מזונות מן העזבון בבית-המשפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- מבוא
- סדרי דין בתביעה למזונות מן העזבון
- הזכות למזונות
- גדרי הזכות למזונות
- הוצאות הכשרה למשלח יד
- קביעת המזונות
- בקשה לקביעת המזונות
- דרכי סיפוק המזונות
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות
- סדר העדיפות בין הזכאים
- עסקאות בזכות למזונות
- סדר עדיפות בין חובות העזבון
- בירורם וסילוקם של חובות
- מועד החלוקה
- נושא החלוקה
- שמירת דיני משפחה
- אפוטרופסות לענייני משפחה
- שיפוט בתי-דין דתיים
- מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני
- פסיקת בתי-המשפט
הזכות למזונות
סעיף 56 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"56. הזכות למזונות
הניח המוריש בן זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על-פי דין ובין בירושה על-פי צוואה."
המחוקק החיל את דין המזונות מן העזבון, הן במקרה של ירושה על-פי דין והן במקרה של ירושה על-פי צוואה.
ככלל, עזבונו של אדם צריך לשמש קודם לסיפוק צרכי הזכאים למזונות, ורק מה שנשאר לאחר סיפוק הצרכים - מחולק בין היורשים. המחוקק ריסן את חופש ההורשה בקביעת מוסד המזונות מן העזבון.
המגמה הסוציאלית, שבמזונות מן העזבון, דורשת לבחון את צרכי התלויים במקום את רצון המוריש.
המזונות אינם עניין פרטי, שאדם יכול לוותר עליהם על דעת עצמו. זכויות התלויים עדיפים על זכויות היורשים, ואין מניעה שהעזבון עד תומו ישמש לסיפוק המזונות.
המזונות הם חוב מחובות העזבון, אולם כדי "לא לנעול דלת בפני לווין" חובות עזבון אחרים קודמים לחוב המזונות {ראה סעיף 104(ד) לחוק הירושה); ת"ע (ת"א) 3300/99 מחפוד נעמי נ' עזבון המנוח מחפוד עובדיה, תק-מש 2000(1), 274 (2000)}.
כדי לזכות במזונות מן העזבון, יש להיכלל ברשימת הזכאים למזונות המוגדרת בסעיף 56 לחוק הירושה. נדגיש כי הרשימה היא רשימה סגורה וכוללת: בן זוג, ילדים והורים. המונח "בן זוג" מאפשר שוויון בין בעל לאישה, ופסיקת מזונות גם לאלמן.
על-פי סעיף 56 לחוק הירושה, בראש הסולם עומד בן הזוג. לעניין זה נעיר כי המחוקק אינו מתנה זאת במיסוד קשר הזוגיות על דרך הנישואין {ת"ע (נצ') 541/08 כ.ש. נ' כ.א. ואח', תק-מש 2010(3), 85 (2010)}.
כדי לזכות במזונות מן העזבון התובע צריך גם לעמוד במבחן "הנזקקות" של חוק הירושה. אם התובע אינו עומד בנטל ההוכחה של נצרכותו - דין התביעה להיכשל {ראה הוראות סעיפים 56 ו- 59 לחוק הירושה; ע"א 616/87 אנגלמן נ' אנגלמן, פ"ד מז(1), 621 (1993); ע"א 632/89 לירז סעדון (קטין) נ' עזבון המנוח ג'ורג' סעדון ז"ל, תק-על 90(3), 681 (1990)}.
בסעיף 56 לחוק הירושה, ריסן המחוקק הישראלי את חופש ההורשה בקביעת מוסד המזונות מן העזבון, על פיו כאשר המצווה לא דאג לבני משפחתו במידה מספקת בצוואה, ניתן לפסוק להם מזונות מהעזבון.
המגמה הסוציאלית במזונות מן העזבון דורשת לבחון את צרכי התלויים במקום את רצון המוריש. זכויות התלויים עדיפות על זכויות היורשים ואין מניעה שהעזבון עד תומו ישמש לסיפוק המזונות {עז' (חי') 192/98 אנג'לה חיימוביץ נ' עזבון המנוח יעקב חיימוביץ, תק-מש 2001(3), 313, 315 (2001)}.
אם-כן, מוסד המזונות מן העזבון מהווה "מעין חקיקה סוציאלית". "בני המשפחה זכאים למזונות מן העזבון רק אם הם נצרכים, במקרה שאינם נצרכים, המוריש רשאי להעביר את כל רכושו לאחר" {ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (ירושלים, התשנ"ב), 28 (להלן: "ש' שילה פירוש לחוק הירושה"); עז' (חי') 192/98 אנג'לה חיימוביץ נ' עזבון המנוח יעקב חיימוביץ, תק-מש 2001(3), 313, 315 (2001)}.
סעיף 56 לחוק הירושה נוקט לשון "זקוקים למזונות", ורק אלה הזקוקים גם הופכים לזכאים.
בבדיקה של שאלת הזכאות מונחה בית-המשפט על-ידי הקווים המדריכים, שהותוו בסעיף 59 לחוק הירושה, אשר כעולה מנוסחו אינו מתייחס רק לקביעת מידתם של המזונות אלא גם לקביעת הזכות כשלעצמה.
בקריאת המילים "קביעת הזכות למזונות", כמובא ברישא לסעיף 59 לחוק הירושה, יש לתת את הדעת להקשר הכללי, ובין היתר, לנקודת המוצא המשפטית, כפי שהוצגה בסעיף 56 לחוק הירושה.
מכאן, כי המילים "קביעת הזכות למזונות" מקפלות בתוכן גם את ההחלטה, אם בן המשפחה זקוק למזונות, ורק בעקבות התשובה לשאלה זאת, קמה ועולה הזכות למזונות.
הסדר המזונות מן העזבון הינו קוגנטי כמצוות הוראת סעיף 65(א) לחוק הירושה.
הוראת הצוואה שקויימה, בה נקבע שהתובעים לא יירשו דבר - בת-משמעות רק בהתייחס לירושה ולא למזונות מן העזבון, ואפילו היתה הוראה זו גם לעניין מזונות - דינה על-פי חוק הירושה בטלות.
מאפיין זה תומך בגישה הרואה במזונות מן העזבון תחליף שיריון, וזכות עצמאית, שאינה המשך של המזונות מן החיים {עז' (ת"א) 7792/00 תומר פרקר (קטין) נ' עזבון המנוח רפאל פנחס, תק-מש 2001(3), 61 (2001)}.
חוק הירושה מגביל את הגיל שבו יהיה הזכאי לקבל מזונות מן העזבון. המזונות ניתנים לילדי המוריש עד גיל 18 שנה, ובנסיבות מתאימות גם לתקופה עד גיל 23 {ראה סעיפים 57(א)(2) ו- 57(א)(3) לחוק הירושה}.
לעומת זאת, במזונות "רגילים" {שאינם מזונות מן העזבון} הכלל הוא כי בית-המשפט פוסק מזונות לזכאי עד לגיל 18 שנה. יחד-עם-זאת, היה והתובע מבקש - במסגרת כתב תביעתו - לקבל מזונות גם בתקופת שירותו הצבאי - בית-המשפט ייעתר לבקשתו וישית על הנתבע לשלם לו - בתקופת שירותו הצבאי - סך כספי השווה לשליש מן המזונות שנקבעו לו עד לגיל 18 שנה.
את "מבחן הנזקקות" הקבוע בסעיף 56 לחוק הירושה יש לפרש בצמצום וזאת מתוך גישה שיש לצמצם את הפגיעה ברצונו של המוריש, שאינו עוד בחיים, ושהורה להוריש את העזבון ליורשים שקבע שכן, בניגוד לתביעת מזונות מן החיים {שעילת התביעה הינה מכוח הדין האישי של החייב}, תביעה מן העזבון מהווה "מעין חקיקה סוציאלית", שעילתה חוק הירושה, וקבלתה מהווה חריג לכלל על פיו רצון המצווה הוא המכריע {ראה גם ת"ע (משפחה חי') 4022/06 ש. ע. ג. נ' ג. ס., תק-מש 2011(2), 684, 695 (2011); עז' (משפחה ת"א) 103520/05 פלונית נ' עזבון המנוח ד. כ. ז"ל על-ידי היורשת: אלמונית, תק-מש 2008(1), 463, 466 (2008)}.
תנאי מוקדם לקבלת מזונות הוא ההזדקקות למזונות מצד המבקש. מי שתובע מזונות מן העזבון חייב להראות שהוא זקוק להם.
בית-המשפט חייב לתת דעתו על שני עניינים מצטברים: האחד, האם המבקש נכלל בגדר הזכאים למזונות. השני, לאחר שהוכח שהוא זכאי למזונות, מה סכום המזונות הראוי לאור הנחיות הסעיף.
המימרה הסתמית בסעיף 56 לחוק הירושה שאדם זכאי למזונות רק אם הוא זקוק להם, קשורה קשר בל-יינתק עם סעיף 59 לחוק הירושה הקובע הנחיות לעצם קביעת הזכאות למזונות {ש' שילה פירוש לחוק הירושה, חלק שני, 23}.
לעניין קביעת הזכות למזונות, יש לקרוא את סעיף 59 לחוק הירושה יחד עם סעיף 56 לחוק הירושה. סעיף 56 לחוק הירושה קובע שאנשים מסויימים זכאים למזונות אם הם "זקוקים למזונות".
אם-כן, כיצד ניתן לקבוע אם הם זקוקים למזונות? על-ידי הפעלת המבחנים השונים הנמנים בסעיף 59 לחוק הירושה.
על המבקש מזונות לשכנע את בית-המשפט שהוא זקוק למזונות. בית-המשפט יבדוק את כל הרשימה המופיעה בסעיף 59 לחוק הירושה, ואם לאחר בדיקה זו בית-המשפט יחליט שהמבקש זקוק למזונות, יהיה עליו לבחון את השאלה הבאה. מה מידת המזונות שיש לפסוק?
אם בית-המשפט הגיע למסקנה, לאחר יישום האמור בסעיף 59 לחוק הירושה, שאין המבקש זקוק למזונות - יהיה עליו לדחות את התביעה למזונות מן העזבון.
אם-כן, המבחן הינו מבחן הנזקקות. על התובע מוטל הנטל להוכיח כי אין בידו לספק את צרכיו ההכרחיים {ע"א 393/93 פלוני נ' עזבון לויט, תק-על 94(2), 563 (1994)}.
ודוק, מזונות מן העזבון ייפסקו רק וכאשר יוכח, כי אין בידי התובע כדי סיפוק צרכיו ההכרחיים בלבד, ולא מעבר לכך.
ב- ע"א 632/89 {סעדון נ' עזבון סעדון, תק-על 90(3), 681 (1990)} אישר בית-המשפט דחיית תביעה של מזונות קטין מן העזבון, באשר הוכח שיש בהכנסתו של הקטין מגימלת שאירים ומקיצבת הביטוח הלאומי כדי כיסוי מספיק לצרכיו ההכרחיים.
ב- ע"א 616/87 {אנגלמן נ' אנגלמן, פ"ד מז(1), 621 (1993)} דחה בית-המשפט תביעת נכדים מן העזבון, בקבעו שלא התקיים התנאי השני הנדרש על-פי הוראת סעיף 56 לחוק הירושה, שכן אין הם בגדר "נזקקים".
נבהיר כי המבחן בחוק הישראלי בפסיקת מזונות מן העזבון אינו נקבע לפי מבחן של "תמיכה פיננסית סבירה", שהורה סביר היה מעניק בנסיבות העניין, אלא לפי מבחן של נזקקות טהורה.
כשם שניתן לתבוע מזונות מן העזבון, כך גם ניתן לבקש מזונות זמניים מן העזבון {ראה למשל תמ"ש (ת"א) 51360/96 קלרה כהן נ' אהרון כהן ואח', תק-מש 98(1), 94 (1998); ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פ"ד לח(4), 525, 528 (1984); ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1), 182, 183 (1968); ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1), 169, 170 (1969); ע"א 637/68 והב נ' והב, פ"ד כג(1), 182, 183 (1969); בש"א (ת"א-יפו) 10592/04 לב סיגל טל נ' עזבון המנוחה לב זהבה ואח', תק-מש 2005(1), 256 (2005)}.