botox

הצגה לפירעון והצדק לאיחר בהצגה לפירעון ולאי-הצגה

1. כללי
סעיף 44 לפקודת השטרות, קובע כדלקמן:
"44. (תיקון: התשל"ג)
הצגה לפירעון
(א) בכפוף להוראות הפקודה, צריך להציג שטר לפירעון כראוי, לא הציגוהו, המושך והמסב מופטרים.
כללים
(ב) השטר הוא מוצג לפירעון כראוי אם הוצג לפי כללים אלה:
(1) שטר שאיננו בר-פירעון עם דרישה, יש להציגו ביום שחל זמן פירעונו;
(2) שטר שהוא בר-פירעון עם דרישה, יש להציגו, בכפוף להוראות הפקודה, תוך זמן סביר לאחר הוצאתו, כדי להחיב את המושך, ותוך זמן סביר לאחר הסבתו, כדי להחיב את המסב. כשבאים לקבוע מהו זמן סביר, יש לשים לב לטיבו של השטר, למנהג הסוחרים לגבי שטרות מעין זה ולעובדות של המקרה המיוחד; ולעולם שטר שהוא בר-פירעון עם דרישה יש להציגו לפירעון תוך שישה חודשים לאחר תאריכו, או תוך זמן קצר יותר שהיתנוהו המושך או המסב, או תוך זמן ארוך יותר שהיתנהו המושך ושלא יעלה על שנים-עשר חודשים.
מהו הזמן
(ג) ההצגה תהיה על-ידי האוחז או על-ידי אדם הרשאי לקבל פירעון בשמו, בשעה סבירה של יום עסקים, במקום הנכון כמוגדר להלן, לפני האדם הנקוב בשטר בתור פורע, או לפני אדם הרשאי לפרעו בשמו או לסרב בשמו לפרעו, אם אפשר בשקידה סבירה למצוא באותו מקום את האדם האמור.
מהו המקום
(ד) השטר הוא מוצג במקום הנכון אם הוצג לפי כללים אלה:
(1) כשמקום הפירעון פורש בשטר, והשטר הוצג באותו מקום;
(2) כשמקום הפירעון לא פורש בשטר, אבל יש בו מענו של הנמשך או של הקבל, והשטר הוצג שם;
(3) כשאין בשטר שום מקום פירעון ושום מען, והשטר הוצג במקום עסקו של הנמשך או של הקבל אם המקום ידוע, ואם לאו - במקום מגוריו הרגיל אם המקום ידוע;
(4) בכל מקרה אחר - אם הוצג השטר לפני הנמשך או לפני הקבל, בכל מקום שאפשר למצאו שם, או במקום עסקו או מגוריו הידועים לאחרונה.
(ה) הוצג השטר במקום הנכון ולאחר שקידה סבירה לא היתה אפשרות למצוא שם אדם הרשאי לפרוע את השטר או לסרב לפרעו, אין צורך בהצגה נוספת לפני הנמשך או הקבל.
שני נמשכים או יותר
(ו) שטר שנמשך על שנים או יותר שאינם שותפים, או שקובל על שנים או יותר שאינם שותפים, ולא פורש בו מקום פירעון, יש להציגו לפני כולם.
מת הנמשך או הקבל
(ז) מת הנמשך או הקבל, ולא פורש בשטר מקום פירעון, יש להציגו לפני נציג אישי, אם יש כזה ואם ניתן למצוא אותו בשקידה סבירה.
בי-דואר
(ח) מקום שניתן לפי הסכם או לפי הנוהג להציג את השטר על-ידי בי-דואר, הצגתו בדרך זו מספקת.
הצגה על-ידי בנק בדואר רשום
(ט) מקום שאוחז השטר הוא בנק, יראו את ההצגה עשויה כראוי, אם נמסרה בדואר רשום הודעה מאת הבנק הדורשת את פירעון השטר במשרד הבנק."
סעיף 45 לפקודת השטרות, קובע כדלקמן:
"45. הצדק לאיחור בהצגה לפירעון ולאי-הצגה
(א) היה הגורם לאיחור נסיבות שאין לאוחז שליטה עליהן ואין לתלותן בהזנחתו או בהתנהגותו שלא כהוגן או ברשלנותו, הרי זה הצדק לאיחור בהצגה לפירעון; פסקה פעולתו של גורם האיחור יש להציג את השטר בשקידה סבירה.
(ב) פוטרים מהצגה לפירעון:
(1) מקום שאי אפשר לבצע הצגה כדרוש בפקודה אף לאחר שקידה סבירה; העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו;
(2) מקום שהנמשך הוא אדם בדוי;
(3) כלפי המושך - מקום שהנמשך או הקבל אינו מחוייב, בינו לבין המושך, לקבל עליו את השטר או לפרעו, ואין למושך כל יסוד להניח שהשטר ייפרע כשיוצג;
(4) כלפי מסב - מקום שהשטר קובל או נעשה בתור טובה לאותו מסב, ואין לו כל יסוד לצפות שהשטר ייפרע כשיוצג;
(5) מקום שויתרו על הצגה, בפירוש או מכללא."
סעיף 74 לפקודת השטרות, קובע כדלקמן:

"74. הצגת שיק לפירעון (תיקון התש"ם)

בכפוף להוראות פקודה זו:

(1) שיק שלא הוצג לפירעון תוך זמן סביר לאחר התאריך הנקוב בו, או לאחר הוצאתו, לפי המאוחר מביניהם ובזמן ההצגה היה המושך או האדם שעל חשבונו משוך השטר זכאי, בינו לבין הבנקאי, לפירעון השיק והאיחור בהצגה גרם לו נזק ממשי, הריהו מופטר כדי שיעור הנזק, כלומר כדי השיעור שבו גדל נשיו מאת הבנקאי מכפי שהיה אילו נפרע השיק;

זמן סביר

(2) כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה המיוחד;

זכות האוחז כשהופטר המושך

(3) אוחז השיק שהמושך או האדם כאמור מופטרים ממנו, יהיה במקומם לנושה של הבנקאי כדי שיעור ההפטר ויהיה זכאי להיפרע ממנו את הסכום."

סעיף 44(א) לפקודת השטרות מחייב את אוחז השטר, "להציג שטר לפירעון כראוי", שאם לא יעשה כן, "המושך והמסב מופטרים" {ראה גם י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית) 227}.
פקודת השטרות הבחינה בין הצגתו של שטר, כאמור בסעיף 44 לפקודה, לבין הצגתו של שיק, כאמור בסעיף 74 לפקודה. הלכה למעשה, רואים אנו, כי חל בלבול לא קטן בהבחנה בין שטר חליפין רגיל לבין שיק בכל הקשור להצגה לפירעון והפטור מהצגתו. להלן יובהר נושא זה.
כאשר עסקינן בשטר חליפין רגיל, יחולו הוראות סעיפים 44(א) ו- (ב) לפקודה, לפיהן על אוחז שטר להציג לפירעון, אלא אם חל בעניינו הפטור הקבוע בסעיף 45 לפקודה. לעומת זאת, כאשר עסקינן בשיק, יחולו הוראות סעיף 74 לפקודה, לפיהם מושך שיק פטור, במקרה של איחור בהצגתו לפירעון, רק במקרה ולאחר שהוכיח לבית-המשפט, כי ניזוק מהאיחור בהצגה {ראה גם ת"א (י-ם) 13633/04 כהן דוד נ' שניר איריס, תק-של 2008(2), 10416 (2008); י' זוסמן ,שם, 350-349} וגם אז, פטור הוא בגובה הנזק שהוכיח.
ב- בש"א (ת"א-יפו) 158910/04 {מזל מזרחי ואח' נ' אבי שקורי, תק-של 2004(2), 14895 (2004)}קבע בית-המשפט:
"ב. הטענה כי השיק הוצג לפירעון לאחר שחלף זמנו פורטה כנדרש, ונתמכת אף באישור הבנק הנמשך לכאורה על גבי השיק עצמו {16.8.98}). היה על המשיב להציג השיק לפירעון בהיותו "שטר שאיננו בר-פירעון עם דרישה... ביום שחל זמן פירעונו" {ראו סעיף 44(ב) לפקודת השטרות נוסח חדש}. יום זה הינו ה - 15.11.97. לא הוצג השיק במועד, עומדת למושך טענה כי השיק לא הוצג לפירעון כראוי והוא מופטר {סעיף 44(א) שם}.
ההתנגדות מותרת בטענה זו בלבד."
י' זוסמן גורס בספרו {שם, 230-229}כי על-פי הוראות סעיפים 44(ט) ו- 88(ג) לפקודת השטרות, ניתנות לבנקים הקלות מסויימות בהצגה לפירעון של שטרות המוחזקים בידם. ואלה הם ההקלות:
1. "אין הבנק חייב להציג את השטר במקום הקבוע, אלא אם נשלחה לנמשך הודעה בדואר רשום, הרי זה כהצגה. ואם לא צורף להודעה העתק השטר {ואין נוהגים לצרפו}, צריך שיינתנו בה לנמשך כל אותן ידיעות שהצגה ממש היתה נותנת לו; יש איפוא לפרט בה את סכום השטר, זמן פירעונו ואת שמות המושך והנפרע."
2. "אין הבנק אחראי לכך, שההודעה תימסר בדיוק בזמן הפירעון שבו יש להציג את השטר בהתאם לסעיף 44(ב)."
3. "נשלחה ההודעה, חייב הנמשך להביא את הכסף למשרד הבנק ולשלם שם, מבלי להתחשב במקום הפירעון הקבוע בשטר."
2. על מושך השיק להוכיח כי ניזוק – סעיף 74(1) לפקודת השטרות
כאמור לעיל, כאשר עסקינן בשיק, יש לפנות להוראות סעיף 74 לפקודה, לפיהם, המושך יהיה פטור, רק אם הצליח להוכיח לבית-המשפט כי הוא ניזוק על-ידי אי-הצגת השיק לפירעון או על-ידי איחור בהצגתו {ע"א 324/84 חברת פישל איזמן ובניו בע"מ נ' אוריאלי, פ"ד מא(2), 421 (1987)}.
ב- בש"א (רמ') 1978/07 גולדברג דוד נ' השלושה בע"מ, תק-של 2007(3), 20394 (2007)} קבע בית-המשפט "כי אין ממש בטענה כי השיק הנדון הוצג לפירעון באיחור. המבקש עצמו מציין כי הצגת השיק לפירעון נעשתה 'ביום האחרון האפשרי להגשתו לפירעון בבנק'. משמע, גם לטענת המבקש השיק הוצג לפירעון במסגרת התקופה בה ניתן היה להציגו לפירעון".
יוער כי אם ההצגה המאוחרת גרמה נזק למושך השטר, אזי מופטר המושך, וכפועל יוצא, גם הערב מופטר עד כדי שיעור הנזק {בש"א (רמ') 1014/07 אדמוב עודד נ' שלום אליהו, תק-של 2007(3), 11840 (2007)}.
נזק כאמור מתרחש רק אם הבנק הנמשך נקלע להליכי פירוק ולכן ההצגה המאוחרת לפירעון גרמה נזק למושך, שאלמלא ההצגה המאוחרת השיק היה נפרע על-ידי הבנק {ראה גם דברי י' זוסמן, שם, 350}.
לעניין זה, קבע כב' השופט י' ברלינר ב- ע"א (מחוזי-חי') 4202/99 {ישראל מלמוד ובניו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2000(1), 29587 (2000)} כי "ההנחה {הגלומה בחובת האוחז להציג את השיק לפירעון תוך זמן סביר - הוספת המחברים} היא שעקב האיחור בהצגת המסמך, יקשה על מושך שפרע את השטר לחזור אל הנמשך. ואולם, לגבי שיק יש להניח כי הבנק הנמשך איתן מבחינה פיננסית, והאיחור בהצגת השיק אינו גורם נזק למושך. משום כך, המושך יהיה פטור רק אם יוכיח כי האיחור גרם לו נזק, כגון, שהבנק נקלע לחדלות פירעון ותשלום לאוחז לא יאפשר למושך לחזור אל הבנק".
גם ההפסד עקב שמירת הכסף באופן נזיל, בחשבון הבנק הנמשך, בתקופת האיחור בהצגת השיק לפירעון, יכול לבוא בגדרו של הנזק.
הפטור הקבוע בסעיף 74 לפקודת השטרות, מותנה בכך שבזמן הצגת השיק לפירעון בבנק, היה המושך זכאי, ביחסים בינו לבין הבנק, לפירעון השיק. במקרה ובמועד בו הוצג השיק לפירעון היה המושך במעמד של לקוח מוגבל, בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי, ניתן יהא לקבוע כי ביחסים בינו לבין הבנק הנמשך - המושך, לא היה זכאי לפירעון השיק {ראה גם ת"א (ת"א-יפו) 52291/05 עמירון סי טי נ' פישר יצחק ואח', תק-של 2007(2), 27153 (2007)}.
בתי-המשפט עסקו בשאלה האם הנזק הקבוע בסעיף 74 לפקודה, מוגבל לנזק שביחסים בין המושך לבין הבנק הנמשך או שמא ניתן לקחת בחשבון גם נזקים שנגרמו למושך, ביחסים שבינו לבין הנפרע.
ב- ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1), 304 (1979)} טענה המושכת כי עקב האיחור בהצגת השיק לפירעון "מתבטא" שיעור נזקה של המערערת "בכל סכום השיק". בית-המשפט לא שלל טענה זו, וקבע כי טענה זו צריכה ראיה.
ב- ע"א 324/84 חברת פישל איזמן ובניו בע"מ נ' חגי אוריאלי ואח', פ"ד מא(2), 421 (1987)} קבע בית-המשפט כי "בכל הנוגע לתקופת שישה החודשים מאז משלוח השיק שלא נגבה על-ידי הקונים, הכול מסכימים, כי טעות נפלה אצל הערכאה הראשונה, כשראתה בסעיף 44(ב) של פקודת השטרות (נוסח חדש) מקור להתייחסות מיוחדת בתקופה זו. סעיף זה דן בשטר חליפין שזמן פירעונו לפי הדרישה, ואילו לנו עניין בשיק, שעליו חל סעיף 74. את שניהם חובה להציג לפירעון תוך זמן סביר. אם השטר לא יוגש תוך שישה חודשים, יהיו המושך והמסב פטורים. אך אם השיק לא יוצג תוך זמן סביר, שלא הוגדר בפקודה, המושך יהיה פטור רק אם ניזוק למעשה על-ידי אי-ההצגה או האיחור בהצגה. אם איחר האוחז בהצגה והבנק פשט את הרגל כשכספו של המושך בידו, יהיה המושך פטור, שאחרת ייצא נפסד. הפסד זה מטילים על האוחז, כי הוא שגרם לו באיחורו".
ב- בש"א (כ"ס) 1801/04 {בינקוביץ דן ואח' נ' שר-דר (ר.ס) בניה ופתוח, תק-של 2005(1), 2925 (2005)} קיבל בית-המשפט את בקשת הרשות להתגונן. עוד ציין בית-המשפט כי השאלה האם הנזק המדובר בסעיף 74 לפקודת השטרות, מוגבל אך ורק לנזק ביחסים שבין המושך לבין הבנק הנמשך, או שמא ניתן לקחת בחשבון גם נזקים שנגרמו למושך, ביחסים שבינו לבין הנפרע, לא הוכרעה, והאפשרות של נזק, כתוצאה ממערכת היחסים שבין המושך והנפרע לא נשללה, לא ב- ע"א (מחוזי-חי') 4202/99 {ישראל מלמוד ובניו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2000(1), 29587 (2000)} ולא ב- ע"א 425/78 {המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1), 304 (1979)}.
ש' לרנר גורס בספרו {דיני שטרות (תשנ"ט-1999) 302-301} כי "חתימת המושך על השטר היא התחייבות לשלם את הסכום הנקוב בו לאוחז, אם הנמשך לא ישלמו. לפיכך, הצגה ראויה לפירעון והודעת-חילול, מהווים תנאי מוקדם לחבות המושך. לעניין זה מבחין הדין בין שיק לבין שטר חליפין. על האוחז להציג שטר חליפין בר-פירעון עם דרישה, תוך זמן סביר, ואם לא עשה כך מופטר המושך מחבותו השיטרית. ההנחה היא שעקב האיחור בהצגת המסמך, יקשה על מושך שפרע את השטר לחזור על הנמשך. ואולם, לגבי שיק יש להניח כי הבנק הנמשך איתן מבחינה פיננסית, והאיחור בהצגת השיק אינו גורם נזק למושך. משום כך, המושך יהיה פטור רק אם יוכיח כי האיחור גרם לו נזק, כגון, שהבנק נקלע לחדלות פירעון ותשלום לאוחז לא יאפשר למושך לחזור אל הבנק".
כלומר, מושך השיק לעולם איננו מופטר מחיוב השיק, אלא כדי שיעור הנזק שנגרם לו, כתוצאה מהצגת השיק באיחור, אם בכלל נגרם לו נזק {ראה גם ש' לרנר, שם, 302}.
ב- ת"א (י-ם) 6154/99 {בנק הפועלים נ' חזן דודי ואח', תק-של 2006(3), 11994 (2006)} קבע בית-המשפט כי "במקרה דנן, הנתבע לא טען כלל מה הנזק שנגרם לו, וממילא לא הוכיח כל נזק. בנוסף, מדובר בשיק שהוסב לבנק במועד פירעונו, הוחזק בבנק כבטוחה, ויש לבנק זכות עכבון לגביו, על-פי ההסכם בין הבנק ללקוח, בעת פתיחת החשבון. לכן, בשים-לב לנוהג הבנקאי ולנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ומכיוון שהבנק לא הצליח לגרום לסילוק יתרת החובה בחשבון, והפעילות בו הופסקה (שהרי המיזם קרס והתמוטט), הוא היה רשאי לממש זכותו ולאכוף פירעון השיק. בנסיבות אלה, ניתן להגיע למסקנה, שהצגת השיק לפירעון נעשתה תוך זמן סביר".
ב- בש"א (רשל"צ) 4538/03 {ורד ראובן ואח' נ' רמ"ך שרותי הסעות בע"מ, תק-של 2004(2), 15453 (2004)} קבע בית-המשפט כי "בענייננו, לא נטען, כי מחמת האיחור בהצגת השיקים לפירעון משך פחות מחצי שנה, נגרם למבקש נזק או השתנה מצבו לרעה". לפיכך, "אין מקום לקבל טענה זו ואין לומר כי המבקש פטור" מפירעון השיקים.
ב- ש"א (ת"א-יפו) 141196/02 {מרדכי ליבוביץ נ' קלינטון סחר בינלאומי, תק-של 2003(1), 18621 (2003)} קבע בית-המשפט כי "הצגה ראויה לפירעון והודעת-חילול, מהווים תנאי מוקדם לחבות המושך על-פי שטר חליפין. יחד עם זאת, מקום ששטר החליפין הוא שיק, אזי קיימת הוראה מיוחדת, היא הוראת סעיף 74 לפקודת השטרות, לפיה המושך יהיה מופטר רק אם יוכיח שאי-הצגת השיק לפירעון גרמה לו נזק, כגון, שהבנק נקלע בינתיים לחדלות פירעון, ואם המושך ישלם את השיק לאוחז, הוא לא יוכל לחזור על הבנק {ראה ש' לרנר, שם, 302. ראה גם י' זוסמן, שם, 350-349}. כאן לא טען המבקש כי אי-הצגת השיק לפירעון גרמה לו נזק כלשהו. כמו-כן, בנק לאומי - עליו משוך השיק - אינו חדל פירעון. לפיכך, אין ממש בטענה בדבר אי הצגת השיק לפירעון",
י' זוסמן, גורס בספרו {שם, 228}, כי "המושך אינו מופטר מחמת איחור בהצגה אלא אם ניזוק על-ידי כך למעשה (סעיף 74 לפקודה)".
ב- תא"מ (שלום חי') 10229-11-09 {פרחי הכפר בע"מ נ' יפעת סלע, תק-של 2010(4), 20880, 20883 (2010)} טענה הנתבעת כי פרק הזמן שחלף בין מועד מתן ההמחאות למועד הגשתן להוצאה לפועל הינו ארוך מאוד {6 שנים}, וחורג בהרבה מהמועד הקבוע בסעיף 44 לפקודת השטרות ודי בכך כדי לפטור את הנתבעת מלפרוע את השטרות.
כב' השופטת עדי חן-ברק דחתה טענה זו של הנתבעת וקבעה כי סעיף 74 לפקודת השטרות מלמדנו כי העובדה שהמחאה לא הוצגה תוך זמן סביר, אינה מפטירה את המושך אלא אם נגרם לו נזק עקב האיחור בהצגה.
במקרה דנן, הנתבעת לא הראתה מהו הנזק שנגרם לה, אם בכלל, ומכאן שהאיחור בהצגת השיקים אינו מפקיע אותם ולא פוגע בחובת המושך לפרוע את השיק, כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות הרגילה המתחילה להימנות ממועד הפרעון הנקוב בשיק. התביעה התקבלה.

2.1 רמת ההוכחה
נזק שנגרם עקב איחורו של האוחז בהצגת השטר לפירעון הינו נזק מיוחד, אשר יש להוכיחו, ככל נזק אחר, בראיות מפורטות ומהימנות {ת"א (י-ם) 2058/03 טוויטו יעקב נ' מפעלי דגן אלעד תעשיות בע"מ ואח', תק-של 2007(1), 19658 (2007); ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן. חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1), 304 (1979)}.
3. "זמן סביר"
3.1 "זמן סביר" – סעיף 44(ב)(2) לפקודת השטרות
הגדרתו של "זמן סביר", תלויה, בין היתר, בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. י' זוסמן, גורס בספרו {שם, 228} כי הפקודה קובעת תקופה מכסימלית: 6 חודשים מתאריך (הוצאת) השטר. ובנוסף, כי הכלל כאמור, "יפה גם לגבי המסיבים של שיק לפי סעיף 73. כאן טבעו של המסמך מחייב הצגתו תוך זמן קצר, כי השיק מכוון לתשלום מיידי".
3.2 "זמן סביר" - סעיף 74(2) לפקודת השטרות
סעיף 74(2) לפקודת השטרות קובע מהו זמן סביר. זאת ועוד. כשבא בית-המשפט להכריע בשאלה מהו "זמן סביר", עליו ליתן דעתו לטיב המסמך העומד מולו, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה המיוחד והקונקרטי, העומד בפניו.
כך לדוגמה, ב- ת"א (י-ם) 13623/06 {מרדכי מזרחי נ' שמואל ברוך ואח', תק-של 2007(4), 10252 (2007)} קבע בית-המשפט כי "עצם העובדה שהצדדים הסכימו כי השטר לא יפרע במשך שנים ארוכות גורמת לכך שהזמן שחלף עד מילוי השטר לא ייחשב בלתי-סביר. הוא הדין גם בטענת הנתבע לפיה השיק לא הוצג לפירעון תוך זמן סביר", כאמור בסעיף 74 לפקודת השטרות.
פקודת השטרות לא קבעה מהו "זמן סביר", אולם, בסעיף 74(2) לפקודה, התווה המחוקק מבחני עזר לתחימת ה"זמן הסביר", בקובעו כי "כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים-לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה המיוחד".
כאשר המדובר בשיקים שניתנו לאוחז, כשכר בעד עבודתו, ולא בשיקים שנמשכו לפקודת גוף מסחרי, אשר מטבעם לא מיועדים להישאר במחזור זמן רב {ראה גם ע"א 310/66 ישראל ניני נ' אריה רוכברגר , פ"ד כ(3), 697 700 (1966)}, פרק זמן של שבוע ימים בין קבלת השיקים לבין הצגתם לפירעון, הוא בגדר "זמן סביר" {ת"א (י-ם) 2058/03 טוויטו יעקב נ' מפעלי דגן אלעד תעשיות בע"מ ואח', תק-של 2007(1), 19658 (2007)}.
חשוב להדגיש, כי שאלת הסבירות של הזמן שחלף, הינה שאלה שבעובדה שכן, יש ומספר חודשים ייחשבו כפרק "זמן סביר" בנסיבות העניין, אך יש אשר פרק "הזמן הסביר" יעמוד על ימים או על שבועות אחדים בלבד .
גם אם בית-המשפט מגיע למסקנה כי המדובר בזמן "בלתי-סביר", עדיין אין בכך כדי להפקיע את השטר ולפגוע בתוקפו, אלא, לכל היותר, לפטור את המושך עד כדי הנזק שנגרם לו בגין האיחור {ראה גם דברי כב' השופט ש' אגרנט ב- ע"פ 515/75 צבי כץ נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(3), 673 (1976)}.
ב- בש"א (ת"א-יפו) 156787/06 {ט.ח.י. שיווק מזון בע"מ נ' אירנשטיין אברהם, תק-של 2006(4), 20252 (2006)} קבע בית-המשפט כי בענייננו, הוצג השטר לפירעון לאחר מספר שנים. לפיכך, בנסיבות העניין מועד הצגת השיק לפירעון מהווה טענת הגנה אפשרית, כאשר על הנסב יהא להראות בין היתר קיומו של הצדק בהתאם לסעיף 45(א) לפקודת השטרות.
ב- בש"א (ת"א-יפו) 177401/05 {טולר מנחם נ' נרקיס שלמה, תק-של 2006(1), 26006 (2006)} קבע בית-המשפט כי "לענייננו מועד הפירעון הנקוב בשיק הינו 25.03.04, כאשר השיק הופקד על-ידי המשיב ביום 27.04.05, דהיינו כעבור פרק זמן של כ-13 חודשים. אכן המדובר בפרק זמן ארוך ולא סביר להפקדת שיק, כל זאת כאשר אין בפני בית-המשפט פרטים באשר לעסקת היסוד. פרק זמן סביר להצגת שטר לפירעון כפי שנקבע בסעיף 44(ב)(2) לפקודת השטרות הינו שישה חודשים. במקרה זה חרג המשיב בצורה משמעותית מפרק הזמן הנקוב בדין. על רקע האמור לעיל, תינתן למבקש רשות להתגונן כנגד הפקדת 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית-המשפט תוך 30 יום מיום קבלת העתק מההחלטה".
3.3 קשרי מסחר – "זמן סביר"
ב- ת"א (ת"א-יפו) 182222/02{עופות גבריאלי (1991) בע"מ נ' חבושה רזי, תק-של 2006(4), 26495 (2006)} נדונה השאלה מהו "זמן סביר", שהיה על התובעת להציג את השיקים לפירעון, במקרה של סיום קשרי מסחר.
בית-המשפט קבע כי "מצופה מן התובעת, כי עם סיום יחסי העבודה עם הנתבע, תבדוק את יתרת החוב או יתרת הזכות שנותרה לנתבע, ותסגור איתו חשבון בהתאם". משלא עשתה כן, האמין הנתבע, כי לא נותרה לו כל התחשבנות עם התובעת, בין שמקורה ביתרת זכות ובין ביתרת חובה כלפי התובעת.
עם חלוף הזמן, ובאין כל דרישה מטעם התובעת בגין יתרת חוב של הנתבע כלפיה, לא בכתב ולא בעל-פה ולא בכל דרך אחרת לפיה יכול היה הנתבע ללמוד על טענות בדבר יתרת חוב שנותרה לו כלפי התובעת, רשאי היה הנתבע להמשיך ולהחזיק בידיעתו, כי לא חב דבר לתובעת, כמו שזו לא חבה לו דבר, עם סיום היחסים ביניהם.
על-כן, "לנתבע עומדת טענת הגנה, בהתאם לסעיף 74(1) לפקודת השטרות, ככל שהביא ראיה להוכיח את נזקו, שכן חובת הראיה בנקודה זו, מוטלת עליו... מן ההיבט של 'הצגת השיקים לפירעון כראוי', ניתן לסכם, כי נפל פגם בעניין זה אצל התובעת, אך אין בו כדי לפטור את הנתבע, אלא בשיעור הנזק שנגרם לו".
4. הצדק לאיחור בהצגה לפירעון ואי-הצגה
4.1 פטור מהצגה – שיכחה, בלבול
ב- ת"א (בית-שמש) 1008/05 {סוליקה בן יאיר נ' אלמוג בן שלום, תק-של 2005(4), 12175 (2005)} קבע בית-המשפט כי "הסיבה לאי-הצגתו כפי גרסת התביעה, שיכחה בשל בלבול עקב מות בעלה של התובעת - כשלעצמה אינה מהווה הצדק חוקי כמפורט בסעיף 45 לפקודה".
4.2 פטור מהצגה – ויתור בהתנהגות, מכללא
כאשר ברור שהשיק יחולל אם יופקד בבנק, ומושך השיק הודה בכך תוך שהוא מציע חלופות אחרות לפירעון השיק, ניתן לומר כי המושך, ויתר למעשה בהתנהגותו, ומכללא, על הצגת השיק שלא היה בכך כל תועלת וטעם. על-כן, ניתן לומר כי מתקיים פטור מהצגה לפירעון של השיק הנ"ל, כאמור בסעיף 45(ב)(5) לפקודת השטרות {ע"א 330/69 דואק נ' טואשי, פ"ד כג(2), 813 (1969). ב- ע"א (ת"א-יפו) 1477/06 סאיג אברהם נ' דוד מאיר ואח', תק-מח 2008(1), 1541 (2008)} הציע המשיב למערער חלופות אחרות לשיק והבטחה לסלקו, וידע שאין כל טעם בהצגת השיק שאם יוצג יחזור ממילא {ע"א 330/69 דואק נ' טואשי, פ"ד כג(2), 813 (1969); ע"א (ת"א-יפו) 1477/06 סאיג אברהם נ' דוד מאיר ואח', תק-מח 2008(1) 1541 (2008)}.
זאת ועוד. י' זוסמן גורס בספרו {שם, 231} כי הוויתור על הצגת השיק יכול להיעשות גם כאשר עבר זמן הפירעון של השיק, ומי שיודע שהשטר לא הוצג כהלכה ומבטיח לסלקו, רואים אותו כמוותר מכללא על הצגתו.
4.3 פטור מהצגה – חשבון מוגבל, ביטול הוראת פירעון והיעדר כיסוי מספיק
סעיף 45(ב)(3) לפקודת השטרות קובע כי בנק לא מחוייב לפרוע את השיק במצב שהחשבון מוגבל, ולמושכי השיק לא היה כל יסוד להניח שהשיק ייפרע כשיוצג. י' זוסמן גורס בספרו {שם, 235} כי בנק לא חייב לפרוע שיק אם אין למושך כיסוי עליו.
כל זמן שהחשבון מוגבל {יוער כי אנו סבורים כי לא רק שלא היתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אלא, לאור המגבלה בחשבון, אסור לבנק לעשות כן} לא ניתן למשוך ממנו שיקים, ומשכך לא היתה חובה על הבנק הנמשך, ביחסים בינו לבין המושך, לפרוע את השיקים, ולא היה למושך כל יסוד להניח כי השיקים יפרעו אם יוצגו במהלך תקופת ההגבלה, זאת לפי סעיף 45(ב)(3)(5) לפקודת השטרות שפוטרת במצב כזה את האוחז, מחובת הצגה של השיק לפירעון.
דין זהה במקרה ומושך השיק ביטל את הוראת הפירעון {ע"א 385/65 שינארוף נ' זניט, פ"ד כ(1), 346 (1966)} ובמקרה והשיק חולל מחמת הסיבה "אין כיסוי מספיק" (א.כ.מ) {ע"א 330/69 דואק נ' טואשי, פ"ד כג(2), 813 (1969)}.


4.4 פטור מהצגה - הליכי פשיטת רגל
ב- ת"א (חי') 12401/03 {הדר חברה לביטוח בע"מ נ' לקריף ארנון ואח', תק-של 2008(1), 18250 (2008)} קבע בית-המשפט כי "במקרה דנן מתקיימים התנאים הפוטרים את התובעת מחובת הצגת שטר החוב, שכן, כאמור, נתבע מס' 1 אישר בחקירתו הנגדית כי ננקטו בעניינו הליכי פשיטת רגל וכי בחודש 8/02 הוא ביקש צו כינוס נכסים. בנסיבות העניין, ובהתחשב במועד הגשת התביעה, 29.8.02, ממילא לא היתה חובה על הבנק לפרוע את שטר החוב."
4.5 "העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו"
ב- ת"א (ת"א-יפו) 19818/04 {שובייב יורי נ' ספוטניק רשת עיתונים ארצית בע"מ ואח', תק-של 2005(2), 20212 (2005)} קבע בית-המשפט:
"במקרה דנן, אין חולק כי השיקים לא הוצגו מעולם לפירעון. הם הוצאו מהבנק קודם שהגיע זמן פרעונם, ולא הופקדו מחדש לאחר מכן. התובע הסביר זאת בכך שלא היה טעם בהצגתם לפירעון משום שנרשם על השיקים כי הם מבוטלים {עמ' 26 לפרוטוקול}. תשובה זו אינה מועילה לו. סעיף 45(ב)(1) לפקודת השטרות קובע:
'העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו;'
די בכך כדי להביא לדחיית התביעה."
{ראה גם ע"א 115/72 יוחננוב נ' סולומון ואח', פ"ד כז(2), 684 (1973); ע"א 224/66 עירני ואח' נ' קריתי, פ"ד כ(4), 438 (1966); ע"א 273/63 הלר ואח' נ' קלינבוים, פ"ד יז 2966 (1963)}
ב- ת"א (שלום ר"ל) 5990/06 {גולנה שיווק וסחר בע"מ נ' עוף הבית בע"מ ניתן פסק דין, תק-של 2009(3), 23846, 23856 (2009)} קבע כב' השופט אורן שוורץ כי אין בידו לקבל את טענת התובעת כאילו בחלוף חצי שנה ממועד תאריך הפירעון היא פטורה מהצגת השיקים לפרעון בבנק, שכן אלה ממילא לא יכובדו {עקב האיחור בהצגתם}. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 45(ב)(1) לפקודת השטרות.
4.6 ניסוחו של כתב התביעה
י' זוסמן, גורס בספרו {שם, 227} כי "מאחר שאין המושך והמסיבים חבים אלא לאחר הצגה כראוי, ההצגה היא חלק עיקרי מעילת התביעה נגדם, ואוחז שלא פירש בכתב התביעה שלו שהשטר הוצג, לא הראה עילת תביעה נגד המושך או מסב השטר".
על אוחז השיק לציין בבקשה לביצוע שטר {כתב תביעה}, האם הוא פטור מהצגת השטר ואם לאו והאם יש בידו הצדק לאיחור בהצגה. עובדה זו מהווה עילת תביעה, שבלעדיה ייתכן ותביעתו תידחה שכן, אין בידו הסבר מדוע הציג את השטר באיחור, ולחילופין יש בידו הסבר מדוע פטור הוא מהצגת השטר.
יפים לעניין זה דברי י' זוסמן בספרו {סדר הדין האזרחי (מהדורה שישית) 139}:
"בנסחו את כתב התביעה, חייב פרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה... ועל הפרקליט לזכור, כי כל עובדה שלא נטענה בכתב התביעה, התובע לא יורשה להסתמך עליה ולהוכיחה בעת הבירור, ותביעתו תידחה..."

4.7 הימנעות מהצגת השיק וידיעה בדבר אי-פירעון השיק
ב- ת"א (שלום רח') 1311-07 {ארנה סלמאן נ' דוד סויסה, תק-של 2010(3), 55198 (2010)} נטענה הטענה כי יש לדחות התביעה מחמת העובדה כי השיק לא הוצג לפרעון. כב' השופטת שירלי דקל נוה, בקבלה הטענה ובדחייתה את התביעה קבעה כדלקמן:
מעיון בשיק עצמו עולה כי לא הוצג לפירעון בבנק, ולא יכול להיות על כך חולק. לפי סעיף 74 לפקודת השטרות יש להציג את השיק תוך זמן סביר לאחר הוצאתו, ואם לא הוצג לפירעון תוך זמן סביר, אין המושך פטור, אלא אם נגרם לו נזק עקב האיחור בהצגה.
הסייג המופיע בסעיף זה הינו לגבי זמן ההצגה ולא לגבי עצם חובת ההצגה. משלא הוצג השיק לפירעון, מופטר הנתבע מתשלום על-פי השיק, ודין התביעה השיטרית כנגדו להידחות {ראה גם ע"א 273/63 פנחס ואורי הלר נ' כרמלה קלינבוים, פ"ד יז 2966, 2970 (1963)}.
זאת ועוד. ידיעת הנתבע על אי-פירעון השיק, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין חובת ההצגה לפירעון.