היה שיעורה של התמורה. סחרות המסמך דוחה את בירור הטענה בדבר כשלון חלקי של התמורה, ומעבירה אותה להליך אחר אך איננה מבטלת אותה" {ד' בר אופיר, שם, 199}.
זאת ועוד. "כשלון חלקי של התמורה איננו מהווה הגנה כלפי תביעה בסדר דין מקוצר המבוססת על שטר. יוצא מכלל זה הוא המקרה אשר בו סכום התמורה שנכשל הוא סכום קצוב, כלומר: סכום שניתן לקביעה על-ידי פעולה חשבונית פשוטה שאיננה מחייבת חקירות ובירורים". ובמילים אחרות, "כדי שתעמוד לנתבע הטענה של כשלון תמורה חלקי, דרושה הוכחה שכוונת הצדדים בעסקה בה נעשה השטר נועדה לייחד חלק מסויים מהתמורה לסכום קצוב" {ד' בר אופיר, שם, 199}.
כשלון תמורה חלקי מתחלק לשניים:
האחד, כשלון תמורה חלקי קצוב. כשלון תמורה זה ייחשב לקצוב כאשר די בפעולה חשבונית פשוטה ובלא חקירה ודרישה לדעת מהו היחס שבו "פחת שווי הממכר שנמסר בפועל מן הממכר המוסכם" {ש' לרנר, שם, 335}.
השני, כשלון תמורה חלקי בלתי-קצוב. כשלון תמורה זה ייחשב לבלתי-קצוב כאשר "עריכת חשבון הנזק מצריכה בירור העלול להימשך עת רבה, וההשהיה היתה גורעת מערכו של השטר" {ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 335}.
ב- בש"א (חי') 18433/07 {מרואן אבראהים ריאן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, תק-של 2008(2), 17843 (2008)} קבע בית-המשפט כי "סיחור השיק והסבתו אירעו איפוא לפני כשלון התמורה, ולפיכך גובר האוחז על המושך, וחזקת האחיזה כשורה העומדת לו, לא נסתרה". זאת ועוד. "כשלון עסקת היסוד בין הצדדים הקרובים לשיק לאחר הסבתו למשיב אינה מעמידה הגנה כנגד צד ג', אשר לא יכול היה לדעת על כשלון התמורה, ואשר כאמור, נתן תמורה לנפרעת בגין השיק".
ב- ע"א 444/82 {בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' נחום שייקביץ, פ"ד לט(3), 113 (1985)} קבע בית-המשפט כי "ההיסב שלפנינו הוא היסב מגביל, ועל-כן אין המערער נהנה ממעמד של אוחז כשורה, ועל-כן אין הוא יכול מכוח מעמדו זה להתגבר על טענת כשלון התמורה שמעלה המשיב".
ב- ת"א (רמ') 2262/02 {אלנאבלסי איחלאס נ' עזריקם מרום, תק-של 2004(2), 1838 (2004)} קבע בית-המשפט כי טענה של כשלון תמורה חלקי לא מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר {ראה גם ע"א 277/53 יחיאל ויזן נ' "שרון" בע"מ, פ"ד ט(2), 1184 (1955); ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל, פ"ד לז(2), 355 (1983)}. יחד עם זאת, לכלל כאמור, יש יוצא מן הכלל, והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן; קרי, כאשר כשלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב {ראה גם ע"א 788/77 אריה פרידמן נ' איכנבאום ש.ב.א. חברה למסחר, פ"ד לד(1), 138 (1979)}. בית-המשפט קבע במקרה זה כי "לאור כל האמור, ואף אם אייחס את השיקים שניתנו לפי התקדמות הטיפול, הרי משלא ניתנה הערכה ליחס בין מחיר טיפול שיקום הפה לבין מחיר הטיפול הכירורגי (שהושלם כמעט כולו), משלא ניתן אומדן מדוייק לעלות טיפול שיקום הפה, באשר המבנים והתותבות כבר הוכנו, והטיפול שנותר הוא הרכבתם בפיו של הנתבע בלבד, ולאור הספק הרב שעולה אם בכלל יש להשיב הסכום לנתבע הואיל והנתבע הוא זה אשר הפסיק הטיפול מיוזמתו, אני קובעת כי אין עסקינן בסכום קצוב כי אם בהערכה".
ב- ע"א 366/89 {פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., פ"ד מה(5), 850 (1991)} נפסק מפי כב' השופט ג' בך:
"6. עוד טוענת המערערת, שהיה במקרה זה "כשלון תמורה מלא". אין ספק שזוהי טענת הגנה טובה בתביעה שיטרית בין "צדדים קרובים."
נראה לי, שאף אם היה כשלון תמורה מצד המשיבה, אין לומר כי המדובר בכשלון תמורה מלא.
כזכור סופקה הסחורה למערערת. טענתה של המערערת הינה שהסחורה שסופקה היא כה שונה מזו שהוזמנה, עד שאין היא יכולה לעשות בה כל שימוש, ולכן כשלון התמורה הוא מלא. המערערת אינה מכחישה, שטיבו של חלק מהסחורה השביע את רצונה, אך לטענתה שילמה עבור סחורה זו באמצעות שני השטרות שאכן נפרעו.
אין חולקים שהצדדים כרתו הסכם אחד, בו הוזמנה סחורה של לוחות אלומיניום מסוגים שונים. תמורת הסחורה, שהיתה אמורה להגיע בשבע מכולות, ניתנו שישה שטרות. אין לעשות כעת הפרדה מלאכותית ולקבוע שכל שטר ניתן בעבור סחורה ספציפית. הסדר זה אינו עולה מההסכם בין הצדדים, אשר ראו, כאמור, את העסקה כשלמות אחת. על-כן משסופקה הסחורה לפחות בחלקה, אין לומר שהיה כשלון תמורה מלא.
יצויין, שלא הייתי מגיע למסקנה שונה אף אם הייתי מקבל את טענתה של המערערת כי כל שטר ניתן בעבור מכולה ספציפית. המערערת הרי אינה מכחישה שהסחורה סופקה לה, ותלונתה היא לגבי טיבה. לא נראה לי, שהתהווה כאן מצב של כשלון תמורה מלא. תמורה מסויימת ישנה, אף אם לטענת המערערת אין לה שימוש בסחורה, שכן לא נטען ולא הוכח שלא יכלה לנסות ולמכור סחורה זו לגורם אחר.
7. מכאן לטענתה של המערערת בדבר כשלון תמורה חלקי.
גם זוהי טענתה הגנה טובה {לגבי חלק מהתביעה} בין צדדים קרובים, אך הדרישה היא שכשלון התמורה החלקי יתייחס לסכום קצוב.
על דרישה זו עמדתי ב- ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסברג, פ"ד לז(2), 355, 360 (1984) לאמור:
'הכלל הוא שכשלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר...
יש לכך יוצא מן הכלל והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן. לשון אחר: כאשר כשלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב...'
השימוש במונח "סכום קצוב" מתאים למקרים בהם חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או בהערכה.
כך למשל, תביעת דמי פיצוי שאינם קבועים מראש בחוזה, אלא שהשופט חייב לאמוד ולקבוע את הסכום בהתאם לנזק שנגרם לנפגע, אינה תביעה של סכום כסף קצוב {ראה ספרו של ד"ר יואל זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שישית) 621}.
8. המערערת טוענת, שכשלון התמורה החלקי במקרה דנן מתבטא בסכום קצוב. אין ביכולתי לקבל טענה זו. כב' השופט א' גורן קבע, כי אף בהנחה שטענות המערערת לעניין אי-התאמת הסחורה נכונות, הרי המערערת לא הביאה ראיות לעניין שווי הסחורה שסופקה בפועל, כדי שיהיה ניתן לחשב את ההפרש בין ערך הסחורה שסופקה ובין ערכה של זו שהיתה צריכה להיות מסופקת. בצדק דחה השופט את גרסתה של המערערת ששווי הסחורה שסופקה הוא אפס משום שאין לה, לטענתה, שימוש בו."
ב- בש"א (ק"ש) 426/05 {סיטון גלילה ואח' נ' אלמישלי שמעון, תק-של 2005(4), 16584 (2005)} נפסק מפי כב' הרשמת אינעאם שרקאוי:
"מה דינו של שטר שמקצת תמורתו נכשלה?
הדין הוא כי טענת הנתבע שמקצת התמורה (חלק לא קצוב ממנה) לא ניתנה לו - איננה מתבררת על דרך של הגנה מפני תביעת השטר. והטעם לכך הוא שלא מעכבים גביית שטר עד שיתברר חשבון מסובך שיראה מה היה שיעורה של התמורה. סחרות המסמך דוחה את בירור הטענה בדבר כשלון חלקי של התמורה, ומעבירה אותה להליך אחר אך איננה מבטלת אותה {ראה ע"א 192/63 כדורי נ' הלר, פ"ד יח(1), 144, 163 (1964)}.
חוסר תמורה חלקי או כשלון חלקי של התמורה, בדרך-כלל אינם מהווים הגנה טובה בפני שטר גם בין צדדים סמוכים לשטר. אולם ישנו סייג לכלל זה, והוא כאשר החוסר החלקי או הכשלון החלקי מתבטאים בסכום קצוב, ואז ניתנת רשות להתגונן גם במקרה כזה. {ראה ע"א 519/65 ברזילאי נ' קשת ואח' פ"ד כ(2), 141, 143 (1966), וראה גם דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שביעית) 199}.
מן הכלל אל הפרט, לעניינינו, המבקשים טענו כי מדובר בכשלון תמורה חלקי לא קצוב, ואין ליתן להם רשות להתגונן בגין טענה זו. בירור טענותיהם של המבקשים יהי בדרך של הגשת תובענה נפרדת, הדרך אשר נהגו בפועל המבקשים.
מכל האמור לעיל, מסקנתי היא כי אין ליתן למבקשים רשות להתגונן, ודין בקשתם להידחות."
ב- ע"א (חי') 4061/97 {חיים ישראלי ובניו נ' עובדיה הנרי, תק-מח 97(3), 1437 (1997)} נפסק מפי כב' השופט (נשיא אב"ד) מ' סלוצקי:
"4. בבקשה לרשות להתגונן, כל שעל המבקש להראות כי יש לו הגנה מתקבלת על הדעת.
בשלב זה יש להעמיד את תצהיר המבקש בחזקת אמת ולבדוק אם הראה בתצהירו הגנה אפשרית.
אין חולק כי כל אחד מהשיקים הוא עילה בפני עצמה, המנותקת ונפרדת מעסקת היסוד שעל-פיה הוצאו השיקים. בהספקת מפלסת פגומה, בצורה כה יסודית, הפר המשיב הפרה יסודית את חוזה המכר, ועקב כך גרם למערערת נזק, הגבוה מסכומי ההמחאות נשוא בקשת הבצוע, כמפורט בחוות הדעת, שנמסרו בתמורה למפלסת. נזק זה גרם לביטול העסקה על-ידי המערערת. יש לראות בנסיבות אלה כשלון תמורה ובבחינת הגנה מוכרת, המצדיקה מתן רשות להתגונן..."
6. השפעת הטענה של "אי-אחיזה כשורה" על קבלת רשות להתגונן
טענה נפוצה אחרת היא כי התובע חסר תום-לב, שכן, נטל את השיקים כאשר היה מודע כי מהשיקים לא ניתן להיפרע וכי בעת נטילת השיקים לא ניתנה תמורה למבקש וכי ידע כי מעולם לא נפגש עם המבקש.
טענה אחרת היא, כי חזקת התובע בשיקים נגועה בחוסר תום-לב ביודעו כי השיקים הינם לביטחון בלבד וכי אין להיפרע מהשיקים שכן התנאי עדיין לא התקיים.
ב- בר"ע (חי') 3138/96 {בנק הפועלים בע"מ נ' מנהל שנאן כפר חורפיש, תק-מח 96(3), 528 (1996)} נבחנה השאלה מה מקומה של טענת האוחז כשורה המבקש לביצוע שטר או שיק בכל הנוגע לשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן?
בעניין זה נקבע כי פלוגתאות של הוכחת טענת הגנה מזה והוכחת מתן ערך בתום-לב מזה - אינן ניתנות להכרעה על יסוד התצהיר ומחייבות דיון בדרך הרגילה. אם גילה תצהיר הנתבע הגנה לכאורה, זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן, ואילו השאלה אם הגנתו נדחית בפני זכותו העדיפה של אוחז כשורה - שאלה זו יברר בית-המשפט במהלך בירור המשפט. בשלב הדיון בבקשה לרשות להתגונן אין דנים בשאלה אם התובע אוחז בשטר כשורה או לא.
ד' בר אופיר {שם} גורס בספרו כי קיימת התייחסות לשאלה מה מקומה של טענת האוחז כשורה המבקש לבצע שטר או שיק, בכל הנוגע לשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן:
"ייתכן שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו כלפי הנפרע, יזכה התובע בפסק-דין לאחר הדיון, מכיוון שהוא אוחז כשורה ולפיכך נקיה זכותו מכל פגם בזכות הקניין של קודמו כאמור בסעיף 37(2) לפקודת השטרות.
אולם, בשאלה זו לא ידון בית-המשפט בשלב מוקדם זה של בירור הבקשה, אלא יניח אותה להכרעת בית-המשפט שידון בעניין, שכן הדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום-ליבו של התובע ומתן תמורה על-ידיו...."
ב- בש"א (ת"א-יפו) 176837/07 {שקית נייר וניילון בע"מ נ' ברדה בנימין, תק-של 2007(4), 27440 (2007)} קבע כב' השופט אהוד שוורץ כי "עניין אחיזה כשורה, ככלל אינו מתברר בשלב דיוני זה של הבקשת רשות להתגונן, ואם יש צורך לבררו, די בכך כדי להעניק את מתן הרשות להגן".
ב- ת"א (ת"א-יפו) 15181/03 {סגל יעל נ' קו התור הנדסה ובנין בע"מ, תק-של 2004(2), 6903 (2004)} קבע בית-המשפט כי "הלכה פסוקה היא כי בגדרי הדיון בהתנגדות, אין בית-המשפט בוחן אם התובע נהנה ממעמד של אוחז כשורה".
ב- המ' 645/62 {מאירמן נ' נבון, פ"ד יז 996 (1963)} קבע בית-המשפט כי "בשלב זה, בו אין אנו דנים אלא בשאלה אם רשאי הנתבע להתגונן, אנו שואלים: האם הראה הנתבע הגנה לכאורה בה יכול היה להתגונן מפני תביעתו של הנפרע אשר נטל ממנו את השיק. ייתכן, שגם אם יוכיח הנתבע את הגנתו, יזכה התובע אחר הדיון בפסק-דין, הואיל והוא אוחז כשורה ולפיכך נקייה זכותו מכל פגם בזכות הקניין של קודמו, כאמור בסעיף 37(2) לפקודת השטרות. אולם בשאלה זו לא ידון בית-המשפט בשלב מוקדם זה אלא יניח אותה להכרעת בית-המשפט שידון בעניין, שכן הדבר מחייב גביית עדות להוכחת תום-ליבו של התובע ומתן תמורה על ידו..." {ראה גם ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובניין בע"מ נ' מ' אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4), 229 (1965)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עקרונות יסוד בהליך "סדר דין מקוצר"