סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• המצאת האזהרה
• התנגדות לביצוע שטר
• הסמכות המקומית והעניינית לדון בהתנגדות לביצוע שטר והדיון בה
• חקירה ראשית
• עקרונות יסוד בהליך "סדר דין מקוצר"
• שטר לביטחון
• אין חבות בלי חתימה, חתימה שזוייפה או שנחתמה שלא ברשות וחתימה בתוקף הרשאה
• תמורה בת-ערך
• שטר טובה או מיטיב
• אוחז כשורה
• חזקה על תמורה ותום-לב
• הצגה לפירעון והצדק לאיחר בהצגה לפירעון ולאי-הצגה
• הודעת-חילול, דין היעדר הודעה וחבותם של הצדדים
• שינוי השטר
• שטר בסדרה
• מניעות וההשתק השיפוטי בדיני שטרות
• טענת קיזוז
• דיני נזיקין בדיני שטרות
• התיישנותן של תובענות
• מסמך לא שלם או חתימה על-החלק
• ויתור מפורש
• התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?

התערבותה של ערכאת הערעור - אימתי?

1. כללי
בפרק זה נסקור בקצרה את ההלכה, ששבה וחוזרת בפסיקת בתי-המשפט, לעניין התערובתה של ערכאת הערעור.

תפקידה של ערכאת הערעור הינו לבחון האם ממצאי הערכאה דלמטה מעוגנים בחומר ראיות אמין, האם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות האם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין. הליכי הערעור נפתחים בקשר להחלטה שיפוטית מסויימת שניתנה על-ידי גוף או ערכאה משפטיים. במסגרת הערעור מתבצעת ביקורת שיפוטית על אותה החלטה {דברי כב' השופטת עירית הוד ב- ע"ר (שלום נצ') 10312-03-10 ראוף חנא נ' האגודה הלאומית לעזרת המיסיונרים הקתולים האיטלקיים, תק-של 2010(3), 77840, 77845 (2010)}.

אם כן, ערכאת הערעור בוחנת האם נפל פגם בהחלטה אשר לגביה הוגש הערעור ואין זה מתפקידה לדון בטענות הצדדים החורגות מטענות בנוגע להחלטה האמורה.

כלל ידוע הוא, כי התערבות ערכאת הערעור הינה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם ערכאת הערעור מוצאת כי המסכת העובדתית אשר נקבעה על-ידי הערכאה הדיונית או המסקנות שהוסקו על ידה הינן בלתי-סבירות ואינן מתקבלות על הדעת {ע"פ (מחוזי חי') 33487-06-10 הוועדה המקומית לתכנון גבעות אלונים נ' אבראהים עווד, תק-מח 2010(3), 12440, 12443 (2010)}.

רוצה לומר, כי אין דרכו של בית-משפט היושב כערכאת ערעור להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של בית-משפט קמא, אלא רק במקרים מיוחדים ובנסיבות חריגות בהן מסקנות הערכאה הראשונה מופרכות על פניהן, או לוקות בטעויות גסות, או יש בהן התעלמות מגורמים רלוונטיים שהיה בהם כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגיעה הערכאה הראשונה, ואין די בהעלאת תמיהות באשר לממצאים הנ"ל {ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2), 918, 924 (2001); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3), 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1), 225, 234 (1983)}.

לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם. נוכח דברים אלו, לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית.

ההלכה כאמור, תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם.

נדגיש כי כלל זה, של אי-התערבות, אינו הרמטי. במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בממצאים ובמסקנות של הערכאה הדיונית וזאת, בין היתר, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית, קביעותיה ומסקנותיה, היו מבוססים על שיקולים שבהיגיון, וכאשר ערכאת הערעור מוצאת, שנפל פגם ממשי בקביעותיה, כגון טעות בהסקת המסקנות מהראיות שהובאו, ייחוס משקל ראייתי שגוי לראיה מסויימת וכיוצא בזה {ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2), 661 (1978); ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1), 594 (1990); ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1), 661 (1993); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי, תק-על 98(2), 1235 (1998); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5), 779 (2002)}.

אם כן, שלושה טעמים עומדים ביסודה של הלכה לפיה בית-משפט שלערעור לא יתערב בממצאים שבעובדה {ע"פ 10166/09 פלונית (המערערת בע"פ 10166/09 והמשיבה שכנגד בע"פ 10161/09) נ' מדינת ישראל (המשיבה בע"פ 10166/09 והמערערת שכנגד בע"פ 10161/09), תק-על 2010(4), 278, 287 (2010)}: הטעם הראשון הוא השליטה והבקיאות שיש לערכאה הדיונית בחומר הראיות על כל דקויותיו; הטעם השני מקורו ביתרון שממנו נהנית הערכאה הדיונית, שראתה את העדים, שמעה אותם והתרשמה מהם באופן ישיר ובלתי-אמצעי; הטעם השלישי הוא הניסיון השיפוטי של שופטי הערכאה הדיונית בהערכת מהימנותם של עדים, כמי שנדרשים לשאלות של מתן אמון כעניין של יום ביומו {ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 625, 632 (2004); מ' קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות עדים" הפרקליט לה 407 (1983)}.

ישנם מקרים, בהם התערבות בממצאיה של הערכאה הראשונה, כמו גם במסקנות המשפטיות שהסיקה מהעובדות שהיו בפניה, תהיה ראויה מקום שתידרש על מנת לעשות משפט צדק {ע"א (מחוזי חי') 20108-09-09 מוסטפא ענבר, נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון, תק-מח 2010(3), 16046, 16048 (2010); ע"א 5656/93 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' מ. גביע בע"מ, תק-על 97(2), 550 (1997)}. דבר זה ייעשה רק במקרים חריגים בהם נראה כי בפסק-דינה של הערכאה הדיונית נפלה טעות עקרונית היורדת לשורש הדברים בהערכת העובדות שעלו מחומר הראיות, או כאשר המסקנה שהסיקה מן העובדות שהוכחו ומהראיות אינה עומדת במבחן ההגיון.

2. התערבות ערכאת הערעור - שאלות מקצועיות וחוות-דעת מומחה
הדברים שנאמרו לעיל, מקבלים משנה-תוקף כאשר עסקינן בשאלות מקצועיות ובעדויות מומחים שהגישו את חוות-דעתם לבית-המשפט ונחקרו במשך שעות, ולעיתים אף ימים, על דוכן העדים לגבי עמדתם.

לבית-משפט קמא, במקרה זה, מתאפשרת הסתכלות על דרך בחינת החומר המקצועי, התרשמות ישירה מהמומחים, התייחסותם להיבטים השונים של הסוגיה שבפניהם, אופן בדיקתם והדרך שבה גיבשו מסקנותיהם.

לפיכך, מקום שבו בחרה הערכאה הדיונית לבכר חוות-דעת מומחה אחת על פני האחרת, בשאלות מקצועיות או בשאלות שברפואה, תימנע בדרך-כלל ערכאת הערעור מלהתערב בהכרעתה {ע"פ 6131/01 מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2), 24, 30 (2001); ע"א 10776/06 מנחם בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, תק-על 2009(3), 4282 (2009); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ (ע"א 6540/05) נ' אברמוביץ' אבנר, תק-על 2008(4), 2218, 2219 (2008); ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו, תק-על 2007(4), 3040 (2007)}.

ב- ע"א (מחוזי ת"א) 1851/08 {כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עם שלם יחיאל, תק-מח 2010(4), 2001, 2006 (2010)} קבע בית-המשפט כי קביעת הנכות הרפואית והתפקודית, נתונה, ככלל, לערכאה הדיונית, ששומעת את המומחים הרפואיים ואת שאר העדים, ומתרשמת מהם באופן ישיר, וקובעת ממצאים על בסיס התרשמות זו, וככלל ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות אלה. נטיית ערכאת הערעור להתערב בממצאים המבוססים על העדפת חוות-דעת מומחה אחת על-פני השניה מצומצת עוד יותר.